זה סיפור שכבר הזכרתי, אבל נזכרתי בו השבוע והחלטתי להציג אותו בפירוט.
הפעם הראשונה שהעזתי להכניס הערת מתרגמת לספר הייתה ב “לילי ווייט” מאת סוזן אייזקס, שתרגמתי להוצאת “נירם” בשנת 1997.
הסברתי בה את ההבדל בין התארים Miss ו-Ms. ההבחנה היתה משמעותית ביותר בספר ושימשה לאפיון הדמויות: מי אומרת מיז ומי אומר מיס.
הכנסתי עוד כמה הערות, בניגוד למנהגי בדרך כלל, למשל כשסופר על זוג הורים שנתנו לילדיהם שמות לפי סדר הא-ב באנגלית, שכמובן לא הסתדרו בעברית.
הבעייה עם ההערה המסוימת הזאת התעוררה בשלבי העריכה, כאשר המגיה החליט שכל “מיז” בעברית הוא שגיאת כתיב ותיקן את כולן במחי “חפש-החלף”, כולל בהערת השוליים. התוצאה היתה הסבר חסר כל משמעות שאני חתומה עליו.
הנה ההערה המקורית:
“מיז הוא הצורה העברית למונח האנגלי Ms., שהוא כינוי כבוד לאשה המקביל לכינוי הכבוד Mr. לגבר. כינוי זה אינו מציין את מצבה האישי של האשה, בניגוד לכינוי מיס (Miss) המציין אשה לא נשואה ולכינוי גב’ (Mrs.) המציין אשה נשואה. השימוש בכינוי מיז צבר פופולריות מאז שנות השבעים, בתמיכת התנועה הפמיניסטית, מתוך רצון ליצור הקבלה בכינויי הכבוד של גברים ושל נשים.
כשהגיע הספר המודפס לידי, חשכו עיני. מאז אני מקפידה לעבור על התרגומים שלי אחרי שלבי העריכה.
נעמה כתב\ה:
אוי ואבוי:( איזו טעות מחרידה. ועוד בנושא המשמעותי הזה.
30/11/2013 בשעה 7:27 pm