במשך שנים אני חותמת הודעות דואר אלקטרוני בציטוט
“A little education is a dangerous thing”,
אחרי שנתקלתי בו פעם והוא מצא חן בעיני מאוד, בעיקר בגלל כפל המשמעות האפשרי.
השבוע, תוך כדי קריאת הספר החמישי בסדרה “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, נתקלתי פתאום במוטו שלי, והתברר שהוא שגוי מעט.
הציטוט לקוח מתוך “מסה על הביקורת” שכתב בתחילת המאה השמונה-עשרה אלכסנדר פופ.
החרוז המלא הוא זה:

A little learning is a dangerous thing
Drink deep, or taste not the Pierian spring

והוא מפחית מן העמימות שבציטוט המשפט הראשון בלבד: השכלה מעטה מסוכנת, כותב פופ. יש להרבות בידע, המוצג כאן בדימוי, בתור המעיין המקודש למוזות.
הפרשנות השנייה, הרדיקלית יותר, היא שאפילו תוספת קטנה של ידע נחשבת מסוכנת בעיני בעלי שררה שמעדיפים אזרחים בורים.

עדיין צמאים?
אלכסנדר פופ / מסה על הביקורת, חלק 2. מאנגלית: צור ארליך
הופיע לראשונה ב’הו!’, גיליון 5, שבט תשס”ז, פברואר 2007, בעריכת דורי מנור. כל הזכויות לתרגום שמורות לצור ארליך

בתמונה: סנט פטריקס קולג’, מיינות’, אירלנד. נוסד ב-1795.

אני שמחה לספר שהפעם לא רק אבקר אלא גם אשתתף בכנס נהדר שמארגנות חבורת נערות מבריקות ונמרצות.
הכנס השלישי של “נוער קורא” יתקיים ביום שני, ה-17.8, בין 11:00 בבוקר ל-18:00 בערב, באודיטוריום ע”ש סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב. הכנס כולל החלפה/מכירה של ספרים יד שנייה – המשתתפים מוזמנים להביא ספרים שהם רוצים למכור ולקנות תמורתם או בכסף ספרים אחרים.
בשעה 13:00 תתחיל ההרצאה הראשונה, ובה גילי בר-הלל, רוני בק ואני נספר על הספר הנפלא “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת’ וויין ועל תהליך התרגום שלו לעברית. גילי בחרה את הספר להוצאת “עוץ” שלה, אני תרגמתי ורוני ערכה את התרגום.
בהמשך הכנס יהיה פאנל סופרות והרצאתה המעולה של קרן לנדסמן על “מנהיגות, מורדות ומתבגרות”. בין לבין יהיו אירועים נוספים והמון התרגשות של הקוראים והקוראות הצעירים.
הפרטים המלאים על הכנס כאן.

פוסט אורח מאת חברתי אינגה מיכאלי:

הסופרת ג’ואן האריס תיארה ברצף טוויטים את היחס השוביניסטי שהיא סופגת בתעשיית הספרות (בקישור, הרשימה המלאה באנגלית. תרגום לעברית כאן).
בין השאר, היא קבלה על ההתייחסות המופרזת למראה החיצוני שלה ועל כך שהיא (וסופרות אחרות) נשאלות שוב ושוב על הספר “50 גוונים של אפור”, למרות שספריהן אינם קשורים אליו ואינם דומים אליו. סופרים גברים, לעומת זאת, זוכים לשאלות הנוגעות הרבה יותר לתוכן של ספריהם מאשר לניסיונות לכאורה לאזן בין כתיבה לחיי משפחה.

תרגמתי שלושה ספרים של ג’ואן האריס – את “נעלי סוכריה” (מעין המשך של “שוקולד” המפורסם), את “אותיות הכשף” (ספר פנטזיה לנוער) ואת “ג’נטלמנים ושחקנים” (ספר מתח פסיכולוגי ואינטלקטואלי עם סוף שישאיר אתכם פעורי פה).

היא כותבת גיבורות חזקות (כן, בדרך כלל נשים), והספרים שלה עוסקים בשאלות של זהות מגדרית, קבלת האחר, נקמה ועוד שלל נושאים, אז לומר עליה שהיא כותבת ספרים מתוקים על אוכל זה סקסיזם מהסוג הכי מטומטם שיש.

אם תשאלו אותי על איזה מתוך השלושה אני הכי ממליצה, אז על האחרון. כי אני אמנם אישה, אבל מה לעשות שאני אוהבת ספרי מתח אינטלקטואליים עם סוף מפתיע…
מה גם שעבודת התרגום היתה כאן מאתגרת במיוחד (תקראו ותבינו, אני לא מספיילרת), ואפילו זכיתי עליה לשבחים:

“ראוי לציין לשבח את עבודת התרגום רצופת המכשולים שעמדה בפני אינגה מיכאלי, הלוקחת חלק גדול בהפיכת הספר למוצר ספרותי מורכב ומתוחכם, המותיר את הקורא המשתאה כמעט המום לנוכח ההיפוך המוחלט, ומפתה אותו לקרוא את הספר שוב מן ההתחלה מיד בסוף הקריאה.”

הביקורת המלאה כאן.

הספר ראה אור בהוצאת כנרת, ואת העריכה עשתה נאוה צלר הנהדרת, שותפתי המלאה לשבחים בביקורת.

חשבון הטוויטר של ג’ואן האריס
חשבון הטוויטר של אינגה מיכאלי

הנה סוגייה תרגומית מעניינת שעלתה במהלך העבודה על “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. זהו ספר מתח המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה בבריטניה.
בסצינה המדוברת נכנסות שתי חיילות בריטיות צעירות לפאב שבו יושב מפקד הבסיס שלהן עם איש ביון בכיר. השניים, מתברר, דיברו על השתיים, בעקבות הצלחה מבצעית שבה הוכיחו תושייה רבה. איש הביון, שזומם לגייס אותן, מנווט את השיחה לספר “קים” מאת רודיארד קיפלינג, שגיבורו הוא מרגל בריטי.
הוא שואל “קראת את ‘קים’? את אוהבת את קיפלינג?” החיילת משיבה שקראה כמובן את קיפלינג, וכיום היא מעדיפה את אורוול.
אבל לפני כן היא מתבדחת איתו, בעזות מצח לא קטנה כשמדובר בחיילת מול גבר מבוגר ובכיר ממנה. היא מתייחסת לשאלה כאילו המילה “קיפלינג” היא לא שם של סופר אלא שם פעולה בעל הסיומת הרגילה באנגלית ing. היא אומרת משהו כזה: “אני לא יודעת, חצוף, אף פעם לא עשיתי קיפּל”. באנגלית יש למילה קונוטציות מיניות, בשל הדימיון הצלילי שלה ל-coupling, הזדווגות.
חברי מ”פורום תרגום ועריכה” עזרו לי לגלות שלא מדובר בהמצאה של הסופרת שלי. הסיפור המלא של ההתחכמות וגילגוליה נמצא אצל “חוקר הציטוטים“. מתברר שהבדיחה מוכרת עוד מסוף המאה התשע-עשרה, והופיעה על גלויה שנכנסה לספר השיאים של גינס כנמכרת ביותר בעולם. הגלויה היא יצירה של דונלד מקגיל, מאייר פורה ומצליח ביותר שהתמחה בהומור מפולפל. אגב, ג’ורג’ אורוול כתב מאמר ביקורת מפורסם על מקגיל והמרד שהוא מייצג במוסכמות החברה.

ואיך נפתרה הבעייה בתרגום לעברית של “שם צופן: וריטי”? בשביל התשובה תצטרכו לקרוא את הספר.

בכנס “עולמות” למדע בדיוני ופנטסיה שנערך בתל אביב ב-6-8 באפריל 2015 נתתי הרצאת מבוא על תרגום. המפגש יועד מלכתחילה להיות חלק מרצועת הילדים והנוער של הכנס ולכן הוא מתחיל מן היסוד ממש, אבל מתפתח בהתאם לשאלות הקהל, שהיה ברובו בני נוער ומעלה.
תודתי למארגני הכנס המוצלח ולמשתתפים הנלהבים בהרצאתי, ואני מתנצלת בפני אלה שלא הספיקו לקבל תשובה לשאלותיהם. אתם מוזמנים לשאול בתגובות לפוסט הזה.

הנה קישורים לכמה פוסטים שעוסקים בנושאים שהזכרתי בתשובותי:

חתול תעלול
קרע ברצף – I only count the hours that shine, תרגום סדרות
הדרקונים של פרן – לטאשים
קורי דוקטורוב – התייעצויות עם סופרים שהם אולי קרובי משפחה שלי
בני הנפילים
רובודביקים וחוסר אחידות במונחים

הפעם, כמה הפניות למקומות אחרים:

הספד של ויל ויטון ללאונרד נימוי, שגילם את מר ספוק ב”מסע בין כוכבים”

בזכות מר ספוק אני יכולתי להיות הילד המשונה שבסופו של דבר גדל להיות מבוגר קצת פחות משונה, אבל לאונרד נימוי הוא שהפיח חיים במר ספוק, והוא שאיפשר את קיומה של “מסע בין כוכבים” – ושל כל סדרת מדע בדיוני טלוויזיונית מאז 1966.

בנוסף, כאן תוכלו לקרוא את ההצעה המקורית של ג’ין רודנברי לקונספט של הסדרה “מסע בין כוכבים”.

מותו של האמן, הולדתו של היזם מאת ויליאם דרסביץ באתר המרכז האקדמי שלם

המחשבה על האמן כגאון בודד –תפיסה תרבותית רבת עוצמה, המשפיעה השפעה מכריעה על האופן שבו אנחנו חושבים על יצירתיות בכלל – מיושנת כבר מזה עשרות בשנים… גישה חדשה צומחת וגדלה החל מתחילת האלף החדש בקירוב, ומחוללת תהליך המעצב מחדש את מהותם של האמנים

חייבים לדבר על TED מאת בנג’מין ה’ ברטון באתר המרכז האקדמי שלם

במישור החברתי, השורה התחתונה היא שאם אנחנו משקיעים בדברים שעושים לנו הרגשה טובה אבל לא עובדים ולא מרכזים מאמץ בדברים שלא עושים לנו הרגשה טובה אבל עשויים לפתור בעיות, הרי שייעשה קשה יותר ויותר, איך לומר, לפתור בעיות.

להזכירכם, יש שני אירועים שלי בכנס “עולמות” בפסח:
“תרגום – מבוא פנטסטי” – הרצאה לילדים ונוער (גם מבוגרים מוזמנים) ו”עיר של דמויות שקמות לתחיה“, תחרות תחפושות מעולם “בני הנפילים”.

ועוד שלוש הפניות מעניינות:

המתרגמת שירלי פינצי לב כותבת על נקודת המפגש בין גרמנית לאיטלקית
כתבה משעשעת הסוקרת טרנדים בכריכות ספרים (כולל ספר שאני תרגמתי)
שרשור המלצות על ספרים מרתקים בעמוד הפייסבוק של הסופרת דיאנה גבלדון (באנגלית)

בשבוע שעבר דיברתי עם כיתות ג’ וד’ בבית הספר “הר גילון” על תרגום ועבודתי כמתרגמת. באתי בהזמנת הספרנית של בית הספר, ששמחה על ההזדמנות להעשרת חומר הלימוד בנושא השפה והספרות. הקהל היה קשוב ומלא עניין והילדים שאלו שאלות מצוינות. אני כותבת על הביקור בהרחבה כיוון שכמה מחברי המתרגמים כבר שאלו איך מציגים את הנושא בפני ילדים. בסוף הפוסט אני מביאה כמה עצות לשיחה עם ילדים צעירים יותר, בני 4-6.
בפתיחת השעור הצגתי את עצמי: אמא של אופיר ומתרגמת ספרים מאנגלית לעברית. הסברתי שאני מקבלת ספר באנגלית (הראיתי את העותק המקורי של “שומרת הדרקונים”) ויוצרת ממנו ספר בעברית (הראיתי לצידו את הספר שיצא בארץ בהוצאת גרף).
בשלב הזה אני אוהבת להרשים את הילדים בעזרת מילון שמן במיוחד – תמיד מעורר קריאות התפעלות. אני גם מוסיפה כמה מילים על עבודה בבית, בניגוד לנסיעה לעבודה במקום אחר.
ולעניין עצמו. בזמן התרגום אני פותחת במחשב שני חלונות: הקובץ באנגלית משמאל, הקובץ בעברית מימין, ומתחילה לתרגם את הספר, משפט אחרי משפט. כשאני מגיעה לסוף הספר אני קוראת את התרגום ומתקנת את מה שצריך: שגיאות כתיב, מונחים שצריך לברר, דברים שצריך לשנות אולי בהתחלה בגלל משהו שקורה בסוף הספר.
בסוף העבודה הזאת אני שולחת את הקובץ לעורכת (או עורך) שעוברים על התרגום, משווים אותו למקור ומתקנים מה שצריך. אנחנו מתייעצים בינינו וכשהתרגום מוכן שולחים אותו לעימוד, כלומר סידור של הטקסט על הדפים, כולל איורים, אם יש. ואז ההוצאה מדפיסה את הספר בבית הדפוס ושולחת לחנויות.
בתור דוגמה בסיסית ביותר, ומוכרת לכולם, הראיתי לילדים את הספר “The Cat in the Hat” מאת ד”ר סוס באנגלית, ולצידו התרגום לעברית של לאה נאור: “חתול תעלול”. דיברנו על הדימיון והשוני ביניהם: כיוון הכתיבה השונה של שתי השפות מחייב פתיחה הפוכה של הספר, ולכן גם הציור על הכריכה הפוך בכיוונו. להמשך הקטע →

אספתי כמה קישורים טובים הנוגעים לאלן טיורינג ולביוגרפיה שלו מאת אנדרו הודג’ס שיצאה לאור בתרגומי.

במסגרת יחסי הציבור של הספר, והסרט המבוסס עליו, “משחק החיקוי”, התראיינתי בתוכנית טלוויזיה על הסרט (והיא מובאת כאן) ולתוכנית “רבע לדיגיטל” בגלי צה”ל (קישור להאזנה). בערוץ הראשון שודרה כתבה על טיורינג, באותו הקשר.

ועוד:

ראיון של אבי בליזובסקי אצל ליאת רגב בתוכנית “מעבירים לראשון”, ב-23 ביוני 2012, לכבוד 100 שנה להולדתו של אלן טיורינג.

האניגמה של טיורינג – הרצאה מפי ד”ר כרמל ויסמן

מחווה מטעם מחלקת המתמטיקה של אוניברסיטת קיימברידג’ (אנגלית)

סטיבן פריי וצוות הקומיקאים של QI דנים באניגמה ובטיורינג. בין השאר, פריי מספר ששאל בכיר בחברת אפל האם הלוגו של החברה קשור להתאבדות של טיורינג, ונענה שהסיפור לא נכון, וחבל. (אנגלית)

הסבר מפורט עם הדגמה של פעולת הבומבה, המכונה שנבנתה לפיצוח האניגמה. (אנגלית)

כתבה מעניינת מאת רונן דורפן.

ולסיום, בדיחה (רצינית):

בספר בשם “מהיר ממחשבה” (Faster than Thought), שהיה תיאור שלם ועדכני של המחשבים הבריטיים ב-1951–1952, אלן טיורינג מוזכר מעט מאוד. במונחון הספר מופיע ערך אחד הנוגע לו:

מכונת טיורינג (Türing Machine). ב-1936 כתב ד”ר טיורינג מאמר על תיכון ומגבלות של מכונות חישוב. משום כך הן נקראות מדי פעם על שמו. שתי הנקודות מעל האות u הן סרח עודף ולא-רצוי, שנוסף, יש להניח, מתוך רושם שכל דבר סתום עד כדי כך להבנה חייב להיות גרמני במוצאו.

הכנס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל ייערך בעוד כחודש והתוכנייה עשירה ומרתקת במיוחד.
מתוכננות הרצאות רבות בכמה מסלולים: עסקי, טכני, מקצועי ואקדמי. חלק מהמסקרנות ביותר בעיני: רגשות בתרגום, פייסבוק למתרגמים, להיות נחמד שווה כסף, כלי פרודוקטיביות למתרגמים.
לקראת סוף הכנס, בצהרי יום רביעי, יהיה רב שיח שאירגנתי ושמו “משני צידי הדף”: גילי בר-הלל ואני (מצד המתרגמים) נדבר עם קוראים על מה שחשוב להם בתרגום.
אני ממליצה על הכנס בחום לכל העוסקים בתרגום וגם למתעניינים.
פרטים מלאים באתר האגודה.

אגב, בפסח אשתתף בכנס המדע הבדיוני והפנטסיה “עולמות“, שייערך בתל אביב. הפעם לא אעביר סדנת תרגום, אלא הרצאה שתתמקד בתרגום ספרי נוער.

אני גאה לבשר שהשבוע יוצא לאור הספר שהוא מבחינתי שיא הקריירה שלי עד כה.
אלן טיורינג: האניגמה מאת אנדרו הודג’ס הוא ביוגרפיה של אחד המדענים הדגולים בכל הזמנים, איש אשכולות ואדם מרתק.
הספר מתפרסם בהוצאת דיונון, ובמקביל עולה לאקרנים הסרט “משחק החיקוי” המבוסס עליו (ממנו לקוחה תמונת הכריכה).
העבודה שלי על תרגום הספר נמשכה חצי שנה, לא כולל העריכה (רותם רז) והעריכה המדעית.
האתגרים היו רבים, ושילבו בין תרגום עיוני לתרגום ספרותי. מצד אחד, טיורינג היה מדען רחב אופקים, ועיסוקיו כללו מתמטיקה, פיזיקה, קריפטולוגיה, ביולוגיה, ועוד. הוא גם היה כמובן בין האבות המייסדים של מדעי המחשב.
מצד שני, לביוגרפיה איכויות ספרותיות משוכללות, והיא דרשה ממני אפילו תרגום שירה.
הטרגדיה האישית של אלן נוגעת ללב – אחרי תרומתו האדירה לנצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה רדפה אותו ממשלת בריטניה כיוון שהיה הומוסקסואל. הסירוס הכימי שגזר עליו בית המשפט הוביל ככל הנראה להתאבדותו בטרם הגיע לגיל 42.
הפוסטים שכתבתי עד כה בנוגע לספר ואלה שאוסיף בעתיד מרוכזים בקישור הזה.

בשבת הקרובה, 10.01.2015, יעסקו שתי תוכניות טלוויזיה בסרט ובספר:
בערוץ 1 במסגרת “רואים עולם” (21:00) תשודר כתבה
בערוץ 2 בין 23:00 לחצות תשודר תוכנית “מאחורי הקלעים” של הסרט “משחק החיקוי” ובה גם כמה קטעים שבהם אני מספרת על הספר ועל אלן טיורינג.

בקרוב יצא לאור בתרגומי הספר “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס, המתייחד בהיותו ביוגרפיה מדעית הכתובה כיצירה ספרותית.
כל פרק בספר נפתח בציטוט מתוך “עלי עשב”, ספרו עב הכרס של המשורר האמריקני וולט ויטמן. את “עלי עשב” תרגם לעברית שמעון הלקין. התרגום ראה אור ב-1952, ומהדורה מורחבת שלו יצאה לאור ב-1984 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בהתאם למדיניות שלי לציטוט מתוך תרגום קודם, הבאתי ב”אניגמה” את תרגומו של הלקין, כולל מתן מראי מקום מדויקים, כמובן.
אבל תרגומו של הלקין לא כולל את מלוא הטקסט של “עלי עשב”, ולאחר שלא מצאתי שלושה שירים שהיו דרושים לי גם בתרגומים אחרים לעברית, למשל זה של עודד פלד, תירגמתי אותם בעצמי.
בתרגום השירים השתדלתי להתאים את עצמי לסגנונו של הלקין, כדי שלא ליצור צרימה בין פרקי הספר השונים. כך, למשל, השתמשתי במילה “ליברטאד” (libertad, “חופש” בספרדית) כפי שהוא מביא אותה בשיר אחר.
להלן התרגומים שלי, כשבראש כל אחד קישור למקור באנגלית. עוד על ויטמן אפשר לקרוא באתר הספרייה הלאומית, בכתבה לציון 120 שנה למותו.

פתיחת פרק 6

בהַלְכִי בימי השלום הללו, רחבים ונשגבים,
(והרי המלחמה, מאבק הדם נדם, שם, נאדר המופת.
כנגד סיכויים קלושים זה מכבר בניצחון תפארת,
פוסע אתה עתה רחב-צעד, ואולי בבוא הזמן למלחמות עזות יותר,
אולי להתנגש בבוא הזמן עוד בתחרויות נוראות, בסכנות,
במערכות ארוכות יותר ובמשברים, בטרחות שמעל לכול,)
סביבי שומע אני את שיפיק שאון הניצחון של העולם, הפוליטיקה,
ההכרזות על דברים מזוהים, מדע,
הצמיחה בת-אישור של ערים והתפשטות ההמצאות. להמשך הקטע →

לאחרונה גיליתי להפתעתי שיש מתרגמים (ומן הסתם גם כותבים ושאר אנשים) שלא מכירים את פונקציית התיקון האוטומטי במעבד התמלילים ואת היתרונות העצומים שהיא מאפשרת לקיצור זמן הקלדה והקלה עליה.
אני משתמשת ביכולת הזאת של התוכנה כבר שנים בהנאה רבה. בזכותה אפשר להקליד שתיים או שלוש אותיות, המתחלפות כהרף עין בכמות גדולה בהרבה של תווים – מילים ארוכות ואפילו כמה מילים. וכשהתשלום הוא לפי סימני דפוס – הסיפוק ברור מאליו.
הרעיון הוא שמקלידים ברצף, והתוכנה עצמה מחליפה תוך כדי הקלדה קיצורים שקבענו מראש למילים ארוכות יותר, ברגע שמוסיפים אחריהן רווח או סימן פיסוק.

נניח שיש בספר שאני מתרגמת כמה גיבורים: אנסטסיה ופרידריך, למשל, מסן פרנסיסקו. כבר בתחילת העבודה על הספר אגדיר תיקון שגיאות אוטומטי: אני מקלידה “סס” והוא משלים ל”אנסטסיה“. אני מקלידה “רפ” והוא מתקן ל”סן פרנסיסקו“, וכן הלאה. אגדיר גם ש”לסס” הופך למילה “לאנסטסיה“, וכיוון שלסופר יש נטייה לבנאליות, אקבע גם ש”אסס” יהפוך ל”אמרה אנסטסיה חרש” ו”בפכ” יהפוך ל”בכה פרידריך כמו ילד“.
אלה יצטרפו לתיקוני השגיאות שבאמת מתקנים אצלי טעויות הקלדה שכיחות, כגון “בדרךכ לל” שצריך להיות “בדרך כלל” או “יורת” במקום “יותר”. אחד הסימנים המעצבנים יותר להקלדה הוא הגרש, ולכן אני מקלידה “גורג” ומעבד התמלילים כבר מתקן ל”ג’ורג’ “, ו”ככ” הוא הקיצור הברור מאליו ל”כל-כך”. להמשך הקטע →

השחקנית הבריטית אמה ווטסון, שגרירת רצון טוב של האו”ם, נשאה נאום מעורר השראה ומכה גלים. הנאום הוא חלק ממיזם חדש של האו”ם, HeForShe, שמטרתו להבהיר ששוויון בין המינים איננו סוגיה שצריכה לעניין נשים בלבד, אלא שאלה של זכויות אדם. גברים ונשים כאחד צריכים להתחייב לפעול נגד כל צורות האלימות והאפליה נגד נשים. ווטסון דיברה על חוסר השיוויון בין נשים וגברים, וקראה לגברים להתגייס למיגורו, לטובת האנושות כולה.
צפיתי בנאום כולו בהתרשמות, אבל זקרתי אוזן במיוחד בקטע שבו היא אמרה

In my nervousness for this speech and in my moments of doubt I’ve told myself firmly—if not me, who, if not now, when.

זהו הרי ציטוט מן המשנה, מסכת אבות (א י”ד), המיוחס להלל הזקן:

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי.

ווטסון סיפרה שהבינה כבר בגיל צעיר שהיא פמיניסטית, ובהמשך גילתה שלהגדרה הזאת יצא שם רע, שלא בצדק. כי האפליה פוגעת גם בגברים, ובעולם שיוויוני יוכלו גברים וגם נשים להיות רגישים ולהיות חזקים. היא דיברה, בין השאר, על סטנדרטים כפולים ביחס לבנים ולבנות, על חוסר שיוויון בשכר ועל אלימות מינית. היא דיברה על זכות האישה על גופה, הכוללת את הזכות לאמצעי מניעה ולהפלה וגם על הורות של גברים וזכותם להפגין רגשות.
גם בסיום הנאום שלה חזר הציטוט. מומלץ לקרוא את הטקסט במלואו או לצפות בה נואמת (סרטון עם כתוביות בעברית). תראו אישה שמנצלת את ההזדמנויות שהעניקו לה החיים כדי לעזור למי שגורלן שפר עליהן פחות ממנה.

רצה הגורל והשבוע הוצאתי את אוסף המטבעות הישן שעובר במשפחה ולא נפתח מזה כעשרים שנה. גיליתי אוצרות של עניין (אם כי לא של ערך כספי). בין השאר, מטבעות בריטיים ישנים ממש, משנת 1888 אפילו. ומטבעות פני נושאי דיוקנאות של שני מלכים ושתי מלכות.
כיוון שאני עוסקת כבר חודשים בביוגרפיה של אלן טיורינג הרהבתי לחשוב שאולי הוא בעצמו החזיק את אחד המטבעות האלה, ותרם לשחיקתו.

בהקדמה משנת 2011 לביוגרפיה מביא הסופר, אנדרו הודג’ס, סיפור מפגישה שנערכה בפריס בתחילת מלחמת העולם השנייה, בהשתתפות אנשי ביון צרפתים, פולנים ואנגלים.

…ההערה הזאת עוררה חילוקי דעות בשאלה איזו מערכת של מידות ומטבעות, המערכת הבריטית המסורתית הכאוטית או המערכת העשרונית השקופה המשמשת בצרפת ובפולין, יכולה להיחשב להגיונית ונוחה יותר. טיורינג הגן בבדיחות הדעת ובצחות לשון על המערכת הבריטית. איזה מטבע אחר בעולם מחולק באופן מעורר הערצה כמו הלירה שטרלינג, המורכבת מ-240 פנס (20 שילינגים, שבכל אחד מהם 12 פנס)? היא ורק היא מאפשרת לשלושה, ארבעה, חמישה, שישה או שמונה אנשים לחלק ביניהם חשבון בדיוק, עד כדי פני אחד, במסעדה או בפאב (כולל טיפ, בדרך כלל בעיגול של הסכום ללירה השלמה הקרובה).

פתאום המוזרויות של האנגלים נראות מופרכות פחות. רק צריך הסבר של איש חכם.

בטקסטים אקדמיים
ובספרי עיון יש ציטוטים מתוך מאמרים וספרים קודמים, עם מראי מקום. בדרך כלל מובא שם המחבר או המחברים:
A. B. Cohen, 1899.
בפורום תרגום ועריכה עלתה לאחרונה השאלה, האם בכל פעם שמובא בטקסט שאנחנו מתרגמים מראה מקום כזה צריך ללכת ולבדוק האם כהן הוא גבר או שהיא אישה, שהרי ההבדל מתבטא בשאר המשפט.
האם כהן גורס או שכהן קובעת?
מצד אחד, אפשר לעקוף, ולכתוב “לדברי כהן..”. מצד שני, תמימות הדעים בפורום היתה שצריך להקדיש את הזמן לבדיקה הזאת, שבדרך כלל נעשית בקלות. חיפוש קצר בגוגל מעלה ברוב המקרים את השם המלא של החוקר/ת, ופעמים רבות גם תמונת פנים.
אסור להניח שמקורות מצוטטים נכתבו תמיד על ידי גברים. זה לא נכון ערכית וזה לא נכון עובדתית. רק השבוע, ובהתייחס לשנות הארבעים של המאה העשרים, היו בטקסט שלי שתי מתכנתות מחשבים, פילוסופית וביולוגית. הדבר נכון פי כמה ככל שמתקדמות השנים ומתקדמת החברה.
סיבה נוספת לתחקיר היא ראשי התיבות של השם או השמות הפרטיים. האות C יכולה להיות צ’רלס או קונרד. האות J יכולה לפתוח שם שבעברית יתועתק באות י’ או בג’. ועוד כהנה וכהנה.

לקריאה נוספת:
ציטוט מתוך מקור קודם
שאלה של אמינות
שבחי הטרחנות

בתמונה: גיוון יפה בטבע

חבורת מונטי פייתון מתאחדת החודש בסדרת מופעי ענק. אחד המערכונים הידועים והמעולים ביותר שלה הוא “הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם“, הידוע גם בשם “לוֹחֲמַת בדיחות”. לפי המערכון, חייל בריטי כותב בשנת 1943 בדיחה מצחיקה כל כך, עד שכל מי שקורא אותה מת מצחוק. הצבא עובד בחשאי על תרגומה לגרמנית, כשכל מתרגם עובד על מילה אחת בלבד, כדי שלא להפעיל את קטלניוּת הנוסח מלא. בהמשך, נשק הבדיחה מופעל על הגרמנים בהצלחה עד ל”פרוץ השלום” ב-1945, אז הוא נאסר לפי אמנת ז’נבה. המערכון הזה מצחיק במיוחד מתרגמים, שמודעים היטב לחשיבות ההקשר בתרגום.

השבוע, תוך כדי עבודה על ספר עיון העוסק במלחמת העולם השנייה, הבנתי על מה מבוסס המערכון. הקטע מספר על פיתוח חדשני במכונות שפיענחו את השדרים המוצפנים של הגרמנים, במרכז המודיעין בבלצ’לי:

לפי כל קנה מידה סביר, הפרויקט הזה היה ירייה באפלה מן הבחינה הטכנולוגית. אבל הם לא היו בתקופה סבירה, אלא בתנאי 1943. את מה שקרה אחר כך אי אפשר היה להעלות על הדעת אפילו שנתיים קודם. פלאוורס פשוט אמר למנהל מעבדות הדואר שהפיתוח נדרש לעבודה בבלצ’לי, תחת ההנחיות מצ’רצ’יל לתת לעבודה של בלצ’לי קדימות מוחלטת, מבלי שאלות או עיכוב… הבנייה החלה בפברואר 1943 והמכונה שפלאוורס ראה בעיני רוחו הושלמה אחרי אחד-עשר חודשים של עבודה יום ולילה. איש פרט לפלאוורס, ברודהרסט וצ’נדלר שתיכננו יחדיו את המכונה לא הורשה לראות את כל חלקיה, וודאי שלא לדעת למה מיועדת המכונה. לא היו שרטוטים לגבי רבים מן החלקים, רק הרישומים המקוריים של המתכננים; לא היו מדריכי שימוש, ולא נשאלו שאלות על החומרים והעבודה שנדרשו. במעבדה הורכבה המכונה, חוּוטה והופעלה בחלקים נפרדים שלא חוברו זה לזה עד שהמתקן כולו נבנה ועבד בבלצ’לי בדצמבר 1943.
בתוך שלוש שנים הם הדביקו חצי מאה של התקדמות טכנולוגית.

אגב, המדען ריצ’רד וויסמן ערך מחקר למציאת הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם (כלומר זאת שמצחיקה הכי הרבה אנשים ברחבי העולם). תוצאות המחקר, כולל אלפי בדיחות שנשלחו אליו, נמצאות באתר שלו.

אם אתם רציניים, נסו להתמודד עם החידון הזה של Mental Floss – האם הביטוי שלפניכם הוא דימוי לשכרות מהאוסף של בנג’מין פרנקלין, או משפט של מונטי פייתון?

בצילום: משהו שהצחיק אותי בלונדון.

השבוע* חל יום הולדתו של אלן טיורינג, אחד הגאונים הגדולים של המאה העשרים. בימים אלה** אני מתרגמת את הביוגרפיה שלו, ספר עב כרס ומרתק.***
לטיורינג היה תפקיד מרכזי בפיצוח קוד האניגמה וצפנים גרמניים אחרים במלחמת העולם השנייה. מאמרו “מספרים ניתנים לחישוב” הניח את היסוד למדעי המחשב המודרניים ובשנים שאחרי המלחמה הוא המציא את תחום המחשבים כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

זאת חווייה סוריאליסטית לתרגם טקסט שעוסק בבסיס הלוגי של מכונות הענק הרועשות על המחשב הנוכחי שלי, עם כל תוכנות העזר המתוחכמות.

זאת לא הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם טיורינג. הוא הופיע בתפקיד אורח קומי כמעט בספר “צפירת הרגעה” מאת קוני ויליס שתירגמתי עבור הוצאת “גרף”****. שם, טיורינג האקסצנטרי נוסע על אופניו בשבילי בלצ’לי מבלי לשים לב למתרחש סביבו ודורס את אחד מגיבורי הספר, שהגיע מהעתיד. המבקר נבהל, לא כל כך מן הנפילה, אלא מפחד שהאירוע יפגע ביכולתו של טיורינג להכריע את המלחמה.

פרטים נוספים על אלן טיורינג אפשר לראות בדף של הגוגל דודל שהוקדש לו ביום הולדתו המאה, ובספר “האיש שידע יותר מדי” מאת דיוויד לוויט בתרגומה של יעל סלע-שפירו.

* תודה ליעל שהזכירה לי.
** למעשה, בחודשים אלה.
*** גם בספר יש המון הערות שוליים.
**** עדיין לא יצא לאור.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת יניב “קיסר” מאת סטיבן בקסטר.
זהו הספר הראשון בסדרת “מארג הזמן” רחבת היריעה, ההמתקדמת לאורך ההיסטוריה של בריטניה מימי האימפריה הרומית ואילך. הסדרה היא היסטוריה אלטרנטיבית: היא מבוססת על תחקיר היסטורי עמוק ונרחב, אבל כחוט השני עוברת לאורכה נבואה מיסתורית שלכאורה הגיעה מן העתיד והיא מעצבת את חייהם של גיבורי הספר בתקופות השונות.
ערך את התרגום: אהוד מימון.

הצילום באדיבות המו”ל, רון יניב, ששלף את הספר ממכבש הדפוס הישר לשבוע הספר.

שבוע הספר עכשיו, הזדמנות מצוינת לקנות ספרים הישר מן ההוצאות לאור, מבלי שעשרות אחוזים מן המחיר ינשרו בדרך לכיסיהן של רשתות הספרים. נצלו את ההזדמנות לקנות ספרים חדשים בהנחה!

והפעם – פרויקט מיוחד במסע בין בלוגים. אני וקבוצת עמיתים בחרנו כל אחד עצה משלו ועצה של מתרגם אחר, ואנחנו מפרסמים אותן במקביל. בסוף הפוסט תוכלו לעבור לאתרים האחרים.

ההמלצה שלי:

הספר Le Ton beau de Marot מאת דאגלס הופשטטר הוא אחד הטקסטים המרתקים שקראתי בכלל, ועל תרגום בפרט.
הופשטטר מעלה בספר משלל תחומי העיסוק שלו: מדעים קוגניטיביים, אינטליגנציה מלאכותית, שפות, מוזיקה ומתמטיקה.
הוא לוקח שיר צרפתי עתיק, קטן וחמוד, Ma Mignonne מאת קלמן מארו, ומציג עשרות תרגומים, שלו ושל אחרים. הנוסחים השונים לוקחים את הגדרת התרגום, לָשִׁים אותה, מותחים ויוצרים לה צורות חדשות.
מסביב להם הוא טווה טקסט עשיר ומחכים, וגם מעוצב לעילא מן ההיבט הגרפי, שיש לו חשיבות רבה עבורו. (זאת ככל הנראה אחת הסיבות לכך שעדיין אין אפשרות לרכוש את הספר בנוסח דיגיטלי). בין השאר, הופשטטר דן בעבודתם של המתרגמים שהעבירו לשפות שונות את ספרו “גדל, אשר, באך“, בייבגני אונייגין, ביצירתו של סטניסלב לם ועוד ועוד.

עדכון:
הפודקאסט המצוין רדיולאב הקדיש פרק לתרגום, כולל ראיון ארוך עם הופשטטר בעניין תרגום בכלל ושירו של מארו בפרט. (כאן)

ההמלצה שלה:

אביגיל בורשטיין, מתרגמת מצרפתית ואנגלית לעברית, מהבלוג אותיות, סימני פיסוק ורווחים:

בשבועות האחרונים אני עובדת עם כלי קטן וחמוד שחוסך לי זמן. Ditto הוא מולטי-קליפבורד פשוט (וחינמי כמובן), כלומר אפשר להעתיק לתוכו כמה כניסות שרוצים ובקלות רבה לשלוף משם דברים שהעתקתי פנימה אתמול או בתחילת הספר. אני משתמשת בו יותר ויותר כתחליף לטקסט אוטומטי במקרה של שמות וכד’.

אני מחזקת את ההמלצה של אביגיל. אני עובדת עם דיטו כבר למעלה משנה, והוא אכן תוסף מצויין להעתקה-הדבקה. הוא שומר פריטים רבים יותר מהלוח הרגיל של תוכנות אופיס, ועובד בין תוכנות שונות ולאורך זמן. הוא גם מקל על הדבקת טקסט בלי עיצוב, שהיא הצורה שבה אני משתמשת בדרך כלל.

חשוב לי להמליץ גם על תוכנת ממוקיו, שקניתי אחרי הכנס האחרון של אגודת המתרגמים. היא מקלה על העבודה בצורה יוצאת מגדר הרגיל וחוסכת זמן הקלדה וחיפושים, תוך שמירה על אחידות בכתיב ובמינוחים. המלצה מפורטת עליה יש אצל אינגה מיכאלי.

שאר המשתתפים בפרויקט:

• אינגה מיכאלי
• יעל סלע שפירו
• גילי בר-הלל סמו
• שלומית עוזיאל
• שירלי פינצי לב
• תמי אילון-אורטל
• תומר בן אהרון
• נינה רימון דיוויס
• דנית בן קיקי
• יעל כהנא שדמי
• פאר פרידמן
• אביגיל בורשטיין

האגדה מספרת שתוכנית החלל האמריקנית הוציאה הון על פיתוח עט שמסוגל לכתוב בתנאי חוסר משקל.
ואילו הרוסים השתמשו בעפרון.

במלחמת העולם השנייה הסתמכו הגרמנים על כוח הטכנולוגיה. כוחות הצבא המשוריינים וחיל האוויר שלהם היו תלויים לחלוטין באספקת דלק. “סוכן חשאי” בתרגומי מגולל את סיפורו של המרגל שסגר להם את הברז.

במקביל, הגרמנים היו משוכנעים לחלוטין בעוצמה הטכנולוגית של מערכת ההצפנה שלהם, האניגמה. לפי הביוגרפיה של אלן טיורינג, הם חשדו הרבה יותר במרגלים הפועלים בקרבם מאשר באפשרות שהאויב מסוגל לפצח את ההצפנה.
ואילו האמריקנים השתמשו בקַשָּׁרִים אינדיאנים.
כבר במלחמת העולם הראשונה היו אינדיאנים משבטי צ’רוקי וצ’וקטו בקרב על הסום. היטלר שמע עליהם, ושלח אנשים מטעמו שילמדו את שפות האינדיאנים עוד בטרם מלחמת העולם השנייה. אבל זה לא עזר לו. קומאנצ’ים השתתפו בפשיטה על חוף יוטה ב-1944. צופן המבוסס על שפת נבאחו זכה לשימוש נרחב ויעיל בכוחות הנחתים באוקיינוס השקט. כמובן, מדובר היה בצופן, ולא בדיבור רגיל בשפה עלומה. ידיעת השפה לא הספיקה כדי להבין את השדרים המוצפנים, כך שחיילים בני נבאחו שנפלו בשבי לא יכולים היו לחשוף את ההודעות בפני האויב.
בתמונה: קית’ ליטל, שהיה נשיא ארגון הקַשָּׁרִים משבט נבאחו ודאג להנצחת פועלם (עם עטים ועפרונות).

יצא לאור בתרגומי בהוצאת טרה ספרים: סוכן חשאי מאת סטיבן טאלטי.
זהו ספר דיגיטלי בלבד. לא תוכלו למצוא אותו בחנויות הספרים, אבל תמורת 18 ש”ח בלבד תוכלו לקרוא אותו תוך דקות במחשב, בטאבלט או בטלפון חכם.
הספר הגיע לראש רשימת ספרי העיון הקצרים בחנות אמזון קינדל לשנת 2013.
“סוכן חשאי” הוא סיפורו המרתק של אריק אריקסון, המרגל האמריקני החשוב ביותר במלחמת העולם השנייה. אריקסון, אמריקני ממוצא שבדי, התנדב למשימה מסוכנת ביותר בעומק גרמניה. המידע שסיפק לבעלות הברית קיצר במידה רבה את קיומו של הרייך השלישי.
אני ממליצה על הספר בחום.
אפשר לקרוא פרק ראשון מן הספר ולקנות אותו באתרים “מנדלי מוכר ספרים” או בוקסילה.

עולמות 2014 – סלפי קבוצתי

העברתי כבר כמה סדנאות תרגום בכנסי מדע בדיוני ופנטזיה, כולל בכנס “עולמות” שהתקיים בשבוע שעבר. הכנס היה מוצלח במיוחד, כל הכבוד לצוות המארגן.

סדנת התרגום שלי נקראת “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות“, ושמה משלב שני דברים: גלימת ההיעלמות היא חפץ המופיע בסדרת הארי פוטר (בתרגומה של גילי בר-הלל), ואילו ההגדרה של מעשה התרגום כ”נשיקה מבעד למטפחת” מיוחסת לביאליק. תרגום מדע בדיוני ופנטזיה הוא בעיני מעין “נשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”, ובסדנאות התרגום שאני מעבירה בכנסים אני מדברת עם חובבי מד”ב על תרגום בכלל ועל היבטים מיוחדים בתרגום מד”ב ופנטזיה.
בכל פעם שאני מעבירה סדנה בכנס אני בוחרת כשני עמודים מתוך ספר שתרגמתי ומבקשת מן הנרשמים לסדנה לתרגם בעצמם. במפגש אנחנו יוצאים מתוך מה שעולה מן הטקסט הספציפי לדיון כללי יותר בסוגיות תרגומיות: ניתוח והבנה של טקסט, התאמה לקהל היעד, מונחים טכניים (אמיתיים ומומצאים), דיאלוגים אמינים ועוד.
הטקסט שנתתי הפעם היה תחילת פרק 13 מתוך הספר “תלת-ממד“, וכלל את הקטע שכבר כתבתי עליו, על המשכפל מסדרת “מסע בין כוכבים”. להמשך הקטע →

לא.
אני מתרגמת טקסטים כתובים מאנגלית לעברית. ואילו מתורגמן הוא אדם העוסק בתרגום של דיבור, בזמן הדיבור (תרגום סימולטני) או מיד אחריו (תרגום עוקב).
עם זאת, בזמן האחרון יצא לי להתנסות בשני סוגי תרגום שאני לא עוסקת בהם בדרך כלל.

ראשית, תרגמתי כתוביות – לסרטוני הדרכה ולסיטקום עתיק שמצאתי בשביל הבן שלי ביוטיוב. (מה חשבתם שילדים של מתרגמות מקבלים, חשמל חינם? לכל היותר הם מקבלים פטור מקריאת טקסטים שלא מנוקדים נכון וכבוד בחנויות ספרים.)

היה נחמד ללמוד להשתמש בתוכנה מיוחדת, שמאפשרת תרגום של קובץ כתוביות קיים. מצד שני, גיליתי על בשרי שהתהליך ארוך הרבה יותר ממה שנדמה לצופים על הספה, וזה עוד בתוכנית שההומור בה מבוסס על סלפסטיק, יותר מאשר על משחקי מילים.
שביתת מתרגמי הכתוביות, שהתקיימה לפני שבועות מספר, חשפה שאולפני התרגום משלמים שכר מעליב למתרגמים שמקדישים שמונה ואפילו שתים-עשרה שעות לתרגום שעה של סרט, לפעמים מתוך שמיעה (כלומר בלי לקבל את הטקסט כתוב).

שנית, הייתי מתורגמנית לערב אחד, ועוד מעברית לאנגלית דווקא. תמי סירקיס הגיעה ליישוב שלנו עם הרצאה מלאה בתובנות על חברוּת, אוכל והשילוב ביניהם. מן השורה שלפני תלתה בי עיניים נואשות חברה, עולה חדשה מארצות הברית, שלא עמדה בקצב המהיר ובשמות המעדנים שאפשר למצוא בשוק של נתניה.

למזלנו, כבר הכרתי את התוכן מהופעה קודמת, וכך הצלחתי להעביר את מהות הדברים, גם אם לא לתרגם סימולטנית משפט במשפט.

אז מה אני לא עושה בדרך כלל?

• מתרגמת בעל-פה
• מתרגמת כתוביות
• מתרגמת מעברית לאנגלית.

מה אני כן עושה?

• מרצה (למשל בכנס אגודת המתרגמים)
• מעבירה סדנאות תרגום (למשל בכנס עולמות ובספריית משגב )
• ובעיקר מתרגמת מאנגלית לעברית טקסטים כתובים: ספרים, מאמרים, מכתבים ועוד.

(ומדי פעם אני גם מצלמת)

אגב, כבר סיפרתם לחבריכם בצפון הארץ על סדנת התרגום שלי?

ספרו לחבריכם הצפוניים: אני שמחה לבשר על פתיחת סדנת תרגום ספרותי שאעביר בספריית משגב. קוראי האתר הקבועים כבר מכירים אותי ואת תחומי העניין שלי, ביניהם תרגום, שפות, ספרות בכלל ומדע בדיוני בפרט.

אם הגעתם לכאן לכבוד הסדנה, ברוכים הבאים!

בואו לחוות את הקסם שבמילים

כיצד מעבירים מושגים, מילים ורעיונות משפה לשפה, מתרבות לתרבות?
אתם מוזמנים להתנסות באמנות ההעברה הזאת בסדנת תרגום ספרותי. נחקור טקסטים לעומק כדי להבין איך הם בנויים ואז נכיר שיטות וכלים שמאפשרים לשחזר אותם בעברית. נתנסה בסוגי טקסטים מגוונים, נשחק במילים, נערבב ונלוש מרכיבים עד שנגיע לתוצאה הרצויה.

סדנת מתחילים בספריית משגב:
שישה מפגשים בני שעתיים וחצי בקבוצה קטנה.
מספר המקומות מוגבל.
נדרשת ידיעת עברית ואנגלית ברמה טובה.

אגב, למשתתפים בסדנת התרגום בכנס עולמות, לחצו כאן למעבר לטקסט הקצר שעליכם לתרגם לקראת המפגש.

פורסמה התוכניה של כנס עולמות 2014: חגים וחגיגות. הכנס יתקיים בתאריכים 17-16 באפריל 2014. באשכול הפיס שליד הסינמטק בתל-אביב.

כמנהגי, אני מעבירה בכנס סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות” (נדרשת הרשמה מראש כדי לקבל טקסט לתרגום).
בנוסף, אשתתף הפעם בפאנל “בני הנפילים – המעריצים נגד המומחים“, שיהיה סוער ואף לוהט. פרטים נוספים באתר הכנס.

בעניין אחר – באתר סטארבייס 972 התפרסם תרגום שלי לטקסט הכתוב הראשון מעולם “מסע בין כוכבים“. זוהי הצעה שכתב ג’ין רודנברי, יוצר הסדרה, במטרה למכור אותה להפקה ברשת טלויזיה. לחובבי “מסע בין כוכבים” זהו טקסט מרתק, כיוון שהוא מציג בתמצות עקרונות יסוד שליוו את הסדרה לאורך התפתחותה, ומצד שני גם פרטים שהשתנו עד שהתממשה, ומסקרן לחשוב איך היתה נראית אילו היו נשארים על כנם.

מפקד הספינה בהצעה הוא רוברט מ. אפריל, ושימו לב למשל לתיאורן של שתי דמויות קבועות:

סגנית המפקד –
קצינה, אישה, שלעולם אינה מכונה בשם פרט לכינוי “מספר אחת”. היא נשית במידה כמעט מיסתורית, למעשה – דקת גזרה וכהת-עור, בנוסח עמק הנילוס, גילה לא ברור, אחת מהנשים שאינן משתנות במראיהן בין גיל עשרים לחמישים. “מספר אחת” היא קצינה יעילה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ונהנית לפעול בפנים חתומות, בשלוות נפש – היא ככל הנראה עולה על רוברט אפריל בידע מפורט על שלל מערכות הציוד, המחלקות וחברי הצוות ברחבי הספינה. כאשר קפטן אפריל עוזב את הספינה “מספר אחת” עוברת להיות המפקדת בפועל.

הסגן הראשון –
יד ימינו של הקפטן, המפקד המעשי של כל פעולות הספינה, החל מאיוש הגשר ועד לפיקוח על חוליית הקרצוף הנחותה ביותר. שמו “מר ספוק” והפעם הראשונה שבה רואים אותו יכולה להיות כמעט מפחידה – פנים כבדי-עפעפיים ושטניים עד כדי כך שכמעט אפשר לצפות שיהיה לו זנב מפוצל. הוא ככל הנראה מאדימאי למחצה, ויש לו עור אדמדם מעט ואוזניים מחודדות למחצה. אבל משום מה מזגו השקט של מר ספוק נמצא בניגוד דרמטי למראהו השטני. מכל אנשי הצוות שעל הסיפון, הוא הקרוב ביותר להיות שווה ערך לקפטן אפריל, מבחינה גופנית ורגשית, כמפקד על אנשים. חולשתו העיקרית היא סקרנות חתולית כמעט לגבי כל דבר שהוא “חייזרי” ולו במעט.

לטקסט במלואו.