ב-17 ליוני 2010 נערך באוניברסיטת תל-אביב “מסביב למטפחת*” – רב-שיח על תרגום ועריכת תרגום של ספרות יפה, שהיה כינוס מקצועי של אנשי הוצאות הספרים, מתרגמים ועורכים. את הכינוס אירגנה בהתנדבות ובשיתוף פעולה קבוצת מתרגמות ועורכות שאני גאה להיות שותפה בה: עפרה אביגד, תרזה בירון-פריד, חני גלעד, רחל הלוי, הדסה הנדלר, מרב זקס-פורטל, אינגה מיכאלי, יעל סלע-שפירו, פרידה פרס-דניאלי, ענבל שגיב-נקדימון, עידית שורר, מרים שפס.

עשרות אנשי המקצוע שנפגשו אותו יום דנו בשאלות שונות הנוגעות לתרגום ועריכת תרגום, החל משיקולים בבחירת ספרים לתרגום, דרך מדיניות ההוצאות ועד לפרטי הקשר בין המתרגמים לעורכים. הדיונים נערכו במליאה כוללת וכן בקבוצות קטנות יותר, כדי לאפשר לכולם להביע את דעתם. היה מענין, מחכים ולעתים גם מפתיע.

חמוטל ילין כתבה בבלוג “בלי ניקוד“, מעט רשמים מן הכנס והביאה דברים חשובים שכתבה רחל הלוי בעקבותיו. בין השאר: מהי עריכה, מה ההבדל בין עריכת תרגום לעריכה אחרת, אילו כישורים, מיומנויות והכשרה נדרשים מעורך תרגום?
הנה משפט מרכזי אחד מתוך הטקסט:

לבד מעריכת הטקסט בעברית לגופו ובקרת התרגום בהשוואה למקור, על עורך התרגום לעמוד מעבר לכתפו של המתרגם ולנסות לקרוא את שיקוליו ואת פתרונותיו מתחת לפני השטח ולעבוד מתוך התחשבות בהם.

מאז המשכנו להיפגש, לדבר ולכתוב, בפורומים שונים, על היחסים המורכבים האלה, בין מתרגמים לעורכים. מצד אחד, כל תרגום זקוק לעריכה, וקשה למצוא מתרגם מנוסה וטוב שלא יעמוד על כך שתרגומו יערך. עריכה טובה משפרת את התרגום ודרושה כדי לתפוס טעויות שהשתרבבו לתרגום. מצד שני, לכל מתרגם יש סיפורי זוועה על קלקולים שנעשו לעבודתו הטובה בשלבי העריכה וההגהה**.

ואילו העורכים, מצדם, יודעים לספר על תרגומים רעים שהגיעו לידיהם ועל התיקונים והשיפורים שהכניסו, לעתים קרובות מבלי שעבודתם זכתה כלל להכרה. אם המתרגמים מתלוננים על התעלמות מעבודתם (למשל בביקורות על ספרים מתורגמים שמניחות שהספר הגיע לשפה העברית מעצמו), הרי שהעורכים לעתים קרובות אינם זוכים אפילו ששמם יופיעו בספר.

הנה קישורים לכמה מאמרים העוסקים ביחסים שבין מתרגמים לעורכים, מלווים בדיונים מעניינים בתגובות:

• אינגה מיכאלי כתבה על היחסים בין מתרגם לעורך, שיכולים להיות גם יחסי אהבה, מנסיונה הרב.
• רוני גלבפיש כתבה על היחסים בין עורך ומתרגם, מלחמה ושלום, מן הצד שלה.
• פתרונות אפשריים מציעה המצגת המצוינת של יעל סלע-שפירו : “עורכים-מתרגמים – הלנצח נאכל חרב?”
• ושוב המאמר של חמוטל ילין ב”בלי ניקוד” (בסופו יש קישורים להורדת מאמריה של רחל הלוי בנושא).

אפשר להסיק שכמו בדברים רבים אחרים, הגישה הנכונה ביותר צריכה לכלול מקצועיות, ענווה ויכולת לנהל דו-שיח.

בהערת אגב, משהו נחמד שגיליתי לאחרונה: באתר “סימניה” השימושי מאוד לא רק טורחים לציין את שם המתרגם, אלא גם הפכו אותו לסיווג, כך שבלחיצה עליו אפשר לעבור לרשימת הספרים של אותו מתרגם.

* “מסביב למטפחת” – פרפרזה על הגדרת התרגום כ”נשיקה מבעד למטפחת”

** הדוגמה החביבה (כלומר שנואה) ביותר שלי – בפעם הראשונה שהעזתי להכניס הערת מתרגם לספר, הסברתי בה את ההבדל בין התארים Miss ו-Ms. ההבחנה היתה משמעותית ביותר בספר ושימשה לאפיון הדמויות. המגיה החליט שכל “מיז” בעברית הוא שגיאת כתיב ותיקן את כולן במחי תיקון אוטומטי, כולל בהערת השוליים. התוצאה היתה הסבר חסר כל משמעות שאני חתומה עליו.