יצא לאור בתרגומי “קוד לבוש” מאת קרי פיירסטון (עורכת התרגום: יעל ינאי). הספר עוסק בנושא כאוב, שעולה לכותרות שוב ושוב – תלמידות בית ספר הסופגות גערות ואף אינן מורשות להיכנס ללימודים בגלל מה שהן לובשות, בעיקר מכנסיים קצרים מדי. הדבר קורה בארץ באותה הצורה שהוא מתואר בארצות הברית מפי הדמויות בספר. מולי, תלמידת חטיבת ביניים, מחליטה לפעול נגד חוסר הצדק ולשם כך נעזרת בחברות ובחברים, בהפקה של פודקאסט, בתליית שלטים, וגם בהורים ובמורות.

לשמחתי הספר מגיע לקהל רחב, ונבחר לאחד מספרי השנה של הוצאת מודן במשאל שנערך בין הקוראים והקוראות:

הרבה כבר נכתב על המשמעות של קודי לבוש ואכיפתם הבררנית, למשל במאמר הזה שמציין, בין השאר, את הנקודה החשובה שעיסוק בלבוש איננו מבטל עיסוק במיניות אלא להיפך, מבליט אותה כמרכזית במיוחד. שלומית הברון מסבירה את הבעייתיות בשרשור הבא בטוויטר (ובאתר “מידע אמין על מין“):

יצא לאור בתרגומי “מנתץ הכתר“, הספר השישי בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר). הספר סוגר את סיפורו של קלן, אבל אל חשש – דה קסטל כבר כתב ספר נוסף בעולם שבו הוא מתרחש ובכיכובה של דמות אהובה אחרת. אתם מוזמנים לקרוא את תשובותיו של הסופר לשאלות הקוראים הישראלים בחשבון האינסטגרם של ההוצאה.

קֶלֶן מתרגל לחייו החדשים בארמון ולראשונה מרגיש שהוא הופך לאדם שמורתו פֶריוּס פַּרפֶקס חלמה שיהיה. אפילו רַייקֶס לומד להעריך את החיים המהוגנים, כל עוד מאפשרים לו לגנוב פה ושם מהאוצר המלכותי. נראה שהשניים מצאו סוף–סוף את מקומם. השלווה מופרת כשמשחק קלפים תמים לכאורה
בין קלן לזר זקן מתגלה כתחרות מוחות קטלנית. עד מהרה קלן מבין
שהוא לכוד בקסמו של מג רב–עוצמה שמטרתו אחת: להרוג את קלע הכשף
של המלכה. האם תכסיסים יעזרו לו גם עכשיו?

אני מקפידה לשמור עותק מכל ספר שאני מתרגמת. בדרך כלל, כמה שנים אחרי שספר יצא לאור כבר קשה להשיג אותו, וחשוב לי שכולם יהיו ברשותי.
הספר “כלבי מכירות”, שתרגמתי בשנת 2008, פופולרי מאוד בקרב צעירים הלהוטים לעשות הון, רצוי במהירות. במשך כמה שנים הוא אכן אזל מהשוק. כמה מהם פנו אלי ואחד אפילו הצליח לשכנע אותי להשאיל לו את הספר לזמן קצר, ו”שכח” להחזיר. לאחרונה התברר לי שהודפסה מהדורה חדשה, וחברה מקסימה דאגה לקנות לי עותק במתנה.

כשהספר הגיע גיליתי לצערי עניין ששכחתי – הספר מתורגם בפנייה לקורא זכר, ואליו בלבד. בפתחו מופיעה ההתנצלות “בשל מגבלות השפה העברית הספר פונה לקוראים בלשון זכר, אך הוא מיועד כמובן גם לנשים, ואיתן הסליחה”. בתוך הספר מופיעים משפטים כמו “שיטת כלבי מכירות תלמד אותך לנצל את התחומים שבהם אתה חזק”.
בשנים האחרונות לא עולה על דעתי לתרגם ספרים בפנייה לקורא בלבד. זאת אמנם החלטה אידיאולוגית שלי, אבל למעשה תרגום כזה יחטא לכוונתם של רוב הספרים הנכתבים כיום באנגלית, המקפידים על פנייה שיוויונית ומתן דוגמאות מגוונות מגדרית.
בספרי עיון והדרכה מקובלת הפנייה לקוראים בגוף שני, שבאנגלית איננה ממוגדרת. זאת אומרת שה-you שאליהם פונה הטקסט יכולים להיות גבר, אישה, או מי שאינם מזדהותים כך או כך. השפה העברית מקשה עלינו לכתוב באופן מקביל, אבל יש בה מגוון פתרונות, ואני משתדלת להשתמש בהם בצורה כזאת שהקריאה תהיה שוטפת וטבעית, אבל לא מפלה.
אפשר לכתוב בלשון סתמית (כמו המשפט הזה), לפנות לקוראים בלשון רבים, או לקוראים ולקוראות, באופן מפורש. קל לתת דוגמאות בלשון נקבה וזכר לסירוגין – הרופאה נותנת מרשם, המורה נותן שיעורי בית, וכשצריך להדגיש את הפנייה האישית לכתוב “את או אתה”. מגוון האסטרטגיות מוסברות באתר המצוין “דברו אלינו“. האתר החדש שלי, “מה תלבשו למסע בזמן?” כבר כתוב מלכתחילה בצורה הזאת.
המהפך הלשוני הזה בן שנים ספורות בלבד – “כלבי מכירות”, שחוגג פחות או יותר גיל בר-מצווה, הוא הוכחה לכך. אבל הנורמה כבר מבוססת היטב אצל רוב חברותיי המתרגמות והעורכות (וגם אצל חלק מעמיתינו).
ברשתות החברתיות כבר מקובלות התנסחויות המשלבות מין זכר ונקבה, ואני מניחה שבשנים הבאות, ככל שאלה יתבססו, הן יחלחלו גם לספרים, שמטבעם הם שמרנים יותר. שפה חייבת להיות חיה ולהתאים את עצמה להתפתחויות בשטח וכיום, לשמחתי, נשים ונערות אינן מוכנות שיפטרו אותן בהתנצלות גנרית מתחת לכוכבית.

יצא לאור בתרגומי “קוטל המלכה“, הספר החמישי בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר).
קלן ממשיך להסתבך בצרות, הפעם בחצר המלוכה של דארום, אחרי שהוא מורח בטעות דם על דגלה של המלכה הצעירה, ונקלע לסכסוכים בין פלגים יריבים.
למזלו (לא ברור אם הטוב או הרע) נמצא איתו השותף העסקי שלו, רַייקֶס:

אם עוד לא ראיתם אף פעם חתול-סנאי, תדמיינו שאיזה אל שיכור לקח חתול שמנמן באורך קצת יותר מחצי מטר, נתן לו זנב גדול ושעיר וקרומי עור פרוותיים בין הרגליים האחוריות לקדמיות, שמאפשרים לו לדאות מצמרות עצים ולתקוע טפרים ושיניים בטרף נבחר – כלומר פחות או יותר בכל דבר שזז. אה, ואז אותו אל נתן ליצירתו מזג של גנב. וסחטן. ואולי גם רוצח, ביותר מהזדמנות אחת.

לכבוד פרסום הספר מעניקה הוצאת כתר במתנה לקוראים סיפור קצר בשם “המגית האלמנה”, ובו מֶר׳אֶסַן מקבלת אורחת מיוחדת. לקריאת הסיפור לחצו כאן.

יוצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת עוץ רצח זה לא מנומס מאת רובין סטיבנס (איור עטיפה נהדר: אלינה גורבן).
פנו דרך שרלוק וווטסון, צמד בלשיות חדש הגיע למדף הספרים! הכירו את תלמידות כיתה ח’ בפנימיית דיפדין, דייזי וולס והייזל וונג.

הפשע הכי חמור שתלמידה בדיפדין יכולה לבצע הוא אי-עמידה בלוחות הזמנים, כך שהייזל ווֹנג כלל לא מביאה בחשבון שהיא עלולה להתעכב ולאחר את הצלצול בגלל דבר לא צפוי כמו רצח. אבל הנה על רצפת אולם הספורט מוטלת מיס בל, המורה למדעים, ללא רוח חיים! הייזל רצה לקרוא לעזרה לחברתה הטובה דייזי וולס, שתמיד יודעת מה לעשות – אבל כשהשתיים חוזרות אל אולם הספורט, הגופה של מיס בל נעלמה! צרה צרורה. הצלצול כבר נשמע והשתיים עומדות לאחר לארוחת הערב. אבל דייזי דווקא מאושרת: הנה סוף סוף התעלומה שתצדיק את הקמת מועדון הבילוש וולס את וונג!

ספר ראשון בסדרת בילוש מענגת וממכרת, שהיתה ללהיט גדול בבריטניה. להורדת פרק לדוגמה לחצו כאן.
קוראים שהזמינו את הספר במכירה המוקדמת קיבלו גם בונוס – מתכון להכנת עוגיות “זבוב מעוך” (בכלל לא מגעיל כמו שזה נשמע).
קראו ביקורת על הספר מאת לי עברון באתר הפנקס.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות מחול הסוסים מאת ג’וג’ו מויס (עריכת התרגום: אירית מילר). במהלך תרגום הספר נחשפתי לעולם האקזוטי של אילוף סוסים לביצועי אקרובטיקה מורכבת, ואני עדיין לא בטוחה מה דעתי עליו.
על הספר:

כשסבא של שרה מעניק לה סוס יפהפה בשם בּוּ – בתקווה שיום יבוא והיא תלך בעקבותיו ותצטרף ל”לֶה קַאדְר נוּאָר”, בית הספר הצרפתי לרכיבה עילית, הרחק מהשכונה המתפוררת שבה הם מתגוררים – היא מאמנת אותו בפארקים ובסמטאות העיר. אבל אז סבה של שרה נופל למשכב, ושרה נאלצת לתמרן בין טיפול בסוס לבין לימודים בבית הספר וביקורים בבית החולים.

נטשה, עורכת דין צעירה, מנסה להשיג איזון בחייה לאחר כישלון נישואיה: שיקול הדעת המקצועי שלה מוטל בספק, החבר החדש שלה מתברר כאכזבה והיא נאלצת לחלוק את ביתה עם בעלה לשעבר. למרות זאת, כששרה בת הארבע-עשרה מתגלגלת לעולמה, נטשה מחליטה לקחת את הנערה תחת חסותה.
אבל שרה נושאת איתה סוד. סוד שישנה את חייהם של כל המעורבים בדבר לנצח.

ג’וג’ו מויס, מחברת רבי-המכר “ללכת בדרכך”, “הנערה שהשארת מאחור”, “מתנת כוכבים” ועוד, ואחת הסופרות האהובות בעולם, ברומן רחב יריעה ומרגש על חברות ועוצמה, ועל האופן שבו גם השינויים הקטנים ביותר יכולים לחולל ניסים.

יצא לאור בתרגומי הספר “קמלה האריס – בדרך שלה” מאת דן מוריין (עריכת התרגום: רתם כסלו), ביוגרפיה של סגנית הנשיא החדשה של ארצות הברית. הספר זמין לרכישה דיגיטלית ויגיע מודפס לחנויות בקרוב.

אין כמעט פרט אחד שגרתי לגבי קמלה האריס, ואף על פי כן, סיפורה האישי מייצג גם את הטוב ביותר שיש באמריקה.
אביה, יליד ג’מייקה ומרצה בכיר לכלכלה, ואמה, חוקרת סרטן שהיגרה מהודו בגיל 19 כדי לזכות בהשכלה טובה יותר, נפרדו כשקמלה היתה בת חמש, והאם גידלה אותה ואת אחותה הצעירה בכוחות עצמה. את תחושת הצדק החברתי שלה קיבלה קמלה משני הוריה, אולם מאמה ירשה מוסר עבודה, תשומת לב לפרטים ויותר מכול – כישרון לעקיפת דלתות נעולות.
מילדותה הצנועה באוקלנד, דרך ימיה כאקטיביסטית באוניברסיטת הווארד, צמחה האריס להיות אישה קשוחה, חכמה, חרוצה ושנונה. תפגשו כאן את האריס התובעת המשפטית מטילת האימה שהתקדמה במהירות; הציגה דרכים חדשניות לנטרול כנופיות פשע ולהגנה על עובדות ועובדים בתעשיית המין כששימשה כתובעת מחוזית בסן פרנסיסקו; ונהפכה לפרקליטת המדינה השחורה הראשונה בהיסטוריה של קליפורניה.
האריס, אסטרטגית וחריפה, לא חששה להיות קשוחה בפוליטיקה הדורסנית של קליפורניה, אבל גם היתה מסוגלת לרסן את מתקפותיה כשזה היה נחוץ; היא לא נרתעת מנטילת סיכונים וקיבלה החלטות נועזות כמו להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית חמש שנים בלבד אחרי תחילת כהונתה כפרקליטת המדינה, או כמו לתמוך במועמדותו של ברק אובמה כשסיכוייו עוד נחשבו קלושים; והיא לא נותנת לכישלון לרפות את ידיה: אחרי שלא הצליחה לקבל את המינוי למועמדות לנשיאות בעצמה ניהלה קמפיין מבריק מאחורי הקלעים כדי להשיג את המועמדות לתפקיד סגנית הנשיא לצדו של ג’ו ביידן.

“הרפּוּן” מאת עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר וסמואל כץ יצא לאור בתרגום שלי ושל אסנת הדר ובעריכה של תמי בורשטיין, דרך חברת GATS Translations.
הספר, שהיה רב-מכר בארצות הברית, מציג את הסיפור האמיתי שלא סופר עד כה על היחידה המיוחדת שהקים ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, במטרה אחת – להלחם במימון הטרור ברחבי העולם.
פרטים נוספים על הספר והמלצות עליו אפשר לקרוא כאן.
“הרפּוּן” מצטרף לספרים אחרים שתרגמתי מאנגלית, למרות שעיקר תוכנם, או לפחות חלק ממנו, מתמקד בישראל ובישראלים. תרגום כזה הוא פחות העברה משפה ומתרבות אחרת אל העברית הישראלית, ויותר החזרה של טקסט “הביתה”. אני מקווה שיעניין קוראים רבים כאן, נוסף על הקוראים עד כה ברחבי העולם.

יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרו האוטוביוגרפי של ברק אובמה, “ארץ מובטחת“.
בשל אורכו של הספר והדחיפוּת, תרגמתי אותו בשיתוף פעולה עם עידית שורר ועפר קובר, והעורכת מרים קוץ התמודדה עם אתגר העריכה השלם.
700 העמודים האלה הם החלק הראשון באוטוביוגרפיה של נשיא ארצות הברית לשעבר, ומכסים את התקופה שעד לסוף כהונתו הראשונה בבית הלבן, כולל ההתנקשות באוסאמה בן לאדן. כצפוי, יש בספר התייחסויות לישראל ולתהליך השלום במזרח התיכון, אם כי הנושא פחות מרכזי ממה שנדמה לנו כאן. יש גם, כמובן, אזכורים למישל ולבנות סשה ומליה, כולל כמה אירועים שנזכרו כבר בספרה של מישל אובמה, שתרגמתי לפני שנתיים.
אפשר לקרוא את הפרק הראשון באתר “עברית“.

יצא לאור בתרגומי “קסם של הורות” מאת הדוויג מונטגומרי (עריכת התרגום – מורן שין).
מונטגומרי היא פסיכולוגית מנוסה והספר נעים לקריאה (גם ויזואלית), מנחם ומועיל. הוא מצטרף לספר קודם שתרגמתי, “הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו” מאת פיליפה פרי בז’אנר ספרי ההורות שאינם מתמקדים בפרטים הקטנים של חיי היומיום אלא מבקשים לפתח גישה הוליסטית התומכת בבריאות הנפשית של כל בני המשפחה לאורך זמן.

איך נצליח לגדל ילדים מאושרים? איך נטפח בהם ביטחון עצמי? איך נכין את הילדים להתמודדות עם עצב בעתיד? עד כמה מותר לכעוס? מהי הטעות השכיחה ביותר של הורים? ומהו התפקיד החשוב ביותר של הורים לפעוטות ולמתבגרים?

קסם של הורות הוא ספר הדרכה יסודי ותמציתי להורים במאה העשרים ואחת. הדוויג מונטגומרי, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית עתירת ניסיון מנורווגיה, מכוונת כל אם, אב או בעלי תפקיד הורי כלשהו לעבר המטרה שכולנו רוצים בה: ילדים ומבוגרים מרוצים מעצמם ושמחים בחלקם – לבד, וגם יחד איתנו.

קסם של הורות הוא ספר חכם ופשוט שינחה אתכם כיצד להיות ההורים שאתם רוצים להיות. הוא עושה זאת בשבעה שלבים ברורים, כולל התמודדות עם קשיים רגשיים, גבולות ומערכות יחסים, וכן עבודה עצמית משמעותית. הספר הייחודי הזה הוא פרי של עשרות שנות מחקר וניסיון מעשי, ומביא עצות ושיטות נבונות שיעניקו להורים את הכלים הדרושים להם כדי להנחות את ילדיהם – ואת עצמם – בדרך אל האושר.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר כובל הנשמות מאת סבסטיאן דה קסטל. זהו הספר הרביעי בסדרת הפנטזיה המצליחה “קלע הכשף”, שאת שלושת הקודמים בה תרגמה לי עברון. העורכת נאוה צלר עזרה לי לשמור על הסגנון שנקבע לסדרה, ואין ספק שחלק מהאתגר היה הקפדה על אחידות במונחים ובמשלב.
“קלע הכשף” היא סדרת פנטזיה לנוער, מלאה אקשן, הרפתקאות והומור, בעיקר בזכות דמותו של חתול-סנאי עוקצני ומסריח בשם רייקס.
בעתיד צפויים לצאת לאור גם הספר החמישי והשישי בסדרה.

הכשף השחור שבקלן מתחזק, ואיתו החשש מפני עתיד של שיגעון ורצח. מיואש, קלן מחליט לצאת למסע במדבר בעקבות נזירים מסתוריים שיוכלו לרפא אותו מהקללה השחורה. אבל המדבר טומן בחובו סודות קטלניים, ועד מהרה קלן מגלה שמחיר הצלתו עלול להיות גבוה ממה שהוא מוכן לשלם.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ אדרות הלחש מאת דיאנה ווין ג’ונס (איור עטיפה: קתלין ג’נינגס).

הילדים במשפחה של טנאקווי תמיד ידעו שהם שונים מבני הכפר שבו גדלו, אבל עד שהתחילה המלחמה עם הכופרים, הם לא ידעו כמה שונאים אותם על כך. כעת הם נאלצים לברוח מהבית היחיד שידעו, ולצאת למסע לאורך הנהר הגדול, שבני הכפר סוגדים לו כאילו היה אל. בין אסונות טבע לאסונות מעשה-אדם, האחים ממשיכים לשוט לעבר הים – אבל האם הם נמלטים מסכנה אחת, רק כדי להיקלע לסכנה גדולה יותר?

את סיפור המסע אורגת טנאקווי, הלכה למעשה, עם חוטי צמר על נול. אט-אט הופכת האריגה לאדרת מפוארת, בה שזורים עתיד ועבר, מציאות ואגדה.

בדרך מקרה גיליתי שיר של דליה רביקוביץ’, שתואם באופן מצמרר למתרחש בספר, למרות שככל הנראה אין ביניהם שום קשר (השיר נכתב ב-1953, לפני שנכתב “אדרות הלחש”, ומן הסתם דיאנה ווין ג’ונס לא קראה אותו).

[פגעתי קני סוף]

“ודְָמיִתִי אמִּךֶָ”
הושע ד

פָּגַעְתִּי קְנֵי סוּף וּמֵימָיו שֶׁל נָהָר
וּפֶתַע דָּמְתָה לִי הַתְּהוֹם כְּאִמִּי;
וְלִי הִיא קְָראָה, וְלִי הִיא קָרְאָה
וְהִיא לֹא תִּלְאֶה עוֹד מִקְּרֹא לִי בִּשְׁמִי.

נָבְטוּ בִּי גַּלִּים בְּעֵינַיִם רַבּוֹת,
פָּצְרוּ בִּי קְנֵי סוּף כְּאַחֵַי בְּנֵי אִמִּי.
וְלִי הִיא קְָראָה, וְלִי הִיא קְָראָה
הַתְּהוֹם הַיְּרֻקָּה שֶׁדָּמְתָה כְּאִמִּי.

רָאִיתִי אִמִּי לְמַלְּטֵנִי בָּאָה,
בִּקְּשָׁה לְקַחְתֵּנִי הַבַּיְתָה אִמִּי.
שָׁלְחוּ בִּי קְנֵי גֹּמֶא כַּפּוֹת גִּבְעוֹלִים
וַתֵּרֶא אִמִּי כִּי יָצָא גְּזַר דִּינִי.

השיר פורסם בכרך “השירים הגנוזים” של רביקוביץ’ והוצג בערב “הכל אודות אמא – רועי חן ומשה סקאל בזוּם על אמהות בספרות” (לחצו על הקישור לצפייה מרתקת).

אפשר לקנות את “אדרות הלחש” ישירות מהוצאת עוץ. ברכישת כרטיסיה של 5 ספרים מכל קטלוג ההוצאה המחיר משתלם במיוחד והספרים יגיעו במשלוח הישר אליכם.

התחלתי לשמוע את “Heartburn*” של נורה אפרון בהקראה של מריל סטריפ. כיף לא נורמלי. ופתאום היה לי רגע של קליק.
בפרק השני היא מספרת על הפסיכולוגית היהודיה שלה בניו יורק והבדיחה החוזרת אצלה: על הילד היהודי שמפחד מקרעפלעך, ואימא שלו לוקחת אותו למטבח ומראה לו שלב אחרי שלב את ההכנה – שזה בצק כמו שהוא אוהב, ומילוי בשר כמו שהוא אוהב. בסוף הוא מבין שהתוצאה היא קרעפלעך, צורח ובורח.

נו, וזה בדיוק כמו הפרק ההוא ב”שכונת חיים” שבו יוני מפחד מהקובה שאימא שלו מכינה, למרות שהיא מראה לו את תהליך ההכנה, בצק הסולת שהוא אוהב והבשר שהוא אוהב. בסוף יוני צורח ובורח. (לחצו על הקישור כדי לראות את הקטע בארכיון “כאן”)

ככה שזה בדיוק כמו התזה המרכזית של הדוקטורט שתרגמתי, ועליו מבוסס ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל“: סרטי הבורקס (והנגזרת שלהם בשידורי הטלוויזיה החינוכית) מבוססים על ספרות יידיש קלאסית, כולל הסיפורים שלה שעברו גם לניו יורק.

*צביטה בלב מאת נורה אפרון בהוצאת כתר, תרגמה מאנגלית: אורית הראל, עיצוב עטיפה: נועה שניר, 180 עמודים. הספר ראה אור לראשונה בעברית בשם “צרבת” בתרגומו של אריה בובר (זמורה ביתן, 1987). כדאי לקרוא את הפוסט הזה של “מטבח קריאה” עם ביקורת נחמדה על הספר וגם מתכון מתוכו.

ב”שאלון הכורסא” מארח ירין כץ אנשי ספר במועדון הספר הטוב של הוצאת הכורסא. שמחתי לענות על השאלות שהוא שלח לי, והנה הן גם כאן.

1) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?
כשהייתי בתיכון עשיתי סדנת תרגום בבית אריאלה, ואחרי הצבא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, והתחלתי לתרגם ספרים במקביל ללימודים באוניברסיטת תל אביב, שם למדתי קורסים בתורת התרגום ובתחומים אחרים. בסופו של דבר עשיתי תואר שני במחקר תרבות, ובאמת מה שמעניין אותי עד היום הוא מאפיינים של תרבויות ומגעים ביניהן, ובעיקר התרבות הפופולרית.

2) מה היה הספר הראשון שתרגמת?
התחלתי לתרגם בשנת 1993, עבור הוצאת שלגי. הספר הראשון שתרגמתי היה בלש בריטי: “הרצחת וגם ירשת” מסדרת “המפקח ווקספורד חוקר” מאת רות רנדל. בדיעבד, הוא לא פשוט בכלל. יש בו רפרנסים קלאסיים וציטוטים מתוך “אוטופיה” מאת תומס מור.

3) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה?
יש קשה טוב וקשה רע. אני נהנית מאתגרים של ניסוח ומשחקי מילים, כמו שהיו למשל ב”שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. אבא שלי עזר עם שיכולי האותיות שחביבים על גיבור הספר, ונהניתי מהתחכמויות אחרות שם (למשל זאת שעליה כתבתי בפוסט הזה ). היה כיף גם לעבוד עם עורכת התרגום אורלי מזור-יובל, שזרמה עם חלק מההמצאות שלי ושיפרה במקומות אחרים.
מצד שני, יש לפעמים תוכן שקשה לעבוד עליו במשך שעות או ימים, כמו תיאורי אלימות. מילא בספר בדיוני, אבל יצא לי גם לעבוד על ספרי שואה, וזה היה נורא.

4) ומאיזה תרגום הכי נהנית?
האתגר המקצועי הגדול והמהנה ביותר שלי היה תרגום “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס. טיורינג היה מדען רב תחומי והספר משלב תיאורים של עבודתו במתמטיקה, בביולוגיה, וכמובן בתחום ההצפנה והמצאת תורת המחשבים כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. הביוגרפיה כתובה בשפה ספרותית עשירה ויפה ואפילו חייבה אותי לתרגם שירים של וולט ויטמן שלא היו קיימים בעברית.

5) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?
פרופסור גדעון טורי ז”ל היה אחד מחוקרי התרגום המובילים בעולם, מורה בחסד ומתרגם בעצמו. למדתי אצלו את כל הקורסים האפשריים ובסופו של דבר גם כתבתי תואר שני בהדרכתו. כל דרכי המקצועית מבוססת על הגישה שלו, שבוחנת את נורמות התרגום כפי שהן מתקיימות ומשתנות בכל חברה ובכל תקופה. אני חוזרת מדי פעם למאמרים שלו, בראשם זה שתרגמתי בהנחייתו על “שחזור תכונות רלוונטיות“. המאמר הזה משתמש בדוגמה מתוך ספרי “נרניה” שגדעון תרגם, וכשאני מקריאה אותם לבת שלי אני נהנית מחדש.

6) ולסיום, קצת על העדפות ספרותיות כקוראת: מהם הספרים האהובים עליך? ואילו ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?
באופן כללי אני חובבת גדולה של ז’אנרים ספרותיים שנחשבים שוליים. יש הרבה אנשים שלא מוכנים לגעת בספרות ספקולטיבית, אז אני ההיפך. כתבתי את עבודת התזה שלי על תולדות המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל וכבר שלושים שנה אני מנסה לפענח לעצמי את כוח המשיכה של הרומן הרומנטי, בין השאר דרך ספרות מחקרית. אני גם מתרגמת לא מעט ספרי נוער. הממסד מתייחס בביטול לספרי ז’אנר והם נדחקים למדפי גטו, ושלא בצדק, לדעתי. מדי פעם אני מנסה ספרות מיינסטרים ריאליסטית, בעיקר כזאת שרבים מתלהבים ממנה, ולא מבינה למה להסתפק רק בה.
אני אוהבת ספרים שסוחפים אותי למקומות אחרים, עם דמויות שמעניין להכיר ואינן שבלוניות. הדבר האחרון שאני רוצה לקרוא עליו הוא תיאור חיי היומיום של אם לשלושה מיישוב קהילתי בגליל (שזאת אני). תנו לי מסע בזמן, טיסה בחלל, דרקונים, הרפתקאות עבר. אני לא יודעת אם קראתי יותר עמודים של לויס מקמסטר בוז’ולד או דיאנה גבלדון (קראתי יותר ספרים של בוז’ולד, אבל הם קצרים יותר מאלה של סדרת “נוכריה”). לאחרונה קראתי ארבעה ספרים טובים של הסופרת ג’ו וולטון: טרילוגיה של היסטוריה חלופית ו”רומן היסטורי” על דרקונים בחברה כמו-ויקטוריאנית. אני קוראת בדפוס, בקינדל, באודיו, עברית, אנגלית, לפעמים גם קומיקס. המלצה חמה ממקור שאני מעריכה, בעיקר חברות שאת טעמן אני כבר מכירה, יכולה לשכנע אותי לנסות גם ספר שנראה לי רחוק קצת יותר מטעמי, בתקווה שיהיה מעניין.

יצא לאור בתרגומי “הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו” מאת פיליפה פרי (עריכת התרגום – הלית ינאי-לויזון).

גם אתם כמו כולם רוצים שהילדים שלכם יהיה מאושרים, וגם אתם כמו כולם מעוניינים להימנע מלדפוק אותם לנצח. אבל השאלה הגדולה היא כמובן איך להשיג את זה?

בספרה המרתק, החכם והמצחיק, הפסיכותרפיסטית פיליפה פרי מגלה לנו מה באמת חשוב ומאילו התנהגויות חשוב מאוד להימנע: ה”עשה” ו”אל תעשה” החיוניים של ההורות.

במקום לשרטט את התוכנית ה”מושלמת”, פרי מספקת נקודת ראות רחבה ומפנה את הזרקור אל האלמנטים שבונים מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים. הגישה המרעננת ונטולת השיפוטיות הזאת תעזור לכם:

להבין כיצד האופן שבו אתם גדלתם משפיע על אופן ההתנהגות שלכם כהורים
לקבל את העובדה שאתם ללא ספק תעשו טעויות, וגם ללמוד איך להתמודד איתן
לשבור מעגלים ודפוסים שליליים
להתמודד עם הרגשות שלכם ושל ילדיכם
להבין את המשמעויות העומדות מאחורי התנהגויות שונות

ספר זה, הגדוש תובנות ועצות מעשיות ומועילות, הוא ספר שכל הורה ירצה לקרוא וכל ילד יקווה שההורים שלו יקראו.

פיליפה פרי היא פסיכותרפיסטית ואשת תקשורת מובילה בבריטניה בנושא הורות. הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו (והילדים שלכם ישמחו שקראתם) נהפך לרב-מכר עולמי וזכה לשבחים. קוראים רבים ציינו כי הם חשו שהתנהגותם ההורית משתנה תוך כדי הקריאה בספר וכי הם למדו לנהל סיטואציות הוריות בצורה יעילה ורגישה יותר.

לרכישת הספר באתר ההוצאה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “משחק אחרון” מאת מרי לו (עריכת התרגום – אירית מילר, איור הכריכה גיא לנמן).
זהו הספר השני והאחרון בסדרת “וורקרוס“.

אֶמיקָה צֶ’ן תמיד העריצה את הידֵאוֹ, אבל אחרי ששרדה בקושי את אליפות וורקרוס וגילתה את האמת על האלגוריתם של המשחק, היא יודעת שאסור לה לבטוח בו. נחושה לשים סוף לתוכניות האפלות של חברה לשעבר, אמיקה חוזרת לוורקרוס, ועד מהרה מגלה שהפכה למבוקשת מספר אחת. הסיכוי היחיד שלה לשרוד הוא זירו, אחיו של הידאו, והצוות האכזר שלו, אבל להגנה שלהם יש מחיר. האם תצליח להשתחרר מרשת הבוגדנות והשקרים שנלכדה בה? וכמה רחוק תעז ללכת כדי להפיל את האדם שהיא אוהבת?

המשחק האחרון הוא הספר השני החותם את הרפתקת וורקרוס שכתבה. הספרים כבשו את לבבות הקוראים והמבקרים ברחבי העולם וכיכבו בראש רשימות רבי-המכר של ‘ניו יורק-טיימס’ ו’יו-אס-איי טודיי’.

לרכישת הספר באתר ההוצאה.

בנדיקט קמברבאץ’ מבקש ממישל אובמה חתימה על ספרה האוטוביוגרפי? זה כאילו בוים במיוחד בשבילי!
בסרטון שהופץ השבוע “נבחרות” ארצות הברית ובריטניה מתחרות ביניהן במשחק מחניים. הקטע היה חלק מתוכנית הבידור של ג’יימס קורדן. מישל הביאה את החברות האמריקאיות שלה, ג’יימס הביא את החברים הבריטים שלו, והכדורים עפו בלהט. אם קראתם את ספרה של אובמה אתם ודאי יודעים כמה היא פועלת לעידוד אורח חיים בריא, כולל פעילות ספורטיבית. היא גם מספרת על הופעות קודמות שלה בתוכניות בידור, וכמה הכנות וחזרות יש מאחורי הקלעים כדי שהתוצאה תיראה ספונטנית ומאולתרת.
בכל אופן, המפגש בין אובמה לבין קמברבאץ’ הצחיק אותי, כי שניהם מככבים בתרגומים שלי. היא באוטוביוגרפיה והוא בתפקיד אלן טיורינג בסרט “משחק החיקוי” המבוסס על “אלן טיורינג: האניגמה”. אם רק היו מביאים את ד”ר רות’ כשופטת במשחק זה היה מושלם!

יצא לאור בתרגומי הספר “פורץ גבולות” מאת ג’יל מרגו (עריכת התרגום: רתם כסלו).

בגיל 88, סר פרנק לאוי, אחד מעשירי אוסטרליה, עלה לישראל בפעם השנייה בחייו והוא חי עתה בתל אביב.
סיפורו הוא לא רק סיפור של פליט שנעשה למולטי-מיליארדר; זהו סיפורו הדרמטי של נער יהודי סלובקי אשר אופיו, שנצרף בלהבות השואה, התעצב כמפקד בגולני בשנת 1948.
זהו גם סיפורו של אדם שהשפיע על חייהם של מיליונים ברחבי העולם, שרבים מהם כלל אינם מכירים אותו. כאשר הקים מרכז רפואי כדי לחקור את בעיית הראייה הנדירה שממנה סבל בנו, מאות יָצאו ועוד יֵצאו נשכרים מכך.
קרון הרכבת המקורי שהניח על מסילת הרכבת בתוך אושוויץ-בירקנאו הוא סמל להנצחתם של חצי מיליון יהודים הונגרים שהושמדו שם, ובהם גם אביו של פרנק.

צפו בכתבת טלוויזיה על פרנק לאוי.

יצא לאור בתרגומי הכרך השני בסדרת הנוער “כנפי האש” מאת טוי ט’ סת’רלנד. “היורשת האבודה” מתרכז בסיפורה של צונמי, שחלמה כל חייה על קבלת הפנים החמה שתקבל כאשר תחזור אל הוריה המלכותיים בשבט דרקוני הים.

יורשת האבודה של כס כנפי־הים
חוזרת סוף־סוף הביתה…
צונמי וחבריה דרקונוני הגורל עושים את דרכם מתחת למים בחיפוש אחר מקלט, כי אין מקום בטוח יותר ליורשת האבודה של ממלכת כנפי־הים מאשר בארמון המלכותי. אבל בבית שמעולם לא הכירה מחכה לצונמי הפתעה — היא מגלה שבמימי הממלכה מסתתר מתנקש מסתורי שהורג מזה שנים את יורשות העצר. האם צונמי תהיה הקורבן הבא?

הבת שלי אוהבת מאוד את הסדרה הזאת. היא עזרה לי לעשות הגהות לתרגום שהגשתי, וכשהגיע הספר המודפס בלעה אותו תוך ימים ספורים. כדי לשמר את ההתלהבות נתתי לה את “שומרת הדרקונים“. מכירים עוד ספרי דרקונים טובים לגיל עשר?

בשבועות האחרונים אני מתרגמת במקביל טקסטים שונים מאוד אלה מאלה סביב נושא המשחקים. מצד אחד, ספר ההמשך של “וורקרוס” מאת מרי לו, ספר מדע בדיוני המתרחש בעתיד הקרוב. בעולם הקיים בספר הרוב המוחלט של האנשים מרכיבים עדשות מגע המוסיפות שכבות של מציאות ממוחשבת ומאפשרות להם תקשורת בין-אישית טלפתית והשתתפות במשחקים וירטואליים, החודרים גם למציאות. מצד שני, מאמרים אקדמיים לקורס על משחקים, משחוּק ומשחקיות, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
טקסט היסוד של תחום המחקר הזה הוא “האדם המשחק” (Homo Ludens) מאת ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הויזינחה (1945-1872). הספר יצא לאור במקור בשנת 1938, והויזינחה ערך בו שינויים בהמשך (בין השאר בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה), במהדורות שפורסמו בגרמנית ובאנגלית. בשנת 1966 הוא יצא לאור בעברית, בתרגום מהולנדית של שמואל מוהליבר.
בדרך כלל במצב כזה, כאשר מאמר אקדמי מצטט מתוך ספר שתורגם בעבר, נהוג לצטט מתוך התרגום הקיים לעברית, כפי שתיארתי בפוסט קודם. אבל במקרה הזה היו לי סיבות שלא לעשות זאת. אחד המאמרים שעליהם עבדתי מסביר שהתרגום לאנגלית של הויזינחה בעייתי, בגלל הגלגולים שעבר הטקסט לפניו ומה שנראה למחברים כבעיות הבנה. הם תרגמו בעצמם מהולנדית קטעים שהם מצטטים והם מציינים טעויות בתרגום הקיים לאנגלית. להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר וורקרוס מאת מרי לו. עריכת התרגום ענת לויט, איור הכריכה גיא לנמן. אני שמחה לומר שחלקו השני של הספר כבר בתרגום וצפוי לצאת לאור בהמשך השנה.

אֶמיקָה צֶ’ן מעריצה את הידֵאוֹ טָנָקָה, הביליונר הצעיר שהמציא את משחק וורקרוס. זהו משחק שבו המשתתפים נכנסים לתוך מציאות וירטואלית והופכים לשותפים לתחרויות מסמרות שיער ולמתחרים שטופי דם ויזע.

בניגוד להידאו טנקה העשיר, אמיקה, היא ציידת ראשים ענייה, אין לה עבודה קבועה, ובעל הבית עומד לסלק אותה מהדירה העלובה שלה.

ברגע של חולשה, וכדי לזכות ברווח מהיר, אמיקה פורצת אל תוך משחק הפתיחה של טורניר וורקרוס הגדול. היא חושבת שהיא סמויה, אבל טעות קטנה אחת חושפת את הזהות שלה לעיני כול. אמיקה מחכה שיבואו לאסור אותה, אבל אז מגיעה ההפתעה האמיתית: הידאו טנקה רוצה שהיא תהיה לצידו, ויש לו משימה בשבילה.

מרגע זה אמיקה נקלעת למציאות של עושר וכוח, זוכה לתשומת לב מבלבלת מהרווק המבוקש בעולם, ובמקביל, יורדת לעומקו האפל של המשחק. מי רוצה להרוס את הבוס החדש שלה ואת האימפריה העצומה שבנה? ככל שאמיקה חופרת, התשובות מתרחקות והסכנה מתקרבת.

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, העוסקת בחקר התהליכים המנטליים, נדונה בספר זה הן בהקשר המדעי והן בגילוייה בחיי היום יום. ברוס גולדשטיין מציע מבט מעמיק על תחום מחקרי מרתק בפסיכולוגיה והזדמנות להבין את החשיבה האנושית: כיצד אנו חווים את סביבתנו; איך אנו זוכרים התרחשויות שחווינו; מה אנו מבינים וכיצד אנו מפרשים מה שאירע לנו; ומהם הגורמים “מאחורי הקלעים” המשפיעים עלינו.

הספר פסיכולוגיה קוגניטיבית פורס בפנינו מגוון אמצעים המאפשרים לחקור את התהליכים המנטליים, על אף שאינם ניתנים לצפייה ישירה. אמצעים אלה כוללים שיטות למדידת התנהגות ותגובות, טכניקות מתקדמות בחקר המוח וניתוח ביצועים של אנשים הסובלים מפגיעות מוחיות. הספר מציג תמונה רחבה של מחקרים קוגניטיביים מראשית המחקר בתחום ועד ימינו, הכוללת את התובנות שעלו מתוך המחקר, את מגבלות המחקר, את הדיון על פירוש הממצאים וכן כיווני מחקר לעתיד.

הנושאים המרכזיים במחקר הקוגניטיבי נדונים ב 13 פרקיו של הספר. ממחקרי התפיסה והקשב הבוחנים את מה שאנו קולטים ומעבדים מהעולם שסביבנו כאן ועכשיו; דרך עיבוד המידע ואחסונו בסוגי הזיכרון השונים; ועד למחקרים של תהליכים קוגניטיביים גבוהים יותר, ובהם חקר הדמיון, ההבנה, ההסקה, פתרון בעיות וקבלת החלטות.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת תכלת (עריכת תרגום: תמי בורשטיין) כך מקבלים החלטה מאת מייקל קרוגרוס ורומן טשפלר, מדריך קצר וקולע להתמודדות עם האתגרים הגדולים (והקטנים) של החיים.
• איך תדעו שאתם חותרים למטרה הנכונה?
• איך תקבלו החלטה מהירה?
• איך תקבלו החלטות אינטואיטיביות?
• איך תדעו אם כדאי לכם לחפש עבודה חדשה?
• איך תנהלו בהצלחה את עובדיכם?

כך מקבלים החלטה מציג 50 סיכומים תכליתיים לאסטרטגיות חשיבה מרכזיות. לא משנה אם אתם בוגרים טריים של החוג למנהל עסקים, בעלי נטיות כבדות להיסוסים, או פשוט משתוקקים לקבל נקודת מבט רעננה על החיים – כך מקבלים החלטה הוא המדריך המושלם עבורכם להבנה טובה יותר של אתגרי החיים וההתמודדות עמם.
כך מקבלים החלטה הפך לרב מכר עולמי מייד עם צאתו לאור, תורגם לעשרים שפות שונות ונמכר עד כה ביותר ממיליון עותקים.

– – – – – – – – – – – – – – – – –

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר משוואת האושר מאת מו גאוודט (עריכת תרגום: תמר משמר).
הכותב, מנהל בכיר בגוגל, בוחן את ההיבטים הבסיסיים ביותר של קיומנו, מגלה מה נמצא ביסוד הסבל ומשרטט תהליך הדרגתי המאפשר לחוות אושר במשך כל החיים ושביעות רצון לאורך זמן. הוא מראה לנו איך לחיות את החיים דרך עדשה צלולה, מלמד אותנו איך לנתץ את האשליות המעיבות על אורח החשיבה שלנו, להתגבר על נקודות העיוורון של המוח ולאמץ את חמש אמיתות היסוד.

גם אם ניצבים מולנו מכשולים גבוהים, גם אם אנחנו נושאים עלינו עול כבד, גם אם עלינו לעמוד בניסיונות קשים, כולנו יכולים להיות שבעי רצון ממצבנו הנוכחי ואופטימיים לקראת העתיד, הוא כותב, ומקדם את המטרה באתר https://www.solveforhappy.com/.
לחצו כאן לקריאת פרק מהספר.

לפני כמה שבועות התפרסמה התמונה הזאת באתר Goodreads, שהוא רשת חברתית של קוראים ומרכז ידע רב על ספרים.
בזמנו עוד אסור היה לי לגלות שאני מתרגמת את ספרה של מישל אובמה, אבל עכשיו אני יכולה להתהדר בתמונה ולעדכן שגם את הספר המרכזי בה אני מתרגמת, והוא יצא לאור במהלך השנה הבאה. זהו חלק שני בסדרה, שהחלק הראשון בה, וורקרוס, יתפרסם בקרוב.
בינתיים אפשר לקרוא קטעים מהתרגום של “הסיפור שלי” מאת מישל אובמה, שהתפרסמו במוסף “שבעה ימים” וגם לשמוע אותם, בהקראה של אבי שחרון מן הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה.
בתאריך 12.12.2018 אתארח בערב בקבוצת הפייסבוק “לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ.” ואשוחח שם על תרגום בכלל ועל ספרה של מישל אובמה בפרט. אתם מוזמנים לקרוא את השאלות והתשובות.

יצא לאור בתרגומי ספרה האוטוביוגרפי של מישל אובמה, “הסיפור שלי” (עריכת התרגום: מרים קוץ).
מישל רובינסון אובמה שימשה כגברת הראשונה של ארצות הברית משנת 2009 ועד 2017. היא בוגרת אוניברסיטת פרינסטון ובית הספר למשפטים של הרווארד, שהתחילה את הקריירה שלה כעורכת דין במשרד סידלי ואוסטין בשיקגו, שם פגשה את בעלה לעתיד, ברק אובמה. בהמשך עבדה בלשכתו של ראש עיריית שיקגו, באוניברסיטת שיקגו ובמרכז הרפואי של אוניברסיטת שיקגו. במהלך שמונה שנותיה כגברת הראשונה של ארצות הברית היא פעלה לקידום אורח חיים בריא ולמען זכויות נשים בכלל וילדות בפרט.
תרגום הספר היה משימה מעניינת, דחופה וחשאית – נאסר עלי לגלות לאחרים שאני עובדת עליו עד ליום שבו הספר יוצא לאור במקביל ברחבי העולם. מרגע זה והלאה מסע יחסי הציבור בעיצומו ואני בטוחה שתקראו ותשמעו על הספר לא מעט.

אני מעדיפה להביא בשולי הדברים את הסיפור הבא:
אחרי יציאתם של בני הזוג אובמה מהבית הלבן התפרסמה תמונתה של ילדה קטנה וחמודה בשם פרקר קרי, שהביטה כמהופנטת בדיוקן הרשמי של הגברת הראשונה (ציירת: אמי שרלד). פרקר זכתה להיפגש עם מישל, ובהאלווין האחרון היא גם התחפשה לדמותה בדיוקן, בשחזור של השמלה הייחודית. פרטים ותמונות נוספות, כולל זאת של אחותה הקטנה שהתחפשה למאבטחת שלה, בקישור.