לאחרונה יצא לאור בהוצאת אריה ניר “החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל (באנגלית The Secret Life of a Slummy Mummy). אני תירגמתי את הספר, ערכה לשונית צופיה סילברמן והעריכה הסופית היתה של רחל הלוי. תהליך העריכה של התרגום היה מעמיק ומעניין וכאן אציג כמה פרטים ממנו.
גיבורת הספר, לוסי סוויני, מתקשה להבין איך זה שבעבר היתה מסוגלת להפיק תוכנית חדשות יוקרתית, ואילו היום היא לא מצליחה להוציא שלושה ילדים למוסדות החינוך שלהם בשעה היעודה, בתלבושת הנכונה ועם כל הציוד הנדרש. היא Slummy Mummy כיוון שבביתה הכביסה והכלים המלוכלכים מנצחים בגדול והקצב שבו היא מאבדת כרטיסי אשראי ומפתחות מתגמד רק למול ערימת דוחות התנועה שהיא צוברת מתחת למיטה.
מולה ניצבת בגאון Yummy Mummy No. 1, החתיכה בג’יפ המפונפן, זאת שלובשת בגדי מעצבים כשהיא לוקחת את ילדיה לחוגים היוקרתיים, ויש לה בתא הכפפות נרות ארומתרפיה. ה-“יאמי מאמי” מוכרת היטב בעולם. ספרה של פולי ויליאמס, “עלייתה ונפילתה של היאמי-מאמי“, תורגם לעברית בשם זה בהוצאת כנרת (עברית: קטיה בנוביץ’), אבל במקרה שלנו היה ברור שתעתוק הוא לא התשובה הנכונה.
זוג הכינויים הדומים-אך-המנוגדים האלה, Slummy Mummy מול Yummy Mummy, היה הסוגייה התרגומית הבולטת ביותר ועבר גלגולים מספר.
הרעיון הראשון שלי היה לכנות את לוסי “אמא-שְלוֹך” או “אמא-בְּרוֹך”, מתוך התייחסות לבלגן ולאסונות הקטנים שבהם מלווים חייה, אבל השימוש ביידיש נפסל על הסף לאור הרקע הלונדוני. בשלב הראשוני הזה הצד השני היה “אמא-מקסימה” במלעיל, אבל החשד היה שהקוראים לא יבינו את ההטעמה כמוני.

בשלב הזה פניתי לחברי הטובים בפורום תרגום ועריכה בנענע בבקשה לסיעור מוחות. בין ההצעות שעלו היו: אמא מפוזרת מול אמא מפונפנת, אמא מדוגמת; אמא הרוסה ואמא הורסת; אמא אסון ואמא בונבון; מאמא ג’יפה ומאמא מאמי; אמא שפופה ואמא אלופה ועוד. אני עצמי חשבתי על “אמא אובדת“, על משקל “אמא עובדת”, אבל הוא היה קצת כבד מדי בשביל הספר הזה. פתרון נוסף שאהבתי לכמה דקות היה “אמא-אויש” ו”אמא-וואו”.
בסופו של דבר החלטנו על “אמא הרוסה” ו”אמא מדהימה”. למען ההתקדמות השוטפת והטבעית במהלך הספר ויתרנו על הדמיון הצלילי בין שני הכינויים. ויתור נוסף נעשה לצרכי שיווק בשם הספר, שכבר לא כולל למעשה את הכינוי שלוסי העניקה לעצמה.

התלבטות אחרת שעברה כחוט השני לאורך הספר היתה עם שמות ואזכורים בריטיים במופגן. בעצה אחת עם צופיה ניסינו למצוא איזון שבו יישמר הטעם המקורי אבל גם יהיה ברור לקוראים הישראלים במה מדובר. מה לעשות, למשל, כשמדברים על בניין מפורסם המכונה “המלפפון החמוץ” (gherkin) בלונדון? אז השארנו את שם תוכנית החדשות “ניוזנייט” והמותגים “ג’ון לואיס”, “לוסינדה צ’יימברס” ו”פולה פריק”, אבל הוספנו לפעמים מילת הסבר או שתיים.
לעומת זאת, בהתאמה מתוך קריצה לקהל הישראלי, הרשיתי לעצמי לכתוב שבחוג המוזיקה לפעוטות שרים “רד, עלה עלה ורד”, מתוך הנחה שהקוראים יבינו שמדובר בשיר ילדים, גם אם לאו דווקא של ביאליק. ושמחתי להזדמנות שנקרתה לי לכנות דמות מעצבנת במיוחד אם-הבנות-המדושנת, או בקיצור אב”ם.
אני מקווה שהתרגום מצליח להעביר היטב את האווירה של הספר ואת הדמויות בשפה שנשמעת מתאימה למקבילות שלהן בארץ, ועם זאת לא ישראלית מדי. כי יש דברים שאי אפשר להעביר במידה מלאה. למשל, כשלוסי שואלת את איזובל, האמא-מדהימה, איך היא מסתדרת בצורה מוצלחת כל כך, ואיזובל עונה בפשטות שיש לה staff. עזרה של צוות עובדים שלם בכל זאת טבעית הרבה יותר לחברה הגבוהה של לונדון מאשר לחברה הישראלית.

עוד על שיקולי התרגום בספר: מתי מתרגמים מכנסיים לחולצה?