לפני חודשים מספר יצא לאור בהוצאת רסלינג ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל – סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית“. אני תרגמתי מאנגלית את עבודת הדוקטורט שעליה מבוסס הספר.

חוויית התרגום היתה יוצאת דופן מבחינתי. בדרך כלל אני מעבירה טקסט מתרבות זרה אל התרבות הישראלית, ואילו הפעם תפקידי היה למעשה “להחזיר את הטקסט הביתה”, לתרבות שאליה הוא שייך ובה הוא עוסק. בנוסף, היה בעבודת התרגום הזאת גם חלק בלשי, של מציאת ציטוטים מתוך טקסטים אחרים, ועל כך כתבתי כבר בפוסט “שלום שלום ואין שלום“.

ספרו של ד”ר קמחי עוסק בסרטי הבורקס, קבוצה של סרטים ישראליים שנוצרו בין 1964 ל-1977, וחולקים ביניהם ייצוג פרדיגמאטי מסוים של שכונה, קהילה ומשפחה מזרחית, ייצוג שמתווך בידי יוצר שיש לו שורשים בתרבות יהודית אשכנזית. הקהילה והמשפחה המזרחית מוצגת בסרטים אלה כקהילה טרום-מודרנית ומסורתית של יהודים גלותיים. הספר מוכיח את התזה דרך בדיקה של ספרות יידיש קלאסית ושל הסרטים. ומסביר את הפופולריות שלהם בקרב קהל אשכנזי ומזרחי גם יחד.

לפי קמחי, צופים אשכנזים חשו מול הסרטים תערובת של סיפוק והקלה. סיפוק מהעובדה שהתרבות הישראלית מהדהדת את תרבות היידיש שהייתה התרבות המקורית שלהם, והקלה מהעובדה שהתרבות המקורית שלהם מושלכת בסרטים על המזרחים, כי זאת הייתה תרבות שנחשבה נחותה בתוך השיח הישראלי של אז. הצגת תרבות היידיש כנחותה בסרטי בורקס עזרה לצופים אשכנזים גם לאשר ולאשש את הזהות העברית-ישראלית-ציונית שלהם. אשר למזרחים, הם אהבו לראות את הצגתם בסרטי הבורקס כחלק מהמסורת היהודית, שהחמיאה להם וחיזקה את זהותם הישראלית.

ביקורת במוסף “ספרים” של הארץ.
על הספר (קובץ PDF, עמ’ 10).
הלנצח נאכל בורקס – מאמר מאת ד”ר קמחי.