יצא לאור בתרגומי “ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן בתוך הספר “אהבה וידידות”, הכולל גם את כתבי הנעורים של אוסטן בתרגומה של סטלה פנטופל.
אני מודה לעורכת מיכל לעדן וכמובן לשי סנדיק שנתן לי הזדמנות לנעוץ שיניים בממתק הזה. הנה חלק ממה שכתב שי על הספר:

ההתרגשות הרגילה שמלווה אותי בכל ספר שיוצא אצלנו גדולה פי כמה היום, כשאני מחכה לרותי מקורדובה שתעדכן אותי ש”אהבה וידידות”, התרגום הראשון לעברית של יצירותיה המוקדמות של ג’יין אוסטן, מוכן ומזומן לאיסוף.
כי בניגוד ל”תבונה ורגישות” ו”אמה” שהיו תרגומים שניים או שלישיים, זו הפעם הראשונה שאפשר יהיה לקרוא את “ליידי סוזן” ואת “כתבי נעורים” בעברית ולפגוש אוסטן קצת אחרת. אוסטן שכותבת כדי להתנסות בכל סוגה שקיימת בתקופתה כדי להתלמד, שמחברת סיפורים ומחזות שיצחיקו את בני משפחתה ושבתכל’ס, לא דופקת חשבון לאף אחד. היא כותבת מה שבא לה ואיך שבא לה. יש משהו מקסים ונוגע ללב כשרואים סופרת נולדת – מתפתחת מנערה סקרנית ושובבה עם כשרון אדיר שהניצוצות שלו נגלים גם בקטעים הבוסריים יותר והופכת אל מול עיני הקורא לסופרת בשלה ומורכבת, כותבת שמצליחה לרגש אותנו מאתיים שנה אחרי מותה.
הספר כבר נמצא בכל החנויות הדיגיטליות וכמובן באתר שלנו.

“ליידי סוזן” הוא רומן מכתבים. זה המכתב הראשון:

ליידי סוזן וֶרנוֹן למר ורנון
לַנגפוֹרד, דצמבר ____
אחי היקר,
לא אוכל עוד לשלול מעצמי את העונג שתסב לי
ההיענות להזמנה הנדיבה שקיבלתי ממך בפרֵדתנו
האחרונה, לבלות שבועות מספר במחיצתכם
בצ’רצ’יל; משום כך, אם לך ולגברת ורנון יהיה נוח
לקבלני כעת, אני מקווה כי בתוך ימים אחדים אוצג
בפניה של האחות שזה זמן רב השתוקקתי להתוודע
אליה. ידידַי הנדיבים דוחקים בי בחיבה רבה להאריך
את שהותי כאן, אך נטייתם להכנסת אורחים
ולעליצות מושכת אותם למעורבות חברתית במידה
רבה מדי למצבי הנוכחי ולהלך רוחי; ואני מצפה
בכיליון עיניים לרגע שבו אוכל להתמסר לפרישוּת
נעימה בביתכם.
אני משתוקקת להכיר את ילדיכם הקטנים היקרים,
ולהוטה מאוד להבטיח את מקומי בלבבותיהם.
במהרה יהיה עלי לאזור את מלוא כוחי, שכן אני
עומדת להיפרד מעל בתי שלי. מחלתו הארוכה של
אביה היקר לא אפשרה לי להעניק לה את מידת
תשומת הלב שהחובה והאהבה גם יחד מכתיבות,
ויש לי סיבות של ממש לחשוש כי האומנת שבידיה
הפקדתי אותה לא הייתה ראויה למשימה. משום
כך החלטתי להכניסה לאחד מבתי הספר הפרטיים
הטובים ביותר בעיר, ותהיה לי ההזדמנות להשאיר
אותה שם בעצמי בדרכי אליכם. הבט, אני נחושה
בדעתי שלא להידחות בבואי לצ’רצ’יל. אכן, כאבי
יהיה רב אם איווכח לדעת שאינך יכול לקבלני.
אחותך אסירת התודה ומלאת החיבה,
ס’ ורנון