“עסקת הדוכסית” מאת טסה דר יצא לאור בתרגומי בהוצאת ספרים בעלמא ונכנס מיד לרשימת רבי המכר הדיגיטליים אחרי שאלפי עותקים נמכרו בימים ספורים. ההצלחה משמחת אותי במיוחד כי זה הספר המושלם בשבילי כמתרגמת: רומן רומנטי שנון המתרחש בתחילת המאה ה-19 שהגיבורה שלו תופרת!
אני שמחה כל-כך שדורית תמיר בחרה לתרגם את הספר בהוצאה שלה, ונתנה לי אותו. זכיתי לתרגם תיאורי בגדים שאני אוהבת, ואפילו לזהות את השמלה המדויקת שמתוארת באחת הסצינות ולאפשר למאייר עומרי קורש להציג אותה על הכריכה. אני רוצה להודות לעורכת התרגום חמוטל לוין שעזרה לי לשכלל את הגידופים השייקספיריים וכינוי החיבה המקוריים שמופיעים בספר.

תקציר:

בלי אור, בלי נשיקות, בלי שאלות – זה מה שהדוכס מחפש באשתו העתידית.
השנה היא 1815. דוכס אשבורי חוזר מקרב ווטרלו כשחצי מגופו מושחת ומכוסה בצלקות קשות. הוא מעביר את ימיו לבד, בהרהורים קודרים ובמבטים זעופים ויוצא רק בשעות הלילה, אז הוא מטיל אימה על נוכלי לונדון. אין לו אשליות בדבר אהבה – לא ניתן לאהוב גבר במצבו – אבל עכשיו נוספה לו משימה חדשה: הוא זקוק ליורש, ולשם כך הוא צריך רעיה.
ארוחות משותפות, שמות חיבה מטופשים ואור יום בריא ומבריא – זה מה שהיא מתעקשת לתת.
אמה גלדסטון היא בתו של כומר כפרי שהתגלגלה לעיר, אחרי שאביה השליך אותה מביתו. היא עובדת כתופרת, ובסך הכל מנסה לגבות תשלום שמגיע לה, לדעתה, מהדוכס – סכום פעוט שעומד לשנות את חיי שניהם. הוא זקוק לרעיה. היא זקוקה לכסף. בזה זה מסתכם, אבל שם זה רק מתחיל.
על רקע ימיה ולילותיה של לונדון של ראשית המאה ה-19 מביאה טסה דר, סופרת רבי־המכר של הניו־יורק טיימס, סיפור על שני אנשים פגועים שחותמים ביניהם עסקה. סיפור מצחיק ומכאיב, שנון וחשוף, שובר לב וגם מאחה.

השמלה האדומה המתוארת בפרוטרוט בספר מזכירה את השמלה המפורסמת הזאת מאוסף מוזיאון ויקטוריה ואלברט, שהופיעה בין השאר על כריכת מהדורה מוערת של “אמה” מאת ג’יין אוסטן.
וכך היא מוצגת בספר:

על כיסוי המיטה המרופד היתה מונחת שמלה מהבד המשובח ביותר שנגעה בו מעודה. היא מיששה בפליאה את קצה האריג. מלמלת משי בצבע אבן אודם היתה פרושה מעל סאטן בגון השנהב, והתוצאה היתה סומק עשיר ומבליח. הגזרה היתה בצללית נועזת שמקורה באירופה, עם חצי־שרוול שהגיע רק מעט מתחת לכתף ומחשוף נמוך עד לקו החזה. בלי שנצים ובלי תחרה. העיטורים היחידים היו פרחים וענפים רקומים בטוב טעם וביד אמן סביב המכפלת, השרוולים והמחשוף.
השמלה הזכירה לה ורד הפורח במרכז גן נוי.
ברגע שמבטה ניתק בקושי מהבגד היא הבחינה בשאר התלבושת בסמוך: נעלי סירה בעלות עקבים עדינים וקישוטי רוזטות, חצאיות תחתוניות מטול קליל, כפפות ערב מסאטן, כותונת רקומה ומחוך אופנתי המדגיש כל שד בפני עצמו. וזה לא היה הסוף. גם שולחן האיפור שלה היה עמוס. גרביים ארוכים, ביריות, מכבנות משובצות באבני חן…

אגב, במקור המחוך מוגדר “divorce corset”, וזה כינוי משעשע שנובע מהעובדה שמחוך מהסוג הזה מפריד בין שד לשד, בניגוד לדגמים קודמים שנטו למחוץ את שניהם יחדיו. אפשר לקרוא עוד על השמלה באתר “מה תלבשו למסע בזמן?”

משכנע? הכי כדאי לקנות ישירות באתר ספרים בעלמא (יש הנחה בהרשמה לרשימת הדיוור)

ביקורתה של שירלי גל על הספר.