לאחרונה חזרתי לתחביב ישן שלי: תפירה. בגלגול הקודם למדתי לתפור בעזרת חוברות בורדה ונויה-מודה כתובות גרמנית לא מובנת. תפירה התקבעה אצלי בדימוי מיושן קצת. אבל אז עשיתי חיפוש קצר באינטרנט, ועולם חדש ומופלא נפתח.

גיליתי שיש המון תופרות, ודווקא לא כולן מורמוניות! נהפוך הוא, בראשן צועדת בעוז אחת הנשים המגניבות ביותר ביקום. ארין מק’קין היא לקסיקוגרפית, מייסדת המילון המקוון המעולה Wordnik ובעלת הבלוג “שמלה ביום” שבו היא מתעדת את השמלות שהיא תופרת ולובשת, כולל שמלות מבדים בדוגמאות טטריס ותשבצים.

כבר בהתחלה נתקלתי בהבדל בין תרבויות: הופתעתי לגלות שהתופרות האמריקניות נוהגות לחבר את חלקי הבד השונים לפני התפירה בסיכות התקועות בניצב לכיוון התפר (כמו למשל בתמונה הזאת), ולא לאורך קו התפר העתידי, כפי שלמדתי אני. השיטה הזאת מאפשרת לתפור ברצף, מבלי לעצור כל רגע כדי להוציא את הסיכה שאליה מגיעים. מבריק!
אני רואה דמיון מסוים בין תפירה לבין תרגום, כסוגים שונים של פרשנות. כשאני מלמדת סדנאות תרגום תמיד מפליא לראות איך כל אחד מהתלמידים מביא וריאציה משלו לנוסח המקורי. נדיר למצוא שני משפטים זהים בקבוצה. והנה, הדרכה אחת לתפירת ארנק הניבה עד כה למעלה מ-1700 צילומים של תרגומים שונים ומשונים לתיקים תפורים בשלל שילובים.

זאת אמנם לא הסיבה המקורית וגם לא העיקרית, אבל חלק מההנאה שלי מהתפירה נובע מטעמי איכות הסביבה, קיימות וחסכון. אני תופרת תיקים משאריות בדים ומבגדים וחפצים שכבר אין בהם שימוש. זוג מכנסיים שהיו עלולים להיזרק לפח הוא חומר גלם לכמה תיקים מוצלחים במיוחד. גיליתי שדווקא המגבלה של שימוש בחומרים קיימים מעוררת אצלי את היצירתיות בשילובים שלא הייתי חושבת עליהם אחרת. התוצאה היא מתנות שכיף לי לתת לחברים, יותר מחפץ קנוי עם פתק החלפה.

בפעם הבאה: על היבטים לשוניים של מלאכת התפירה.

כנס אגודת המתרגמים מתקיים גם השנה במלון קראון פלאזה בירושלים, בתאריכים 13-15 בפברואר. אני משתתפת בכנס כבר שנים והוא תמיד מעניין ומהנה מאוד, ומהווה הזדמנות מצויינת לפגוש עמיתים וחברים.
השנה אני גם מציגה בכנס. ביום שני, הוא יום הסדנאות, ילמד שחר פלד את הצד הטכני של בניית אתר ואחריו יעל סלע-שפירו ואני נחלוק עצות למילוי האתר בתוכן משובח. ביום שלישי אשתתף במסלול “קריאות דו-לשוניות” ואקריא קטע מהספר “החיים הסודיים של אמא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל, שתרגמתי עבור הוצאת אריה ניר.
פרטים נוספים על הכנס אפשר לקרוא אצל יעל או ישירות בתוכניה. רישום לכנס כאן.

העורכת שלומית עוזיאל כתבה מאמר מעורר מחשבה על הערות שוליים בתרגומים,שבעקבותיו התעורר דיון מעניין בין מתרגמים ועורכים אחרים.

עידית נבו כתבה מדריך מעשי מקיף לעורכים מתחילים, הנוגע בשאלות האם כדאי ללמוד עריכה, איך למצוא עבודה ומה לעשות כשמשיגים אותה (ואפילו כמה משלמים עליה), ועוד.

דנה זייברט זכתה לערוך את המהדורה החדשה של סדרת “האסופית” מאת לוסי מוד מונטגומרי והיא מספרת על עבודתה ומרכזת קישורים לביקורות וכתבות. בפוסט אחר היא מספרת על עריכת המהדורה החדשה של “בת מונטסומה“.

ראיון מקיף ומעמיק עם גילי בר-הלל על עבודתה כמתרגמת וכעורכת ספרי נוער. בראיון (באנגלית) היא דנה במלאכת התרגום, באתגרים ובהתלבטויות בתרגום ספרות בכלל וספרות פנטזיה בפרט, ובשיקולים לבחירת ספרים לתרגום לעברית.

לפי מאמר בגארדיאן “2011 היא שנת המתרגם“: גם יום הולדת 400 לתרגום הקאנוני של התנ”ך לאנגלית וגם שנת פריחה לספרות מתורגמת ברחבי העולם, החל מ”נערה עם קעקוע דרקון” ועד ל”-1Q84 . למזלנו, מתרגמי הספרות, התרגום הממוחשב עדיין לא בשל להחליף אותנו.

כתבה של האקונומיסט בוחנת את שאלת ההבדלים בין שפות, בהתאם להבחנתו של הבלשן רומאן יאקובסון, כי שפות נבדלות במה שהן חייבות להביע. דווקא המילים המעורפלות, נטען שם, קשות יותר לתרגום מאשר אותן מילים ספציפיות שאוהבים להביא כדוגמה (נניח, אחד מעשרות סוגי שלג).

הלכה לעולמה (או אולי, עברה ל”ביניים”) הסופרת אן מקאפרי, שכתבה את סדרת “הדרקונים של פרן” ועוד ספרים רבים.
ב”מעוף הדרקון” בגרסתו הראשונה בעברית נתקלתי בגיל די צעיר. אני זוכרת בדיוק את המדף שבו היה בספריה. עולמם של רוכבי הדרקונים האמיצים, ובראשם המנהיגה הנועזת לסה, הקסים אותי.
שנים לאחר מכן המשכתי לקרוא את שאר ספרי הסדרה באנגלית, וקפצתי משמחה כשהוצאת “אופוס” הוציאה לאור בעברית את הטרילוגיה הראשונה ונפלה לידי הזכות לתרגם מן הסדרה בעצמי (ובשיתוף פעולה עם חברתי יעל סלע-שפירו).
למקאפרי היה תפקיד מרכזי בפריצת דרך לנשים במדע הבדיוני, הן כסופרות והן כגיבורות, כפי שמציינת גם הסופרת המצוינת לואיס מקמסטר בוז’ולד בהספד שכתבה עליה.
בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר התפרסמו לראשונה ספרי פרן, הם היו חלוצים בהצגת נשים מוכשרות הפועלות ומניעות את העלילה בז’אנר שהיה אז גברי מאוד. הגיבורות המשובחות של מקאפרי, וכן, גם הרומנטיקה המשולבת בעלילות, עזרו לקרב קוראות לעולם המדע הבדיוני.
בנוסף, ואולי במקביל, מקאפרי חצתה את הגבולות בין פנטזיה למדע בדיוני “קשה”. כוכב הלכת פרן מתחיל את הסדרה כעולם פיאודלי בנוסח ימי הביניים והופך בספרים הבאים לעולם מתקדם טכנולוגית, כולל מחשבים, חלליות והנדסה גנטית. ההתפתחות הזאת גורמת כמובן מאליו גם להתקדמות הנאורוּת בחברה.
בעברית יצאו לאור מספריה, כאמור, הטרילוגיה הראשונה של רוכבי הדרקונים של פרן: “מעוף הדרקון”, “מסע הדרקון”, “הדרקון הלבן”, וכן “שירת הגבישים” ו”הספינה המזמרת”.

הופיע בתרגומי “באפי ציידת הערפדים והסכסוך הישראלי-פלסטיני”, ספר המכיל יצירות אמנות וטקסט של הרצאה מאת ג’ניפר בר-לב:

השתמשתי בסדרת הציורים שלי שכותרתה: “Include Me Out” – דיוקנאות של לא-יהודים בתוך מסגרות עשויות ממגיני דויד – יחד עם מאמרים מתוך Slayage – כתב העת של “האגודה לחקר ווידון”, בנסיון לחשוף תבניות הקיימות ביסוד הסכסוך והן בדרך כלל סמויות, מודחקות או כאלה ש”לא יעלו על הדעת”.

הספר כולל את הטקסט המקורי באנגלית, תרגום לערבית של שרבל עבוד ותרגום שלי לעברית, וכמובן את היצירות.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף “מפת העולם הבלתי נראה” מאת טאש אוו.
מתוך הכריכה האחורית:

שני אחים יתומים שהופרדו בילדותם מחפשים זה את זה כשברקע גועשת מדינת ענק המבקשת עצמאות. כל אחד אומץ על ידי משפחה אחרת וזכה לחיים שונים מאלה של אחיו: יוהן אומץ על ידי זוג עשיר ממלזיה ועבר להתגורר בעיר הגדולה קואלה לומפור. אדם אומץ על ידי קארל – צייר הולנדי המתגורר בעיירת חוף אינדונזית פשוטה. אולם ככל שהם מתבגרים עולים ומציפים אותם הגעגועים זה לזה… רומן רחב יריעה שמצליח ללכוד את הזעזועים העוברים על מדינה גדולה ערב מלחמת אזרחים…

הפעם בחרתי להציג, נוסף על עטיפת הספר בעברית שעיצב אמרי זרטל, כמה מן העטיפות שזכה להן הספר בחו”ל. מעניין לראות את סקאלות הצבעים השונות. מעניין גם לציין שזרטל הוא היחיד שבחר להציב על העטיפה את שני הילדים, ולא רק אחד מהם, תמונת נוף או מפה.

ראיון עם טאש אוו על הספר.

ובמילים אחרות: ספרו המונומנטלי של דגלס הופשטטר, “גֶדל, אֶשר, באך“, רואה אור בעברית, בהוצאת דביר. תרגמו אותו לעברית טל כהן וירדן ניר־בוכבינדר, שהחלו את העבודה על תרגום הספר לפני 16 שנה.
הם בישרו על הופעת הספר באתר האייל הקורא וזכו כמובן לשפע שבחים והתפעלויות. אני חושבת שהם גם יזכו מיום זה והלאה, בשתי ידיים קשורות מאחורי הגב, בכל תחרות תלונות של מתרגמים על הספר הבלתי אפשרי שנפל בחלקם.

“הספר עוסק במשפטי האי־שלמות של קורט גדל, בציוריו של מאוריץ קורנליוס אשר, במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך, בתהליכים הגנטיים בתא החי, ונוגע בעוד מבחר רחב של נושאים. בין כולם מקשר נושא האזכור העצמי (דוגמת פרדוקס אפימנידס: “משפט זה הוא שקר”), ו”הלולאה המוזרה” (או “מדרג סבוך”) שעשויים להיווצר בגללו. כל אלו מגיעים לבסוף לדיון בשאלת מהות התודעה האנושית, והיכולת למכּנה.

זהו ספר עיון, אך הוא משלב דיאלוגים קומיים בין דמויות בדיוניות – אכילס והצב, שאותם שאל הופשטטר מלואיס קרול, ששאל אותם מזנון היווני. אליהם מצטרפות דמויות נוספות. הדיאלוגים מדגימים את הנושאים הנידונים בספר, והם רוויים במשחקי מילים מתוחכמים.”

כבר כתבתי ש”גדל, אשר, באך” מחכה לי על המדף כבר כמה שנים. עכשיו הוצאתי אותו ואנסה להתקדם בו. אני ממליצה בחום לנצל את ההזדמנות לקרוא אותו בעברית, ומקווה שתהיה גם הזדמנות לשמוע או לקרוא את רשמיהם של המתרגמים הנועזים.

ב-18 באוגוסט יתקיים בספריה המרכזית במודיעין כנס “מיתופיה” המוקדש לספרות בכלל ולספרות פנטזיה בפרט. אני אעביר שם סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”. אשמח לראותכם בכנס בכלל ובסדנה בפרט. שימו לב – לסדנה נדרשת הרשמה מראש כדי לקרוא ולתרגם קטע שעליו נעבוד.

ולקישורים:
“אנשי הדממה“, כתבה על מתרגמים בוויינט, על ההערכה המעטה שזוכים לה מתרגמי ספרות. כולל תגובות קוראים מעניינות, החל מן המוכרות “גילי בר-הלל תותחית” ו”כל המתרגמים היום גרועים” ועד לאמירות שאני לפחות נתקלתי בהן בפעם הראשונה, ומקבילות בין המתרגמים לסבלים שסוחבים את הספרים מבית הדפוס.

אהוד מימון כותב על שני ספרי נוער, כולל “המהלכים בקצוות”

וגם – איך להלביש (ולהפשיט) גבירה ויקטוריאנית תוך הקפדה על הנכונות ההיסטורית של התלבושת בכלל והבגדים התחתונים בפרט.

ואם זה נראה מעניין, אין ספק שתיהנו גם מההצצה בתיבת הדואר האלקטרוני של דמויות מן העבר, ביניהם דארסי ואליזבת בנט.

כתבה מרתקת על ספרו החדש של גיא דויטשר, “בראי השפה“, העוסק בקשר שבין שפה וצבעים (נושא שכבר עסקתי בו בעבר).

הוא תמיד שם, הקורא המיועד. כל משפט שאני מתרגמת, לפעמים גם המונחים בתוך המשפט, כפופים לשאלה מה יחשוב מי שיקרא אותם.
מי הקורא המיועד של הטקסט המתורגם? במה הוא דומה לקורא המיועד של הספר במקור ובמה הוא שונה ממנו? מה הוא יודע ומה אינו יודע? האם הוא יודע פחות ממני או יותר ממני? האם יתפוס אותי בטעות מביכה?

לפעמים הדמות הזאת, שיושבת לי על הכתף בזמן העבודה, היא ילד. ילד ישראלי חכם וסקרן שכנראה לא מכיר דברים שילד בריטי גדל עליהם ולכן לפעמים צריך להכניס בשבילו עוד מילת הסבר לתיאור ארוחה אנגלית, נניח ב”מסע אל ים הנהר“.

לפעמים הקורא הזה הוא הייטקיסט שיודע הרבה יותר ממני על האקינג, ואני צריכה לוודא שההסברים ב”אח הקטן” יראו לו סבירים, למרות שהוא רגיל לדבר על הדברים האלה באנגלית בכלל, ולא בעברית תקנית שספר אמור להיות כתוב בה.

לפני כמה ימים כתב אלי אברהם א’ מירושלים, מיד אחרי שקרא את “רומן איטלקי” מאת לורה פרייזר בתרגומי. אברהם חד העין הבחין שמסופר שם על בשר חזיר במרקש. הוא יליד מרוקו וביקר שם פעמים מספר, והדבר פשוט לא התקבל על דעתו בתור התרחשות בארץ מוסלמית. מסתבר שהוא גם צדק בתמיהתו, כי הסופרת עצמה ענתה לשאלה ששלח אליה והודתה שהיתה טעות, אשר תוקנה במהדורה הבאה באנגלית. לצערי, הספר הנחמד הזה לא הצליח במיוחד בארץ, ולכן לא תצא לו כאן מהדורה נוספת שבה אפשר יהיה לתקן.

אברהם העלה עניין נוסף: מדוע משובצות בספר מילים רבות כל כך בשפות זרות (בעיקר איטלקית, אבל גם צרפתית ועוד)? מה יעשה קורא עברי שאינו יודע את השפות האלה? את השאלה הזאת הפנו אלי גם קוראים של “האפיפיורית יוהנה“. אכן, כאן הקורא העברי “סובל” יותר מן הזרות מאשר מקבילו דובר האנגלית. כשהן משובצות בתוך האנגלית המילים האלה לפחות כתובות באותיות המוכרות, ובכיוון הנכון של הכתיבה, ולכן בולטות פחות מאשר בעברית. אבל תשובתי היא שגם הסופר במקור לא הניח שקוראיו מבינים את הנאמר בשפות הזרות, ובדרך כלל יש די הסברים מסביב כדי להבין, מבלי לוותר על הנופך האקזוטי של השפות האחרות.

ראיתי במרמלדה את הרעיון הזה לעטיפת מתנה, שהיא בעצם תשבץ תפזורת. הרעיון הוא שקונים נייר עטיפה מן המוכן, ופשוט מסמנים עליו את הברכה המתאימה למתנה שעוטפים. חמוד. מאוד.

באתר של מעצבי הנייר כתוב שהמלאי אזל, וחוץ מזה הוא בכלל באנגלית. אבל למתנות קטנות אין שום בעייה לייצר לבד נייר עטיפה מגניב שכזה.

מחולל התשבצים של טיפו מאפשר ליצור תשבץ רגיל או תפזורת ממילים והגדרות שאתם מכניסים. השתמשנו בו בעבר להכנת פעילויות לילדים, למשל תפזורת עם שמות כל ילדי הכיתה.
אני ממליצה להכניס כרשימת מילים שפע ברכות שונות, ולבקש את התפזורת כקובץ HTML. את הקובץ הזה אפשר לפתוח בתוכנת WORD ושם לשנות את הפונט למשהו קצת יותר מעניין מברירת המחדל. להדפיס ולעטוף. מזל טוב.

לעתים נדירות נדרש המתרגם, כחלק מפעולת התרגום, להתייחס לא רק לתוכן הטקסט, אלא גם לצורתו הגרפית. התייחסות כזאת מסובכת יותר, כמובן, כאשר התרגום נעשה בין שפות המשתמשות במערכות כתב שונות. כך, בתרגום מאנגלית לעברית, אם טקסט המקור מדבר על צורתן של אותיות הוא מתייחס לכתב לטיני, ואילו טקסט היעד יהיה באותיות עבריות.

המאמר “שחזור תכונות רלוונטיות – תרגיל בתרגום אופטימלי” מאת פרופסור גדעון טורי עוסק בהרחבה ובצורה מאירת עיניים בסוגייה הזאת בדיוק. פרופ’ טורי מתאר, שלב שלב, את השיקולים שהנחו אותו בתרגום קטע מסוים מתוך “כס הכסף“, ספר בסדרת נרניה מאת ק. ס. לואיס. בקטע הולכים שני ילדים בתוך דרך שקועה, שבהדרגה מסתבר כי היא אות, חלק מכתובת ענקים בעלת משמעות רבה בסיפור.
זמן לא רב אחרי שתרגמתי את מאמרו של פרופ’ טורי מאנגלית לעברית, במסגרת לימודי באוניברסיטה, נאלצתי להתמודד בעצמי עם קטע בעל מאפיינים דומים (אם כי מצומצמים יותר) בספר “לילי ווייט” מאת סוזאן אייזקס, שתרגמתי להוצאת נירם ב-1997. פרק 4 בספר מתאר את חיי הנישואין המוקדמים של הוריה של הגיבורה, לאונרד וסילביה ווייט, בהתאם לצורת האותיות במילה מסוימת, שיש לה נגיעה לחיי נישואין.

אני מביאה כאן את החלקים הרלוונטיים בקטע (בצורת תמונה, כדי שלא למשוך לאתר שלי יותר מדי גולשים שמחפשים רק את הדבר הזה), ומזמינה אתכם, קוראי המנוסים יותר או פחות בתרגום, לחשוב על הצורה שבה הייתם מתרגמים אותו. בהמשך אציג את הפתרון שלי.

להמשך הקטע →

כשחושבים על זה, כושר הזיהוי האנושי מפליא. וחושבים על זה, כל האנשים החכמים שמנסים לגרום לתוכנות לזהות דברים שתינוקות מזהים כמובן מאליו. למשל ששלוש שיערות שפם ואוזניים מחודדות משמען חתול. או שחצי עיגול יכול להיות בננה, או נדנדה, וקו קטן שנוסף לו באמצע הופך אותו למטריה (כל הדוגמאות מהחוכמות של נגה בגיל שנתיים).

במסגרת התנדבותי עבור הספרייה האלקטרונית לאנשים עיוורים, לקויי ראייה ודיסלקטים התקנתי לאחרונה קובץ של הספר “אורה הכפולה” מאת אריך קסטנר בתרגומו לעברית של מיכאל דק (הוצאת אחיאסף). הקובץ נסרק מן הספר המנוקד, ותוכנת ההמרה התקשתה מאוד להתמודד עם האותיות המנוקדות ולהמיר אותן לטקסט נקי שישמש את התוכנות של הקוראים העיוורים. התוצאה היתה בחלקים רבים של הספר רצפי אותיות משונים מאוד. למשל זה:

״מכל מקום יותר מ$אבו ךאויים לו,״ הוא אומר בלבד לאש, ״אבל לא יותר משאבךובו יכולים לעזאת

השוויתי למקור ותיקנתי, והנה צורתו הנכונה של המשפט:

״מכל מקום יותר משאנו ראויים לו,״ הוא אומר בכובד ראש, ״אבל לא יותר משאנחנו יכולים לשאת.״

עם זאת, לאורך העבודה הסתבר לי שלמעשה את רובם של התיקונים אני מזהה בעצמי, ורק מוודאת מול המקור שניחשתי נכון, בניגוד לתוכנה המקורית, שניחושיה היו מושכלים פחות (מן הסתם).

זה מזכיר את הקטע באנגלית שכיכב במיילים רבים לפני כמה שנים, ובו האותיות בתוך כל מילה מעורבבות, ולמרות זאת אנחנו מבינים אותו כמעט בלי בעיה:

Unisg the icndeblire pweor of the hmuan mnid, aocdcrnig to rseecrah at Cmabrigde Uinervtisy, it dseno’t mttaer in waht oderr the lterets in a wrod are, the olny irpoamtnt tihng is taht the frsit and lsat ltteer be in the rhgit pclae.

(הקטע המלא והנוסח המתוקן שלו בקישור)

“הארץ” פרסם כתבה על reCaptcha, השיטה לאימות אנושיותם של משתמשים באתרי אינטרנט שבה השתמשתי לאורך תקופה מסוימת גם באתר הזה. הרעיון שמאחורי השיטה הוא שבני אדם מזהים אותיות מעוותות במידה רבה של הצלחה, בעוד תוכנות (כולל אלה שמנסות למלא תגובות לאתרים בספאם פרסומי) מתקשות לעשות זאת. reCaptcha תופסת שתי ציפורים במכה אחת, כיוון שתמונות המילים שבהן היא משתמשת לאימות האנושיות לקוחות מסריקות של ספרים ישנים, והן כאלה שתוכנות לא הצליחו לזהות. כאשר המשתמשים האנושיים באתרים מקלידים את המילים כפי שהם זיהו אותן, הם מפענחים בכך טקסטים שיוכלו להיפתח בהמשך לכלל הקוראים. דרך מצוינת לרתום כוח-מוח בחינם להעשרת הידע האנושי.

כנס “עולמות” למדע בדיוני ולפנטסיה יתקיים השנה ב-20-21 לאפריל באשכול פיס בתל-אביב. התוכניה כוללת כרגיל שפע הקרנות, הרצאות ואירועים: ערפדים, אגדות, מסעות בזמן, אבולוציה וסדנת יצירה עם בתיה עוזיאל!
הסופר גרהאם אדוארדס טוען שחובבי ספרות מדע בדיוני ופנסטיה הם גאונים, אפילו אם הסימוכין שלו לא מושלמים.
אני יכולה להעיד שחובבי ספרות מדע בדיוני ופנטסיה הם קהל נאמן במיוחד כלפי מתרגמים. איכות התרגום חשובה להם והם מתעניינים מאוד בתהליך התרגום. חוויתי את היחס הזה בכנסים קודמים, כשהעברתי סדנת תרגום וכשהשתתפתי בהרצאות של מתרגמים אחרים.
דוגמה מצוינת נוספת לעניין אפשר לראות בפורום הארי פוטר “היער האסור” שאירח את המתרגמת יעל אכמון. לכל המקוננים על הידרדרות הנוער בימינו מומלץ לקרוא את השאלות הנבונות של קוראים צעירים וההערכה שהם מביעים למתרגמת. יעל עונה להם בסבלנות, בתבונה ובשנינות שלא יפתיעו אף אחד שמכיר אותה.

לכבוד חג הפסח המתקרב, זאת האסוציאציה שעלתה לי, תיאור נוקב של תאוות קניות שתרגמתי פעם.
הקטע לקוח מתוך “לילי ווייט” מאת סוזאן אייזקס, הוצאת נירם 1997.

“כמה הוצאת?” חקר לאונרד.
“כמה שנתת לי,” הגיבה סילביה, בעצבנות קלה כיוון שהיא באמת הגזימה, אספה לתוך עגלת הקניות שלה גליל אחרי גליל של מגבות נייר ואגרה מלאי של שימורים כאילו הטונה היתה פסיון משומר או משהו. והיא הורידה צנצנת אחר צנצנת של ריבה מהמדף, עד שהיו לה קונפיטורות תות, אוכמניות, דובדבן, פטל, דומדמניות, שזיף, תפוח ותפוז.

היא אהבה לקנות. צבעי הריבות בחנות, שהיו כהות כאבני חן. שולחן הקפה הדני המודרני המעוצב, בעל הרגליים הבלונדיניות הדקות שגרמו לו להיראות כאילו הוא צועד על קצות אצבעותיו על השטיח בגון הקקאו. ועל השולחן, מפוזרים, כאילו מישהו בדיוק הפסיק לקרוא בהם, לא בערימה מסודרת, ספרי האמנות המוזלים שמצאה בחנות הסמוכה לרופא הנשים: האופן בו האדום הכהה על כריכת הספר של אוטרילו הדגיש את הארגמנים וגוני השני על כריכת הרמברנט. היא לא היתה כמו נשים אחרות, שרק קנו וקנו מתוך שעמום. היא אהבה את מה שקנתה, התענגה על החפצים בכל פעם שראתה אותם בביתה. בסדר, לא קופסה של שקיות תה ליפטון. אבל כמו התחתונית הזו שקנתה בשנת 1949, בצבע סגול בהיר כל-כך שכמעט היה אפור; היו לה כתפיות עשויות סרטים צרים ועיטור סרט מתולם סביב המכפלה. בכל פעם שפתחה את מגירת הבגדים התחתונים, היא הרגישה טוב, כשרק ראתה אותה – וגם את הכתונת הצהובה עם החלוק הרקום.

היא חשבה הרבה על חפציה, ועל חפצים שראתה כשיצאה לעיר, דברים שלא יכולה היתה להרשות לעצמה לקנות, אך זכרה אותם כאילו היו שייכים לה. היא לעולם לא שכחה משהו שתפס את מבטה. כמו בחלון הראווה של חנות עתיקות ברחוב 58, סט תה עשוי כסף בו נחרטה דוגמת עלים עדינה ביותר. על מכסי הקנקן וקערת הסוכר היו שושנים עשויות כסף. עבודה מדהימה. בפעם האחרונה שחלפה על פני החנות המוכר נופף לה מבפנים. כאילו אמר: אני יודע בדיוק איך את מרגישה. רגע: יותר מזה. אני יודע שתחזרי.

חדשות עצובות: נפטרה הסופרת הבריטית דיאנה ווין-ג’ונס. עשרות ספרי הפנטסיה לנוער שכתבה מצטיינים בעושר של דמיון מקורי, והשפיעו על דורות של קוראים.

כמו רבים אחרים, גם אני הכרתי את ספריה של ווין-ג’ונס בזכותה של גילי בר-הלל. גילי הביאה להוצאתם לאור של הספרים בארץ, תחילה בהוצאת כתר לפני כעשור, ובהמשך בהוצאת גרף צעיר.
הודות לגילי היתה לי הזכות לתרגם מספריה של ווין-ג’ונס, ראשית את המהלכים בקצוות (The Homeward Bounders, 1981) ובהמשך ספר נוסף, שאני מתרגמת בימים אלה ממש – “עיר הזמן” (A Tale of Time City, 1987). אלה ספרים מעוררי מחשבה, המכבדים ילדים בכלל וילדות בפרט, ומרחיבים את אופקיהם מבלי לגונן עליהם מפני קשיי העולם.
זכות הדיבור לגילי בר-הלל, שכתבה על דיאנה ווין-ג’ונס מאמר יפה.
נתנחם בספרים, שיישארו איתנו לתמיד.

והפעם – רשימת קישורים לספרים וסיפורים מוקלטים.

התחרות על העיניים גדולה: לשבת מול המחשב ולעבוד או לגלוש לדברים מעניינים עוד יותר או פחות, צריך גם לעבור על העיתון ואולי יש משהו בטלוויזיה, ורק בסוף היום מגיעים קצת לספר. אבל כשהעיניים תפוסות במשהו אחר, הכיף הכי גדול שלי הוא ספרים מוקלטים. כך אפשר להעביר בנעימים נסיעות, שטיפת כלים ובישולים, שלא לדבר על הליכה וריצה (ריצה זה כבר לא אני, אלא אביגיל).

לכאורה, היום הטכנולוגיה מאפשרת הקראה בקולות מלאכותיים, ומכשיר הקינדל של אמזון אפילו עושה את זה לא רע. אבל כמו שגוגל עדיין לא יכול להחליף מתרגם אנושי, גם לא נולד עדיין המחשב שיכול להגיע לקרסולי קרסוליו של שחקן מוכשר ואינטליגנטי כמו יו לורי או סטיבן פרי כשהוא מקריא ספר.

בעברית היצע הספרים המוקלטים הזמין לא גדול. באתר הפודקסטים iCast אפשר להוריד כמה ספרים של האוניברסיטה הפתוחה, ויכול להיות שבין הפודקסטים השונים מסתתרים גם ספרים נוספים. האתר סוניקבוקס מוכר כמה עשרות כותרים, חלקם די חדשים וחלקם מסדרת “ספרים מדברים” שנמכרו פעם עוד בקלטות. “מספרי הסיפורים“, לעומת זאת, מציעים בחינם תסכיתים משובחים של סיפורי מדע בדיוני מקוריים.

לדוברי (או לפחות שומעי) אנגלית קיים היצע אדיר ונפלא של הקלטות. הנה כמה הצעות:
להמשך הקטע →

וואו, מסתבר שעברו כבר שש שנים כמעט מאז שתירגמתי עבור הוצאת מטר את הספר “הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות” (מפתיע, אבל לא כולן נפתרו מאז , נוספו אפילו כמה חדשות). הלוחשת עצמה, טרייסי הוג, הלכה לעולמה, למרבה הצער, בגיל צעיר למדי. אבל שותפתה לכתיבת הספר, מלינדה בלאו, עדיין מייעצת להורים במלוא המרץ.

בשבוע הקרוב, בין 6 ל-10 במרץ, תתארח מלינדה בלאו בארץ מטעם האגיס, ותענה לשאלות הורים טרוטי עיניים בשעות הקטנות של הלילה. האירוח שלה ב”משמרת לילה” ילווה בתרגום כמעט-סימולטני. מתרגם או מתרגמת (לא ידוע לי עדיין מי, אם אדע אעדכן) ישבו מאחורי הקלעים ויתרגמו עבורה את השאלות מעברית לאנגלית ועבור הקוראים את התשובות.
במקביל, הוצאת מטר מציעה לרכוש את שלושת ספרי הסדרה בהנחה ניכרת.

לטובת המתרגם/מת בפרויקט הזה, ולידיעת הציבור בכלל, הנה חלק מהמונחון שבניתי לי במהלך תרגום הספר:
להמשך הקטע →

אנחנו אוהבים פיצה. אמנם הסוג השגור ביותר בבית הוא פיצה על פיתה, אבל כשנחה עלינו הרוח אנחנו מכינים בצק שמרים אמיתי ומכניסים אותו בעזרת מרדה ארוך לאפיה קצרה על אבן שהתלהטה זמן רב בתנור.

אחד מספרי הילדים האהובים עלינו ביותר הוא “פיצה צחי” מאת ויליאם סטייג בתרגומה לעברית של אירית ארב: לצחי יש מצב רוח רע. בדיוק כשהוא רוצה לשחק בכדור עם החברים שלו, מתחיל לרדת גשם. לאבא שלו יש פתרון גאוני. הוא מחליט להפוך את צחי לפיצה. זה מצליח, כי אבא של צחי יודע לשחק ברצינות, ומעביר את צחי את כל שלבי ההכנה, מלישת הבצק ועד האפיה בתנור. “בדרך-כלל פיצות לא צוחקות!” גוער אבא של צחי ברצינות מעושה. “בדרך-כלל טבחים לא מדגדגים את הפיצות שלהם!” מסביר לו צחי בהגיון.

סוג אחר של משחק פיצה מציע המדריך הזה להכנת ערכה ביתית למשחק פיצריה. פשוט מקסים ברמות. אני שוקלת ברצינות לשחזר את כישורי תפירת הלבד ששיכללתי בנעורי על מחזיקי מפתחות בצורת בובות חמודות. הגעתי אליו דרך הבלוג היפה “ילדיסקו” , שגם מרכז רעיונות אחרים להכנת אוכל משחק.

הסגנון דומה לזה של ערכת “דוכן הגלידה” שקניתי פעם במתנה לילד אוהב משחקי דמיון. את הערכה הזאת קונים מעמותת “שכולו טוב” (נמצא בתחתית עמוד הקטלוג שלהם).

אבל אם נחזור לסיכום לפיצות אמיתיות, הנה מכשיר לחיתוך פיצה בשביל גברים קשוחים במיוחד. התאהבתי בחלק גדול מהמוצרים של החברה הזאת, שכולם שופעי חוש הומור. אז מה מה מה, מה אוכלים היום? פיצה! בתיאבון.

לאחרונה התבקשתי לתרגם לעברית את חוקת דרום אפריקה. בדרך כלל אני לא מתרגמת טקסטים משפטיים, אבל המסמך הזה כתוב בשפה הדומה במידה מפתיעה ללשון בני אדם, ורוב הדברים נאמרים בו בצורה ישירה וברורה. הנה הפתיחה:

אנו, אזרחי דרום אפריקה,
מכירים בעוולות העבר;
מוקירים את מי שסבלו למען הצדק והחירות בארצנו;
מכבדים את מי שעבדו על מנת לבנות ולפתח את ארצנו;
ומאמינים כי דרום אפריקה שייכת לכל החיים בה, מאוחדים בגיוון בינינו.
לפיכך אנו מאמצים, באמצעות הנציגים שבהם בחרנו מרצוננו החופשי, את החוקה הזאת כראש וראשון לחוקי הרפובליקה שלנו, וזאת במטרה –
לרפא את מחלוקות העבר ולכונן חברה המבוססת על ערכים דמוקרטיים, צדק חברתי וזכויות אדם יסודיות;
לקבוע יסודות לחברה דמוקרטית ופתוחה שבה הממשל מבוסס על רצון בני העם וכל אזרח זוכה להגנה שווה על ידי החוק;
לשפר את איכות חייהם של כל האזרחים ולשחרר את הפוטנציאל הקיים בכל אדם;
לבנות דרום אפריקה מאוחדת ודמוקרטית היכולה לתפוס את מקומה הראוי כמדינה ריבונית במשפחת האומות.

בעבר יצא לי לעסוק פעמים ספורות בדרום אפריקה בטקסטים שתרגמתי. האפרטהייד וסיומו הוזכרו בסדרת “משני עולם”, הן ב”נאומים ששינו את העולם” (נאומים של נלסון מנדלה ושל פ”וו דה קלרק) והן ב”ימים ששינו את העולם” (שחרורו מן הכלא של נלסון מנדלה). פעם תרגמתי גם כתבה ארוכה על פלאיה של דרום אפריקה בנסיעה על אופנוע, שכללה תיאור מפורט מאוד של מעדן הבשר המשומר בילטונג. סתם קוריוז.

אבל אם נחזור לחוקת דרום אפריקה, אחת החוקות המתקדמות בעולם, מדובר במסמך מרתק שמצליח לאשש במקצת את האמון במין האנושי. אם מתוך זוועות האפרטהייד הצליחו לצמוח מנהיגים שהביאו את עמם לניסוח חוקה כזאת, ובעיקר יישום שלה, אולי באמת יש תקווה.

דרך אגב, חוקת דרום אפריקה מבטיחה אפילו את זכויות השפה העברית, כחלק מן הסעיף המגדיר את השפות הרשמיות ברפובליקה ואת שלל השפות האחרות שיש לקדם ולכבד בה.

ואסיים בברכת שיוויון זכויות לכול.

חומר רקע
* קישורים לעשרות חוקות מרחבי העולם
* ציטוט מתוך תרגום קודם – מקורות ברשת

** הפוסט מוקדש לג’ירפה, היועצת הנאמנה שלי לענייני דרום אפריקה.

ב-17 ליוני 2010 נערך באוניברסיטת תל-אביב “מסביב למטפחת*” – רב-שיח על תרגום ועריכת תרגום של ספרות יפה, שהיה כינוס מקצועי של אנשי הוצאות הספרים, מתרגמים ועורכים. את הכינוס אירגנה בהתנדבות ובשיתוף פעולה קבוצת מתרגמות ועורכות שאני גאה להיות שותפה בה: עפרה אביגד, תרזה בירון-פריד, חני גלעד, רחל הלוי, הדסה הנדלר, מרב זקס-פורטל, אינגה מיכאלי, יעל סלע-שפירו, פרידה פרס-דניאלי, ענבל שגיב-נקדימון, עידית שורר, מרים שפס.

עשרות אנשי המקצוע שנפגשו אותו יום דנו בשאלות שונות הנוגעות לתרגום ועריכת תרגום, החל משיקולים בבחירת ספרים לתרגום, דרך מדיניות ההוצאות ועד לפרטי הקשר בין המתרגמים לעורכים. הדיונים נערכו במליאה כוללת וכן בקבוצות קטנות יותר, כדי לאפשר לכולם להביע את דעתם. היה מענין, מחכים ולעתים גם מפתיע.

חמוטל ילין כתבה בבלוג “בלי ניקוד“, מעט רשמים מן הכנס והביאה דברים חשובים שכתבה רחל הלוי בעקבותיו. בין השאר: מהי עריכה, מה ההבדל בין עריכת תרגום לעריכה אחרת, אילו כישורים, מיומנויות והכשרה נדרשים מעורך תרגום?
הנה משפט מרכזי אחד מתוך הטקסט:

לבד מעריכת הטקסט בעברית לגופו ובקרת התרגום בהשוואה למקור, על עורך התרגום לעמוד מעבר לכתפו של המתרגם ולנסות לקרוא את שיקוליו ואת פתרונותיו מתחת לפני השטח ולעבוד מתוך התחשבות בהם.

מאז המשכנו להיפגש, לדבר ולכתוב, בפורומים שונים, על היחסים המורכבים האלה, בין מתרגמים לעורכים. מצד אחד, כל תרגום זקוק לעריכה, וקשה למצוא מתרגם מנוסה וטוב שלא יעמוד על כך שתרגומו יערך. עריכה טובה משפרת את התרגום ודרושה כדי לתפוס טעויות שהשתרבבו לתרגום. מצד שני, לכל מתרגם יש סיפורי זוועה על קלקולים שנעשו לעבודתו הטובה בשלבי העריכה וההגהה**.

ואילו העורכים, מצדם, יודעים לספר על תרגומים רעים שהגיעו לידיהם ועל התיקונים והשיפורים שהכניסו, לעתים קרובות מבלי שעבודתם זכתה כלל להכרה. אם המתרגמים מתלוננים על התעלמות מעבודתם (למשל בביקורות על ספרים מתורגמים שמניחות שהספר הגיע לשפה העברית מעצמו), הרי שהעורכים לעתים קרובות אינם זוכים אפילו ששמם יופיעו בספר.

הנה קישורים לכמה מאמרים העוסקים ביחסים שבין מתרגמים לעורכים, מלווים בדיונים מעניינים בתגובות:

• אינגה מיכאלי כתבה על היחסים בין מתרגם לעורך, שיכולים להיות גם יחסי אהבה, מנסיונה הרב.
• רוני גלבפיש כתבה על היחסים בין עורך ומתרגם, מלחמה ושלום, מן הצד שלה.
• פתרונות אפשריים מציעה המצגת המצוינת של יעל סלע-שפירו : “עורכים-מתרגמים – הלנצח נאכל חרב?”
• ושוב המאמר של חמוטל ילין ב”בלי ניקוד” (בסופו יש קישורים להורדת מאמריה של רחל הלוי בנושא).

אפשר להסיק שכמו בדברים רבים אחרים, הגישה הנכונה ביותר צריכה לכלול מקצועיות, ענווה ויכולת לנהל דו-שיח.

בהערת אגב, משהו נחמד שגיליתי לאחרונה: באתר “סימניה” השימושי מאוד לא רק טורחים לציין את שם המתרגם, אלא גם הפכו אותו לסיווג, כך שבלחיצה עליו אפשר לעבור לרשימת הספרים של אותו מתרגם.

* “מסביב למטפחת” – פרפרזה על הגדרת התרגום כ”נשיקה מבעד למטפחת”

** הדוגמה החביבה (כלומר שנואה) ביותר שלי – בפעם הראשונה שהעזתי להכניס הערת מתרגם לספר, הסברתי בה את ההבדל בין התארים Miss ו-Ms. ההבחנה היתה משמעותית ביותר בספר ושימשה לאפיון הדמויות. המגיה החליט שכל “מיז” בעברית הוא שגיאת כתיב ותיקן את כולן במחי תיקון אוטומטי, כולל בהערת השוליים. התוצאה היתה הסבר חסר כל משמעות שאני חתומה עליו.

תמר עילם גינדין כותבת על אותיות והקלדתן במכשירים שונים, ועל הטעויות הנובעות מן האפשרויות השונות, כולל הומוקלידים – מילים שונות שהקלדתן זהה. בדומה למה שתמר כותבת עליו, גם אני שמתי לב לטעויות הקלדה חוזרות אצלי שהמקור להן חבוי אי שם בנבכי המוח. משונה למשל לגלות שאני מתבלבלת בהקלדה בין אותיות שנראות דומות, או בין ץ ל-ף (כמו שהתבלבלתי בבית הספר היסודי כשהייתי כותבת במחברת). בשביל הטעויות הנפוצות של הצמדת אות למילה הקודמת או הבאה בשורה או שיכול אותיות כבר יש לי פקודות לתיקון אוטומטי, אבל בכל פעם שאני עורכת תרגום שלי אני מגלה שגיאות שפענוח מקורן פשוט מעורר בי תמיהה.

אוסף של עשרים מילים אבודות שכדאי להחזיר לשימוש בשפה האנגלית, כולל מילים עסיסיות וכיפיות במיוחד.

ציפור קטנה לחשה לי שבקרוב יצא לאור בעברית תרגום לספר “טינגו“, המרכז מילים ייחודיות בשפות שונות. כמו למשל המילה שהעניקה לספר את שמו, ומשמעותה בשפתם של תושבי איי הפסחא היא “לשאול חפצים מביתו של ידיד בזה אחר זה עד שלבסוף לא נותר בו דבר”. על הספר המקורי היתה כתבה מרתקת מאת דפנה ברעם במוסף “הארץ”, וגילי בר-הלל הוסיפה בבלוג שלה רשימת מילים ייחודיות לעברית. למהדורה העברית נוספו פרקים פרי עטו של גלעד צוקרמן.

רן יניב הרשטיין, שעושה לוקליזציה לתוכנת הבלוגים וורדפרס, מספר על עבודת התרגום לעברית, ומתי Howdy הופך ל”אהלן”.

בגרדיאן מדווחים כתבים זרים על חוש הומור ובדיחות במדינות שונות ברחבי העולם. מפתיע (ואולי לא?) עד כמה הבדיחות מוכרות, ורק הקבוצה שעליה צוחקים משתנה ממקום למקום.

מאמר היוצא מתוך הלב על תרגום ספרותי מאת מורין פרילי, המתרגמת לאנגלית של אורחאן פאמוק. היא כותבת על הקשר בין סופרים לבין מתרגמים ותרגומים.

לשיא של שימוש בשפה מצליח להגיע סטיבן פרי בנאום מלא אהבה לשפה האנגלית ולשימוש המגוון בה, המלווה בסרטון טיפוגרפי מקסים (אם כי קצת מסחרר).

כמה עדכונים בנושא אור (וחושך):

1. כנס מדע בדיוני בחנוכה

האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ונוער שוחר מדע שמחים להזמין אתכם להרפתקה שלא מן העולם הזה, בכנס המדע הבדיוני “מאורות 2010″. השנה, לרגל שנת המגוון הביולוגי הבינלאומית, יערכו כל האירועים בסימן הנושא “החיים, היקום וכל השאר”.
הצטרפו אלינו להרצאות, לפאנלים ולסדנאות בנושאי מדע בדיוני, מדע וביולוגיה, ב-9 בדצמבר בקמפוס אדמונד י’ ספרא (גבעת רם) של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בין האירועים בכנס: פאנל בנושא “אבולוציה מול אווילוציה”, מועדון ויכוחים על גנטיקה ומוסר, הקרנת מקבץ סרטי מדע קצרים, ושלל הרצאות על חיידקים, הנדסת מזון, גנטיקה ואפיגנטיקה, מוח ואינטליגנציה, קסנוביולוגיה ועוד. רוב המרצים הם אקדמאים.
כמו כן יתקיימו פעילויות של נוער שוחר מדע לאורך כל היום (בחינם). הכניסה לילדים ולבני נוער תינתן בהנחה משמעותית לכל האירועים.

בינתיים, עד שהכנס יגיע, אתם מוזמנים ליהנות באתר הכנס מ”אלפבית עשוי סוילנט גרין” פרויקט כתיבה בהשראת “מאל”ף עד תי”ו באלפבית עשוי שוקולד” של הסופר הארלן אליסון. במיוחד בשבילכם נביא מדי יום סיפורונים המוקדשים כל אחד לחייזר ששמו מתחיל באות אחרת של האלפבית העברי. כל סיפור מאת סופר ישראלי אחר. זאת ועוד, באתר הכנס.
(התוכנייה המלאה כאן

2. הספריה האלקטרונית האלטרנטיבית לעיוורים ודיסלקטים היא פרויקט התנדבותי המנגיש ספרים וטקסטים אחרים.

שמואל לדרמן, אב לשני בוגרים עיוורים, יזם והקים אתר אינטרנט ייעודי לעיוורים ולדיסלקטים, המבקש למלא את המחסור הגדול בחומר כתוב נגיש. פחות מ-5% מן הספרים הרואים אור בישראל מופקים בפורמט נגיש לעיוורים, וזאת בשל שימוש בדרכי הנגשה עתירות משאבים. כיום ניתן להנגיש חומרי קריאה בעלות אפסית ובקלות, ולאפשר לעיוורים ולדיסלקטים שיוויון מלא בנגישותם לטקסטים – כפי שמחייב החוק. האמצעי הוא העלאת הטקסטים באתר אינטרנט ייעודי, בפורמט שמאפשר לקרוא אותם באמצעות צג ברייל, או בעזרת תוכנת מטקסט-לדיבור.

הספריה זקוקה למתנדבים רואים לצורך הגהה של טקסטים סרוקים. אני התנדבתי ואתם מוזמנים גם. יש לפנות במייל לשמואל לדרמן.

3. ולסיום, תראו איזה יופי פורח בגינה של הורי דווקא בלילה:

מבין הספרים שתרגמתי יש כמה המתאימים לילדים. הנה פירוט, במיוחד עבור תלמידי בית ספר הר-גילון, חבריו של בני נמרוד נקדימון:

ממלכת הפיות: הצמיד הקסום וממלכת הפיות: פיות הפרחים מאת אמילי רודה, עם איורים של ראול ויטלה, בהוצאת כנרת. מתאים לכיתות ב’-ג’. ג’סי מגלה שמאחורי הגדר החיה בגינה של סבתה נמצא עולם קסום הנתון בסכנה. מה תוכל ג’סי לעשות כדי לחדש את הקסם ולהציל את ממלכת הפיות?

“מסע אל ים הנהר” מאת אווה איבוטסון בהוצאת גרף. הספר שייך לסדרת “גרף צעיר” בעריכת גילי בר-הלל. איורים: קרן תגר. מתאים לכיתות ג’-ד’ והלאה. מאיה היתומה נשלחת מלונדון של שנת 1910 לקרובי משפחה רחוקים בברזיל. היא נלהבת מן הגילויים ביערות האמזונס, אך מתאכזבת מיחסם הקר של קרוביה. מכאן, ההרפתקה רק מתחילה… לחצו כאן לקריאת פרק לדוגמה.

“האח הקטן” מאת קורי דוקטורוב בהוצאת גרף. הספר מיועד לנוער. מרקוס הוא תלמיד תיכון בסן פרנסיסקו, חובב מחשבים ומשחקים. בעקבות פיגוע בעיר משתלטים עליה כוחות הבטחון, ומרקוס וחבריו יוצאים למלחמה על חירותם תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. לחצו כאן לקריאת פרק לדוגמה.

“המהלכים בקצוות” מאת דיאנה ווין ג’ונס בהוצאת גרף. הספר מיועד לנוער. ג’יימי מסתבך עם “ההם” המסוכנים, ונאלץ לצאת לגלות בין שלל עולמות מקבילים. קשה לנצח במשחק של ההם, אלא אם יצליח ג’יימי לנצל כמה גורמים אקראיים שההם לא הביאו בחשבון… לחצו כאן לקריאת פרק לדוגמה.

ספרי “מסע בין כוכבים – הדור הבא” בהוצאת שלגי. מתאים לכיתות ה’-ו’ והלאה. ספרים המבוססים על סדרת הטלוויזיה “מסע בין כוכבים – הדור הבא” ומגוללים את קורותיהם של חברי צוות ספינת החלל “אנטרפרייז” ברחבי הגלקסיה. כיום קשה מאוד להשיג את הספרים האלה.

כשהייתי קטנה היתה לי מטפלת בולגריה. לורה לוי גרה במרחק עשרה בתים מאיתנו בהמשך הרחוב, ואני המשכתי לבוא לבקר אותה גם שנים אחר כך, אפילו כשכבר הייתי בחטיבת הביניים. אני זוכרת היטב את הבית שלה, את החצר שבה גדלו ירקות ועצי פרי, את העיתון בעברית קלה שהיא ובעלה קראו. לכל ארוחה התלוו שם פרוסות עבות של לחם לבן, והקינוח הכי טעים שהיא היתה מכינה היה גרסה פריכה במיוחד של כדורי שוקולד שהיא קראה לה “רולו”, כי העיסה היתה מגולגלת לנקניקיה עבה בתוך נייר פרגמנט ונפרסת לפרוסות. לקח לי שנים להבין בשביל מה צריך לגלגל כדורי שוקולד (ולמה עדיף להכין אותם דווקא בלי מרגרינה).

בכל הדברים האלה ועוד נזכרתי לאחרונה, כשפתאום אחרי שלושים שנה שוב ליוותה אותי חבורה של נשים בולגריות מבוגרות ונחמדות, כמו השכנות והחברות של לורה.”החיים על פי לובקה” מאת לורי גראהם בתרגומו של יואב כ”ץ הוא ספר משובב נפש, אוהב חיים ואדם. באזז ווקסלר, מפיקה שפילסה לה דרך בעשר ציפורניים משויפות לחוד החנית של המוזיקה הצעירה, נאלצת ללוות את מסע ההופעות הבינלאומי הראשון של להקת “הסבתות מגורני”, חבורת בולגריות כפריות שזאת הפעם הראשונה שלהן מחוץ לארצן הקומוניסטית לשעבר.
מפגש הענקיות בין באזז, אשת העולם הגדול המתוחכמת, לבין לובקה בעלת ההגיון הבריא והלב הרחב, מספק שפע מצבים קומיים. אלה כוללים, בין השאר, נעלי קרוקס זרחניות, אלכוהול תוצרת בית, שלל חומריים כימיים ויותר מכבשה אחת.

המתרגם התמודד בהצלחה רבה עם שלל מינוחים וניסוחים מתחומי מוזיקה אזוטריים ושלל תחומי התרבות הפופולרית והצליח לשבץ אותם בצורה חלקה בעברית, משימה לא קלה בכלל. הנה פרק לדוגמה מתחילת הספר.

אבל אין ספק שבאופן אישי ההנאה הגדולה ביותר שלי מן הספר נבעה דווקא מדמותה המשנית יחסית של המתרגמת המצטרפת ללהקה, ובעיקר מן התרגום המבריק של יואב כ”ץ לשיבושי הלשון המלבבים שלה. מרילין מונרו, אם אני לא טועה, אמרה פעם שהאתגר הכי גדול לשחקן הוא לשחק תפקיד של שחקן גרוע. אז כנראה שאחד האתגרים הגדולים של מתרגם טוב הוא להתנסח כמו מתרגם גרוע. הנה, תראו:

שמי אולגה אילייבסקה. אני תורגמנית בולגרית בהצלחה מוסמכת. בוגרת מכון פלובדיב לתורגמנים משנת 1982, מאומנת באנגלית ובגרמנית. ואכן תרגמתי אורחים רמי מעלות בבולגריה. לדוגמאות: מזכיר כללי של איגוד כורי הפחם ואלוף קליעה למטרה ידוע בעולם כולו, לן נוריס. גם אכן תרגמתי בשטח מדינות שונות כמו האי ווייט וארצות הברית של אמריקה למען גלגולים עולמיים של מוזיקה בולגרית.
…
המנהיגה של סבתות מגורני, שם שלה לובקה לילובה. עוד לא דיברתי איתה עדיין. אין לה טלפון במקום של מגוריה. לכן אכן דיברתי עם סטנקה סטויאנובה. יש לה טלפונייד, למרות שהיא סבתא זקנתית מכולן בעלת שבעים וחמש שנה. לפי דעותי זהו גיל מבוגר מדי לגלגול תרבותי. ייתכן להיות שהיא תמות ותעשה עבודה גדולה לי.
…
בלי ספק אלה אינן סבתות בלי צרות. יש להן רעיונות בלתי-נכונים בנושא הגלגול המתקרב בממלכה המאוחדת. אני היגדתי להן, על סבתות מגורני להיות שגרירות של תרבות בולגרית. אסור להן לעשות התנהגות רעה מול מנהל רם דרג של הקלטת דיסכּים, מר באזז ווקסלר.

דרך אגב, אחת ממעלותיו של הספר היא היחס לאולגה, שאמנם מוצגת כטיפוסה די מעצבנת, ובכל זאת לא סובלת גורל אכזר במיוחד.

אולגה וחברותיה הזכירו לי דוגמה נוספת, מתוך “משימתו של המתרגם הזה” מאת טוד חזק לואי, בתרגומו של יצהר ורדי. מדובר בסיפור כבד בהרבה, אבל היה בו אתגר תרגומי דומה:

גברים וגברות נכבדות:
אני עושה לכם את המכתב הזה כדי לבקש מעזרתכם. אני רוצה לנסוע בקרוב לארץ שהיא שלכם כדי לפגוש שם את המשפחה המקיפה שלי עוד שלושה חודשים. לפני יותר שנים קרה משהו קשה וזה בגללי שבגלליו אני לא בקשר עכשיו וקודם עם המשפחה המקיפה הזאת. אני כואב מזה מאוד. המזלות שלי הם עכשיו שאני מותר לטייל לארץ שלכם כדי להתפגש עם המשפחה המקיפה הזאת בשביל לבקש סליחה. אבל לא אנגלית אני מדבר. בבקשה, אז, בבקשה אני ישלם לתרגום. 19 אוקטובר בשנה הזה. אני כל כך רוצה נפגש עם האיש המתרגם, לפני זה שבוע מהפגישה עם המשפחה המקיפה.
אני מודה אותכם
גוראן וַנסָליביץ’

ולסיום הנה דוגמה של המוזיקה המככבת בספר:

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “ימים ששינו את העולם” מאת הייוול ויליאמס, עורך המהדורה העברית: אורן נהרי. זהו הספר הרביעי בסדרת “משני עולם“, הכוללת גם את “נאומים ששינו את העולם” , “נשים ששינו את העולם” ו”מסעות ששינו את העולם“.

על הספר:

אחדים מהימים שמתוארים כאן מציינים את סופה של תקופה, אחרים טומנים בחובם התחלה של דבר מה חדש. רבים מהם מציינים תאריכים של קרבות עקובים מדם או מעשי רצח וישנן גם החלטות הרות גורל או תגליות עוצרות נשימה. אך דבר אחד משותף לכל הימים שמתוארים בספר זה: כולם זכורים כסמלים כבירים של תקופתם.
“ימים ששינו את העולם” מספר את סיפוריהם של 62 ימים שעשו היסטוריה. בין השאר תמצאו בספר נקודות מפנה הרות גורל כמו: צליבת ישו * הגעתו של קולומבוס לאמריקה * כיבוש הבסטיליה * פרסום תורת היחסות של איינשטיין * הטלת פצצת האטום על הירושימה * נחיתת אפולו 11 על הירח * נפילת חומת ברלין וקריסת מגדלי התאומים ב-11.9.2001. נוסף על אירועי היום הגורלי, תקראו בספר על הגורמים לאירועים ועל השלכותיהם, וכן פרטים על התקופה ועל אירועים נוספים שהתרחשו באותה עת בעולם.

בזמן תרגום הספר כתבתי על ההתלבטויות שלי במהלך העבודה בפוסט “שאלה של אמינות“.