אני שמחה להזמין להרצאותי הפתוחות לקהל הרחב בתקופה הקרובה. אשמח גם אם תזמינו אותי להרצות אצלכם: בספריה, בית ספר או אירוע פרטי. הפרטים המלאים כאן.

“קוספליי במנהרת הזמן” 1.3 בשעה 17:00, מכללת תלתן (העצמאות 65, חיפה).
תחפושת נפלאה יכולה להיוולד משלל מקורות – סרטים, דמויות היסטוריות, סדרות טלוויזיה וקומיקס וכל השילובים המפתיעים ביניהם. בהרצאה תכירו את שכבות הבגדים המפוארים מן העבר, כולל מחוכים, קרינולינות ועוד. אציג גזרות לתפירה עצמית, אתרי הדרכה ובלוגים של תופרות ושלל דוגמאות מרהיבות של תלבושות זוכות פרסים אשר משחזרות את העבר או יוצאות ממנו לעולמות חדשים.

(זהו נוסח מעודכן של ההרצאה שהעברתי באייקון 2017)
הכניסה ברכישת כרטיס יומי לכנס דורות 2018.

“מה תלבשו למסע בזמן?” 8.3 בשעה 19:30, בית השחמט (טאגור 26, תל אביב)
שמלות מרהיבות, קרינולינות רחבות, מחוכים הדוקים – איך לבשו אותם באמת, והאם רוב הנשים לא נשמו במשך מאות בשנים? אספר על ההיבטים המעשיים והפנטסטיים של הלבוש מן הרנסאנס ועד היום. על ריפודי ישבן ותחתונים (או היעדרם) ועל הקשר בין המצאת האופניים לזכות ההצבעה לנשים. הרצאה עתירת ציורים, דימויים וצילומים, החל מפריטים היסטוריים ועד לבגדים מופלאים שנוצרים בהשראת העבר בימים אלה ממש.

הרצאה במסגרת אירועי יום האישה, הכניסה חינם.

“מה תלבשו למסע בזמן?” 15.3 בשעה 17:00 מועדון א.ל.ה (דבורה הנביאה 8 רמת השרון 03-5406070)
שמלות מרהיבות, קרינולינות רחבות, מחוכים הדוקים – איך לבשו אותם באמת, והאם רוב הנשים לא נשמו במשך מאות בשנים? אספר על ההיבטים המעשיים והפנטסטיים של הלבוש מן הרנסאנס ועד היום. על ריפודי ישבן ותחתונים (או היעדרם) ועל הקשר בין המצאת האופניים לזכות ההצבעה לנשים. הרצאה עתירת ציורים, דימויים וצילומים, החל מפריטים היסטוריים ועד לבגדים מופלאים שנוצרים בהשראת העבר בימים אלה ממש.

הרצאה לכבוד יום האישה, מלווה בתערוכת צילומים של בגדים מתקופות שונות בחייהן של חברות המועדון, שיוצגו במקום.
הכניסה בתשלום בהזמנה מראש בטלפון 03-5406070 או במקום.

אתם מוזמנים להצטרף אלי לעדכונים ותלבושות בדף הפייסבוק “מה תלבשו למסע בזמן?”

שני ספרים בתרגומי, “חתולה לבנה” ו”כפפה אדומה” מאת הולי בלק, הצטרפו לאחרונה למבחר ספרי השמע של חברת אייקאסט, בהקראה מצוינת של שי סיני וילוז’ני.
מבחר הספרים המוקלטים, שעליהם כתבתי בעבר, צמח לאחרונה להפליא, ואני מכירה רבים (כולל אותי) שמאזינים להם ומעבירים בהנאה שעות של נסיעות, המתנה בתור ועבודות בית.
אפשר להאזין דרך המחשב או באמצעות אפליקציה בטלפון הנייד. חברת אייקאסט מציעה מנוי חודשי המאפשר האזנה כרצונכם או רכישה של ספרים בודדים, שיישמרו אצלכם. בנוסף, ספריות רבות מציעות למנויים בחינם האזנה לספרי אודיו, באמצעות אפליקציה ייעודית משלהן.

קוראי הוותיקים מכירים את החיבה שלי לפטריק קים, גיבור סדרת הספרים שיצאה לאור בארץ בשנות השבעים והייתה למעשה תרגום פיקטיבי, כלומר ספרים שנכתבו כאן, בהזמנתה של הוצאת שלגי, והוצגו כתרגומים מפרי עטו של הסופר ברט ויטפורד.
במהלך לימודי באוניברסיטה כתבתי עבודה על הסדרה, ובזכותה יצרה איתי קשר לאחרונה נועה בקר, אחת מהיוצרות של הצגה חדשה המבוססת על הסדרה, בפורמט מעניין של תסכית רדיו המוצג מול הקהל.
אתם מוזמנים לקרוא על ההצגה בכתבה. ההזדמנויות הבאות לראות אותה הן בשבת 23.12.17 ובשבת 6.1.18.

מסוף המאה ה-17 ועד להתבססות הצילום היו הֶדְפֵּסִים צבועים ביד אמצעי עיקרי ופופולרי להפצת עדכוני האופנה ברחבי אירופה ומעבר לה.
ההדפסים הציגו בדרך כלל את דמות הגוף במלואה, כדי שניתן יהיה לראות את מלוא הפרטים, החל מנעל ועד כובע. חלקם כוללים גם תיאור מילולי – החל משם הבגד בלבד ועד לתיאור מלא של סוגי הבדים ובתי העסק שאפשר לרכוש בהם את החומרים או להזמין תפירה של המוצרים.
כבר במאה ה-15 היו חייטים שהסתובבו בעולם עם בובות שלבשו דגמים מיניאטוריים, כדי לאפשר ללקוחות להזמין תלבושות על פיהן. במקביל, איורים והדפסים הציגו תלבושות מקומיות אופייניות או תלבושות היסטוריות. בסביבות שנת 1678 הופיעו בצרפת בפעם הראשונה איורים שהציגו את הטרנדים העדכניים, במטרה שרואיהם יוכלו לשחזר את האופנה החדשה. הראשונים הופיעו בכתב העת מרקור גלנט (Mercure galant). את הדפים המודפסים היה כמובן קל בהרבה להעביר ממקום למקום ולהפיץ, בהשוואה לבובות.

“הדפסי אופנה, 150 שנות סגנון” (Fashion Plates: 150 Years of Style), ספרה של אפריל קלהאן, היסטוריונית של האמנות, הוא ספר מרהיב ועב כרס המתעד את תולדותיה של צורת האמנות השימושית הזאת.
רישום בקווים של הדמויות היה עובר לחרט שייצר לוח מתכת, וממנו נעשו ההדפסים. בתקופה זאת עוד לא היה קיים דפוס צבע, והדפים המודפסים בשחור נשלחו לצביעה ידנית, בדרך כלל אצל נשים שעבדו בבית. אותן צובעות עבדו גם לפי טעמן האישי, ופעמים רבות אין אחידות בצבעי הבגדים באיורים שונים של אותו ההדפס.
במאה ה-18 היו כתבי עת שיועדו לגבירות ועסקו באופנה. בנוסף היו בתי דפוס שהפיקו סֶטים של הדפסים, שנמכרו במקום או נשלחו למנויים. המוכר ביותר נקרא Galerie des Modes et Costumes Français, והוא התהדר בכך שאיוריו היו מבוססים על תלבושות שנראו במציאות בפריז, או בחצר המלוכה בוורסאי.
צרכני האיורים במאה ה-18 היו בני האריסטוקרטיה, בצרפת ומחוצה לה, בחצרות מלוכה זרות. בתקופת המהפכה הצרפתית רבים מן האיורים הושמדו שם בכוונה תחילה, ואלה שהשתמרו היו במדינות אחרות. במשך הזמן התרחבה שכבת הצרכנים גם לבורגנות העשירה, ובמאה ה-19 היו האיורים כבר זמינים לקהל רחב יותר. שלל כתבי העת כבר פנו למעמדות שונים וכללו איורים ברמות איכות שונות, בהתאם לקהל. בשלב הזה היו הקונים אוספים אותם ולפעמים תולים אותם לקישוט, על קירות הבית.
לאיורים היה שימוש מעשי – אפשר היה לקחת את איור התלבושת שמוצאת חן בעיניך לתופרת או החייט, והם היו מייצרים עבורך את הבגד בהזמנה אישית, לפי טעמך ומידות גופך. ניתן היה כמובן לשלב כך פרטים מאיורים שונים ולא לשכפל בדיוק איור אחד מסוים. יש לזכור שבגדים מוכנים לקנייה היו המצאה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. לפני כן, כל בגד היה יצירה חד-פעמית בהזמנה מיוחדת. יתרה מזאת, היה מקובל בהחלט להשתמש בבגד לאורך שנים, ולעשות בו תיקונים ושינויים שירעננו את המראה – למשל בהוספה של תחרות או עיטורים בהתאם לאופנה העדכנית.
הצילום הומצא באמצע המאה ה-19, וצילומי אופנה מתחילים להיות נפוצים אחרי 1890. אבל הדפסי האופנה המשיכו להיות פופולריים עד שנות השלושים של המאה העשרים. כיום הם אינם מוכרים במיוחד לציבור הרחב, אבל משמשים השראה לקהילה היצירתית של אנשים שתופרים ולובשים בגדים מדויקים היסטורית. איורים מקוריים נשמרים באוספי מוזיאונים וזמינים לצפיה באינטרנט.
נשמע ונראה מעניין? אשמח להעביר הרצאה ססגונית על תלבושות היסטוריות גם אצלכם: בספריה, חוג בית, מתנ”ס או בית ספר. אפשר ליצור איתי קשר בתגובות לפוסט הזה.

באתר הסיפורים הקצרים המצוין “מעבורת” התפרסם סיפורו של שי אזולאי “יעקב ולנשטיין, הערות לביוגרפיה עתידית”. זהו סיפור חייו של סופר מדע בדיוני ישראלי שלא היה קיים, וספרו עב הכרס שמעולם לא נכתב. שי כתב את הסיפור בעברית ובאנגלית.
בדף הפייסבוק של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה התפרסמה הפנייה של אלי אשד לסיפור הזה, כפי שהתפרסם באתר היהודי-אמריקאי טאבלט. עורכי האתר מספרים, בהקדמה משנת 2013, שקיבלו את הסיפור כטקסט תיעודי, אבל הם מפרסמים אותו כסיפור בדוי, אחרי שבדיקה העלתה שוולנשטיין לא היה ולא נברא. חלק מתהליך הבדיקה המתואר היה שיחת טלפון איתי, ככותבת עבודת המחקר “מדע בדיוני בישראל”.
כיוון שאני לא זוכרת את השיחה ביני לבין התחקירן ליאל לייבוביץ’, לא ברור לי האם ההקדמה מהווה רק שכבת בדיון נוספת מסביב לסיפור. עם זאת, העובדה שאני לא זוכרת את השיחה לא מבטלת את האפשרות שהתקיימה. לאורך השנים פנו אלי כמה פעמים בנושא, כולל גורמים מחוץ לארץ.
הסיפור, בכל אופן, מעניין, ושי אזולאי כתב שבקרוב תהיה תצוגה מיוחדת על ולנשטיין ויצירתו בקפה רגע בתל-אביב.
זאת הזדמנות להעלות לכאן גרסאות נוספות של התזה שלי, המתאימות יותר לקריאה דיגיטלית במכשירים שונים: EPUB, MOBI. אני שמחה שעדיין קוראים מדי פעם את המחקר הזה, למרות כל הזמן שעבר. לפני כשנה השתתפתי בפאנל שהציג עבודות אקדמאיות שנכתבו בארץ על תחום המדע הבדיוני. מוזמנים לקרוא ולצפות.

כותבת האקדמיה ללשון העברית:

לרגל חג האסיף, אנו רוצים להציג בפניכם את העושר הנפלא של בציר השפה העברית באמצעות מבחר של מילים עבריות יפות המתארות את פעולות האיסוף החקלאיות השונות:
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
קציר – דגנים
בציר – ענבים
מסיק – זיתים
גדיד או גדיר – תמרים
ארייה – תאנים
קטיף – פירות שונים, למשל רימונים, פירות הדר

לאחרונה תרגמתי את ספרו האוטוביוגרפי של שמעון פרס, שנכתב באנגלית ויצא לאור בעברית בתוך זמן קצר בהוצאת “ידיעות אחרונות”. חשוב היה להקפיד שהנוסח העברי יבטא את שפתו העשירה והתקנית של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. לכן היה ברור שכאשר הוא מספר על התמרים הראשונים שאכל בארץ, המילה המתאימה היא “גדיד”.
גם כאשר הספר מביא דברים מפיהם של אנשים אחרים צריך היה להקפיד על התנסחויות מתאימות להם. מוזכר למשל פתק שהשאיר דוד בן גוריון לפרס לקראת סוף יום עבודה ארוך, והניסוח המתאים היה “אל תשכח לכבות החשמל” ולא “אל תשכח לכבות את האורות”.
הספר נמצא בימים אלה בתהליכי עריכה, אעדכן כאשר יצא לאור.

יצאה לאור בהוצאת כנרת מהדורה חדשה של הספר “קדחת הצבעונים” מאת דבורה מוגה בתרגומי משנת 2003.
המהדורה מתהדרת בכריכה עם צילום מתוך הסרט המוצג בימים אלה בקולנוע, וכוללת בתוכה עמודי צבע עם ציורים המוזכרים בספר.
מן הכריכה האחורית:

הימים ימי קדחת הצבעונים שאחזה בהולנד במאה השבע־עשרה. בצלי הפרחים נמכרים במחירים מופקעים, והסחר בהם סוחף ומרגש. קורנליוס, סוחר מזדקן ואספן של חפצים יפהפיים, מזמין את יאן ואן לוס, צייר צעיר ומוכשר, להנציח את דיוקנו על הבד. אלא שככל שמלאכת הציור מתקדמת, כך מתלהטת התשוקה בין סופיה, אשתו הצעירה, ובין האמן. בעוד התשוקות והחלומות מולידים תרמית מורכבת, ההימור הפזיז מוביל אל סוף מסעיר.

כתבה מטעם מוזיאון סמיתסוניאן מפריכה את קיומה של אותה “קדחת צבעונים”, על סמך ספרה החדש של אן גולדגר (Tulipmania: Money, Honor, and Knowledge in the Dutch Golden Age) אבל אין ספק שהסיפור עדיין מרתק.

אם התלבושות המפוארות בספר, בציורים ובסרט נראות מעניינות אתם מוזמנים לדף הפייסבוק שלי המוקדש לתלבושות היסטוריות.

בשנה הקרובה אני רוצה ומאחלת לעצמי להרחיב את מעגל ההרצאות שלי. קוראי הוותיקים יודעים שאני מרצה כבר שנים על תרגום ספרותי, בפני קהלים שונים, החל מכיתות בית ספר, דרך הנחיית מורים וגם כהעשרה לקהל משכיל ומתעניין. בשנתיים האחרונות הוספתי תחום עניין נוסף – יש לי הרצאות מבדרות ומחכימות על תלבושות היסטוריות במבט עדכני. אני מציגה תמונות מרהיבות של קרינולינות, תחרות ומחוכים ומסבירה כיצד לבשו אותם, למה, ומה זה אומר עלינו כיום.
דף הפייסבוק שלי “מה תלבשו למסע בזמן?” מביא מדי יום קישורים, צילומים ומידע בנושא.
התכנים שלי מתאימים כהרצאות העשרה לחוגי בית, ספריות, או יום כיף בחברות וארגונים. הם רלוונטיים במיוחד לקראת פורים או במסגרת יום האישה.
הרציתי עד כה בכנסים מקצועיים ובידוריים, באוניברסיטת תל אביב ובשנקר, אשמח להגיע בעזרתכם למקומות נוספים.
פרטים נוספים על הרצאות התלבושות נמצאים כאן.
פרטים נוספים על הרצאות וסדנאות תרגום, כולל המלצות, נמצאים כאן.
אפשר ליצור איתי קשר בקלות דרך האתר, כולל בתגובה לפוסט הזה.
ושתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות והגשמת חלומות!

בכנס אייקון הקרוב שייערך בסוכות אני מעבירה הרצאה ססגונית על תלבושות היסטוריות ותחפושות עדכניות בהשראתן. בואו לראות שמלות מופלאות מהעבר ושחזורים או שכלולים שלהן הנעשים כיום.

ההשראה לתחפושת נפלאה יכולה להגיע משלל מקורות – סרטי דיסני כמו “היפה והחיה”, דמויות היסטוריות, סדרות טלוויזיה כמו “פיירפליי” ו”זרה” (Outlander) וכל השילובים המפתיעים ביניהם. בהרצאה שלי תכירו את כל השכבות של התלבושות המפוארות, כולל מחוך, קרינולינות וחצאיות תחתוניות. אציג גזרות לתפירה עצמית, אתרי הדרכה ובלוגים של תופרות ושלל דוגמאות מרהיבות של תלבושות זוכות פרסים.

שימו לב – האירוע מוגדר “סדנה תיאורטית”, והוא הרצאה מלווה מצגת צילומים שתלווה אתכם בדרך לקוספליי או לתלבושת היסטורית. הפעם אני מבטיחה להשאיר זמן לשאלות.

ההרצאה תתקיים ביום שני 9.10 בשעה 14:00 במתחם אשכול פיס, עירוני א’ וסינמטק ת”א. לחצו כאן כדי להגיע לאירוע בתוכניית אייקון ולהזמין כרטיסים.

אם לא נוח לכם להגיע להרצאה במועד זה תוכלו להזמין אותי להרצות אצלכם בחוג בית, ספרייה או מקום אחר המתאים לכך. אני מתאימה את הנושאים והדוגמאות לקהל, ושמחה לענות על שאלות. להזמנת הרצאה נא ללחוץ כאן.

לפרסומים נוספים בנושא תלבושות הצטרפו אלי לדף הפייסבוק “מה תלבשו למסע בזמן?”

דף האירוע בפייסבוק

איור – Auguste Racinet

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות “מחשבה פלילית” מאת ג’וזף פיינדר (עריכת התרגום: אירית מילר).

מן הכריכה האחורית:
שמו הטוב של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית מצוי בסכנת הכפשה חמורה. הקריירה שלו עתידה להיהרס בעקבות כתבה שמכין אתר רכילויות רב-עוצמה המתמחה בהשמצת ידוענים ופוליטיקאים. הכתבת הראשית ערכה תחקיר מעמיק שבו היא מוכיחה כי השופט הנכבד השתעשע בחברת נערת ליווי יוקרתית, וזו מוכנה לספר את מעלליו מעל כל במה אפשרית.

חברו הטוב של השופט, אושיה וושינגטונית בפני עצמו, נחלץ לעזרתו ושוכר את שירותיו של ניק הלר, חוקר פרטי אשר מתמחה בסיוע לפוליטיקאים, לעורכי דין ואפילו לממשלות זרות, כדי לעצור את הסיפור לפני שיופץ באינטרנט ויהרוס את חייו של השופט.

לניק יש 48 שעות כדי לפרק את הפצצה המתקתקת הזאת ולהוכיח שהסיפור מצוץ לחלוטין מן האצבע. אבל כאשר העניינים מסתבכים והגופות מתחילות להיערם, הוא מחליט שעליו לרדת לחקר העניין ולגלות מי עומד מאחורי המזימה הסבוכה לפני שעוד אנשים ייפגעו.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת הכורסא “המקום המסוכן ביותר בעולם” מאת לינדזי לי ג’ונסון (עריכת התרגום – מורן שין).
הספר מתרחש בתיכון בעיירה קליפורנית משגשגת, ומציג דיוקנאות של תלמידים ומורים המתקשים להתמודד עם חיים שבהם התדמית החברתית היא הכול והרשתות החברתיות הן המקום האמיתי שבו מתנהלים החיים.

מן הכריכה האחורית:
“המקום המסוכן ביותר בעולם” מציג עלילה קלידוסקופית ורב-קולית, שחודרת לקרביים של בית הספר התיכון וחושפת את בני האדם האמיתיים העומדים מאחורי הסטראוטיפים שהודבקו להם. בכשרון נדיר מצליחה לינדזי לי ג´ונסון להפוך דרמת נעורים יצרית לכדי רומן מרתק ומעורר מחשבה.

בספר “גברת פריסבי ועכברושי מב”ן” מאת רוברט אובריאן שיצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ יש בעלי חיים תבוניים, בעיקר עכברושים. שעשע אותי שדמות מרכזית היא העכברוש הנבון ניקודמוס, שם שהוא הצורה הלטינית של שם המשפחה שלי – נקדימון. אפילו התלבטנו לרגע אם לעברת את השם לכבוד התרגום לעברית, אבל כיוון שלא הייתה סיבה לעשות זאת עם שאר השמות בספר, עדיף היה לוותר.
הצלמת דיאן אוזדמר מאוהבת בעכברושים ומצלמת אותם בתמונות חמודות להפליא. אני חייבת לומר שלא הרגשתי חיבה דומה כשיצור כזה הופיע בוקר אחד מחוץ לחלון המטבח שלי…

לאחרונה תרגמתי ספר בישול, אתגר חדש ומעניין. בין השאר, הייתה שם רשימת הגדרות של מאכלים על פי מוצאם: לא רק צרפתי ואיטלקי אלא גם אזורים אזוטריים יותר. נזכרתי בעניין שהעסיק אותי בזמן תרגום הביוגרפיה של אלן טיורינג – איך הופכים שמות מקומות לתארים?
לעברית כמה אפשרויות של סיומות, שהפשוטה בהן היא הוספת צליל אי. כך יליד צרפת יהיה צרפתי. רשימת האפשרויות מופיעה באתר השפה העברית. כתוב שם, בין השאר, שגם הצורה “אמריקני” וגם הצורה “אמריקאי” מקובלות בעברית.

באנגלית יש שפע מדהים של יוצאי דופן בתחום זה. כאמור, התחלתי לחשוב עליו בעקבות אלן טיורינג, שלמד בבית הספר שרבורן ולכן הוגדר שירבורני (Shirburnian, Sherborne School). בהמשך חייו עבר למנצ’סטר, ואז הוא כבר נחשב Mancunian, על פי שמה הלטיני הקדום של העיר.
באנגלית קפריסאי יהיה Cypriot ויליד גלזגו יהיה Glaswegian, בהקבלה ליליד גאלווי שבאירלנד, שיהיה Galwegian. ומיהו ג’ורדי? יליד ניוקאסל, כינוי שנולד כשם גנאי אבל אומץ על ידי בני העיר בגאווה. בעיני הכי חמוד השם לבני ליברפול (כן, גם הביטלס) – Liverpudlian.
עוד דוגמאות והסברים לעניין תוכלו למצוא במאמר מקיף כאן (תודה על הקישור לאורי ברוק).

ועוד כמה דברים:
מפה של שמות מקומות מוזרים באנגליה
שמות תואר שנגזרו משמות אנשים
בתמונה – ציור קיר בבריסל, בלגיה

יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ “גברת פריסבי ועכברושי מב”ן” מאת רוברט אובריאן (עריכת התרגום – אסף שור. איור הכריכה – יעל נתן).

גברת פריסבי, עכברת-שדה אלמנה ואם לארבעה עכברונים, נקלעה לצרה צרורה. עליה להעביר את משפחתה לבית הקיץ שלהם בהקדם על מנת להציל אותם ממוות כמעט בטוח. אבל בנה הצעיר טימותי חלה בדלקת ריאות, ואסור לטלטל אותו. למרבה המזל היא מצליחה ליצור קשר עם עכברושי מב”ן, יצורים יוצאי דופן ואינטליגנטיים במיוחד, שרוקחים תוכנית גאונית לפתרון המצוקה שלה. אבל הדרך לפתרון רצופה סכנות, שמאיימות לא רק על גברת פריסבי, אלא על העכברושים כולם.

ספרו של רוברט אובריאן משנת 1971 נחשב לקלסיקה אמריקאית. הוא זכה בפרס ניוברי ב-1972, ועובד לסרט אנימציה שהופץ בארץ בשנות השמונים בשם “על קסמים ועכברים”. בימים אלה מצולם עיבוד קולנועי חדש לספר. מעשייה מרתקת על חיות שדה וקשריהם עם בני האדם, עם מרכיבים של מדע בדיוני. מומלץ לקריאה מגיל 8 ומעלה.

לפני זמן מה מצאתי צילום של כרטיסיית הביקורת הזאת על הספר, מתוך תיעוד של המלצות ישנות של ספרנים. בהמלצה, משנת 1971, נכתב שיש בספר הרבה סכנות, ואז נמחקה המילה סכנות ובמקומה נוסף בכתב יד “הרפתקאות”. שניהם נכונים. (לחצו על הכרטיסיה כדי להגדיל לקריאה.)

אפשר לקנות את הספר בימים אלה בדוכן הוצאת עוץ בשבוע הספר בתל אביב, או באתר ההוצאה.

בכנס אייקון 2016 – משחקים השתתפתי בפאנל שבו הצגנו עבודות אקדמיות שנכתבו על המדע הבדיוני בישראל וקהילות החובבים.
הודות לעופר ברנשטיין יש עכשיו הקלטה של הפאנל, לחצו כאן כדי להוריד את הקובץ או לשמוע אותו ישירות (כשעה וחצי).

מנחה הפאנל היה אהוד מימון, עורך אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ועורך האסופה “היֹה יהיה”. האירוע התקיים כחלק מרצועת 20 שנה לאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ואייקון ה-20.

אתם מוזמנים לקרוא את העבודות שעליהן דיברנו בשלמותן בקישורים הבאים:

עבודת התזה שלי, “מדע בדיוני בישראל“.

הילה אלוני: מנהלת תקשורת שיווקית וגיקית, חקרה את הפקת ההקרנות הפעילות הקהילתיות של המחזמר של באפי כמקרה מבחן להתגבשות קהילת חובבי מד”ב ופנטזיה.

נעמי כרמי: מנהלת דיגיטל, מחברת העבודה האקדמית “חובבי מד”ב ופנטסיה בישראל – בתוך הרשת ומחוצה לה“.

ד”ר ליאור גלרנטר: חוקר חובבים בדימוס. כתב את עבודת התזה שלו על קהילת החובבים בישראל.

בקרוב יצא לאור ספר מקסים בתרגומי בהוצאת עוץ, וכך כותבת עליו גילי בר-הלל:

“גברת פריסבי ועכברושי מב”ן” הוא אחד הספרים האהובים עלי מילדותי, שמסיבה לא מובנת לי מעולם לא תורגם לעברית. הוא אפילו זכה בפרס ניוברי בשנת 1972, ובשנת 1982 עובד לסרט אנימציה שהופץ בישראל בשם “על קסמים ועכברים”. זהו סיפורה של עכברת שדה אלמנה, שתעשה הכול כדי להציל את חיי גורה החולה – ואפילו תלך לבקש את עזרת העכברושים המסתוריים והמפחידים משיח הוורדים. מומלץ לקריאה מסביבות גיל 9 ומעלה. לאחרונה סיימנו לערוך את תרגומה המצוין של ענבל שגיב-נקדימון, וכולי תקווה ואמונה שהנוסח העברי יהפוך לאחד הספרים האהובים על דור חדש של ילדים בישראל!

אפשר לרכוש את הספר הזה, או ספרים ותמורות נהדרות אחרות במסגרת פרויקט מימון ההמון של הוצאת עוץ.

לפרטים נוספים ולרכישה לחצו כאן.

הרצאתי בכנס “עולמות” שנערך בפסח בתל אביב עסקה בהיסטוריה של תלבושות נשים, תוך שימת דגש על נוחות ואי נוחות בכלל, ובכל הנוגע לכיסים בפרט.
בצילום מופיעות בל וסינדרלה מקסימות מהכנס, גאיה קיי וענבר ארוסי, שמדגימות איך נכנס אייפון לכיס בסגנון המאה ה-18.

ההרצאה הוסרטה במלואה, ואפשר לצפות בה כאן.

אם הנושא נשמע מעניין, הצטרפו אלי לדף הפייסבוק “מה תלבשו למסע בזמן?”

רשימה חלקית של המקורות שנעזרתי בהם להכנת ההרצאה נמצאת בפוסט הזה.

אשמח לבוא להעביר את ההרצאה הזאת ואחרות גם אצלכם: בחוג בית, ספרייה, מועדון קריאה או מסגרת אחרת. אפשר ליצור איתי קשר בתגובות.

בשנת 2012 יצא לאור התרגום שלי לספר “שומרת הדרקונים” מאת קרול וילקינסון. בימים אלה הוכרז על הפקת סרט מצויר על פי הספר, בשיתוף פעולה בין סין לספרד. לפי הכתבה, הסופרת עצמה מעורבת בהפקת הסרט, ושמחה על המעורבות הסינית, שתבטיח ייצוג נכון למקום ולתקופה שבהם מתרחש הסיפור.
“שומרת הדרקונים” מספר על ידידות שנרקמת בין דרקון בן אלפי שנים לבין שפחה קטנה באחד הארמונות הנידחים של קיסר סין, בשנת 141 לפני הספירה. הספר מתאים מגיל 10-11 לערך (יש בו קטע קצת מפחיד).
תודה לגילי בר-הלל מהוצאת עוץ, שבחרה בזמנו את הספר לפרסום בהוצאת גרף צעיר, ועדכנה אותי לגבי הסרט.

בספר “שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין שיצא לאחרונה בתרגומי יש, כפי שכבר סיפרתי, שלל משחקי מילים מסוגים שונים.
הנה דוגמה נוספת, ששיעשעה אותי. קולין וחסן, שני צעירים ידענים, דוברי כמה שפות, נודדים ברחבי ארה”ב. הם מחליטים לעבוד על חבורת צעירים משכילים פחות מהם, ומתלבטים איך יעמידו פנים מולם. בהמשך, חסן מחליט להתעלל קצת בקולין ומדביק לו אבחנות רפואיות מביכות.
(קיצרתי קצת, כדי לא לחשוף פרטים מעלילת הספר, המשחק עצמו חסר משמעות בהמשך)

…
“אנחנו בני דודים מצרפת שמבקרים בפעם הראשונה בארצות הברית. טיול לכבוד סיום התיכון.”
“זה משעמם, אבל נגמר לנו הזמן. אני זה שמדבר אנגלית?” שאל חסן.
…
“אני סלינזיי,” אמר חסן, במבטא סביר, גם אם לא מרהיב. “זה הבנדוד שלי, פייר. אנחנו לבקר בארץ שלכם פעם ראשון … בן דוד שלי, הוא לדבר רק קצת אנגלית. אני מתורגמנות שלו.”
“Je m’appelle Pierre, ” פלט קולין אחרי שהבנים הציגו את עצמם. “Quand je vais dans le métro, je fais aussi de la musique de prouts. ”
“באים לפה הרבה תיירים מחו”ל,” אמרה הבחורה.
“Amour aime aimer amour! “הכריז קולין בקול רם.
“פייר, ” אמר חסן. “יש לו מחלה בדיבורים. זה ש – אה – במילים לא יפה. בצרפת אנחנו לקרוא לזה Tourette. לא יודע איך אתם להגיד באנגלית.”
“יש לו תסמונת טורט?” שאלה.
“MERDE!” צעק קולין.
“כן,” אמר חסן בהתרגשות. “אותה מילה גם בשפה זה גם בשפה זה, כמו פִיסוּרָה. זה למדנו אתמול, כי פייר היה לו אש במתחת. יש לו טורט. וגם פיסורה. אבל ילד טוב.”
“Ne dis pas que j’ai la fissure! Je n’ai pas la fissure,” צעק קולין, שניסה במקביל להמשיך את המשחק ולשכנע את חסן לשנות נושא.
חסן הביט בקולין, הינהן בהבנה ואז אמר, “הוא אמר שפנים שלך יפה כמו פיסורה.”
קולין פנה אל חסן ואמר, “למה היית חייב לומר פיסורה? מה פתאום חשבת על פיסורה אנאלית?”

במקור חסן אמר על קולין שיש לו טחורים (באנגלית ובצרפתית – hemorrhoid), כיוון שבעברית אנחנו משתמשים במילה אחרת, הייתי צריכה לחפש פתרון שישאר באותו שדה סמנטי (כלומר, קרוב ככל האפשר לאזור המדובר), אבל יוכל להתקבל בתור מילה אחת משותפת לשלוש השפות. אני יכולה רק לקוות שהקוראים של הספר בעברית יצחקו ולא יתמהו על הסוגיה התרגומית.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף “כפפה אדומה” מאת הולי בלק (עריכת התרגום – רוני בק).

זהו הספר השני בסדרת “מפעילי הקללות”, והוא ממשיך את סיפורו של קאסל, שהתחיל בספר “חתולה לבנה“. בעולמו של קאסל יש משפחות פשע רבות עוצמה, ואנשים שמסוגלים לפגוע במגע עור בעור (משום כך כללי הנימוס מחייבים כפפות).

הסיפור מקורי ומותח (רצוי לקרוא את הספר הראשון לפניו) והספר השלישי בטרילוגיה כבר בעבודה, ויפורסם בעברית בקרוב.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

הרצאתי בכנס “עולמות” שנערך בפסח בתל אביב עסקה בהיסטוריה של תלבושות נשים, תוך שימת דגש על נוחות ואי נוחות בכלל, ובכל הנוגע לכיסים בפרט.

ההרצאה הוסרטה, ואפשר לצפות בה כאן.

אם הנושא נשמע מעניין, הצטרפו אלי לדף הפייסבוק “מה תלבשו למסע בזמן?”

להלן רשימה חלקית של המקורות שנעזרתי בהם להכנת ההרצאה:

Stitches in Time: The Story of the Clothes We Wear by Lucy Adlington
http://www.spectator.co.uk/2011/06/the-power-of-a-pocket/ להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת הכורסא “שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. ספר שנון ומלא אתגרים תרגומיים שהיה כיף להתמודד איתם (תודה לעורכת התרגום אורלי מזור-יובל שזרמה עם ההתחכמויות שלי ותיקנה את המקומות שבהם לא עמדתי במשימה).
גיבור הספר, קולין סינגלטון, הוא צעיר חובב קריאה וידע, דובר שלל שפות, שהתחביב העיקרי שלו הוא אנגרמות (שיכולי אותיות).
הנה דוגמה מתחילת הספר:

קולין שיחק בקוביות אלפבית מעץ. שבב עץ נתקע לו באצבע כשהחליף את סדר האותיות ויצר מהמילה ס-י-ר את המילה ר-י-ס, האנגרמה הראשונה שהוא זוכר שעשה.

מבחינתי פירוש הדבר היה מציאת אנגרמות בעברית שיעבירו את המשמעות הדרושה, ולשם כך נאלצתי לפעמים לעשות שמיניות באוויר. השפה העברית חסכנית ומצומצמת יחסית לאנגלית, ולכן בדרך כלל היו לי פחות אותיות שאפשר להשתמש בהן (אבל לפחות אפשר להניח ניקוד שונה לאותיות בכל פעם).
הנה למשל רשימת שיכולי אותיות לצירוף ההכרחי “טוב באנגרמות”. שיחק לי המזל ואבא שלי, תדי שגיב, מומחה משכבר הימים באמנות הזאת, והוא עזר לי:

טוב באנגרמות
גומרת בנאבוט
תרגום בנאבוט
בתאבון, מרגוט
מתבטא בגרונו
במבטא גרונות
מגנוט בבארות
גנבות במטאור
בנם בגרוטאות

ראו דוגמה נוספת מתוך הספר, שבה שיניתי שם של דמות משנית כדי להעביר את המשמעות:

The Eighth wasn’t quite so sweet, and maybe I should have known it since her name, Katherine Barker, anagrams into Heart Breaker, Ink, like she’s a veritable CEO of Dumping.
השמינית לא הייתה מתוקה כל כך, ואולי הייתי צריך לדעת את זה כי השם שלה, קתרין מלבלך, הוא אנגרמה של מנכ”ל לב תקר, כאילו היא מנהלת בחברה של שברון לב.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

בשבוע שעבר השתתפתי ביום העיון “טקסטיל, לבוש וחושים” במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. תקציר ההרצאה שלי וסרטון של התחלתה מובאים בהמשך.

שאר ההרצאות היו מעניינות מאוד, ובחלקן היו נקודות השקה ברורות לנושא שבו אני עסקתי, למשל כאשר ד”ר שושנה מרזל דיברה על צליל הטקסטיל ברומן הצרפתי של המאה התשע-עשרה. המילה “פְרוּ-פְרוּ”, שמבטאת אוושת בגדים, נכנסה לשימוש בערך בתקופה שבה קלייר וג’יימי נמצאים בחצר המלוכה של לואי ה-15 בוורסאי. הרצאתה של ד”ר נעמה סוקניק על תעשיית הזיופים בת אלפיים שנה כללה הסברים על שיטות צביעה של אריגים, הרלוונטית לפאלטות הצבעים השונות בשתי העונות של “אאוטלנדר” והרצאתה של טלי פרלסון על החגורה נכונה גם לצללית האופיינית של שמלות המאה ה-18, המנגידות בין חלק עליון הדוק לחצאית רחבה מאוד.

אישה בת המאה ה-20 במחוכי המאה ה-18. איך המעטפת השונה מעצבת את הגוף, את צורתו ואת תנועותיו, ובמה האישה המודרנית נבדלת מן הסובבות אותה? איך מדים שונים מאפשרים לשחקן אחד לגלם שתי דמויות שונות, בעלות קווי אופי דומים ונפרדים גם יחד? להמשך הקטע →

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס אגודת המתרגמים בישראל לשנת 2017, שהיה כמו תמיד עשיר בהרצאות מצוינות. תודה רבה למארגנות ובראשן שרה ירקוני ושריתה קראוס על כל העבודה הרבה שהשקיעו בו.

הכנס נפתח ונסגר בהרצאות של שני סופרים שחלקו עם הקהל סיפורים ותובנות באשר לתרגום ספריהם מעברית לשפות אחרות. ראשון היה ינץ לוי שסיפר על תרגום סדרת ספרי הילדים שלו, “דוד אריה” לשלל שפות. בצ’כיה (ובמדינות נוספות) משנים את שמות הדמויות ונשארים סיפורי ההרפתקאות הפנטסטיים בלי שום נופך ישראלי. לעומת זאת בקוריאה מתייחסים לספריו כמדריכים שיכולים להקנות לילדים המקומיים את היצירתיות הישראלית הנערצת עליהם, ולכן הקפידו לשמור על כל מאפיין ישראלי אפשרי, החל משמות הדמויות ועד לפיתה, גם אם היא רק דימוי. יתרה מזאת, בסוף הספר נוספו דפי עבודה לקוראים הצעירים. ואילו ביפן העדיפו לוותר על האיורים היפים של יניב שמעוני לטובת ציורים רבים יותר בסגנון מקומי המוכר יותר לילדים היפניים.
בהמשך שמעתי על הלוקליזציה של WAZE, הנעשית בעזרת חוכמת ההמונים (כלומר המשתמשים). היה מעניין לשמוע כמה מעט בעצם צריך להקליט קריין חדש כדי להוסיף ערכה קולית כמו “הרס”ר” (או ארנולד שוורצנגר). פרטים נוספים על תרגום מכונה ותרגום לשוק החרדי היו נושאים מסקרנים נוספים.
הרצאתה של פרופ’ ניצה בן ארי לזכרו של פרופ’ גדעון טורי העלתה בי זכרונות מימי הלימודים באוניברסיטת תל אביב, עם חזרה לשיח על נורמות ועל תרגומיות. מנקודת המבט שלנו, המתרגמים והמתורגמנים, כך היא אמרה, איש חוץ מטורי עוד לא הציע תיאוריה שתספק לנו כלים לעבודה.
ביום השני של הכנס שמענו מפיו של ד”ר עמרי אשר על תרגום ספרות עברית לקוראים אמריקניים ועל ההשמטות הרבות שנעשו בה (לפחות בעבר) מטעמים אידיאולוגיים וככל הנראה כמדיניות של ההוצאות לאור ולא של הסופרים או המתרגמים. אין ספק שההשמטות האלה אינן עולות בקנה אחד עם הנורמות שעל פיהן אני ורוב חברי מתרגמים ספרות לעברית.
יעל סלע תיארה איך גוגל משנה את אופן הפנייה של המוצרים שלה בהתאם לתרבויות השונות: החביבות האמריקנית, התכל’ס הישראלי והנימוס המופלג היפני דורשים התאמות כדי שכל העולם ירגיש בבית בגוגל. ואילו אינגה מיכאלי סיפרה על הצד העסיסי בעבודת המתרגם, עם דוגמאות לסקס, קללות ועוד. הרצאתו של ד”ר בסיליוס בוארדי על תרגומי שרלוק הולמס לערבית בתחילת המאה העשרים הייתה מרתקת. אחרי הפסקת הצהריים הייתה ההרצאה שלי על תרגום מדע בדיוני ופנטזיה לעברית. אמרו לי שגם היא הייתה לא רעה 🙂 .
הכנס הסתיים בהרצאתו של עמוס עוז, הסופר הישראלי המתורגם ביותר, שהסביר איך הוא מפציר במתרגמים שלו to be unfaithful in order to be loyal, וסיפר למשל על מקרה ספציפי שבו הוא והמתרגם שלו לאנגלית החליטו ביחד לשנות תיאור של דמות שמישהו מדמה ל”גאון מוילנה” לדימוי אחר שהוא אחד מכינויו של ישו.

יצא לאור בתרגומי “תורת ההונאה” מאת ג’ורג’ אקרלוף ורוברט שילר בהוצאת ידיעות ספרים (עורכת: הלית ינאי לויזון).
הכותבים, זוכי פרס נובל לכלכלה וחסידי השוק החופשי, מסבירים בעזרת דוגמאות רבות את ליקוייה של השיטה הקפיטליסטית, המבוססת למעשה מעצם הגדרתה על ניצול והטעייה. שמו המקורי של הספר הוא Phishing for Phools, והנה ההסבר:

לפי מילון אוקספורד לשפה האנגלית, המילה phish נטבעה בשנת 1996, בראשית ימי האינטרנט. “פישינג” (phishing ולא fishing, או בעברית “דִּיּוּג”) מוגדר שם כך: “הונאה באינטרנט שמטרתה להשיג מאנשים מידע אישי, בעיקר דרך התחזות לחברה בעלת מוניטין; תרמית מקוונת הנעשית דרך ‘דיג’ של מידע אישי תוך כדי התחזות”. אנחנו רואים בהגדרה מתחום המחשבים מטפורה. במקום לראות בפישינג מעשה לא חוקי, אנחנו מציגים הגדרה לדבר־מה כללי בהרבה, עתיק יומין. בפישינג הדייג, או ה”פִישֶר”, גורם לאנשים לעשות דברים שיש לו אינטרס שהם יעשו, אבל הם לא האינטרס של הקורבנות. כדימוי לדיג מדובר בהשלכת פיתיון מלאכותי למים ואז בהמתנה שבמהלכה דגים זהירים שוחים בסביבה, טועים ונתפסים בחכה. יש כל כך הרבה פישרים, והם מתוחכמים כל כך במגוון הפיתיונות שהם מציבים, עד שלפי חוקי ההסתברות כולנו נתפסים בשלב זה או אחר, ולא משנה עד כמה ננסה להיזהר. איש אינו פטוּר מכך.
לפי ההגדרה שלנו, phool, או בעברית “פראייר”, הוא מישהו שהצליחו לעשות עליו פישינג, ולא משנה מה הסיבה. יש שני סוגי פראיירים: “פראיירים של פסיכולוגיה” ו”פראיירים של מידע”. פראיירים של פסיכולוגיה מתחלקים לשני סוגים. במקרה אחד, רגשותיו של פראייר מתחום הפסיכולוגיה מתגברים על מה שמכתיב השכל הישר. במקרה האחר, הטיות קוגניטיביות, הדומות לאשליות אופטיות, גורמות לפירוש שגוי של המציאות, והפראייר פועל על סמך הפרשנות המוטעית הזאת.

כאן אפשר לקרוא פרק לדוגמה.