סבי, שמואל שגיב, היה איש ספר, עיתונאי, עורך ומתרגם. הוא תרגם לעברית מצרפתית, אנגלית ורוסית. לצערי, לא זכיתי להכירו, ואפילו לא ידעתי שהיה מתרגם לפני שהתחלתי לתרגם בעצמי. בארון הספרים בבית הורי היו כמה ספרים שתרגם, ולפני שנים מספר התרגשתי למצוא עותקים חדשים של שניים מהם בדוכן בשבוע הספר.

במוסף “תרבות וספרות” של עיתון הארץ פורסם בשנת 2006 קטע מביקורת שכתב על ש”י עגנון:

…באותה החוברת הופיעה גם ביקורת מפרי עטו של שמואל הומלסקי, על “על כפות המנעול”, סיפורי אהבים של ש”י עגנון שראו אור באותה עת בברלין. המבקר כתב בין השאר כי הסיפורים הללו, השאובים מן המציאות וההווי, “אינם מתחום עולם-שירתו של עגנון. אין זו נוסחתו. ספורים כאלה, ‘תוכן’ כזה, דורש יחס אחר החסר לגמרי לעגנון: יחס נפשי. ועל אף כשרונו הגדול של עגנון והיותו ‘אמן אמתי’ קונסרבטיבי הוא יותר מדי”.
…
שמואל הומלסקי (גומלסקי, שגיב, 1892-1966), עיתונאי מבקר ומתרגם ב”הדים”, חוברות לספרות בעריכת יעקב רבינוביץ (1875-1948), פובליציסט, כותב מסות על סופרים, סיפורים, שירים ותרגומים.

הנה הוא בתמונה מחוף הים של תל-אביב, עם בנו תדי (אבא שלי):

בין הספרים שתירגם וערך:

בתוך “יקטרינה הגדולה” מצאתי העתק ממכתב שסבי שלח ככל הנראה למו”ל של הספר, ובו רשימת השגות שלו על הטקסט הסופי, לאחר עריכה, יחסית לחומר המתורגם שהגיש. המכתב אמנם מודפס במכונת כתיבה על נייר טיוטה והוא בן עשרות שנים, אבל התלונות דומות מאוד לאלה שנשמעות היום מפי מתרגמים, בשיחות אישיות ובפורומים באינטרנט. בעיקר, ניכרת בהן ההיכרות העמוקה עם טקסט המקור והנושא, וההקפדה על כל פרט ומילה, שהן מסימני ההיכר של מתרגם טוב.
הנה כמה טעימות מתוך ארבעה דפי המכתב, על 82 הנקודות המפורטות בהם:

2. אצלי המילה “חרף” – רק מספר פעמים. השתדלתי לגוון מושג זה והשתמשתי בכל מיני ביטויים / “על אף”, “למרות”, “על אפם ועל חמתם” וכד’/. בספר – רק המלה “חרף” צורמת את האוזן. בערך למעלה מחמישים פעם אותה המלה.

3. ברוסיה, כמו, להבדיל באלף אלפי הבדלות, בישראל לא היה “קנצלר”. לכן השתמשתי במילה “ראש ממשלה”. מה שאין כך בספר.

5. אצלי: “אך תכנית זו לא חפפה את הלך מחשבותיה” – בדיוק כמו במקור האנגלי. בספר: “לא זה היה מבוקשה”. – האם זה היינו הך?

9. עמ. 18 אצלי: “הדרכים היו במצב עלוב”. – בספר: “הכבישים היו…” אבל ברוסיה אז לא היו כבישים. רק החלו לסללם. גם במקור האנגלי מדובר על “דרכים” ולא על “כבישים”. והלא המדובר על ספר של היסטוריה.

14. עמ. שם. אצלי: “הנער החיוור והרפרף”. – בספר: “אנין המראה”. זה בדיוק ההיפך מדיוקן הנער.

15. עמ. 21. אצלי: “תתרנית למוסיקה”. בספר: “אם לא אטומה לצליל, לפחות…” והלא בהשאלה “תתרנות” גם בעניני אמנות בכלל, פוליטיקה וכד’. עיין אבן שושן ואחרים.

40. עמ. 43. אצלי: “כדי לצעוד… לעבר פרוסיה.” בספר: כדי לעלות על פרוסיה.” האם זה היינו הך בממלכת היחסים הדיפלומטיים או המשחק הדיפלומטי?

63. עמ. 71. אצלי: “המקושטה בעדיי עדיים”. בספר: “מעולפת בפרוות החולד המלכותי”. לא לפי הספר וגם לא מתאימה המילה “מעולפת” במקרה זה.