יצא לאור בתרגומי בהוצאת יניב “קיסר” מאת סטיבן בקסטר.
זהו הספר הראשון בסדרת “מארג הזמן” רחבת היריעה, ההמתקדמת לאורך ההיסטוריה של בריטניה מימי האימפריה הרומית ואילך. הסדרה היא היסטוריה אלטרנטיבית: היא מבוססת על תחקיר היסטורי עמוק ונרחב, אבל כחוט השני עוברת לאורכה נבואה מיסתורית שלכאורה הגיעה מן העתיד והיא מעצבת את חייהם של גיבורי הספר בתקופות השונות.
ערך את התרגום: אהוד מימון.

הצילום באדיבות המו”ל, רון יניב, ששלף את הספר ממכבש הדפוס הישר לשבוע הספר.

שבוע הספר עכשיו, הזדמנות מצוינת לקנות ספרים הישר מן ההוצאות לאור, מבלי שעשרות אחוזים מן המחיר ינשרו בדרך לכיסיהן של רשתות הספרים. נצלו את ההזדמנות לקנות ספרים חדשים בהנחה!

יצא לאור בתרגומי בהוצאת טרה ספרים: סוכן חשאי מאת סטיבן טאלטי.
זהו ספר דיגיטלי בלבד. לא תוכלו למצוא אותו בחנויות הספרים, אבל תמורת 18 ש”ח בלבד תוכלו לקרוא אותו תוך דקות במחשב, בטאבלט או בטלפון חכם.
הספר הגיע לראש רשימת ספרי העיון הקצרים בחנות אמזון קינדל לשנת 2013.
“סוכן חשאי” הוא סיפורו המרתק של אריק אריקסון, המרגל האמריקני החשוב ביותר במלחמת העולם השנייה. אריקסון, אמריקני ממוצא שבדי, התנדב למשימה מסוכנת ביותר בעומק גרמניה. המידע שסיפק לבעלות הברית קיצר במידה רבה את קיומו של הרייך השלישי.
אני ממליצה על הספר בחום.
אפשר לקרוא פרק ראשון מן הספר ולקנות אותו באתרים “מנדלי מוכר ספרים” או בוקסילה.

עולמות 2014 – סלפי קבוצתי

העברתי כבר כמה סדנאות תרגום בכנסי מדע בדיוני ופנטזיה, כולל בכנס “עולמות” שהתקיים בשבוע שעבר. הכנס היה מוצלח במיוחד, כל הכבוד לצוות המארגן.

סדנת התרגום שלי נקראת “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות“, ושמה משלב שני דברים: גלימת ההיעלמות היא חפץ המופיע בסדרת הארי פוטר (בתרגומה של גילי בר-הלל), ואילו ההגדרה של מעשה התרגום כ”נשיקה מבעד למטפחת” מיוחסת לביאליק. תרגום מדע בדיוני ופנטזיה הוא בעיני מעין “נשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”, ובסדנאות התרגום שאני מעבירה בכנסים אני מדברת עם חובבי מד”ב על תרגום בכלל ועל היבטים מיוחדים בתרגום מד”ב ופנטזיה.
בכל פעם שאני מעבירה סדנה בכנס אני בוחרת כשני עמודים מתוך ספר שתרגמתי ומבקשת מן הנרשמים לסדנה לתרגם בעצמם. במפגש אנחנו יוצאים מתוך מה שעולה מן הטקסט הספציפי לדיון כללי יותר בסוגיות תרגומיות: ניתוח והבנה של טקסט, התאמה לקהל היעד, מונחים טכניים (אמיתיים ומומצאים), דיאלוגים אמינים ועוד.
הטקסט שנתתי הפעם היה תחילת פרק 13 מתוך הספר “תלת-ממד“, וכלל את הקטע שכבר כתבתי עליו, על המשכפל מסדרת “מסע בין כוכבים”. להמשך הקטע →

פורסמה התוכניה של כנס עולמות 2014: חגים וחגיגות. הכנס יתקיים בתאריכים 17-16 באפריל 2014. באשכול הפיס שליד הסינמטק בתל-אביב.

כמנהגי, אני מעבירה בכנס סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות” (נדרשת הרשמה מראש כדי לקבל טקסט לתרגום).
בנוסף, אשתתף הפעם בפאנל “בני הנפילים – המעריצים נגד המומחים“, שיהיה סוער ואף לוהט. פרטים נוספים באתר הכנס.

בעניין אחר – באתר סטארבייס 972 התפרסם תרגום שלי לטקסט הכתוב הראשון מעולם “מסע בין כוכבים“. זוהי הצעה שכתב ג’ין רודנברי, יוצר הסדרה, במטרה למכור אותה להפקה ברשת טלויזיה. לחובבי “מסע בין כוכבים” זהו טקסט מרתק, כיוון שהוא מציג בתמצות עקרונות יסוד שליוו את הסדרה לאורך התפתחותה, ומצד שני גם פרטים שהשתנו עד שהתממשה, ומסקרן לחשוב איך היתה נראית אילו היו נשארים על כנם.

מפקד הספינה בהצעה הוא רוברט מ. אפריל, ושימו לב למשל לתיאורן של שתי דמויות קבועות:

סגנית המפקד –
קצינה, אישה, שלעולם אינה מכונה בשם פרט לכינוי “מספר אחת”. היא נשית במידה כמעט מיסתורית, למעשה – דקת גזרה וכהת-עור, בנוסח עמק הנילוס, גילה לא ברור, אחת מהנשים שאינן משתנות במראיהן בין גיל עשרים לחמישים. “מספר אחת” היא קצינה יעילה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ונהנית לפעול בפנים חתומות, בשלוות נפש – היא ככל הנראה עולה על רוברט אפריל בידע מפורט על שלל מערכות הציוד, המחלקות וחברי הצוות ברחבי הספינה. כאשר קפטן אפריל עוזב את הספינה “מספר אחת” עוברת להיות המפקדת בפועל.

הסגן הראשון –
יד ימינו של הקפטן, המפקד המעשי של כל פעולות הספינה, החל מאיוש הגשר ועד לפיקוח על חוליית הקרצוף הנחותה ביותר. שמו “מר ספוק” והפעם הראשונה שבה רואים אותו יכולה להיות כמעט מפחידה – פנים כבדי-עפעפיים ושטניים עד כדי כך שכמעט אפשר לצפות שיהיה לו זנב מפוצל. הוא ככל הנראה מאדימאי למחצה, ויש לו עור אדמדם מעט ואוזניים מחודדות למחצה. אבל משום מה מזגו השקט של מר ספוק נמצא בניגוד דרמטי למראהו השטני. מכל אנשי הצוות שעל הסיפון, הוא הקרוב ביותר להיות שווה ערך לקפטן אפריל, מבחינה גופנית ורגשית, כמפקד על אנשים. חולשתו העיקרית היא סקרנות חתולית כמעט לגבי כל דבר שהוא “חייזרי” ולו במעט.

לטקסט במלואו.

***עדכון, אוקטובר 2021:
אני שמחה לבשר שהסיפור הזה, וסיפור נוסף מעלילותיו של דניאל ובסטר, יצאו לאור בהוצאת נהר, בעריכת תרגום של מיכל ברמן ועם אחרית דבר מאת ערן סבאג.***

כששמעתי לאחרונה את “השטן ירד לג’ורג’יה” (כאן בביצוע של החבובות), הוא הזכיר לי שלפני שנים מספר תירגמתי את הסיפור “השטן ודניאל ובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה.
חיפשתי את התרגום וערכתי אותו כדי להעלות אותו לכאן, כי הוא תענוג עסיסי של ממש.
“השטן ודניאל ובסטר” יסודו ב”פאוסט” מאת גתה, והוא משתמש ברעיון העיסקה עם השטן כדי להלל את “אמריקה”, כרעיון מופשט. את הסיפור המקורי אפשר לקרוא בפרויקט גוטנברג, כאן. אפשר לקרוא עוד על הסיפור בויקיפדיה (משום מה השפה היחידה כמעט פרט לאנגלית שמקדישה לו ערך).
אני ממליצה מאוד לשמוע את תוכניתו של ערן סבאג “חיים של אחרים“, המוקדשת לסיפור, כולל הקראה מתרגומו לעברית בידי א. בן צבי שיצא לאור בספרית “תרמיל” בשנות השישים.
לסיפור מקום מכובד בתרבות הפופולרית בארצות הברית, ואזכורים שלו מופיעים ביצירות שונות. הדוגמה החביבה עלי ביותר, כמובן, היא בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. בפרק הפותח של הסדרה, “מפגש בפארפוינט”, עומדת האנושות למשפט על עוולותיה, וקפטן פיקארד מסנגר עליה במלוא הלהט של דניאל ובסטר עצמו, כולל ציטוטים משייקספיר. בפרק הסוגר של הסדרה, שבע עונות אחר כך, הוא גם מנצח במשפט.
הנה תחילת הסיפור (אגב, אני מקבלת נקודת בונוס מעצמי כי הצלחתי להכניס את המילה “שגיב” לתרגום):

“השטן ודניאל וובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה

I

זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ’וסטס עם ורמונט וניו המפשייר.
כן, דניאל ובסטר מת – בכול אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מארשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, “דניאל ובסטר – דניאל ובסטר!” האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, “שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?” ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק הישר מתוך האדמה. בכול אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד.
אתם מבינים, במשך זמן מה, הוא היה האדם החשוב ביותר בארץ. הוא לא הגיע להיות נשיא, אבל הוא היה האדם החשוב ביותר. אלפים שמו בו מבטחם כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו, וסיפרו סיפורים עליו ועל הדברים שהיו שלו, שהיו כמו סיפורים על גיבורי התנ”ך, אברהם, יצחק ויעקב. אמרו, שכאשר הוא קם לדבר, כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קיטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו, שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת-הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים הישר אל תוך כיסיו, כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו. כזה מין אדם הוא היה, וחוותו הגדולה במארשפילד היתה ראויה לו. התרנגולות שהוא גידל היו כל כולן בשר לבן, עד לעצמות הרגליים, בפרות טיפלו כמו בילדים, ולאייל הגדול, שלו קרא גוליית, היו קרניים שהתעקלו כקנוקנות צמח מטפס, והוא היה מסוגל להפיל בנגיחה דלת ברזל. אבל דניאל לא היה מין בעל אחוזה אצילי; הוא הכיר את כל דרכי האדמה, והיה קם לאור הנר כדי לדאוג שכל מה שצריך לעשות יעשה. אדם בעל פה כלועו של כלב מסטיף, מצח שגיב כהר, ועיניים בוערות כגחלים – זה היה דניאל ובסטר בשיא ימיו. והמשפט הגדול ביותר שבו טען לא נכתב מעולם בספרים, כיוון שהוא טען בו כנגד השטן, פנים אל פנים ובלא רסן או מושכות. וזה הסיפור ששמעתי בעבר, לא פעם ולא פעמיים.

את ההמשך, ואת הסיפור “דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, תמצאו בספר בהוצאת נהר.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה “מבוא לתקשורת המונים” מאת דניס מקוויל (מהדורה שישית). את המהדורה העברית ערכו מדעית ד”ר דוד לוין וד”ר אורן סופר.
מן הכריכה האחורית:

ספרו של דניס מקווייל הוא ספר המבוא המקיף ביותר העוסק בחקר תקשורת ההמונים. הספר מציג בהרחבה את התיאוריות, הוסגיות המרכזיות והשינויים בחקר תקשורת ההמונים למן ימיו הראשונים של התחום ועד לתקופה הנוכחית.

הספר, על 730 עמודיו, הוא אבן יסוד במדעי החברה, מעניין ומאיר עיניים. העבודה על תרגומו לעברית נמשכה זמן רב, ואני שמחה מאוד שהוא נמצא כבר על המדפים ובידי הקוראים.

בכנס אגודת המתרגמים בישראל השבוע דיברתי על ציטוט מתוך תרגומים קודמים, בהרצאה בשם “המתרגם כבלש”.

הכנס היה מצוין – הרצאות מעניינות ומפגש חברתי מהנה. כל הכבוד לצוות האגודה שארגן אותו.

אתם מוזמנים לראות את ההרצאה שלי (תודה רבה לאבא על ההסרטה):

(אפשר להגדיל לצפייה במסך מלא בלחיצה על הכפתור הימני ביותר במסך הסרטון)
במקביל, או אם במקרה אין לכם שלושת-רבעי שעה כרגע, תוכלו לראות את המצגת בלבד:
קישור להורדת המצגת “המתרגם כבלש” כקובץ PDF

אין הרבה שילובים מושלמים כל כך של דברים שחביבים עלי. כי אני אוהבת תה, חם (גם בקיץ).
ואני אוהבת את “מסע בין כוכבים” בכלל ובפרט את קפטן פיקארד מן הדור הבא, שזה היה המשקה הקבוע שהזמין מהמשכפל.
עד כמה העניין ידוע? נסו לחפש את הביטוי “Tea. Earl Grey. Hot.” בגוגל תמונות, ותראו.
לכן היה נחמד במיוחד לתרגם ספר שהתייחס לעניין מפורשות.

“תלת ממד” מאת הוד ליפסון ומלבה קורמן, יוצא עכשיו לאור בעברית בהוצאת ר. סירקיס-ידיעות אחרונות. תרגמתי אותו בשיתוף פעולה עם חברי גיא הרלינג, אבל השבעתי את גיא שהוא נותן לי כל קטע שעוסק במדע בדיוני.
ואז הגיע הקטע הזה:

כשצפיתי במסע בין כוכבים בילדותי היה מתסכל בעיני שאף אחד לא העמיד את המשכפל במבחן אמיתי. פרק אחר פרק, בכל פעם שהמשכפל הופיע, ביקשו ממנו רק… כוס תה ארל גריי. ביום נועז, חבר צוות היה מבקש אולי פרוסת עוגת גבינה. בהיעדר הדמיון של מר ספוק אולי אפשר היה להאשים את מורשתו הוולקנית. אבל מה עם היעדר הדמיון של עמיתיו בני האנוש?

מיד כתבתי לסופר כך (בעברית):

יש כאן בלבול בין הסדרה המקורית של מסע בין כוכבים, ששודרה בשנות השישים, לבין הדור הבא משנות השמונים. המשכפל הוא מהסדרה השניה, ספוק היה בראשונה.
אלה אולי פרטים קטנים וזניחים בעיניך, אבל לחובבי הסדרה הם חשובים מאוד (תאמין לי, אני מכירה אותם היטב).

הוא שמח על התיקון, התפלא שאף אחד לא העיר על הבלבול קודם לכן, והבטיח שיתקן גם את המקור האנגלי במהדורה הבאה. אחרי התייעצות קצרה בינינו הוחלט על הנוסח הסופי הבא:

כשצפיתי במסע בין כוכבים בצעירותי היה מתסכל בעיני שאף אחד לא העמיד את המשכפל במבחן אמיתי. פרק אחר פרק, בכל פעם שהמשכפל הופיע, ביקשו ממנו רק… כוס תה ארל גריי. ביום נועז, חבר צוות היה מבקש אולי פרוסת עוגת גבינה. אפילו דאטה, האנדרואיד, לא הפליג מעבר לכמה סוגי מזון לחתולים. ומדוע היעדר הדמיון אצל עמיתיו בני האנוש?

הספר מומלץ בחום, וכולל בין השאר קישורים לדפי אינטרנט ולסרטונים, שאפשר להגיע אליהם בסריקת ברקודים מודפסים.

עוד כמה עניינים קשורים:

Live Long ופרוספר!

במציאות בת ימינו, נאס”א מתכננת לשלוח בקרוב מדפסות תלת-מימד לתחנת החלל הבינלאומית, והן ייצרו שם חלקי חילוף ואולי גם מזון. והנה עוד כתבה על מדפסות מזון.

בקישור הזה יש סדרת סוגי תה באריזות מעוצבות להפליא בהשראת ספרים קלאסיים.

ולסגירת המעגל, ויל ויטון, אחד מן השחקנים בסדרה “מסע בין כוכבים, הדור הבא” משתעשע בביתו במדפסת תלת-מימד.

יצא לאור בתרגומי סטטיסטיקה חברתית לחברה מגוונת מאת חוה פרנקפורט-נחמיאס ואנה לאון-גררו בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

900 עמודים ברורים ומחכימים שמאפשרים לתלמידי מדעי החברה להשתמש בצורה נכונה בכלים סטטיסטיים שונים, וגם להבין טוב יותר את החברה שבה אנחנו חיים, בזכות דוגמאות מציאותיות.

מתוך ההקדמה:

“לאורך כל הספר אחנו מדגישות את הרלוונטיות של הסטטיסטיקה לחיי היום-יום וחיינו המקצועיים. למעשה, הסטטיסטיקה כרוכה עד כדי כך בחיינו, עד שלעתים קרובות מתעלמים מחשיבותה ומן השימושים בה.”

ואפילו קיבלתי תודה מיוחדת בהקדמה למהדורה העברית 🙂 .

לפני חודשים מספר יצא לאור בהוצאת רסלינג ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל – סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית“. אני תרגמתי מאנגלית את עבודת הדוקטורט שעליה מבוסס הספר.

חוויית התרגום היתה יוצאת דופן מבחינתי. בדרך כלל אני מעבירה טקסט מתרבות זרה אל התרבות הישראלית, ואילו הפעם תפקידי היה למעשה “להחזיר את הטקסט הביתה”, לתרבות שאליה הוא שייך ובה הוא עוסק. בנוסף, היה בעבודת התרגום הזאת גם חלק בלשי, של מציאת ציטוטים מתוך טקסטים אחרים, ועל כך כתבתי כבר בפוסט “שלום שלום ואין שלום“.

ספרו של ד”ר קמחי עוסק בסרטי הבורקס, קבוצה של סרטים ישראליים שנוצרו בין 1964 ל-1977, וחולקים ביניהם ייצוג פרדיגמאטי מסוים של שכונה, קהילה ומשפחה מזרחית, ייצוג שמתווך בידי יוצר שיש לו שורשים בתרבות יהודית אשכנזית. הקהילה והמשפחה המזרחית מוצגת בסרטים אלה כקהילה טרום-מודרנית ומסורתית של יהודים גלותיים. הספר מוכיח את התזה דרך בדיקה של ספרות יידיש קלאסית ושל הסרטים. ומסביר את הפופולריות שלהם בקרב קהל אשכנזי ומזרחי גם יחד.

לפי קמחי, צופים אשכנזים חשו מול הסרטים תערובת של סיפוק והקלה. סיפוק מהעובדה שהתרבות הישראלית מהדהדת את תרבות היידיש שהייתה התרבות המקורית שלהם, והקלה מהעובדה שהתרבות המקורית שלהם מושלכת בסרטים על המזרחים, כי זאת הייתה תרבות שנחשבה נחותה בתוך השיח הישראלי של אז. הצגת תרבות היידיש כנחותה בסרטי בורקס עזרה לצופים אשכנזים גם לאשר ולאשש את הזהות העברית-ישראלית-ציונית שלהם. אשר למזרחים, הם אהבו לראות את הצגתם בסרטי הבורקס כחלק מהמסורת היהודית, שהחמיאה להם וחיזקה את זהותם הישראלית.

ביקורת במוסף “ספרים” של הארץ.
על הספר (קובץ PDF, עמ’ 10).
הלנצח נאכל בורקס – מאמר מאת ד”ר קמחי.

כנס אגודת המתרגמים בישראל השנתי יתקיים במלון השרון, הרצליה, בתאריכים 10-12 בפברואר 2014. לחצו על הקישור לפרטים נוספים, תוכניה ומחירים.
ב-11 בפברואר, יום שלישי, בשעה 11:30, אני מרצה שם על ציטוט מתוך תרגומים קודמים, בהרצאה בשם “המתרגם כבלש”.
כתמיד, יש בכנס שלל הרצאות וסדנאות מעניינות, והזדמנות מצויינת למפגש עם חברים ועמיתים שבדרך כלל יושבים איש-איש למחשבו ונפגשים וירטואלית בלבד.

הודעה טכנית, בהזדמנות זאת: ריכזתי את כריכות הספרים שתרגמתי גם בדף באתר, שמאפשר להגיע בלחיצה על כל תמונה לדברים שכתבתי כאן על הספר.

“רצח בקריצה” מאת אלי נייט יצא לאור בתרגומי בהוצאת “כנרת זמורה ביתן”, ואני רוצה לתת עותק במתנה לאחד מקוראַי.

כדי להשתתף בהגרלה כתבו תגובה לפוסט הזה, וספרו לי מה אהבתם לקרוא באתר שלי, או מה תרצו לקרוא בו.
בעוד שבוע, ב-5 בינואר 2014, אגריל אחת מן התגובות לקבלת הספר. הקפידו להכניס כתובת מייל תקינה כדי שאוכל ליצור אתכם קשר.

לא מכירים מספיק את האתר שלי? נסו לקרוא על פיית הבלעחס, מתי מתרגמים מכנסיים לחולצה, תרגיל מינימלי בתרגום אופטימלי, על ספרים מוקלטים, על כשלי אבטחה ואולי את “אויה, עודני בבתולי!”

לחצו כאן להרשמה לקבלת עדכונים מן האתר.

ואם מעניין אתכם להתנסות בתרגום בעצמכם: במסגרת בית הספר לכתיבה “המגרה” של הוצאת כנרת-זב”מ-דביר, תיפתח ב-17 בפברואר סדנת תרגום פרוזה בהנחיית חברתי המתרגמת והמורה המצויינת יעל סלע-שפירו. לחצו על הקישור לפרטים מלאים.

עדכון:
תודה רבה לכן על התגובות המעניינות.
בהגרלה, שנערכה היום בפיקוח שחקן מבוכים ודרקונים, עלתה בגורל תגובה מספר 5.
שלומית, אנא כתבי לי מייל עם פרטי הכתובת שלך ואשלח לך את הספר.

אשמח לקרוא גם בהמשך תגובות קוראים על פוסטים קודמים או בקשות לטיפול בנושאים נוספים בעתיד.

חדש בתרגומי בהוצאת כנרת זמורה ביתן – “רצח בקריצה” מאת אלי נייט.

עד כמה אתם מכירים את מי שאתם אוהבים?
חייה של קייט מעוררים קנאה: בית יפה, משפחה אוהבת ובעל מושלם.
עד שלילה אחד פול שב הביתה מאוחר, שתוי ומגואל בדם, וממלמל שהרג מישהו. בבוקר הוא טוען כי מדובר בבדיחה לא מוצלחת של שיכור.
כשמתגלית גופתה של אישה צעירה ומושכת שעבדה אצל פול, חשדותיה של קייט שולחים אותה למסע חיפושים נואש אחר האמת שמאיימת לרסק את החיים המושלמים שלה. אבל ככל שהשקרים מצטברים, האמת מתערפלת.

אהבתי לתרגם את הספר, והוא מצוין לדעתי. דמותה של קייט אמינה וסוחפת, החל מגילוי הלב שלה לגבי אופיה של מערכת היחסים בינה ובין בעלה ודרך תגובותיה לאירועים שמטלטלים את שלוותה הבורגנית. קהילת “ספרי מתח” בפייסבוק הזמינה את הסופרת להשיב על 10 שאלות עליה ועל הספר, ונייט אמרה שהיא גאה שהצליחה לשלב קלאוסטרופוביה ביתית עם דרמה קצבית. ואכן, הגיבורה שהתחילה את הספר ספונה בחדר השינה החמים שלה מסתערת על העולם כולו כשהנסיבות מאלצות אותה לעשות זאת.

בתורת התרגום יש מושג נאה – ידידי כזב, false friends, או בצרפתית faux amis. מדובר במילה או ביטוי שנשמעים דומים או שאובים מאותו שורש, אבל משמעותם שונה לגמרי, ויש להישמר מפני שימוש בהם בתרגום ישיר בין שפות.

כך, לא כל jacket באנגלית הוא ג’קט בעברית, פעמים רבות הוא דווקא מעיל. ופרופסור באוניברסיטה אמריקאית הוא לפעמים סתם מרצה בעברית, ולא זכאי לדרגת פרופסורה על פי הגדרתה הישראלית. Concert הוא קונצרט של מוזיקה קלאסית, אבל מופע של מוזיקת רוק.

וכזאת היא גם המילה פנטומימה בעברית לעומת מקבילתה הבריטית pantomime.

בעברית פנטומימה היא אמנות במה שבה השחקן משתמש בגופו ובהבעות פניו, ולא בקולו. הפנטומימאי המפורסם ביותר היה מרסל מרסו, ובארץ מוכר היטב חנוך רוזן. הפנטומימאי, שאינו מדבר, הוא באנגלית mime.

לעומת זאת, pantomime, כפי שיודע כל ילד בריטי, הוא מופע בידור קולני ביותר, הכולל בין השאר קטעי שירה וסלפסטיק. מופעים מסוג זה מוצגים באופן מסורתי בתקופת חג המולד ומיועדים לכל המשפחה, עם דגש על ילדים, בשילוב בדיחות שמכוונות למבוגרים מעל לראשיהם. מקובל לכלול בהם שחקנים בבגדי נשים ושחקניות בבגדי גברים, ולעודד השתתפות של הקהל בקריאות ושירה. (הנה דוגמה לקטע ממופע כזה). כמו מתקפת מופעי החנוכה אצלנו, כך בבריטניה יש מדי שנה הפקות מיוחדות לתקופת החגים החורפית.
ההיכרות שלי עם הפנטומימה הבריטית מקורה בתרגום ספרה של קוני ויליס “צפירת הרגעה” (שם זמני, עתיד לצאת בעברית בהוצאת גרף). עלילתו מתרחשת בזמן מלחמת העולם השניה בלונדון, ולכן התרגשתי למצוא את התמונה הזאת, שבה נראות הנסיכות הבריטיות אליזבת ומרגרט בתפקידים מתוך מופע שבו השתתפו בשנת 1943. הזדמנות יחידה במינה לראות את המלכה הנוכחית בלבוש נועז (יחסית, כמובן).

ידידי כזב אצל ידידותי:
יעל סלע-שפירו, יעל כהנא-שדמי, אינגה מיכאלי.

בצילום שלי למעלה – זוג ידידי כזב בכיכר טרפלגר. האריה חמור הסבר שראה כבר הרבה ומאחוריו התרנגול הכחול המגוחך שהתייצב על העמוד הרביעי בכיכר וחושב שהוא שווה ערך.

סדרת הטלוויזיה הבריטית דוקטור הו שברה שיאים השבוע, כאשר הפרק המיוחד לציון 50 שנה לסדרה שודר בו-זמנית ב-94 מדינות ברחבי העולם, כולל אצלנו, בתרגום לכתוביות בעברית.
גם אני, כמו מעריצים אינספור, חיכיתי בקוצר רוח לפרק, ולא התאכזבתי. נהפוך הוא, מצאתי בו עניין אישי ממש. בפרק מופיעה דמותה של המלכה אליזבת הראשונה, והיא אומרת משפט שאכן אמרה במציאות ההיסטורית. במקור הוא חלק מנאום מפורסם, מפורסם עד כדי כך שנכלל בספר “נאומים ששינו את העולם” שתרגמתי לפני שנים מספר.
אליזבת נשאה את הנאום הזה ב-1588 לחיזוק רוחו של צבאה שהתכנס בטילבורי, סמוך ללונדון, כדי להילחם בפלישה ספרדית צפויה. בנאום, כמו בפרק, היא מציינת את עובדת נשיותה במילים “I may have the body of a weak and feeble woman.” אבל עובדה זאת לא שללה ממנה את הנצחון, בשני המקרים.
הנה הנאום המלא:

בני עמי האוהבים,
הָיוּ מבין הדואגים לשלומנו שדיברו על לבנו להישמר באופן שבו אנו מפקירים עצמנו בידי המונים חמושים, מפחד הבגידה; אולם הֱיוּ סמוכים ובטוחים, חלילה לי מלפקפק בבני עמי הנאמנים והאוהבים.
יִשָּׁמְרוּ הרודנים לנפשם, מנהגי מאז ומעולם, ויהי אלוהים עדי, לשאוב את כוחי מנאמנות לבבם של נתיני ובטוהר כוונותיהם לשים מבטחי; ועל כן באתי בקרבכם, עיניכם הרואות, בשעה הזאת, לא לשם מנעמים ולא לשם שעשוע, אלא מתוך נחישות לחיות ולמות ביניכם, בעיצומו של הקרב ובלהטו; ונכונה אני למסור חיי למען אלוהי ולמען ממלכתי ולמען בני עמי, למען כבודי ומשפחתי, גם אם בעפר הארץ.
יודעת אני כי גופי אינו אלא זה של אישה חלשה ורפה; אבל לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך, ויתרה מזאת – מלך אנגליה. לצנינים בעינַי פארמה או ספרד, או כל נסיך בן אירופה, המרהיב בנפשו לפלוש אל גבולות ממלכתי; ובטרם תמוט חרפה זאת עלי, אני עצמי אשא חרב, אני עצמי אהיה לכם שר צבאות ושופט, אני עצמי אגמול לכל מעלה ממעלותיכם בשדה הקרב. היטב ידעתי, על עוז לבכם ראויים אתם לפרסים ולכתרים; ובזאת נודרים אנו לכם בהן-צדק של נסיך, יינתן לכם גמולכם. לעת עתה, מפקדי יתפוס את מקומי, והרי מעולם לא פיקד נסיך על נתין אצילי או ראוי ממנו; ואין בי שמץ של ספק כי בזכות צייתנותכם לִמפקד צבאי, בזכות אחדות הדעים במחנה, ובזכות אומץ לבכם בשדה הקרב, נזכה במהרה לניצחון מהולל על אותם אויבים לאלוהי, לממלכתי, ולבני עמי.

בצילום, קטע מהנאום מצוטט בשלט ליד “צביית הזהב”, שחזור ספינתו של סר פרנסיס דרייק, המוצגת בלונדון.

זה סיפור שכבר הזכרתי, אבל נזכרתי בו השבוע והחלטתי להציג אותו בפירוט.
הפעם הראשונה שהעזתי להכניס הערת מתרגמת לספר הייתה ב “לילי ווייט” מאת סוזן אייזקס, שתרגמתי להוצאת “נירם” בשנת 1997.
הסברתי בה את ההבדל בין התארים Miss ו-Ms. ההבחנה היתה משמעותית ביותר בספר ושימשה לאפיון הדמויות: מי אומרת מיז ומי אומר מיס.
הכנסתי עוד כמה הערות, בניגוד למנהגי בדרך כלל, למשל כשסופר על זוג הורים שנתנו לילדיהם שמות לפי סדר הא-ב באנגלית, שכמובן לא הסתדרו בעברית.
הבעייה עם ההערה המסוימת הזאת התעוררה בשלבי העריכה, כאשר המגיה החליט שכל “מיז” בעברית הוא שגיאת כתיב ותיקן את כולן במחי “חפש-החלף”, כולל בהערת השוליים. התוצאה היתה הסבר חסר כל משמעות שאני חתומה עליו.
הנה ההערה המקורית:

“מיז הוא הצורה העברית למונח האנגלי Ms., שהוא כינוי כבוד לאשה המקביל לכינוי הכבוד Mr. לגבר. כינוי זה אינו מציין את מצבה האישי של האשה, בניגוד לכינוי מיס (Miss) המציין אשה לא נשואה ולכינוי גב’ (Mrs.) המציין אשה נשואה. השימוש בכינוי מיז צבר פופולריות מאז שנות השבעים, בתמיכת התנועה הפמיניסטית, מתוך רצון ליצור הקבלה בכינויי הכבוד של גברים ושל נשים.

כשהגיע הספר המודפס לידי, חשכו עיני. מאז אני מקפידה לעבור על התרגומים שלי אחרי שלבי העריכה.

מתרגם טוב יודע לא רק לתרגם, אלא גם מתי לא לתרגם.
בעבר כתבתי מדריך לציטוט מתוך תרגום קודם ובו ארבעה שלבים:
השלב הראשון הוא כמובן להבחין שמדובר בציטוט ממקור אחר.
השלב השני הוא בירור האם המקור תורגם בעבר לעברית.
השלב השלישי הוא איתור מדויק של המקור.
השלב הרביעי הוא מציאת הציטוט המדויק מתוך התרגום האחר.
(אני מכלילה בתהליך גם ציטוט מהתנ”ך, למרות שכמובן כאן לא מדובר בציטוט מתוך תרגום אחר, אלא מהמקור)

לאחרונה יצא לאור “עיר של מלאכים נופלים” מאת קסנדרה קלייר, הרביעי בסדרת “בני הנפילים” שמפרסמת בעברית הוצאת גרף. ראו איזה מנעד ציטוטים הייתי צריכה לחפש בספר הזה ובהמשך שלו, “עיר של נשמות אבודות“:

במדבר ל’ ב’:
אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לה’, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ–לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.’

דברים ל”ב כ”ב :
כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.
להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “זאבי הלילה” מאת אנדראה קרמר, הספר השני בסדרת “צל לילה.” ערכה את התרגום דנה זייברט.
גיבורת הסדרה, קאלה, היא מצד אחד תיכוניסטית בלונדינית, אבל מצד שני זאבת אלפא אימתנית, מנהיגת להקה של אנשי-זאב שתפקידם להגן על העולם מפני ישויות זדוניות.
בספר הראשון בסדרה הגיע לבית ספרה של קאלה בחור חדש ומלהיב, והיא התחילה להתלבט בינו לבין בן-זוגה המיועד מילדות.
במקביל התחילו להתגלות פרטים מטרידים על הטובים והרעים בעולמם.
כדי להיכנס לאווירת הסדרה אפשר לראות ביוטיוב סרטונים שבהם שיי דוראן, הבחור החדש, עושה לצופים סיורים באחוזת רואן מטילת האימה.
עכשיו, בתחילת הספר השני, קאלה מוצאת את עצמה במפתיע בין אויביה משכבר הימים. עליה לבחור בין נאמנות לשומרים, אדוניהם רבי-העוצמה של הזאבים, לבין הצטרפות לחפשנים הנלחמים בהם.
נכון לעכשיו, הספר נמכר בחצי המחיר באתר ההוצאה, וכך גם שאר ספרי כתר. בימים אלה אני מסיימת את תרגום החלק השלישי, הסוגר את הסדרה, כך שהקוראים יכולים להיות בטוחים שלא יישארו ושני-שליש תאוותם בלבד בידם.

השבוע התקיים כנס אייקון ה-17 במספר למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים. התכנסו בו, כמדי שנה, המוני חובבים שהשתתפו בשפע אירועי ספרות, מדיה, משחקי תפקידים, מופעים, הרצאות וסדנאות.
נושא הכנס השנה היה “זהויות”, ובסדנת התרגום שהעברתי, “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”, התמקדנו הפעם באפיון דמויות בטקסט. המשתתפים נרשמו מראש ותירגמו קטע מתוך סדרת “בני הנפילים” מאת קסנדרה קלייר. היו ביניהם מתרגמות מנוסות, וגם בני נוער שלא תרגמו כמעט כלום עדיין.
הבהרנו שכדי להתחיל לתרגם טקסט, צריך קודם כל לדעת כמה פרטים בסיסיים על ההקשר – במקרה שלנו, ספר פנטזיה המתרחש בימינו, מאת סופרת אמריקאית, שגיבוריו הם צעירים שנונים. המשתתפים הודו שחלק מהביטויים הקשו עליהם, אם בהבנה ואם במציאת מקבילות בעברית. והרי זאת היתה מטרת הסדנה, להתנסות בקשיים האלה ולהתמודד איתם. דיברנו על מציאת ניסוחים בעברית שיעבירו את אפיון הדמויות, על לשון תקנית מול סלנג, על משלב גבוה ונמוך.
כמו תמיד בסדנאות תרגום, משפט אחד, אפילו פשוט מאוד, מניב בעברית נוסחים שונים כמספר המתרגמים. אבל יש טעויות נפוצות במיוחד אצל מתרגמים חסרי נסיון. היו כמה פתרונות יפים מאוד לאתגרים כמו “Next you’ll be telling me you’re a rogue and a rake… And then it’s pistols at dawn.” שעה וחצי עברה מהר, ובקושי הצלחנו לקרוא חמישה משפטים.

אני משתתפת באייקון כמעט מראשיתו. מימין, תמונה שלי מן הכנס בשנת 1999, בהרצאה שבה הצגתי את עבודת התזה שלי על מדע בדיוני בישראל. כשכתבתי אותה לא תיארתי לעצמי כנס שהתוכניה שלו מונה עשרות עמודי תוכן מגוון ועשיר.
בכנס השנה פגשתי המון חברים, ביניהם כמה שהיו בהרצאה ההיא, ואחרים שהצטרפו במשך השנים. קהילת המדע הבדיוני בארץ היא בשבילי לא רק קהילה מקצועית, אלא גם מאגר חברים. חלקנו מגיעים כבר לכנסים גם עם ילדינו, וזה נחמד מאוד גם לנו וגם לדור ההמשך.

למי שמכיר את עולם כנסי המד”ב ולמי שלא, אני ממליצה מאוד לפחות להעיף מבט באלבומי התמונות הרבים מהכנס. בשנים האחרונות יש פריחה של קוספליירים – חובבים המגיעים בתחפושות מושקעות מתוצרת עצמית לדמויות הלקוחות מסרטים, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב, קומיקס, ועוד.

סתם בלי קשר לשום דבר אני חושבת בזמן האחרון על לונדון. טוב, אולי בגלל שבחוץ יש כבר מדי פעם הבלחות של סתיו.

הספר האחרון שסיימתי לתרגם מתרחש בלונדון. זה ספר מתח מקורי ומעניין, והוא עתיד לצאת לאור בדצמבר בהוצאת כנרת. הגיבורה מסתובבת בו בעיר ברגל, ברכב, בתחתית, באופניים ואפילו שטה בסירה בתעלה צדדית.

גם הספר הראשון שתרגמתי מתרחש בלונדון. “הרצחת וגם ירשת” מאת רות רנדל מביא את המפקח ווקספורד לחופשת בלהות עירונית, שבמהלכה הוא מפענח רצח של נערה שגופתה נמצאה בבית הקברות קנבורן וייל. בהמשך תרגמתי להוצאת שלגי עוד שני ספרים של רות רנדל וגם את “שרלוק הולמס ותעלומת ציפור הזהב ” מאת פרנק תומס.

בהמשך תרגמתי להוצאת אופוס את ספריה של פיליפה גרגורי, “בת בולין האחרת“, “ירושת בולין” ו”קתרין מארגון”, שמתרחשים ברובם בחצר המלוכה האנגלית בלונדון, בימיו של הנרי השמיני.

“החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל שתרגמתי להוצאת אריה ניר הוא ספר לונדוני מאוד, שבמהלך התרגום שלו התלבטתי הרבה באזכורים מקומיים, החל משמות חנויות ועד לבניין הגרקין הייחודי.

אבל ההתעמקות הארוכה ביותר שלי בלונדון היתה בתרגום “צפירת הרגעה” (שם זמני) מאת קוני ויליס, שעתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים בהוצאת גרף. ויליס ערכה תחקיר עמוק על תקופת הבליץ, ולפעמים היה נדמה לי שלונדון היא הגיבורה הראשית של הספר, יותר מגיבוריו האנושיים. עמודים רבים מוקדשים לכנסיית סט. פול ולמאבק ההירואי להצלתה מהפצצות הנאצים.

בצילום: רקטת וי-1 מעל לונדון, מלחמת העולם השניה, מאתר רטרונאוט.

מתקרבת הקרנת הבכורה של “עיר של עצמות“, על פי ספרה של קסנדרה קלייר בתרגומה של אינגה מיכאלי.
זה הספר הראשון בסדרת “בני הנפילים” היוצאת לאור בארץ בהוצאת גרף, בתרגום של אינגה ושלי.
בעקבות שאלה של המתרגמת יעל כהנא-שדמי ניגשתי לבדוק כמה ספרים שתרגמתי הפכו לסרטים.
ובכן, היו “החיים הסודיים של הדבורים” מאת סו מונק קיד, “בת בולין האחרת” מאת פיליפה גרגורי, “האפיפיורית יוהנה” מאת דונה וולפולק-קרוס.
על “האושר לא כלול במחיר” מאת לולי וינסטון היו שמועות, שכללו אפילו את ג’וליה רוברטס, אבל הן לא התממשו בינתיים.
את “האח הקטן” מאת קורי דוקטורוב עיבדו למחזה.

באמתחתי גם כמה ספרים שנכתבו לפי סרטים: “הגבר שנשאר אחרון”, “תגובת שרשרת”, “סיטי הול”, “אהבה מקרית”, “לגעת ביופי”, “המפגש” בסדרת מסע בין כוכבים – הדור הבא, ועוד כמה ספרים בסדרה שכתובים כמו פרקים בה.
את הספר לפי הסרט “סטארגייט” תרגמתי בדחיפות, לפני מועד ההקרנה בארץ, אבל קיבלתי עותק מוקדם מדי של הספר שהיה שונה מאוד ממה שצולם בסופו של דבר. אני כבר לא זוכרת אם הספקנו להתאים את הטקסט המתורגם לעלילת הסרט.
את רוב הסרטים המבוססים על ספרים שתרגמתי לא ראיתי, לפחות לא בשלמותם. אני מכירה את העלילה טוב מדי, ואמנם מסקרן לראות את הדמויות והעיצוב על מסך הקולנוע, אבל לא ממש מעניין אותי לצפות כשאני יודעת בדיוק מה אמור לקרות.
מ”עיר של עצמות“, לעומת זאת, נהניתי מאוד, אולי בגלל שאני מעורבת מאוד בסדרה תוך כדי המשך העבודה עליה, ומעורה בהתלהבות של המעריצים ממנה. אבל בעיקר כי הסרט כיפי מאוד!

אני אוהבת מאוד רשימות ספרים. לכן לא יכולתי להתאפק מול ההפניה של עדנה אברמסון מהבלוג המשובח “הרפובליקה הספרותית”, שהמליצה על רשימת הקריאה של רורי גילמור. מדובר, למי שלא מכיר, בדמות מסדרת הטלוויזיה “בנות גילמור“, ומתברר שבמהלך פרקי הסדרה היא נראתה קוראת לא פחות מ-339 ספרים שונים. ועכשיו מוזמנים הצופים ברשימה לסמן כמה מתוכם קראו בעצמם.
הצעירה האינטלקטואלית חובבת במיוחד ספרים שעובדו לסרטים, קלאסיקות אמריקניות (עם תיבול של תרגומים), מחזות שייקספיריים ואחרים וספרי עיון בסוגיות העומדות ברומו של עולם.
מד”ב ופנטסיה היא לא קוראת כמעט, פרט לכאלה שנכנסו לקאנון, כמו “עולם חדש מופלא” לאלדוס הקסלי ו”פרנהייט 451″ לריי ברדבורי.
הרשיתי לעצמי לסמן ספרים שהתחלתי לקרוא גם אם לא סיימתי, התאפקתי שלא לסמן כאלה שרק ראיתי כסרטים והצלחתי להגיע ל-76, עם בונוס מיוחד שנתתי לעצמי על תרגום ספר מן הרשימה – החיים הסודיים של הדבורים מאת סו מונק קיד.

גם באתר של רשת הספרים ברנס אנד נובל אוהבים רשימות ספרים. רשימה נחמדה שהם פירסמו בשבוע שעבר היתה של ספרים שמתאים לקרוא בזוגות (של ספרים, לא של קוראים).
רשימה מוצלחת נוספת, ממקום אחר, היא של הכריכות הגרועות ביותר לספרים קלאסיים. יש לי הרגשה מבוססת שלפחות בחלק מהמקרים הזוועות שנעשו לספרים נובעות מקצר בתרגום, אבל לגבי אחרות ברור שמדובר פשוט בטמטום. למשל כשרואים את החתלתול בתיק ג’יימס בונד על כריכת “סקרלט פימפרנל” או את הבלונדינית הפתיינית שנבחרה לייצג את “אן שרלי” הג’ינג’ית .
אבל הרשימה הטובה ביותר מן הזמן האחרון היא של הצעות לגלידות בהשראת ספרים (תודה, יעל כהנא-שדמי!).

לאחרונה סיימתי לתרגם את הספר החמישי בסדרת “בני הנפילים“. בספר הופיע משפט מסוים, שכבר היה בסדרה בעבר, אבל הפעם ההקשר אילץ אותי לוותר על האחידות ולתרגם אותו בצורה שונה.
המשפט הוא ” I Only Mark the Hours that Shine”. כשהופיע בהקדשה של “עיר של זכוכית” הפנתה אותו הסופרת לאמה, ועל כן תירגמתי שם בלשון נקבה. ואילו הפעם הופיע ככתובת על שעון שמש, ולא היתה ברירה אלא לתרגם אותו בהתאם להקשר הנוכחי, “אני מציין רק את שעות האור”.
אגב, השורה לקוחה מיומנה של אדי ביל, שיצא לאור כספר המתעד את חייה כילדה בת 11 בשנת 1929.

בתרגום סדרות ספרים, כמו בכתיבה שלהן, חשוב לשמור על אחידות. מתרגמים מנוסים מקפידים ליצור מונחון שבו הם מתעדים את הבחירות התרגומיות השונות: האופן בו נכתבים שמות, כולל ניקוד; נוסח של שמות מקומות – מיין סטריט, רחוב מיין או הרחוב הראשי; מונחי מפתח – האם Hell בספר הנוכחי הוא גיהנום, תופת, תוהו?

המצב האידיאלי הוא כמובן כאשר מתרגם אחד* מקבל לידיו סדרה שלמה ועובד עליה ברצף, עם עורך אחד, תוך שימוש שוטף במונחון, ובהשלמה של העבודה על הסדרה כולה לפני שהיא יוצאת לאור.
המציאות, כמובן, שונה בדרך כלל. נפוץ במיוחד מצב שבו מתחילים לתרגם סדרה כאשר כתיבתה לא נשלמה עדיין, ואולי תארך עוד שנים (אהמ, אהמ, ג’ורג’ ר. ר. מרטין). כך שהמתרגם ודאי לא יודע אילו תהפוכות יעלו במוחו הקודח של הסופר. ולפעמים קורה, למרבה הצער, שדמות שולית מן הספר הראשון מתגלה כציר מרכזי לעלילה בספר המשך, ופתאום מתברר ששמה הרה-משמעות והתרגום או התעתוק הראשוני שנבחר עבורו לא מתאים. או שהיא בכלל הוא, ולהיפך.

קורה גם לא מעט שאנשים שונים מתרגמים ספרים שונים בסדרה, מתוך שלל סיבות. יכול להיות שההוצאה לא היתה מרוצה מן התרגום לחלק הראשון, או שלמתרגם נמאס מתרגום בכלל או מהדמויות המעצבנות בפרט, והוא מעדיף לצאת לרעות עזים ולא לטרוח על עוד סצינה אחת של קרבות חלל ו/או כריתת ראשים סיטונית.

*המצב האידיאלי באמת הוא כמובן כשזאת מתרגמת אחת, אני :-).

הקרנת הבכורה של “עיר של עצמות“, על פי ספרה של קסנדרה קלייר בתרגומה של אינגה מיכאלי, תתקיים אצלנו ב-22.8.13.
זה הספר הראשון בסדרת “בני הנפילים” היוצאת לאור בארץ בהוצאת גרף.
אני שמחה לבשר שהספר הרביעי בסדרה, “עיר של מלאכים נופלים“, נמצא בתהליכי עריכה מתקדמים ויצא לאור בקרוב.
את החמישי, “עיר של נשמות אבודות“, אני מסיימת לתרגם בימים אלה ממש והוא יוגש להוצאה להמשך תהליך ההפקה.
כבר יצא לאור בעברית “מלאך מכני“, הראשון בסדרה מקדימה על בני הנפילים, גם הוא בתרגומה של אינגה .
בינתיים, אתם מוזמנים לקרוא איך תרגמתי שיר נחמד שמופיע בספר החמישי, וסקירה קצרה על ערפדים בעברית. אני ממליצה על עמוד המעריצים הישראלי של הסדרה, שמארגן קריאה משותפת בספר עד שיגיע הסרט.

והפעם – תרגום של שיר:

כידוע, אני מתרגמת לעברית ספרים מסדרת “בני הנפילים” מאת קסנדרה קלייר. חברתי אינגה מיכאלי תירגמה את הספר הראשון בסדרה, ובימים אלה ממש יצא לאור בעברית “מלאך מכני” שהיא תרגמה בסדרה המקבילה, “מכשירי התופת”.
השבוע נתקלתי בספר הנוכחי באתגר מיוחד: שיר הכתוב בשפה ארכאית במכוון, והוא חרוז ושקול, ואני צריכה לתרגם אותו כך שיהיה יפה וגם יתאים לעובדה שבסצינה הבאה בספר מדברים על מילותיו.
את השיר כתבה חברתה של קלייר, המשוררת אלקה קלוק . הוא כבר הופיע, בהבדלים קלים, בסיפור שכתבה קלייר בעבר. אפשר לראות את השיר במלואו באתר של קלוק.

הניגוד בין צורתו של השיר (שפה מיושנת, משקל וחריזה) לבין תוכנו (צעירה שוחרת סקס), הזכיר לי את עמוד הפייסבוק סְטָטוּסִים בְּאַרַמִית, שמציג טקסטים מוכרים בלבוש מיושן. הופיע שם למשל שיר הילדים “האוטו שלנו”, שנפתח כך: “ריכבא דידן רברבא בגוונא דירוקה”, וססמתו “כּוּלְהוֹן יְכֹולִים לְמִשְׁדַר סְטָטוּסֵיהוֹן”.

בליטוש תרגומו של השיר עזרו לי רבות חברי לפורום תרגום ועריכה, המתנהל כיום בפייסבוק, ואני מודה להם מאוד.
בין השאר, הם פסלו את זוג השורות הראשונות שהיה בנוסח קודם “דרכי עשיתי בנמל/בטרם אור היום קמל”. מתברר שהאקדמיה ללשון העברית פסלה את הצורה “נָמָל” בקמץ (שמופיעה במילון אבן שושן הישן שלי, בדקתי!), כך שאי אפשר לחרוז אותה עם “קמל” בעבר.