סיפור עצוב, עם מוסר השכל, על שלושה הימים המתישים שהעברתי בחיפוש ציטוטים לא קיימים מתוך “מוטל בן פייסי החזן”.
נכתב בהשראת סיפורי הטעויות בבלוג “מחשבות על תרגום” (תודה ליעל כהנא על ההפניה לשם) וסיפור “כפרת העוונות” אצל עמיתי שחר פלד.
מעשה שהיה, כך היה: בשנה שעברה תירגמתי עבודת דוקטורט מרתקת שעסקה בפן מסוים של התרבות הפופולרית בישראל ובשורשים שלו בתרבות היידיש. הדוקטורט נכתב באנגלית וכלל ציטוטים מטקסטים שונים שנכתבו במקור בעברית: כתבות בעיתונים, מאמרים וכן יצירות ספרות. את קטעי העיתונות והספרים האלה, סיכמתי עם הכותב, הוא יספק לי, כדי שאוכל להכניס את הציטוטים כלשונם לתוך הנוסח העברי של הדוקטורט. חיככתי ידיים בסיפוק מתוך הנחה שחסכתי לי שלושה וחצי מתוך ארבעת השלבים שהגדרתי בעצמי במדריך לציטוט מתוך תרגום קודם.
אבל אל יתהלל חוגר כמפתח.
ראשית, ישבתי יומיים בספרייתו של החוקר, עם הספרים והעיתונים שהיו אצלו ושאותם לא רצה להוציא מרשותו, כיוון שחלקם נדירים.
שנית, חזרתי למכורתי, הספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, שילמתי דמי כניסה מופחתים כבוגרת המוסד המכובד ונברתי שם במיני “כל כתבי”, מברנר דרך מנדלי מוכר ספרים ועד פרץ.
ובסופו של דבר הייתי צריכה עוד לחפש רק את הציטוטים מתוך “מוטל בן פייסי החזן” לשלום עליכם. כתביו העבריים של שלום עליכם נמצאים בפרויקט בן יהודה, אבל לא התרגומים לעברית של יצירותיו ביידיש. כאן היתה הפופולריות של שלום עליכם בעוכרי, כיוון שהוא תורגם לעברית יותר מפעם אחת. הדוקטורט שאותו תרגמתי ציטט מתוך תרגום אריה אהרוני, ואילו אני הצלחתי להשיג רק את תרגום י”ד ברקוביץ’ האדמדם (תודה, דודה נחמה).
ופה היתה טעותי הגדולה, כאשר הסכמתי לעבוד מתוך הנוסח הלא-תואם, ולא עמדתי על כך שהלקוח יספק לי את תרגום אהרוני. שיערתי שיהיה הבדל בין התרגומים, אבל לא העליתי בדעתי עד כמה גדול יהיה. לא היה מדובר רק במספרי העמודים, אלא בתוכן עצמו. שכן ברקוביץ’, שהיה חתנו של שלום עליכם, הרשה לעצמו להתרחק מאוד מן הטקסט המקורי, כולל השמטות רבות ממנו, ודווקא בקטעים ה”לא נחמדים”, שהיו מוקד לסקירה בדוקטורט.
וכך מצאתי את עצמי שוקדת בעבודת ריגול על “מוטל” עב הכרס ומחפשת בו לשווא קטעים ששלום עליכם כתב, אהרוני תרגם והלקוח שלי ציטט, אבל ברקוביץ’ העלים. במקרים מסוימים הצלחתי למצוא בקושי משפטים אחרים שיוכלו להביע את הטענות שהתבטאו בציטוטים המקוריים.
חלק העבודה שהיה אמור להימשך שעה-שעתיים התארך לשלושה ימים שבהם קראתי הלוך ושוב, ליוויתי את מוטל מכתריאליבקה ועד לניו יורק, וזכיתי להכיר יצירת מופת ספרותית לעומקה. נו, שוין.
הורתך כתב\ה:
מיין טאיירע קינד,
שולם עליכעם וועט דיר שיקן א ברכה….נחת
גיזונט און פרנסה.
27/05/2012 בשעה 2:58 pm
ליבי כתב\ה:
מעניין! זרקי איזה עצם לחבר’ה! ציטוט קטן מעניין שכזה…
27/05/2012 בשעה 3:58 pm
Inbal Saggiv כתב\ה:
בבקשה:
“עכשיו כשיהא הירשלי מסתכל במפת הארץ, מחפש שם בין כל העיירות, הקטנות עם הגדולות, לא ימצא את קבציאל, ואפילו אם יחפשנה בנרות; ולשעבר, בימי ילדותו, היה סבור, כתולעת זו שבתוך החזרת, שאין כקבציאל עיר-חמדה טובה בכל העולם; היא מקום הישוב וטבור הארץ, ומחוצה לה מדבר שממה, מקום תנים וחיות רעות.” (“בעמק הבכא” מאת מנדלי מוכר ספרים, עמ’ קמח)
והנה מוטל בן פייסי החזן מדבר על השוק של לונדון, ונזכר בשטעטל: “הכל כמו אצלנו, אף דבר לא נעדר. ואפילו טיט-חוצות ומי-מדמנה אתם מוצאים פה, כמו אצלנו” (עמ’ רג), ו”אמנם השיכורים הללו אינם מתגוללים בחוצות, כמו אצלנו” (עמ’ רי). (שלום עליכם בתרגום י”ד ברקוביץ’)
27/05/2012 בשעה 5:45 pm
נחמה כתב\ה:
יקירתי, אינך מפסיקה לרתק.
מילותיך זהב.
ותודה על הקרדיט.
דודה נחמה
27/05/2012 בשעה 7:14 pm
נינה דיויס כתב\ה:
כמו שאמרת — נו שוין… אמנם שלושה ימים במקום שלוש שעות זה מרגיז, ומקלקל את סידור העבודה, אבל לפחות נהנית מיצירת המופת.
מורתי בבית הספר היסודי, מרים טל ז”ל, אהבה מאד את שלום עליכם, והיתה גם שחקנית מעולה. כאשר היא היתה מקריאה לנו בכתה מתוך מוטל בן פייסי החזן, זו היתה הנאה צרופה. גם ברגע זה אני יכולה לשמוע את קולה בראשי ולראות אותה בעיני רוחי.
28/05/2012 בשעה 2:34 pm
mirjam Bruck_cohen כתב\ה:
כשהיינו ילדים, קראנו את מוטל בן פייסי החזן יותר מפעם אחת, לפני כמה שנים שבתי וקראתיו [סליחה לא זכור לי מי המתרגם] ונהניתי מאד. כיום כשידיעותי על ההיסטוריה שברקע הספרות הזו רבות יותר, ‘שמעתי שם’ הרבה יותר משהבנתי בילדותי. אמי, ספרה לי שאביה שהיה מורה לשמונה שפות אסר עליה ועל אחיותיה לדבר יידיש, כדי ש’זה לא יהרוס להן את הגרמנית’. בכל זאת שמעתי אותה דוברת יידיש עם דודתה ועם עוד אנשים. את מוזמנת לקרא את רשומתי “היידיש הנסתרת שאני לא מדברת שכתבתי בבלוג שלי ב28 בפברואר 2012
ישנן כל הרבה ‘יידישיות’ !! מרים
25/08/2012 בשעה 8:17 am
batem כתב\ה:
יידיש רעד זיך. ר”ל, היידיש מידברת (מעצמה) ולכן קשה מאוד לתרגם אותה באותה רמה של עסיסיות, אבל לפחות נהנית ממסע על פני הימים והקונבנציות התרגומיות השונות.
27/08/2012 בשעה 2:23 pm
רינה יצחקי כתב\ה:
מלאת הערכה לעבודתך. באופן מוזר ובקונטקסט שונה אני מחפשת את תאריך תרגומו של ברקוביץ למוטל בן פייסיהחסזן, אותו קראתי בילדותי. חריש עמוק במעמקי האינטרנט – לא העלה את הנתון “הסודי” הזה. אנא, אם הספר בידך, הואילי לכתוב לי את הפרטים הביבליוגרפיים -שנת ההוצאה ובית ההוצאה.
בתודה מראש
רינה
26/12/2012 בשעה 12:08 am
Inbal Saggiv כתב\ה:
הי רינה,
הספר כבר לא אצלי, צר לי. ניסית לחפש באתר הספרייה הלאומית?
http://aleph.nli.org.il/F?func=find-b-0&local_base=nnlall&con_lng=heb
26/12/2012 בשעה 10:39 am
ענבל שגיב, מתרגמת » שבחי הטרחנות כתב\ה:
[…] צצה רק במקלחת או על הכרית, כעבור כמה ימים. ולפעמים צריך ללכת לספריה ולנבור בשלל כרכים עד לשביעות […]
14/10/2013 בשעה 11:27 am
ענבל שגיב, מתרגמתשטעטל בארץ ישראל - סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות י כתב\ה:
[…] חוויית התרגום היתה יוצאת דופן מבחינתי. בדרך כלל אני מעבירה טקסט מתרבות זרה אל התרבות הישראלית, ואילו הפעם תפקידי היה למעשה “להחזיר את הטקסט הביתה”, לתרבות שאליה הוא שייך ובה הוא עוסק. בנוסף, היה בעבודת התרגום הזאת גם חלק בלשי, של מציאת ציטוטים מתוך טקסטים אחרים, ועל כך כתבתי כבר בפוסט “שלום שלום ואין שלום“. […]
14/11/2021 בשעה 9:38 am