בשנת 2006 יצא לאור בהוצאת גורדון “האוניברסיטה הקטנה“.
כולם אוהבים להרגיש חכמים, אבל לא כולם מוכנים לעבוד קשה כדי לרכוש ידע. זו הסיבה לפופולאריות הגוברת והולכת של המדריכים המקוצרים בכל העולם.
“האוניברסיטה הקטנה” היא בדיוק זה. הכול – אבל בקיצור; עמוק – אבל בחצי עמוד; טריוויאלי – אבל מלא חן; רחב אופקים – אבל בכריכה אחת. בספר אחד ריכז צוות מבריק של כותבים אירועים, עובדות, ורעיונות רבי חשיבות במגוון תחומים מרתקים: היסטוריה וכלכלה, פסיכולוגיה וספורט, אומנות ותרבות פופולארית.
הנה פרק לדוגמה:
9 חוקים בפיסיקה שלא עובדים בהוליווד
יוצרי סרטי בהוליווד מצייתים לחוקי הפיסיקה משום שאין להם ברירה, אבל לפעמים הם קצת מרמים עם האפקטים המיוחדים
01. סרט פיצוץ! כשרואים סרט פעולה, צריך רק תאונה, או דליפת דלק המשמשת כפתיל, ולפתע ב-ו-ם! מתרחש פיצוץ איום ונורא. אבל דלק לא מתפוצץ אלא אם כן הוא מעורב בכ-93% אוויר. פיצוצי מכוניות הם עניין חדש יחסית בסרטים (לא תמצאו אותם בסרטי שחור-לבן ישנים), והקהל מקבל אותם כמובן מאליו. באופן כללי, אין צורך להימלט במהירות ממכונית שעברה תאונה, ולהסתכן בפציעה רק בשל חשש מפיצוץ קרוב – סביר להניח שהוא לא יתרחש.
02. קול ודממה בהוליווד תמיד טועים בעניין הזה. בסרטים, רעם לא בא אחרי ברק כמו בחיים האמיתיים (כיוון שהקול נע לאט יותר מן האור), על המסך הם מתרחשים בעת ובעונה אחת. באופן דומה, הר געש מרוחק מתפרץ, וקול ההתפוצצות נשמע מיד, במקום אחרי כשלוש שניות לכל קילומטר. פיצוצים בשדה הקרב עושים בום מיד, לא משנה כמה הצופים מרוחקים. אפילו דבר קטן, כמו חבטה של אלת בייסבול, נשמע מיד עם המגע בכדור, בניגוד למתרחש במשחק אמיתי המציאות.
03. אמא’לא, קרינה! סרטי הקולנוע היו רוצים שתאמינו שרדיואקטיביות מידבקת וגורמת לאנשים לזהור בחושך. (מאיפה צץ הרעיון הזה? ממשפחת סימפסון?) אבל האמת היא שהצורות השכיחות ביותר של רדיואקטיביות יהפכו אתכם רדיואקטיביים רק אם החלקיקים הרדיואקטיביים יצמדו אליכם. רדיואקטיביות איננה מדבקת. אם אדם נחשף לנייטרונים רדיואקטיביים מכור גרעיני, הוא עלול להיות רדיואקטיבי במקצת, אבל הוא בהחלט לא יזהר. וכיוון שדברים רדיואקטיביים פולטים אור רק כשהם נתקלים בזרחן – כמו הציפוי על המשטח הפנימי של שפופרת טלוויזיה – לא ממש צריך לדאוג.
04. בעיטות קונג-פו לא גורמות לקורבנות לעוף ברוב סרטי הקונג פו החדשים (החל מ”מטריקס” ועד ל”מלאכיות של צ’ארלי”) אי אפשר להתחמק מהעניין הקטן של טעויות פיסיקליות. נכון, סצינות האקשן מגניבות, אבל במציאות כמות התנועה נשמרת – לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה. כאשר רואים את הגיבורה בועטת במישהו ומעיפה אותו לצד השני של החדר, מבחינה טכנית היא (או מי שמחזיקה את הרובה) צריכה לעוף לכיוון ההפוך – אלא אם כן היא נשענת על הקיר.
05. אוטובוסים לא מעופפים אנחנו לא מופתעים כאשר דמויות בסרטים מצויירים רצות מעל צוק ונשארות תלויות לרגע באוויר לפני שהן נופלות. אבל בחיים, שלא כמו בקולנוע, אוטובוסים ומכוניות לא אמורים לקפוץ מעל פערים בגשרים, גם אם הם מאיצים מאוד. כלי רכב ייפול גם אם הוא נע במהירות גבוהה. בזמן רעידת האדמה שהתחוללה בסן פרנסיסקו ב-1989, נהג ראה שבר בגשר מאוחר מדי, וככל הנראה בהשראת סרטי קולנוע האיץ כדי לנסות לעבור מעליו לצד השני. לרוע המזל, חוקי הפיסיקה עדיין התקיימו והוא נפל לתוך החור והתרסק.
06. הקולות אמורים להשתנות על מסך הכסף, אנשים צורחים כשהמכוניות שלהם עפות בתנועה איטית מעל פני הפער בגשר. אבל הבעייה היא שקולותיהם לא משתנים. במציאות, אם מאטים את התנועה פי שניים, תדירות כל הקולות צריכה לרדת באוקטבה. נשים יישמעו כמו גברים, וגברים יישמעו כמו הנרי קיסינג’ר. קול הוא תנודה של האוויר. אם הזמן מואט, יש פחות רטט בכל שניה, לכן הקול צריך להיות נמוך יותר.
07. חיסול ממוקד בסרטים, מוקשים נוטים להרוג רק את האדם שעומד בדיוק מעליהם. זה נראה כמו בזבוז של תחמושת, כי כל מוקש לא הורג יותר מאשר קליע רובה יחיד. אבל במציאות, מוקשים ופגזים מתפוצצים לכל הכיוונים, והורגים אנשים מכל עבר. במאי סרטים אוהבים לשלוח שחקנים לריצה דרך שדות מוקשים, אבל הם לא רוצים שהשחקנים ייהרגו, אז הם מסדרים פיצוצים תת-קרקעיים בבורות שמתפוצצים ישר מעלה, ולא פוגעים באף אחד שנמצא במרחק של יותר ממטר וחצי.
08. קליע מתיז ניצוצות קליעים מתיזי ניצוצות הם המצאה חדשה יחסית בתחום האפקטים המיוחדים בקולנוע. הגימיק מאפשר להראות לקהל שהקליע החמיץ כחוט השערה את המטרה. בחיים האמיתיים, ניצוצות ניתזים כאשר נוצר חיכוך בין פלדה או מתכות קשות אחרות למשטחים קשים (כמו לבנים) – רסיסים זעירים מהמתכת השבירה מתחממים עד שהם זוהרים ומתנתקים. הבעייה כאן היא שקליעים עשויים בדרך כלל מעופרת משום שהיא צפופה ורכה, ולא מצלקת את הפלדה ממנה עשוי קנה הרובה. ניצוצות לא נפלטים מלוע הרובה כיוון שהקליעים עשויים מעופרת.
09. קול נע בחלל זאת הסבתא של כל התלונות המדעיות על סרטי חלל. לדוגמה, בחלל הגיבור לא אמור לצעוק הנחיות לאסטרונאוטים אחרים ממרחק של כמה מטרים. הסרט “שובו של הנוסע השמיני” תיקן את הרושם המוטעה הזה כשהצהיר “בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורח”. וזה נכון. קול הוא רטט של אוויר, וחשים בו כאשר האוויר מרעיד את עור התוף באוזניים. אבל נסו לשכוח את הכלל הזה מהר ככל האפשר, כי הוא יהרוס לכם המון סרטים טובים.
