יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרו האוטוביוגרפי של ברק אובמה, “ארץ מובטחת“.
בשל אורכו של הספר והדחיפוּת, תרגמתי אותו בשיתוף פעולה עם עידית שורר ועפר קובר, והעורכת מרים קוץ התמודדה עם אתגר העריכה השלם.
700 העמודים האלה הם החלק הראשון באוטוביוגרפיה של נשיא ארצות הברית לשעבר, ומכסים את התקופה שעד לסוף כהונתו הראשונה בבית הלבן, כולל ההתנקשות באוסאמה בן לאדן. כצפוי, יש בספר התייחסויות לישראל ולתהליך השלום במזרח התיכון, אם כי הנושא פחות מרכזי ממה שנדמה לנו כאן. יש גם, כמובן, אזכורים למישל ולבנות סשה ומליה, כולל כמה אירועים שנזכרו כבר בספרה של מישל אובמה, שתרגמתי לפני שנתיים.
אפשר לקרוא את הפרק הראשון באתר “עברית“.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “בלי פשרות” מאת כריס ווס בשיתוף טל רז (עריכת התרגום: גילי קנלבאום).
כריס ווס היה ראש צוות משא ומתן על שבויים של האף.בי.איי. ופיתח כלים וטכניקות שאפשרו לו להציל את חייהם של בני ערובה. בספר הזה הוא מציג את העקרונות שלו ומלמד את הקוראים להשיג את רצונם מהצד השני, ולא משנה אם הצד השני הזה הוא טרוריסט אכזרי, הילד שלא רוצה לעשות שיעורי בית או המוכר בסוכנות רכב. הדוגמאות של ווס הן חומר לסרטי פעולה חובקי עולם, והספר קריא ומספק תובנות שיכולות להועיל לכולנו בחיי היומיום.
שמו המקורי של הספר, “Never split the difference”, מבהיר שווס לא מוכן להיפגש עם הצד השני באמצע. ההצעה שלי לתרגום השם הייתה “אף שעל”, אבל אני מסכימה שהשם שנבחר, “בלי פשרות”, מתאים יותר, ולו רק כי אף אחד לא ניהל איתי משא ומתן עליו.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת אגם “דברים שקשה לקחת בקלות” מאת בן סדלי.
זהו ספר עזרה עצמית לבני נוער, המסביר ברוך ובאמפתיה איך לזהות רגשות ותחושות, ולהתמודד איתם מתוך חמלה עצמית. בעולם שמנסה לשכנע אותנו לחתור אל האושר הספר הזה נותן מקום לכאבים שמעיקים על כולנו, ועוזר לקוראים הצעירים והמבוגרים לקבל אותם ולהמשיך הלאה. המחבר נעזר בכלים של מיינדפולנס (קשיבות) ומכוון אותנו בהסברים ובאיורים עדינים לגלות את מה שחשוב לנו ולהתמקד בו. הפרקים קצרים וממוקדים, ויש בהם הנחיות לפעולות קטנות שיכולות לשפר מאוד את ההרגשה.
בתרגום הספר הקפדתי, ביחד עם העורכת שולמית דוידוביץ ועם ראובת ניצן מהוצאת אגם, להתנסח בשפה מכלילה ככל האפשר, למרות הקשיים שמעמידה העברית. רצינו שהספר ידבר באותה המידה אל בנים, בנות וגם למי שמחוץ לבינאריות המגדרית ולשם כך השתמשנו בניסוחים נייטרליים, ובלשון נקבה וזכר לסירוגין.

נהניתי לתרגם את ספרה החדש של מישל אובמה, “האור שבתוכנו” (ולעבוד עם העורכת רתם כסלו). אחרי הביוגרפיה “הסיפור שלי”, שמציגה את כל סיפור חייה של מישל עד כה, הספר הנוכחי מאפשר לנו לא רק ללמוד עליה, אלא גם ללמוד ממנה. והדרכים שבהן התמודדה מישל אובמה עם התקופות הקשות של הקורונה והנשיאות של טראמפ רלוונטיות מאוד בתקופה הסוערת שעוברת עלינו עכשיו בישראל.

למדתי שמותר להכיר בעובדה שערך עצמי כרוך בפגיעוּת ושמה שמשותף לנו כבני אדם עלי אדמות הוא הרצון העז לשפר את חיינו, תמיד ובכל מצב. אנחנו נועזים יותר באור. כאשר אנו מכירים את האור שבתוכנו, אנחנו מכירים את עצמנו. אנחנו מכירים את הסיפור שלנו בדרך כנה. מניסיוני, היכרות כזאת עם עצמנו בונה ביטחון עצמי, והביטחון הזה נוסך בנו רוגע ומאפשר לנו לשמור על פרספקטיבה, ואלה מובילים בסופו של דבר ליכולת ליצור קשר משמעותי עם אחרים – ומבחינתי, זה הבסיס לכול. אור אחד מזין אור נוסף. משפחה חזקה אחת מעניקה כוח למשפחות נוספות. קהילה מעורבת אחת יכולה להניע את הקהילות שסביבה. זהו כוחו של האור שבתוכנו.

מישל מדברת על חשיבותם של הקשרים ומערכות היחסים בחיינו, החל מזוגיות ומשפחה גרעינית והלאה, למעגלים רחבים יותר, שמאפשרים להשפיע על החברה והעולם שמסביבנו. היא מספרת איך מצאה איזון ונחמה לאורך חייה בתקופות אישיות מלחיצות וגם כשהעולם כולו השתגע סביבה. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לבחור על מה להשפיע ולאיזו מטרה לפעול, ולהתנער כך מתחושת חוסר האונים המשתקת.

עניין נוסף המודגש בספר היה גם אתגר לתרגום, והוא המוטו המוביל את מישל וברק אובמה בהתנהלותם: “כשהם משפילים, אנחנו מעפילים” (When they go low, we go high). הכוונה היא לשמור על מוסריות, שיקול דעת והגינות, בלי לוותר על פעולה נחושה. זאת גישה שקשה מאוד להתמיד בה מול שנאה, גסות רוח, אכזריות, גזענות ואלימות, בעיקר כשהאצבעות ממהרות לעשות לייקים, לשתף ולהתלהם.

אבל אני רוצה להבהיר: ההעפלה מעלה היא פעולה, לא רק הרגשה. זאת אינה קריאה להסכין עם המצב ולחכות לשינוי, או לשבת ביציע בזמן שאחרים נאבקים. זאת אינה קריאה לקבל את תנאי הדיכוי או להניח לאכזריות ולכוח להשתולל ללא מאבק. בקריאה להעפיל מעלה אין הטלת ספק במחויבות שלנו להילחם למען הוגנות, הגינות וצדק. השאלה היא בעצם איך נילחם, איך נפעל כדי לפתור את הבעיות שאנחנו נתקלים בהן ואיך להתנהל בצורה כזאת, שנצליח להשפיע בלי להישחק… עבורי המשמעות היא לעשות כל מה שצריך כדי שעבודתי תיחשב וקולי יישמע, למרות כל הקשיים שעוצרים בעדי.

בפעם הראשונה יצא לאור רומן גרפי שתרגמתי. בני הנפילים, עולם הפנטזיה האהוב של קסנדרה קלייר, חוזר בסדרת מאנגה באיוריה של קסנדרה ג’ין.

החיים של קליירי לא מלהיבים. בין לימודי האמנות שלה לשגרה המעצבנת עם אימה המגוננת, הדבר הכי מרגש בחייה הוא בילוי עם החבר הכי טוב שלה, סיימון. כל זה משתנה כשהאֵם נעלמת, מפלצת תוקפת את קליירי ומצילים אותה אנשים שרק היא מסוגלת לראות. קליירי מוצאת את עצמה בחלק מסתורי ולא מוכר של העיר ניו יורק, ומבינה שכל חייה חיה בשקר. כעת עליה לגלות מי היא באמת ולמצוא דרך לשרוד בעולם של ערפדים, אנשי זאב ושדים, ושל אלה שנלחמים למען בני האנוש – ציידי הצללים.

היה נחמד לחזור לסדרת בני הנפילים, שאת ספריה תרגמנו אינגה מיכאלי ואני. הסתמכתי על המונחון שריכזנו עם שמות הדמויות, השדים וחפצי הקסם ובדקתי את התיאורים והדיאלוגים בנוסח העברי של “עיר של עצמות”. תרגום של מאנגה הוא חוויה מעניינת – התמונות מספרות את רוב הסיפור, וצריך לתרגם בעיקר דיבורים, ולהקפיד שאורך הטקסט יתאים לגודל של בועת הדיבור הרלוונטית. בנוסף יש מילים המתארות קולות או פעולות כמו “מכה” או “נשיפה” או “וואמפ”.

כדי לשמור על נאמנות אמנותית לספר המקורי ולא להפוך את כיוון הציורים הספר כרוך כמו באנגלית, והקריאה בו היא משמאל לימין. עורכת המהדורה העברית בהוצאת מודן היא אבירת הקומיקס והמאנגה מיכל פז-קלפ, והגרפיקה והעימוד של לידן בק. רוב הספר בשחור-לבן, אבל בהתחלה שלו יש כמה איורי צבע מרשימים של הדמויות הראשיות.

יצא לאור בתרגומי “הצעקה האדומה” מאת סבסטיאן דה קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר).
“הצעקה האדומה” הוא הספר השני בסדרת דרכי הארגוסים, אחרי “קלף הילדה”, והוא מזמין מעריצים ותיקים וקוראים חדשים למפגש מפתיע עם אחת הדמויות האהובות בסדרה “קלע הכשף“.

פריוּס פַּרפֶקס הייתה בת 17 כששמעה לראשונה את הצעקה האדומה – קריאה מחרידה שיוצאת מפיהם של מי ששמעו מילים קסומות והפכו בעצמם למפלצות צמאות דם. כל בני האנוש עלולים להידבק במגפה הנוראה הזו ולהפוך לקטלניים, מלבד ילד חירש ששמו בִּינְטָה, שאינו מסוגל לשמוע את המילים האפלות ולכן גם חסין מפני פגיעתן.

פריוס, הנחושה להתגבר על המגפה המבעיתה,יוצאת עם בינטה למסע למציאת מקור הצעקה. בדרכה היא נתקלת בארגוסית שחצנית ויהירה, שמכירה היטב את המגפה ותכונותיה. האם תוכל להפוך אותה לבת בריתה? ואולי גם ממנה נשקפת לפריוס סכנה גדולה לא פחות?

מעבר לשלל סצינות האקשן הפרועות שיש בספר הזה, הוא כולל גם דיון מרתק במהותה של הלשון האנושית, החל מהצלילים ועד למשמעותם של סימנים ושפות שונות.

“עסקת הדוכסית” מאת טסה דר יצא לאור בתרגומי בהוצאת ספרים בעלמא ונכנס מיד לרשימת רבי המכר הדיגיטליים אחרי שאלפי עותקים נמכרו בימים ספורים. ההצלחה משמחת אותי במיוחד כי זה הספר המושלם בשבילי כמתרגמת: רומן רומנטי שנון המתרחש בתחילת המאה ה-19 שהגיבורה שלו תופרת!
אני שמחה כל-כך שדורית תמיר בחרה לתרגם את הספר בהוצאה שלה, ונתנה לי אותו. זכיתי לתרגם תיאורי בגדים שאני אוהבת, ואפילו לזהות את השמלה המדויקת שמתוארת באחת הסצינות ולאפשר למאייר עומרי קורש להציג אותה על הכריכה. אני רוצה להודות לעורכת התרגום חמוטל לוין שעזרה לי לשכלל את הגידופים השייקספיריים וכינוי החיבה המקוריים שמופיעים בספר.

תקציר:

בלי אור, בלי נשיקות, בלי שאלות – זה מה שהדוכס מחפש באשתו העתידית.
השנה היא 1815. דוכס אשבורי חוזר מקרב ווטרלו כשחצי מגופו מושחת ומכוסה בצלקות קשות. הוא מעביר את ימיו לבד, בהרהורים קודרים ובמבטים זעופים ויוצא רק בשעות הלילה, אז הוא מטיל אימה על נוכלי לונדון. אין לו אשליות בדבר אהבה – לא ניתן לאהוב גבר במצבו – אבל עכשיו נוספה לו משימה חדשה: הוא זקוק ליורש, ולשם כך הוא צריך רעיה.
ארוחות משותפות, שמות חיבה מטופשים ואור יום בריא ומבריא – זה מה שהיא מתעקשת לתת.
אמה גלדסטון היא בתו של כומר כפרי שהתגלגלה לעיר, אחרי שאביה השליך אותה מביתו. היא עובדת כתופרת, ובסך הכל מנסה לגבות תשלום שמגיע לה, לדעתה, מהדוכס – סכום פעוט שעומד לשנות את חיי שניהם. הוא זקוק לרעיה. היא זקוקה לכסף. בזה זה מסתכם, אבל שם זה רק מתחיל.
על רקע ימיה ולילותיה של לונדון של ראשית המאה ה-19 מביאה טסה דר, סופרת רבי־המכר של הניו־יורק טיימס, סיפור על שני אנשים פגועים שחותמים ביניהם עסקה. סיפור מצחיק ומכאיב, שנון וחשוף, שובר לב וגם מאחה.

להמשך הקטע →

סדרת “מדריך העצלה לקסם” מאת הלן הרפר יצאה לאור בתרגומי בהוצאת “ספרים בעלמא” לפני שבועות מעטים והשתחלה מיד לרשימות רבי המכר.
ב”מכשפה ידוענית”, הספר השני בסדרה, אייבי נשלחת לחקור תעלומת רצח. הפרשה מתנהלת באתר הצילומים של תוכנית הריאליטי האהובה עליה, “מִקסם”, שהעונה הנוכחית שלה מצולמת ברמות סקוטלנד.
במסגרת הרקע הסקוטי מתוארות כמה דמויות בבגדי משבצות מסורתיים יותר ופחות. ביקשנו מהמאייר עומרי קורש שישלב בד משבצות בכריכה של הספר, והוא הניח אותו על הכסא בפינה.

במהלך העלילה אייבי מקבלת הזדמנות להפגין את כוחות הכישוף שלה: היא משנה את התלבושת של מגישת התוכנית לשמלת נשף חושפנית, דומה לזאת שלובשת ברוק שילדס בסרט “טירה לחג המולד“. הנה הקטע מהספר: להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי “קלף הילדה” מאת סבסטיאן דה-קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר). הספר הראשון בסדרת-המשנה “דרכי הארגוסים” מתרחש בעולם של “קלע הכשף” ומציג את סיפורה של הדמות האהובה פריוס פרפקס בצעירותה, הרבה לפני שפגשה את קלן.

פֶריּוסּ פַרפֶקס היא רק נערה צעירה, אבל כבר יש לה מטרה: להרוג את כל בני הז’אנ’טֶפ שהשמידו את בני עמה, ובראש ובראשונה את המכשף שרצח את הוריה. אמנם הריגת מגים היא עסק קשה ומסוכן, אבל אחרי כל מה שעברה, שום קושי לא מפחיד אותה. כשהיא פוגשת באיש מסתורי ושמו דּורָאל בְרָאּון, היא מגלה שכוח גופני אינו הדרך היחידה להביס רשע. דוראל הוא משבט האַרגֹוסי – נוודים מפוקפקים הידועים בשליטתם בקלפים וביכולתם לגבור גם על מטילי הכשפים הנוראיים ביותר. פריוס נחושה ללמוד את דרכי ההישרדות של דוראל ועמו, והוא מסכים ללמד אותה, אבל בני הארגוסי גובים מחיר גבוה בעבור סודותיהם. האם פריוס תוכל לעמוד בו? סיפור מהפנט ומלא מתח ורגש על גיבורה חד־פעמית.

חדש בתרגומי בהוצאת “ספרים בעלמא“, טרילוגיה כיפית במיוחד, מלאה בקסם, הומור בריטי, רומנטיקה וחתולים (שהרי יש לי התמחות מיוחדת בתרגום חתולים מדברים).

אייבי ווילד, גיבורת מדריך העצלה לקסם מאת הלן הרפר, לא מתנצלת על כלום, לא על הבחירות שעשתה בחיים (עבודה כנהגת מונית), לא על איך שהיא נראית (נמוכה, עגלגלה ועם ציצים שבהחלט עלולים להוציא לה עין בפעילות גופנית נמרצת, אפילו אם היא בחזיית הספורט הכי מתקדמת בשוק) ולא על מה שהיא מעדיפה לעשות בזמנה החופשי (לשכב מול הטלוויזיה, לצפות בריאליטי החביב עליה, לאכול ממתקים ולדבר עם החתול שלה). מבחינתה חוסר מעש הוא ערך עליון, וכשהנסיבות כובלות אותה (ולא באופן מטפורי) אל ההיפך המוחלט ממנה, מכשף בכיר חובב בירוקרטיה ופעילות גופנית נמרצת, היא תעשה כל מה שצריך כדי לשמור על אורחות חייה, לפחות עד לרגע שבו תבין שהיא היחידה שיכולה להציל את המצב.

עריכת תרגום: מורן שין
הגהה: צופיה סילברמן
עיצוב כריכה: חן יאקה-שומרון | סטודיו לימונדה
איור: עומרי קורש

שלושת הספרים זמינים לרכישה כבר עכשיו, כי אם נהנית מהספר הראשון, מעצבן לחכות להמשכים. לרכישה יש ללטף את החתול. עוד קצת. עוד קצת. מספיק! עכשיו הגזמת.

יצא לאור בתרגומי “סערה בכוס רעל” מאת רובין סטיבנס, המשך לספר “רצח זה לא מנומס” (איורי עטיפה: אלינה גורבן).
הבלשיות הצעירות דייזי וולס והייזל וונג מבלות את חופשת האביב מפנימיית דיפדין באחוזה הכפרית של משפחת וולס. הבית מלא אורחים שהוזמנו כדי לחגוג לדייזי יום הולדת במסיבת תה בריטית כהלכתה. אלא שאז אחד האורחים מת במפתיע – וכל הסימנים הם שהורעל!
סוכנות הבילוש וולס את וונג פוצחת בחקירה חדשה. אבל הפעם, הסודות הנחשפים עלולים להיות כואבים במיוחד, ורוב החשודים האפשריים הם בני משפחתה של דייזי.
בהתאם למתרחש בספר, הכריכה מעוצבת בצבע המכונה “ירוק רעל”. כדי לקרוא על ההיסטוריה הקטלנית של הצבע לחצו כאן למעבר לאתר “מה תלבשו למסע בזמן?”
שני ספרי הסדרה זמינים לרכישה באתר הוצאת עוץ.

מתברר שיש לי התמחות מיוחדת בתרגום חתולים מדברים, ואל יקל הדבר בעיניכם, שכן נדרשת תשומת לב מיוחדת. רואול מ”כננת האווירונאוט” מאת ג’ים בוצ’ר הוא חתן אות חתולון הזהב לשנת
2017 מטעם אתר “הספרייה הפנטסטית“. (האות, בראש הפוסט, בעיצובה של אור רוזנשטיין). יש היבט מסוים של חתוליות ב”חתולה לבנה” מאת הולי בלק.  ולאחרונה אני עובדת על רייקס בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (שהוא בכלל חתול-סנאי, ויאיים עכשיו לאכול לי את העיניים). בעתיד תזכו להתבשם בקסמו של  ברוטוס מ”מדריך העצלנית לקסם” מאת הלן הארפר, המדהים את כל שומעיו.

אחרי כל אלה, אין פלא שהצטרפתי בשמחה לכנס “דורות – עין החתול“, כדי להעביר הרצאה על תרגום בכלל, ותרגום חתולים (ודרקונים, ועוד) בפרט. הכנס ייערך בפורים, 17.3.22, בחיפה. באתר הכנס אפשר כבר לעיין בתוכנייה, ובקרוב תוכלו להזמין כרטיסים לאירועים השונים, כולל ההרצאה שלי. כמו שברוטוס היה אומר ודאי, אף חתול ששפמו בראשו לא יחמיץ את הכנס הזה.

הנה ספרי החתולים המדברים שלי (אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה):

יצא לאור בתרגומי למה חולמים מאת אליסון רובּ (עריכת התרגום: הלית ינאי לויזון).
סיור מרתק במדע החדש של החלומות – איך הם פועלים, מה תפקידם ואיך אנחנו יכולים להפיק תועלת מזמן השינה שלנו?

אליס רובּ, כתבת לענייני מדע, יצאה למסע מחקר בפרו ושם התאהבה בחלימה הצלולה – התופעה המסתורית שבמהלכה אדם ישן מודע לכך שהוא חולם ויכול אפילו לשלוט בחוויית החלום שלו. החלומות הצלולים שחלמה רובּ היו מפליאים ומלהיבים, והיא בחרה לבחון לעומק את מדע החלומות ברגע הנכון, בדיוק כאשר המדע התחיל להבין מדוע החלומות קיימים בכלל. כפי הנראה, האירועים שמופיעים בחלומותינו אינם בהכרח אקראיים ויש להם מטרות ברורות. החלומות עוזרים לנו ללמוד ואפילו להתגבר על טראומות.

רובּ מתבססת על מחקרים עדכניים, על תובנות העבר – מהיוונים הקדמונים ועד פרויד ויונג – כמו גם על החוויות האישיות שלה ושל מומחי חלומות, ומבהירה מדוע החלומות חיוניים לבריאותנו הרגשית וגופנית. היא מסבירה איך אפשר לזכור את החלומות טוב יותר – ומדוע הדבר כדאי. היא משרטטת את הקשרים המורכבים בין חלומות ליצירתיות, ואפילו מייעצת לקוראים איך יוכלו להתענג בעצמם על ההרפתקאות המרוכזות בחלומות צלולים.

למה חולמים הוא בחינה עדכנית ובהירה של המשמעות והמטרה של חזיונות הלילה, ומשמש מדריך לשינוי חיי החלום שלנו בכדי שנחייה חיים עשירים, בריאים ומאושרים יותר כאשר אנחנו ערים.

בקבוצת הפייסבוק “המלצות אמיתיות על ספרים” התפרסם שאלון איתי, במסגרת סדרה של ראיונות עם האנשים שמאחורי הספרים.

השבוע בפינתנו מאחורי הספרים – המתרגמת ענבל שגיב-נקדימון
בין הספרים שתרגמה: האוטוביוגרפיות של מישל וברק אובמה, “עיר הזמן” ו”אדרות הלחש” מאת דיאנה ווין ג’ונס (עוץ הוצאה לאור), “האפיפיורית יוהנה” מאת דונה וולפולק קרוס, “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס, “ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן ועוד יותר ממאה ושישים ספרים שיצאו לאור עד כה.

 איך הגעת להיות מתרגמת? כמה שנים את בתחום?
אני מתרגמת ספרים מאז שנת 1993, כשהייתי סטודנטית באוניברסיטת תל אביב. למדתי אצל פרופ’ גדעון טורי ז”ל, שהיה אחד מחוקרי התרגום המובילים בעולם ומתרגם בעצמו, ובמקביל התחלתי לתרגם ספרים להוצאות לאור.
 מה הספר האחרון שתרגמת?
הספר האחרון שיצא לאור עם תרגום שלי הוא “השטן ודניאל ובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה. המקרה שלו יוצא דופן, כי תרגמתי את הסיפור הקלאסי להנאתי לפני שנים רבות, ולא מזמן פנה אלי ראובן מירן מהוצאת נהר וביקש שאתרגם סיפור נוסף. הוא הוציא אותם בספרון מקסים, יחד עם אחרית דבר של ערן סבאג. להמשך הקטע →

בהוצאת נהר יצא לאור ספר המאגד שני סיפורים בתרגומי: “השטן ודניאל ובסטר” ו”דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, בעריכת תרגום של ראובן מירן ועריכת לשון של מיכל ברמן ובתוספת אחרית דבר מאירת עיניים מאת ערן סבאג. קורותיו של הספר הזה יוצאות דופן: לפני שנים לא מעטות תרגמתי את הסיפור הראשון ופרסמתי אותו באתר שלי. בשנה שעברה פנה אלי ראובן מירן מהוצאת נהר וביקש לפרסם את התרגום שלי ולהוסיף עליו סיפור נוסף מאת סטיבן וינסנט בנה. התרגום זכה באות האיכות של המפעל לתרגום ספרות מופת.

לסיפור ההתנצחות של ובסטר עם השטן מקום מכובד בתרבות הפופולרית בארצות הברית, ואזכורים שלו מופיעים ביצירות שונות. הדוגמה החביבה עלי ביותר, כמובן, היא בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. בפרק הפותח של הסדרה, “מפגש בפארפוינט”, עומדת האנושות למשפט על עוולותיה, וקפטן פיקארד מסנגר עליה במלוא הלהט של דניאל ובסטר עצמו, כולל ציטוטים משייקספיר. בפרק הסוגר של הסדרה, שבע עונות אחר כך, הוא גם מנצח במשפט.

אני ממליצה לשמוע את תוכניתו של ערן סבאג “חיים של אחרים“, המוקדשת לדניאל ובסטר, כולל הקראה מתרגומו לעברית בידי א. בן צבי שיצא לאור בספרית “תרמיל” בשנות השישים. אפשר גם לשמוע את “השטן ירד לג’ורג’יה” (כאן למשל בביצוע של החבובות).

בסיפור השני בספר, המתורגם כאן לראשונה לעברית, מתמודד הגיבור האמריקאי דניאל ובסטר מול ישות על-טבעית אחרת, שגם היא מקורה בכתבי הקודש: לוויתן נחש עקלתון עם חיבה עזה לדגי בקלה, רצוי במנות בגודל חבית.

הנה הפתיחה (אגב, אני מקבלת נקודת בונוס מעצמי כי הצלחתי להכניס את המילה “שגיב” לתרגום):

זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ’וסטס עם ורמונט וניו המפשייר.
כן, דניאל ובסטר מת – בכול אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מארשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, “דניאל ובסטר – דניאל ובסטר!” האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, “שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?” ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק הישר מתוך האדמה. בכול אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד.
אתם מבינים, במשך זמן מה, הוא היה האדם החשוב ביותר בארץ. הוא לא הגיע להיות נשיא, אבל הוא היה האדם החשוב ביותר. אלפים שמו בו מבטחם כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו, וסיפרו סיפורים עליו ועל הדברים שהיו שלו, שהיו כמו סיפורים על גיבורי התנ”ך, אברהם, יצחק ויעקב. אמרו, שכאשר הוא קם לדבר, כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קיטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו, שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת-הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים הישר אל תוך כיסיו, כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו. כזה מין אדם הוא היה, וחוותו הגדולה במארשפילד היתה ראויה לו. התרנגולות שהוא גידל היו כל כולן בשר לבן, עד לעצמות הרגליים, בפרות טיפלו כמו בילדים, ולאייל הגדול, שלו קרא גוליית, היו קרניים שהתעקלו כקנוקנות צמח מטפס, והוא היה מסוגל להפיל בנגיחה דלת ברזל. אבל דניאל לא היה מין בעל אחוזה אצילי; הוא הכיר את כל דרכי האדמה, והיה קם לאור הנר כדי לדאוג שכל מה שצריך לעשות יעשה. אדם בעל פה כלועו של כלב מסטיף, מצח שגיב כהר, ועיניים בוערות כגחלים – זה היה דניאל ובסטר בשיא ימיו. והמשפט הגדול ביותר שבו טען לא נכתב מעולם בספרים, כיוון שהוא טען בו כנגד השטן, פנים אל פנים ובלא רסן או מושכות. וזה הסיפור ששמעתי בעבר, לא פעם ולא פעמיים.

את ההמשך, ואת הסיפור “דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, תמצאו בספר בהוצאת נהר.

יצא לאור בתרגומי “קוד לבוש” מאת קרי פיירסטון (עורכת התרגום: יעל ינאי). הספר עוסק בנושא כאוב, שעולה לכותרות שוב ושוב – תלמידות בית ספר הסופגות גערות ואף אינן מורשות להיכנס ללימודים בגלל מה שהן לובשות, בעיקר מכנסיים קצרים מדי. הדבר קורה בארץ באותה הצורה שהוא מתואר בארצות הברית מפי הדמויות בספר. מולי, תלמידת חטיבת ביניים, מחליטה לפעול נגד חוסר הצדק ולשם כך נעזרת בחברות ובחברים, בהפקה של פודקאסט, בתליית שלטים, וגם בהורים ובמורות.

לשמחתי הספר מגיע לקהל רחב, ונבחר לאחד מספרי השנה של הוצאת מודן במשאל שנערך בין הקוראים והקוראות:

הרבה כבר נכתב על המשמעות של קודי לבוש ואכיפתם הבררנית, למשל במאמר הזה שמציין, בין השאר, את הנקודה החשובה שעיסוק בלבוש איננו מבטל עיסוק במיניות אלא להיפך, מבליט אותה כמרכזית במיוחד. שלומית הברון מסבירה את הבעייתיות בשרשור הבא בטוויטר (ובאתר “מידע אמין על מין“):

יצא לאור בתרגומי “מנתץ הכתר“, הספר השישי בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר). הספר סוגר את סיפורו של קלן, אבל אל חשש – דה קסטל כבר כתב ספר נוסף בעולם שבו הוא מתרחש ובכיכובה של דמות אהובה אחרת. אתם מוזמנים לקרוא את תשובותיו של הסופר לשאלות הקוראים הישראלים בחשבון האינסטגרם של ההוצאה.

קֶלֶן מתרגל לחייו החדשים בארמון ולראשונה מרגיש שהוא הופך לאדם שמורתו פֶריוּס פַּרפֶקס חלמה שיהיה. אפילו רַייקֶס לומד להעריך את החיים המהוגנים, כל עוד מאפשרים לו לגנוב פה ושם מהאוצר המלכותי. נראה שהשניים מצאו סוף–סוף את מקומם. השלווה מופרת כשמשחק קלפים תמים לכאורה
בין קלן לזר זקן מתגלה כתחרות מוחות קטלנית. עד מהרה קלן מבין
שהוא לכוד בקסמו של מג רב–עוצמה שמטרתו אחת: להרוג את קלע הכשף
של המלכה. האם תכסיסים יעזרו לו גם עכשיו?

אני מקפידה לשמור עותק מכל ספר שאני מתרגמת. בדרך כלל, כמה שנים אחרי שספר יצא לאור כבר קשה להשיג אותו, וחשוב לי שכולם יהיו ברשותי.
הספר “כלבי מכירות”, שתרגמתי בשנת 2008, פופולרי מאוד בקרב צעירים הלהוטים לעשות הון, רצוי במהירות. במשך כמה שנים הוא אכן אזל מהשוק. כמה מהם פנו אלי ואחד אפילו הצליח לשכנע אותי להשאיל לו את הספר לזמן קצר, ו”שכח” להחזיר. לאחרונה התברר לי שהודפסה מהדורה חדשה, וחברה מקסימה דאגה לקנות לי עותק במתנה.

כשהספר הגיע גיליתי לצערי עניין ששכחתי – הספר מתורגם בפנייה לקורא זכר, ואליו בלבד. בפתחו מופיעה ההתנצלות “בשל מגבלות השפה העברית הספר פונה לקוראים בלשון זכר, אך הוא מיועד כמובן גם לנשים, ואיתן הסליחה”. בתוך הספר מופיעים משפטים כמו “שיטת כלבי מכירות תלמד אותך לנצל את התחומים שבהם אתה חזק”.
בשנים האחרונות לא עולה על דעתי לתרגם ספרים בפנייה לקורא בלבד. זאת אמנם החלטה אידיאולוגית שלי, אבל למעשה תרגום כזה יחטא לכוונתם של רוב הספרים הנכתבים כיום באנגלית, המקפידים על פנייה שיוויונית ומתן דוגמאות מגוונות מגדרית.
בספרי עיון והדרכה מקובלת הפנייה לקוראים בגוף שני, שבאנגלית איננה ממוגדרת. זאת אומרת שה-you שאליהם פונה הטקסט יכולים להיות גבר, אישה, או מי שאינם מזדהותים כך או כך. השפה העברית מקשה עלינו לכתוב באופן מקביל, אבל יש בה מגוון פתרונות, ואני משתדלת להשתמש בהם בצורה כזאת שהקריאה תהיה שוטפת וטבעית, אבל לא מפלה.
אפשר לכתוב בלשון סתמית (כמו המשפט הזה), לפנות לקוראים בלשון רבים, או לקוראים ולקוראות, באופן מפורש. קל לתת דוגמאות בלשון נקבה וזכר לסירוגין – הרופאה נותנת מרשם, המורה נותן שיעורי בית, וכשצריך להדגיש את הפנייה האישית לכתוב “את או אתה”. מגוון האסטרטגיות מוסברות באתר המצוין “דברו אלינו“. האתר החדש שלי, “מה תלבשו למסע בזמן?” כבר כתוב מלכתחילה בצורה הזאת.
המהפך הלשוני הזה בן שנים ספורות בלבד – “כלבי מכירות”, שחוגג פחות או יותר גיל בר-מצווה, הוא הוכחה לכך. אבל הנורמה כבר מבוססת היטב אצל רוב חברותיי המתרגמות והעורכות (וגם אצל חלק מעמיתינו).
ברשתות החברתיות כבר מקובלות התנסחויות המשלבות מין זכר ונקבה, ואני מניחה שבשנים הבאות, ככל שאלה יתבססו, הן יחלחלו גם לספרים, שמטבעם הם שמרנים יותר. שפה חייבת להיות חיה ולהתאים את עצמה להתפתחויות בשטח וכיום, לשמחתי, נשים ונערות אינן מוכנות שיפטרו אותן בהתנצלות גנרית מתחת לכוכבית.

לאחרונה השתתפתי בפרויקט “50 נשים על 50 גוונים של אפור” שפורסם ב”הארץ” במלאת עשור לפריצתו של הספר המצליח. אני איפשהו בסוף הרשימה, שפתוחה רק למנויי האתר, כך שקטנים הסיכויים שהגעתם אלי, ודווקא יש לי דברים מעניינים לומר, שמן הסתם לא נכללו במספר המילים המועט שהוקצה לכל מרואיינת.

ראשית, הבהרה: “50 גוונים של אפור” הוא לא הפואנטה. אני לא אוהבת את הספר, נרדמתי בסרט, אני שותפה לרוב הביקורות השליליות על רמת הכתיבה, המסרים בעלילה וכו’. מה שיש לי לומר כמעט לא מתייחס ספציפית אליו.

מה שכן מעניין אותי, כבר שנים רבות, הוא ההיבט החברתי של ז’אנרים פופולריים בכלל ורומנים רומנטיים בפרט. בשנות התשעים כתבתי תזה על תולדות המדע הבדיוני בישראל. למדתי בין השאר על הִתקבלות של יצירות פופולריות. קראתי את הניתוח של אומברטו אקו לספרי ג’יימס בונד, שמסביר את ההנאה שאנחנו שואבים מתבניות מוּכרוֹת ובהמשך יישמתי אותו בהרצאה על ספרי הדרקונים של אן מק’קפרי.
התעמקתי במחקר פורץ הדרך של ג’ניס ראדוויי, “Reading the Romance” – היא דיברה בשנות השמונים עם קוראות רומנטיקה אמריקאיות כדי להבין מה הן מפיקות מהספרים, והתשובות היו שונות מהסטריאוטיפים שכיכבו עד אז, ומופיעים עד היום, על עקרות בית משועממות ומטומטמות. מאז נעשו כמובן ניתוחים נוספים ומתקדמים יותר. בשנה שעברה קראתי גם את הגישה של מאיה רודייל, סופרת רומנטיקה בעצמה שמגדירה אותם “ספרים מסוכנים לבנות“:
להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי “קוטל המלכה“, הספר החמישי בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר).
קלן ממשיך להסתבך בצרות, הפעם בחצר המלוכה של דארום, אחרי שהוא מורח בטעות דם על דגלה של המלכה הצעירה, ונקלע לסכסוכים בין פלגים יריבים.
למזלו (לא ברור אם הטוב או הרע) נמצא איתו השותף העסקי שלו, רַייקֶס:

אם עוד לא ראיתם אף פעם חתול-סנאי, תדמיינו שאיזה אל שיכור לקח חתול שמנמן באורך קצת יותר מחצי מטר, נתן לו זנב גדול ושעיר וקרומי עור פרוותיים בין הרגליים האחוריות לקדמיות, שמאפשרים לו לדאות מצמרות עצים ולתקוע טפרים ושיניים בטרף נבחר – כלומר פחות או יותר בכל דבר שזז. אה, ואז אותו אל נתן ליצירתו מזג של גנב. וסחטן. ואולי גם רוצח, ביותר מהזדמנות אחת.

לכבוד פרסום הספר מעניקה הוצאת כתר במתנה לקוראים סיפור קצר בשם “המגית האלמנה”, ובו מֶר׳אֶסַן מקבלת אורחת מיוחדת. לקריאת הסיפור לחצו כאן.

יוצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת עוץ רצח זה לא מנומס מאת רובין סטיבנס (איור עטיפה נהדר: אלינה גורבן).
פנו דרך שרלוק וווטסון, צמד בלשיות חדש הגיע למדף הספרים! הכירו את תלמידות כיתה ח’ בפנימיית דיפדין, דייזי וולס והייזל וונג.

הפשע הכי חמור שתלמידה בדיפדין יכולה לבצע הוא אי-עמידה בלוחות הזמנים, כך שהייזל ווֹנג כלל לא מביאה בחשבון שהיא עלולה להתעכב ולאחר את הצלצול בגלל דבר לא צפוי כמו רצח. אבל הנה על רצפת אולם הספורט מוטלת מיס בל, המורה למדעים, ללא רוח חיים! הייזל רצה לקרוא לעזרה לחברתה הטובה דייזי וולס, שתמיד יודעת מה לעשות – אבל כשהשתיים חוזרות אל אולם הספורט, הגופה של מיס בל נעלמה! צרה צרורה. הצלצול כבר נשמע והשתיים עומדות לאחר לארוחת הערב. אבל דייזי דווקא מאושרת: הנה סוף סוף התעלומה שתצדיק את הקמת מועדון הבילוש וולס את וונג!

ספר ראשון בסדרת בילוש מענגת וממכרת, שהיתה ללהיט גדול בבריטניה. להורדת פרק לדוגמה לחצו כאן.
קוראים שהזמינו את הספר במכירה המוקדמת קיבלו גם בונוס – מתכון להכנת עוגיות “זבוב מעוך” (בכלל לא מגעיל כמו שזה נשמע).
קראו ביקורת על הספר מאת לי עברון באתר הפנקס.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות מחול הסוסים מאת ג’וג’ו מויס (עריכת התרגום: אירית מילר). במהלך תרגום הספר נחשפתי לעולם האקזוטי של אילוף סוסים לביצועי אקרובטיקה מורכבת, ואני עדיין לא בטוחה מה דעתי עליו.
על הספר:

כשסבא של שרה מעניק לה סוס יפהפה בשם בּוּ – בתקווה שיום יבוא והיא תלך בעקבותיו ותצטרף ל”לֶה קַאדְר נוּאָר”, בית הספר הצרפתי לרכיבה עילית, הרחק מהשכונה המתפוררת שבה הם מתגוררים – היא מאמנת אותו בפארקים ובסמטאות העיר. אבל אז סבה של שרה נופל למשכב, ושרה נאלצת לתמרן בין טיפול בסוס לבין לימודים בבית הספר וביקורים בבית החולים.

נטשה, עורכת דין צעירה, מנסה להשיג איזון בחייה לאחר כישלון נישואיה: שיקול הדעת המקצועי שלה מוטל בספק, החבר החדש שלה מתברר כאכזבה והיא נאלצת לחלוק את ביתה עם בעלה לשעבר. למרות זאת, כששרה בת הארבע-עשרה מתגלגלת לעולמה, נטשה מחליטה לקחת את הנערה תחת חסותה.
אבל שרה נושאת איתה סוד. סוד שישנה את חייהם של כל המעורבים בדבר לנצח.

ג’וג’ו מויס, מחברת רבי-המכר “ללכת בדרכך”, “הנערה שהשארת מאחור”, “מתנת כוכבים” ועוד, ואחת הסופרות האהובות בעולם, ברומן רחב יריעה ומרגש על חברות ועוצמה, ועל האופן שבו גם השינויים הקטנים ביותר יכולים לחולל ניסים.

יצא לאור בתרגומי הספר “קמלה האריס – בדרך שלה” מאת דן מוריין (עריכת התרגום: רתם כסלו), ביוגרפיה של סגנית הנשיא החדשה של ארצות הברית. הספר זמין לרכישה דיגיטלית ויגיע מודפס לחנויות בקרוב.

אין כמעט פרט אחד שגרתי לגבי קמלה האריס, ואף על פי כן, סיפורה האישי מייצג גם את הטוב ביותר שיש באמריקה.
אביה, יליד ג’מייקה ומרצה בכיר לכלכלה, ואמה, חוקרת סרטן שהיגרה מהודו בגיל 19 כדי לזכות בהשכלה טובה יותר, נפרדו כשקמלה היתה בת חמש, והאם גידלה אותה ואת אחותה הצעירה בכוחות עצמה. את תחושת הצדק החברתי שלה קיבלה קמלה משני הוריה, אולם מאמה ירשה מוסר עבודה, תשומת לב לפרטים ויותר מכול – כישרון לעקיפת דלתות נעולות.
מילדותה הצנועה באוקלנד, דרך ימיה כאקטיביסטית באוניברסיטת הווארד, צמחה האריס להיות אישה קשוחה, חכמה, חרוצה ושנונה. תפגשו כאן את האריס התובעת המשפטית מטילת האימה שהתקדמה במהירות; הציגה דרכים חדשניות לנטרול כנופיות פשע ולהגנה על עובדות ועובדים בתעשיית המין כששימשה כתובעת מחוזית בסן פרנסיסקו; ונהפכה לפרקליטת המדינה השחורה הראשונה בהיסטוריה של קליפורניה.
האריס, אסטרטגית וחריפה, לא חששה להיות קשוחה בפוליטיקה הדורסנית של קליפורניה, אבל גם היתה מסוגלת לרסן את מתקפותיה כשזה היה נחוץ; היא לא נרתעת מנטילת סיכונים וקיבלה החלטות נועזות כמו להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית חמש שנים בלבד אחרי תחילת כהונתה כפרקליטת המדינה, או כמו לתמוך במועמדותו של ברק אובמה כשסיכוייו עוד נחשבו קלושים; והיא לא נותנת לכישלון לרפות את ידיה: אחרי שלא הצליחה לקבל את המינוי למועמדות לנשיאות בעצמה ניהלה קמפיין מבריק מאחורי הקלעים כדי להשיג את המועמדות לתפקיד סגנית הנשיא לצדו של ג’ו ביידן.

“הרפּוּן” מאת עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר וסמואל כץ יצא לאור בתרגום שלי ושל אסנת הדר ובעריכה של תמי בורשטיין, דרך חברת GATS Translations.
הספר, שהיה רב-מכר בארצות הברית, מציג את הסיפור האמיתי שלא סופר עד כה על היחידה המיוחדת שהקים ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, במטרה אחת – להלחם במימון הטרור ברחבי העולם.
פרטים נוספים על הספר והמלצות עליו אפשר לקרוא כאן.
“הרפּוּן” מצטרף לספרים אחרים שתרגמתי מאנגלית, למרות שעיקר תוכנם, או לפחות חלק ממנו, מתמקד בישראל ובישראלים. תרגום כזה הוא פחות העברה משפה ומתרבות אחרת אל העברית הישראלית, ויותר החזרה של טקסט “הביתה”. אני מקווה שיעניין קוראים רבים כאן, נוסף על הקוראים עד כה ברחבי העולם.

באוגוסט 2019 השתתפתי במשך שבועיים בלימודי ספרות סקוטית במסגרת בית הספר ללימודי קיץ של אוניברסיטאות סקוטלנד ( SUISS, Scottish Universities’ International Summer School). החוויה הנהדרת התאפשרה בזכות מלגה למתרגמים הניתנת לזכרו של אדווין מורגן, משורר ומתרגם בולט, יליד גלזגו וחבר סגל באוניברסיטה שלה, שהוכתר למשורר הלאומי של סקוטלנד בשנת 2004.
“תותים” הוא אחד משיריו המוכרים והאהובים ביותר של מורגן, וכעת יוצאת לאור אנתולוגיה של שבעה תרגומים לשיר, בהם תרגום שלי לעברית, יחד עם דברי הסבר של המתרגמות והמתרגמים לפרשנויות שלהם לשיר ולדרכים שבהן העבירו אותו לשפותיהם.
אירוע השקה לספר ייערך באופן מקוון, ב-16 בנובמבר 2020 בשעה 21:30 (שעון ישראל). אשמח אם תצטרפו איתי לעורכים אנה ויסר, קאלום רודג’ר וקטי הייסטי, למשורר ראסל ג’ונס ולמשתתפים נוספים. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, נדרש רישום מראש בקישור.

הנה השיר המקורי לצד התרגום שלי לעברית, ובהמשך הערותיי לתרגום המופיעות באוסף, מותאמות לקהל הקוראים בעברית.

בתרגום השיר לעברית היו לי שני שיקולים עיקריים.
ראשית, השיר מצייר תמונה ספציפית, שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות בישראל – אצלנו תותים הם פרי חורפי, וגשם כמעט אינו יורד בקיץ, ודאי שלא מגיע לדרגת סוּפה. בניסיון לדמיין סצינה לוהטת מקבילה בארץ ראיתי בעיני רוחי את שני האוהבים מתענגים על אבטיח מתוק ואדום על חוף הים, כשגלי הים התיכון מתנפצים על החול סביבם. למעשה, יכול אפילו להיות שאירוע כזה התרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, בזמן שמורגן ביקר בתל-אביב ובחיפה (הוא סירב מצפונית להילחם והתנדב לחיל הרפואה הבריטי).
אבל לא הייתה לי כוונה לעשות לוקליזציה. רציתי שהקוראים יחוו את מה שמורגן כתב באווירה הטבעית לו (גם אם החלטתי לכתוב “גבעות” בלבד ולא לכלול את השם הלא מוכר “קירקפטריק”). לשם כך ניסיתי לשמר היבטים רבים ככל האפשר של השיר, אבל הזזתי חלק מהם מפה לשם, והשתמשתי בפְּסיחה השירית בשורות שונות מאלה שהייתה בהן במקור. כיוון שהעברית היא שפה תמציתית מאוד, כל השורות פרט לאחרונה הן בנות שתיים או שלוש מילים בלבד.
המכשול השני שעמד בפני היה המִגדוּר החזק של העברית. כמעט אי אפשר לומר בה דבר מבלי לציין מין דקדוקי של הדובר.ת, הנמען.נת או מושא הדברים. על פי הבנתי, העמימות המגדרית מרכזית בשיר, שנכתב בתקופה שבה הומוסקסואליות הייתה עבירה על החוק. מורגן יכול היה לכתוב באנגלית מבלי להסגיר את עצמו. אני הייתי צריכה למצוא דרכי ביטוי עקיפות, שחלקן גבו מחיר מהשיר.
התרגום, כפי שהוא כתוב כרגע, יכול להיקרא ככזה הדן במאהב או במאהבת. אבל אם הטקסט ינוקד, כנהוג בשירה, או יוקרא בקול, תתחייב בחירה באחת מהאפשרויות על חשבון השנייה.

הערות על כמה בחירות תרגומיות:
* תיאור התותים המופלאים כ”יחידים במינם” מעשיר את הטקסט מראשיתו באזכור של חד-מיניות.
* “עד העונג הבא” לקוח משיר של להקת המכשפות (מלים ולחן: ענבל פרלמוטר, 1994), ובתרבות הישראלית יש לו קונוטציות חד-מיניות.
* “טעם תותים” – אליטרציה קצרה וקולעת ששימחה אותי.
* “בפראות אסופית” – החלק הזה של השיר הציב בפני את האתגר הגדול ביותר, בשל כפל המשמעות של “abandoned like a child” – גם ילד נטוש וגם שכרון חושים לא מרוסן. הניסיון לבטא את מלוא המשמעויות הוא כנראה הפשרה הגדולה ביותר בתרגום.