ספרים שתרגמתי
My Translations






אלן טיורינג
בני הנפילים
ג'יין אוסטן
שם צופן וריטי

משחק אחרון
וורקרוס
מנתץ הכתר
קוטל המלכה
כובל הנשמות
פיליפה פרי
שפע של קתרינות














לרשימה המלאה
Complete list


logo

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת

עמודים קבועים

בזמן האחרון

נושאים

Subscribe2

משחק האומנת

17/06/2023

יצא לאור בתרגומי “משחק האומנת“, מאת טסה דר (עורכת התרגום: חמוטל לוין). אפשר למצוא את הספר באתר ובדוכנים של הוצאת ספרים בעלמא בשבוע הספר, והוא נכנס במהירות לרשימת רבי המכר הדיגיטליים.
גם לספר הזה צייר עומרי קורש כריכה מקסימה, המציגה את הגיבורה בשמלה שהיא לובשת באחת הסצינות המתוארות. בניגוד לעסקת הדוכסית, הפעם לא מצאתי את השמלה הספציפית באוסף של אף מוזיאון, אבל סיפקתי ציורים, הדפסים ותרשימים להשראה היסטורית.
אני מצרפת כאן את תקציר הספר, ואחריו גם הצצה לאתגר תרגומי שעמד בפניי.

לאלכסנדרה מאונטבטן יש הרבה תוכניות לחיים, אבל לחיים יש תוכניות אחרות בשבילה.
כבתו של יורד־ים היא ראתה עולם ורכשה השכלה מגוונת יותר מזו של נשים אחרות במעמדה באנגליה של המאה ה-19. כעת היא מנסה להשיג בכוחות עצמה ביטחון כלכלי ובית.
אבל שרשרת אירועים שתחילתם באי־הבנה וסופם בטביעה של כלי עבודתה בנהר התמזה, מאלצת אותה לקבל על עצמה תפקיד בלתי אפשרי: להפוך שתי יתומות פרועות, בנות חסותו של דוכס, לגבירות צעירות ומנומסות. אלא שהילדות לא זקוקות למשמעת. הן צריכות חיבוק ובית אוהב. ואין שום דרך לשכנע בזאת את האפוטרופוס שלהן. אלכסנדרה יודעת את זה, כי היא כבר ניסתה הכול. או לפחות כמעט הכול.
ליורש ההולל של הדוכס אין שום כוונה לשנות את דרכיו. אבל לעיתים השינוי פשוט נכנס דרך הדלת הלא־נכונה.
כמו כל יורש עשיר וחסר מוסר המכבד את עצמו, צ’ייס מקפיד על כלל חשוב אחד: בלי רגשות. כל הרגשות כולם. כך הוא מצליח לא לחשוב על האשמה האיומה שהוא נושא עימו, ואם זה אומר שעליו לוותר על שמחה וקרבה, הוא מוכן להקריב את הקורבן הזה. כאשר אומנת קטנה ועקשנית מנסה להחזיר אותו למוטב, הוא מחליט להבהיר לה שלא תצליח לשנות אותו. אבל אלכסנדרה אינה מה שהוא חשב: היא חדת חושים, חכמה ונוקבת. והיא מסרבת לראות בו מקרה אבוד. מהר מאוד החומות המקיפות את ליבו של צ’ייס מתחילות להתמוטט… והוא נמצא בסכנת טביעה.
משחק האומנת הוא ספר מרתק, שנון ומשעשע המזמין אותנו אל קיטון קטן ופחות מוכר בנבכי האריסטוקרטיה האנגלית של תקופת הריג’נסי על כלליה והפרתם. זהו ספר שני בסדרה נערה פוגשת דוכס של סופרת רבי המכר טסה דר. קדם לו הספר עסקת הדוכסית.

בשלב די מוקדם בספר, כאשר אלכסנדרה מגיעה לראשונה לביתו של צ’ייס, היא נכנסת לחדר הפרטי שהוא מכין לעצמו למפגשים לוהטים עם מיטב גבירות החברה. לסופרת טסה דר יש חיבה גלויה למשחקי מילים ואליטרציות, ולכן החדר הזה מקבל שלל שמות שנונים יותר או פחות, אבל כולם צריכים היו להסתדר בעברית בשתי מילים שמתחילות בצליל זהה. זאת רשימת האפשרויות שהכנתי, ורובן נכנסו לתרגום, בהתאם להקשר ועם זכות קטנה לאלתר. לא קשה להסיק מהן שהספר כולל תיאורי סקס מפורשים:

אוהל האהבה
אוניברסיטת האורגזמות
בור הבשרים
גוב הגיפופים
היכל התאווה
היכל ההוללות
זירת הזימה
חדר החרמנות
חדר החשק
החוג לחושניות
חוילת החמדה
חושת החשק
טרקלין התשוקה
לשכת הליקוקים
מאורת המאהבות
מצודת המציצות
מרתף המזמוטים
מפתן הפיתוי
מערת העריות
נישת הניאוף
ערש העילוסים
שדירת השיגולים
תא התאווה

כתבתי עוד על עיצוב הכריכה של “משחק האומנת” באתר “מה תלבשו למסע בזמן?”
ספרי “נערה פוגש דוכס” זמינים במחירי מבצע בדוכני שבוע הספר ובאתר “ספרים בעלמא” ויהיו בחנויות הספרים בחודש יולי. את תרגום הספר השלישי בסדרה אסיים עוד החודש. אשמח לשמוע חוויות מהקריאה בהם.

בעין החתול

25/02/2022

מתברר שיש לי התמחות מיוחדת בתרגום חתולים מדברים, ואל יקל הדבר בעיניכם, שכן נדרשת תשומת לב מיוחדת. רואול מ”כננת האווירונאוט” מאת ג’ים בוצ’ר הוא חתן אות חתולון הזהב לשנת
2017 מטעם אתר “הספרייה הפנטסטית“. (האות, בראש הפוסט, בעיצובה של אור רוזנשטיין). יש היבט מסוים של חתוליות ב”חתולה לבנה” מאת הולי בלק.  ולאחרונה אני עובדת על רייקס בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (שהוא בכלל חתול-סנאי, ויאיים עכשיו לאכול לי את העיניים). בעתיד תזכו להתבשם בקסמו של  ברוטוס מ”מדריך העצלנית לקסם” מאת הלן הארפר, המדהים את כל שומעיו.

אחרי כל אלה, אין פלא שהצטרפתי בשמחה לכנס “דורות – עין החתול“, כדי להעביר הרצאה על תרגום בכלל, ותרגום חתולים (ודרקונים, ועוד) בפרט. הכנס ייערך בפורים, 17.3.22, בחיפה. באתר הכנס אפשר כבר לעיין בתוכנייה, ובקרוב תוכלו להזמין כרטיסים לאירועים השונים, כולל ההרצאה שלי. כמו שברוטוס היה אומר ודאי, אף חתול ששפמו בראשו לא יחמיץ את הכנס הזה.

 

הנה ספרי החתולים המדברים שלי (אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה):

שאלון “מאחורי הספרים”

21/11/2021

בקבוצת הפייסבוק “המלצות אמיתיות על ספרים” התפרסם שאלון איתי, במסגרת סדרה של ראיונות עם האנשים שמאחורי הספרים.

השבוע בפינתנו מאחורי הספרים – המתרגמת ענבל שגיב-נקדימון
בין הספרים שתרגמה: האוטוביוגרפיות של מישל וברק אובמה, “עיר הזמן” ו”אדרות הלחש” מאת דיאנה ווין ג’ונס (עוץ הוצאה לאור), “האפיפיורית יוהנה” מאת דונה וולפולק קרוס, “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס, “ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן ועוד יותר ממאה ושישים ספרים שיצאו לאור עד כה.

 איך הגעת להיות מתרגמת? כמה שנים את בתחום?
אני מתרגמת ספרים מאז שנת 1993, כשהייתי סטודנטית באוניברסיטת תל אביב. למדתי אצל פרופ’ גדעון טורי ז”ל, שהיה אחד מחוקרי התרגום המובילים בעולם ומתרגם בעצמו, ובמקביל התחלתי לתרגם ספרים להוצאות לאור.
 מה הספר האחרון שתרגמת?
הספר האחרון שיצא לאור עם תרגום שלי הוא “השטן ודניאל ובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה. המקרה שלו יוצא דופן, כי תרגמתי את הסיפור הקלאסי להנאתי לפני שנים רבות, ולא מזמן פנה אלי ראובן מירן מהוצאת נהר וביקש שאתרגם סיפור נוסף. הוא הוציא אותם בספרון מקסים, יחד עם אחרית דבר של ערן סבאג. להמשך הקטע →

השטן ודניאל ובסטר

14/10/2021

בהוצאת נהר יצא לאור ספר המאגד שני סיפורים בתרגומי: “השטן ודניאל ובסטר” ו”דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, בעריכת תרגום של ראובן מירן ועריכת לשון של מיכל ברמן ובתוספת אחרית דבר מאירת עיניים מאת ערן סבאג. קורותיו של הספר הזה יוצאות דופן: לפני שנים לא מעטות תרגמתי את הסיפור הראשון ופרסמתי אותו באתר שלי. בשנה שעברה פנה אלי ראובן מירן מהוצאת נהר וביקש לפרסם את התרגום שלי ולהוסיף עליו סיפור נוסף מאת סטיבן וינסנט בנה. התרגום זכה באות האיכות של המפעל לתרגום ספרות מופת.

לסיפור ההתנצחות של ובסטר עם השטן מקום מכובד בתרבות הפופולרית בארצות הברית, ואזכורים שלו מופיעים ביצירות שונות. הדוגמה החביבה עלי ביותר, כמובן, היא בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. בפרק הפותח של הסדרה, “מפגש בפארפוינט”, עומדת האנושות למשפט על עוולותיה, וקפטן פיקארד מסנגר עליה במלוא הלהט של דניאל ובסטר עצמו, כולל ציטוטים משייקספיר. בפרק הסוגר של הסדרה, שבע עונות אחר כך, הוא גם מנצח במשפט.

אני ממליצה לשמוע את תוכניתו של ערן סבאג “חיים של אחרים“, המוקדשת לדניאל ובסטר, כולל הקראה מתרגומו לעברית בידי א. בן צבי שיצא לאור בספרית “תרמיל” בשנות השישים. אפשר גם לשמוע את “השטן ירד לג’ורג’יה” (כאן למשל בביצוע של החבובות).

בסיפור השני בספר, המתורגם כאן לראשונה לעברית, מתמודד הגיבור האמריקאי דניאל ובסטר מול ישות על-טבעית אחרת, שגם היא מקורה בכתבי הקודש: לוויתן נחש עקלתון עם חיבה עזה לדגי בקלה, רצוי במנות בגודל חבית.

הנה הפתיחה (אגב, אני מקבלת נקודת בונוס מעצמי כי הצלחתי להכניס את המילה “שגיב” לתרגום):

זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ’וסטס עם ורמונט וניו המפשייר.
כן, דניאל ובסטר מת – בכול אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מארשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, “דניאל ובסטר – דניאל ובסטר!” האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, “שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?” ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק הישר מתוך האדמה. בכול אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד.
אתם מבינים, במשך זמן מה, הוא היה האדם החשוב ביותר בארץ. הוא לא הגיע להיות נשיא, אבל הוא היה האדם החשוב ביותר. אלפים שמו בו מבטחם כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו, וסיפרו סיפורים עליו ועל הדברים שהיו שלו, שהיו כמו סיפורים על גיבורי התנ”ך, אברהם, יצחק ויעקב. אמרו, שכאשר הוא קם לדבר, כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קיטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו, שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת-הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים הישר אל תוך כיסיו, כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו. כזה מין אדם הוא היה, וחוותו הגדולה במארשפילד היתה ראויה לו. התרנגולות שהוא גידל היו כל כולן בשר לבן, עד לעצמות הרגליים, בפרות טיפלו כמו בילדים, ולאייל הגדול, שלו קרא גוליית, היו קרניים שהתעקלו כקנוקנות צמח מטפס, והוא היה מסוגל להפיל בנגיחה דלת ברזל. אבל דניאל לא היה מין בעל אחוזה אצילי; הוא הכיר את כל דרכי האדמה, והיה קם לאור הנר כדי לדאוג שכל מה שצריך לעשות יעשה. אדם בעל פה כלועו של כלב מסטיף, מצח שגיב כהר, ועיניים בוערות כגחלים – זה היה דניאל ובסטר בשיא ימיו. והמשפט הגדול ביותר שבו טען לא נכתב מעולם בספרים, כיוון שהוא טען בו כנגד השטן, פנים אל פנים ובלא רסן או מושכות. וזה הסיפור ששמעתי בעבר, לא פעם ולא פעמיים.

את ההמשך, ואת הסיפור “דניאל ובסטר ונחש העקלתון”, תמצאו בספר בהוצאת נהר.

כלבי מכירות – מהדורה חדשה

24/08/2021

אני מקפידה לשמור עותק מכל ספר שאני מתרגמת. בדרך כלל, כמה שנים אחרי שספר יצא לאור כבר קשה להשיג אותו, וחשוב לי שכולם יהיו ברשותי.
הספר “כלבי מכירות”, שתרגמתי בשנת 2008, פופולרי מאוד בקרב צעירים הלהוטים לעשות הון, רצוי במהירות. במשך כמה שנים הוא אכן אזל מהשוק. כמה מהם פנו אלי ואחד אפילו הצליח לשכנע אותי להשאיל לו את הספר לזמן קצר, ו”שכח” להחזיר. לאחרונה התברר לי שהודפסה מהדורה חדשה, וחברה מקסימה דאגה לקנות לי עותק במתנה.

כשהספר הגיע גיליתי לצערי עניין ששכחתי – הספר מתורגם בפנייה לקורא זכר, ואליו בלבד. בפתחו מופיעה ההתנצלות “בשל מגבלות השפה העברית הספר פונה לקוראים בלשון זכר, אך הוא מיועד כמובן גם לנשים, ואיתן הסליחה”. בתוך הספר מופיעים משפטים כמו “שיטת כלבי מכירות תלמד אותך לנצל את התחומים שבהם אתה חזק”.
בשנים האחרונות לא עולה על דעתי לתרגם ספרים בפנייה לקורא בלבד. זאת אמנם החלטה אידיאולוגית שלי, אבל למעשה תרגום כזה יחטא לכוונתם של רוב הספרים הנכתבים כיום באנגלית, המקפידים על פנייה שיוויונית ומתן דוגמאות מגוונות מגדרית.
בספרי עיון והדרכה מקובלת הפנייה לקוראים בגוף שני, שבאנגלית איננה ממוגדרת. זאת אומרת שה-you שאליהם פונה הטקסט יכולים להיות גבר, אישה, או מי שאינם מזדהותים כך או כך. השפה העברית מקשה עלינו לכתוב באופן מקביל, אבל יש בה מגוון פתרונות, ואני משתדלת להשתמש בהם בצורה כזאת שהקריאה תהיה שוטפת וטבעית, אבל לא מפלה.
אפשר לכתוב בלשון סתמית (כמו המשפט הזה), לפנות לקוראים בלשון רבים, או לקוראים ולקוראות, באופן מפורש. קל לתת דוגמאות בלשון נקבה וזכר לסירוגין – הרופאה נותנת מרשם, המורה נותן שיעורי בית, וכשצריך להדגיש את הפנייה האישית לכתוב “את או אתה”. מגוון האסטרטגיות מוסברות באתר המצוין “דברו אלינו“. האתר החדש שלי, “מה תלבשו למסע בזמן?” כבר כתוב מלכתחילה בצורה הזאת.
המהפך הלשוני הזה בן שנים ספורות בלבד – “כלבי מכירות”, שחוגג פחות או יותר גיל בר-מצווה, הוא הוכחה לכך. אבל הנורמה כבר מבוססת היטב אצל רוב חברותיי המתרגמות והעורכות (וגם אצל חלק מעמיתינו).
ברשתות החברתיות כבר מקובלות התנסחויות המשלבות מין זכר ונקבה, ואני מניחה שבשנים הבאות, ככל שאלה יתבססו, הן יחלחלו גם לספרים, שמטבעם הם שמרנים יותר. שפה חייבת להיות חיה ולהתאים את עצמה להתפתחויות בשטח וכיום, לשמחתי, נשים ונערות אינן מוכנות שיפטרו אותן בהתנצלות גנרית מתחת לכוכבית.

תותים / אנתולוגיית תרגומים

22/10/2020

באוגוסט 2019 השתתפתי במשך שבועיים בלימודי ספרות סקוטית במסגרת בית הספר ללימודי קיץ של אוניברסיטאות סקוטלנד ( SUISS, Scottish Universities’ International Summer School). החוויה הנהדרת התאפשרה בזכות מלגה למתרגמים הניתנת לזכרו של אדווין מורגן, משורר ומתרגם בולט, יליד גלזגו וחבר סגל באוניברסיטה שלה, שהוכתר למשורר הלאומי של סקוטלנד בשנת 2004.
“תותים” הוא אחד משיריו המוכרים והאהובים ביותר של מורגן, וכעת יוצאת לאור אנתולוגיה של שבעה תרגומים לשיר, בהם תרגום שלי לעברית, יחד עם דברי הסבר של המתרגמות והמתרגמים לפרשנויות שלהם לשיר ולדרכים שבהן העבירו אותו לשפותיהם.
אירוע השקה לספר ייערך באופן מקוון, ב-16 בנובמבר 2020 בשעה 21:30 (שעון ישראל). אשמח אם תצטרפו איתי לעורכים אנה ויסר, קאלום רודג’ר וקטי הייסטי, למשורר ראסל ג’ונס ולמשתתפים נוספים. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, נדרש רישום מראש בקישור.

הנה השיר המקורי לצד התרגום שלי לעברית, ובהמשך הערותיי לתרגום המופיעות באוסף, מותאמות לקהל הקוראים בעברית.

תותים
כאלה תותים
יחידים במינם
אכלנו ביום
לוהט על המפתן
יושבים פנים
אל פנים
ברכיך בין ברכיי
על הצלחות הכחולות
נצצו התותים
בשמש החמה
טבלנו בסוכר
מצליבים מבטים
בנגיסות איטיות
עד העונג הבא
הצלחות הריקות נחו
על האבן יחדיו
מזלגות מוצלבים
ואני רכנתי אליך
בין זרועותיי
מתיקות באוויר
טעם תותים
בפראות אסוּפית
מפה להוט
בזיכרוני חוזר שוב
אשען מעליך
ואוהַב אותך

השמש תכה
במה שנשכח
שעה ובה
חום עז
וסערת קיץ
ברקים בגבעות

והגשם ישטוף את הצלחות

Strawberries
There were never strawberries
like the ones we had
that sultry afternoon
sitting on the step
of the open french window
facing each other
your knees held in mine
the blue plates in our laps
the strawberries glistening
in the hot sunlight
we dipped them in sugar
looking at each other
not hurrying the feast
for one to come
the empty plates
laid on the stone together
with the two forks crossed
and I bent towards you
sweet in that air
in my arms
abandoned like a child
from your eager mouth
the taste of strawberries
in my memory
lean back again
let me love you

let the sun beat
on our forgetfulness
one hour of all
the heat intense
and summer lightning
on the Kilpatrick hills

let the storm wash the plates

בתרגום השיר לעברית היו לי שני שיקולים עיקריים.
ראשית, השיר מצייר תמונה ספציפית, שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות בישראל – אצלנו תותים הם פרי חורפי, וגשם כמעט אינו יורד בקיץ, ודאי שלא מגיע לדרגת סוּפה. בניסיון לדמיין סצינה לוהטת מקבילה בארץ ראיתי בעיני רוחי את שני האוהבים מתענגים על אבטיח מתוק ואדום על חוף הים, כשגלי הים התיכון מתנפצים על החול סביבם. למעשה, יכול אפילו להיות שאירוע כזה התרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, בזמן שמורגן ביקר בתל-אביב ובחיפה (הוא סירב מצפונית להילחם והתנדב לחיל הרפואה הבריטי).
אבל לא הייתה לי כוונה לעשות לוקליזציה. רציתי שהקוראים יחוו את מה שמורגן כתב באווירה הטבעית לו (גם אם החלטתי לכתוב “גבעות” בלבד ולא לכלול את השם הלא מוכר “קירקפטריק”). לשם כך ניסיתי לשמר היבטים רבים ככל האפשר של השיר, אבל הזזתי חלק מהם מפה לשם, והשתמשתי בפְּסיחה השירית בשורות שונות מאלה שהייתה בהן במקור. כיוון שהעברית היא שפה תמציתית מאוד, כל השורות פרט לאחרונה הן בנות שתיים או שלוש מילים בלבד.
המכשול השני שעמד בפני היה המִגדוּר החזק של העברית. כמעט אי אפשר לומר בה דבר מבלי לציין מין דקדוקי של הדובר.ת, הנמען.נת או מושא הדברים. על פי הבנתי, העמימות המגדרית מרכזית בשיר, שנכתב בתקופה שבה הומוסקסואליות הייתה עבירה על החוק. מורגן יכול היה לכתוב באנגלית מבלי להסגיר את עצמו. אני הייתי צריכה למצוא דרכי ביטוי עקיפות, שחלקן גבו מחיר מהשיר.
התרגום, כפי שהוא כתוב כרגע, יכול להיקרא ככזה הדן במאהב או במאהבת. אבל אם הטקסט ינוקד, כנהוג בשירה, או יוקרא בקול, תתחייב בחירה באחת מהאפשרויות על חשבון השנייה.

הערות על כמה בחירות תרגומיות:
* תיאור התותים המופלאים כ”יחידים במינם” מעשיר את הטקסט מראשיתו באזכור של חד-מיניות.
* “עד העונג הבא” לקוח משיר של להקת המכשפות (מלים ולחן: ענבל פרלמוטר, 1994), ובתרבות הישראלית יש לו קונוטציות חד-מיניות.
* “טעם תותים” – אליטרציה קצרה וקולעת ששימחה אותי.
* “בפראות אסופית” – החלק הזה של השיר הציב בפני את האתגר הגדול ביותר, בשל כפל המשמעות של “abandoned like a child” – גם ילד נטוש וגם שכרון חושים לא מרוסן. הניסיון לבטא את מלוא המשמעויות הוא כנראה הפשרה הגדולה ביותר בתרגום.

שאלון הכורסא

30/03/2020

ב”שאלון הכורסא” מארח ירין כץ אנשי ספר במועדון הספר הטוב של הוצאת הכורסא. שמחתי לענות על השאלות שהוא שלח לי, והנה הן גם כאן.

1) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?
כשהייתי בתיכון עשיתי סדנת תרגום בבית אריאלה, ואחרי הצבא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, והתחלתי לתרגם ספרים במקביל ללימודים באוניברסיטת תל אביב, שם למדתי קורסים בתורת התרגום ובתחומים אחרים. בסופו של דבר עשיתי תואר שני במחקר תרבות, ובאמת מה שמעניין אותי עד היום הוא מאפיינים של תרבויות ומגעים ביניהן, ובעיקר התרבות הפופולרית.

2) מה היה הספר הראשון שתרגמת?
התחלתי לתרגם בשנת 1993, עבור הוצאת שלגי. הספר הראשון שתרגמתי היה בלש בריטי: “הרצחת וגם ירשת” מסדרת “המפקח ווקספורד חוקר” מאת רות רנדל. בדיעבד, הוא לא פשוט בכלל. יש בו רפרנסים קלאסיים וציטוטים מתוך “אוטופיה” מאת תומס מור.

3) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה?
יש קשה טוב וקשה רע. אני נהנית מאתגרים של ניסוח ומשחקי מילים, כמו שהיו למשל ב”שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. אבא שלי עזר עם שיכולי האותיות שחביבים על גיבור הספר, ונהניתי מהתחכמויות אחרות שם (למשל זאת שעליה כתבתי בפוסט הזה ). היה כיף גם לעבוד עם עורכת התרגום אורלי מזור-יובל, שזרמה עם חלק מההמצאות שלי ושיפרה במקומות אחרים.
מצד שני, יש לפעמים תוכן שקשה לעבוד עליו במשך שעות או ימים, כמו תיאורי אלימות. מילא בספר בדיוני, אבל יצא לי גם לעבוד על ספרי שואה, וזה היה נורא.

4) ומאיזה תרגום הכי נהנית?
האתגר המקצועי הגדול והמהנה ביותר שלי היה תרגום “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס. טיורינג היה מדען רב תחומי והספר משלב תיאורים של עבודתו במתמטיקה, בביולוגיה, וכמובן בתחום ההצפנה והמצאת תורת המחשבים כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. הביוגרפיה כתובה בשפה ספרותית עשירה ויפה ואפילו חייבה אותי לתרגם שירים של וולט ויטמן שלא היו קיימים בעברית.

5) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?
פרופסור גדעון טורי ז”ל היה אחד מחוקרי התרגום המובילים בעולם, מורה בחסד ומתרגם בעצמו. למדתי אצלו את כל הקורסים האפשריים ובסופו של דבר גם כתבתי תואר שני בהדרכתו. כל דרכי המקצועית מבוססת על הגישה שלו, שבוחנת את נורמות התרגום כפי שהן מתקיימות ומשתנות בכל חברה ובכל תקופה. אני חוזרת מדי פעם למאמרים שלו, בראשם זה שתרגמתי בהנחייתו על “שחזור תכונות רלוונטיות“. המאמר הזה משתמש בדוגמה מתוך ספרי “נרניה” שגדעון תרגם, וכשאני מקריאה אותם לבת שלי אני נהנית מחדש.

6) ולסיום, קצת על העדפות ספרותיות כקוראת: מהם הספרים האהובים עליך? ואילו ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?
באופן כללי אני חובבת גדולה של ז’אנרים ספרותיים שנחשבים שוליים. יש הרבה אנשים שלא מוכנים לגעת בספרות ספקולטיבית, אז אני ההיפך. כתבתי את עבודת התזה שלי על תולדות המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל וכבר שלושים שנה אני מנסה לפענח לעצמי את כוח המשיכה של הרומן הרומנטי, בין השאר דרך ספרות מחקרית. אני גם מתרגמת לא מעט ספרי נוער. הממסד מתייחס בביטול לספרי ז’אנר והם נדחקים למדפי גטו, ושלא בצדק, לדעתי. מדי פעם אני מנסה ספרות מיינסטרים ריאליסטית, בעיקר כזאת שרבים מתלהבים ממנה, ולא מבינה למה להסתפק רק בה.
אני אוהבת ספרים שסוחפים אותי למקומות אחרים, עם דמויות שמעניין להכיר ואינן שבלוניות. הדבר האחרון שאני רוצה לקרוא עליו הוא תיאור חיי היומיום של אם לשלושה מיישוב קהילתי בגליל (שזאת אני). תנו לי מסע בזמן, טיסה בחלל, דרקונים, הרפתקאות עבר. אני לא יודעת אם קראתי יותר עמודים של לויס מקמסטר בוז’ולד או דיאנה גבלדון (קראתי יותר ספרים של בוז’ולד, אבל הם קצרים יותר מאלה של סדרת “נוכריה”). לאחרונה קראתי ארבעה ספרים טובים של הסופרת ג’ו וולטון: טרילוגיה של היסטוריה חלופית ו”רומן היסטורי” על דרקונים בחברה כמו-ויקטוריאנית. אני קוראת בדפוס, בקינדל, באודיו, עברית, אנגלית, לפעמים גם קומיקס. המלצה חמה ממקור שאני מעריכה, בעיקר חברות שאת טעמן אני כבר מכירה, יכולה לשכנע אותי לנסות גם ספר שנראה לי רחוק קצת יותר מטעמי, בתקווה שיהיה מעניין.

הרצאותיי הקרובות על תרגום ותלבושות

15/02/2020

ביום שלישי, 25 בפברואר 2020, ארצה בכנס אגודת המתרגמים שייערך בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
הרצאתי “שחזור תכונות רלוונטיות” היא מחווה לפרופסור גדעון טורי ותציג את מאמרו, המהווה תרגיל בתרגום אופטימלי של סוגיה תרגומית לא פשוטה. בנוסף אשתתף במושב “איגוד אנשי ספר” ואדבר שם על שיקולים בהמרת מידות בתרגום.
לפרטים על הכנס.
*
הרצאתי “מה תלבשו למסע בזמן?” תתקיים ביום שני 9.3.2020 בשעה 10:30 במסגרת מפגשי “קתדרה” באודיטוריום העירייה, רחוב קק”ל 100, כרמיאל.
הכניסה בתשלום במקום, אין צורך להזמין מקום מראש.
*
הרצאתי “הכל בגלל ויקטוריה” על שמלות כלה לאורך ההיסטוריה תתקיים במסגרת כנס “עולמות” בחול המועד פסח בתל-אביב. פרטים נוספים וקישור להזמנת כרטיסים – בהמשך.

הציור הוא של המלכה ויקטוריה בבגדי כלולותיה, שעיגנו את הפופולריות של השמלה הלבנה, Franz Xaver Winterhalter, Royal Collection Trust

סדנת תרגום שלי במסגרת כנס “מאורות”

20/12/2019


אשמח לראותכם בסדנת תרגום בהנחייתי, בשם “המתרגמים במרכז”, במסגרת כנס “מאורות” הקרוב, המוקדש לספר “המהלכים בקצוות“. (הספר יצא לאור בתרגומי בשנת 2010 בהוצאת גרף, בעריכת ימימה עברון. עורכת הסדרה: גילי בר הלל). הנרשמים לסדנה מתבקשים להכין מראש תרגום של קטע קצר מהספר, המצורף בהמשך.
על הכנס:
המדע הבדיוני והמדע חוקרים את הקצוות. סופרות ומדענים, חוקרות ואומנים שבוחנים מה נמצא בגבולות הידע, הסקרנות והדמיון, ומעבר להם. בספרים, סיפורים, סרטים ותכניות טלוויזיה מתגלים עולמות חדשים בקצה העולם שלנו, ובעולמות שטרם הכרנו. כפי שדיאנה ווין-ג’ונס לוקחת את גיבור הספר שלה לעולמות לא מוכרים שמסייעים לו להכיר את עצמו, כך גם יצירות אחרות מזמינות אותנו לצאת למסעות עד לגבולות המוכר, ולעבור אותם.

הצטרפו אלינו ב-26 בדצמבר להרצאות, פאנלים וסדנאות שמהלכים בקצוות, בין המוכר לזר, בין החדש לעתיק, בין הבדיון למדע. ננסה לגלות את הקצוות של העולם והחברה המוכרים לנו, את מי שנמצאים בשוליים של העולם והחברה האלה, ואת מה ששוכן מעבר להם.

“מאורות” ייערך השנה ב-26 בדצמבר בקמפוס אדמונד י’ ספרא (גבעת רם) של האוניברסיטה העברית בירושלים. לרכישת כרטיסים מראש לחצו כאן.
לרכישת עותק דיגיטלי של “המהלכים בקצוות” (זמין גם לקינדל) לחצו כאן.
לרכישת “עיר הזמן” מאת דיאנה ווין ג’ונס בתרגומי לחצו כאן.

קטע לתרגום לקראת הסדנה:
להמשך הקטע →

אוסיאן, או לא?

30/08/2019

דיוויד מרטין, דיוקן של ג'יימס מקפירסון עם עותק של

דיוויד מרטין, דיוקן של ג’יימס מקפירסון עם עותק של “פינגל”, סוף המאה ה-18

שנות השישים של המאה ה-18 היו תקופת שפל לגאווה הלאומית הסקוטית. התקווה להושיב מלך מבית סטיוארט על כס המלוכה המאוחד עם אנגליה נגוזה בתבוסתם של היעקובינים בקרב קולודן. הכובשים מדרום נקמו ביד קשה בתושבי הרמות. מעבר להוצאות להורג, מאסר וביזה, הם גם אסרו על הלבוש המסורתי, וההיילנדרז נאלצו להחליף את הקילטים הגבריים בלבוש הרכרוכי והלא-נוח של הלואולנדרז – מכנסיים.

בתקופה הקשה הזאת קם ג’יימס מקפירסון (James Macpherson, 1736-1796), מורה ומשורר סקוטי. ספר שיריו הראשון, The Highlander (1758), לא נחל הצלחה מרובה. הוא הפנה את מאמציו לאיסוף ושימור אוצרותיה של התרבות הקלטית העתיקה. מקפירסון נדד ברמות, אסף שרידים של כתבי יד בגאלית והעלה על הכתב דברי שירה שעברו מדור לדור בעל פה. בשנת 1762 יצא לאור הספר הראשון שבו ריכז את תרגומיהם לאנגלית. להמשך הקטע →

התמחות בספרות סקוטית

22/07/2019


הקיץ אני נוסעת לאדינבורו, ללימודי ספרות סקוטית. אוניברסיטאות סקוטלנד מציעות לסטודנטים מרחבי העולם לימודי קיץ בספרות וכתיבה. התוכנית נותנת מלגות למתרגמים מקצועיים עם עניין בתרבות הסקוטית, וברגע שחברתי יעל כהנא-שדמי שלחה לי את המידע התלהבתי והגשתי בקשה. כי אני מתרגמת עם עניין עז בסקוטלנד :-). סיפרתי בין השאר על התרגום של “שם צופן וריטי” מאת אליזבת וויין, שאחת הגיבורות שלו סקוטית ומדברת לפעמים במבטא בולט או במילים מיוחדות לאנגלית הסקוטית (אם כי לא בגאלית, שזאת כבר בעיה אחרת).
לשמחתי קיבלתי את המלגה ובאוגוסט הקרוב, בזמן פסטיבל אדינבורו, אני אגור במעונות הסטודנטים ואזכה לתוכנית לימודים עשירה אך מרווחת, כולל השתתפות באירועי תרבות וזמן לטייל ולחוות את העיר וסביבתה. מלבד פסטיבל התיאטרון המוכר יש גם אירועי אמנות, קולנוע ופסטיבל ספרים בינלאומי גדול. אני מקווה לחוויות תרבותיות רבות ולמזג אוויר נעים.
חומר הלימוד לקורס נמסר מראש, וכבר קראתי את הספרים, הסיפורים, השירים והמחזות שניתנו. רובם לא תורגמו לעברית. בהמשך הבאתי סקירות קצרות על חלק מהם, עם רשמיי האישיים מקריאה, לפני התעמקות במסגרת הלימודים.
מה המאפיינים הייחודיים של הספרות הסקוטית? כרגע אני לא יכולה לומר. סופרים גדולים ומפורסמים שנולדו או חיו בסקוטלנד מוּכרים כחלק מהספרות האנגלית, מארתור קונאן דויל ועד ג’. ק. רולינג. מעטים, כמו וולטר סקוט ורוברט ברנס, נקראים בעולם כסקוטים במובהק, כולל מאפייני שפה מקומיים ייחודיים. כשאחזור, אדע יותר, ואדווח.
להמשך הקטע →

משחקים בעבודה

18/03/2019

בשבועות האחרונים אני מתרגמת במקביל טקסטים שונים מאוד אלה מאלה סביב נושא המשחקים. מצד אחד, ספר ההמשך של “וורקרוס” מאת מרי לו, ספר מדע בדיוני המתרחש בעתיד הקרוב. בעולם הקיים בספר הרוב המוחלט של האנשים מרכיבים עדשות מגע המוסיפות שכבות של מציאות ממוחשבת ומאפשרות להם תקשורת בין-אישית טלפתית והשתתפות במשחקים וירטואליים, החודרים גם למציאות. מצד שני, מאמרים אקדמיים לקורס על משחקים, משחוּק ומשחקיות, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
טקסט היסוד של תחום המחקר הזה הוא “האדם המשחק” (Homo Ludens) מאת ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הויזינחה (1945-1872). הספר יצא לאור במקור בשנת 1938, והויזינחה ערך בו שינויים בהמשך (בין השאר בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה), במהדורות שפורסמו בגרמנית ובאנגלית. בשנת 1966 הוא יצא לאור בעברית, בתרגום מהולנדית של שמואל מוהליבר.
בדרך כלל במצב כזה, כאשר מאמר אקדמי מצטט מתוך ספר שתורגם בעבר, נהוג לצטט מתוך התרגום הקיים לעברית, כפי שתיארתי בפוסט קודם. אבל במקרה הזה היו לי סיבות שלא לעשות זאת. אחד המאמרים שעליהם עבדתי מסביר שהתרגום לאנגלית של הויזינחה בעייתי, בגלל הגלגולים שעבר הטקסט לפניו ומה שנראה למחברים כבעיות הבנה. הם תרגמו בעצמם מהולנדית קטעים שהם מצטטים והם מציינים טעויות בתרגום הקיים לאנגלית. להמשך הקטע →

מה קראתי ב-2018, ואיך

05/01/2019

בתחילת שנת 2018 החלטתי לרשום לפני בצורה מסודרת מה אני קוראת. עשיתי זאת באמצעות אתר Goodreads, המיועד למטרה זאת, כרשת חברתית של קוראים ומקור מידע על ספרים. האתר מתחבר למכשיר הקינדל, כך שמה שקראתי במכשיר התעדכן באופן אוטומטי, כולל ציטוטים שסימנתי לעצמי בטקסט. הוספתי ידנית ספרים שקראתי בצורות אחרות.
בסוף השנה קיבלתי מהאתר את הסיכום וכמה נתונים סטטיסטיים: קראתי 67 ספרים, יותר מעשרים אלף עמודים, כולל כאלה שתרגמתי וכאלה שהקראתי בהמשכים לבתי. כשליש מתוכם בעברית והשאר באנגלית. כעשרה שמעתי מוקלטים, חוויה שאני אוהבת מזמן והשנה צברה פופולריות גם אצלי וגם אצל רבים אחרים.
לפני עשר שנים תרגמתי את הספר המאה. עד היום יצאו לאור מאה וחמישים ספרים שתרגמתי. כמה ספרים שתרגמתי עדיין נמצאים בתהליכי עריכה ויתפרסמו בהמשך, ויש כמה שכנראה כבר לא יראו את אור העולם, לצערי. הפרש הזמנים בין הרגע שאני מגישה תרגום של ספר ועד שהוא יוצא לאור יכול להיות שבועות מעטים (כפי שהיה השנה עם ספרה האוטוביוגרפי של מישל אובמה), או כמה שנים, לפי שיקולים שונים של ההוצאות לאור.
לאחרונה גיליתי שאני יכולה לקבל מעמד רשמי בגודרידז, לא רק כקוראת אלא גם כיוצרת-שותפה, בתור מתרגמת. עכשיו כשמחפשים שם את שמי מוצאים רשימה חלקית של הספרים שתרגמתי (רק אלה שנתוניהם כוללים את פרטי התרגום לעברית).
בשנת 2019 אני מקווה לקרוא לא פחות, בכל הפורמטים. הבטחתי לעצמי להשלים ספרים שהתחלתי לקרוא, ובעיקר לא מעט שכבר קניתי וטרם הספיקותי להגיע אליהם, כי לפעמים חדוות הקנייה משיגה בהרבה את הזמן הזמין לקריאה. ומה אתכם? מה קראתם ומה תקראו?

בואו לשמוע אותי

13/09/2018

המתרגם כבלש – מה עושה המתרגמת הספרותית כאשר הטקסט במקור מצטט מתוך כתבי קודש, קלאסיקות או ספרים אחרים?

במסגרת סדרת עורכים מארחים הנכם מוזמנים להרצאה: המפגש יתקיים ביום שני, 29 באוקטובר 2018, בשעה 11:00, באולם קנבר, בניין הכיכר, קומה 1, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה.
ההשתתפות ללא תשלום על בסיס הרשמה מראש בטלפון 3337* (03-5114412) או לחצו כאן

עוד קודם לכן, בכנס אייקון שיתקיים בימים 25-27.9.18, אתם מוזמנים לאירועים בהשתתפותי:
מאתיים או אלף שנה לא יכבו את האהבה
מסע בזמן יכול להיות נקודת מוצא של קשר רומנטי, אבל עלול גם להקשות על הזוגיות. גם תוחלת חיים שונה מאוד של בני הזוג יוצרת בעיות. איך אפשר לבנות מערכת יחסים בריאה כשהפרש הגיל ביניכם הוא מאות שנים, או כשאחד מכם יודע מה יקרה בעתיד? ואיך אפשר לשמר את הסקרנות, התשוקה והאהבה גם אצל הקהל?

הפאנל יתקיים באולם אשכול 1. כניסה מגיל 14 ומעלה. כולל עיסוק בנושאים קשים וספויילרים ליצירות רבות (כן, גם זאת שחשבת עליה ועוד כמה שלא).

משתתפות נוספות:
ורד טוכטרמן: סופרת ומתרגמת.
בר פישביין: סטודנטית לתואר ראשון בספרות אנגלית ובמדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.
אסנת קדמי: מעצבת גרפית, חובבת מדע בדיוני ופנטזיה בנשמה.
ד”ר ערגה הלר: חוקרת תרבות ותרגום פנטזיה, ראש ההתמחות באמנות ובספרות במכללת קיי בבאר שבע.


על ראש שמחתנו – בקטנה
סדנה לקישוט, שיפור ושפצור של מיני-כובעים. נשמע הסבר קצר על ההיסטוריה של כיסויי הראש, מהמטפחת הפשוטה ועד לפסנייטורים המטורפים של משפחת המלוכה הבריטית, ואחריו נכין לעצמנו יצירת ראווה קטנה לעיטור הראש.
מגיל 12 ומעלה. מספר המקומות מוגבל.
שותפתי להנחייה: אסנת נאור: מתרגמת, ספרנית וחובבת מושבעת של מדע בדיוני ופנטזיה.

איך מדברים על בגדים בעברית?

17/02/2018

בשבוע שעבר צפיתי בפאנל מעניין בכנס השפה העברית “לשון ראשון”. המפגש, “עברית על המסלול: שפת האופנה” שאל מדוע לא הצליחה העברית לייצר שפה ייחודית לאופנה, ועד היום כל דיון בפריטי לבוש ובשילובים ביניהם נאלץ להסתמך על מילים לועזיות, או להישמע מלאכותי לעייפה, או שתי הצרות גם יחד.
העיתונאים ליסה פרץ, שחר אטואן ואיתי יעקב דנו בניסיונות שלהם ושל עמיתיהם לכתוב ולדבר על אופנה בשפה עדכנית ומדויקת, שמאפשרת לציבור גם להבין על מה מדובר, מבלי להידרדר למפגעים לשוניים כמו “מכנס”.
ד”ר צביה ולדן נתנה לדיון מסגרת בלשנית רחבה יותר, וגם הציגה את דמותה המרתקת של חמדה בן יהודה (בתמונה), אשתו השנייה של אליעזר בן יהודה, שהייתה שותפתו למפעל החייאת העברית. חמדה בן יהודה כתבה את מדור האופנה הראשון בשפה העברית, ובו תיארה מלבושים ויעצה לנשות הארץ כיצד להתלבש לפי צו האופנה ובהתאם למזג האוויר המקומי.
באתר הספרייה הלאומית מביאים ציטוטים מן המדורים האלה, כולל הפתיחה משנת 1904:
״זו הפעם הראשונה בימי חייה תבוא האָפְנָה בשערי העיתונות העברית. בפחד ובחרדה אמיתית אני כותבת השורות האלה. מי לא ילגלג? מי לא יצחק לי? מי לא ידונני לחובה? ומי יודע אם לא יחרימוני?״
חמדה בן יהודה התייחסה בין היתר למחוך, וכתבה כך:

ואלה שלושה עקרי ה’תלבשת המתוקנה’:

א) חבור החלוק והמכנסים למין לבוש חדש אחד הנקרא ‘צרוף’.
[=קומבניזון (ענבל)]

ב) בית החזה, או מחוך מתוקן, המחזיק ואינו לוחץ רק את החלק העליון של הגוף ואינו מגיע גם להמתן.
[האם זאת גרסה מוקדמת של חזייה? (ענבל)]
ג) השמלה שלמה, ולא מחלקה לחליקה ועצם השמלה כאשר לבשו לפנים, אך אינה נופלת כמו שק מלמעלה למטה, אלא תפושה על הירכים.


בשנים האחרונות פיתחתי עניין רב בתלבושות ממאות קודמות, וככל שאני מכירה יותר את פריטי הלבוש של פעם, כך אני מתקשה לדבר עליהם בעברית. שדות סמנטיים שלמים לא דוברו מעולם בעברית, והעיסוק בהם מקשה על מתרגמים כמוני כאשר אנחנו עוסקים בסוגי חרבות, בחבלים של אוניות מפרש ובתלבושות עתיקות. גם אם קיימות מילים עבריות כמו “לסוטה” הגדרותיהן במילונים השונים אינן זהות והן אינן מוכרות לציבור הרחב. חשוב מכל – כאשר הקוראים לוקחים לידם ספר בעברית חסרות המילים הספציפיות שיאפשרו להם לראות בעיני רוחם את הבגדים הספציפיים, בניגוד לקוראי האנגלית או הצרפתית שיזהו בקלות chemise או bodice.

להנאתכם מצורפת הכרזה “תלבושת אישה” משנת 1913. לחצו על התמונה כדי לעבור לאתר הספרייה הלאומית, שם אפשר להגדיל את הכרזה כדי לקרוא את שמות הפריטים ולמצוא מידע נוסף.

לא כל דבר קוטפים

06/10/2017

כותבת האקדמיה ללשון העברית:

לרגל חג האסיף, אנו רוצים להציג בפניכם את העושר הנפלא של בציר השפה העברית באמצעות מבחר של מילים עבריות יפות המתארות את פעולות האיסוף החקלאיות השונות:
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
קציר – דגנים
בציר – ענבים
מסיק – זיתים
גדיד או גדיר – תמרים
ארייה – תאנים
קטיף – פירות שונים, למשל רימונים, פירות הדר

לאחרונה תרגמתי את ספרו האוטוביוגרפי של שמעון פרס, שנכתב באנגלית ויצא לאור בעברית בתוך זמן קצר בהוצאת “ידיעות אחרונות”. חשוב היה להקפיד שהנוסח העברי יבטא את שפתו העשירה והתקנית של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. לכן היה ברור שכאשר הוא מספר על התמרים הראשונים שאכל בארץ, המילה המתאימה היא “גדיד”.
גם כאשר הספר מביא דברים מפיהם של אנשים אחרים צריך היה להקפיד על התנסחויות מתאימות להם. מוזכר למשל פתק שהשאיר דוד בן גוריון לפרס לקראת סוף יום עבודה ארוך, והניסוח המתאים היה “אל תשכח לכבות החשמל” ולא “אל תשכח לכבות את האורות”.
הספר נמצא בימים אלה בתהליכי עריכה, אעדכן כאשר יצא לאור.

מלטזי, פורטוגלי, חיפני וג’ורדי

09/07/2017

לאחרונה תרגמתי ספר בישול, אתגר חדש ומעניין. בין השאר, הייתה שם רשימת הגדרות של מאכלים על פי מוצאם: לא רק צרפתי ואיטלקי אלא גם אזורים אזוטריים יותר. נזכרתי בעניין שהעסיק אותי בזמן תרגום הביוגרפיה של אלן טיורינג – איך הופכים שמות מקומות לתארים?
לעברית כמה אפשרויות של סיומות, שהפשוטה בהן היא הוספת צליל אי. כך יליד צרפת יהיה צרפתי. רשימת האפשרויות מופיעה באתר השפה העברית. כתוב שם, בין השאר, שגם הצורה “אמריקני” וגם הצורה “אמריקאי” מקובלות בעברית.

באנגלית יש שפע מדהים של יוצאי דופן בתחום זה. כאמור, התחלתי לחשוב עליו בעקבות אלן טיורינג, שלמד בבית הספר שרבורן ולכן הוגדר שירבורני (Shirburnian, Sherborne School). בהמשך חייו עבר למנצ’סטר, ואז הוא כבר נחשב Mancunian, על פי שמה הלטיני הקדום של העיר.
באנגלית קפריסאי יהיה Cypriot ויליד גלזגו יהיה Glaswegian, בהקבלה ליליד גאלווי שבאירלנד, שיהיה Galwegian. ומיהו ג’ורדי? יליד ניוקאסל, כינוי שנולד כשם גנאי אבל אומץ על ידי בני העיר בגאווה. בעיני הכי חמוד השם לבני ליברפול (כן, גם הביטלס) – Liverpudlian.
עוד דוגמאות והסברים לעניין תוכלו למצוא במאמר מקיף כאן (תודה על הקישור לאורי ברוק).

ועוד כמה דברים:
מפה של שמות מקומות מוזרים באנגליה
שמות תואר שנגזרו משמות אנשים
בתמונה – ציור קיר בבריסל, בלגיה

סיפור מהתחת

25/04/2017

שפע של קתרינותבספר “שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין שיצא לאחרונה בתרגומי יש, כפי שכבר סיפרתי, שלל משחקי מילים מסוגים שונים.
הנה דוגמה נוספת, ששיעשעה אותי. קולין וחסן, שני צעירים ידענים, דוברי כמה שפות, נודדים ברחבי ארה”ב. הם מחליטים לעבוד על חבורת צעירים משכילים פחות מהם, ומתלבטים איך יעמידו פנים מולם. בהמשך, חסן מחליט להתעלל קצת בקולין ומדביק לו אבחנות רפואיות מביכות.
(קיצרתי קצת, כדי לא לחשוף פרטים מעלילת הספר, המשחק עצמו חסר משמעות בהמשך)


“אנחנו בני דודים מצרפת שמבקרים בפעם הראשונה בארצות הברית. טיול לכבוד סיום התיכון.”
“זה משעמם, אבל נגמר לנו הזמן. אני זה שמדבר אנגלית?” שאל חסן.

“אני סלינזיי,” אמר חסן, במבטא סביר, גם אם לא מרהיב. “זה הבנדוד שלי, פייר. אנחנו לבקר בארץ שלכם פעם ראשון … בן דוד שלי, הוא לדבר רק קצת אנגלית. אני מתורגמנות שלו.”
“Je m’appelle Pierre, ” פלט קולין אחרי שהבנים הציגו את עצמם. “Quand je vais dans le métro, je fais aussi de la musique de prouts. ”
“באים לפה הרבה תיירים מחו”ל,” אמרה הבחורה.
“Amour aime aimer amour! “הכריז קולין בקול רם.
“פייר, ” אמר חסן. “יש לו מחלה בדיבורים. זה ש – אה – במילים לא יפה. בצרפת אנחנו לקרוא לזה Tourette. לא יודע איך אתם להגיד באנגלית.”
“יש לו תסמונת טורט?” שאלה.
“MERDE!” צעק קולין.
“כן,” אמר חסן בהתרגשות. “אותה מילה גם בשפה זה גם בשפה זה, כמו פִיסוּרָה. זה למדנו אתמול, כי פייר היה לו אש במתחת. יש לו טורט. וגם פיסורה. אבל ילד טוב.”
“Ne dis pas que j’ai la fissure! Je n’ai pas la fissure,” צעק קולין, שניסה במקביל להמשיך את המשחק ולשכנע את חסן לשנות נושא.
חסן הביט בקולין, הינהן בהבנה ואז אמר, “הוא אמר שפנים שלך יפה כמו פיסורה.”
קולין פנה אל חסן ואמר, “למה היית חייב לומר פיסורה? מה פתאום חשבת על פיסורה אנאלית?”

במקור חסן אמר על קולין שיש לו טחורים (באנגלית ובצרפתית – hemorrhoid), כיוון שבעברית אנחנו משתמשים במילה אחרת, הייתי צריכה לחפש פתרון שישאר באותו שדה סמנטי (כלומר, קרוב ככל האפשר לאזור המדובר), אבל יוכל להתקבל בתור מילה אחת משותפת לשלוש השפות. אני יכולה רק לקוות שהקוראים של הספר בעברית יצחקו ולא יתמהו על הסוגיה התרגומית.

שפע של קתרינות

21/04/2017

שפע של קתרינותיצא לאור בתרגומי בהוצאת הכורסא “שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. ספר שנון ומלא אתגרים תרגומיים שהיה כיף להתמודד איתם (תודה לעורכת התרגום אורלי מזור-יובל שזרמה עם ההתחכמויות שלי ותיקנה את המקומות שבהם לא עמדתי במשימה).
גיבור הספר, קולין סינגלטון, הוא צעיר חובב קריאה וידע, דובר שלל שפות, שהתחביב העיקרי שלו הוא אנגרמות (שיכולי אותיות).
הנה דוגמה מתחילת הספר:

קולין שיחק בקוביות אלפבית מעץ. שבב עץ נתקע לו באצבע כשהחליף את סדר האותיות ויצר מהמילה ס-י-ר את המילה ר-י-ס, האנגרמה הראשונה שהוא זוכר שעשה.

מבחינתי פירוש הדבר היה מציאת אנגרמות בעברית שיעבירו את המשמעות הדרושה, ולשם כך נאלצתי לפעמים לעשות שמיניות באוויר. השפה העברית חסכנית ומצומצמת יחסית לאנגלית, ולכן בדרך כלל היו לי פחות אותיות שאפשר להשתמש בהן (אבל לפחות אפשר להניח ניקוד שונה לאותיות בכל פעם).
הנה למשל רשימת שיכולי אותיות לצירוף ההכרחי “טוב באנגרמות”. שיחק לי המזל ואבא שלי, תדי שגיב, מומחה משכבר הימים באמנות הזאת, והוא עזר לי:

טוב באנגרמות
גומרת בנאבוט
תרגום בנאבוט
בתאבון, מרגוט
מתבטא בגרונו
במבטא גרונות
מגנוט בבארות
גנבות במטאור
בנם בגרוטאות

ראו דוגמה נוספת מתוך הספר, שבה שיניתי שם של דמות משנית כדי להעביר את המשמעות:

The Eighth wasn’t quite so sweet, and maybe I should have known it since her name, Katherine Barker, anagrams into Heart Breaker, Ink, like she’s a veritable CEO of Dumping.
השמינית לא הייתה מתוקה כל כך, ואולי הייתי צריך לדעת את זה כי השם שלה, קתרין מלבלך, הוא אנגרמה של מנכ”ל לב תקר, כאילו היא מנהלת בחברה של שברון לב.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

כנס אגודת המתרגמים 2017

23/02/2017

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס אגודת המתרגמים בישראל לשנת 2017, שהיה כמו תמיד עשיר בהרצאות מצוינות. תודה רבה למארגנות ובראשן שרה ירקוני ושריתה קראוס על כל העבודה הרבה שהשקיעו בו.

הכנס נפתח ונסגר בהרצאות של שני סופרים שחלקו עם הקהל סיפורים ותובנות באשר לתרגום ספריהם מעברית לשפות אחרות. ראשון היה ינץ לוי שסיפר על תרגום סדרת ספרי הילדים שלו, “דוד אריה” לשלל שפות. בצ’כיה (ובמדינות נוספות) משנים את שמות הדמויות ונשארים סיפורי ההרפתקאות הפנטסטיים בלי שום נופך ישראלי. לעומת זאת בקוריאה מתייחסים לספריו כמדריכים שיכולים להקנות לילדים המקומיים את היצירתיות הישראלית הנערצת עליהם, ולכן הקפידו לשמור על כל מאפיין ישראלי אפשרי, החל משמות הדמויות ועד לפיתה, גם אם היא רק דימוי. יתרה מזאת, בסוף הספר נוספו דפי עבודה לקוראים הצעירים. ואילו ביפן העדיפו לוותר על האיורים היפים של יניב שמעוני לטובת ציורים רבים יותר בסגנון מקומי המוכר יותר לילדים היפניים.
בהמשך שמעתי על הלוקליזציה של WAZE, הנעשית בעזרת חוכמת ההמונים (כלומר המשתמשים). היה מעניין לשמוע כמה מעט בעצם צריך להקליט קריין חדש כדי להוסיף ערכה קולית כמו “הרס”ר” (או ארנולד שוורצנגר). פרטים נוספים על תרגום מכונה ותרגום לשוק החרדי היו נושאים מסקרנים נוספים.
הרצאתה של פרופ’ ניצה בן ארי לזכרו של פרופ’ גדעון טורי העלתה בי זכרונות מימי הלימודים באוניברסיטת תל אביב, עם חזרה לשיח על נורמות ועל תרגומיות. מנקודת המבט שלנו, המתרגמים והמתורגמנים, כך היא אמרה, איש חוץ מטורי עוד לא הציע תיאוריה שתספק לנו כלים לעבודה.
ביום השני של הכנס שמענו מפיו של ד”ר עמרי אשר על תרגום ספרות עברית לקוראים אמריקניים ועל ההשמטות הרבות שנעשו בה (לפחות בעבר) מטעמים אידיאולוגיים וככל הנראה כמדיניות של ההוצאות לאור ולא של הסופרים או המתרגמים. אין ספק שההשמטות האלה אינן עולות בקנה אחד עם הנורמות שעל פיהן אני ורוב חברי מתרגמים ספרות לעברית.
יעל סלע תיארה איך גוגל משנה את אופן הפנייה של המוצרים שלה בהתאם לתרבויות השונות: החביבות האמריקנית, התכל’ס הישראלי והנימוס המופלג היפני דורשים התאמות כדי שכל העולם ירגיש בבית בגוגל. ואילו אינגה מיכאלי סיפרה על הצד העסיסי בעבודת המתרגם, עם דוגמאות לסקס, קללות ועוד. הרצאתו של ד”ר בסיליוס בוארדי על תרגומי שרלוק הולמס לערבית בתחילת המאה העשרים הייתה מרתקת. אחרי הפסקת הצהריים הייתה ההרצאה שלי על תרגום מדע בדיוני ופנטזיה לעברית. אמרו לי שגם היא הייתה לא רעה 🙂 .
הכנס הסתיים בהרצאתו של עמוס עוז, הסופר הישראלי המתורגם ביותר, שהסביר איך הוא מפציר במתרגמים שלו to be unfaithful in order to be loyal, וסיפר למשל על מקרה ספציפי שבו הוא והמתרגם שלו לאנגלית החליטו ביחד לשנות תיאור של דמות שמישהו מדמה ל”גאון מוילנה” לדימוי אחר שהוא אחד מכינויו של ישו.

הייקו ביידיש על בריטית בפריז

23/01/2017

ב-19.1 השתתפתי בכנס: “ההיבט התאורטי והרהורים על תרגום מיידיש וליידיש”. הכנס התקיים בבית לייוויק בתל אביב, ויו”ר פאנל המרצים היה גלעד צוקרמן. בין שאר הדברים המעניינים הציגו מוטי אברבוך וקרן אלקלעי גוט את תרגומיהם לשירי יידיש. זלדה כהנא נוימן סיפרה על שיר פורים עתיק, שרק בקיאות במוטיבים של החג בקהילות ישראל איפשרה לזהותו ככזה (בדיוק כפי שהשיר jingle bells הוא שיר חג מולד גם בלי ששם החג מוזכר בו כלל).
דניאל בלטה הציג את סדרת הספרים היפים שלו, המגשרת בין המסורת האתיופית למנטליות הישראלית, בתיעוד פתגמים מאמהרית עם תרגום ופירוש בעברית. (בצילום)
בסיום המושב הקריאה המשוררת חייקה ברוריה ויגנד את שירי ההייקו שלה, ביידיש ובאנגלית, המתארים חוויות שלה כבריטית בפריז.

בהרצאה שלי הצגתי את השיקול המרכזי שלי כשאני מתרגמת: שחזור חוויית הקריאה של הקורא במקור.
ספר שנכתב לקהל דובר אנגלית ומשתמש במילים או מושגים ביידיש או בעברית עושה זאת בדרך כלל כדי להדגיש או לפחות לתאר זרוּת מסוימת. בניגוד למקרים שבהם צריך לעשות בתרגום לעברית הנהרות או אפילו להוסיף הערת שוליים (שתסביר למשל דקויות במערכת החינוך הבריטי), כאן תרגום ישיר עלול לאבד מהזרות שהייתה במקור. מצד שני, יש לפעמים ספרים שאמורים להיקרא כאילו נכתבו בעברית, ואז הזרות מיותרת וצריך “להחזיר את הטקסט הביתה”. לדוגמה, התייחסות לאו”ם מפי ישראלי: ” The UN? Whatever.” הייתה למעשה במקור וחייבת להיות “או”ם שמו”ם”.

אתם מוזמנים לראות קטע קטן מהרצאתי כאן:

תרגומי יידיש במאה ה- 21 : לבטים ואפיקים חדשים

12/01/2017

15894545_1072379482872972_5175678219737308855_nב-19 בינואר 2017 אשתתף בכנס בבית לייוויק, דב הוז 30 בתל אביב.
נושא הכנס הוא תרגומי יידיש במאה ה- 21 : לבטים ואפיקים חדשים

אני אתייחס בהרצאתי לשיקולי המתרגמת לעברית כאשר הטקסט הלועזי שהיא עובדת עליו כולל מילים או מושגים ביידיש ובעברית. אזכיר גם את הסיפור שלי עם שלום עליכם.

על הכנס:

התפתחותה ההיסטורית של ספרות היידיש קשורה בקשר הדוק לתרגום משפות אירופאיות שונות של יצירות מופת מהספרות העולמית (גרמנית, צרפתית, אנגלית, רוסית ועוד). סופרי היידיש וקהל הקוראים שלהם היו צמאים לספרות איכותית, הן לשם הנאה הן לשם פיתוח מודעות קוסמופוליטית רחבה. התרגום ליידיש משפות שונות ספקו צרכים אלו ואתגרו את הסופרים ליצור ספרות ברמה אירופאית ובד בבד בעלת מאפיינים יהודיים ייחודיים.
אנו נמצאים כיום בצומת חדשה. למרות שלעתים נראה שהיצירה ביידיש מגיעה לסוף דרכה, בארצות שונות (בעיקר בישראל, אירופה וארה”ב) נכנסים לתמונה דורות חדשים של יוצרים ב”מאַמע לשון”. כמו כן עולה בהתמדה הפעילות של תרגום מיידיש לאנגלית, לעברית ולשפות נוספות.
בהקשר זה יש להזכיר את מאות ואלפי הסטודנטים שנחשפו ליידיש בשנים האחרונות. חלקם רואים בתרגום לאנגלית ייעוד ומקור פרנסה. בנוסף, יש להתייחס להיבטים התאורטיים של אמנות התרגום. נושא זה יעלה בחלק ניכר מהרצאות הדוברים.
בית לייוויק שמח לארח כנס זה אשר היוצר גשרים בין אנשים, ספרויות ותרבויות, ומאחל הצלחה לכל הדוברים ולקהל.

להמשך הקטע →

הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות – הרצאה בכנס אגודת המתרגמים

05/01/2017

bannerאני שמחה להזמין להרצאתי על תרגום מדע בדיוני ופנטזיה לעברית במסגרת הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל.
הכנס ייערך השנה בבית ציוני אמריקה בתל אביב, בתאריכים 13-15 בפברואר.

ההרשמה המינימלית היא ליום הרצאות. אם תבואו ליום שלי תוכלו לשמוע, בין השאר:
את יעל סלע על הלוקליזציה של גוגל בעברית, את אינגה מיכאלי על הצד העסיסי בעבודת המתרגם, על תרגום ספרות עברית לקוראים האמריקנים ועל תרגום שרלוק הולמס לערבית, ולסיום את עמוס עוז.

תקציר ההרצאה שלי:
הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות: תרגום מדע בדיוני ופנטסיה לעברית

לתרגום של יצירות מדע בדיוני ופנטסיה לעברית יש היבטים מיוחדים, הן בשל מאפייני הז’אנר והן בשל אופיה של השפה העברית בת ימינו. ההרצאה תציג סקירה קצרה של תולדות המדע הבידיוני בעברית, ממרכבת האש של אליהו הנביא ועד לטוויטים מד”ביים עדכניים. בהמשך נבחן כמה בעיות מיוחדות בתהליך התרגום: מגוון תחומי הדעת, שמירה על אחידות לאורך סדרות, אינטרטקסטואליות וציטוטים, מילים ואף שפות מומצאות.

מרובודביקים ופגרטיקים עד כוונוע, מספינות אוויר עד לבני פיות, תרגום מדע בדיוני ופנטסיה מחייב רוחב אופקים ויצירתיות רבה של המתרגמת, הפועלת מול קהל קוראים נלהב ומעורב.

כל הפרטים והרישום באתר הכנס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל

מי המציא את התחתונים?

01/01/2017

686f1a2ef644c36b1ea8da0fff332ce7יש כמה בדיחות שכל ילד מכיר:
– איך אומרים נהג ביפנית? אישימוטו.
– מי המציאה את החזייה? קרלה בציצי.
וכן הלאה*.

בספר “להתאהב בגרייס” מאת קריסטל סאתרלנד שיצא עכשיו לאור בתרגומי עובדים הגיבורים על עיתון התיכון. הם מחליטים שעליהם להשתמש בשמות-עט ואז נחה עליהם רוח שטות והם משתעשעים בגסויות. העניין הוא שהם לא רוצים להכעיס יותר מדי את המורה האחראי עליהם.
באנגלית, הם חושבים על השם Randy Nips (שמשמעותו, פחות או יותר, “פטמות לוהטות”), ואז משנים קצת, לשם Randy Knupps שנכתב אחרת, אבל נשמע דומה. הם גם מוסיפים שמות לשאר הצוות.

ומה אמורה לעשות המתרגמת עם העניין? ודאי שלא להכניס הערת שוליים עם הסבר ארוך כמו הפוסט הזה. צריך שמות שיתנו משחק מילים, קצת גס אבל די ילדותי. והם צריכים להתקבל בטבעיות בספר שמתרחש בארצות הברית, כך שהם לא יכולים להיות ישראליים מדי.

הפתרון שאליו הגעתי, אחרי כמה התלבטויות בעזרת חברים, היה זה:

…התחלתי לכתוב את המאמר הראשון שלי בשם קרלו פֶּפִּינוֹ (שכנעתי את גרייס לרדת מ”קרלו בַּפִּינו”, שהמורה היה קולט מיד, למרות שהוא די תמים). והיא אמרה, “גם אני רוצה להיכנס לקטע הזה של שמות עט. אולי זה יכול להיות עסק משפחתי? אני אהיה מרלה פפינו, אשתך הפפינית, ולולה יכולה להיות שירלי פפינו, הבת הפפינית שלנו.” …

בתור בונוס, השם “מרלה” מתווסף לכמה התייחסויות אחרות שיש בספר ל”מועדון קרב”, שמרלה היא הדמות הנשית היחידה בו.

* סוס נכנס למסעדה ומבקש כוס קולה. המלצר שואל: “עם קש?” והסוס אומר, “כן! הרבה קש!”

ללמוד מהטובים ביותר

26/06/2016

bockיצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “ללמוד מהטובים ביותר – כללי ניהול העובדים שהביאו להצלחת גוגל” מאת לאזלו בוק, שהוא מנהל משאבי האנוש של חברת גוגל.

ברור מהכותרת במה עוסק הספר, ובחרתי להביא מתוכו דוגמה שהייתה מאתגרת יחסית מבחינה תרגומית, בשל הצורך להבהיר כמה וכמה מושגים, בלי ליצור עומס רב מדי על הטקסט והקורא (ההדגשות כאן שלי):

בגוגל יש לנו רשימות דיוור שאליהן יכול כל אדם להירשם, ושיחה הקשורה לנושא אחד מכונה פתיל. לפעמים נושא רגיש במיוחד גורם להיווצרות של פתילפלצת. ב-centithread יש יותר ממאה הודעות. ב-millithread (או kilothread … יש ויכוח על הקידומת הנכונה) הראשון שלנו היו יותר מ-1,000 תגובות. הוא התחיל בעוגה.

יום אחד בשנת 2008 הציע אחד מבתי הקפה שלנו את הקינוח הבא בתפריט ארוחת הצהריים:
עוגת קרם שוקולד-גוג’י טיבטי חינם בציפוי שוקולד-מקדמיה-קוקוס-תמרים : קרם אגוזי מקדמיה, אבקת קקאו, מקל וניל, אגבה, פתיתי קוקוס, גוג’י ברי, חמאת קוקוס, סירופ אגבה כחולה בחליטת תות, תמרי מג’הול, מלח ים.
זמן קצר אחרי שהתפריט פורסם כתב גוגלר אחד לאריק ב-Gmail, משהו בסגנון של: “זה מהתפריט של היום. אם לא תהיה תשובה טובה או פעולה מצד החברה אני אתפטר במחאה.”
הגוגלר העביר את מכתבו לכמה רשימות דיוור קטנות, ולאחר מכן העביר אותו אחד המהנדסים לרשימת הדיוור הכללית של החברה לנושאים שונים.
בהמשך הוא קבע שיא לזמן הקצר ביותר שבו נושא צבר למעלה מ-100 תגובות, והפך להיות הנושא הראשון שעבר את סף 1,000 התגובות. גוגלר אחד ספר בסך הכול יותר מ-1,300 מיילים בנושא.
עכשיו – קצת הקשר.
גוג’י ברי, פרי יער הצומח במקור בדרום-מזרח אסיה ובסין, גדל כיום בקנדה, בארה”ב ובמקומות אחרים. הוא גדל על שיחים שיכולים להגיע לגובה מטר עד שלושה מטרים, בעלי פרחים סגולים. הפרי כתום-אדום, קטן, באורך סנטימטר עד שניים, עשיר בנוגדי חמצון ובעל טעם חמוץ-מתוק. אני לא יכול לומר שאני מת עליו, אבל הוא לא רע כשמשלבים אותו בכל מיני מנות.
באותו יום באפריל החליט שף אחד להכין עוגה עם גוג’י ברי שהגיע מטיבט. כל האוכל בגוגל ניתן בחינם. כך שהעוגה היתה בחינם. עם גוג’י ברי. מטיבט. הבעיה היא שבאנגלית המילה Free פירושה גם “חינם” וגם “חופשי” או “לשחרר”. שמה הארוך של העוגה יכול היה להתפרש כמעדן מפונפן בחינם, או כקריאה לשחרורה של טיבט.
מבחינתם של גוגלרים רבים הכוונה היתה למשמעות השנייה.
גוגל פועלת ברחבי העולם כולו, ויש לנו כמה משרדים בסין. בעבור סינים רבים, טיבט היא חלק מסין – בעבר, בהווה ובעתיד. מבחינת רבים אחרים טיבט היתה וצריכה להיות מדינה עצמאית מסין. בלי קשר לגוגל, אני חושב שזאת לא הגזמה מופרזת לומר שיש כנראה מיליארד איש שחושבים כך, ומיליארד שחושבים ההיפך.
היו גוגלרים, כמו זה שכתב לאריק וכמה אלפים מחבריו הקרובים, שנעלבו עד עמקי נשמתם מהרעיון העולה משמה של העוגה, ולפיו טיבט צריכה להיות “חופשית”. כדי להבהיר את כוונתם, היו שטענו שבני המערב היו נעלבים לא פחות אם “איזה שף בלונדון” היה מציע “עוגת ויילס חופשית” או “עוגיית צפון אירלנד החופשית”. אחרים הפליגו עוד יותר בדבריהם והציעו “סירופ מייפל קוובק החופשית”, “סטייק טקסס פוליגמי” ו”חביתיות מלחמת התוקפנות של מדינות הצפון”, כדי לדרוך על יבלות אמריקאיות.

(עריכה – דנה זייברט-טל)