מסוף המאה ה-17 ועד להתבססות הצילום היו הֶדְפֵּסִים צבועים ביד אמצעי עיקרי ופופולרי להפצת עדכוני האופנה ברחבי אירופה ומעבר לה.
ההדפסים הציגו בדרך כלל את דמות הגוף במלואה, כדי שניתן יהיה לראות את מלוא הפרטים, החל מנעל ועד כובע. חלקם כוללים גם תיאור מילולי – החל משם הבגד בלבד ועד לתיאור מלא של סוגי הבדים ובתי העסק שאפשר לרכוש בהם את החומרים או להזמין תפירה של המוצרים.
כבר במאה ה-15 היו חייטים שהסתובבו בעולם עם בובות שלבשו דגמים מיניאטוריים, כדי לאפשר ללקוחות להזמין תלבושות על פיהן. במקביל, איורים והדפסים הציגו תלבושות מקומיות אופייניות או תלבושות היסטוריות. בסביבות שנת 1678 הופיעו בצרפת בפעם הראשונה איורים שהציגו את הטרנדים העדכניים, במטרה שרואיהם יוכלו לשחזר את האופנה החדשה. הראשונים הופיעו בכתב העת מרקור גלנט (Mercure galant). את הדפים המודפסים היה כמובן קל בהרבה להעביר ממקום למקום ולהפיץ, בהשוואה לבובות.

“הדפסי אופנה, 150 שנות סגנון” (Fashion Plates: 150 Years of Style), ספרה של אפריל קלהאן, היסטוריונית של האמנות, הוא ספר מרהיב ועב כרס המתעד את תולדותיה של צורת האמנות השימושית הזאת.
רישום בקווים של הדמויות היה עובר לחרט שייצר לוח מתכת, וממנו נעשו ההדפסים. בתקופה זאת עוד לא היה קיים דפוס צבע, והדפים המודפסים בשחור נשלחו לצביעה ידנית, בדרך כלל אצל נשים שעבדו בבית. אותן צובעות עבדו גם לפי טעמן האישי, ופעמים רבות אין אחידות בצבעי הבגדים באיורים שונים של אותו ההדפס.
במאה ה-18 היו כתבי עת שיועדו לגבירות ועסקו באופנה. בנוסף היו בתי דפוס שהפיקו סֶטים של הדפסים, שנמכרו במקום או נשלחו למנויים. המוכר ביותר נקרא Galerie des Modes et Costumes Français, והוא התהדר בכך שאיוריו היו מבוססים על תלבושות שנראו במציאות בפריז, או בחצר המלוכה בוורסאי.
צרכני האיורים במאה ה-18 היו בני האריסטוקרטיה, בצרפת ומחוצה לה, בחצרות מלוכה זרות. בתקופת המהפכה הצרפתית רבים מן האיורים הושמדו שם בכוונה תחילה, ואלה שהשתמרו היו במדינות אחרות. במשך הזמן התרחבה שכבת הצרכנים גם לבורגנות העשירה, ובמאה ה-19 היו האיורים כבר זמינים לקהל רחב יותר. שלל כתבי העת כבר פנו למעמדות שונים וכללו איורים ברמות איכות שונות, בהתאם לקהל. בשלב הזה היו הקונים אוספים אותם ולפעמים תולים אותם לקישוט, על קירות הבית.
לאיורים היה שימוש מעשי – אפשר היה לקחת את איור התלבושת שמוצאת חן בעיניך לתופרת או החייט, והם היו מייצרים עבורך את הבגד בהזמנה אישית, לפי טעמך ומידות גופך. ניתן היה כמובן לשלב כך פרטים מאיורים שונים ולא לשכפל בדיוק איור אחד מסוים. יש לזכור שבגדים מוכנים לקנייה היו המצאה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. לפני כן, כל בגד היה יצירה חד-פעמית בהזמנה מיוחדת. יתרה מזאת, היה מקובל בהחלט להשתמש בבגד לאורך שנים, ולעשות בו תיקונים ושינויים שירעננו את המראה – למשל בהוספה של תחרות או עיטורים בהתאם לאופנה העדכנית.
הצילום הומצא באמצע המאה ה-19, וצילומי אופנה מתחילים להיות נפוצים אחרי 1890. אבל הדפסי האופנה המשיכו להיות פופולריים עד שנות השלושים של המאה העשרים. כיום הם אינם מוכרים במיוחד לציבור הרחב, אבל משמשים השראה לקהילה היצירתית של אנשים שתופרים ולובשים בגדים מדויקים היסטורית. איורים מקוריים נשמרים באוספי מוזיאונים וזמינים לצפיה באינטרנט.
נשמע ונראה מעניין? אשמח להעביר הרצאה ססגונית על תלבושות היסטוריות גם אצלכם: בספריה, חוג בית, מתנ”ס או בית ספר. אפשר ליצור איתי קשר בתגובות לפוסט הזה.