זה מה שהיה יוצא אם היינו משלבים את הנושאים הבאים:

Wired מדווח שתינוקות רואים צבע טהור, שאצל המבוגרים מתווך דרך השפה. הקביעה מסתמכת בין השאר על מחקר על השפעות שפה על יכולת הבחנה בין צבעים (PDF). מסתבר ממנו שרוסים מסוגלים להבחין בין גוני כחול שדוברי אנגלית מסווגים כצבע אחד, כפי שיודע גם כל מי שניסה לתרגם “תכלת” לאנגלית. שמות צבעים תמיד נראו לי נושא מרתק, וזכור לי מאמר מעניין שקראתי בעניין בזמן הלימודים באוניברסיטה, שאמר דברים מפתיעים על סיווג הצבעים באימפריה הרומית, רק שאני לא זוכרת בדיוק מה :-(.

אם כבר רוסית, אז מאמר בויקיפדיה מסביר מוסכמות מתן שמות (פרטי, אמצעי, משפחה, קיצורים וחיבובים) ברוסית והשפות הקרובות אליה. מאיר עיניים וגם שימושי. אני נאבקת בזמן האחרון בשגיונות השמות הפרטיים בשפות אירופאיות, ובעיקר ביניהן. בספר שאני מתרגמת בימים אלה מככבים שפע בני אצולה ומלוכה משלל שושלות. הספר, הכתוב באנגלית, מציג את כולם בנוסח האנגלי של השמות (Henry, John, Katherine), בעוד בעברית נהוג להביא כל שם בנוסח המקומי שלו (הנרי, אנרי, אנריקה, היינריך; קתרין, קתרינה, יקתרינה), ולצורך כך יש לדעת האם האציל בו מדובר נחשב אנגלי, ספרדי, צרפתי, גרמני, רוסי או משהו אחר. הבעייה שהם גם עוברים ממקום למקום!

נו, אז בתור מנוחה מהעניין הזה אני ממליצה על קטע מאלף ביו-טיוב שבו שחקנית מדגימה 21 מבטאים שונים באנגלית. בלתי-תרגים בעליל.

ואיך נכנס סופרמן לעניין? מייקל שייבון, מחבר “ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי“, כותב בניו יורקר על גיבורי-על. צבע הבגד של סופרמן כחול (גוון שאמא שלי קוראת לו פֶּטְרוֹל). וכל מי שראה את “משפחת סופר-על” יודע שהגלימה בכלל לא בטיחותית.

בנוסף, שני עניינים לא קשורים:

סנסוונדה (או סנסוואנדה) הוא המונח המקובל בקהיליית חובבי המד”ב בארץ כמעין תרגום ל-Sense of Wonder, דהיינו תחושת ההתפעמות שמקנה המצאה טובה באמת של מדע בדיוני. לאחרונה נטבע כאן גם מונח חדש, ומבריק לדעתי – סנסבעסה – תחושת הדכדוך שמשרה עליך יצירת מדע בדיוני מדכאת במיוחד.
הערך המוקדש ל-Sense of Wonder באנציקלופדיית המדע הבדיוני מאת קלוט וניקולס אומר שהוא משמש בפיהם של חובבים לפחות מאז שנות הארבעים של המאה העשרים. סנסוונדה הוא, למעשה, הדבר שמייחד את ספרות המדע הבדיוני. דמויות עגולות ומעוררות הזדהות? עלילה מקורית ומרתקת? אלה מאפיינים, שלא לומר דרישות-קדם, של ספרות טובה.
אבל להמשך הקטע →

לאחרונה יצא לאור בהוצאת אריה ניר “החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל (באנגלית The Secret Life of a Slummy Mummy). אני תירגמתי את הספר, ערכה לשונית צופיה סילברמן והעריכה הסופית היתה של רחל הלוי. תהליך העריכה של התרגום היה מעמיק ומעניין וכאן אציג כמה פרטים ממנו.
גיבורת הספר, לוסי סוויני, מתקשה להבין איך זה שבעבר היתה מסוגלת להפיק תוכנית חדשות יוקרתית, ואילו היום היא לא מצליחה להוציא שלושה ילדים למוסדות החינוך שלהם בשעה היעודה, בתלבושת הנכונה ועם כל הציוד הנדרש. היא Slummy Mummy כיוון שבביתה הכביסה והכלים המלוכלכים מנצחים בגדול והקצב שבו היא מאבדת כרטיסי אשראי ומפתחות מתגמד רק למול ערימת דוחות התנועה שהיא צוברת מתחת למיטה.
מולה ניצבת בגאון Yummy Mummy No. 1, החתיכה בג’יפ המפונפן, זאת שלובשת בגדי מעצבים כשהיא לוקחת את ילדיה לחוגים היוקרתיים, ויש לה בתא הכפפות נרות ארומתרפיה. ה-“יאמי מאמי” מוכרת היטב בעולם. ספרה של פולי ויליאמס, “עלייתה ונפילתה של היאמי-מאמי“, תורגם לעברית בשם זה בהוצאת כנרת (עברית: קטיה בנוביץ’), אבל במקרה שלנו היה ברור שתעתוק הוא לא התשובה הנכונה.
זוג הכינויים הדומים-אך-המנוגדים האלה, Slummy Mummy מול Yummy Mummy, היה הסוגייה התרגומית הבולטת ביותר ועבר גלגולים מספר.
הרעיון הראשון שלי היה לכנות את לוסי “אמא-שְלוֹך” או “אמא-בְּרוֹך”, מתוך התייחסות לבלגן ולאסונות הקטנים שבהם מלווים חייה, אבל השימוש ביידיש נפסל על הסף לאור הרקע הלונדוני. בשלב הראשוני הזה הצד השני היה “אמא-מקסימה” במלעיל, אבל החשד היה שהקוראים לא יבינו את ההטעמה כמוני.
להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת אריה ניר “החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל.

לוסי סוויני, היא “אימא ללא הפסקה” ובמצב חירום מתמיד. הבלגן אצלה חוגג, החיים הם סדרה של קומבינות וכל רגע הוא הפתעה חדשה, ולא תמיד לטובה. היא לא תמיד זוכרת למה בעצם ויתרה על קריירה בתקשורת למען שלושה דרדקים – משגעים, כמובן, במלוא מובן המילה – ובעל-עם-פתיל-קצר, שלמרבה הפלא מחזיק מעמד וגם מחלק עצות חינם. ותזכירו לה בבקשה מה זה סקס.
לוסי ממש לא יכולה להתחרות באימא-מדהימה-מספר-1 שיש לה מספיק כסף לקנות את כל העולם, ולא עם אימא-אלפא שהילדים שלה מחונכים כמו שצריך. היא מאבדת כרטיסי אשראי כרונית, הכביסה כבר מציבה מצור על המטבח, הילדים משחקים בניתוחי מוח כמו בטלוויזיה ומורחים את הבית בקטשופ, ואחרי כל תלאות הבוקר היא מביאה את הילדים לבית-הספר כשהפיג’מה מציצה לה מתחת למעיל, וזה עוד לא הכול. יש לה גם חיים סודיים, ואי-אפשר עדיין לגלות לאן יתפתח הרומן ההזוי שלה עם-עקר-הבית-הסקסי.

אני אוהבת מאוד את הספר הזה, והרגשתי הזדהות רבה עם לוסי, הלהטוטנית שמתקשה להחזיק באוויר את כל הכדורים של חייה. כתבתי קטע נפרד על ההחלטות התרגומיות שעשינו בספר, והנה פרק לדוגמה (לחצו כאן לפרק אחר מ-Ynet):

להמשך הקטע →

השפה האנגלית חולשת במידה רבה על ז’אנר המדע הבדיוני. ארשה לעצמי לצטט מעצמי ולומר : “המדע הבדיוני המודרני, שנולד בכתבי עת אמריקאיים פופולריים בשנות העשרים של מאה זו, היה מבוסס באופן חלקי על סיפורי עולמות אבודים, מסעות פנטסטיים ותחזיות טכנולוגיות וחברתיות שכתבו במאה התשע-עשרה סופרים רבים, ביניהם ז’ול ורן וה.ג’. וולס. שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים היו “תור הזהב” של מגזיני המד”ב האמריקאיים, אז התחילו לכתוב בהם סופרי מד”ב ששמותיהם מזוהים עד היום עם הז’אנר: אייזק אסימוב, רוברט היינליין ואחרים. בתקופה זו גם התחילה להתגבש סביב הטקסטים תת-תרבות מפותחת של חובבי מד”ב, שהתכתבו אלה עם אלה ועם כתבי העת, נפגשו בכנסים ומאוחר יותר אף התחילו לחלק פרסים ליצירות המד”ב הטובות ביותר, לטעמם.”
מאז ועד היום אין להכחיש כי מבחינה כמותית לפחות, המד”ב באנגלית עולה על הקיים בכל שפה אחרת. גם לעברית תורגמו ומתורגמים גם כיום בעיקר ספרים מאנגלית, פרט ליוצאי דופן מעטים כמו סטניסלב לם והאחים סטורגצקי.
אין בזאת כדי לומר שבשפות אחרות לא קיים מדע בדיוני, וודאי שאין בכך כדי להעיד על איכותו. קורי דוקטורוב מודה בכך בפה מלא:
להמשך הקטע →

או באנגלית Mental Floss הוא השם המקורי של “האוניברסיטה הקטנה” שתרגמתי עבור הוצאת גורדון. הרעיון הוא משהו קטן שעושים להמרצה ולתועלת, במקרה הזה של המוח, כמו השפעתו של חוט דנטלי על החניכיים. (פרק לדוגמה)
כותרת המשנה של הספר היא “(כמעט) כל מה שצריך לדעת כדי להרגיש חכמים” ויש בו פרקים בתחומי ידע שונים ובהם פסקאות קצרות ומשעשעות בנושאים כמו “5 סיבות טובות להמשיך להתנכל ליתושים” ו-“7 מנהיגים שאתם לא מכירים בשמותיהם האמיתיים”. נשמע מעניין? עניינים ברוח דומה אפשר למצוא בשפע בבלוג של יוצרי הספר. יש שם, בין השאר, בוחן בשאלה החוזרת ונשנית : Steven or Stephen (שניהם בעברית סטיבן, ברוב המקרים. כן, גם קינג. באמת!)
ואם אתם אוהבים את הסגנון, אביבה משמרי כתבה שני מאמרים מחכימים ומשעשעים: “הפקולטה למדעי הבישול”, על עקרונות מדעיים במטבח; ו””44 דברים שאנחנו יודעים על היקום“, למשל שסולם ריכטר לא אומר הרבה על רעידת אדמה, או שיש עליך טריליון בקטריות עכשיו.
להשכלה נוספת מומלצים “הידען” , “הספקן” ו-Quirkology.
(האמירות והקישורים בפוסט הזה אינם מדע בדיוני, אבל קישרתי לנושא כי אני יודעת שהם מעניינים מד”ביסטים.)

בהמשך למדריך שכתבתי לציטוט מתוך תרגום קודם.

במסגרת איסוף חומר לתרגום שעליו אני עובדת אני מוצאת בימים אלה תרגומים קיימים לטקסטים ונאומים, כאלה שאנו נדרשים לצטט מהם מדי פעם.

לטובתי ולטובת הציבור, ארכז כאן את הקישורים:

הכרזת העצמאות האמריקנית – בתרגום פרופסור ארנון גוטפלד באתר שגרירות ארצות הברית בישראל, תרגום של ניב ניסנסון באתר אומדיה.

חוקת ארצות הברית בתרגום פרופסור ארנון גוטפלד באתר שגרירות ארצות הברית בישראל

נאום גטיסברג / אברהם לינקולן – השוואת תרגומים, תרגום של תרצה גור-אריה ורימונה גרסון(כולל חומר רקע), תרגום של אליהו ציפר בויקיציטוט, תרגום נטול פרטים בויקיציטוט, תרגום של אבשלום אליצור.

יש לי חלום / מרטין לותר קינג הבן – תרגום של אליהו ציפר* בויקיציטוט

* התרגום של אליהו ציפר מפעים ביופיו, אך גם מדהים בחירויות שהוא לוקח לו. ואני חייבת לצטט:

“וְאָז פַּעֲמוֹנֵי חֹפֶשׁ יַעֲצִימוּ מִפְּסָגוֹת נְיוּ-הֶמפְּשֶׁר. זוּגֵי חוֹרִין מֵהַרְרֵי נְיוּ-יוֹרְק הַמַּעְצִימִים. יַפְעִים הַחֹפֶשׁ מִנִּשְׁפֵּי הָאֶלְגֵיִני בְּפֶּנְסִילְוֵינְיָה. יַפְעִים הַחֹפֶשׁ מְכִּפּוֹת הַשֶּׁלֶג שֶׁל סַלְעֵי קוֹלוֹרַדוֹ. יַפְעִים הָחֹפֶשׁ מְעִקּוּל צוּקֵי קֶלִיפוֹרְנִיָה. וְלֹא רַק זֹאת. תְּנוּ לַחֹפֶשׁ לְהַדְהֵד מֵאַבְנֵי גּוֹרְדֵי ג’וֹרְגִ’יָה. עִנְבָּל הַדְּרוֹר מִמִּצְפּוֹר הָרֵי טֶנֶסִי. מְצִילוֹת חֵרוּת מֵעַל כֹּל תְּלְלֵי מִיסִיסִיפִּי – מִמּוֹרְדוֹת כֹּל הַר.”

נאומים של מלקולם אקס באתר קדמה, בתרגום עזרא אוחיון (חלקם אם לא כולם, לא תמיד מצוין שם המתרגם. כולל חומר רקע ודיונים)

נאומים של גולדה מאיר באתר להנצחתה

נאומים של חיים הרצוג בעברית ובאנגלית באתר הזכרון שלו

תפילות אבינו שבשמיים (The Lord’s Prayer) ואווה מריה (Hail Mary) בכמה נוסחים בעברית.
נוסח נוסף, בתרגום ב. מיכאל, שלחה לי הדסה הנדלר:

תבורכי מריה רבת-החסד, יהי האל עמך.
ברוכה את מנשים וברוך פרי בטנך – ישו.
מריה הקדושה, התפללי עבורנו על חטאינו,
עתה ובשעת מותנו.

“אנחנו כאן עורכים לרגע” היא כותרת לכתבה של שירי לב-ארי במוסף גלריה של הארץ, העוסקת ב”אנשי הצללים של ענף המו”לות”:

“…לקטורים, מתרגמים ועורכים, הם פעמים רבות אלה שקובעים מה ייצא לאור ובאיזו צורה, אבל רובם מועסקים כעובדי חוץ (פרילאנסרים) בתנאים ירודים. אין פלא שהמצב הזה פוגע באיכות עבודתם”.

הכתבה הזאת מצטרפת לסדרת הראיונות שעורכת ארנה קזין בנושא שוק הספרות, שהאחרונה בהן היא “כמה שוות מוכרות ספרים, ולמי?” ממנה עולה שמוכרות הספרים מנוצלות יותר, והן אפילו לא זוכות ליתרונות של עבודה מהבית.

דיברנו על זה בפורום תרגום ועריכה בנענע ויצהר ציטט ממה שכתבה דינה מרקון בגיליון 40 של “ארץ אחרת” (משם לקחתי את הכותרת לקטע הזה):

…המתרגמים, יחד עם העורכים והמגיהים (מלאכות שדורשות איכויות דומות אך נבדלות, ולא כאן המקום לפרטן), רחוקים מלנשום “אוויר פסגות”. הם סוג של “עמלי תרבות”. עבודתם, אם היא נעשית נאמנה, היא כמעט עבודת פרך. ושכרה לא בצידה, כמובן. זה מעמד המנוצלים, העבדים-מרצון. מתרגם אמיתי, בישראל של 2007, ממשיך במלאכתו רק מפני שתשוקתו מושלת בו, ולא משום טעמים של אגו או כבוד או שכר חומרי.

—————————
כששואלים אותי אנשים מה המקצוע שלי אני עונה שאני מתרגמת מאנגלית לעברית, בעיקר ספרים. אם אנחנו בבית אני מראה את ארון ספרים ומצביעה על שני המדפים “שלי”, שמתרחבים כבר לשלישי. בדרך כלל התגובה היא משהו כמו, “וואו, זה נורא קשה, נכון?”.
אני עונה שלכל מקצוע יש מומחיות משלו, כי לא נעים לי לומר “כן” על עבודה שאני נהנית ממנה. הרי אם היה רק “קשה” הייתי מחפשת תחום אחר. מצד שני אם בכלל לא היה “קשה”, כלומר לא היה אתגר, גם אז הייתי מחפשת משהו אחר.
יש המון מקצועות שבעיני נראים קשים באופן אובייקטיבי (בגלל תנאים פיזיים קשים) או סובייקטיבי (הוראה, למשל, אפילו בתנאים אידיאליים, וודאי שבמצבה של מערכת החינוך בארץ היום). וכל זה עוד בלי להיכנס לעניין התגמול הכספי.
בכל אופן, התגובה הכי מגוחכת, ונתקלתי בה לצערי יותר מפעם אחת, היא זאת: “אה, מתרגמת? ואת צריכה לקרוא את כל הספר בשביל זה?” מי שקריאת ספר שלם היא עבורו בעייה קשה, באמת מתקשה להבין אותי.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף “מסע אל ים הנהר” מאת אווה איבוטסון.
הספר שייך לסדרת “גרף צעיר” בעריכת גילי בר-הלל. איורים: קרן תגר. עריכה לשונית: ימימה עברון. (פרק לדוגמה)

גילי כתבה כאן מאמר יפה ומפורט כדרכה. הנה תקציר הספר מתוכו:

עלילת הספר מתרחשת בשנת 1910, עת שמאיה, יתומה בריטית, נשלחת אל העיר מָנָאוּס בברזיל כדי להתחיל שם חיים חדשים אצל קרובי משפחה שלא פגשה מעולם. על גדות נהר האמזונס, הקרוי בפי מקומיים “ים הנהר”, היא חווה הרפתקאות שעל כמותן לא חלמה: החל במפגש עם להקת שחקנים נודדת בבית האופרה שבאמצע הג’ונגל, ועד למעורבות בתעלומת היעלמותו של יורש אציל. הספר משופע מחוות לרומנים הקלאסיים מאת פרנסס הודג’סון ברנט: “סוד הגן הנעלם”, “הלורד הקטן” ו”נסיכה קטנה”.

הספר מקסים, ונהניתי מאוד לתרגם אותו. הוא החזיר אותי לתקופה שבה הייתי תולעת ספרים ואהבתי יותר מכל את הספרים האלה בדיוק, בתרגומים עם מילים חגיגיות ו”ריחות מעיר אחרת”. מאיה היא גיבורה נהדרת: סקרנית, חכמה ואמיצה. וגם העלילה מקורית ומרתקת.
עבודת התרגום החזירה אותי לשני הכרכים המצהיבים של “הלורד הקטן” שעומדים בארון הספרים שלי שנים רבות. הספרים, בתרגומו של א. ל. יעקובוביץ’, היו עוד של אבא שלי בילדותו. זאת בניגוד לשכניהם הקרובים, “נשים קטנות” ו”בית קטן בערבה”, שנקנו במיוחד עבורי, בתקופה שבה קנייה של ספרי קריאה היתה מאורע נדיר ונפלא . הייתי מנויה בשלוש ספריות במקביל, ושאלתי ספרים גם בכרטיסיות של שני אחי הגדולים, וגם זה בקושי הספיק לשבוע.

ראיון עם גילי בר-הלל, ביקורת מאת יעל ישראל.

להלן מכתב שהפיצה אגודת המתרגמים בישראל:

חברי אגודת המתרגמים הישראלית (ITA) מוטרדים יותר ויותר מהאופן שבו מתייחסים מבקרי הספרות ליצירות תרגום ולמתרגמים – או שאולי נכון יותר לומר מההתעלמות הנמשכת ממתרגמים, הממלאים תפקיד חיוני בהצגת ספרות העולם לקורא הישראלי. החלטנו להציע כמה הצעות לעיתונאים המבקרים ספרות מתורגמת, ברוח טובה ומתוך כוונה ליצור שיתוף פעולה בנושא שקרוב ללב כולנו: עידוד הקריאה, העיסוק בספרות וההנאה ממנה.
להמשך הקטע →

לפני שבועות מספר יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “הבטחת קיימת” מאת ג’אנל ברלו ופול סטיוארט.
הספר עוסק בשירות לקוחות ממותג ומסביר כיצד חברות וארגונים צריכים לבנות את התנהלותם בכלל ואת שירות הלקוחות שלהם בפרט בהתאם לערכים הגלומים במותג שלהם.
היום קיבלתי דוגמה מושלמת לביצוע נכון ומותאם למותג.
אני משתמשת בשירותי אחסון האתרים של חברת Dreamhost, שמציגה עצמה כשונה מכל האחרות, כיוון שהיא נמצאת בבעלות העובדים, ואיכות השירות והכיף בחיים חשובים לה יותר מנתוני המאזן. חמודים כאלה.

לפני יומיים קיבלתי הודעה שחייבו אותי מראש על אחסון לשנה הבאה, בתעריף די גבוה, בלי הודעה מוקדמת ולפני הזמן. התעצבנתי ורשמתי לפני לבדוק מה פתאום.
אבל היום קיבלתי מהם את ההתנצלות הבאה:

אז איך אפשר לכעוס עליהם?

מוסף ספרים של הארץ ממשיך בסדרת הכתבות עם בעלי תפקידים בשוק הספרות בישראל. הפעם הסוכנת הספרותית דברה האריס מדברת על ייצוג סופרים ישראלים בחו”ל. לדבריה, היא ממליצה לסופרים לדאוג בעצמם לתרגום ספרם ללועזית, ולפעמים היא מעורבת בתהליך בעצמה.

מהי ההמלצה הראשונה שתתני לסופרים המבקשים למכור את זכויות התרגום של ספריהם?

“אם סופר יכול להרשות זאת לעצמו, הדבר הכי טוב וחכם שהוא יכול לעשות – אם אני מספיק קרובה לתחושת ביטחון שאוכל למכור את הספר – הוא להשקיע כסף בתרגום הספר, לפחות לאנגלית. כשאני פונה למו”לים עם תרגום שלם, המקדמה יותר גדולה. אם אנחנו מוכרים ספר בשפה שבה הוא יוצא, הוא כאילו לא ספר זר, והתמלוגים מתחילים מ-10% במקום 6% – ומגיעים ל-15%. אם המו”ל צריך לתרגם בעצמו, התמלוגים מתחילים ב-6% ולא עולים על 10%”.

ואם הסופר לא יכול להרשות זאת לעצמו?

“במקרים כאלה – וזה קורה לי שלוש-ארבע פעמים בשנה – אם אני מאמינה בספר אני משקיעה בתרגום בעצמי ומקבלת את ההשקעה בחזרה מהמקדמה”.

האריס אומרת שהיא עובדת עם כמה מתרגמים קבועים, מעברית לאנגלית, ועורכת את התרגומים בעצמה. לדבריה, היא משלמת כ-20 אלף דולר לתרגום רומן בגודל ממוצע – פי חמישה ויותר מהשכר שבדרך כלל משלמים למתרגמים מאנגלית לעברית; “ואני עומדת על כך. כי אם אני רוצה שמישהו ישקיע חצי שנה בתרגום ספר, הוא חייב לקבל שכר נאות”.

תמיד אהבתי את הקומיקס של דניאלה לונדון, והאיור הזה, למרות שהוא פרסומת, מעיד על היכרות אמיתית עם מסע בין כוכבים , והוא פשוט כל כך … חמודי.

כמה קישורים מעניינים מן הזמן האחרון:
בלוג חדש לעיתונאית והמתרגמת דפנה לוי .שמו “המדור לאיבוד קרובים” ויש בו כבר עכשיו כמה פוסטים מעניינים וקישורים משעשעים.

גילי בר-הלל כתבה על מה שקוראים יכולים לעשות כדי לקדם תרגום מחדש של ספרי ילדים: “אמנם לא פעם התרגומים הישנים מלאי חן ומשובצים פנינים לשוניות שמתחשק למולל אותן בפה ולהתענג על טעמן, אבל כשמדובר בספרי ילדים, חשוב יותר שהילדים יבינו מה מקריאים להם. ”
היא אפילו צירפה נוסח מכתב שאפשר לשלוח להוצאות ספרים כדי לבקש מהן לשקול הוצאה או תרגום מחודשים של ספר מסוים. הרשימה עוררה דיון ער בשאלת האיזון בין שימור לעדכון, שנמשך גם כאן.

יעל סלע-שפירו התראיינה בסרטון קצר המיועד לסטודנטים שבו היא מסבירה מעט על עבודת המתרגם.

מהוצאת מטר שלחו לי, לבקשתי, את ספר הילדים החדש “ג זה גזונק גדול” מאת טוני דיטרליצי: ספר מקסים ומלא הומור שאותיות הא-ב מוצגות בו כיצורים מופרעים, במסורת ד”ר סוס.
אני מלאת התפעמות מהתרגום היצירתי והמוקפד של יניב פרקש (המודה על עזרתם של יצהר ורדי ונעה סמלסון). הנוסח העברי מצליח להתאים עצמו לחלוטין לציורים המשוגעים, וגם להיות חרוז ושקול להפליא.

דב אלפון, העורך הראשי בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, מדבר בראיון במוסף “ספרים” של “הארץ” על ההיבטים הפחות ספרותיים בעבודתו. בסוף הראיון שואלת אותו המראיינת, ארנה קזין, גם על התשלום למתרגמים:

על מה נסבים הוויכוחים עם ההנהלה? על הספרים שנבחרים?

“לא, רוב הספרים יוצאים לאור כי אני ממליץ עליהם. המאבקים הם, למשל, על עלות של תעריפי תרגום. אנחנו מתעקשים לא לשלם למתרגמים פחות מ-800 שקל לגיליון דפוס”.

זה לא הרבה. יש הוצאות שמשלמות בין 900 לאלף. ובכל מקרה זהו שכר נמוך מדי להיקף ולעומק העבודה הנדרשת בתרגום יצירות ספרותיות.

“טוב, זה בדיוק ההבדל בין שוק גדול לקטן. המתרגמים הם הקורבנות הגדולים של השוק הקטן בישראל. בשוק גדול אפשר לשלם יותר וגם לתת להם תמלוגים. גם סופר המקור הוא קורבן השוק הקטן, אבל הוא לפחות נוקם את נקמתו כאשר הוא מצליח למכור את ספרו בחו”ל – אז הזכויות הן שלו ולא של ההוצאה”.

מן הראוי לציין שגם התעריפים שאלפון מציין כגבוהים לתרגום ספרות נמוכים מן התעריף המומלץ של אגודת המתרגמים, העומד כיום על 1280 ש”ח לגליון דפוס (24,000 סימני דפוס, כולל רווחים).

כצפוי, הראיון עורר דיון בפורום תרגום ועריכה בנענע. דיונים כאלה מתעוררים מדי פעם, ובדרך כלל נימתם עגומה. זאת גם הזדמנות לקשר לדיון רלוונטי מפורום תרגום ועריכה בתפוז.

בינתיים יעל סלע-שפירו קישרה לפוסט הזה שלי, וגם אצלה יש תגובות מעניינות בנושא.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “הבטחת קיימת” מאת ג’אנל ברלו ופול סטיוארט.
הספר עוסק בשירות לקוחות ממותג – היתרון התחרותי החדש.

להלן פרק לדוגמה:

להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “מודיעין בעולם העסקים” מאת לאונרד מ. פולד.

הספר עוסק במודיעין תחרותי. לאונרד מ’ פולד מספק את הכלים המאפשרים לחדור מבעד למסכי עשן ושמועות המעוותים את המציאות, ומראה כיצד לקחת נתונים הזמינים לעיני כול, לחשוב עליהם בביקורתיות ולהסב אותם למידע מודיעיני מזוקק המוביל להחלטות יעילות המבוססות על מצבו האמיתי של השוק, ולצאת כשידכם על העליונה.

להלן הפרק הראשון:
להמשך הקטע →

נולד בקיוב, רוסיה, למשפחת גומלסקי. קיבל חינוך מסורתי ומודרני. בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז. עלה לארץ בשנת 1934 עם רעייתו, בטי לבית צ’סקיס. בתל-אביב נולד בנו, יהודה תדי (על שם תיאודור הרצל).

המשפחה עיברתה את שמה לשגיב – ראשי תיבות מן השמות שמואל גומלסקי יהודה בטי.

על חוף הים בתל-אביב, עם תדי כתובתם אז היתה : רח’ גורדון 25, ת”א. טל’ 222563

ב-1911 החל עבודתו העיתונאית. בקיוב, 1919, היה המו”ל של “די וועלט”, עיתון ציוני יומי ביידיש (עורך: מאיר גרוסמן). עבד בעיתונים רבים ביידיש, רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית. השתתף בעיתון “הצפירה” וברוב עיתוני הארץ בתקופתו.

הנה קישור לקטע קודם שפרסמתי, ובו ציטוט מדבריו.
להמשך הקטע →

סרט הקולנוע שנעשה על פי הספר “בת בולין האחרת” שתרגמתי יופץ בקרוב. הנה קישור לפוסטר של הסרט, ול”בקרוב” שלו.

עדכון: הסרט מופץ בארץ החל מיום חמישי 3.4.2008 בשם “נערת בולין האחרת” (למה? למפיצים פתרונים). כמה קישורים נוספים: האתר הרשמי של הסרט, ראיון עם נטלי פורטמן, ראיון עם סקרלט ג’והנסון.

בסרט מככבות נטלי פורטמן בתפקיד אן בולין וסקרלט ג’והנסן בתפקיד אחותה מרי, היא בת בולין האחרת. מלכתחילה, הן נראו לי צעירות מדי לתפקידים. אבל אז נזכרתי שהאחיות בולין מתחילות את הספר כנערות צעירות, ומסיימות אותו בשנות השלושים לחייהן. ככל שאני חושבת על זה יותר, השתיים נראות לי מתאימות יותר לתפקידים.
את פורטמן אני מחבבת מאוד, ויש בה משהו ממזרי שמתאים לתפקיד של אישה שמוכנה לעשות הכל, החל בגניבת המאהב של אחותה וכלה במעשי כישוף כמעט, כדי לצבור עוצמה. והיא כבר מנוסה בגילום דמויות אציליות.
את ג’והנסן לא אהבתי בינתיים בשום דבר, ואני מקווה שהיא תצליח להעביר את החיוביות של מרי, שמנסה להיאחז בציפורניה בחיים נורמליים, למרות התככים שמשפחתה מתעקשת לכפות עליה.
אריק באנה בתפקיד המלך הנרי השמיני לא ממש דומה למלך הג’ינג’י הסוער, אבל אולי יש לו מספיק כריזמה בשביל לפצות על החסרון הזה. בכל מקרה אני בטוחה שלא יחסרו נופים ירוקים שופעים ושמלות מרהיבות (או בעצם, לפי הפוסטר, שמלות ירוקות שופעות ונופים מרהיבים).
אפשר לקרוא פרק לדוגמה מן התרגום לעברית כאן, ובאתר של הסופרת, פיליפה גרגורי, את רשמיה מן החיפוש שלה אחרי מרי.

הקטע הבא לקוח מתוך “הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות” מאת טרייסי הוג שתירגמתי להוצאת מטר, והוא קטע הומוריסטי שהכותבת מצאה באינטרנט. אהבתי את הקטע הזה כל כך, עד שנתתי אותו לאמא שלי, והיא הקריאה אותו לנמרוד, שהתגלגל מצחוק.

* יש להיוועץ ברופא לפני תחילת הדיאטה
יום ראשון
ארוחת בוקר: 1 ביצה מקושקשת, 1 פרוסת קלי עם ריבת ענבים. יש לאכול שתי חתיכות חביתה בעזרת האצבעות; לזרוק את השאר על הרצפה. לאכול נגיסה אחת מהפרוסה, למרוח את הריבה על הפרצוף והבגדים.
ארוחת צהריים: 4 צבעי פנדה (לא משנה הצבע), חופן תפוצ’יפס וכוס חלב (שלוש לגימות בלבד, לשפוך את השאר).
ארוחת ערב: מקל יבש, 3 מטבעות משני סוגים שונים, 4 לגימות ספרייט בלי גזים.
ארוחה קלה לפני השינה: לזרוק פרוסת קלי על רצפת המטבח.
להמשך הקטע →

יצאו לאור בתרגומי בהוצאת כנרת שני ספרי “ממלכת הפיות” מאת אמילי רודה.

זאת הפעם הראשונה שתרגמתי ספרי ילדים, והם יצאו לאור מנוקדים ויחד עם האיורים המקוריים היפים של ראול ויטלה, שאפילו עברו התאמה קלה לעברית. להערכתי הספרים מתאימים לגיל 7-8, אם גילי לא תתקן אותי.
הספרים חמודים מאוד, ומביאים את הרפתקאותיה של ג’סי, העוברת בין חייה הרגילים לבין ממלכת פיות קסומה ובה יצורי פלאים. כאשר הממלכה ניצבת בפני סכנות, ג’סי מצילה את המצב בזכות תבונתה ואומץ ליבה.

הנה גם סריקה של הכריכות האחוריות, במיוחד בשביל יעל.

הנה דוגמה (מקוצרת קלות) מתוך ספר נחמד מאוד שאני מסיימת לתרגם בימים אלה. שלוש חברוֹת לונדוניות בנות שלושים ומשהו נפגשות לערב-בנות. לוסי, הגיבורה, נשואה פלוס שלושה ילדים. קאתי גרושה עם ילד ואמה רווקה, ויש לה רומן עם גבר נשוי:

אמה מפהקת בקול רם. “אני כל כך עייפה,” היא אומרת. ” הייתי ערה חצי לילה בשיחת סקס טלפוני.”
“אני לא מסוגלת להעלות על דעתי איך לגבר נשוי עם ארבעה ילדים יש זמן מיותר לסקס בטלפון,” אני אומרת.
“הוא עושה את זה רק כשהוא לא בבית, או עובד עד מאוחר, אבל זה רוב הזמן,” היא אומרת.
“איך עושים סקס בטלפון? שמים אותו על רטט?” אני שואלת. נחירות הזלזול מצידה נקטעות בציפצוף מהטלפון שלה.
“הוא לא יודע שבעה,”אומרת אמה. “אני אתעלם ממנו. אין סוף לדרישות של חברים.” היא פותחת את ה-SMS וזורקת אלי את הטלפון.
רוצה אותך במשרד שלי, מתכופפת על השולחן, מזכירה בחצאית קצרה תיכף תיכנס… אני מפילה את הטלפון של אמה בתדהמה.
“מה קרה למשחק המקדים בימינו?” אני שואלת. קאתי באה ומסתכלת.
מבלי לחשוב אני לוקחת את הטלפון ופתאום מוצאת את עצמי כותבת הודעת תשובה. כמה קצרה בדיוק? אני כותבת, ולפני שאני שמה לב איזה דחף קדמוני גורם לי לשלוח את ההודעה אליו.
“באמת, לוסי,” אומרת קאתי, שקוראת את ההודעה מעבר לכתף שלי, “מתי למדת לשלוח SMS?”
הטלפון מצפצף.
קצרה כל כך שאפשר לגעת לה בתחת, כתוב שם. כבר בשלב הזה זה לא בשבילי.
“בשביל מה הוא כותב הכל בלי קיצורים?” שואלת קאתי. “בטח שהם ערים כל הלילה. שעות עד שמגיעים לסוף ככה.” בימים עברו, גברים בגיל העמידה חשפו את עצמם כשקראו לחולצת כפתורים כותונת והתייחסו לכל הנשים מתחת לגיל שישים בתור בנות, עכשיו רק צריך לכתוב SMS בלי קיצורים.

והנה המקור לשני המשפטים האחרונים ולכותרת של הפוסט הזה:

Once upon a time, middle-aged men blew their cover by calling trousers slacks and referring to all women under sixty as girls. Now all it takes is writing a text message in long hand.

הייתי צריכה למצוא מקבילה עברית לבחירה לשונית מתחום הלבוש היומיומי שמייחדת גברים בני גיל העמידה יחסית לצעירים המעודכנים בפלאי הטכנולוגיה. במקרה הזה היה נכון מבחינת הטקסט להחליף את המכנסיים (slacks) בכותונת.

בדיוק השבוע נזכרתי איך בשנים עברו שיא הקיץ המהביל היה מלווה גם בהנאה קבועה מן השידור היומיומי של “מסע בין כוכבים”. חלק מהעונות של “הדור הבא” ראיתי עוד במהלך השירות הצבאי, ובהמשך חלקתי הפסקות צהריים רבות מתרגום עם הצוותים של חלל עמוק 9 וגם וויאג’ר.
הדור הבא עדיין חביבה עלי מכל סדרות מס”ב השונות, אם כי האהדה נוסטלגית בעיקרה, ואני לא חושבת שכדאי לי לבחון אותה בצפייה ממשית. יש סיכוי גדול לאכזבה.
עם זאת, שמחתי מאוד לראות את התרגום המוצלח מאוד של יפתח בריל לשיר המזמור שכתב דאטה לחתולו, ספוט. השיר מאופיין בהקפדה על חריזה ומשקל, באוצר מילים (פסוודו) מדעי ובאישיות המיוחדת של דאטה. הוא הוצג כאתגר בפורום תרגום ועריכה בתפוז. הנה המקור והתרגום באתר של מציב האתגר, עוזי דורנאי. והנה גם קישור לדיון שהתפתח על התרגום, כולל הצעות שיפור.
כל הכבוד!

יצא לאור בתרגומי בהוצאת אופוס “ירושת בולין” מאת פיליפה גרגורי, המשך לרומן ההיסטורי “בת בולין האחרת“.

שני הספרים מתרחשים בחצרו של הנרי השמיני מלך אנגליה, ומגוללים את עלילות הנשים השונות בחייו. “בת בולין האחרת” התחיל בסיפורה של מרי בולין, והמשיך בסיפור עלייתה המטאורית ונפילתה האיומה של אן בולין , אשתו השנייה של הנרי. “ירושת בולין” מתחיל אחרי מותה של ג’יין סימור, שתפסה את מקומה של אן. הוא מביא את סיפורן של אן מקליבס ושל קתרין האוורד, נשים מספר ארבע וחמש.
פיליפה גרגורי מצטיינת בתיאור עשיר וחי של חיי חצר המלוכה המפוארת והקטלנית, על חגיגותיה ועל תככיה. אלה ספרים מהסוג שהיה אהוב עלי מאוד בנעורי: תיאור היסטורי מדוקדק ודמויות (נשיות, בעיקר), המאפשרות לקורא הזדהות או תיעוב, על פי הצורך.
בהוצאת אופוס יצא לאור גם ספר נוסף בסדרה, “השוטה מחצר המלוכה“, בתרגומה של אינגה מיכאלי. הוא מתרחש לאחר מותו של הנרי, ומתחיל עם עלייתה לכס המלוכה של מרי, הבת המשותפת לו ולקתרין מארגון, מלכתו הראשונה.