חבורת מונטי פייתון מתאחדת החודש בסדרת מופעי ענק. אחד המערכונים הידועים והמעולים ביותר שלה הוא “הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם“, הידוע גם בשם “לוֹחֲמַת בדיחות”. לפי המערכון, חייל בריטי כותב בשנת 1943 בדיחה מצחיקה כל כך, עד שכל מי שקורא אותה מת מצחוק. הצבא עובד בחשאי על תרגומה לגרמנית, כשכל מתרגם עובד על מילה אחת בלבד, כדי שלא להפעיל את קטלניוּת הנוסח מלא. בהמשך, נשק הבדיחה מופעל על הגרמנים בהצלחה עד ל”פרוץ השלום” ב-1945, אז הוא נאסר לפי אמנת ז’נבה. המערכון הזה מצחיק במיוחד מתרגמים, שמודעים היטב לחשיבות ההקשר בתרגום.

השבוע, תוך כדי עבודה על ספר עיון העוסק במלחמת העולם השנייה, הבנתי על מה מבוסס המערכון. הקטע מספר על פיתוח חדשני במכונות שפיענחו את השדרים המוצפנים של הגרמנים, במרכז המודיעין בבלצ’לי:

לפי כל קנה מידה סביר, הפרויקט הזה היה ירייה באפלה מן הבחינה הטכנולוגית. אבל הם לא היו בתקופה סבירה, אלא בתנאי 1943. את מה שקרה אחר כך אי אפשר היה להעלות על הדעת אפילו שנתיים קודם. פלאוורס פשוט אמר למנהל מעבדות הדואר שהפיתוח נדרש לעבודה בבלצ’לי, תחת ההנחיות מצ’רצ’יל לתת לעבודה של בלצ’לי קדימות מוחלטת, מבלי שאלות או עיכוב… הבנייה החלה בפברואר 1943 והמכונה שפלאוורס ראה בעיני רוחו הושלמה אחרי אחד-עשר חודשים של עבודה יום ולילה. איש פרט לפלאוורס, ברודהרסט וצ’נדלר שתיכננו יחדיו את המכונה לא הורשה לראות את כל חלקיה, וודאי שלא לדעת למה מיועדת המכונה. לא היו שרטוטים לגבי רבים מן החלקים, רק הרישומים המקוריים של המתכננים; לא היו מדריכי שימוש, ולא נשאלו שאלות על החומרים והעבודה שנדרשו. במעבדה הורכבה המכונה, חוּוטה והופעלה בחלקים נפרדים שלא חוברו זה לזה עד שהמתקן כולו נבנה ועבד בבלצ’לי בדצמבר 1943.
בתוך שלוש שנים הם הדביקו חצי מאה של התקדמות טכנולוגית.

אגב, המדען ריצ’רד וויסמן ערך מחקר למציאת הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם (כלומר זאת שמצחיקה הכי הרבה אנשים ברחבי העולם). תוצאות המחקר, כולל אלפי בדיחות שנשלחו אליו, נמצאות באתר שלו.

אם אתם רציניים, נסו להתמודד עם החידון הזה של Mental Floss – האם הביטוי שלפניכם הוא דימוי לשכרות מהאוסף של בנג’מין פרנקלין, או משפט של מונטי פייתון?

בצילום: משהו שהצחיק אותי בלונדון.