בפסטיבל סאנדאנס הייתה השבוע הקרנת בכורה של ״אהבה וידידות״, סרט המבוסס על הנובלה ״ליידי סוזן״ מאת ג׳יין אוסטן.
אני עובדת בימים אלה על תרגום ראשון לעברית של רומן המכתבים הזה, שיצא לאור בקיץ בהוצאת “תמיר סנדיק” בשיתוף עם הוצאת “אהבות”. ביחד איתו יצאו לאור גם כתבי הנעורים של אוסטן, בתרגומה של סטלה פנטופל.
“ליידי סוזן” מתייחד בין ספריה של אוסטן בגיבורה נכלולית במיוחד, המקדישה את כל מעייניה להפלתם בפח של גברים רבים ככל האפשר. במאי הסרט ויט סטילמן מספר בראיון ל”וואניטי פייר” שנמשך לעיבוד הספר בזכות השנינות והממד הקומי שמצא בו.
בתמונה – כוכבות הסרט קייט בקינסייל וקלואי סביני. לחצו כאן כדי לראות תמונות נוספות מן הסרט, כולל הפוסטר שלו.

הלוגו של גוגל ב-22.1.2016 הוקדש ליום הולדתו ה-151 של וילבור סקוביל, ממציא סולם החריפות.
הסבר לסולם מופיע בספר “האח הקטן” מאת קורי דוקטורוב שיצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף בשנת 2008:

“אתה שומע? יש סולם, סולם סְקוֹבִיל, שמשמש חובבי צ’ילי כמוני לתיאור מידת החריפות של פלפל. קפסציאין טהור מגיע לכ-15 מיליון יחידות סקוביל. טבסקו הוא בערך 25 אלף. תרסיס פלפל נמצא ברמה בריאה של שלושה מיליון. החומר הזה הוא בסך הכל איזה מאה אלף, חריף בערך כמו פלפל סְקוֹטְש בּוֹנֶט בינוני. הגעתי לרמה הזאת בהדרגה, בתוך שנה, פלוס מינוס. יש חובבים רציניים באמת שמסוגלים להגיע עד חצי מיליון בערך, חריפות של פי עשרים מטבסקו. זה חריף ברמות. בטמפרטורות סקוביל כאלה המוח מוצף לגמרי באנדורפינים. זה סוטול יותר טוב מחשיש. והוא בריא.”.

בלחיצה על האיור אפשר להגיע למשחק (קצת מחריד) שבו בן דמותו של סקוביל אוכל פלפלים חריפים יותר ויותר ואנחנו השחקנים מנסים להקפיא אותם בזריקת כדורי גלידה. בהצלחה.

גיליון 22 של “חלומות באספמיה” – כתב עת למדע בדיוני ופנטזיה, כולל תשעה סיפורים קצרים: סיפורים מקוריים מאת גיא בוסקו, רותם ברוכין ויעל פורמן. סיפורים מתורגמים מאת צ’רלי ג’יין אנדרס, צ’רלס דה לינט, צ’רלס סטרוס, ראמז נעאם, קארל שרודר והאנו רג’ניאמי.

שניים מהסיפורים בתרגום שלי: “הרוח של לייקה ” מאת קארל שרודר ו”רקב ביטים” מאת צ’רלס סטרוס.

אפשר לקנות את הגיליון כקובץ באתר גטבוקס (בהנחה עד יום ראשון הקרוב) ובאתר מנדלי מוכר ספרים.

אגב, בפורים יהיה כנס מדע בדיוני ופנטזיה חדש, והפעם בחיפה.
הפרטים המלאים בדף הפייסבוק של “דורות“

ברחבי העולם האנגלוסכסי נהוג לחגוג את המעבר בין סוף השנה לתחילת שנה חדשה בהרמת כוסית ובשיר Auld Lang Syne מאת רוברט ברנס. במסורת הסקוטית החגיגות מכונות הוגמני (Hogmanay) ומלוות מן הסתם בשפע ויסקי.
אחת מגיבורות “שם צופן: וריטי” היא סקוטית גאה, גאה עד כדי כך שגם בעינויי חקירה בידי הגסטאפו היא גוערת בחוקריה כאשר הם מתייחסים אליה בתור “חיילת אנגליה”.
כאשר היא נאלצת לכתוב עוד ועוד, ואיננה יודעת מה, היא חוזרת לשיריו של המשורר הלאומי שלה, החקוקים בזכרונה:

אני אוהבת לכתוב על מאדי. אני אוהבת להיזכר. אני אוהבת לבנות
את הסיפור, להתמקד, לעסוק באמנות הסיפור, לשלב את הזיכרונות
יחדיו. אבל אני עייפה כל כך. אני לא יכולה להמשיך ליצור הלילה. בכל
פעם שנדמה שאני עוצרת, מתמתחת, מושיטה יד לדף נוסף, משפשפת
את העיניים, הבן זונה החתיכת חרא הזה ששומר עלי נוגע לי בעורף עם
הסיגריה שלו. אני כותבת את הדברים האלה רק כדי שהוא לא ישרוף
אותי. הוא לא יודע לקרוא אנגלית (או סקוטית) וכל עוד אני מכסה
דף אחרי דף בשורות מתוך “טאם או׳שאנטר״ הוא לא מכאיב לי. אני
לא יכולה להמשיך לנצח, אבל אני יודעת המון רוברט ברנס בעל פה.

בספר יש קטעים משירים שונים, כולל כמה של רוברט ברנס.
שתהיה לכולנו שנה טובה, בתקווה שהצרות יופיעו בה רק בספרים.

בתמונה: שלג דאשתקד

“שם צופן: וריטי” הודפס ונמצא כבר בחנויות הספרים. באתר הוצאת “עוץ” ביקשה גילי בר-הלל מחברות וחברי פורום “ספרים?” בפייסבוק, שיכתבו על דמות ספרותית נשית המעוררת בהם הזדהות ואהבה. כדאי לקרוא את מה שכתבו.

***

לקראת סוף השנה עסקה תוכנית הרדיו “ספרים, רבותי, ספרים” עם ציפי גון גרוס בספרות המתורגמת לעברית. בתוכנית התראיינו מתרגמים משפות שונות, שהמליצו על ספרים מתורגמים מהשפות “שלהם” ועל ספר שלדעתם כדאי לתרגם לעברית. לכבוד היה לי להיכלל ברשימה המכובדת (וגם לזכות לשבחים על תרגום “שם צופן: וריטי” מפי עמיתי שי סנדיק).
אפשר להאזין לתוכנית מיום 25.12.2015 באתר גלי צה”ל ולראות את רשימת הספרים והממליצים בדף הפייסבוק של התוכנית.

זוכרים את מבצע “תקליט וחולצה” להקלטת מילים בעברית באתר פורבו? הוא היה מוצלח מאוד, וזכה גם לדיווח בבלוג של האתר.
במסגרת ההתכתבות שלי עם אנשי פורבו הסברתי להם חלק מהקשיים הייחודיים של העברית. מצד אחד זאת השפה החיה המדוברת בארץ (זאת שפרופסור גלעד צוקרמן מכנה “ישראלית“). מצד שני קיימת ההיסטוריה של שפת התנ”ך, כולל שמות של אנשים ומקומות מכתבי הקודש, שאנשים ברחבי העולם מתעניינים בהם ומבקשים לשמוע אותם מוקלטים. אלה אינם מוכרים בהכרח לדוברי העברית הרגילים, שמתקשים להקליט אותם.
הניקוד הוא בעיה נוספת של העברית, שלא פשוט להסביר למי שאינו בקיא באופן הכתיבה שלה. כאשר משתמשים בפורבו מבקשים מילה בעברית בכתיב חסר ניקוד, יכולות להיות דרכים שונות לבטא אותה. מצד שני, לומדי עברית מכניסים בקשות של מילים מנוקדות, אבל בצורה לא נכונה. מעבר לזה – אותה מילה עברית יכולה להיות במאגר של פורבו בצורות שונות (כתיב חסר ניקוד באותיות עבריות, כתיב מנוקד, בתעתיק לאותיות לטיניות), ולהיחשב כך למילים שונות.
תרומה נוספת שלי לפורבו היא הצילום שמופיע בפוסט הזה, והוא עכשיו התמונה המייצגת את העברית. פירות הארץ במקום צילום די עבש של הכותל המערבי שהיה שם לפני כן.

בשנת 1997, במסגרת לימודי באוניברסיטת תל אביב, הגשתי עבודה סמינריונית שהתבססה על הסדרה “מסע בין כוכבים” בכלל וספרי “הדור הבא” שתרגמתי בפרט.
כיוון שמצאתי אותה בין כל מיני קבצים מהעבר, וחובבי מס”ב הביעו בה עניין, אני מפרסמת אותה כאן.
בסוף העבודה יש ביבליוגרפיה וכן נספח על ההיסטוריה של “מסע בין כוכבים”.
קוראים יקרים, אנא זיכרו שהטקסט נכתב לפני עשרים שנה כמעט, ואל תשפטו אותו לחומרה.

מה דעתכם: מה השתנה מאז במדיה ובמציאות? אילו היבטים ביחסים בין המינים ובהצגה שלהם לא השתנו? אשמח לשמוע בתגובות.

בנוסף, אני ממליצה על האתר הבא, שמתמקד בתלבושות של “מסע בין כוכבים – הדור הבא”.
 

עבודה סמינריונית

תקציר:

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את מודל העולם העתידי המוצג בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”, ולראות האם קיים בו שוויון בין גברים ונשים. השערת המחקר היתה שהספרים ינסו להציג עולם שיוויוני לחלוטין, אך ישתמשו בסטראוטיפים ובגישות האופיינים לתקופתנו-אנו.

שני חלקיה של הנחת היסוד אושרו במהלך המחקר. מבחינת החלק הראשון, התגלו דמויות נשיות בכל רמות התפקידים המוצגים בסדרה, כולל עמדות שלטון וכוח; נשים ממלאות גם תפקידים הנחשבים היום ל‘גבריים’, יוזמות פעולות שונות, מסוגלות לפעול באלימות ובנחישות וגם להציל את המצב, ולא רק לחכות לאביר על סוס לבן. על-פי העמדה הרישמית של הסדרה, גברים ונשים שווים בכל. בפרק ששמו “The Perfect Mate” דר’ קראשר מסבירה לאורחת על הספינה כי לפני מאות שנים חשבו בכדור הארץ כי נשים נחותות מגברים, אך מזה זמן רב אין הדבר כך, וכל אזרחי הפדרציה שווים בזכויותיהם.

מבחינת החלק השני, בדיקה מדוקדקת יותר של מספר הדמויות הנשיות והגבריות והתפקידים אותם הן ממלאות מגלה כי רוב עמדות הכוח והשלטון נתונות עדיין בידי גברים, כי הדמויות הנשיות מהוות רק כשליש מכלל הדמויות בספרים, וכי היחס אליהן במקרים רבים זהה ליחס אליהן היום, בארה”ב של שנות התשעים.
להמשך הקטע →

בתרגום ספרות היסטורית חשוב למצוא את האיזון הנכון , כדי שהשפה תהיה מצד אחד קריאה ומובנת לקהל הקוראים הנוכחי, ומצד שני תשמור עדיין על נאמנות לתקופה המתוארת.
הספר “שם צופן: וריטי” מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתרגום הקפדתי שהשפה שבה מדברות וכותבות הגיבורות הצעירות תהיה טבעית להן בעברית, ומצד שני השתדלתי לתת לה נופך מיושן קלות, לפחות מדי פעם.
ברור מאליו שאי אפשר לשים בפיהן סלנג מודרני. בדרך כלל אני משתמשת במילים עבריות עד כמה שאפשר, אבל בספר כזה בהחלט יש מקום להשאיר מדי פעם מילים הלקוחות מן האנגלית והצרפתית, שלא היו קיימות בעברית בשנות הארבעים.
בהתייעצות עם המו”לית גילי בר-הלל והעורכת רוני בק שילבתי מילים כמו “קומבניזון” ו”מנואלה” וקראנו לצעיף המתאים “שאל”. בעייה מיוחדת הייתה במונחים המקצועיים של מכונאות וטיסה, שחשוב היה שיהיו מדויקים, ומצד שני שלא יישמעו מודרניים מדי.
ראו למשל, בתמונה המצורפת, רישיון שקיבל אבא שלי במהלך לימודי טיסה בארץ. השנה כבר 1969, ועדיין מופיע במסמך הרשמי מינוח שנראה לנו היום מיושן: “תברוקה”. (אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדילה).

את “שם צופן: וריטי” אפשר לרכוש ולקרוא עכשיו, במהדורה דיגיטלית, או לקנות עותק מודפס בהנחת הזמנה מוקדמת. אני ממליצה בחום, מגיל 14 ומעלה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. כרגע ניתן לקנות עותק דיגיטלי של הספר באתר גטבוקס. עותקים מודפסים יגיעו לחנויות בעוד כמה שבועות.
מן הכריכה האחורית של הספר :

ב-11 באוקטובר 1943, מטוס ריגול בריטי מתרסק בשטח צרפת הכבושה. הטייסת והסוכנת החשאית שהיא מובילה הן חברות נפש. האם מישהי מהן תצליח לשרוד? לאסירה שנפלה בידי הגסטאפו נותנים הנאצים בחירה: לחשוף את פרטי משימתה, או להישלח למוות אכזרי. הם יוציאו ממנה את האמת. אבל לא כפי שציפו.

הספר המקסים הזה מעורר רגשות חזקים אצל הקוראים. כמה וכמה מהם, בארצות שונות, יצרו סרטונים שהם מעין קדימונים לספר. חלקם נוצרו כתרגיל בקורס ספרנות או מידענות, כמעט אף אחד מהם אינו רשמי. אתם מוזמנים לצפות:

צ’כי

בריטי

להמשך הקטע →

בארון הספרים המשפחתי מצאתי כרך מתפורר במקצת של “מראות – מילון בציורים“, שיצא לאור בשנת 1943. (אפשר ללחוץ על כל תמונה כדי להגדילה)

בפתח הדבר של המילון כותב המחבר דוד אטינגר: ” רבים היודעים עברית מדוברת אינם יודעים בכל זאת לקרוא בשם עברי מדויק לכל עצם ולכל פרט, אם במשק הבית, אם במקום העבודה או בשאר תחומי החיים המעשיים יום יום ושעה שעה, ולכל אלה מיועד המלון הזה… במקומות שנמצאים במלון יותר משם אחד לאיזה עצם שהוא, הרי שכולם ראויים לשמוש והקהל בחושו העממי יבור מביניהם את הקרוב לרוחו ולטעמו.” להמשך הקטע →

אתם מוזמנים לצפות בשיח מתרגמות כיפי במיוחד.
באתר פאנטום VOD עלה לצפייה תיעוד הפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” שנערך בכנס אייקון האחרון. כדאי לבקר באתר, המלא חומר עשיר של הרצאות ופאנלים מכנסים קודמים.

המשתתפות בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (קיסר / סטיב בקסטר; צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

במשפט אחד: הקליטו 200 מילים בעברית בפורבו ותקבלו חולצה.

בהרחבה:
“פורבו“ הוא אתר שבו יכולים משתמשים לבקש מדוברים ילידיים מרחבי העולם כולו להקליט עבורם מילים. אני נעזרת באתר לתעתיקים משפות זרות ומשמשת בו (בהתנדבות) עורכת לשפה העברית.
כרגע יש כ-8,500 מילים וביטויים שמחכים להקלטה. אלה בקשות של לומדי עברית, אנשים העוסקים באקטואליה, מתרגמים ועוד. אם אתם דוברים ילידיים של עברית ישראלית אני מבקשת שתצטרפו אלי במבצע להרחבת היצע העברית. הנהלת האתר הבטיחה לשלוח חולצה למי שיקליט 200 מילים לפחות במהלך סוף השבוע (כלומר עד יום ראשון 8.11.2015).

כדי להשתתף לחצו כאן כדי לעבור לדף השפה העברית בפורבו. הירשמו כמשתמש באתר (רישום חינם, כמובן). לחצו על העיגול האדום ליד מילה הממתינה להקלטה. יכול להיות שתצטרכו לאשר שימוש במיקרופון וברמקולים של המחשב. עכשיו לחצו על העיגול הגדול ואמרו את המילה בקול ברור. יש לכם שתיים וחצי שניות. בסופן, תשמעו את מה שהקלטתם. אם ההקלטה תקינה, אשרו, ותוכלו לעבור למילה הבאה. בהיעדר תקלות, אין בעיה להקליט 5 מילים/ביטויים בדקה, וזה די כיף.

ספרו לחבריכם וספרו לי אם הצטרפתם למבצע!

בפסטיבל אייקון האחרון הנחיתי שלושה פאנלים, ונהניתי מאוד ממהמשתתפים והקהל.
הפאנל הראשון, ממש עם פתיחת הכנס, היה “המתרגמת של הנוסע בזמן” – שיחה על ספרי מסע בזמן ותרגומם לעברית. חברותי ורד טוכטרמן וחמוטל ילין ואני הצגנו ספרי מסע בזמן, בעיקר כאלה שתרגמנו בעצמנו, אבל לא רק (מלכתחילה ארגנתי את הפאנל בעקבות הקריאה בסדרת “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, שאת שני ספריה הראשונים תרגם לעברית ארז אשרוב).
דיברנו באופן כללי על מסע בזמן, שיכול להיעשות טכנולוגית (מכשיר/מכונת זמן, כמו בספריה של קוני ויליס או ב”נוסעים בזמן אינם מתים” ועוד) או מיסטית (בספרים של גבלדון או באמצעות כוחותיהם של הדרקונים בסדרת פרן של מק’קאפרי). דנו בקיומו האפשרי של אלוהים או כוח עליון אחר בעולם שבו מדובר. שאלנו האם כל אחד יכול לנסוע בזמן או שנדרשת תכונה מיוחדת כלשהי, ושאלת ההמשך – האם הנוסע בזמן בודד או שיש איתו אחרים.
אחר כך עברנו כמובן גם לבעיות הספציפיות לתרגום סיפורים כאלה. השפה העברית הרי דלה בזמנים דקדוקיים בהשוואה לאנגלית או שפות אירופאיות אחרות. לפעמים צריך להתפתל כשמדברים על אירוע שמתרחש לפני/אחרי הנקודה הנוכחית שבה הגיבור נמצא בזמן, בעיקר אם יש יותר ממסע אחד או נוסע אחד.
עירוב של תקופות מקשה על המתרגם מבחינת משלבי השפה – איך נאפשר להבחין בין אופן הדיבור של בני תקופות שונות באותו הספר? איך נבהיר שהנוסע בזמן מדבר אחרת מהסובבים אותו בתקופה שאליה הגיע? האנגלית עשירה יותר מהעברית במשלבים, בדיאלקטים מקומיים ועוד.
עדכון: צוות ההסרטה של הכנס תיעד את האירוע, אפשר לראות אותו כאן.

כעבור שעתיים גוייסתי ברגע האחרון להחליף את נעמי כרמי בהנחיית הפאנל “נערות יוצאות להרפתקאות” להמשך הקטע →

בספר “שם צופן: וריטי” שיצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת “עוץ” יש גיבור משנה שבדרך כלל אינו זוכה ליחס של כבוד בספרים: העט. הספר כתוב כיומן, ובחלקו הראשון יש כמה וכמה התייחסויות לעטים נובעים, ולקשיי הכתיבה בהם: הדיו סמיך מדי וצריך לדלל אותו בנפט, ציפורן העט מתעקמת, ואפילו משמשת כנשק.
בחלק השני של הספר מופיע הכוכב החדש, העט הכדורי. הסופרת, אליזבת וויין, מציינת באחרית הדבר:

ידעתי שיהיה קשה מאוד לספק [לדמויות בספר] דיו לאורך זמן, והיה נוח לתת להן עטים כדוריים. אז חשבתי שאני צריכה לוודא שהיו עטים כדוריים בשנת 1943.
התברר שהיו, אבל בקושי. את העט הכדורי המציא לזלו בירו, עיתונאי הונגרי שנמלט מן הכיבוש הגרמני של אירופה לארגנטינה. ב-1943 הוא נתן לחיל האוויר המלכותי רשיון לשימוש בהמצאתו, והעטים הכדוריים הראשונים יוצרו ברדינג שבאנגליה על ידי יצרן המטוסים מיילס, במטרה לספק לטייסים דיו לאורך זמן!

כמה מאיתנו כתבו אי פעם בעט נובע? כתבה מעניינת מסבירה שהמעבר מעט נובע לעט כדורי שינה את כתב היד הרווח. הדיו בעט נובע דליל, מכתים את הנייר ברגע שהציפורן נוגעת בו, נמרח במגע יד או בלחות, ויוצר את כתב היד המחובר (בלועזית), שבו כל אותיות המילה מחוברות ביניהן בקווים דקים.
לעומת זאת, העט הכדורי מכיל דיו סמיך יותר, שמתייבש במהירות ואינו נמרח כמעט. הוא מחייב הפעלה של לחץ רב יותר על הנייר כדי ליצור קו או אפילו נקודה. לכן הוא חולל מהפכה לא רק בזמינות של כלי כתיבה אמין, אלא גם בכתב היד של המשתמשים, כי הוא בעצם לא מתאים במיוחד לכתב מחובר.

לסיום, אתם מוזמנים לעבור לקטע סאטירי: אלן דג’נרס לועגת לחברת “BIC” שניסתה לשווק עט מיוחד לנשים, בלי שום צורך מעשי אמיתי.

בצילום: כתב מחובר (לא בעט), פחי אשפה בבית הארחה בחווה באירלנד

לקראת אייקון הקרוב הצבתי לעצמי משימה – להציג סדרת ספרים חדשה לקהל חובבי המד”ב והפנטסיה בארץ. אני אסביר לכם למה היא צריכה להיות חלק מהז’אנר החביב עלינו, ואתם תגידו לי תודה*.

המדובר בסדרה “נוכרייה” (Outlander) מאת דיאנה גבלדון, סיפור של מסע בזמן ושלל הרפתקאות שבאנגלית מונה בינתיים 8 ספרים עבי כרס, ועוד סדרה נספחת וכמה נובלות.
בעקבות המלצה חמה של חברתי קרין און ואחרי שהשמועות הנלהבות על סדרת הטלוויזיה לפי הספרים הגיעו אלי, קניתי קינדל והתחלתי לקרוא. בינתיים עברתי 5 ספרים, למעלה מ-4000 עמודים, והיד עוד נטויה – מדובר בחוויית קריאה סוחפת. אני קוראת את הספרים באנגלית, אבל הראשונים כבר יצאו לאור בעברית (תרגום: ארז אשרוב).
תקציר בשני משפטים: בסוף מלחמת העולם השנייה אחות קרבית בריטית שיוצאת לירח דבש בסקוטלנד נכנסת למעגל אבנים עתיק ונשאבת כמאתיים שנה לאחור, לתקופה שבה האנגלים הם הכובשים והסקוטים הם הפראים המתקוממים. כדי לשרוד היא נאלצת להינשא לפרא אציל במיוחד ועוברת איתו הרפתקאות מסמרות שיער.

כסיפור של מסע בזמן יש לסדרה, לכאורה, מקום בטוח בז’אנר המדע הבדיוני. אבל אני מתרשמת שהיא עדיין לא נקלטה היטב בקהילת החובבים בארץ, וכאן אני נכנסת לעניין. בין השאר, נדון בה בפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב.
אגב, תעודת היוחסין החזקה ביותר שאני יכולה לתת היא שהסופרת, דיאנה גבלדון, סיפרה שההשראה לכתיבת הספר הראשון הגיעה אליה תוך כדי צפייה בפרק ישן של הסדרה “דוקטור הו”, והמלווה הסקוטי של הדוקטור הוא המקור לשמו של הגיבור האהוב ג’יימי פרייז’ר.

עוד כמה היבטים שמשייכים את Outlander לז’אנר, או סתם מעידים עליה לטובה:

• סדרה רבת כרכים ועמודים
• גיבורה רבת יכולות (עם מומחיות בסכינים)
• גיבור כליל מעלות (אך מיוסר)
• נבל חסר מעצורים (ולא רק אחד)
• שיתוף פעולה מקצועי של הסופרת עם סופר נוסף המתמחה באלפי עמודים רוויי דם – ג’. ר. ר. מרטין
• תיאורי אלימות מזוויעה (יש כאלה שאוהבים את זה)
• סדרת טלויזיה מצליחה (ומוצרים נלווים להכנה עצמית ולרכישה)
• קהילת אוהדים חמה ונלהבת בת עשרים שנה, כולל אתרים, מסורת וכנסים

* מן הסתם יהיו יותר שיסבירו למה אני טועה ויציינו את כל חסרונותיה של הסדרה. הם מתבקשים לעשות זאת בנימוס, אם בכלל. אף אחד לא מושלם, וזה נכון גם לגבי ספרים.

נחתום בשתי תמונות יחסי ציבור מסדרת הטלוויזיה. שימו לב איך קלייר, שבתחילת העלילה (ימין) משתוקקת לחזור למאה העשרים ולבעל שנשאר שם, עוברת (משמאל) להגן בפיגיון על ג’יימי, בעלה השני.

פסטיבל אייקון הוא פסטיבל ארצי שנתי למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, שמתקיים במרכז תל אביב מאז שנת 1998. מדי שנה מושך אליו הפסטיבל קהל של אלפים, צעירים וצעירים ברוחם. השנה יתקיים הפסטיבל זו הפעם ה-19, בתאריכים 29 בספטמבר עד 1 באוקטובר, בחול המועד סוכות.

בשונה ממנהגי בדרך כלל, הפעם אני לא מעבירה בכנס סדנת תרגום, אלא מנחה שני פאנלים:

 
המתרגמת של הנוסע בזמן
יום שלישי, 29/9, 12:00 – 14:00

מסע בזמן הוא אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר. כשמתרגמים עוסקים במסע בזמן הם נאלצים לעשות שמיניות באוויר בשפתנו, הדלה בזמנים דקדוקיים. צוות נועז של מתרגמים, שהתמודדו עם הבעיה ביחד או לחוד, יתכנס כדי לספר סיפורים על העבר, ההווה, העתיד והשילובים ביניהם.

המשתתפים בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ארז אשרוב: מתרגם (קמט בזמן / מדלן ל’אנגל; נוכרייה, שפירית בענבר / דיאנה גבלדון) ועיתונאי לשעבר.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

קולמוס משלך – פאן-פיקשן והמבט הנשי
יום חמישי, 1/10, 18:00 – 20:00

לא תמיד החובבים מוכנים לעמוד בצד ורק לצרוך. לא פעם הם מתעקשים לנכס לעצמם עולמות תוכן קיימים ולהשפיע על המתרחש בתוכם. בז’אנרים פופולריים, כמו מדע בדיוני ורומנטיקה, פתחה ספרות החובבים – הפאן-פיקשן – פתח למבט נשי ומאפשרת לבטא תשוקה ואירוטיקה גם כשלא היה להן זכר ביצירה המקורית.

הכניסה מגיל 18 ומעלה, כדי לאפשר לנו לדון גם בדברים שילדים לא אמורים לשמוע עליהם.

המשתתפים בפאנל:

עו”ד גדעון אורבך: מחבר הפאנפיקים “טרילוגיית הפעמון” ו”דמדומי המערב”, לשעבר מנהל אתר הפאנפיקשן ‘המגדל הלבן’.

מיטל אור: אשת תוכן. בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

רינת בן אור: קוראת ומבקרת ספרות רומנטית, בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

גלי גולן: חובבת מדע בדיוני ופנטזיה, קוראת פאן-פיקשן מאז ומתמיד ומרצה ותיקה.

נבט טחנאי: סטודנטית לתואר שני בספרות אנגלית, טולקינאית ופוטריסטית.

לחצו כאן לתוכניית הכנס, תקצירי האירועים, הזמנת הכרטיסים כבר החלה.

“שיר לאיזי ברדלי” הוא רומן הביכורים של הסופרת האנגלייה קריס בריי, המספר על משפחה מורמונית שחווה טרגדיה המערערת את אמונתה ואת היחסים בין בני המשפחה. שי סנדיק, שבחר להוציא לאור את הספר ותירגם אותו, מספר:

עובדת היותי יהודי דתי הקלה עליי את עבודת התרגום של “שיר לאיזי ברדלי” במובנים מסוימים, אבל במובנים אחרים, אילצה אותי גם להיזהר מפני “גיור יתר” של הרומן. אם בכל תרגום מיטלטל המתרגם בין שמירת רוח המקור והזרות שבו ובין כיולו בצורה טבעית ואותנטית בשפת היעד, הקרבה הדתית שלי לעולם של הספר הציבה בפני אתגרים ייחודיים בגלל הרקע שלי.
אביא כמה דוגמאות לדילמות שעלו במהלך התרגום, כדי לסבר את האוזן. אני רוצה להדגיש שאין לי ספק שמתרגמים אחרים היו בוחרים פתרונות אחרים וסביר להניח שטובים משלי, אבל זה היופי בתרגום – הכול נתון לפרשנות.

א. קלייר, אם המשפחה, לא נולדה למשפחה מורמונית. היא גדלה כנוצרייה חילונית ובעקבות היכרותה עם איאן, אבי המשפחה ומורמוני מלידה, קיבלה על עצמה את הדת המורמונית ואורחות חייה. בספר מתייחסים לקלייר כאל convert, בתרגום מילולי: אישה שהמירה את דתה. בעברית יש שתי אפשרויות לתרגום המילה – “גיורת” ו”מומרת”. האפשרות הראשונה נפסלה מיד כיוון שהיא ייחודית לאדם שהמיר את דתו ליהדות מדת אחרת, והשנייה טעונה קונוטציה שלילית כיוון שהיא בדרך כלל עוסקת באדם שהמיר את דתו מהיהדות. המינוח שבחרתי להשתמש בו הוא “חוזרת בתשובה” שהוא אמנם נטוע בהוויה היהודית-ישראלית אבל הולם בעיניי את התהליך שקלייר עברה מהנצרות הכללית לנצרות האמתית, בתפיסה המורמונית. דיון מעניין נערך ביני ובין רחלי לביא העורכת ואורה דנקנר המגיהה לגבי השימוש במושג “חוזרת בתשובה” גם לתיאור הפועל repent, כאשר אחת הדמויות חוטאת ונאלצת לעבור תהליך כפרה על המעשה. בהקשר דתי, “חזרה בתשובה” אינה דווקא פעולה חד פעמית של שינוי אורח חיים מחילוני לדתי, אלא גם תהליך מתמשך של כפרה על חטאים. המילים “כפרה” או “חרטה” הם רק חלק מהתהליך הממושך של חזרה בתשובה שאדם דתי נדרש לעשותו, ובמקרה של הדמות הספציפית, הן מצמצמות את מה שהיא עוברת בנפשה. להמשך הקטע →

כל כך אוהב ספרים שזה נורא.
את כנס “נוער קורא”, שנערך אתמול בפעם השלישית, מארגנת במקצועיות מושלמת קבוצת נערות אוהבות קריאה, המנהלות של דף הפייסבוק “נוער קורא – כן, יש דבר כזה“.
היה מלהיב לראות את מאות בני הנוער שצבאו על דוכני הספרים בכנס (ראו בתמונה) ומילאו את האולם.
בהרצאה הראשונה סיפרתי עם גילי בר-הלל מהוצאת עוץ ועם העורכת רוני בק על הספר “שם צופן: וריטי” ועל העבודה המשותפת שלנו עליו. הגג כמעט התרומם מקריאות ההתלהבות שנשמעו בכל פעם שהזכרנו סופר או ספר שאהובים על הקהל. “הארי פוטר”, “בני הנפילים” ו”פרסי ג’קסון” היו מובנים מאליהם, אבל הם הריעו גם ל”אפיפיורית יוהנה” ולאלן טיורינג (ולא רק בזכות בנדיקט קמברבץ’).
עם זאת, אני חייבת לציין שהתרועות היו רמות הרבה יותר בהרצאה האחרונה של היום, כשד”ר קרן לנדסמן הרצתה בלי המצגת שלה ועשתה נפשות לפמיניזם שיוויוני אמיתי (שגם הוא, כמו כל דבר אחר, טוב יותר עם דרקונים).

כמה שאלות ששאלו אותי אתמול:

• מתי הכי בכית כשדמות בספר מתה?
• חשבת פעם לשנות סצינה לא נעימה בספר שאת מתרגמת?
• לא מפריע לך שהסופרים מקבלים את כל הקרדיט על הספר שלהם, ואת לא?
• איך התחלת לתרגם?
• חשבת להחליף מילים לטיניות במילים בארמית?
• את לא מתעצבנת נורא כשמשנים לך מילים בעריכה?
• למה רצית להיות סופרת?
• לאיזו דמות את הכי מתחברת ב”בני הנפילים”?
• מה קורה אם יוצא לאור תרגום איום ונורא?

משתתפי הכנס ואחרים מוזמנים לפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב 29.9.15 בשעה 12:00. בפאנל אדבר עם מתרגמים של ספרי מסע בזמן. פרטים נוספים בהמשך.

במשך שנים אני חותמת הודעות דואר אלקטרוני בציטוט
“A little education is a dangerous thing”,
אחרי שנתקלתי בו פעם והוא מצא חן בעיני מאוד, בעיקר בגלל כפל המשמעות האפשרי.
השבוע, תוך כדי קריאת הספר החמישי בסדרה “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, נתקלתי פתאום במוטו שלי, והתברר שהוא שגוי מעט.
הציטוט לקוח מתוך “מסה על הביקורת” שכתב בתחילת המאה השמונה-עשרה אלכסנדר פופ.
החרוז המלא הוא זה:

A little learning is a dangerous thing
Drink deep, or taste not the Pierian spring

והוא מפחית מן העמימות שבציטוט המשפט הראשון בלבד: השכלה מעטה מסוכנת, כותב פופ. יש להרבות בידע, המוצג כאן בדימוי, בתור המעיין המקודש למוזות.
הפרשנות השנייה, הרדיקלית יותר, היא שאפילו תוספת קטנה של ידע נחשבת מסוכנת בעיני בעלי שררה שמעדיפים אזרחים בורים.

עדיין צמאים?
אלכסנדר פופ / מסה על הביקורת, חלק 2. מאנגלית: צור ארליך
הופיע לראשונה ב’הו!’, גיליון 5, שבט תשס”ז, פברואר 2007, בעריכת דורי מנור. כל הזכויות לתרגום שמורות לצור ארליך

בתמונה: סנט פטריקס קולג’, מיינות’, אירלנד. נוסד ב-1795.

אני שמחה לספר שהפעם לא רק אבקר אלא גם אשתתף בכנס נהדר שמארגנות חבורת נערות מבריקות ונמרצות.
הכנס השלישי של “נוער קורא” יתקיים ביום שני, ה-17.8, בין 11:00 בבוקר ל-18:00 בערב, באודיטוריום ע”ש סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב. הכנס כולל החלפה/מכירה של ספרים יד שנייה – המשתתפים מוזמנים להביא ספרים שהם רוצים למכור ולקנות תמורתם או בכסף ספרים אחרים.
בשעה 13:00 תתחיל ההרצאה הראשונה, ובה גילי בר-הלל, רוני בק ואני נספר על הספר הנפלא “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת’ וויין ועל תהליך התרגום שלו לעברית. גילי בחרה את הספר להוצאת “עוץ” שלה, אני תרגמתי ורוני ערכה את התרגום.
בהמשך הכנס יהיה פאנל סופרות והרצאתה המעולה של קרן לנדסמן על “מנהיגות, מורדות ומתבגרות”. בין לבין יהיו אירועים נוספים והמון התרגשות של הקוראים והקוראות הצעירים.
הפרטים המלאים על הכנס כאן.

פוסט אורח מאת חברתי אינגה מיכאלי:

הסופרת ג’ואן האריס תיארה ברצף טוויטים את היחס השוביניסטי שהיא סופגת בתעשיית הספרות (בקישור, הרשימה המלאה באנגלית. תרגום לעברית כאן).
בין השאר, היא קבלה על ההתייחסות המופרזת למראה החיצוני שלה ועל כך שהיא (וסופרות אחרות) נשאלות שוב ושוב על הספר “50 גוונים של אפור”, למרות שספריהן אינם קשורים אליו ואינם דומים אליו. סופרים גברים, לעומת זאת, זוכים לשאלות הנוגעות הרבה יותר לתוכן של ספריהם מאשר לניסיונות לכאורה לאזן בין כתיבה לחיי משפחה.

תרגמתי שלושה ספרים של ג’ואן האריס – את “נעלי סוכריה” (מעין המשך של “שוקולד” המפורסם), את “אותיות הכשף” (ספר פנטזיה לנוער) ואת “ג’נטלמנים ושחקנים” (ספר מתח פסיכולוגי ואינטלקטואלי עם סוף שישאיר אתכם פעורי פה).

היא כותבת גיבורות חזקות (כן, בדרך כלל נשים), והספרים שלה עוסקים בשאלות של זהות מגדרית, קבלת האחר, נקמה ועוד שלל נושאים, אז לומר עליה שהיא כותבת ספרים מתוקים על אוכל זה סקסיזם מהסוג הכי מטומטם שיש.

אם תשאלו אותי על איזה מתוך השלושה אני הכי ממליצה, אז על האחרון. כי אני אמנם אישה, אבל מה לעשות שאני אוהבת ספרי מתח אינטלקטואליים עם סוף מפתיע…
מה גם שעבודת התרגום היתה כאן מאתגרת במיוחד (תקראו ותבינו, אני לא מספיילרת), ואפילו זכיתי עליה לשבחים:

“ראוי לציין לשבח את עבודת התרגום רצופת המכשולים שעמדה בפני אינגה מיכאלי, הלוקחת חלק גדול בהפיכת הספר למוצר ספרותי מורכב ומתוחכם, המותיר את הקורא המשתאה כמעט המום לנוכח ההיפוך המוחלט, ומפתה אותו לקרוא את הספר שוב מן ההתחלה מיד בסוף הקריאה.”

הביקורת המלאה כאן.

הספר ראה אור בהוצאת כנרת, ואת העריכה עשתה נאוה צלר הנהדרת, שותפתי המלאה לשבחים בביקורת.

חשבון הטוויטר של ג’ואן האריס
חשבון הטוויטר של אינגה מיכאלי

יצא לאור בתרגומי “חוקים פשוטים” מאת דונלד סל וקתלין מ. אייזנהרט (עריכת תרגום: רותם רז).
הספר מציג את הכוח שיש בחוקים פשוטים בשלל תחומים בחיים, החל מאורח חיים בריא, דרך קביעת שערי ריבית ועד לתכנון מערכת תחבורה ציבורית.
הוא מביא שלל דוגמאות: חלקן ממחקרים מדעיים ואחרות משיטות הפקה של סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה או שיטות פעולה של פושעים.
אהבתי במיוחד את החוקים הפשוטים של עולם הטבע המורכב, כמו הדרך שבה פרפרים מחפשים בני זוג והתיאום המופלא של מעוף הזרזירים.
מתוך הספר:

הפתרון לחידת מעוף הזרזירים הגיע במפתיע ממהנדס תוכנה שעבד במעבדת מחשבים, לא מחוקר ציפורים ששוטט בשטח. קרייג ריינולדס (Craig Reynolds) למד ב-MIT וכתב שם תזה לתואר ראשון ושני על אנימציה ממוחשבת. תוך כדי יצירה של תוכנת גרפיקה ממוחשבת התחיל ריינולדס להתעניין בסימולציה של פעילות מתואמת אצל בעלי חיים, למשל להקות ציפורים. ריינולדס יצר ייצוגים של עופות, שכינה “בּוֹידִים” (boids), וכתב תוכנה שבה כל בויד פעל לפי שלושה חוקים פשוטים, על סמך המיקום וההתנהגות של חברי הלהקה הקרובים אליו. שלושת החוקים הם: (1) להימנע מהתנגשויות (2) לעוף לאותו הכיוון כמו השכנים הקרובים אליך ו-(3) להישאר קרוב לשכנים הקרובים אליך. לבוידים די בשלושת החוקים האלה כדי לתאם את מעשיהם אלה עם אלה וליצור את התנהגות המעוף המדהימה ברמת הלהקה, בדמיון רב לזאת של ציפורים אמִתיות. אנשי הביולוגיה ההתנהגותית שבחנו את החוקים של ריינולדס בשטח גילו שהם יכולים להסביר התנהגות קולקטיבית במגוון רחב של נסיבות, כולל של דגי גמבוזיה, של זרזירים ושל הולכי רגל המתארגנים בעצמם לשורות מסודרות ברחובות עמוסים.

צילום: ניב קלדרון http://wearablevalley.co

LeVar Burton with translator Inbal Saggiv-Nakdimon and a Starfleet Academy novel about Geordi she translated into Hebrew 20 years ago

השחקן והמפיק לבאר ברטון ביקר בארץ בכנס “מעצבים את העתיד” על חינוך וטכנולוגיה, וכדי לצלם סרטונים לתוכנית שלו לעידוד הקריאה אצל ילדים, Reading Rainbow.
ברטון היה חבר בצוות “מסע בין כוכבים – הדור הבא“. הוא גילם את דמותו של ג’ורדי לה-פורג’ ובצילום אנחנו מחזיקים ספר על הרפתקאותיו המוקדמות של ג’ורדי, שאני תירגמתי לפני כעשרים שנה.
כאן אפשר לראות ראיון קצר עם ברטון, וקטע ניכר מהנאום שלו בכנס “מעצבים את העתיד”. כאן יש סרטון שצילם בארץ לתוכנית שלו, ובו הוא נוסע במכונית שמסוגלת לנהוג בעצמה, בעזרת טכנולוגייה של חברת מובייל איי.
הצילום המשותף שלנו נעשה בסוף מפגש קצר שנערך עם מעריצים ביוזמת MindCET. ברטון סיפר על האידיאולוגיה שמובילה אותו זה עשרות שנים: יש לעודד ילדים לקרוא ולהתעניין בטכנולוגיה על מנת לאפשר להם להפיק מעצמם את המרב.
סיפורים בכלל וספרים בפרט, הוא אומר, הם המפתח לחיים מלאים. וילד שאינו מסוגל לקרוא ברמה של כיתה ד’ בגיל המתאים לכיתה ד’, סיכוייו קטנים בהרבה להצליח בחיים. משום כך הוא דואג לחבב את הספרים על ילדים בעזרת טכנולוגיה – טלוויזיה וכיום גם מחשבים וטבלטים, שדרכם מעבירים את התוכן הרצוי לילדים.

והנה כריכת הספר בהגדלה:

הוצאת סנדיק ספרים, שעליה כבר כתבתי, היא הוצאה קטנה ואיכותית שהוציאה עד כה שישה ספרים מצוינים, מתוך הקפדה על איכות הטקסט, התרגום והעריכה.
הראשון היה “תבונה ורגישות” מאת ג’יין אוסטן, ובעקבות הצלחתו מקדם שי סנדיק את התרגום לעברית של כל כתבי אוסטן. אני כרגע באמצע התרגום של “ליידי סוזן”, רומן מכתבים עוקצני.
ספרים מצליחים נוספים של ההוצאה הם “אליזבת’ איננה” ו”שקשוק המפתחות“.
בגלל העיוותים של שוק הספרים בארץ ההוצאה נקלעה לקשיים כספיים. קוראים נאמנים, שמאמינים בשי ובספרים שלו, פתחו פרויקט מימון המון שמיועד לאפשר לה לחזור לפעילות.
בקישור הבא אפשר לקרוא על ההוצאה, ולתמוך בה בדרכים שונות:
דרך קנייה מוקדמת של הספר הבא, “שיר לאיזי ברדלי” (A Song for Issy Bradley) מאת קריס בריי, בתרגומו של שי סנדיק, דרך רכישה של ספרים אחרים, או בהזמנה של הרצאות.
אחת התמורות המוצעות היא סדנת תרגום שלי. הסדנה מיועדת ל-8 עד 15 משתתפים, ואורכה כשעתיים. המשתתפים יקבלו מראש טקסט קצר לתרגום, ואנחנו נעבור ביחד על התרגומים השונים ודרך הבעיות שהתעוררו ניגע בשלל ההתלבטויות שכרוכות בתרגום טקסט ספרותי.
היכנסו בבקשה לפרויקט, הכירו את הוצאת סנדיק וראו מה האפשרויות לתמיכה בה. גם אם אינכם מעוניינים לתמוך בעצמכם, אשמח מאוד אם תעבירו את הקישור הלאה לחברים אוהבי ספר.

עדכון: הפרויקט מומן בהצלחה וסנדיק ספרים חוזרת לפעילות!

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר סודותיה של הלוחשת למשפחות מאת מלינדה בלאו וטרייסי הוג.
זהו הספר הרביעי בסדרת רבי המכר “סודותיה של הלוחשת לתינוקות”, והוא עוסק הפעם בדינמיקה הכוללת במשפחה, כישות בפני עצמה, בעיקר כאשר הילדים כבר אינם תינוקות.

” זווית הראייה הזאת מעניקה לקוראים מבט רענן על האתגרים של חיי היומיום, כגון יריבות בין אחים, תקשורת וניהול זמן. הספר, המבוסס על מחקרים וסיפורים של משפחות אמיתיות, מלא בעצות פשוטות, מעשיות ומפתיעות (למשל, ילדים מאושרים כשמבקשים מהם לעזור יותר בבית; מכשולים יכולים לקרב את בני המשפחה אלה לאלה).

המסר שעולה מהספר הוא שתובנה, מודעות ו”חשיבה משפחתית” יכולות לעזור לנו ליצור משפחה מאושרת ופרודוקטיבית יותר וכתוצאה מכך להיטיב עם החברה כולה. “

אני חייבת לאהוב ספר הורות שכולל את הפסקה הבאה:

“צרכי הרבים מכריעים את צרכי המעטים – או היחיד,” אמר מר ספוק מפורסמות בסרט “מסע בין כוכבים II” כשהקריב את עצמו כדי להציל את הספינה ואנשי צוותה. לפעמים המשפחה היא כמו ספינת החלל אנטרפרייז. כולם מטים שכם יחדיו לטובת הכלל. אבל פעמים אחרות צרכי היחיד יכולים להכריע את צרכי הרבים – או שלכל הפחות חייבים להביא אותם בחשבון.

אפשר לקנות את הספר בהנחה של 10% דרך אתר ההוצאה. בשבוע הספר המתקרב הוא יימכר ב-20% הנחה. לחצו כאן לקריאת ההקדמה.