אין כמו וודהאוס לצנן את הקיץ. הגאונות הקומית שלו משרה קרירות בריטית נעימה אפילו בלילות יולי מיוזעים בארץ. קראתי שניים-שלושה מספריו באנגלית, אבל הכרך שיש לי בבית סובל משני חסרונות משולבים, מצד אחד הוא כבד, ומצד שני האותיות בו קטנטנות, כך שחוויית הקריאה מתקלקלת.
התרגום החדש לעברית של “עונת הזיווגים” יפה (תראו את איור הכריכה המתוק של ירמי פינקוס) ונוח. דן דאור המנוח עשה בו עבודה נפלאה. התרגום מצד אחד משחזר את דרכי ההבעה המקוריות של וודהאוס, על ראשי התיבות, הקיצורים והציטוטים הרבים (כולל הבהרתם בהערות שוליים נחוצות) ומצד שני מצליח ליצור עברית זורמת וקלילה, שמשלבת בטבעיות ציטוטים משייקספיר לצד סלנג ממקורות שונים, מבלי לעשות מעשה אליעזר כרמי בדיימון ראניון. גדולתו של התרגום מתגלה בשלמותו, יותר מאשר בכל ביטוי או משפט כשלעצמו, אם כי אלה המקומות שמעלים את החיוכים.
הנה, תראו קטע קטן כאן (קטע ארוך בהרבה אפשר לקרוא באתר טקסט)
ברור שאם בן-אדם שהיית איתו בבית-ספר יסודי פרטי, בתיכון לבני טובים ובאוקספורד אומר שהוא סומך עליך, אין לך ברירה אלא להיעשות בר סמכא. לומר שהמשימה הייתה חביבה עלי זו תהיה הגזמה, אבל עניתי מייד טוב ויפה, והוא תפס את ידי ואמר שאילו היו יותר אנשים כמוני העולם היה מקום טוב יותר – דעה שדודתי אגתה חולקת עליה בתוקף, ושלהשערתי אסמונד האדוק עומד לחלוק עליה בתוקף. ייתכן שיימצאו אנשים בבית דווריל שילמדו לחבב את ברטראם, אבל ההימור שלי היה שהשם א. האדוק לא יהיה ברשימה.
…
מחשבה צצה במוחי, בטח בגלל המילה ‘ארוחה’ שיצאה מפיו. מאז שג’יבס סיפר לי על הצינה שהשתררה בין גאסי פינק-נוטל ומדלן באסט הייתי יותר מקמעה מודאג מהמחשבה שגאסי יאכל לגמרי לבדו בערב.
אני מתכוון, אתם יודעים איך זה אחרי אחת מאותן מריבות אוהבים כשיוצאים לארוחת ערב לסועד בודד. במרק מתחילים להרהר בבחורה ותוהים אם זה לא היה טמטום להתחבר אליה. בדג התחושה מתגברת, ואחרי ה’פּוּלֶה רוֹטי אוֹ קרֶסוֹן’, כשמזמינים קפה, מגיעים קרוב לוודאי למסקנה הנחרצת שהיא סמרטוט ועצם וציצת שיער ושזה טירוף להחתים אותה על שותפות חיים.
מה שצריך במקרים כאלה זו חברה מבדרת, שתסיח ממך את המחשבות הקודרות, ונראה לי שזאת הזדמנות לספק לגאסי משהו מעין זה.
“אתה יכול,” אמרתי. “אתה מכיר את גאסי פינק-נוטל? הוא מדוכדך, ומסיבות שונות הייתי מעדיף שהוא לא יהיה הערב לבדו עם שרעפיו. אתה יכול לארגן לו איזה ארוחת ערב?”
קטסמיט כירסם את שפתיו. ידעתי מה עובר לו בראש. הוא חשב, כמו אחרים לפניו, שאחד העיקרים בארוחת ערב מהנה הוא שגאסי לא ייקח בה חלק.
“להזמין את גאסי פינק-נוטל לארוחת ערב?”
…
“מנשים באוהל תבורך, קטסמיט,” אמרתי.גאסי הסתלק איפוא מראשי. בלב קל פרשתי למנוחתי באותו ערב. לא היה לי שמץ מושג, כמאמר הבריות, מה צופן לי יום המחרת.
∞∞∞∞∞
“הענקים והאישפיצים” מאת ג’וליה דונלדסון, עם איורים של שותפה הקבוע אקסל שפלר הוא ספר מקסים לקריאה עצמית בכיתות הנמוכות, או להקראה בהמשכים גם לילדים קטנים יותר, כפי שאנחנו עושים.
סיפור מותח על שלושה ילדים רגילים שיום אחד נחטפים בידי ילדה ענקית ונלקחים במעלה שיח האפונים אל ביתה. יופי של תרגום של קטיה בנוביץ’, שהתמודדה בהצלחה עם שפת הענקים הייחודית המשולבת בטקסט. אחרי כמה איזכורים הילדים לא מתקשים לעקוב אחרי העלילה גם במשפט כמו “ביש, זב, ביש! תנשיב אוגם!”
אפילו יש מילון בסוף הספר שמרכז את המונחים. הנה כמה דוגמאות: מכסחת דשא – קצירגישי, שיח אפונים – גיח בפונים, חתלתולה – שריטניקה.
∞∞∞∞∞
|
“בטח יש ילד בסין שדומה לי ממש מכל הבחינות, הוא נראה בדיוק כמוני רק עם עיניים מלוכסנות” |
בסוף הקייטנה, שהיתה בסימן “תולעת ספרים”, קיבלו אופיר וחבריו לגן במתנה את “בטח יש ילד” מאת אלעד וינגרד, עם איורים של תמר קלנר-בוקי.
ספר חמוד ממש, שמתייחד בכך שהטקסט כולו מתורגם לסינית לצד העברית. תרגם ד”ר ג’אנג פינג מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. קראתי שבהוצאה מתכננים תרגומים של הספר לשפות אחרות, ואני מניחה ששם ישמר התרגום לסינית לצד האנגלית, הצרפתית וכן הלאה.
∞∞∞∞∞
 |
“הֶעָנָף הִסְתַּחְרֵר |
ביקורת אחרת כבר הגדירה אותו “קלאסיקה בהתהוות“. “על הגשר הקט” מאת עילם בן-דרור (איורים: שחר קובר) הוא לא תרגום, אלא ספר מקור מקסים, אבל הוא זוכה להיכנס לסוף הרשימה הזאת בגלל שהשפה שמשמשת בו נדירה כל כך שהיא כבר כמעט שפה זרה, עשירה ומתנגנת. אמנם עוד לא קראנו אותו בשלמותו, כי נגה קטנה מדי בשבילו, אבל אני חוזה לו גדולות בביתנו.
