בהוצאת נהר יצא לאור ספר המאגד שני סיפורים בתרגומי: “השטן ודניאל ובסטר” ו”דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, בעריכת תרגום של ראובן מירן ועריכת לשון של מיכל ברמן ובתוספת אחרית דבר מאירת עיניים מאת ערן סבאג. קורותיו של הספר הזה יוצאות דופן: לפני שנים לא מעטות תרגמתי את הסיפור הראשון ופרסמתי אותו באתר שלי. בשנה שעברה פנה אלי ראובן מירן מהוצאת נהר וביקש לפרסם את התרגום שלי ולהוסיף עליו סיפור נוסף מאת סטיבן וינסנט בנה. התרגום זכה באות האיכות של המפעל לתרגום ספרות מופת.

לסיפור ההתנצחות של ובסטר עם השטן מקום מכובד בתרבות הפופולרית בארצות הברית, ואזכורים שלו מופיעים ביצירות שונות. הדוגמה החביבה עלי ביותר, כמובן, היא בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. בפרק הפותח של הסדרה, “מפגש בפארפוינט”, עומדת האנושות למשפט על עוולותיה, וקפטן פיקארד מסנגר עליה במלוא הלהט של דניאל ובסטר עצמו, כולל ציטוטים משייקספיר. בפרק הסוגר של הסדרה, שבע עונות אחר כך, הוא גם מנצח במשפט.

אני ממליצה לשמוע את תוכניתו של ערן סבאג “חיים של אחרים“, המוקדשת לדניאל ובסטר, כולל הקראה מתרגומו לעברית בידי א. בן צבי שיצא לאור בספרית “תרמיל” בשנות השישים. אפשר גם לשמוע את “השטן ירד לג’ורג’יה” (כאן למשל בביצוע של החבובות).

בסיפור השני בספר, המתורגם כאן לראשונה לעברית, מתמודד הגיבור האמריקאי דניאל ובסטר מול ישות על-טבעית אחרת, שגם היא מקורה בכתבי הקודש: לוויתן נחש עקלתון עם חיבה עזה לדגי בקלה, רצוי במנות בגודל חבית.

הנה הפתיחה (אגב, אני מקבלת נקודת בונוס מעצמי כי הצלחתי להכניס את המילה “שגיב” לתרגום):

זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ’וסטס עם ורמונט וניו המפשייר.
כן, דניאל ובסטר מת – בכול אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מארשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, “דניאל ובסטר – דניאל ובסטר!” האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, “שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?” ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק הישר מתוך האדמה. בכול אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד.
אתם מבינים, במשך זמן מה, הוא היה האדם החשוב ביותר בארץ. הוא לא הגיע להיות נשיא, אבל הוא היה האדם החשוב ביותר. אלפים שמו בו מבטחם כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו, וסיפרו סיפורים עליו ועל הדברים שהיו שלו, שהיו כמו סיפורים על גיבורי התנ”ך, אברהם, יצחק ויעקב. אמרו, שכאשר הוא קם לדבר, כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קיטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו, שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת-הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים הישר אל תוך כיסיו, כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו. כזה מין אדם הוא היה, וחוותו הגדולה במארשפילד היתה ראויה לו. התרנגולות שהוא גידל היו כל כולן בשר לבן, עד לעצמות הרגליים, בפרות טיפלו כמו בילדים, ולאייל הגדול, שלו קרא גוליית, היו קרניים שהתעקלו כקנוקנות צמח מטפס, והוא היה מסוגל להפיל בנגיחה דלת ברזל. אבל דניאל לא היה מין בעל אחוזה אצילי; הוא הכיר את כל דרכי האדמה, והיה קם לאור הנר כדי לדאוג שכל מה שצריך לעשות יעשה. אדם בעל פה כלועו של כלב מסטיף, מצח שגיב כהר, ועיניים בוערות כגחלים – זה היה דניאל ובסטר בשיא ימיו. והמשפט הגדול ביותר שבו טען לא נכתב מעולם בספרים, כיוון שהוא טען בו כנגד השטן, פנים אל פנים ובלא רסן או מושכות. וזה הסיפור ששמעתי בעבר, לא פעם ולא פעמיים.

את ההמשך, ואת הסיפור “דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, תמצאו בספר בהוצאת נהר.

בשנת 1997, במסגרת לימודי באוניברסיטת תל אביב, הגשתי עבודה סמינריונית שהתבססה על הסדרה “מסע בין כוכבים” בכלל וספרי “הדור הבא” שתרגמתי בפרט.
כיוון שמצאתי אותה בין כל מיני קבצים מהעבר, וחובבי מס”ב הביעו בה עניין, אני מפרסמת אותה כאן.
בסוף העבודה יש ביבליוגרפיה וכן נספח על ההיסטוריה של “מסע בין כוכבים”.
קוראים יקרים, אנא זיכרו שהטקסט נכתב לפני עשרים שנה כמעט, ואל תשפטו אותו לחומרה.

מה דעתכם: מה השתנה מאז במדיה ובמציאות? אילו היבטים ביחסים בין המינים ובהצגה שלהם לא השתנו? אשמח לשמוע בתגובות.

בנוסף, אני ממליצה על האתר הבא, שמתמקד בתלבושות של “מסע בין כוכבים – הדור הבא”.
 

עבודה סמינריונית

תקציר:

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את מודל העולם העתידי המוצג בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”, ולראות האם קיים בו שוויון בין גברים ונשים. השערת המחקר היתה שהספרים ינסו להציג עולם שיוויוני לחלוטין, אך ישתמשו בסטראוטיפים ובגישות האופיינים לתקופתנו-אנו.

שני חלקיה של הנחת היסוד אושרו במהלך המחקר. מבחינת החלק הראשון, התגלו דמויות נשיות בכל רמות התפקידים המוצגים בסדרה, כולל עמדות שלטון וכוח; נשים ממלאות גם תפקידים הנחשבים היום ל‘גבריים’, יוזמות פעולות שונות, מסוגלות לפעול באלימות ובנחישות וגם להציל את המצב, ולא רק לחכות לאביר על סוס לבן. על-פי העמדה הרישמית של הסדרה, גברים ונשים שווים בכל. בפרק ששמו “The Perfect Mate” דר’ קראשר מסבירה לאורחת על הספינה כי לפני מאות שנים חשבו בכדור הארץ כי נשים נחותות מגברים, אך מזה זמן רב אין הדבר כך, וכל אזרחי הפדרציה שווים בזכויותיהם.

מבחינת החלק השני, בדיקה מדוקדקת יותר של מספר הדמויות הנשיות והגבריות והתפקידים אותם הן ממלאות מגלה כי רוב עמדות הכוח והשלטון נתונות עדיין בידי גברים, כי הדמויות הנשיות מהוות רק כשליש מכלל הדמויות בספרים, וכי היחס אליהן במקרים רבים זהה ליחס אליהן היום, בארה”ב של שנות התשעים.
להמשך הקטע →

צילום: ניב קלדרון http://wearablevalley.co

LeVar Burton with translator Inbal Saggiv-Nakdimon and a Starfleet Academy novel about Geordi she translated into Hebrew 20 years ago

השחקן והמפיק לבאר ברטון ביקר בארץ בכנס “מעצבים את העתיד” על חינוך וטכנולוגיה, וכדי לצלם סרטונים לתוכנית שלו לעידוד הקריאה אצל ילדים, Reading Rainbow.
ברטון היה חבר בצוות “מסע בין כוכבים – הדור הבא“. הוא גילם את דמותו של ג’ורדי לה-פורג’ ובצילום אנחנו מחזיקים ספר על הרפתקאותיו המוקדמות של ג’ורדי, שאני תירגמתי לפני כעשרים שנה.
כאן אפשר לראות ראיון קצר עם ברטון, וקטע ניכר מהנאום שלו בכנס “מעצבים את העתיד”. כאן יש סרטון שצילם בארץ לתוכנית שלו, ובו הוא נוסע במכונית שמסוגלת לנהוג בעצמה, בעזרת טכנולוגייה של חברת מובייל איי.
הצילום המשותף שלנו נעשה בסוף מפגש קצר שנערך עם מעריצים ביוזמת MindCET. ברטון סיפר על האידיאולוגיה שמובילה אותו זה עשרות שנים: יש לעודד ילדים לקרוא ולהתעניין בטכנולוגיה על מנת לאפשר להם להפיק מעצמם את המרב.
סיפורים בכלל וספרים בפרט, הוא אומר, הם המפתח לחיים מלאים. וילד שאינו מסוגל לקרוא ברמה של כיתה ד’ בגיל המתאים לכיתה ד’, סיכוייו קטנים בהרבה להצליח בחיים. משום כך הוא דואג לחבב את הספרים על ילדים בעזרת טכנולוגיה – טלוויזיה וכיום גם מחשבים וטבלטים, שדרכם מעבירים את התוכן הרצוי לילדים.

והנה כריכת הספר בהגדלה:

הפעם, כמה הפניות למקומות אחרים:

הספד של ויל ויטון ללאונרד נימוי, שגילם את מר ספוק ב”מסע בין כוכבים”

בזכות מר ספוק אני יכולתי להיות הילד המשונה שבסופו של דבר גדל להיות מבוגר קצת פחות משונה, אבל לאונרד נימוי הוא שהפיח חיים במר ספוק, והוא שאיפשר את קיומה של “מסע בין כוכבים” – ושל כל סדרת מדע בדיוני טלוויזיונית מאז 1966.

בנוסף, כאן תוכלו לקרוא את ההצעה המקורית של ג’ין רודנברי לקונספט של הסדרה “מסע בין כוכבים”.

מותו של האמן, הולדתו של היזם מאת ויליאם דרסביץ באתר המרכז האקדמי שלם

המחשבה על האמן כגאון בודד –תפיסה תרבותית רבת עוצמה, המשפיעה השפעה מכריעה על האופן שבו אנחנו חושבים על יצירתיות בכלל – מיושנת כבר מזה עשרות בשנים… גישה חדשה צומחת וגדלה החל מתחילת האלף החדש בקירוב, ומחוללת תהליך המעצב מחדש את מהותם של האמנים

חייבים לדבר על TED מאת בנג’מין ה’ ברטון באתר המרכז האקדמי שלם

במישור החברתי, השורה התחתונה היא שאם אנחנו משקיעים בדברים שעושים לנו הרגשה טובה אבל לא עובדים ולא מרכזים מאמץ בדברים שלא עושים לנו הרגשה טובה אבל עשויים לפתור בעיות, הרי שייעשה קשה יותר ויותר, איך לומר, לפתור בעיות.

להזכירכם, יש שני אירועים שלי בכנס “עולמות” בפסח:
“תרגום – מבוא פנטסטי” – הרצאה לילדים ונוער (גם מבוגרים מוזמנים) ו”עיר של דמויות שקמות לתחיה“, תחרות תחפושות מעולם “בני הנפילים”.

ועוד שלוש הפניות מעניינות:

המתרגמת שירלי פינצי לב כותבת על נקודת המפגש בין גרמנית לאיטלקית
כתבה משעשעת הסוקרת טרנדים בכריכות ספרים (כולל ספר שאני תרגמתי)
שרשור המלצות על ספרים מרתקים בעמוד הפייסבוק של הסופרת דיאנה גבלדון (באנגלית)

עולמות 2014 – סלפי קבוצתי

העברתי כבר כמה סדנאות תרגום בכנסי מדע בדיוני ופנטזיה, כולל בכנס “עולמות” שהתקיים בשבוע שעבר. הכנס היה מוצלח במיוחד, כל הכבוד לצוות המארגן.

סדנת התרגום שלי נקראת “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות“, ושמה משלב שני דברים: גלימת ההיעלמות היא חפץ המופיע בסדרת הארי פוטר (בתרגומה של גילי בר-הלל), ואילו ההגדרה של מעשה התרגום כ”נשיקה מבעד למטפחת” מיוחסת לביאליק. תרגום מדע בדיוני ופנטזיה הוא בעיני מעין “נשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”, ובסדנאות התרגום שאני מעבירה בכנסים אני מדברת עם חובבי מד”ב על תרגום בכלל ועל היבטים מיוחדים בתרגום מד”ב ופנטזיה.
בכל פעם שאני מעבירה סדנה בכנס אני בוחרת כשני עמודים מתוך ספר שתרגמתי ומבקשת מן הנרשמים לסדנה לתרגם בעצמם. במפגש אנחנו יוצאים מתוך מה שעולה מן הטקסט הספציפי לדיון כללי יותר בסוגיות תרגומיות: ניתוח והבנה של טקסט, התאמה לקהל היעד, מונחים טכניים (אמיתיים ומומצאים), דיאלוגים אמינים ועוד.
הטקסט שנתתי הפעם היה תחילת פרק 13 מתוך הספר “תלת-ממד“, וכלל את הקטע שכבר כתבתי עליו, על המשכפל מסדרת “מסע בין כוכבים”. להמשך הקטע →

פורסמה התוכניה של כנס עולמות 2014: חגים וחגיגות. הכנס יתקיים בתאריכים 17-16 באפריל 2014. באשכול הפיס שליד הסינמטק בתל-אביב.

כמנהגי, אני מעבירה בכנס סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות” (נדרשת הרשמה מראש כדי לקבל טקסט לתרגום).
בנוסף, אשתתף הפעם בפאנל “בני הנפילים – המעריצים נגד המומחים“, שיהיה סוער ואף לוהט. פרטים נוספים באתר הכנס.

בעניין אחר – באתר סטארבייס 972 התפרסם תרגום שלי לטקסט הכתוב הראשון מעולם “מסע בין כוכבים“. זוהי הצעה שכתב ג’ין רודנברי, יוצר הסדרה, במטרה למכור אותה להפקה ברשת טלויזיה. לחובבי “מסע בין כוכבים” זהו טקסט מרתק, כיוון שהוא מציג בתמצות עקרונות יסוד שליוו את הסדרה לאורך התפתחותה, ומצד שני גם פרטים שהשתנו עד שהתממשה, ומסקרן לחשוב איך היתה נראית אילו היו נשארים על כנם.

מפקד הספינה בהצעה הוא רוברט מ. אפריל, ושימו לב למשל לתיאורן של שתי דמויות קבועות:

סגנית המפקד –
קצינה, אישה, שלעולם אינה מכונה בשם פרט לכינוי “מספר אחת”. היא נשית במידה כמעט מיסתורית, למעשה – דקת גזרה וכהת-עור, בנוסח עמק הנילוס, גילה לא ברור, אחת מהנשים שאינן משתנות במראיהן בין גיל עשרים לחמישים. “מספר אחת” היא קצינה יעילה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ונהנית לפעול בפנים חתומות, בשלוות נפש – היא ככל הנראה עולה על רוברט אפריל בידע מפורט על שלל מערכות הציוד, המחלקות וחברי הצוות ברחבי הספינה. כאשר קפטן אפריל עוזב את הספינה “מספר אחת” עוברת להיות המפקדת בפועל.

הסגן הראשון –
יד ימינו של הקפטן, המפקד המעשי של כל פעולות הספינה, החל מאיוש הגשר ועד לפיקוח על חוליית הקרצוף הנחותה ביותר. שמו “מר ספוק” והפעם הראשונה שבה רואים אותו יכולה להיות כמעט מפחידה – פנים כבדי-עפעפיים ושטניים עד כדי כך שכמעט אפשר לצפות שיהיה לו זנב מפוצל. הוא ככל הנראה מאדימאי למחצה, ויש לו עור אדמדם מעט ואוזניים מחודדות למחצה. אבל משום מה מזגו השקט של מר ספוק נמצא בניגוד דרמטי למראהו השטני. מכל אנשי הצוות שעל הסיפון, הוא הקרוב ביותר להיות שווה ערך לקפטן אפריל, מבחינה גופנית ורגשית, כמפקד על אנשים. חולשתו העיקרית היא סקרנות חתולית כמעט לגבי כל דבר שהוא “חייזרי” ולו במעט.

לטקסט במלואו.

***עדכון, אוקטובר 2021:
אני שמחה לבשר שהסיפור הזה, וסיפור נוסף מעלילותיו של דניאל ובסטר, יצאו לאור בהוצאת נהר, בעריכת תרגום של מיכל ברמן ועם אחרית דבר מאת ערן סבאג.***

כששמעתי לאחרונה את “השטן ירד לג’ורג’יה” (כאן בביצוע של החבובות), הוא הזכיר לי שלפני שנים מספר תירגמתי את הסיפור “השטן ודניאל ובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה.
חיפשתי את התרגום וערכתי אותו כדי להעלות אותו לכאן, כי הוא תענוג עסיסי של ממש.
“השטן ודניאל ובסטר” יסודו ב”פאוסט” מאת גתה, והוא משתמש ברעיון העיסקה עם השטן כדי להלל את “אמריקה”, כרעיון מופשט. את הסיפור המקורי אפשר לקרוא בפרויקט גוטנברג, כאן. אפשר לקרוא עוד על הסיפור בויקיפדיה (משום מה השפה היחידה כמעט פרט לאנגלית שמקדישה לו ערך).
אני ממליצה מאוד לשמוע את תוכניתו של ערן סבאג “חיים של אחרים“, המוקדשת לסיפור, כולל הקראה מתרגומו לעברית בידי א. בן צבי שיצא לאור בספרית “תרמיל” בשנות השישים.
לסיפור מקום מכובד בתרבות הפופולרית בארצות הברית, ואזכורים שלו מופיעים ביצירות שונות. הדוגמה החביבה עלי ביותר, כמובן, היא בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. בפרק הפותח של הסדרה, “מפגש בפארפוינט”, עומדת האנושות למשפט על עוולותיה, וקפטן פיקארד מסנגר עליה במלוא הלהט של דניאל ובסטר עצמו, כולל ציטוטים משייקספיר. בפרק הסוגר של הסדרה, שבע עונות אחר כך, הוא גם מנצח במשפט.
הנה תחילת הסיפור (אגב, אני מקבלת נקודת בונוס מעצמי כי הצלחתי להכניס את המילה “שגיב” לתרגום):

“השטן ודניאל וובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה

I

זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ’וסטס עם ורמונט וניו המפשייר.
כן, דניאל ובסטר מת – בכול אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מארשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, “דניאל ובסטר – דניאל ובסטר!” האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, “שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?” ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק הישר מתוך האדמה. בכול אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד.
אתם מבינים, במשך זמן מה, הוא היה האדם החשוב ביותר בארץ. הוא לא הגיע להיות נשיא, אבל הוא היה האדם החשוב ביותר. אלפים שמו בו מבטחם כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו, וסיפרו סיפורים עליו ועל הדברים שהיו שלו, שהיו כמו סיפורים על גיבורי התנ”ך, אברהם, יצחק ויעקב. אמרו, שכאשר הוא קם לדבר, כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קיטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו, שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת-הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים הישר אל תוך כיסיו, כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו. כזה מין אדם הוא היה, וחוותו הגדולה במארשפילד היתה ראויה לו. התרנגולות שהוא גידל היו כל כולן בשר לבן, עד לעצמות הרגליים, בפרות טיפלו כמו בילדים, ולאייל הגדול, שלו קרא גוליית, היו קרניים שהתעקלו כקנוקנות צמח מטפס, והוא היה מסוגל להפיל בנגיחה דלת ברזל. אבל דניאל לא היה מין בעל אחוזה אצילי; הוא הכיר את כל דרכי האדמה, והיה קם לאור הנר כדי לדאוג שכל מה שצריך לעשות יעשה. אדם בעל פה כלועו של כלב מסטיף, מצח שגיב כהר, ועיניים בוערות כגחלים – זה היה דניאל ובסטר בשיא ימיו. והמשפט הגדול ביותר שבו טען לא נכתב מעולם בספרים, כיוון שהוא טען בו כנגד השטן, פנים אל פנים ובלא רסן או מושכות. וזה הסיפור ששמעתי בעבר, לא פעם ולא פעמיים.

את ההמשך, ואת הסיפור “דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, תמצאו בספר בהוצאת נהר.

אין הרבה שילובים מושלמים כל כך של דברים שחביבים עלי. כי אני אוהבת תה, חם (גם בקיץ).
ואני אוהבת את “מסע בין כוכבים” בכלל ובפרט את קפטן פיקארד מן הדור הבא, שזה היה המשקה הקבוע שהזמין מהמשכפל.
עד כמה העניין ידוע? נסו לחפש את הביטוי “Tea. Earl Grey. Hot.” בגוגל תמונות, ותראו.
לכן היה נחמד במיוחד לתרגם ספר שהתייחס לעניין מפורשות.

“תלת ממד” מאת הוד ליפסון ומלבה קורמן, יוצא עכשיו לאור בעברית בהוצאת ר. סירקיס-ידיעות אחרונות. תרגמתי אותו בשיתוף פעולה עם חברי גיא הרלינג, אבל השבעתי את גיא שהוא נותן לי כל קטע שעוסק במדע בדיוני.
ואז הגיע הקטע הזה:

כשצפיתי במסע בין כוכבים בילדותי היה מתסכל בעיני שאף אחד לא העמיד את המשכפל במבחן אמיתי. פרק אחר פרק, בכל פעם שהמשכפל הופיע, ביקשו ממנו רק… כוס תה ארל גריי. ביום נועז, חבר צוות היה מבקש אולי פרוסת עוגת גבינה. בהיעדר הדמיון של מר ספוק אולי אפשר היה להאשים את מורשתו הוולקנית. אבל מה עם היעדר הדמיון של עמיתיו בני האנוש?

מיד כתבתי לסופר כך (בעברית):

יש כאן בלבול בין הסדרה המקורית של מסע בין כוכבים, ששודרה בשנות השישים, לבין הדור הבא משנות השמונים. המשכפל הוא מהסדרה השניה, ספוק היה בראשונה.
אלה אולי פרטים קטנים וזניחים בעיניך, אבל לחובבי הסדרה הם חשובים מאוד (תאמין לי, אני מכירה אותם היטב).

הוא שמח על התיקון, התפלא שאף אחד לא העיר על הבלבול קודם לכן, והבטיח שיתקן גם את המקור האנגלי במהדורה הבאה. אחרי התייעצות קצרה בינינו הוחלט על הנוסח הסופי הבא:

כשצפיתי במסע בין כוכבים בצעירותי היה מתסכל בעיני שאף אחד לא העמיד את המשכפל במבחן אמיתי. פרק אחר פרק, בכל פעם שהמשכפל הופיע, ביקשו ממנו רק… כוס תה ארל גריי. ביום נועז, חבר צוות היה מבקש אולי פרוסת עוגת גבינה. אפילו דאטה, האנדרואיד, לא הפליג מעבר לכמה סוגי מזון לחתולים. ומדוע היעדר הדמיון אצל עמיתיו בני האנוש?

הספר מומלץ בחום, וכולל בין השאר קישורים לדפי אינטרנט ולסרטונים, שאפשר להגיע אליהם בסריקת ברקודים מודפסים.

עוד כמה עניינים קשורים:

Live Long ופרוספר!

במציאות בת ימינו, נאס”א מתכננת לשלוח בקרוב מדפסות תלת-מימד לתחנת החלל הבינלאומית, והן ייצרו שם חלקי חילוף ואולי גם מזון. והנה עוד כתבה על מדפסות מזון.

בקישור הזה יש סדרת סוגי תה באריזות מעוצבות להפליא בהשראת ספרים קלאסיים.

ולסגירת המעגל, ויל ויטון, אחד מן השחקנים בסדרה “מסע בין כוכבים, הדור הבא” משתעשע בביתו במדפסת תלת-מימד.

מכירים את זה שברגע שמשהו מעניין אתכם, פתאום הוא נמצא מכל עבר?
מיום שישי אני רואה המון דברים שקשורים לשילוב בין אוכל וחלל ו/או מדע בדיוני. למשל התמונה הזאת, של קירק וספוק בהפסקת אוכל, מתוך האתר המופלא רטרונאוט.

למה? כי הייתי במפגש המרתק בסטודיו FeinCook שעסק באוכל בחלל. טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל בהרצליה, סיפר על המזון המוגש לאסטרונאוטים מאז ראשיתן של תוכניות החלל ועד לימינו. ממש בזמן שהוא דיבר פירסמו באתר בוינגבוינג את הסרטון הזה שמציג את הארוחות שקיבלו האסטרונאוטים במשימות אפולו: אריזות ניילון של שיבולת שועל, בשר מבושל, רסק תפוחים ומיץ מאבקה. בדיוק השבוע גילה באז אלדרין שהמיץ הזה היה מגעיל. המראה אכן איננו מעורר תיאבון.
מאז, סיפר לנו ענבר, המעבדות המשוכללות של נאסא דואגות לספק לאנשי הצוות הנשלחים לשהייה ארוכה בחלל מגוון סוגי מאכלים, למען בריאותם הגופנית והנפשית גם יחד. לתחנת החלל הבינלאומית נשלחת אספקה הכוללת פירות וירקות טריים, שמספיקים לזמן קצר, כמובן, וכן אריזות של תבשילים לפי טעמם של השוהים. מאז שהצטרפו צוותים איטלקים וצרפתים השתפר עוד יותר טעמו של המזון. בתמונה נחמדה הוא אפילו הראה לנו בצל ירוק שמגדלים בתחנה, על מצע נייר סופג.

שף יאיר פיינברג הוביל את הצד הקולינרי של המפגש. הוא הכין מראש מאכלים שונים, המותאמים לדרישות של מזון שיכול לעלות לחלל: רכיבים מיובשים (פירות יבשים, ירקות שיובשו בהקפאה), עמידות לאורך זמן, ערך תזונתי הולם, הכנה פשוטה, ובלי פירורים שיתפזרו באוויר וייכנסו לאסטרונאוטים לעיניים. בתנאי חוסר כבידה לא מועיל ואפילו מסוכן להשתמש במלחיה, ולכן קיבלנו מלח ופלפל להוספה בתמיסות, כפי שאפשר לראות בתמונה.
טעמנו, למשל, מחית גזר מתובלת קרה, פושרת וחמה, כדי להבין את ההשפעה שיש לטמפרטורה על האופן שבו אנחנו קולטים את הטעם. ולעומתה – מנת דגים פורטוגזית מסורתית שהוכנה מרכיבים משומרים בלבד. בדקנו גם “גלידת אסטרונאוטים” מיובשת, ששומרת על צורתה המקורית, אבל כיוון שהנוזלים הוצאו ממנה יש לה מרקם של ספוג קשה.
לסיום, עברנו מעולם העובדות המדעיות לעולם המדע הבדיוני, עם כמה מנות בהשראת פיוצ’רמה, בבילון 5, ומסע בין כוכבים (הגאח אמנם לא היה חי, אבל הטריבלים היו כדורי שוקולד טעימים מאוד). גם כאן התגייס בוינגבוינג לנושא ממש היום עם קישור לבלוג בישול ובו הנחיות משעשעות למאפים בהשראת תולעי החול של “חולית” ושאר מאכלים מד”ביים.

כשהתחלתי לחפש חומר על תפירה באינטרנט נדהמתי מהמגוון העצום. לכן כבר לא הופתעתי במיוחד כאשר הפוסט הזה של שירי אשד שחר על כל מיני דגמים להדפסה פתח בפני עולם חדש מופלא של תחום עיסוק מיושן לכאורה, שגם הוא פורח באינטרנט.
בובות נייר. כאלה שאפשר להלביש עליהן המוני בגדים ואביזרים מנייר. אינספור דגמים מארצות שונות ותקופות שונות, במרחק מדפסת וזוג מספריים.

רייצ’ל מאלסקה מציירת בובות נייר, בגדים ואביזרים להלבשה שלהן. יש באתר שלה עושר מסחרר של בובות בסגנונות איור שונים.
היא דואגת לגיוון של צורות גוף ושל תלבושות, לפי תקופות היסטוריות ותחומי עניין.
אחת הסדרות שלה מילונית, וכל סט שלה מוקדש למונח מתחום הביגוד, כולל הגדרה מילולית קצרה ודוגמאות לשימושים במונח. יש לה גם דמויות מ”מסע בין כוכבים“.

גם קורי מצייר בובות נייר, בעיקר לפי דמויות מסרטי דיסני, ואפילו “עלובי החיים” החדש. (גלריה נוספת כאן).

המשכתי ומצאתי קישורים נוספים לבובות נייר, ועוד, ועוד. עד שהסתחררתי והפסקתי. בינתיים.

לסיום, דוגמה ישראלית אחת: בסוף הספר החמוד “מסעות הדרקונית הגנדרנית” מאת לבי דאון הוסיפה המאיירת רחלי שלו בובת נייר של גיבורת הספר, עם שלל תלבושות.

קסנדרה קלייר, שכותבת את סדרת “בני הנפילים“, מסבירה במענה לשאלות קוראים מדוע יצרה את דמותו של סיימון, הערפד היהודי. הערפדים אצל קלייר מגוונים: יש ביניהם לבנים, שחורים, אסיאתים והיספאנים, ובני דתות שונות. סיימון, היא מסבירה, יהודי כיוון שהוא הדומה ביותר לה, והיא יהודיה. סממני הדת הנוצרית מתחלפים אצלו בסממנים יהודיים. כך, כאשר אנשי המסדר מכניסים אותו לכלא הם טורחים לחרוט במקום צלבים מגיני דוד על הפתחים, כדי שלא יוכל לגעת בהם. ובתור ערפד שאיננו מסוגל להעלות על שפתיו מילות קודש, הוא לא יכול לומר “שמע ישראל” או לצטט מהתנ”ך את השם המפורש. הוא גם מתבדח שצ’קים בכפולות של ח”י מפחידות ערפדים יהודים, רמיזה שודאי תהיה מובנת יותר בארץ מאשר בארה”ב.

מעטים הערפדים היהודים, ומעטים עוד יותר הערפדים הישראלים. סופר המתח המצוין גל אמיר פרסם בשנת 2003 את הספר “לילה אדום“. הסיפור ראיון עם ערפד פולני מאת מיכאל ברנד פורסם לראשונה ב-“חלומות באספמיה”, גליון 7, ספטמבר-אוקטובר 2003. לפני כשנה תרגמתי ספרון בשם “באפי ציידת הערפדים והסכסוך הישראלי-פלסטיני“, המכיל יצירות אמנות וטקסט של הרצאה מאת האמנית ג’ניפר בר-לב (אחר כך גם התחלתי סוף סוף לצפות ברצינות בסדרה).

ורד טוכטרמן, אחת מאושיות קהילת המדע הבדיוני בארץ (סופרת, מתרגמת, עורכת ועוד), פרסמה בשנת 2011 בהוצאת “יניב” את הרומן “דם כחול“, שבו משולבים ערפדים ויהודים באווירה ישראלית מאוד.
עכשיו היא מזמינה את הקהל לממן את כתיבת ספר ההמשך. קמפיין המימון צבר אלפי שקלים תוך יום, בזכות הצעות אטרקטיביות כמו “אנמיה קלה”, שמבטיחה תמורת מינימום של 60 ש”ח עותק דפוס ועותק אלקטרוני של הספר, ולמשקיעים כבדים יותר אפילו דמות בספר שתיקרא על שמם.

לסיום נוותר על האפליה מטעמי דת ונחבור לקריאת השלום של ג’ורג’ טאקיי. טאקיי, שכיכב ב”מסע בין כוכבים” בתפקיד סוּלוּ, ובתור הטייס הטוב ביותר בגלקסיה הפריך את הסטריאוטיפ של האסיאתי המתקשה בנהיגה, מבקש לאחד את כוחות החלל כולם נגד האויב האמיתי: סדרת הערפדים “דמדומים”.

אולי פעם כבר ידעתי את זה, אבל השנה התברר באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאני חולקת יום הולדת עם “מסע בין כוכבים“. הסדרה המקורית שודרה לראשונה בטלוויזיה בארה”ב בשמונה בספטמבר, שהוא גם יום ההולדת שלי (אם כי בשנה אחרת). להנצחת האירוע יצרו בגוגל דודל מושקע במיוחד. בקישור הזה תוכלו לקרוא ראיון שערך האתר הרשמי של “מסע בין כוכבים” עם יוצר הדודל.
אגב, גוגל פתחו חנות שבה הם מוכרים חולצות, כוסות ושאר מוצרים מעוטרים בגוגל דודלים המקסימים. אם נגיד חיפשתם רעיון למתנה מקורית.

החיפוש הראשון שלי אי פעם באינטרנט היה Star Trek, בחיי. אז עוד לא היה גוגל, וכמעט לא היו גם אתרים, אלא בעיקר קבוצות דיון. ועל “מסע בין כוכבים” היו המון קבוצות דיון, שאחת מהן נקראה Westley Crusher Die, Die, Die. הסיבה לכך היא השנאה העזה שעוררה דמותו של ווסלי קראשר, בן העשרה החוכמולוג שהסתובב בארשת זחוחה על סיפון האנטרפרייז בפרקי “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. את קראשר גילם השחקן ויל וויטון.

וויטון מבוגר ממני בחודשים מעטים בלבד. הוא התחיל את הקריירה שלו כילד, והיה אחד מארבעת הכוכבים המרכזיים של “אני והחבר’ה“, סרטו המופתי של רוב ריינר. אחרי פרישתו מ”הדור הבא” הקריירה שלו כשחקן דישדשה, הוא התחיל לכתוב סיפורים בדויים וגם אוטוביוגרפיים, והתבסס כאייקון של הקהילה הגיקית. בשנים האחרונות השתתף בתפקידי אורח בכמה סדרות טלוויזיה, כולל “המפץ הגדול“, שם הוא משחק אלטר-אגו מרושע של עצמו. אני נהניתי לקרוא את “זכרונות מהעתיד“, שבו הוא מנתח פרקים מן העונה הראשונה של “מסע בין כוכבים – הדור הבא”, בתוספת זכרונות מהצילומים ושלל אבחנות שנונות.

מבין הספרים שתרגמתי יש כמה המתאימים לילדים. הנה פירוט, במיוחד עבור תלמידי בית ספר הר-גילון, חבריו של בני נמרוד נקדימון:

ממלכת הפיות: הצמיד הקסום וממלכת הפיות: פיות הפרחים מאת אמילי רודה, עם איורים של ראול ויטלה, בהוצאת כנרת. מתאים לכיתות ב’-ג’. ג’סי מגלה שמאחורי הגדר החיה בגינה של סבתה נמצא עולם קסום הנתון בסכנה. מה תוכל ג’סי לעשות כדי לחדש את הקסם ולהציל את ממלכת הפיות?

“מסע אל ים הנהר” מאת אווה איבוטסון בהוצאת גרף. הספר שייך לסדרת “גרף צעיר” בעריכת גילי בר-הלל. איורים: קרן תגר. מתאים לכיתות ג’-ד’ והלאה. מאיה היתומה נשלחת מלונדון של שנת 1910 לקרובי משפחה רחוקים בברזיל. היא נלהבת מן הגילויים ביערות האמזונס, אך מתאכזבת מיחסם הקר של קרוביה. מכאן, ההרפתקה רק מתחילה… לחצו כאן לקריאת פרק לדוגמה.

“האח הקטן” מאת קורי דוקטורוב בהוצאת גרף. הספר מיועד לנוער. מרקוס הוא תלמיד תיכון בסן פרנסיסקו, חובב מחשבים ומשחקים. בעקבות פיגוע בעיר משתלטים עליה כוחות הבטחון, ומרקוס וחבריו יוצאים למלחמה על חירותם תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. לחצו כאן לקריאת פרק לדוגמה.

“המהלכים בקצוות” מאת דיאנה ווין ג’ונס בהוצאת גרף. הספר מיועד לנוער. ג’יימי מסתבך עם “ההם” המסוכנים, ונאלץ לצאת לגלות בין שלל עולמות מקבילים. קשה לנצח במשחק של ההם, אלא אם יצליח ג’יימי לנצל כמה גורמים אקראיים שההם לא הביאו בחשבון… לחצו כאן לקריאת פרק לדוגמה.

ספרי “מסע בין כוכבים – הדור הבא” בהוצאת שלגי. מתאים לכיתות ה’-ו’ והלאה. ספרים המבוססים על סדרת הטלוויזיה “מסע בין כוכבים – הדור הבא” ומגוללים את קורותיהם של חברי צוות ספינת החלל “אנטרפרייז” ברחבי הגלקסיה. כיום קשה מאוד להשיג את הספרים האלה.

“ג’יימי היה ילד רגיל, שרב עם האחים שלו, השתעמם בבית הספר ואהב לשחק כדורגל עם הילדים של השכנים – עד שיום אחד חיטט בעניינים הסודיים של ההם. וההם לא אהבו את זה. פתאום מוצא את עצמו ג’יימי מוגלה מעולמו ומוקצה להלך בקצוות, מעולם לעולם. לפי הכללים, כך מוסבר לו, מותר לו לחזור הביתה, אם רק יצליח למצוא את דרכו חזרה.  ג’יימי נחוש לחזור הביתה – אבל בקצוות מהלכים עוד מוקצים, כמו ההולנדי המעופף והיהודי הנודד, שמחפשים את דרכם הביתה כבר הרבה מאד זמן. קשה לנצח במשחק של ההם, אלא אם יצליח ג’יימי לנצל כמה גורמים אקראיים שההם לא הביאו בחשבון…”

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף “המהלכים בקצוות” מאת דיאנה ווין ג’ונס (עריכה: ימימה עברון, עורכת הסדרה: גילי בר-הלל). מומלץ מגיל שתים-עשרה ומעלה – יש בספר כמה דברים די מפחידים. (פרק לדוגמה)

אני לא יכולה לכתוב כמעט כלום על הספר בלי לחשוף יותר מדי פרטים שעלולים לפגום בחווית הקריאה. אז בחרתי להזכיר כמה יצירות אחרות שמשתמשות בפרט מרכזי לעלילת הספר: עולמות מקבילים.

הרעיון הוא שקיים מספר (אינסופי או מוגבל לפי חוקיות מסוימת) של עולמות או יקומים מקבילים, שכל אחד מהם שונה לפחות בפרט אחד מן האחרים. עולמות מקבילים מאפשרים להציג ביצירות הבדויות אפשרויות שונות, נניח עולם שבו נעשה שימוש בחשמל לעומת כזה שהטכנולוגיה בו התפתחה לכיוון אחר, עולם שבו הדינוזאורים הם היצורים התבוניים, או שוני קטן בהרבה. יכולת המעבר בין העולמות השונים, אם מתוך בחירה ואם בכפיה, בדרך כלל מוגבלת ליחידי סגולה ומהווה את המנוע העלילתי. במילים אחרות, הגיבור או הגיבורים עוברים או מועברים בין העולמות, ובדרך כלל רק רוצים לחזור הביתה בשלום.

אני חושבת שהפעם הראשונה שנתקלתי במושג העולמות המקבילים היתה בספר “הקמיע” מאת סטיבן קינג ופיטר שטראוב.  קראתי אותו בגיל די צעיר והוא היה מפחיד נורא, כראוי לאמן האימה קינג. גיבור הספר, ג’ק סויר בן שלוש-עשרה, עובר בין עולמות במאמציו להציל את אמו השוכבת על ערש דווי, במעין הרחבה של סיפור “פרח לב הזהב”.

אלופי העולמות המקבילים הם כמובן “תשעה נסיכים לאמבר” בסדרה מאת רוג’ר זילאזני, שבה אמבר היא העולם האמיתי היחיד, וכל השאר הם רק צלליה שהנסיכים טווים בכוח מחשבתם.

דוגמה חדשה יותר לגיבורים צעירים העוברים בין עולמות מקבילים יש בסדרת “חומריו האפלים” של פיליפ פולמן. על אתגרי התרגום של הסדרה, כולל המינוחים השונים במקצת בעולם השונה במקצת מזה שלנו אפשר לקרוא אצל מתרגמת הסדרה יעל סלע-שפירו ובפינה שלה באתר “חומריו האפלים“.

בטלוויזיה הדוגמה המוכרת ביותר היא הסדרה Sliders, שנקראה בעברית משום מה “גולשים בזמן“, למרות שהם לא גלשו בין תקופות אלא בין יקומים שונים.

אבל גם ב”מסע בין כוכבים” לא בחלו בשימוש בעולמות מקבילים כדי לגוון את העלילות ולאפשר לשחקנים לבטא צדדים שונים באישיות שלהם ושל הדמויות. אהבתי במיוחד את פרקי העולם המקביל של “חלל עמוק 9” שבהם הסתבר שהמגע הראשוני של היקום ההוא עם קפטן קירק שלנו גרם שם לשינויים מפליגים.

* עדכון: טלי כוכבי בביקורת על הספר, “ללכת עד קצה הפחד“.
ביקורת מאת קרן לנדסמן ב”בלי פאניקה”.

** עדכון נוסף: גילי בר-הלל כתבה כמה מילים על דיאנה ווין ג’ונס

תמיד אהבתי את הקומיקס של דניאלה לונדון, והאיור הזה, למרות שהוא פרסומת, מעיד על היכרות אמיתית עם מסע בין כוכבים , והוא פשוט כל כך … חמודי.

בדיוק השבוע נזכרתי איך בשנים עברו שיא הקיץ המהביל היה מלווה גם בהנאה קבועה מן השידור היומיומי של “מסע בין כוכבים”. חלק מהעונות של “הדור הבא” ראיתי עוד במהלך השירות הצבאי, ובהמשך חלקתי הפסקות צהריים רבות מתרגום עם הצוותים של חלל עמוק 9 וגם וויאג’ר.
הדור הבא עדיין חביבה עלי מכל סדרות מס”ב השונות, אם כי האהדה נוסטלגית בעיקרה, ואני לא חושבת שכדאי לי לבחון אותה בצפייה ממשית. יש סיכוי גדול לאכזבה.
עם זאת, שמחתי מאוד לראות את התרגום המוצלח מאוד של יפתח בריל לשיר המזמור שכתב דאטה לחתולו, ספוט. השיר מאופיין בהקפדה על חריזה ומשקל, באוצר מילים (פסוודו) מדעי ובאישיות המיוחדת של דאטה. הוא הוצג כאתגר בפורום תרגום ועריכה בתפוז. הנה המקור והתרגום באתר של מציב האתגר, עוזי דורנאי. והנה גם קישור לדיון שהתפתח על התרגום, כולל הצעות שיפור.
כל הכבוד!

[המאמר פורסם בגיליון נובמבר 2004 של תרגימא, ביטאון אגודת המתרגמים בישראל]

מדע בדיוני הוא ז’אנר ספרותי, כלומר ספרות המתאפיינת בתכונות מסוימות. תרגום מד”ב הוא תרגום ספרותי שעליו נוספים מאפיינים ייחודיים. במאמר זה אנסה לעמוד על כמה מהם ולהציג את המאפיינים העיקריים של תחום תרגום ספרות המד”ב לעברית. להמשך הקטע →

זהו תקציר עבודת התזה שלי לתואר שני, “מדע בדיוני בישראל”.
העבודה נכתבה בהנחיית פרופסור גדעון טורי והוגשה בשנת 1999 ליחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל-אביב.

את העבודה במלואה אפשר לקרוא באינטרנט: כאן בקובץ PDF, כאן כדף אינטרנט, וכאן להורדה כקובץ ZIP של מסמך וורד.

עבודת מחקר זו מתמקדת בתחום קטן (ובמובנים מסוימים – שולי) בתרבות הפופולרית בארץ, כמקרה ספציפי של יבוא תרבותי, בו משולבים טקסטים ודגמי פעולה. פרקיה של העבודה יוצאים מתוך פרדיגמת מחקר התרבות כרב-מערכת, כדי לבחון שדות שונים של התרבות הישראלית של העשורים האחרונים בחתך ספציפי שלה – תחום המדע הבדיוני (מד”ב). הם מתארים תופעה ספציפית של תכנון תרבות על-ידי גורמים מסויימים בתוכה, תוך מגע עם תרבות זרה וייבוא ממנה. להמשך הקטע →