השפה האנגלית חולשת במידה רבה על ז’אנר המדע הבדיוני. ארשה לעצמי לצטט מעצמי ולומר : “המדע הבדיוני המודרני, שנולד בכתבי עת אמריקאיים פופולריים בשנות העשרים של מאה זו, היה מבוסס באופן חלקי על סיפורי עולמות אבודים, מסעות פנטסטיים ותחזיות טכנולוגיות וחברתיות שכתבו במאה התשע-עשרה סופרים רבים, ביניהם ז’ול ורן וה.ג’. וולס. שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים היו “תור הזהב” של מגזיני המד”ב האמריקאיים, אז התחילו לכתוב בהם סופרי מד”ב ששמותיהם מזוהים עד היום עם הז’אנר: אייזק אסימוב, רוברט היינליין ואחרים. בתקופה זו גם התחילה להתגבש סביב הטקסטים תת-תרבות מפותחת של חובבי מד”ב, שהתכתבו אלה עם אלה ועם כתבי העת, נפגשו בכנסים ומאוחר יותר אף התחילו לחלק פרסים ליצירות המד”ב הטובות ביותר, לטעמם.”
מאז ועד היום אין להכחיש כי מבחינה כמותית לפחות, המד”ב באנגלית עולה על הקיים בכל שפה אחרת. גם לעברית תורגמו ומתורגמים גם כיום בעיקר ספרים מאנגלית, פרט ליוצאי דופן מעטים כמו סטניסלב לם והאחים סטורגצקי.
אין בזאת כדי לומר שבשפות אחרות לא קיים מדע בדיוני, וודאי שאין בכך כדי להעיד על איכותו. קורי דוקטורוב מודה בכך בפה מלא:
A down-side of being an English-speaker is that there’s so much English-language material around that very little gets translated into your language, leaving you in a kind of bubble of literature written by people who speak the same language you do.
This is far less true for speakers of other European languages, who enjoy the pleasure of reading translations from many, many languages (including, of course, English), and are thus able to mix, match and remix the sensibilities, ideas and styles of writers from around the world.
והוא עושה זאת במסגרת המלצה על ספר בשם SFWA European Hall of Fame, אסופת סיפורי מד”ב אירופאים מתורגמים לאנגלית. במאמר שלו בפורבס הוא כותב על מאנגה רומנית בהשראה צרפתית, סלט גלובלי אמיתי.
בעברית אפשר לקרוא ב”בלי פאניקה” על מדע בדיוני, גלובליזציה וסין העממית במאמר מאת לביא תדהר, וגם על קומיקס מדע בדיוני צרפתי במאמר מאת מיכה יניב. ובאנגלית אפשר לקרוא ראיון על הקשיים בתרגום מדע בדיוני, בהשתתפותה ובהפנייתה של יעל סלע-שפירו.
ונפרד בברכת השלום המד”בית המסורתית נאנו-נאנו (אבל באיטלקית!):
