יצא לאור בתרגומי “אני שונאת את כולם חוץ ממך” מאת אליסון רסקין וגבי דאן (עריכת התרגום – אלירז נר-גאון).
הספר כתוב כתיעוד של הודעות דואר אלקטרוני ומסרים מיידיים בין שתי חברות. התרגום היה מאתגר מבחינה זאת שהייתי צריכה למצוא את האיזון הנכון בין עדכניוּת לתקניוּת של ספר שיישאר על המדפים עוד שנים (אני מקווה). זה בהחלט היה אתגר שונה מרומן המכתבים הקודם שתרגמתי, “ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן.
וכך כתבו עליו בהוצאה לאור:

ג’ן ואווה הן החברות הכי טובות מאז כיתה ט’, למרות שהן שונות זו מזו כמו טקילה ודיאט קולה. אבל עכשיו הן נאלצות להיפרד, כי ג’ן – חתולת רחוב סוערת ומוחצנת ממשפחה לא מתפקדת – נוסעת ללמוד בבוסטון, ואילו אווה – נסיכה יהודייה נוירוטית, בת להורים סוּפר–מגוננים – מסוגלת להתרחק רק עד אוניברסיטת דרום קליפורניה, קילומטרים ספורים מביתה. המרחק בין השתיים מאתגר את החברוּת ביניהן, אבל גם נותן לכל אחת הזדמנות לפרוש כנפיים. אווה עושה את צעדיה הראשונים כתסריטאית ונאבקת בדייטים בצל החרדה החברתית שלה, וג’ן מבינה מקרוב מה זה אומר להיות עיתונאית נושכת ואיך לצלוח את העולם הנזיל–מגדרית בבוסטון הקרה. המיילים והודעות הטקסט שלהן חושפים אותן עד העצם (ויותר) ומאלצים אותן להתמודד עם פערי האישיות והערכים ביניהן, ולבדוק האם חברותן עומדת במבחן המרחק ההולך וגדל.
אליסון רסקין וגבי דאן, הקומיקאיות החברות מלוס אנג’לס שסרטיהן הקצרים בערוץ היוטיוב Just Between Us זכו ליותר מ–100 מיליון צפיות, מצליחות לתפוס ולהעביר את תמצית חייהם של בני דור האלפיים, בלי גבולות ועם חדות הבחנה בוגרת להפליא וצעירה להכעיס.

אמת ידועה לכל היא שהבגדים הם שכבת ההגנה הראשונה במעלה של מרגל בשטח אויב. סוכן חשאי או סוכנת חרש הנמצאים בארץ זרה חייבים להשתלב בצורה מושלמת באוכלוסייה המקומית בחזותם החיצונית, עוד לפני שהם מוציאים מילה מפיהם.
בתקופת מלחמת העולם השנייה שלח השירות החשאי הבריטי את אנשיו לאזורים שהיו נתונים תחת שלטון נאצי. חלקם היו ילידי המדינות הכבושות, חלקם בני בעלות הברית במקור שהיו מסוגלים “לעבור” כמקומיים. הנושא מופיע בכמה ספרים שתרגמתי, ביניהם “שם צופן: וריטי”, “סוכן חשאי”, “ניצוץ באפלה” וגם בספרי המסע בזמן “צפירת הרגעה” ו”עיר הזמן”.
כתבה באתר JSTOR Daily מפרטת את שיטות הפעולה של הבריטים בהכנת בגדיהם של הסוכנים, ומעוררת התפעלות מתשומת הלב המדוקדקת לפרטים. מנהלת המבצעים המיוחדים של בריטניה (SOE) השיגה בגדים, נעליים, מזוודות ושאר ציוד מתאים לסוכנים המיועדים למדינות אירופה באמצעים שונים: מפליטים ועד לחנויות יד שנייה. משאזלו הפריטים שאפשר היה לקנות או לקבל היא התחילה לייצר אותם, בין השאר בעזרת מתפרות בניהולם של מהגרים שהכירו את המנהגים במולדתם. להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כנרת “כנפי האש 1: שליחי הנבואה” מאת טוי ט׳ סת׳רלנד. “שליחי הנבואה” הוא הספר הראשון בסדרה חדשה, מתאים לקריאה החל מגיל 8-9, להערכתי. זוהי סדרת הדרקונים השלישית שאני מתרגמת (בנוסף על רוכבי הדרקונים של פרן מאת אן מקקפרי ושומרת הדרקונים מאת קרול וילקינסון).

הנבואה מספרת על חמישה דרקונים צעירים שיום אחד ישיבו את השלום לארצם. אבל לטיט ולחבריו, הדרקונים הנבחרים, נראה שלעולם לא יזכו להגשים את הנבואה. הם אפילו לא יודעים מתי המדריכים הקשוחים שאימנו אותם יחליטו שהם מוכנים למשימה וירשו להם לעזוב סוף־סוף את המערות שמתחת להר. כשחמשת הדרקונים מגלים מזימה נוראית שרקמו המדריכים שלהם, הם מבינים שהגיע הזמן לברוח ולהציל את עצמם ואת ארצם מגורל אכזר…

טוי ט’ סת’רלנד היא סופרת נוער וחובבת דרקונים מושבעת. מאז ומעולם הפריע לה שדרקונים הופיעו לרוב כאמצעי תחבורה, כחיות מחמד או כעוזריהם של הגיבורים, ולא זכו להיות גיבורי הסיפור. משום כך החליטה להקדיש לידידיה המכונפים את כנפי האש – סדרת הרפתקאות המתרחשת בממלכה של דרקונים ושהדרקונים הם גיבוריה. הסדרה התקבלה בהתלהבות רבה, תורגמה לעשרות שפות והיתה לרב־מכר בינלאומי.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

הספר “עיר הזמן” מאת דיאנה ווין ג’ונס יצא לאור בתרגומי בהוצאת “עוץ”:

על פיסה של זמן מחוץ להיסטוריה האנושית הוקמה עיר הזמן, שממנה אפשר להשקיף על כל מהלך ההיסטוריה. אבל גבירת הזמן, אשתו של מקים העיר, יצאה למסע של הרס במטרה לערער את ההיסטוריה ולהשמיד את עיר הזמן. שני ילדים מהעיר מחליטים לקחת עניינים לידיים, ובניגוד לכל החוקים הם יוצאים אל ההיסטוריה כדי לעצור את גבירת הזמן.

במקומה הם שולפים בטעות את ויויאן סמית משנת 1939: סתם ילדה בת 11 שפונתה מלונדון בשל הפצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. כיצד תחזור ויויאן אל ביתה במאה העשרים? ומי בכל זאת יציל את עיר הזמן?

ספרה הקלאסי של אשפית הפנטזיה, דיאנה ווין ג’ונס, הוא מסע בזמן כפי שלא הכרתם: בעבר, בעתיד ובשורשי האגדות. מומלץ לכל מי שאוהב עלילות מפתיעות, מותחות ומצחיקות.

אתם מוזמנים להשתתף בהגרלה על עותקי הספר בדף הפייסבוק שלי – לחצו כאן.
אפשר לקרוא את הפרק הראשון כאן.
אפשר לקנות את הספר ישירות מההוצאה כאן.

בקרוב יצא לאור בהוצאת עוץ הספר הנהדר “עיר הזמן” מאת דיאנה ווין ג’ונס. תרגמתי את הספר די מזמן, וכשהוא חזר אלי לקריאה אחרונה בשבוע שעבר, אחרי העריכה של רוני בק ושל גילי בר-הלל סמו, נהניתי ממנו שוב, אולי אפילו יותר. הנה תיאורו:

על פיסה של זמן מחוץ להיסטוריה האנושית, הוקמה עיר הזמן, ממנה אפשר להשקיף על כל מהלך ההיסטוריה. אבל גבירת הזמן, אשתו של מקים העיר, יצאה למסע של הרס במטרה לערער את ההיסטוריה ולהשמיד את עיר הזמן. שני ילדים מהעיר מחליטים לקחת עניינים לידיים כפי שהמבוגרים לא מעזים לעשות, ולצאת אל ההיסטוריה כדי לעצור את גבירת הזמן. אלא שבטעות הם שולפים את ויויאן סמית, סתם ילדה בת 12 שפונתה מלונדון בשל הפצצות הגרמנים ב-1939. כיצד תחזור ויויאן אל ביתה במאה העשרים, ומי יציל את עיר הזמן? ספרה הקלאסי של אשפית הפנטזיה, דיאנה ווין ג’ונס, מתאים לילדים מסביבות גיל 9 ומעלה, ולכל מי שאוהב עלילות מפתיעות, מותחות ומצחיקות.

הספר נמצא כרגע בתהליכי הפקה, כך שעדיין אין לו כריכה בעברית. מצורפות כאן ארבע כריכות לדוגמה ממהדורות שונות שלו באנגלית.
בתקופה הקרובה עורכת הוצאת עוץ פרויקט מימון המון לקראת שבוע הספר. בין השאר, אפשר לקנות שם את הספר הזה במכירה מוקדמת במחיר מיוחד. אני ממליצה עליו מאוד.

יצא לאור בתרגומי “אין מקום לחלומות קטנים”, ספרו האוטוביוגרפי של שמעון פרס. הספר נכתב במקור באנגלית, ואני מודה לפרופסור צביה ולדן, בתו של מר פרס, על עזרתה הרבה בעריכת התרגום.
העבודה על הספר הזה הייתה אתגר מיוחד. ראשית, לכבוד היה לי לקבל לידי את סיפורו האישי של אחד האנשים המרכזיים בתולדות מדינת ישראל. מעבר לזה, הטקסט כתוב בגוף ראשון מפיו של אדם שהיה ידוע בלשונו העשירה והיפה, אוהב ספר והשפה העברית.
חשוב היה שהתוצאה הסופית תהיה מנוסחת כפי שהיה פרס כותב אילו כתב מלכתחילה בעברית. בנוסף, כאשר מובאים ציטוטים מפי אנשים אחרים, החל מבן גוריון ועד לרבין, גם הם צריכים להיות מדויקים ונכונים.
לצורך התרגום קראתי כתבות וראיונות עם שמעון פרס וטקסטים שכתב בעבר, החל מנאומים ועד לספריו “לך עם האנשים” ו”יומן אנטבה”, שהפרק העוסק בו בספר הנוכחי כולל שיחות עם גיבורים אחרים של הפרשה.

פרטים נוספים על הספר ואת הפרק הראשון שלו אפשר לקרוא כאן.

שני ספרים בתרגומי, “חתולה לבנה” ו”כפפה אדומה” מאת הולי בלק, הצטרפו לאחרונה למבחר ספרי השמע של חברת אייקאסט, בהקראה מצוינת של שי סיני וילוז’ני.
מבחר הספרים המוקלטים, שעליהם כתבתי בעבר, צמח לאחרונה להפליא, ואני מכירה רבים (כולל אותי) שמאזינים להם ומעבירים בהנאה שעות של נסיעות, המתנה בתור ועבודות בית.
אפשר להאזין דרך המחשב או באמצעות אפליקציה בטלפון הנייד. חברת אייקאסט מציעה מנוי חודשי המאפשר האזנה כרצונכם או רכישה של ספרים בודדים, שיישמרו אצלכם. בנוסף, ספריות רבות מציעות למנויים בחינם האזנה לספרי אודיו, באמצעות אפליקציה ייעודית משלהן.

כותבת האקדמיה ללשון העברית:

לרגל חג האסיף, אנו רוצים להציג בפניכם את העושר הנפלא של בציר השפה העברית באמצעות מבחר של מילים עבריות יפות המתארות את פעולות האיסוף החקלאיות השונות:
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
קציר – דגנים
בציר – ענבים
מסיק – זיתים
גדיד או גדיר – תמרים
ארייה – תאנים
קטיף – פירות שונים, למשל רימונים, פירות הדר

לאחרונה תרגמתי את ספרו האוטוביוגרפי של שמעון פרס, שנכתב באנגלית ויצא לאור בעברית בתוך זמן קצר בהוצאת “ידיעות אחרונות”. חשוב היה להקפיד שהנוסח העברי יבטא את שפתו העשירה והתקנית של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. לכן היה ברור שכאשר הוא מספר על התמרים הראשונים שאכל בארץ, המילה המתאימה היא “גדיד”.
גם כאשר הספר מביא דברים מפיהם של אנשים אחרים צריך היה להקפיד על התנסחויות מתאימות להם. מוזכר למשל פתק שהשאיר דוד בן גוריון לפרס לקראת סוף יום עבודה ארוך, והניסוח המתאים היה “אל תשכח לכבות החשמל” ולא “אל תשכח לכבות את האורות”.
הספר נמצא בימים אלה בתהליכי עריכה, אעדכן כאשר יצא לאור.

יצאה לאור בהוצאת כנרת מהדורה חדשה של הספר “קדחת הצבעונים” מאת דבורה מוגה בתרגומי משנת 2003.
המהדורה מתהדרת בכריכה עם צילום מתוך הסרט המוצג בימים אלה בקולנוע, וכוללת בתוכה עמודי צבע עם ציורים המוזכרים בספר.
מן הכריכה האחורית:

הימים ימי קדחת הצבעונים שאחזה בהולנד במאה השבע־עשרה. בצלי הפרחים נמכרים במחירים מופקעים, והסחר בהם סוחף ומרגש. קורנליוס, סוחר מזדקן ואספן של חפצים יפהפיים, מזמין את יאן ואן לוס, צייר צעיר ומוכשר, להנציח את דיוקנו על הבד. אלא שככל שמלאכת הציור מתקדמת, כך מתלהטת התשוקה בין סופיה, אשתו הצעירה, ובין האמן. בעוד התשוקות והחלומות מולידים תרמית מורכבת, ההימור הפזיז מוביל אל סוף מסעיר.

כתבה מטעם מוזיאון סמיתסוניאן מפריכה את קיומה של אותה “קדחת צבעונים”, על סמך ספרה החדש של אן גולדגר (Tulipmania: Money, Honor, and Knowledge in the Dutch Golden Age) אבל אין ספק שהסיפור עדיין מרתק.

אם התלבושות המפוארות בספר, בציורים ובסרט נראות מעניינות אתם מוזמנים לדף הפייסבוק שלי המוקדש לתלבושות היסטוריות.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות “מחשבה פלילית” מאת ג’וזף פיינדר (עריכת התרגום: אירית מילר).

מן הכריכה האחורית:
שמו הטוב של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית מצוי בסכנת הכפשה חמורה. הקריירה שלו עתידה להיהרס בעקבות כתבה שמכין אתר רכילויות רב-עוצמה המתמחה בהשמצת ידוענים ופוליטיקאים. הכתבת הראשית ערכה תחקיר מעמיק שבו היא מוכיחה כי השופט הנכבד השתעשע בחברת נערת ליווי יוקרתית, וזו מוכנה לספר את מעלליו מעל כל במה אפשרית.

חברו הטוב של השופט, אושיה וושינגטונית בפני עצמו, נחלץ לעזרתו ושוכר את שירותיו של ניק הלר, חוקר פרטי אשר מתמחה בסיוע לפוליטיקאים, לעורכי דין ואפילו לממשלות זרות, כדי לעצור את הסיפור לפני שיופץ באינטרנט ויהרוס את חייו של השופט.

לניק יש 48 שעות כדי לפרק את הפצצה המתקתקת הזאת ולהוכיח שהסיפור מצוץ לחלוטין מן האצבע. אבל כאשר העניינים מסתבכים והגופות מתחילות להיערם, הוא מחליט שעליו לרדת לחקר העניין ולגלות מי עומד מאחורי המזימה הסבוכה לפני שעוד אנשים ייפגעו.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת הכורסא “המקום המסוכן ביותר בעולם” מאת לינדזי לי ג’ונסון (עריכת התרגום – מורן שין).
הספר מתרחש בתיכון בעיירה קליפורנית משגשגת, ומציג דיוקנאות של תלמידים ומורים המתקשים להתמודד עם חיים שבהם התדמית החברתית היא הכול והרשתות החברתיות הן המקום האמיתי שבו מתנהלים החיים.

מן הכריכה האחורית:
“המקום המסוכן ביותר בעולם” מציג עלילה קלידוסקופית ורב-קולית, שחודרת לקרביים של בית הספר התיכון וחושפת את בני האדם האמיתיים העומדים מאחורי הסטראוטיפים שהודבקו להם. בכשרון נדיר מצליחה לינדזי לי ג´ונסון להפוך דרמת נעורים יצרית לכדי רומן מרתק ומעורר מחשבה.

בספר “גברת פריסבי ועכברושי מב”ן” מאת רוברט אובריאן שיצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ יש בעלי חיים תבוניים, בעיקר עכברושים. שעשע אותי שדמות מרכזית היא העכברוש הנבון ניקודמוס, שם שהוא הצורה הלטינית של שם המשפחה שלי – נקדימון. אפילו התלבטנו לרגע אם לעברת את השם לכבוד התרגום לעברית, אבל כיוון שלא הייתה סיבה לעשות זאת עם שאר השמות בספר, עדיף היה לוותר.
הצלמת דיאן אוזדמר מאוהבת בעכברושים ומצלמת אותם בתמונות חמודות להפליא. אני חייבת לומר שלא הרגשתי חיבה דומה כשיצור כזה הופיע בוקר אחד מחוץ לחלון המטבח שלי…

יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ “גברת פריסבי ועכברושי מב”ן” מאת רוברט אובריאן (עריכת התרגום – אסף שור. איור הכריכה – יעל נתן).

גברת פריסבי, עכברת-שדה אלמנה ואם לארבעה עכברונים, נקלעה לצרה צרורה. עליה להעביר את משפחתה לבית הקיץ שלהם בהקדם על מנת להציל אותם ממוות כמעט בטוח. אבל בנה הצעיר טימותי חלה בדלקת ריאות, ואסור לטלטל אותו. למרבה המזל היא מצליחה ליצור קשר עם עכברושי מב”ן, יצורים יוצאי דופן ואינטליגנטיים במיוחד, שרוקחים תוכנית גאונית לפתרון המצוקה שלה. אבל הדרך לפתרון רצופה סכנות, שמאיימות לא רק על גברת פריסבי, אלא על העכברושים כולם.

ספרו של רוברט אובריאן משנת 1971 נחשב לקלסיקה אמריקאית. הוא זכה בפרס ניוברי ב-1972, ועובד לסרט אנימציה שהופץ בארץ בשנות השמונים בשם “על קסמים ועכברים”. בימים אלה מצולם עיבוד קולנועי חדש לספר. מעשייה מרתקת על חיות שדה וקשריהם עם בני האדם, עם מרכיבים של מדע בדיוני. מומלץ לקריאה מגיל 8 ומעלה.

לפני זמן מה מצאתי צילום של כרטיסיית הביקורת הזאת על הספר, מתוך תיעוד של המלצות ישנות של ספרנים. בהמלצה, משנת 1971, נכתב שיש בספר הרבה סכנות, ואז נמחקה המילה סכנות ובמקומה נוסף בכתב יד “הרפתקאות”. שניהם נכונים. (לחצו על הכרטיסיה כדי להגדיל לקריאה.)

אפשר לקנות את הספר בימים אלה בדוכן הוצאת עוץ בשבוע הספר בתל אביב, או באתר ההוצאה.

בקרוב יצא לאור ספר מקסים בתרגומי בהוצאת עוץ, וכך כותבת עליו גילי בר-הלל:

“גברת פריסבי ועכברושי מב”ן” הוא אחד הספרים האהובים עלי מילדותי, שמסיבה לא מובנת לי מעולם לא תורגם לעברית. הוא אפילו זכה בפרס ניוברי בשנת 1972, ובשנת 1982 עובד לסרט אנימציה שהופץ בישראל בשם “על קסמים ועכברים”. זהו סיפורה של עכברת שדה אלמנה, שתעשה הכול כדי להציל את חיי גורה החולה – ואפילו תלך לבקש את עזרת העכברושים המסתוריים והמפחידים משיח הוורדים. מומלץ לקריאה מסביבות גיל 9 ומעלה. לאחרונה סיימנו לערוך את תרגומה המצוין של ענבל שגיב-נקדימון, וכולי תקווה ואמונה שהנוסח העברי יהפוך לאחד הספרים האהובים על דור חדש של ילדים בישראל!

אפשר לרכוש את הספר הזה, או ספרים ותמורות נהדרות אחרות במסגרת פרויקט מימון ההמון של הוצאת עוץ.

לפרטים נוספים ולרכישה לחצו כאן.

בשנת 2012 יצא לאור התרגום שלי לספר “שומרת הדרקונים” מאת קרול וילקינסון. בימים אלה הוכרז על הפקת סרט מצויר על פי הספר, בשיתוף פעולה בין סין לספרד. לפי הכתבה, הסופרת עצמה מעורבת בהפקת הסרט, ושמחה על המעורבות הסינית, שתבטיח ייצוג נכון למקום ולתקופה שבהם מתרחש הסיפור.
“שומרת הדרקונים” מספר על ידידות שנרקמת בין דרקון בן אלפי שנים לבין שפחה קטנה באחד הארמונות הנידחים של קיסר סין, בשנת 141 לפני הספירה. הספר מתאים מגיל 10-11 לערך (יש בו קטע קצת מפחיד).
תודה לגילי בר-הלל מהוצאת עוץ, שבחרה בזמנו את הספר לפרסום בהוצאת גרף צעיר, ועדכנה אותי לגבי הסרט.

בספר “שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין שיצא לאחרונה בתרגומי יש, כפי שכבר סיפרתי, שלל משחקי מילים מסוגים שונים.
הנה דוגמה נוספת, ששיעשעה אותי. קולין וחסן, שני צעירים ידענים, דוברי כמה שפות, נודדים ברחבי ארה”ב. הם מחליטים לעבוד על חבורת צעירים משכילים פחות מהם, ומתלבטים איך יעמידו פנים מולם. בהמשך, חסן מחליט להתעלל קצת בקולין ומדביק לו אבחנות רפואיות מביכות.
(קיצרתי קצת, כדי לא לחשוף פרטים מעלילת הספר, המשחק עצמו חסר משמעות בהמשך)

…
“אנחנו בני דודים מצרפת שמבקרים בפעם הראשונה בארצות הברית. טיול לכבוד סיום התיכון.”
“זה משעמם, אבל נגמר לנו הזמן. אני זה שמדבר אנגלית?” שאל חסן.
…
“אני סלינזיי,” אמר חסן, במבטא סביר, גם אם לא מרהיב. “זה הבנדוד שלי, פייר. אנחנו לבקר בארץ שלכם פעם ראשון … בן דוד שלי, הוא לדבר רק קצת אנגלית. אני מתורגמנות שלו.”
“Je m’appelle Pierre, ” פלט קולין אחרי שהבנים הציגו את עצמם. “Quand je vais dans le métro, je fais aussi de la musique de prouts. ”
“באים לפה הרבה תיירים מחו”ל,” אמרה הבחורה.
“Amour aime aimer amour! “הכריז קולין בקול רם.
“פייר, ” אמר חסן. “יש לו מחלה בדיבורים. זה ש – אה – במילים לא יפה. בצרפת אנחנו לקרוא לזה Tourette. לא יודע איך אתם להגיד באנגלית.”
“יש לו תסמונת טורט?” שאלה.
“MERDE!” צעק קולין.
“כן,” אמר חסן בהתרגשות. “אותה מילה גם בשפה זה גם בשפה זה, כמו פִיסוּרָה. זה למדנו אתמול, כי פייר היה לו אש במתחת. יש לו טורט. וגם פיסורה. אבל ילד טוב.”
“Ne dis pas que j’ai la fissure! Je n’ai pas la fissure,” צעק קולין, שניסה במקביל להמשיך את המשחק ולשכנע את חסן לשנות נושא.
חסן הביט בקולין, הינהן בהבנה ואז אמר, “הוא אמר שפנים שלך יפה כמו פיסורה.”
קולין פנה אל חסן ואמר, “למה היית חייב לומר פיסורה? מה פתאום חשבת על פיסורה אנאלית?”

במקור חסן אמר על קולין שיש לו טחורים (באנגלית ובצרפתית – hemorrhoid), כיוון שבעברית אנחנו משתמשים במילה אחרת, הייתי צריכה לחפש פתרון שישאר באותו שדה סמנטי (כלומר, קרוב ככל האפשר לאזור המדובר), אבל יוכל להתקבל בתור מילה אחת משותפת לשלוש השפות. אני יכולה רק לקוות שהקוראים של הספר בעברית יצחקו ולא יתמהו על הסוגיה התרגומית.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף “כפפה אדומה” מאת הולי בלק (עריכת התרגום – רוני בק).

זהו הספר השני בסדרת “מפעילי הקללות”, והוא ממשיך את סיפורו של קאסל, שהתחיל בספר “חתולה לבנה“. בעולמו של קאסל יש משפחות פשע רבות עוצמה, ואנשים שמסוגלים לפגוע במגע עור בעור (משום כך כללי הנימוס מחייבים כפפות).

הסיפור מקורי ומותח (רצוי לקרוא את הספר הראשון לפניו) והספר השלישי בטרילוגיה כבר בעבודה, ויפורסם בעברית בקרוב.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת הכורסא “שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. ספר שנון ומלא אתגרים תרגומיים שהיה כיף להתמודד איתם (תודה לעורכת התרגום אורלי מזור-יובל שזרמה עם ההתחכמויות שלי ותיקנה את המקומות שבהם לא עמדתי במשימה).
גיבור הספר, קולין סינגלטון, הוא צעיר חובב קריאה וידע, דובר שלל שפות, שהתחביב העיקרי שלו הוא אנגרמות (שיכולי אותיות).
הנה דוגמה מתחילת הספר:

קולין שיחק בקוביות אלפבית מעץ. שבב עץ נתקע לו באצבע כשהחליף את סדר האותיות ויצר מהמילה ס-י-ר את המילה ר-י-ס, האנגרמה הראשונה שהוא זוכר שעשה.

מבחינתי פירוש הדבר היה מציאת אנגרמות בעברית שיעבירו את המשמעות הדרושה, ולשם כך נאלצתי לפעמים לעשות שמיניות באוויר. השפה העברית חסכנית ומצומצמת יחסית לאנגלית, ולכן בדרך כלל היו לי פחות אותיות שאפשר להשתמש בהן (אבל לפחות אפשר להניח ניקוד שונה לאותיות בכל פעם).
הנה למשל רשימת שיכולי אותיות לצירוף ההכרחי “טוב באנגרמות”. שיחק לי המזל ואבא שלי, תדי שגיב, מומחה משכבר הימים באמנות הזאת, והוא עזר לי:

טוב באנגרמות
גומרת בנאבוט
תרגום בנאבוט
בתאבון, מרגוט
מתבטא בגרונו
במבטא גרונות
מגנוט בבארות
גנבות במטאור
בנם בגרוטאות

ראו דוגמה נוספת מתוך הספר, שבה שיניתי שם של דמות משנית כדי להעביר את המשמעות:

The Eighth wasn’t quite so sweet, and maybe I should have known it since her name, Katherine Barker, anagrams into Heart Breaker, Ink, like she’s a veritable CEO of Dumping.
השמינית לא הייתה מתוקה כל כך, ואולי הייתי צריך לדעת את זה כי השם שלה, קתרין מלבלך, הוא אנגרמה של מנכ”ל לב תקר, כאילו היא מנהלת בחברה של שברון לב.

לקריאת הפרק הראשון לחצו כאן.

יצא לאור בתרגומי “תורת ההונאה” מאת ג’ורג’ אקרלוף ורוברט שילר בהוצאת ידיעות ספרים (עורכת: הלית ינאי לויזון).
הכותבים, זוכי פרס נובל לכלכלה וחסידי השוק החופשי, מסבירים בעזרת דוגמאות רבות את ליקוייה של השיטה הקפיטליסטית, המבוססת למעשה מעצם הגדרתה על ניצול והטעייה. שמו המקורי של הספר הוא Phishing for Phools, והנה ההסבר:

לפי מילון אוקספורד לשפה האנגלית, המילה phish נטבעה בשנת 1996, בראשית ימי האינטרנט. “פישינג” (phishing ולא fishing, או בעברית “דִּיּוּג”) מוגדר שם כך: “הונאה באינטרנט שמטרתה להשיג מאנשים מידע אישי, בעיקר דרך התחזות לחברה בעלת מוניטין; תרמית מקוונת הנעשית דרך ‘דיג’ של מידע אישי תוך כדי התחזות”. אנחנו רואים בהגדרה מתחום המחשבים מטפורה. במקום לראות בפישינג מעשה לא חוקי, אנחנו מציגים הגדרה לדבר־מה כללי בהרבה, עתיק יומין. בפישינג הדייג, או ה”פִישֶר”, גורם לאנשים לעשות דברים שיש לו אינטרס שהם יעשו, אבל הם לא האינטרס של הקורבנות. כדימוי לדיג מדובר בהשלכת פיתיון מלאכותי למים ואז בהמתנה שבמהלכה דגים זהירים שוחים בסביבה, טועים ונתפסים בחכה. יש כל כך הרבה פישרים, והם מתוחכמים כל כך במגוון הפיתיונות שהם מציבים, עד שלפי חוקי ההסתברות כולנו נתפסים בשלב זה או אחר, ולא משנה עד כמה ננסה להיזהר. איש אינו פטוּר מכך.
לפי ההגדרה שלנו, phool, או בעברית “פראייר”, הוא מישהו שהצליחו לעשות עליו פישינג, ולא משנה מה הסיבה. יש שני סוגי פראיירים: “פראיירים של פסיכולוגיה” ו”פראיירים של מידע”. פראיירים של פסיכולוגיה מתחלקים לשני סוגים. במקרה אחד, רגשותיו של פראייר מתחום הפסיכולוגיה מתגברים על מה שמכתיב השכל הישר. במקרה האחר, הטיות קוגניטיביות, הדומות לאשליות אופטיות, גורמות לפירוש שגוי של המציאות, והפראייר פועל על סמך הפרשנות המוטעית הזאת.

כאן אפשר לקרוא פרק לדוגמה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף צעיר “חתולה לבנה”, הראשון בסדרת “מפעילי הקללות” מאת הולי בלק.

קאסל הוא נער יוצא דופן במשפחה של יוצאי דופן. בני משפחתו הם מפעילי קללות – במגע יד הם מסוגלים לשנות את רגשותיהם של אחרים, את זיכרונותיהם ואפילו את מזלם. אלא שהפעלת קללות אינה חוקית ובני משפחתו נחשבים לפושעים. לקאסל עצמו אין כשרון להפעלת קללות, והוא מנסה לחיות חיים רגילים כמו שאר בני גילו, אבל העבר המשפחתי מקשה עליו לעשות זאת. העניינים עוד מסתבכים כשהוא מתעורר יחף על גג בניין בית הספר בלילה קפוא…

אפשר לקרוא את הפרק הראשון כאן.

ב-19.1 השתתפתי בכנס: “ההיבט התאורטי והרהורים על תרגום מיידיש וליידיש”. הכנס התקיים בבית לייוויק בתל אביב, ויו”ר פאנל המרצים היה גלעד צוקרמן. בין שאר הדברים המעניינים הציגו מוטי אברבוך וקרן אלקלעי גוט את תרגומיהם לשירי יידיש. זלדה כהנא נוימן סיפרה על שיר פורים עתיק, שרק בקיאות במוטיבים של החג בקהילות ישראל איפשרה לזהותו ככזה (בדיוק כפי שהשיר jingle bells הוא שיר חג מולד גם בלי ששם החג מוזכר בו כלל).
דניאל בלטה הציג את סדרת הספרים היפים שלו, המגשרת בין המסורת האתיופית למנטליות הישראלית, בתיעוד פתגמים מאמהרית עם תרגום ופירוש בעברית. (בצילום)
בסיום המושב הקריאה המשוררת חייקה ברוריה ויגנד את שירי ההייקו שלה, ביידיש ובאנגלית, המתארים חוויות שלה כבריטית בפריז.

בהרצאה שלי הצגתי את השיקול המרכזי שלי כשאני מתרגמת: שחזור חוויית הקריאה של הקורא במקור.
ספר שנכתב לקהל דובר אנגלית ומשתמש במילים או מושגים ביידיש או בעברית עושה זאת בדרך כלל כדי להדגיש או לפחות לתאר זרוּת מסוימת. בניגוד למקרים שבהם צריך לעשות בתרגום לעברית הנהרות או אפילו להוסיף הערת שוליים (שתסביר למשל דקויות במערכת החינוך הבריטי), כאן תרגום ישיר עלול לאבד מהזרות שהייתה במקור. מצד שני, יש לפעמים ספרים שאמורים להיקרא כאילו נכתבו בעברית, ואז הזרות מיותרת וצריך “להחזיר את הטקסט הביתה”. לדוגמה, התייחסות לאו”ם מפי ישראלי: ” The UN? Whatever.” הייתה למעשה במקור וחייבת להיות “או”ם שמו”ם”.

אתם מוזמנים לראות קטע קטן מהרצאתי כאן:

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כנרת ספר המתח “איזה מין אימא את?” מאת פאולה דאלי.
מן הכריכה האחורית:

ומה אם הבת של החברה הכי טובה שלך נעלמת, באשמתך?
זה בדיוק מה שקורה לליסה קליסטו — אישה עסוקה מעל הראש, אם לשלושה — ביום דצמבר קפוא אחד באזור האגמים באנגליה. היא מאבדת ריכוז לרגע אחד, וכל עולמה הופך לסיוט. לוסינדה, בתה בת השלוש־עשרה של חברתה הטובה, נעדרת. עכשיו ליסה שטופת ייסורי מצפון, וכולם מאשימים אותה. היא יוצאת לתקן את המצב.
כשליסה מתחילה לקלף את הטבעות שסביב היעלמותה של לוסינדה, מתברר לה שכפר מגוריה השקט הוא לא מה שחשבה, ואולי גם חבריה הם לא כפי שנראה לכאורה.

סדנת הכתיבה “שנה חדשה – סיפור חדש” פרסמה בפייסבוק קריאה ליצירת שירים משמות ספרים, כפי שהם מופיעים על שדרת הספר.

מיד התלהבתי ואימצתי את הרעיון של המתרגמת יעל אכמון להשתמש רק בספרים שתרגמתי.

התוצאה שלי היא אולי מחזה מוסר, יותר מאשר שיר, ובכל מקרה הסיום הוא משהו שאפשר לשאוף אליו:

הרצחת וגם ירשת, קיסר?
מי ינהל את הממלכה?
הנשים החכמות של הוואנה –
לילי וייט, קתרין מארגון, שומרת הדרקונים, ורוניקה.
חוקים פשוטים:
אהבה וידידות, רציונליות, הוגנות, אושר.
לישון בלי לבכות

יצא לאור בתרגומי “פחות משעתיים” מאת אד סיזר.
מן הכריכה האחורית:

לרוץ 42.195 קילומטר בפחות משעתיים. זהו כיבוש האוורסט של עולם הריצה, מאמץ אדיר שפעם חשבו כי הגוף האנושי אינו מסוגל לו, אבל היום כבר אפשר לראות את הפסגה. מרתון בפחות משעתיים יצריך שילוב מדהים של מהירות, עוצמה מנטלית וסבולת. הראשון שיעשה זאת הוא זה שיפגין סבולת גדולה יותר, תעוזה רבה יותר, תכנון קפדני יותר וגם יהיה בר־מזל יותר מכל מי שרץ מרתון לפניו. מי זה יהיה? בספר מרתק זה לוקח אותנו העיתונאי אד סיזר למסע אל צמרת המרתון העולמית ועורך לנו היכרות עם כמה מהרצים המוכשרים ביותר בענף. באמצעות סיפוריהם של טיפוסים מיוחדים כמו ג’ופרי מוטאי הקנייתי, הניצב במרכז העלילה, מתאר סיזר את ההיסטוריה של המרתון ואת המדע, הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה שכרוכים בריצה מהירה כל כך למרחק גדול כל כך. הוא גם מגלה לנו מנין נובע כוח המשיכה האדיר של המרוץ הפופולרי כל כך, והאכזרי מכול, ומדוע מוכנים רצי המרתון, חובבנים ומקצוענים כאחד, להעמיד את גבולות היכולת שלהם במבחן כה קיצוני. פחות משעתיים הוא ספר על ענף ספורט מרהיב שרק בודדים מבינים אותו באמת. הוא סוקר את הענף מקצה ועד קצה: מהמרוצים המפורסמים המגלגלים סכומי עתק בארצות הברית ובאירופה ועד לכפרים הנידחים ביותר בקניה. זהו ספר על כישרון, אומץ לב ועל הסירוב להרים ידיים. זהו ספר על ריצה ועל הרבה יותר מריצה. זוהי דרמה אנושית מאין כמותה.

בפוסטים קודמים כתבתי על המרת מידות, שמילאה תפקיד חשוב בתרגום הספר הזה, העמוס בנתונים מספריים על מרחקים ומהירויות: “המידות הטובות“, “מידה כנגד מידה“.

לחצו כאן לפרטים נוספים ופרק לדוגמה. לחצו כאן לביקורת על הספר.

יש כמה בדיחות שכל ילד מכיר:
– איך אומרים נהג ביפנית? אישימוטו.
– מי המציאה את החזייה? קרלה בציצי.
וכן הלאה*.

בספר “להתאהב בגרייס” מאת קריסטל סאתרלנד שיצא עכשיו לאור בתרגומי עובדים הגיבורים על עיתון התיכון. הם מחליטים שעליהם להשתמש בשמות-עט ואז נחה עליהם רוח שטות והם משתעשעים בגסויות. העניין הוא שהם לא רוצים להכעיס יותר מדי את המורה האחראי עליהם.
באנגלית, הם חושבים על השם Randy Nips (שמשמעותו, פחות או יותר, “פטמות לוהטות”), ואז משנים קצת, לשם Randy Knupps שנכתב אחרת, אבל נשמע דומה. הם גם מוסיפים שמות לשאר הצוות.

ומה אמורה לעשות המתרגמת עם העניין? ודאי שלא להכניס הערת שוליים עם הסבר ארוך כמו הפוסט הזה. צריך שמות שיתנו משחק מילים, קצת גס אבל די ילדותי. והם צריכים להתקבל בטבעיות בספר שמתרחש בארצות הברית, כך שהם לא יכולים להיות ישראליים מדי.

הפתרון שאליו הגעתי, אחרי כמה התלבטויות בעזרת חברים, היה זה:

…התחלתי לכתוב את המאמר הראשון שלי בשם קרלו פֶּפִּינוֹ (שכנעתי את גרייס לרדת מ”קרלו בַּפִּינו”, שהמורה היה קולט מיד, למרות שהוא די תמים). והיא אמרה, “גם אני רוצה להיכנס לקטע הזה של שמות עט. אולי זה יכול להיות עסק משפחתי? אני אהיה מרלה פפינו, אשתך הפפינית, ולולה יכולה להיות שירלי פפינו, הבת הפפינית שלנו.” …

בתור בונוס, השם “מרלה” מתווסף לכמה התייחסויות אחרות שיש בספר ל”מועדון קרב”, שמרלה היא הדמות הנשית היחידה בו.

* סוס נכנס למסעדה ומבקש כוס קולה. המלצר שואל: “עם קש?” והסוס אומר, “כן! הרבה קש!”