דב אלפון, העורך הראשי בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, מדבר בראיון במוסף “ספרים” של “הארץ” על ההיבטים הפחות ספרותיים בעבודתו. בסוף הראיון שואלת אותו המראיינת, ארנה קזין, גם על התשלום למתרגמים:
על מה נסבים הוויכוחים עם ההנהלה? על הספרים שנבחרים?
“לא, רוב הספרים יוצאים לאור כי אני ממליץ עליהם. המאבקים הם, למשל, על עלות של תעריפי תרגום. אנחנו מתעקשים לא לשלם למתרגמים פחות מ-800 שקל לגיליון דפוס”.
זה לא הרבה. יש הוצאות שמשלמות בין 900 לאלף. ובכל מקרה זהו שכר נמוך מדי להיקף ולעומק העבודה הנדרשת בתרגום יצירות ספרותיות.
“טוב, זה בדיוק ההבדל בין שוק גדול לקטן. המתרגמים הם הקורבנות הגדולים של השוק הקטן בישראל. בשוק גדול אפשר לשלם יותר וגם לתת להם תמלוגים. גם סופר המקור הוא קורבן השוק הקטן, אבל הוא לפחות נוקם את נקמתו כאשר הוא מצליח למכור את ספרו בחו”ל – אז הזכויות הן שלו ולא של ההוצאה”.
מן הראוי לציין שגם התעריפים שאלפון מציין כגבוהים לתרגום ספרות נמוכים מן התעריף המומלץ של אגודת המתרגמים, העומד כיום על 1280 ש”ח לגליון דפוס (24,000 סימני דפוס, כולל רווחים).
כצפוי, הראיון עורר דיון בפורום תרגום ועריכה בנענע. דיונים כאלה מתעוררים מדי פעם, ובדרך כלל נימתם עגומה. זאת גם הזדמנות לקשר לדיון רלוונטי מפורום תרגום ועריכה בתפוז.
בינתיים יעל סלע-שפירו קישרה לפוסט הזה שלי, וגם אצלה יש תגובות מעניינות בנושא.
