הנה דוגמה (מקוצרת קלות) מתוך ספר נחמד מאוד שאני מסיימת לתרגם בימים אלה. שלוש חברוֹת לונדוניות בנות שלושים ומשהו נפגשות לערב-בנות. לוסי, הגיבורה, נשואה פלוס שלושה ילדים. קאתי גרושה עם ילד ואמה רווקה, ויש לה רומן עם גבר נשוי:

אמה מפהקת בקול רם. “אני כל כך עייפה,” היא אומרת. ” הייתי ערה חצי לילה בשיחת סקס טלפוני.”
“אני לא מסוגלת להעלות על דעתי איך לגבר נשוי עם ארבעה ילדים יש זמן מיותר לסקס בטלפון,” אני אומרת.
“הוא עושה את זה רק כשהוא לא בבית, או עובד עד מאוחר, אבל זה רוב הזמן,” היא אומרת.
“איך עושים סקס בטלפון? שמים אותו על רטט?” אני שואלת. נחירות הזלזול מצידה נקטעות בציפצוף מהטלפון שלה.
“הוא לא יודע שבעה,”אומרת אמה. “אני אתעלם ממנו. אין סוף לדרישות של חברים.” היא פותחת את ה-SMS וזורקת אלי את הטלפון.
רוצה אותך במשרד שלי, מתכופפת על השולחן, מזכירה בחצאית קצרה תיכף תיכנס… אני מפילה את הטלפון של אמה בתדהמה.
“מה קרה למשחק המקדים בימינו?” אני שואלת. קאתי באה ומסתכלת.
מבלי לחשוב אני לוקחת את הטלפון ופתאום מוצאת את עצמי כותבת הודעת תשובה. כמה קצרה בדיוק? אני כותבת, ולפני שאני שמה לב איזה דחף קדמוני גורם לי לשלוח את ההודעה אליו.
“באמת, לוסי,” אומרת קאתי, שקוראת את ההודעה מעבר לכתף שלי, “מתי למדת לשלוח SMS?”
הטלפון מצפצף.
קצרה כל כך שאפשר לגעת לה בתחת, כתוב שם. כבר בשלב הזה זה לא בשבילי.
“בשביל מה הוא כותב הכל בלי קיצורים?” שואלת קאתי. “בטח שהם ערים כל הלילה. שעות עד שמגיעים לסוף ככה.” בימים עברו, גברים בגיל העמידה חשפו את עצמם כשקראו לחולצת כפתורים כותונת והתייחסו לכל הנשים מתחת לגיל שישים בתור בנות, עכשיו רק צריך לכתוב SMS בלי קיצורים.

והנה המקור לשני המשפטים האחרונים ולכותרת של הפוסט הזה:

Once upon a time, middle-aged men blew their cover by calling trousers slacks and referring to all women under sixty as girls. Now all it takes is writing a text message in long hand.

הייתי צריכה למצוא מקבילה עברית לבחירה לשונית מתחום הלבוש היומיומי שמייחדת גברים בני גיל העמידה יחסית לצעירים המעודכנים בפלאי הטכנולוגיה. במקרה הזה היה נכון מבחינת הטקסט להחליף את המכנסיים (slacks) בכותונת.