יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ אדרות הלחש מאת דיאנה ווין ג’ונס (איור עטיפה: קתלין ג’נינגס).

הילדים במשפחה של טנאקווי תמיד ידעו שהם שונים מבני הכפר שבו גדלו, אבל עד שהתחילה המלחמה עם הכופרים, הם לא ידעו כמה שונאים אותם על כך. כעת הם נאלצים לברוח מהבית היחיד שידעו, ולצאת למסע לאורך הנהר הגדול, שבני הכפר סוגדים לו כאילו היה אל. בין אסונות טבע לאסונות מעשה-אדם, האחים ממשיכים לשוט לעבר הים – אבל האם הם נמלטים מסכנה אחת, רק כדי להיקלע לסכנה גדולה יותר?

את סיפור המסע אורגת טנאקווי, הלכה למעשה, עם חוטי צמר על נול. אט-אט הופכת האריגה לאדרת מפוארת, בה שזורים עתיד ועבר, מציאות ואגדה.

בדרך מקרה גיליתי שיר של דליה רביקוביץ’, שתואם באופן מצמרר למתרחש בספר, למרות שככל הנראה אין ביניהם שום קשר (השיר נכתב ב-1953, לפני שנכתב “אדרות הלחש”, ומן הסתם דיאנה ווין ג’ונס לא קראה אותו).

[פגעתי קני סוף]

“ודְָמיִתִי אמִּךֶָ”
הושע ד

פָּגַעְתִּי קְנֵי סוּף וּמֵימָיו שֶׁל נָהָר
וּפֶתַע דָּמְתָה לִי הַתְּהוֹם כְּאִמִּי;
וְלִי הִיא קְָראָה, וְלִי הִיא קָרְאָה
וְהִיא לֹא תִּלְאֶה עוֹד מִקְּרֹא לִי בִּשְׁמִי.

נָבְטוּ בִּי גַּלִּים בְּעֵינַיִם רַבּוֹת,
פָּצְרוּ בִּי קְנֵי סוּף כְּאַחֵַי בְּנֵי אִמִּי.
וְלִי הִיא קְָראָה, וְלִי הִיא קְָראָה
הַתְּהוֹם הַיְּרֻקָּה שֶׁדָּמְתָה כְּאִמִּי.

רָאִיתִי אִמִּי לְמַלְּטֵנִי בָּאָה,
בִּקְּשָׁה לְקַחְתֵּנִי הַבַּיְתָה אִמִּי.
שָׁלְחוּ בִּי קְנֵי גֹּמֶא כַּפּוֹת גִּבְעוֹלִים
וַתֵּרֶא אִמִּי כִּי יָצָא גְּזַר דִּינִי.

השיר פורסם בכרך “השירים הגנוזים” של רביקוביץ’ והוצג בערב “הכל אודות אמא – רועי חן ומשה סקאל בזוּם על אמהות בספרות” (לחצו על הקישור לצפייה מרתקת).

אפשר לקנות את “אדרות הלחש” ישירות מהוצאת עוץ. ברכישת כרטיסיה של 5 ספרים מכל קטלוג ההוצאה המחיר משתלם במיוחד והספרים יגיעו במשלוח הישר אליכם.

התחלתי לשמוע את “Heartburn*” של נורה אפרון בהקראה של מריל סטריפ. כיף לא נורמלי. ופתאום היה לי רגע של קליק.
בפרק השני היא מספרת על הפסיכולוגית היהודיה שלה בניו יורק והבדיחה החוזרת אצלה: על הילד היהודי שמפחד מקרעפלעך, ואימא שלו לוקחת אותו למטבח ומראה לו שלב אחרי שלב את ההכנה – שזה בצק כמו שהוא אוהב, ומילוי בשר כמו שהוא אוהב. בסוף הוא מבין שהתוצאה היא קרעפלעך, צורח ובורח.

נו, וזה בדיוק כמו הפרק ההוא ב”שכונת חיים” שבו יוני מפחד מהקובה שאימא שלו מכינה, למרות שהיא מראה לו את תהליך ההכנה, בצק הסולת שהוא אוהב והבשר שהוא אוהב. בסוף יוני צורח ובורח. (לחצו על הקישור כדי לראות את הקטע בארכיון “כאן”)

ככה שזה בדיוק כמו התזה המרכזית של הדוקטורט שתרגמתי, ועליו מבוסס ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל“: סרטי הבורקס (והנגזרת שלהם בשידורי הטלוויזיה החינוכית) מבוססים על ספרות יידיש קלאסית, כולל הסיפורים שלה שעברו גם לניו יורק.

*צביטה בלב מאת נורה אפרון בהוצאת כתר, תרגמה מאנגלית: אורית הראל, עיצוב עטיפה: נועה שניר, 180 עמודים. הספר ראה אור לראשונה בעברית בשם “צרבת” בתרגומו של אריה בובר (זמורה ביתן, 1987). כדאי לקרוא את הפוסט הזה של “מטבח קריאה” עם ביקורת נחמדה על הספר וגם מתכון מתוכו.

ב”שאלון הכורסא” מארח ירין כץ אנשי ספר במועדון הספר הטוב של הוצאת הכורסא. שמחתי לענות על השאלות שהוא שלח לי, והנה הן גם כאן.

1) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?
כשהייתי בתיכון עשיתי סדנת תרגום בבית אריאלה, ואחרי הצבא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, והתחלתי לתרגם ספרים במקביל ללימודים באוניברסיטת תל אביב, שם למדתי קורסים בתורת התרגום ובתחומים אחרים. בסופו של דבר עשיתי תואר שני במחקר תרבות, ובאמת מה שמעניין אותי עד היום הוא מאפיינים של תרבויות ומגעים ביניהן, ובעיקר התרבות הפופולרית.

2) מה היה הספר הראשון שתרגמת?
התחלתי לתרגם בשנת 1993, עבור הוצאת שלגי. הספר הראשון שתרגמתי היה בלש בריטי: “הרצחת וגם ירשת” מסדרת “המפקח ווקספורד חוקר” מאת רות רנדל. בדיעבד, הוא לא פשוט בכלל. יש בו רפרנסים קלאסיים וציטוטים מתוך “אוטופיה” מאת תומס מור.

3) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה?
יש קשה טוב וקשה רע. אני נהנית מאתגרים של ניסוח ומשחקי מילים, כמו שהיו למשל ב”שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. אבא שלי עזר עם שיכולי האותיות שחביבים על גיבור הספר, ונהניתי מהתחכמויות אחרות שם (למשל זאת שעליה כתבתי בפוסט הזה ). היה כיף גם לעבוד עם עורכת התרגום אורלי מזור-יובל, שזרמה עם חלק מההמצאות שלי ושיפרה במקומות אחרים.
מצד שני, יש לפעמים תוכן שקשה לעבוד עליו במשך שעות או ימים, כמו תיאורי אלימות. מילא בספר בדיוני, אבל יצא לי גם לעבוד על ספרי שואה, וזה היה נורא.

4) ומאיזה תרגום הכי נהנית?
האתגר המקצועי הגדול והמהנה ביותר שלי היה תרגום “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס. טיורינג היה מדען רב תחומי והספר משלב תיאורים של עבודתו במתמטיקה, בביולוגיה, וכמובן בתחום ההצפנה והמצאת תורת המחשבים כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. הביוגרפיה כתובה בשפה ספרותית עשירה ויפה ואפילו חייבה אותי לתרגם שירים של וולט ויטמן שלא היו קיימים בעברית.

5) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?
פרופסור גדעון טורי ז”ל היה אחד מחוקרי התרגום המובילים בעולם, מורה בחסד ומתרגם בעצמו. למדתי אצלו את כל הקורסים האפשריים ובסופו של דבר גם כתבתי תואר שני בהדרכתו. כל דרכי המקצועית מבוססת על הגישה שלו, שבוחנת את נורמות התרגום כפי שהן מתקיימות ומשתנות בכל חברה ובכל תקופה. אני חוזרת מדי פעם למאמרים שלו, בראשם זה שתרגמתי בהנחייתו על “שחזור תכונות רלוונטיות“. המאמר הזה משתמש בדוגמה מתוך ספרי “נרניה” שגדעון תרגם, וכשאני מקריאה אותם לבת שלי אני נהנית מחדש.

6) ולסיום, קצת על העדפות ספרותיות כקוראת: מהם הספרים האהובים עליך? ואילו ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?
באופן כללי אני חובבת גדולה של ז’אנרים ספרותיים שנחשבים שוליים. יש הרבה אנשים שלא מוכנים לגעת בספרות ספקולטיבית, אז אני ההיפך. כתבתי את עבודת התזה שלי על תולדות המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל וכבר שלושים שנה אני מנסה לפענח לעצמי את כוח המשיכה של הרומן הרומנטי, בין השאר דרך ספרות מחקרית. אני גם מתרגמת לא מעט ספרי נוער. הממסד מתייחס בביטול לספרי ז’אנר והם נדחקים למדפי גטו, ושלא בצדק, לדעתי. מדי פעם אני מנסה ספרות מיינסטרים ריאליסטית, בעיקר כזאת שרבים מתלהבים ממנה, ולא מבינה למה להסתפק רק בה.
אני אוהבת ספרים שסוחפים אותי למקומות אחרים, עם דמויות שמעניין להכיר ואינן שבלוניות. הדבר האחרון שאני רוצה לקרוא עליו הוא תיאור חיי היומיום של אם לשלושה מיישוב קהילתי בגליל (שזאת אני). תנו לי מסע בזמן, טיסה בחלל, דרקונים, הרפתקאות עבר. אני לא יודעת אם קראתי יותר עמודים של לויס מקמסטר בוז’ולד או דיאנה גבלדון (קראתי יותר ספרים של בוז’ולד, אבל הם קצרים יותר מאלה של סדרת “נוכריה”). לאחרונה קראתי ארבעה ספרים טובים של הסופרת ג’ו וולטון: טרילוגיה של היסטוריה חלופית ו”רומן היסטורי” על דרקונים בחברה כמו-ויקטוריאנית. אני קוראת בדפוס, בקינדל, באודיו, עברית, אנגלית, לפעמים גם קומיקס. המלצה חמה ממקור שאני מעריכה, בעיקר חברות שאת טעמן אני כבר מכירה, יכולה לשכנע אותי לנסות גם ספר שנראה לי רחוק קצת יותר מטעמי, בתקווה שיהיה מעניין.

יצא לאור בתרגומי “הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו” מאת פיליפה פרי (עריכת התרגום – הלית ינאי-לויזון).

גם אתם כמו כולם רוצים שהילדים שלכם יהיה מאושרים, וגם אתם כמו כולם מעוניינים להימנע מלדפוק אותם לנצח. אבל השאלה הגדולה היא כמובן איך להשיג את זה?

בספרה המרתק, החכם והמצחיק, הפסיכותרפיסטית פיליפה פרי מגלה לנו מה באמת חשוב ומאילו התנהגויות חשוב מאוד להימנע: ה”עשה” ו”אל תעשה” החיוניים של ההורות.

במקום לשרטט את התוכנית ה”מושלמת”, פרי מספקת נקודת ראות רחבה ומפנה את הזרקור אל האלמנטים שבונים מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים. הגישה המרעננת ונטולת השיפוטיות הזאת תעזור לכם:

להבין כיצד האופן שבו אתם גדלתם משפיע על אופן ההתנהגות שלכם כהורים
לקבל את העובדה שאתם ללא ספק תעשו טעויות, וגם ללמוד איך להתמודד איתן
לשבור מעגלים ודפוסים שליליים
להתמודד עם הרגשות שלכם ושל ילדיכם
להבין את המשמעויות העומדות מאחורי התנהגויות שונות

ספר זה, הגדוש תובנות ועצות מעשיות ומועילות, הוא ספר שכל הורה ירצה לקרוא וכל ילד יקווה שההורים שלו יקראו.

פיליפה פרי היא פסיכותרפיסטית ואשת תקשורת מובילה בבריטניה בנושא הורות. הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו (והילדים שלכם ישמחו שקראתם) נהפך לרב-מכר עולמי וזכה לשבחים. קוראים רבים ציינו כי הם חשו שהתנהגותם ההורית משתנה תוך כדי הקריאה בספר וכי הם למדו לנהל סיטואציות הוריות בצורה יעילה ורגישה יותר.

לרכישת הספר באתר ההוצאה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “משחק אחרון” מאת מרי לו (עריכת התרגום – אירית מילר, איור הכריכה גיא לנמן).
זהו הספר השני והאחרון בסדרת “וורקרוס“.

אֶמיקָה צֶ’ן תמיד העריצה את הידֵאוֹ, אבל אחרי ששרדה בקושי את אליפות וורקרוס וגילתה את האמת על האלגוריתם של המשחק, היא יודעת שאסור לה לבטוח בו. נחושה לשים סוף לתוכניות האפלות של חברה לשעבר, אמיקה חוזרת לוורקרוס, ועד מהרה מגלה שהפכה למבוקשת מספר אחת. הסיכוי היחיד שלה לשרוד הוא זירו, אחיו של הידאו, והצוות האכזר שלו, אבל להגנה שלהם יש מחיר. האם תצליח להשתחרר מרשת הבוגדנות והשקרים שנלכדה בה? וכמה רחוק תעז ללכת כדי להפיל את האדם שהיא אוהבת?

המשחק האחרון הוא הספר השני החותם את הרפתקת וורקרוס שכתבה. הספרים כבשו את לבבות הקוראים והמבקרים ברחבי העולם וכיכבו בראש רשימות רבי-המכר של ‘ניו יורק-טיימס’ ו’יו-אס-איי טודיי’.

לרכישת הספר באתר ההוצאה.

בנדיקט קמברבאץ’ מבקש ממישל אובמה חתימה על ספרה האוטוביוגרפי? זה כאילו בוים במיוחד בשבילי!
בסרטון שהופץ השבוע “נבחרות” ארצות הברית ובריטניה מתחרות ביניהן במשחק מחניים. הקטע היה חלק מתוכנית הבידור של ג’יימס קורדן. מישל הביאה את החברות האמריקאיות שלה, ג’יימס הביא את החברים הבריטים שלו, והכדורים עפו בלהט. אם קראתם את ספרה של אובמה אתם ודאי יודעים כמה היא פועלת לעידוד אורח חיים בריא, כולל פעילות ספורטיבית. היא גם מספרת על הופעות קודמות שלה בתוכניות בידור, וכמה הכנות וחזרות יש מאחורי הקלעים כדי שהתוצאה תיראה ספונטנית ומאולתרת.
בכל אופן, המפגש בין אובמה לבין קמברבאץ’ הצחיק אותי, כי שניהם מככבים בתרגומים שלי. היא באוטוביוגרפיה והוא בתפקיד אלן טיורינג בסרט “משחק החיקוי” המבוסס על “אלן טיורינג: האניגמה”. אם רק היו מביאים את ד”ר רות’ כשופטת במשחק זה היה מושלם!

יצא לאור בתרגומי “האויב בשער”, השלישי בסדרת “הניצוץ שבאפר” מאת סבה טהיר (עריכת התרגום: ענת לויט).

הלן אקילה מותקפת מכל הכיוונים.
הקיסר מרקוס הולך ומשתגע, המפקדת מנצלת את חולשתו, ואחותה של הלן, היחידה שנותרה ממשפחתה, נתונה בסכנה גדולה יחד עם האימפריה כולה; בינתיים, הרחק במזרח, לאיה יודעת שחייבים לעצור את מביא–הלילה; ובמקומו החדש, בין עולם החיים והמתים, אליאס מחליט לוותר על חירותו כדי להפוך ללוכד–נשמות.
גיבורי האויב בשער ניצבים לפני שאלות הרות גורל: האם אפשר לוותר על חירות למען מטרה נעלה יותר? האם מלחמה צודקת אכן מצדיקה את תוצאותיה ההרסניות? כיצד בוחרים במי לצדד, כשהמציאות כל כך מסובכת?
האויב בשער משלב בטבעיות פנטזיה עם אמת אנושית, היסטוריה עם מדע בדיוני, ומציג גיבורים מורכבים וסוחפים, שסיפור גורלם המשותף ייקרא בנשימה עצורה

יצא לאור בתרגומי הספר “פורץ גבולות” מאת ג’יל מרגו (עריכת התרגום: רתם כסלו).

בגיל 88, סר פרנק לאוי, אחד מעשירי אוסטרליה, עלה לישראל בפעם השנייה בחייו והוא חי עתה בתל אביב.
סיפורו הוא לא רק סיפור של פליט שנעשה למולטי-מיליארדר; זהו סיפורו הדרמטי של נער יהודי סלובקי אשר אופיו, שנצרף בלהבות השואה, התעצב כמפקד בגולני בשנת 1948.
זהו גם סיפורו של אדם שהשפיע על חייהם של מיליונים ברחבי העולם, שרבים מהם כלל אינם מכירים אותו. כאשר הקים מרכז רפואי כדי לחקור את בעיית הראייה הנדירה שממנה סבל בנו, מאות יָצאו ועוד יֵצאו נשכרים מכך.
קרון הרכבת המקורי שהניח על מסילת הרכבת בתוך אושוויץ-בירקנאו הוא סמל להנצחתם של חצי מיליון יהודים הונגרים שהושמדו שם, ובהם גם אביו של פרנק.

צפו בכתבת טלוויזיה על פרנק לאוי.

יצא לאור בתרגומי הכרך השני בסדרת הנוער “כנפי האש” מאת טוי ט’ סת’רלנד. “היורשת האבודה” מתרכז בסיפורה של צונמי, שחלמה כל חייה על קבלת הפנים החמה שתקבל כאשר תחזור אל הוריה המלכותיים בשבט דרקוני הים.

יורשת האבודה של כס כנפי־הים
חוזרת סוף־סוף הביתה…
צונמי וחבריה דרקונוני הגורל עושים את דרכם מתחת למים בחיפוש אחר מקלט, כי אין מקום בטוח יותר ליורשת האבודה של ממלכת כנפי־הים מאשר בארמון המלכותי. אבל בבית שמעולם לא הכירה מחכה לצונמי הפתעה — היא מגלה שבמימי הממלכה מסתתר מתנקש מסתורי שהורג מזה שנים את יורשות העצר. האם צונמי תהיה הקורבן הבא?

הבת שלי אוהבת מאוד את הסדרה הזאת. היא עזרה לי לעשות הגהות לתרגום שהגשתי, וכשהגיע הספר המודפס בלעה אותו תוך ימים ספורים. כדי לשמר את ההתלהבות נתתי לה את “שומרת הדרקונים“. מכירים עוד ספרי דרקונים טובים לגיל עשר?

בשבועות האחרונים אני מתרגמת במקביל טקסטים שונים מאוד אלה מאלה סביב נושא המשחקים. מצד אחד, ספר ההמשך של “וורקרוס” מאת מרי לו, ספר מדע בדיוני המתרחש בעתיד הקרוב. בעולם הקיים בספר הרוב המוחלט של האנשים מרכיבים עדשות מגע המוסיפות שכבות של מציאות ממוחשבת ומאפשרות להם תקשורת בין-אישית טלפתית והשתתפות במשחקים וירטואליים, החודרים גם למציאות. מצד שני, מאמרים אקדמיים לקורס על משחקים, משחוּק ומשחקיות, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
טקסט היסוד של תחום המחקר הזה הוא “האדם המשחק” (Homo Ludens) מאת ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הויזינחה (1945-1872). הספר יצא לאור במקור בשנת 1938, והויזינחה ערך בו שינויים בהמשך (בין השאר בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה), במהדורות שפורסמו בגרמנית ובאנגלית. בשנת 1966 הוא יצא לאור בעברית, בתרגום מהולנדית של שמואל מוהליבר.
בדרך כלל במצב כזה, כאשר מאמר אקדמי מצטט מתוך ספר שתורגם בעבר, נהוג לצטט מתוך התרגום הקיים לעברית, כפי שתיארתי בפוסט קודם. אבל במקרה הזה היו לי סיבות שלא לעשות זאת. אחד המאמרים שעליהם עבדתי מסביר שהתרגום לאנגלית של הויזינחה בעייתי, בגלל הגלגולים שעבר הטקסט לפניו ומה שנראה למחברים כבעיות הבנה. הם תרגמו בעצמם מהולנדית קטעים שהם מצטטים והם מציינים טעויות בתרגום הקיים לאנגלית. להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר וורקרוס מאת מרי לו. עריכת התרגום ענת לויט, איור הכריכה גיא לנמן. אני שמחה לומר שחלקו השני של הספר כבר בתרגום וצפוי לצאת לאור בהמשך השנה.

אֶמיקָה צֶ’ן מעריצה את הידֵאוֹ טָנָקָה, הביליונר הצעיר שהמציא את משחק וורקרוס. זהו משחק שבו המשתתפים נכנסים לתוך מציאות וירטואלית והופכים לשותפים לתחרויות מסמרות שיער ולמתחרים שטופי דם ויזע.

בניגוד להידאו טנקה העשיר, אמיקה, היא ציידת ראשים ענייה, אין לה עבודה קבועה, ובעל הבית עומד לסלק אותה מהדירה העלובה שלה.

ברגע של חולשה, וכדי לזכות ברווח מהיר, אמיקה פורצת אל תוך משחק הפתיחה של טורניר וורקרוס הגדול. היא חושבת שהיא סמויה, אבל טעות קטנה אחת חושפת את הזהות שלה לעיני כול. אמיקה מחכה שיבואו לאסור אותה, אבל אז מגיעה ההפתעה האמיתית: הידאו טנקה רוצה שהיא תהיה לצידו, ויש לו משימה בשבילה.

מרגע זה אמיקה נקלעת למציאות של עושר וכוח, זוכה לתשומת לב מבלבלת מהרווק המבוקש בעולם, ובמקביל, יורדת לעומקו האפל של המשחק. מי רוצה להרוס את הבוס החדש שלה ואת האימפריה העצומה שבנה? ככל שאמיקה חופרת, התשובות מתרחקות והסכנה מתקרבת.

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, העוסקת בחקר התהליכים המנטליים, נדונה בספר זה הן בהקשר המדעי והן בגילוייה בחיי היום יום. ברוס גולדשטיין מציע מבט מעמיק על תחום מחקרי מרתק בפסיכולוגיה והזדמנות להבין את החשיבה האנושית: כיצד אנו חווים את סביבתנו; איך אנו זוכרים התרחשויות שחווינו; מה אנו מבינים וכיצד אנו מפרשים מה שאירע לנו; ומהם הגורמים “מאחורי הקלעים” המשפיעים עלינו.

הספר פסיכולוגיה קוגניטיבית פורס בפנינו מגוון אמצעים המאפשרים לחקור את התהליכים המנטליים, על אף שאינם ניתנים לצפייה ישירה. אמצעים אלה כוללים שיטות למדידת התנהגות ותגובות, טכניקות מתקדמות בחקר המוח וניתוח ביצועים של אנשים הסובלים מפגיעות מוחיות. הספר מציג תמונה רחבה של מחקרים קוגניטיביים מראשית המחקר בתחום ועד ימינו, הכוללת את התובנות שעלו מתוך המחקר, את מגבלות המחקר, את הדיון על פירוש הממצאים וכן כיווני מחקר לעתיד.

הנושאים המרכזיים במחקר הקוגניטיבי נדונים ב 13 פרקיו של הספר. ממחקרי התפיסה והקשב הבוחנים את מה שאנו קולטים ומעבדים מהעולם שסביבנו כאן ועכשיו; דרך עיבוד המידע ואחסונו בסוגי הזיכרון השונים; ועד למחקרים של תהליכים קוגניטיביים גבוהים יותר, ובהם חקר הדמיון, ההבנה, ההסקה, פתרון בעיות וקבלת החלטות.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת תכלת (עריכת תרגום: תמי בורשטיין) כך מקבלים החלטה מאת מייקל קרוגרוס ורומן טשפלר, מדריך קצר וקולע להתמודדות עם האתגרים הגדולים (והקטנים) של החיים.
• איך תדעו שאתם חותרים למטרה הנכונה?
• איך תקבלו החלטה מהירה?
• איך תקבלו החלטות אינטואיטיביות?
• איך תדעו אם כדאי לכם לחפש עבודה חדשה?
• איך תנהלו בהצלחה את עובדיכם?

כך מקבלים החלטה מציג 50 סיכומים תכליתיים לאסטרטגיות חשיבה מרכזיות. לא משנה אם אתם בוגרים טריים של החוג למנהל עסקים, בעלי נטיות כבדות להיסוסים, או פשוט משתוקקים לקבל נקודת מבט רעננה על החיים – כך מקבלים החלטה הוא המדריך המושלם עבורכם להבנה טובה יותר של אתגרי החיים וההתמודדות עמם.
כך מקבלים החלטה הפך לרב מכר עולמי מייד עם צאתו לאור, תורגם לעשרים שפות שונות ונמכר עד כה ביותר ממיליון עותקים.

– – – – – – – – – – – – – – – – –

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר משוואת האושר מאת מו גאוודט (עריכת תרגום: תמר משמר).
הכותב, מנהל בכיר בגוגל, בוחן את ההיבטים הבסיסיים ביותר של קיומנו, מגלה מה נמצא ביסוד הסבל ומשרטט תהליך הדרגתי המאפשר לחוות אושר במשך כל החיים ושביעות רצון לאורך זמן. הוא מראה לנו איך לחיות את החיים דרך עדשה צלולה, מלמד אותנו איך לנתץ את האשליות המעיבות על אורח החשיבה שלנו, להתגבר על נקודות העיוורון של המוח ולאמץ את חמש אמיתות היסוד.

גם אם ניצבים מולנו מכשולים גבוהים, גם אם אנחנו נושאים עלינו עול כבד, גם אם עלינו לעמוד בניסיונות קשים, כולנו יכולים להיות שבעי רצון ממצבנו הנוכחי ואופטימיים לקראת העתיד, הוא כותב, ומקדם את המטרה באתר https://www.solveforhappy.com/.
לחצו כאן לקריאת פרק מהספר.

לפני כמה שבועות התפרסמה התמונה הזאת באתר Goodreads, שהוא רשת חברתית של קוראים ומרכז ידע רב על ספרים.
בזמנו עוד אסור היה לי לגלות שאני מתרגמת את ספרה של מישל אובמה, אבל עכשיו אני יכולה להתהדר בתמונה ולעדכן שגם את הספר המרכזי בה אני מתרגמת, והוא יצא לאור במהלך השנה הבאה. זהו חלק שני בסדרה, שהחלק הראשון בה, וורקרוס, יתפרסם בקרוב.
בינתיים אפשר לקרוא קטעים מהתרגום של “הסיפור שלי” מאת מישל אובמה, שהתפרסמו במוסף “שבעה ימים” וגם לשמוע אותם, בהקראה של אבי שחרון מן הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה.
בתאריך 12.12.2018 אתארח בערב בקבוצת הפייסבוק “לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ.” ואשוחח שם על תרגום בכלל ועל ספרה של מישל אובמה בפרט. אתם מוזמנים לקרוא את השאלות והתשובות.

יצא לאור בתרגומי ספרה האוטוביוגרפי של מישל אובמה, “הסיפור שלי” (עריכת התרגום: מרים קוץ).
מישל רובינסון אובמה שימשה כגברת הראשונה של ארצות הברית משנת 2009 ועד 2017. היא בוגרת אוניברסיטת פרינסטון ובית הספר למשפטים של הרווארד, שהתחילה את הקריירה שלה כעורכת דין במשרד סידלי ואוסטין בשיקגו, שם פגשה את בעלה לעתיד, ברק אובמה. בהמשך עבדה בלשכתו של ראש עיריית שיקגו, באוניברסיטת שיקגו ובמרכז הרפואי של אוניברסיטת שיקגו. במהלך שמונה שנותיה כגברת הראשונה של ארצות הברית היא פעלה לקידום אורח חיים בריא ולמען זכויות נשים בכלל וילדות בפרט.
תרגום הספר היה משימה מעניינת, דחופה וחשאית – נאסר עלי לגלות לאחרים שאני עובדת עליו עד ליום שבו הספר יוצא לאור במקביל ברחבי העולם. מרגע זה והלאה מסע יחסי הציבור בעיצומו ואני בטוחה שתקראו ותשמעו על הספר לא מעט.

אני מעדיפה להביא בשולי הדברים את הסיפור הבא:
אחרי יציאתם של בני הזוג אובמה מהבית הלבן התפרסמה תמונתה של ילדה קטנה וחמודה בשם פרקר קרי, שהביטה כמהופנטת בדיוקן הרשמי של הגברת הראשונה (ציירת: אמי שרלד). פרקר זכתה להיפגש עם מישל, ובהאלווין האחרון היא גם התחפשה לדמותה בדיוקן, בשחזור של השמלה הייחודית. פרטים ותמונות נוספות, כולל זאת של אחותה הקטנה שהתחפשה למאבטחת שלה, בקישור.

יצא לאור בתרגומי “אני שונאת את כולם חוץ ממך” מאת אליסון רסקין וגבי דאן (עריכת התרגום – אלירז נר-גאון).
הספר כתוב כתיעוד של הודעות דואר אלקטרוני ומסרים מיידיים בין שתי חברות. התרגום היה מאתגר מבחינה זאת שהייתי צריכה למצוא את האיזון הנכון בין עדכניוּת לתקניוּת של ספר שיישאר על המדפים עוד שנים (אני מקווה). זה בהחלט היה אתגר שונה מרומן המכתבים הקודם שתרגמתי, “ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן.
וכך כתבו עליו בהוצאה לאור:

ג’ן ואווה הן החברות הכי טובות מאז כיתה ט’, למרות שהן שונות זו מזו כמו טקילה ודיאט קולה. אבל עכשיו הן נאלצות להיפרד, כי ג’ן – חתולת רחוב סוערת ומוחצנת ממשפחה לא מתפקדת – נוסעת ללמוד בבוסטון, ואילו אווה – נסיכה יהודייה נוירוטית, בת להורים סוּפר–מגוננים – מסוגלת להתרחק רק עד אוניברסיטת דרום קליפורניה, קילומטרים ספורים מביתה. המרחק בין השתיים מאתגר את החברוּת ביניהן, אבל גם נותן לכל אחת הזדמנות לפרוש כנפיים. אווה עושה את צעדיה הראשונים כתסריטאית ונאבקת בדייטים בצל החרדה החברתית שלה, וג’ן מבינה מקרוב מה זה אומר להיות עיתונאית נושכת ואיך לצלוח את העולם הנזיל–מגדרית בבוסטון הקרה. המיילים והודעות הטקסט שלהן חושפים אותן עד העצם (ויותר) ומאלצים אותן להתמודד עם פערי האישיות והערכים ביניהן, ולבדוק האם חברותן עומדת במבחן המרחק ההולך וגדל.
אליסון רסקין וגבי דאן, הקומיקאיות החברות מלוס אנג’לס שסרטיהן הקצרים בערוץ היוטיוב Just Between Us זכו ליותר מ–100 מיליון צפיות, מצליחות לתפוס ולהעביר את תמצית חייהם של בני דור האלפיים, בלי גבולות ועם חדות הבחנה בוגרת להפליא וצעירה להכעיס.

אמת ידועה לכל היא שהבגדים הם שכבת ההגנה הראשונה במעלה של מרגל בשטח אויב. סוכן חשאי או סוכנת חרש הנמצאים בארץ זרה חייבים להשתלב בצורה מושלמת באוכלוסייה המקומית בחזותם החיצונית, עוד לפני שהם מוציאים מילה מפיהם.
בתקופת מלחמת העולם השנייה שלח השירות החשאי הבריטי את אנשיו לאזורים שהיו נתונים תחת שלטון נאצי. חלקם היו ילידי המדינות הכבושות, חלקם בני בעלות הברית במקור שהיו מסוגלים “לעבור” כמקומיים. הנושא מופיע בכמה ספרים שתרגמתי, ביניהם “שם צופן: וריטי”, “סוכן חשאי”, “ניצוץ באפלה” וגם בספרי המסע בזמן “צפירת הרגעה” ו”עיר הזמן”.
כתבה באתר JSTOR Daily מפרטת את שיטות הפעולה של הבריטים בהכנת בגדיהם של הסוכנים, ומעוררת התפעלות מתשומת הלב המדוקדקת לפרטים. מנהלת המבצעים המיוחדים של בריטניה (SOE) השיגה בגדים, נעליים, מזוודות ושאר ציוד מתאים לסוכנים המיועדים למדינות אירופה באמצעים שונים: מפליטים ועד לחנויות יד שנייה. משאזלו הפריטים שאפשר היה לקנות או לקבל היא התחילה לייצר אותם, בין השאר בעזרת מתפרות בניהולם של מהגרים שהכירו את המנהגים במולדתם. להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כנרת “כנפי האש 1: שליחי הנבואה” מאת טוי ט׳ סת׳רלנד. “שליחי הנבואה” הוא הספר הראשון בסדרה חדשה, מתאים לקריאה החל מגיל 8-9, להערכתי. זוהי סדרת הדרקונים השלישית שאני מתרגמת (בנוסף על רוכבי הדרקונים של פרן מאת אן מקקפרי ושומרת הדרקונים מאת קרול וילקינסון).

הנבואה מספרת על חמישה דרקונים צעירים שיום אחד ישיבו את השלום לארצם. אבל לטיט ולחבריו, הדרקונים הנבחרים, נראה שלעולם לא יזכו להגשים את הנבואה. הם אפילו לא יודעים מתי המדריכים הקשוחים שאימנו אותם יחליטו שהם מוכנים למשימה וירשו להם לעזוב סוף־סוף את המערות שמתחת להר. כשחמשת הדרקונים מגלים מזימה נוראית שרקמו המדריכים שלהם, הם מבינים שהגיע הזמן לברוח ולהציל את עצמם ואת ארצם מגורל אכזר…

טוי ט’ סת’רלנד היא סופרת נוער וחובבת דרקונים מושבעת. מאז ומעולם הפריע לה שדרקונים הופיעו לרוב כאמצעי תחבורה, כחיות מחמד או כעוזריהם של הגיבורים, ולא זכו להיות גיבורי הסיפור. משום כך החליטה להקדיש לידידיה המכונפים את כנפי האש – סדרת הרפתקאות המתרחשת בממלכה של דרקונים ושהדרקונים הם גיבוריה. הסדרה התקבלה בהתלהבות רבה, תורגמה לעשרות שפות והיתה לרב־מכר בינלאומי.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

הספר “עיר הזמן” מאת דיאנה ווין ג’ונס יצא לאור בתרגומי בהוצאת “עוץ”:

על פיסה של זמן מחוץ להיסטוריה האנושית הוקמה עיר הזמן, שממנה אפשר להשקיף על כל מהלך ההיסטוריה. אבל גבירת הזמן, אשתו של מקים העיר, יצאה למסע של הרס במטרה לערער את ההיסטוריה ולהשמיד את עיר הזמן. שני ילדים מהעיר מחליטים לקחת עניינים לידיים, ובניגוד לכל החוקים הם יוצאים אל ההיסטוריה כדי לעצור את גבירת הזמן.

במקומה הם שולפים בטעות את ויויאן סמית משנת 1939: סתם ילדה בת 11 שפונתה מלונדון בשל הפצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. כיצד תחזור ויויאן אל ביתה במאה העשרים? ומי בכל זאת יציל את עיר הזמן?

ספרה הקלאסי של אשפית הפנטזיה, דיאנה ווין ג’ונס, הוא מסע בזמן כפי שלא הכרתם: בעבר, בעתיד ובשורשי האגדות. מומלץ לכל מי שאוהב עלילות מפתיעות, מותחות ומצחיקות.

אתם מוזמנים להשתתף בהגרלה על עותקי הספר בדף הפייסבוק שלי – לחצו כאן.
אפשר לקרוא את הפרק הראשון כאן.
אפשר לקנות את הספר ישירות מההוצאה כאן.

בקרוב יצא לאור בהוצאת עוץ הספר הנהדר “עיר הזמן” מאת דיאנה ווין ג’ונס. תרגמתי את הספר די מזמן, וכשהוא חזר אלי לקריאה אחרונה בשבוע שעבר, אחרי העריכה של רוני בק ושל גילי בר-הלל סמו, נהניתי ממנו שוב, אולי אפילו יותר. הנה תיאורו:

על פיסה של זמן מחוץ להיסטוריה האנושית, הוקמה עיר הזמן, ממנה אפשר להשקיף על כל מהלך ההיסטוריה. אבל גבירת הזמן, אשתו של מקים העיר, יצאה למסע של הרס במטרה לערער את ההיסטוריה ולהשמיד את עיר הזמן. שני ילדים מהעיר מחליטים לקחת עניינים לידיים כפי שהמבוגרים לא מעזים לעשות, ולצאת אל ההיסטוריה כדי לעצור את גבירת הזמן. אלא שבטעות הם שולפים את ויויאן סמית, סתם ילדה בת 12 שפונתה מלונדון בשל הפצצות הגרמנים ב-1939. כיצד תחזור ויויאן אל ביתה במאה העשרים, ומי יציל את עיר הזמן? ספרה הקלאסי של אשפית הפנטזיה, דיאנה ווין ג’ונס, מתאים לילדים מסביבות גיל 9 ומעלה, ולכל מי שאוהב עלילות מפתיעות, מותחות ומצחיקות.

הספר נמצא כרגע בתהליכי הפקה, כך שעדיין אין לו כריכה בעברית. מצורפות כאן ארבע כריכות לדוגמה ממהדורות שונות שלו באנגלית.
בתקופה הקרובה עורכת הוצאת עוץ פרויקט מימון המון לקראת שבוע הספר. בין השאר, אפשר לקנות שם את הספר הזה במכירה מוקדמת במחיר מיוחד. אני ממליצה עליו מאוד.

יצא לאור בתרגומי “אין מקום לחלומות קטנים”, ספרו האוטוביוגרפי של שמעון פרס. הספר נכתב במקור באנגלית, ואני מודה לפרופסור צביה ולדן, בתו של מר פרס, על עזרתה הרבה בעריכת התרגום.
העבודה על הספר הזה הייתה אתגר מיוחד. ראשית, לכבוד היה לי לקבל לידי את סיפורו האישי של אחד האנשים המרכזיים בתולדות מדינת ישראל. מעבר לזה, הטקסט כתוב בגוף ראשון מפיו של אדם שהיה ידוע בלשונו העשירה והיפה, אוהב ספר והשפה העברית.
חשוב היה שהתוצאה הסופית תהיה מנוסחת כפי שהיה פרס כותב אילו כתב מלכתחילה בעברית. בנוסף, כאשר מובאים ציטוטים מפי אנשים אחרים, החל מבן גוריון ועד לרבין, גם הם צריכים להיות מדויקים ונכונים.
לצורך התרגום קראתי כתבות וראיונות עם שמעון פרס וטקסטים שכתב בעבר, החל מנאומים ועד לספריו “לך עם האנשים” ו”יומן אנטבה”, שהפרק העוסק בו בספר הנוכחי כולל שיחות עם גיבורים אחרים של הפרשה.

פרטים נוספים על הספר ואת הפרק הראשון שלו אפשר לקרוא כאן.

שני ספרים בתרגומי, “חתולה לבנה” ו”כפפה אדומה” מאת הולי בלק, הצטרפו לאחרונה למבחר ספרי השמע של חברת אייקאסט, בהקראה מצוינת של שי סיני וילוז’ני.
מבחר הספרים המוקלטים, שעליהם כתבתי בעבר, צמח לאחרונה להפליא, ואני מכירה רבים (כולל אותי) שמאזינים להם ומעבירים בהנאה שעות של נסיעות, המתנה בתור ועבודות בית.
אפשר להאזין דרך המחשב או באמצעות אפליקציה בטלפון הנייד. חברת אייקאסט מציעה מנוי חודשי המאפשר האזנה כרצונכם או רכישה של ספרים בודדים, שיישמרו אצלכם. בנוסף, ספריות רבות מציעות למנויים בחינם האזנה לספרי אודיו, באמצעות אפליקציה ייעודית משלהן.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “לפיד בלילה” מאת סבה טהיר, ספר ההמשך של “הניצוץ שבאפר” (עריכת התרגום: יעל ינאי).
לאיה, אליאס והלן ממשיכים להילחם, לברוח, לרדוף ולחלץ במאבק מול כוחות האופל הטבעיים והעל-טבעיים באימפריה.

במהלך התרגום התכתבתי עם הסופרת, סבה טהיר. יש קטע בספר שבו אליאס נותן שם לילד ומסביר לו שמשמעותו בשפת הנוודים “מהיר”. סיפרתי לסבה שגם בעברית יש משמעות דומה למילה “טס” – מישהו או משהו שעף. היא שמחה מאוד לשמוע.

בקרוב יצא לאור באנגלית החלק השלישי בסדרה.
והנה קטע מהפתיחה:
“איך הם מצאו אותנו מהר כל כך?
מאחורי מהדהדות בקטקומבות צעקות כעס וחריקות מתכת. עיני מדלגות אל הגולגולות המחייכות לאורך הקירות. נדמה לי שאני שומעת את קולות המתים.
מהרי, הזדרזי, הם כאילו נושפים. אלא אם כן את רוצה להצטרף אלינו.
“מהר יותר, לאיה,” אומר מורה הדרך שלי. הוא נחפז לפני דרך הקטקומבות, השריון שלו מבריק. “נתחמק מהם אם נהיה מהירים. אני מכיר מנהרת בריחה שמובילה החוצה מהעיר. ברגע שנגיע לשם, נהיה בטוחים.”

כותבת האקדמיה ללשון העברית:

לרגל חג האסיף, אנו רוצים להציג בפניכם את העושר הנפלא של בציר השפה העברית באמצעות מבחר של מילים עבריות יפות המתארות את פעולות האיסוף החקלאיות השונות:
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
קציר – דגנים
בציר – ענבים
מסיק – זיתים
גדיד או גדיר – תמרים
ארייה – תאנים
קטיף – פירות שונים, למשל רימונים, פירות הדר

לאחרונה תרגמתי את ספרו האוטוביוגרפי של שמעון פרס, שנכתב באנגלית ויצא לאור בעברית בתוך זמן קצר בהוצאת “ידיעות אחרונות”. חשוב היה להקפיד שהנוסח העברי יבטא את שפתו העשירה והתקנית של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. לכן היה ברור שכאשר הוא מספר על התמרים הראשונים שאכל בארץ, המילה המתאימה היא “גדיד”.
גם כאשר הספר מביא דברים מפיהם של אנשים אחרים צריך היה להקפיד על התנסחויות מתאימות להם. מוזכר למשל פתק שהשאיר דוד בן גוריון לפרס לקראת סוף יום עבודה ארוך, והניסוח המתאים היה “אל תשכח לכבות החשמל” ולא “אל תשכח לכבות את האורות”.
הספר נמצא בימים אלה בתהליכי עריכה, אעדכן כאשר יצא לאור.

יצאה לאור בהוצאת כנרת מהדורה חדשה של הספר “קדחת הצבעונים” מאת דבורה מוגה בתרגומי משנת 2003.
המהדורה מתהדרת בכריכה עם צילום מתוך הסרט המוצג בימים אלה בקולנוע, וכוללת בתוכה עמודי צבע עם ציורים המוזכרים בספר.
מן הכריכה האחורית:

הימים ימי קדחת הצבעונים שאחזה בהולנד במאה השבע־עשרה. בצלי הפרחים נמכרים במחירים מופקעים, והסחר בהם סוחף ומרגש. קורנליוס, סוחר מזדקן ואספן של חפצים יפהפיים, מזמין את יאן ואן לוס, צייר צעיר ומוכשר, להנציח את דיוקנו על הבד. אלא שככל שמלאכת הציור מתקדמת, כך מתלהטת התשוקה בין סופיה, אשתו הצעירה, ובין האמן. בעוד התשוקות והחלומות מולידים תרמית מורכבת, ההימור הפזיז מוביל אל סוף מסעיר.

כתבה מטעם מוזיאון סמיתסוניאן מפריכה את קיומה של אותה “קדחת צבעונים”, על סמך ספרה החדש של אן גולדגר (Tulipmania: Money, Honor, and Knowledge in the Dutch Golden Age) אבל אין ספק שהסיפור עדיין מרתק.

אם התלבושות המפוארות בספר, בציורים ובסרט נראות מעניינות אתם מוזמנים לדף הפייסבוק שלי המוקדש לתלבושות היסטוריות.