לפני חודשים מספר יצא לאור בהוצאת רסלינג ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל – סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית“. אני תרגמתי מאנגלית את עבודת הדוקטורט שעליה מבוסס הספר.

חוויית התרגום היתה יוצאת דופן מבחינתי. בדרך כלל אני מעבירה טקסט מתרבות זרה אל התרבות הישראלית, ואילו הפעם תפקידי היה למעשה “להחזיר את הטקסט הביתה”, לתרבות שאליה הוא שייך ובה הוא עוסק. בנוסף, היה בעבודת התרגום הזאת גם חלק בלשי, של מציאת ציטוטים מתוך טקסטים אחרים, ועל כך כתבתי כבר בפוסט “שלום שלום ואין שלום“.

ספרו של ד”ר קמחי עוסק בסרטי הבורקס, קבוצה של סרטים ישראליים שנוצרו בין 1964 ל-1977, וחולקים ביניהם ייצוג פרדיגמאטי מסוים של שכונה, קהילה ומשפחה מזרחית, ייצוג שמתווך בידי יוצר שיש לו שורשים בתרבות יהודית אשכנזית. הקהילה והמשפחה המזרחית מוצגת בסרטים אלה כקהילה טרום-מודרנית ומסורתית של יהודים גלותיים. הספר מוכיח את התזה דרך בדיקה של ספרות יידיש קלאסית ושל הסרטים. ומסביר את הפופולריות שלהם בקרב קהל אשכנזי ומזרחי גם יחד.

לפי קמחי, צופים אשכנזים חשו מול הסרטים תערובת של סיפוק והקלה. סיפוק מהעובדה שהתרבות הישראלית מהדהדת את תרבות היידיש שהייתה התרבות המקורית שלהם, והקלה מהעובדה שהתרבות המקורית שלהם מושלכת בסרטים על המזרחים, כי זאת הייתה תרבות שנחשבה נחותה בתוך השיח הישראלי של אז. הצגת תרבות היידיש כנחותה בסרטי בורקס עזרה לצופים אשכנזים גם לאשר ולאשש את הזהות העברית-ישראלית-ציונית שלהם. אשר למזרחים, הם אהבו לראות את הצגתם בסרטי הבורקס כחלק מהמסורת היהודית, שהחמיאה להם וחיזקה את זהותם הישראלית.

ביקורת במוסף “ספרים” של הארץ.
על הספר (קובץ PDF, עמ’ 10).
הלנצח נאכל בורקס – מאמר מאת ד”ר קמחי.

כנס אגודת המתרגמים בישראל השנתי יתקיים במלון השרון, הרצליה, בתאריכים 10-12 בפברואר 2014. לחצו על הקישור לפרטים נוספים, תוכניה ומחירים.
ב-11 בפברואר, יום שלישי, בשעה 11:30, אני מרצה שם על ציטוט מתוך תרגומים קודמים, בהרצאה בשם “המתרגם כבלש”.
כתמיד, יש בכנס שלל הרצאות וסדנאות מעניינות, והזדמנות מצויינת למפגש עם חברים ועמיתים שבדרך כלל יושבים איש-איש למחשבו ונפגשים וירטואלית בלבד.

הודעה טכנית, בהזדמנות זאת: ריכזתי את כריכות הספרים שתרגמתי גם בדף באתר, שמאפשר להגיע בלחיצה על כל תמונה לדברים שכתבתי כאן על הספר.

כתבה בעיתון הארץ מבשרת על “שובו של איש הקראטה“, ומספרת שהוצאת שלגי מתעתדת להוסיף למבחר החדש של חוברות הקומיקס שלה גם עלילות מאוירות של פטריק קים, איש הקראטה, חביבם של דורות קוראים.
הקוריאני הענק, שנוצר בהשראתו של ג’יימס בונד, הוא אחד הגיבורים הבולטים של התרבות הפופולרית בישראל, ודוגמה פיקנטית לתרגום פיקטיבי.
אתם מוזמנים לקרוא את העבודה שכתבתי לפני עשרים שנה כמעט על סדרת פטריק קים כתרגום פיקטיבי, ולגלות בתגובות כמה מיוצריה של הסדרה, שנכתבה בישראל אך הוצגה כתרגום מאנגלית.
פרטים רבים נוספים על הסדרה יש אצל אלי אשד.

בונוס: אינס מולדבסקי בהרצאה קצרה שהעבירה במפגש של אגודת המתרגמים בישראל, ועוסקת בין השאר בתרגום פיקטיבי (בסביבות דקה 6)

“רצח בקריצה” מאת אלי נייט יצא לאור בתרגומי בהוצאת “כנרת זמורה ביתן”, ואני רוצה לתת עותק במתנה לאחד מקוראַי.

כדי להשתתף בהגרלה כתבו תגובה לפוסט הזה, וספרו לי מה אהבתם לקרוא באתר שלי, או מה תרצו לקרוא בו.
בעוד שבוע, ב-5 בינואר 2014, אגריל אחת מן התגובות לקבלת הספר. הקפידו להכניס כתובת מייל תקינה כדי שאוכל ליצור אתכם קשר.

לא מכירים מספיק את האתר שלי? נסו לקרוא על פיית הבלעחס, מתי מתרגמים מכנסיים לחולצה, תרגיל מינימלי בתרגום אופטימלי, על ספרים מוקלטים, על כשלי אבטחה ואולי את “אויה, עודני בבתולי!”

לחצו כאן להרשמה לקבלת עדכונים מן האתר.

ואם מעניין אתכם להתנסות בתרגום בעצמכם: במסגרת בית הספר לכתיבה “המגרה” של הוצאת כנרת-זב”מ-דביר, תיפתח ב-17 בפברואר סדנת תרגום פרוזה בהנחיית חברתי המתרגמת והמורה המצויינת יעל סלע-שפירו. לחצו על הקישור לפרטים מלאים.

עדכון:
תודה רבה לכן על התגובות המעניינות.
בהגרלה, שנערכה היום בפיקוח שחקן מבוכים ודרקונים, עלתה בגורל תגובה מספר 5.
שלומית, אנא כתבי לי מייל עם פרטי הכתובת שלך ואשלח לך את הספר.

אשמח לקרוא גם בהמשך תגובות קוראים על פוסטים קודמים או בקשות לטיפול בנושאים נוספים בעתיד.

חדש בתרגומי בהוצאת כנרת זמורה ביתן – “רצח בקריצה” מאת אלי נייט.

עד כמה אתם מכירים את מי שאתם אוהבים?
חייה של קייט מעוררים קנאה: בית יפה, משפחה אוהבת ובעל מושלם.
עד שלילה אחד פול שב הביתה מאוחר, שתוי ומגואל בדם, וממלמל שהרג מישהו. בבוקר הוא טוען כי מדובר בבדיחה לא מוצלחת של שיכור.
כשמתגלית גופתה של אישה צעירה ומושכת שעבדה אצל פול, חשדותיה של קייט שולחים אותה למסע חיפושים נואש אחר האמת שמאיימת לרסק את החיים המושלמים שלה. אבל ככל שהשקרים מצטברים, האמת מתערפלת.

אהבתי לתרגם את הספר, והוא מצוין לדעתי. דמותה של קייט אמינה וסוחפת, החל מגילוי הלב שלה לגבי אופיה של מערכת היחסים בינה ובין בעלה ודרך תגובותיה לאירועים שמטלטלים את שלוותה הבורגנית. קהילת “ספרי מתח” בפייסבוק הזמינה את הסופרת להשיב על 10 שאלות עליה ועל הספר, ונייט אמרה שהיא גאה שהצליחה לשלב קלאוסטרופוביה ביתית עם דרמה קצבית. ואכן, הגיבורה שהתחילה את הספר ספונה בחדר השינה החמים שלה מסתערת על העולם כולו כשהנסיבות מאלצות אותה לעשות זאת.

בגליון דצמבר 2013 של “מסע אחר” התפרסמה כתבה קצרה שלי, המלצה על בורו מרקט בלונדון (לחצו על התמונה להגדלה כדי לקרוא).

מלבד אזור הדוכנים הצפוף והצבעוני יש בשוק גם אזור ישיבה עם ספסלים רחבים בעיצוב מודרני. זה גם המקום שבו נערכות הרצאות והדגמות בישול של שפים. כשהיינו שם שמענו מפי המדגימה סיפורי אימה על פטריות רעל תמימות למראה, שגורמות מוות ודאי בתוך ימים ספורים. היה מפחיד יותר מבצינוק של לונדון. המסקנה שלה – חובה לקטוף פטריות בחברת מישהו שמבין בהן, ועדיף לקנות פטריות רק מהסוחרים בשוק!

במרחק שתי דקות הליכה מבורו מרקט תוכלו לבקר את קתדרלת סת’רק (Southwark Cathedral) הנעימה, וכן שחזור של “צביית הזהב” (Golden Hinde), האונייה שבה הקיף פרנסיס דרייק את העולם בין השנים 1577-1580. הסיורים באוניה מלווים בהדגמות והסברים. הם מתאימים לכל המשפחה, ומאפשרים לחוות לרגע את חייו של ימאי בתקופת מלכותה של אליזבת הראשונה.

תודה לחברתי אינגה מיכאלי שקישרה אותי ל”מסע אחר”.
מומלץ לקרוא בבלוגלובלי שלה על מקומות אחרים בעולם.
ולסיום, כמה תמונות נוספות:

קישור לכתבה הזאת באתר “טיים אאוט”

בתורת התרגום יש מושג נאה – ידידי כזב, false friends, או בצרפתית faux amis. מדובר במילה או ביטוי שנשמעים דומים או שאובים מאותו שורש, אבל משמעותם שונה לגמרי, ויש להישמר מפני שימוש בהם בתרגום ישיר בין שפות.

כך, לא כל jacket באנגלית הוא ג’קט בעברית, פעמים רבות הוא דווקא מעיל. ופרופסור באוניברסיטה אמריקאית הוא לפעמים סתם מרצה בעברית, ולא זכאי לדרגת פרופסורה על פי הגדרתה הישראלית. Concert הוא קונצרט של מוזיקה קלאסית, אבל מופע של מוזיקת רוק.

וכזאת היא גם המילה פנטומימה בעברית לעומת מקבילתה הבריטית pantomime.

בעברית פנטומימה היא אמנות במה שבה השחקן משתמש בגופו ובהבעות פניו, ולא בקולו. הפנטומימאי המפורסם ביותר היה מרסל מרסו, ובארץ מוכר היטב חנוך רוזן. הפנטומימאי, שאינו מדבר, הוא באנגלית mime.

לעומת זאת, pantomime, כפי שיודע כל ילד בריטי, הוא מופע בידור קולני ביותר, הכולל בין השאר קטעי שירה וסלפסטיק. מופעים מסוג זה מוצגים באופן מסורתי בתקופת חג המולד ומיועדים לכל המשפחה, עם דגש על ילדים, בשילוב בדיחות שמכוונות למבוגרים מעל לראשיהם. מקובל לכלול בהם שחקנים בבגדי נשים ושחקניות בבגדי גברים, ולעודד השתתפות של הקהל בקריאות ושירה. (הנה דוגמה לקטע ממופע כזה). כמו מתקפת מופעי החנוכה אצלנו, כך בבריטניה יש מדי שנה הפקות מיוחדות לתקופת החגים החורפית.
ההיכרות שלי עם הפנטומימה הבריטית מקורה בתרגום ספרה של קוני ויליס “צפירת הרגעה” (שם זמני, עתיד לצאת בעברית בהוצאת גרף). עלילתו מתרחשת בזמן מלחמת העולם השניה בלונדון, ולכן התרגשתי למצוא את התמונה הזאת, שבה נראות הנסיכות הבריטיות אליזבת ומרגרט בתפקידים מתוך מופע שבו השתתפו בשנת 1943. הזדמנות יחידה במינה לראות את המלכה הנוכחית בלבוש נועז (יחסית, כמובן).

ידידי כזב אצל ידידותי:
יעל סלע-שפירו, יעל כהנא-שדמי, אינגה מיכאלי.

בצילום שלי למעלה – זוג ידידי כזב בכיכר טרפלגר. האריה חמור הסבר שראה כבר הרבה ומאחוריו התרנגול הכחול המגוחך שהתייצב על העמוד הרביעי בכיכר וחושב שהוא שווה ערך.

סדרת הטלוויזיה הבריטית דוקטור הו שברה שיאים השבוע, כאשר הפרק המיוחד לציון 50 שנה לסדרה שודר בו-זמנית ב-94 מדינות ברחבי העולם, כולל אצלנו, בתרגום לכתוביות בעברית.
גם אני, כמו מעריצים אינספור, חיכיתי בקוצר רוח לפרק, ולא התאכזבתי. נהפוך הוא, מצאתי בו עניין אישי ממש. בפרק מופיעה דמותה של המלכה אליזבת הראשונה, והיא אומרת משפט שאכן אמרה במציאות ההיסטורית. במקור הוא חלק מנאום מפורסם, מפורסם עד כדי כך שנכלל בספר “נאומים ששינו את העולם” שתרגמתי לפני שנים מספר.
אליזבת נשאה את הנאום הזה ב-1588 לחיזוק רוחו של צבאה שהתכנס בטילבורי, סמוך ללונדון, כדי להילחם בפלישה ספרדית צפויה. בנאום, כמו בפרק, היא מציינת את עובדת נשיותה במילים “I may have the body of a weak and feeble woman.” אבל עובדה זאת לא שללה ממנה את הנצחון, בשני המקרים.
הנה הנאום המלא:

בני עמי האוהבים,
הָיוּ מבין הדואגים לשלומנו שדיברו על לבנו להישמר באופן שבו אנו מפקירים עצמנו בידי המונים חמושים, מפחד הבגידה; אולם הֱיוּ סמוכים ובטוחים, חלילה לי מלפקפק בבני עמי הנאמנים והאוהבים.
יִשָּׁמְרוּ הרודנים לנפשם, מנהגי מאז ומעולם, ויהי אלוהים עדי, לשאוב את כוחי מנאמנות לבבם של נתיני ובטוהר כוונותיהם לשים מבטחי; ועל כן באתי בקרבכם, עיניכם הרואות, בשעה הזאת, לא לשם מנעמים ולא לשם שעשוע, אלא מתוך נחישות לחיות ולמות ביניכם, בעיצומו של הקרב ובלהטו; ונכונה אני למסור חיי למען אלוהי ולמען ממלכתי ולמען בני עמי, למען כבודי ומשפחתי, גם אם בעפר הארץ.
יודעת אני כי גופי אינו אלא זה של אישה חלשה ורפה; אבל לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך, ויתרה מזאת – מלך אנגליה. לצנינים בעינַי פארמה או ספרד, או כל נסיך בן אירופה, המרהיב בנפשו לפלוש אל גבולות ממלכתי; ובטרם תמוט חרפה זאת עלי, אני עצמי אשא חרב, אני עצמי אהיה לכם שר צבאות ושופט, אני עצמי אגמול לכל מעלה ממעלותיכם בשדה הקרב. היטב ידעתי, על עוז לבכם ראויים אתם לפרסים ולכתרים; ובזאת נודרים אנו לכם בהן-צדק של נסיך, יינתן לכם גמולכם. לעת עתה, מפקדי יתפוס את מקומי, והרי מעולם לא פיקד נסיך על נתין אצילי או ראוי ממנו; ואין בי שמץ של ספק כי בזכות צייתנותכם לִמפקד צבאי, בזכות אחדות הדעים במחנה, ובזכות אומץ לבכם בשדה הקרב, נזכה במהרה לניצחון מהולל על אותם אויבים לאלוהי, לממלכתי, ולבני עמי.

בצילום, קטע מהנאום מצוטט בשלט ליד “צביית הזהב”, שחזור ספינתו של סר פרנסיס דרייק, המוצגת בלונדון.

זה סיפור שכבר הזכרתי, אבל נזכרתי בו השבוע והחלטתי להציג אותו בפירוט.
הפעם הראשונה שהעזתי להכניס הערת מתרגמת לספר הייתה ב “לילי ווייט” מאת סוזן אייזקס, שתרגמתי להוצאת “נירם” בשנת 1997.
הסברתי בה את ההבדל בין התארים Miss ו-Ms. ההבחנה היתה משמעותית ביותר בספר ושימשה לאפיון הדמויות: מי אומרת מיז ומי אומר מיס.
הכנסתי עוד כמה הערות, בניגוד למנהגי בדרך כלל, למשל כשסופר על זוג הורים שנתנו לילדיהם שמות לפי סדר הא-ב באנגלית, שכמובן לא הסתדרו בעברית.
הבעייה עם ההערה המסוימת הזאת התעוררה בשלבי העריכה, כאשר המגיה החליט שכל “מיז” בעברית הוא שגיאת כתיב ותיקן את כולן במחי “חפש-החלף”, כולל בהערת השוליים. התוצאה היתה הסבר חסר כל משמעות שאני חתומה עליו.
הנה ההערה המקורית:

“מיז הוא הצורה העברית למונח האנגלי Ms., שהוא כינוי כבוד לאשה המקביל לכינוי הכבוד Mr. לגבר. כינוי זה אינו מציין את מצבה האישי של האשה, בניגוד לכינוי מיס (Miss) המציין אשה לא נשואה ולכינוי גב’ (Mrs.) המציין אשה נשואה. השימוש בכינוי מיז צבר פופולריות מאז שנות השבעים, בתמיכת התנועה הפמיניסטית, מתוך רצון ליצור הקבלה בכינויי הכבוד של גברים ושל נשים.

כשהגיע הספר המודפס לידי, חשכו עיני. מאז אני מקפידה לעבור על התרגומים שלי אחרי שלבי העריכה.

אלפית, קלינגונית ונא’בי הן שפות שהומצאו לצורך יצירות מדע בדיוני ופנטזיה, והן לא היחידות. סרטון נחמד מתאר את מאפייניהן כשפות מומצאות בעלות דקדוק ואוצר מילים. אפשר לבחור בכתוביות בעברית בזמן הצפיה.
ב”משחקי הכס” מכנה חאל דרוגו בשפה הדות’רקית את אהובתו דיינריס “הלְבָנָה של חיי”, והיא קוראת לו “שמש וכוכבים שלי“.
גם אני זכיתי, ולו בעקיפין, להיות מושווה לירח, במאמר של לב גרוסמן. הוא כותב על קריאת ספרות בשפת המקור לעומת קריאה של תרגום, ומדמה את הרושם שיוצר הטקסט המתורגם לאור ששואל הירח מן השמש. (הגעתי אליו דרך דבי איילון)

And it really was different from reading in translation. It’s not that translations don’t count, it’s just that when I read one I’m always conscious that I’m interacting with a second-order object: not the real thing but a reflection of it, one remove away from authenticity. Like the moon, it derives its luminosity from somewhere else.
– Lev Grossman, Shakespeare in Klingon: Literature in the Original and My Total Failure to Read It That Way

עוד ממתקים:

• חלק מאירועי פסטיבל אייקון תועדו בוידאו וזמינים לצפיה: הרצאות מעניינות, הופעות מצחיקות, פאנלים ועוד. אפרופו כנסי מדע בדיוני, כנס מאורות יערך בדצמבר בירושלים, ויומן התוכן שלו שווה הצצה כבר עכשיו.
• במהלך מעניין החליטה הוצאת מטר לשווק ספר אחד בשתי עטיפות שונות. הסיפור המלא בפורטפוליו של יובל סער.
• בדים משגעים המבוססים על ציורים מספרי ילדים של אריק קארל ומו וילמס (תודה ענקית לגילי בר-הלל סמו).
• ארכיון האינטרנט מציע להורדה חוקית תוכניות רדיו של מל בלנק (קולן של דמויות מצוירות רבות, כולל באגס באני ודאפי דאק). אגב, באגס באני הציל את חייו של השחקן שנתן לו חיים. סיפור מרתק.
• ומתברר שיש דיבוב בשפת נוואחו ל”מלחמת הכוכבים”.

מתרגם טוב יודע לא רק לתרגם, אלא גם מתי לא לתרגם.
בעבר כתבתי מדריך לציטוט מתוך תרגום קודם ובו ארבעה שלבים:
השלב הראשון הוא כמובן להבחין שמדובר בציטוט ממקור אחר.
השלב השני הוא בירור האם המקור תורגם בעבר לעברית.
השלב השלישי הוא איתור מדויק של המקור.
השלב הרביעי הוא מציאת הציטוט המדויק מתוך התרגום האחר.
(אני מכלילה בתהליך גם ציטוט מהתנ”ך, למרות שכמובן כאן לא מדובר בציטוט מתוך תרגום אחר, אלא מהמקור)

לאחרונה יצא לאור “עיר של מלאכים נופלים” מאת קסנדרה קלייר, הרביעי בסדרת “בני הנפילים” שמפרסמת בעברית הוצאת גרף. ראו איזה מנעד ציטוטים הייתי צריכה לחפש בספר הזה ובהמשך שלו, “עיר של נשמות אבודות“:

במדבר ל’ ב’:
אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לה’, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ–לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.’

דברים ל”ב כ”ב :
כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.
להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “זאבי הלילה” מאת אנדראה קרמר, הספר השני בסדרת “צל לילה.” ערכה את התרגום דנה זייברט.
גיבורת הסדרה, קאלה, היא מצד אחד תיכוניסטית בלונדינית, אבל מצד שני זאבת אלפא אימתנית, מנהיגת להקה של אנשי-זאב שתפקידם להגן על העולם מפני ישויות זדוניות.
בספר הראשון בסדרה הגיע לבית ספרה של קאלה בחור חדש ומלהיב, והיא התחילה להתלבט בינו לבין בן-זוגה המיועד מילדות.
במקביל התחילו להתגלות פרטים מטרידים על הטובים והרעים בעולמם.
כדי להיכנס לאווירת הסדרה אפשר לראות ביוטיוב סרטונים שבהם שיי דוראן, הבחור החדש, עושה לצופים סיורים באחוזת רואן מטילת האימה.
עכשיו, בתחילת הספר השני, קאלה מוצאת את עצמה במפתיע בין אויביה משכבר הימים. עליה לבחור בין נאמנות לשומרים, אדוניהם רבי-העוצמה של הזאבים, לבין הצטרפות לחפשנים הנלחמים בהם.
נכון לעכשיו, הספר נמכר בחצי המחיר באתר ההוצאה, וכך גם שאר ספרי כתר. בימים אלה אני מסיימת את תרגום החלק השלישי, הסוגר את הסדרה, כך שהקוראים יכולים להיות בטוחים שלא יישארו ושני-שליש תאוותם בלבד בידם.

בסדנת התרגום שהעברתי בכנס אייקון האחרון עלתה שאלה שגרמה לי לשלוף תשובה שהפתיעה אותי.

דיברנו על שמות: מתי מתעתקים את השם ומתי מתרגמים אותו, לפי המשמעות. אמרתי שהפתרון משתנה מספר לספר, ולפעמים אין ברירה אלא להוסיף הערת שוליים או אפילו אחרית דבר מאת המתרגם/מת ושם להסביר את ההקשרים והבחירות.

“זה לא קצת טרחני?” שאל המשתתף (היחיד, השאר היו משתתפות).
“כן, זה מקצוע קצת טרחני.” אמרתי מבלי לחשוב. אבל בדיעבד החלטתי שזה נכון.

לדקדקנות יש מקום של כבוד ברשימת המעלות של מתרגמים טובים. אנחנו צריכים להיתקע במילה, ביטוי או משפט, ולהפוך בהם שוב ושוב עד שנמצא את הפתרון הנכון ביותר. ומבלי לזלזל בשום פנים ואופן בקצב עבודה נמרץ, קורה שהמילה הנכונה צצה רק במקלחת או על הכרית, כעבור כמה ימים. ולפעמים צריך ללכת לספריה ולנבור בשלל כרכים עד לשביעות רצון.

וכשמתרגמים מתכנסים לדיונים בפורום תרגום ועריכה קורה גם שהרוחות מתלהטות בוויכוחים על קוצו של יוד: עלול מול עשוי, קדנציה מול כהונה, שפן מול ארנב, פיצ’פקעס מול זוטות ועקרונות התעתיק מערבית לעברית הם רק חלק מהנושאים שעלו שם בימים האחרונים.

אגב, גם סבא שלי דיקדק בפרטי תרגומיו.

ומה קשורה לעניין השמלה החיננית הזאת, אתם שואלים? לחצו עליה ותגלו מה שרואה רק מי שמדקדק בקטנות.

מר”ן הוא המונח המקובל בארץ לטעות תרגום שמקורה בחוסר הבנה של ההקשר המקורי. אלה ראשי תיבות של המילים “מניח רעפים נוצרי“, תרגום מילולי לשמו של השחקן כריסטיאן סלייטר שהופיע בכתוביות של תוכנית טלוויזיה.
הדיון המקורי בטעות באתר “עין הדג” הביא להתפשטות המינוח והיום המתרגמים נזהרים מ”חשש מר”ן”.
ובכן, דווקא השבוע עלתה בפורום תרגום ועריכה דוגמה נוספת (גם אם לא חדשה), שכמעט ועשויה לרשת את מקומו של המר”ן הוותיק. בתרגום הסדרה “איך פגשתי את אמא” הפך professional squash player משחקן סקווש לנגן דלועים מקצועי.

*

זה נחמד, אבל מצחיק פחות מטעות שהתפרסמה לפני חודשים מספר, בזמן הצבעה בפרלמנט הבריטי, כאשר המצביעים לחיוב (ayes) ולשלילה (nays) איבדו איברי גוף חשובים בתרגום, שהפריד עיניים לימין ואפים לשמאל.

חייבים לציין לזכותם של מתרגמי הכתוביות שהם פעמים רבות נאלצים לעבוד בלחץ של זמן ומשכורת נמוכה, והטעויות שלהם חשופות לעיני כל. זאת בניגוד למתרגמי ספרים, שקוראים מעטים בלבד טורחים להשוות את התוצר שלהם לטקסט המקורי.

השבוע התקיים כנס אייקון ה-17 במספר למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים. התכנסו בו, כמדי שנה, המוני חובבים שהשתתפו בשפע אירועי ספרות, מדיה, משחקי תפקידים, מופעים, הרצאות וסדנאות.
נושא הכנס השנה היה “זהויות”, ובסדנת התרגום שהעברתי, “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”, התמקדנו הפעם באפיון דמויות בטקסט. המשתתפים נרשמו מראש ותירגמו קטע מתוך סדרת “בני הנפילים” מאת קסנדרה קלייר. היו ביניהם מתרגמות מנוסות, וגם בני נוער שלא תרגמו כמעט כלום עדיין.
הבהרנו שכדי להתחיל לתרגם טקסט, צריך קודם כל לדעת כמה פרטים בסיסיים על ההקשר – במקרה שלנו, ספר פנטזיה המתרחש בימינו, מאת סופרת אמריקאית, שגיבוריו הם צעירים שנונים. המשתתפים הודו שחלק מהביטויים הקשו עליהם, אם בהבנה ואם במציאת מקבילות בעברית. והרי זאת היתה מטרת הסדנה, להתנסות בקשיים האלה ולהתמודד איתם. דיברנו על מציאת ניסוחים בעברית שיעבירו את אפיון הדמויות, על לשון תקנית מול סלנג, על משלב גבוה ונמוך.
כמו תמיד בסדנאות תרגום, משפט אחד, אפילו פשוט מאוד, מניב בעברית נוסחים שונים כמספר המתרגמים. אבל יש טעויות נפוצות במיוחד אצל מתרגמים חסרי נסיון. היו כמה פתרונות יפים מאוד לאתגרים כמו “Next you’ll be telling me you’re a rogue and a rake… And then it’s pistols at dawn.” שעה וחצי עברה מהר, ובקושי הצלחנו לקרוא חמישה משפטים.

אני משתתפת באייקון כמעט מראשיתו. מימין, תמונה שלי מן הכנס בשנת 1999, בהרצאה שבה הצגתי את עבודת התזה שלי על מדע בדיוני בישראל. כשכתבתי אותה לא תיארתי לעצמי כנס שהתוכניה שלו מונה עשרות עמודי תוכן מגוון ועשיר.
בכנס השנה פגשתי המון חברים, ביניהם כמה שהיו בהרצאה ההיא, ואחרים שהצטרפו במשך השנים. קהילת המדע הבדיוני בארץ היא בשבילי לא רק קהילה מקצועית, אלא גם מאגר חברים. חלקנו מגיעים כבר לכנסים גם עם ילדינו, וזה נחמד מאוד גם לנו וגם לדור ההמשך.

למי שמכיר את עולם כנסי המד”ב ולמי שלא, אני ממליצה מאוד לפחות להעיף מבט באלבומי התמונות הרבים מהכנס. בשנים האחרונות יש פריחה של קוספליירים – חובבים המגיעים בתחפושות מושקעות מתוצרת עצמית לדמויות הלקוחות מסרטים, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב, קומיקס, ועוד.

סתם בלי קשר לשום דבר אני חושבת בזמן האחרון על לונדון. טוב, אולי בגלל שבחוץ יש כבר מדי פעם הבלחות של סתיו.

הספר האחרון שסיימתי לתרגם מתרחש בלונדון. זה ספר מתח מקורי ומעניין, והוא עתיד לצאת לאור בדצמבר בהוצאת כנרת. הגיבורה מסתובבת בו בעיר ברגל, ברכב, בתחתית, באופניים ואפילו שטה בסירה בתעלה צדדית.

גם הספר הראשון שתרגמתי מתרחש בלונדון. “הרצחת וגם ירשת” מאת רות רנדל מביא את המפקח ווקספורד לחופשת בלהות עירונית, שבמהלכה הוא מפענח רצח של נערה שגופתה נמצאה בבית הקברות קנבורן וייל. בהמשך תרגמתי להוצאת שלגי עוד שני ספרים של רות רנדל וגם את “שרלוק הולמס ותעלומת ציפור הזהב ” מאת פרנק תומס.

בהמשך תרגמתי להוצאת אופוס את ספריה של פיליפה גרגורי, “בת בולין האחרת“, “ירושת בולין” ו”קתרין מארגון”, שמתרחשים ברובם בחצר המלוכה האנגלית בלונדון, בימיו של הנרי השמיני.

“החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל שתרגמתי להוצאת אריה ניר הוא ספר לונדוני מאוד, שבמהלך התרגום שלו התלבטתי הרבה באזכורים מקומיים, החל משמות חנויות ועד לבניין הגרקין הייחודי.

אבל ההתעמקות הארוכה ביותר שלי בלונדון היתה בתרגום “צפירת הרגעה” (שם זמני) מאת קוני ויליס, שעתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים בהוצאת גרף. ויליס ערכה תחקיר עמוק על תקופת הבליץ, ולפעמים היה נדמה לי שלונדון היא הגיבורה הראשית של הספר, יותר מגיבוריו האנושיים. עמודים רבים מוקדשים לכנסיית סט. פול ולמאבק ההירואי להצלתה מהפצצות הנאצים.

בצילום: רקטת וי-1 מעל לונדון, מלחמת העולם השניה, מאתר רטרונאוט.

תעתיק הוא כתיבה של מילה משפה מסוימת בשיטת כתב של שפה אחרת. בתרגום כל ספר כמעט נעשה שימוש בתעתיק לכתיבת שמות אנשים, מקומות וכן הלאה, ולפעמים גם ביטויים.
בהחלטות האקדמיה ללשון העברית נכללים כללי התעתיק מלועזית לעברית. חשוב לזכור שלא כל מה שכתוב באותיות לטיניות אמור להיות מבוטא כאילו הוא כתוב אנגלית, שהרי יש שפות שונות המשתמשות באלפבית הלטיני (כמו כן, הרי יש שלל מבטאים של אנגלית וגם בתוכם, כללי ההגייה לא מצטיינים בהגיון רב).
הנורמה בתרגום הספרותי כיום היא לתעתק בצורה קרובה ככל האפשר לאופן הביטוי של המילה בשפת המקור, או במילים אחרות, לקרוא לכל אדם כפי שאמו היתה קוראת לו. כדי לעשות זאת יש לדעת כיצד נשמעת המילה במקור, מפי דובר ילידי של השפה.
הכלי הטוב ביותר למטרה זאת הוא האתר “פורבו“, שבו יכולים משתמשים לבקש מדוברים ילידיים מרחבי העולם כולו להקליט עבורם מילים. אני משתמשת באתר הרבה. בכל מקרה שאני צריכה מילים בשפה זרה (אינדונזית, למשל) אני מחפשת אם הן קיימות באתר, ואם לא – אני מעלה בקשה שיבטאו אותן.
בתמורה, אני מקליטה בעצמי מילים שמשתמשים אחרים מבקשים בעברית. זאת משימה נעימה, קצת ממכרת אפילו.
מעניין לחשוב מה הסיבות שמניעות אנשים לבקש מילים מסוימות. יש כאלה שקל לנחש, כמו שמות של אנשים ומקומות, או “איך אני מוצא חניה”. יש משתמשים שמבקשים שורת מילים בנושא מסוים, למשל ספורט, בעלי חיים או פעלים. העברית מתייחדת בבקשות של מילים וביטויים מכתבי הקודש, מן התנ”ך דרך הברית החדשה ועד למונחי קבלה.
את המילים בעברית יש כאלה שמבקשים באותיות לטיניות, אחרים באותיות עברית, והמהדרין אפילו מנקדים. זאת כמובן האפשרות הנוחה ביותר, כי למילה לא מנוקדת יכולות להיות צורות ביטוי שונות בעברית. ואילו המילים מכתבי הקודש שאנשים מבקשים באותיות לטיניות ובצורות המקובלות בשפותיהם הזרות דורשים לפעמים תחקיר כדי להגיע לצורה המקורית שלהם בתנ”ך, או למסקנה שהן בכלל ביוונית או ארמית.
נחמד, כמובן, לקבל הודעות תודה ממשתמשים שעבורם ביטאתי מילים. היו כבר כמה כאלה, כולל יפנית שהתכתבה איתי בכינוי הכבוד ענבל-סאן. לאחרונה יצר איתי קשר ישיר דרך האתר קריין מקצועי של ספרים מוקלטים (ואני אוהבת ספרים מוקלטים). הוא ביקש כמה שמות ומילים מתוך ספר שעמד להקליט, זכרונותיו של עיתונאי זר בירושלים. בסוף התהליך הוא הבטיח לשלוח לי את הספר המוקלט.

נכון להיום יש בפורבו למעלה מ-22,000 מילים מוקלטות בעברית, וכ-900 בקשות פתוחות להקלטת מילים. דוברי עברית מוזמנים לסייע. היכנסו ללשונית “הגייה” באתר ופעלו על פי ההוראות להקלטת מילים בעברית.

בפסטיבל אייקון שייערך בסוכות אני מעבירה סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”. המועד המדויק הוא יום שני, 23/9, 16:00 – 18:00, באשכול פיס שבו מתקיים רוב הכנס. אייקון הוא כנס המדע הבדיוני והפנטזיה הגדול והוותיק בישראל, והוא נערך זו השנה ה-17 בתל-אביב. יש בו שפע אדיר של אירועים, כדאי מאוד לעבור על התוכניה.
השם שנתתי לסדנה משלב שני דברים: גלימת ההיעלמות היא חפץ המופיע בסדרת הארי פוטר (בתרגומה של גילי בר-הלל), ואילו ההגדרה של מעשה התרגום כ”נשיקה מבעד למטפחת” מיוחסת לביאליק. תרגום מדע בדיוני ופנטזיה, אם כן, הוא בעיני כמו “נשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”, ובסדנאות התרגום שאני מעבירה בכנסים אני מדברת עם חובבי מד”ב על תרגום בכלל ועל היבטים מיוחדים בתרגום מד”ב ופנטזיה.
כדי להשתתף בסדנה יש להירשם מראש, ולתרגם קטע קצר שאתן מאנגלית לעברית. המטרה היא לתת למשתתפים להתנסות בתרגום, כדי להעשיר את הדיון במפגש בינינו. לא צריך להגיש לי את התרגום מראש וגם לא מקבלים ציונים :-). להתראות שם.

עדכון:
הטקסט שיש לתרגם לקראת הסדנה נמצא כאן.

מדי פעם שואלים אותי מכרים לפי מה משלמים לי (ללקוחות שלא יודעים מלכתחילה, אני מסבירה ביוזמתי). התשובה היא שהתשלום על תרגום נעשה לפי יחידות טקסט.
בתרגום מסחרי היחידה המקובלת בארץ היא עמוד, וההגדרה של עמוד היא 250 מילים. בתחום הספרים יחידת המידה המקובלת היא גיליון דפוס, שהוא 24,000 סימני דפוס.
מקור ההגדרה בתהליך ההוצאה לאור של ספרים, שבו גיליון נייר גדול מקופל והופך לשישה-עשר עמודים כרוכים, כפי שאפשר לראות בסרטון הבא:

בימים עברו היה הדַּפָּס, “הבחור הזעצער” ביידיש, מסדר אותיות מתכת בזו אחר זו לקראת הדפסתן על הדף. היום כמובן הכל נעשה באופן ממוחשב, כולל ספירת המילים והסימנים במסמך. גם החישובים הכספיים נעשים במחשב, ואין בעיה להמיר את התעריף בין יחידות של גיליונות דפוס, עמודים או מילים.
ולמה נזכרתי לכתוב על העניין? אני רגילה לתמחר לפי גיליונות דפוס, כיוון שלרוב עבודתי נעשית מול הוצאות לאור. אבל ללקוחות פרטיים נוח יותר להבין תמחור לפי מילים, שהן יחידה ברורה מאליה. לכן השבוע נתתי ללקוחה חדשה הצעת מחיר בחישוב לפי מספר מילים, לא סימני דפוס. נו, ואיך המאמר? כזה:

“טרנסדיסציפלינריות, בניגוד למולטי-דיסציפלינריות ואינטר-דיסציפלינריות, נוגעת למה שקיים בו-זמנית בין דיסציפלינות, חוצה דיסציפלינות שונות וחורג מעבר לכל הדיסציפלינות. “

מאמרים נוספים על תמחור, תעריפים והיבטים נוספים של עסקי התרגום אתם מוזמנים לקרוא אצל עמיתותי יעל סלע-שפירו בבלוג “עָבַד בתרגום” ויעל כהנא-שדמי בבלוג “התרגומיה”. סיכום מצוין של נושא התמחור מופיע במאמר מאת דינה ביכל-שונרא.

מתקרבת הקרנת הבכורה של “עיר של עצמות“, על פי ספרה של קסנדרה קלייר בתרגומה של אינגה מיכאלי.
זה הספר הראשון בסדרת “בני הנפילים” היוצאת לאור בארץ בהוצאת גרף, בתרגום של אינגה ושלי.
בעקבות שאלה של המתרגמת יעל כהנא-שדמי ניגשתי לבדוק כמה ספרים שתרגמתי הפכו לסרטים.
ובכן, היו “החיים הסודיים של הדבורים” מאת סו מונק קיד, “בת בולין האחרת” מאת פיליפה גרגורי, “האפיפיורית יוהנה” מאת דונה וולפולק-קרוס.
על “האושר לא כלול במחיר” מאת לולי וינסטון היו שמועות, שכללו אפילו את ג’וליה רוברטס, אבל הן לא התממשו בינתיים.
את “האח הקטן” מאת קורי דוקטורוב עיבדו למחזה.

באמתחתי גם כמה ספרים שנכתבו לפי סרטים: “הגבר שנשאר אחרון”, “תגובת שרשרת”, “סיטי הול”, “אהבה מקרית”, “לגעת ביופי”, “המפגש” בסדרת מסע בין כוכבים – הדור הבא, ועוד כמה ספרים בסדרה שכתובים כמו פרקים בה.
את הספר לפי הסרט “סטארגייט” תרגמתי בדחיפות, לפני מועד ההקרנה בארץ, אבל קיבלתי עותק מוקדם מדי של הספר שהיה שונה מאוד ממה שצולם בסופו של דבר. אני כבר לא זוכרת אם הספקנו להתאים את הטקסט המתורגם לעלילת הסרט.
את רוב הסרטים המבוססים על ספרים שתרגמתי לא ראיתי, לפחות לא בשלמותם. אני מכירה את העלילה טוב מדי, ואמנם מסקרן לראות את הדמויות והעיצוב על מסך הקולנוע, אבל לא ממש מעניין אותי לצפות כשאני יודעת בדיוק מה אמור לקרות.
מ”עיר של עצמות“, לעומת זאת, נהניתי מאוד, אולי בגלל שאני מעורבת מאוד בסדרה תוך כדי המשך העבודה עליה, ומעורה בהתלהבות של המעריצים ממנה. אבל בעיקר כי הסרט כיפי מאוד!

השבוע השתתפתי באירוע מקסים: מפגש נוער קורא.
ארגנה אותו קבוצת נערות נמרצות שהחליטו שצריך להוכיח ש”יש דבר כזה, נוער קורא”.
הן הצליחו להביא למעלה ממאתיים קוראים צעירים לבית אריאלה בתל-אביב, שהגיבו בהתלהבות עצומה להרצאות ולהחלפת ספרים בינם לבין עצמם.
המארגנות השיגו ארבע מרצות מצוינות, עשרות ספרים שחולקו לקהל ואפילו כיבוד מיצרניות חטיפים ומשקאות. היה כיף גדול לראות את הרצינות וההתלהבות של המשתתפים (גם אם, ממרום שנותי, הייתי מעדיפה קצת פחות ווליום בתרועות 🙂 ).
המרצה הראשונה באירוע היתה נועה רום, שסיפרה על תהליך הכתיבה של ספרי הנוער שלה. גילי בר-הלל סיפרה על אהבתה לספרי ילדים ונוער לאורך השנים, עם דגש על סדרת “הקוסם מארץ עוץ”. גילי הקימה הוצאת ספרים חדשה בשם “עוץ” והציגה את ספרה הראשון, תרגום של “ארץ עוץ המופלאה“, הספר השני בסדרה מאת פרנק באום, במהדורה מאוירת יפהפיה (אפשר לקרוא על הספר ולקנות אותו כאן).
אחרי הפסקת הצהריים סיפרה מיכל בכר על תהליך ההוצאה לאור, בדגש על פניה לכותבים צעירים, שהיו חלק ניכר מהקהל. קרן לנדסמן חזרה על הרצאתה המשובחת מאייקון על “דמות הנערה בספרי מד”ב ופנטסיה”, ועמדה באומץ מול צווחות ההתלהבות בכל פעם שהזכירה דמות חביבה על הקהל (והיו הרבה).
כאמור, חלק מהאירוע היה החלפת ספרים: המשתתפים הביאו ספרים, ויכולים היו לקנות ספרים אחרים תמורתם, או בתשלום קטן. בתמונות מהאירוע אפשר לראות כמה צפוף היה מסביב לשולחנות העמוסים.
בסך הכל היתה כאן הוכחה מצוינת לניתוח המרתק של גילי בר-הלל לגבי הפערים הקיימים בין בני נוער למבוגרים בכל הנוגע להתנהלות סביב ספרים ברשת החברתית: אירוע פייסבוק שהפגיש בספריה מאות בני נוער קוראים וכותבים.

אני אוהבת מאוד רשימות ספרים. לכן לא יכולתי להתאפק מול ההפניה של עדנה אברמסון מהבלוג המשובח “הרפובליקה הספרותית”, שהמליצה על רשימת הקריאה של רורי גילמור. מדובר, למי שלא מכיר, בדמות מסדרת הטלוויזיה “בנות גילמור“, ומתברר שבמהלך פרקי הסדרה היא נראתה קוראת לא פחות מ-339 ספרים שונים. ועכשיו מוזמנים הצופים ברשימה לסמן כמה מתוכם קראו בעצמם.
הצעירה האינטלקטואלית חובבת במיוחד ספרים שעובדו לסרטים, קלאסיקות אמריקניות (עם תיבול של תרגומים), מחזות שייקספיריים ואחרים וספרי עיון בסוגיות העומדות ברומו של עולם.
מד”ב ופנטסיה היא לא קוראת כמעט, פרט לכאלה שנכנסו לקאנון, כמו “עולם חדש מופלא” לאלדוס הקסלי ו”פרנהייט 451″ לריי ברדבורי.
הרשיתי לעצמי לסמן ספרים שהתחלתי לקרוא גם אם לא סיימתי, התאפקתי שלא לסמן כאלה שרק ראיתי כסרטים והצלחתי להגיע ל-76, עם בונוס מיוחד שנתתי לעצמי על תרגום ספר מן הרשימה – החיים הסודיים של הדבורים מאת סו מונק קיד.

גם באתר של רשת הספרים ברנס אנד נובל אוהבים רשימות ספרים. רשימה נחמדה שהם פירסמו בשבוע שעבר היתה של ספרים שמתאים לקרוא בזוגות (של ספרים, לא של קוראים).
רשימה מוצלחת נוספת, ממקום אחר, היא של הכריכות הגרועות ביותר לספרים קלאסיים. יש לי הרגשה מבוססת שלפחות בחלק מהמקרים הזוועות שנעשו לספרים נובעות מקצר בתרגום, אבל לגבי אחרות ברור שמדובר פשוט בטמטום. למשל כשרואים את החתלתול בתיק ג’יימס בונד על כריכת “סקרלט פימפרנל” או את הבלונדינית הפתיינית שנבחרה לייצג את “אן שרלי” הג’ינג’ית .
אבל הרשימה הטובה ביותר מן הזמן האחרון היא של הצעות לגלידות בהשראת ספרים (תודה, יעל כהנא-שדמי!).

לאחרונה סיימתי לתרגם את הספר החמישי בסדרת “בני הנפילים“. בספר הופיע משפט מסוים, שכבר היה בסדרה בעבר, אבל הפעם ההקשר אילץ אותי לוותר על האחידות ולתרגם אותו בצורה שונה.
המשפט הוא ” I Only Mark the Hours that Shine”. כשהופיע בהקדשה של “עיר של זכוכית” הפנתה אותו הסופרת לאמה, ועל כן תירגמתי שם בלשון נקבה. ואילו הפעם הופיע ככתובת על שעון שמש, ולא היתה ברירה אלא לתרגם אותו בהתאם להקשר הנוכחי, “אני מציין רק את שעות האור”.
אגב, השורה לקוחה מיומנה של אדי ביל, שיצא לאור כספר המתעד את חייה כילדה בת 11 בשנת 1929.

בתרגום סדרות ספרים, כמו בכתיבה שלהן, חשוב לשמור על אחידות. מתרגמים מנוסים מקפידים ליצור מונחון שבו הם מתעדים את הבחירות התרגומיות השונות: האופן בו נכתבים שמות, כולל ניקוד; נוסח של שמות מקומות – מיין סטריט, רחוב מיין או הרחוב הראשי; מונחי מפתח – האם Hell בספר הנוכחי הוא גיהנום, תופת, תוהו?

המצב האידיאלי הוא כמובן כאשר מתרגם אחד* מקבל לידיו סדרה שלמה ועובד עליה ברצף, עם עורך אחד, תוך שימוש שוטף במונחון, ובהשלמה של העבודה על הסדרה כולה לפני שהיא יוצאת לאור.
המציאות, כמובן, שונה בדרך כלל. נפוץ במיוחד מצב שבו מתחילים לתרגם סדרה כאשר כתיבתה לא נשלמה עדיין, ואולי תארך עוד שנים (אהמ, אהמ, ג’ורג’ ר. ר. מרטין). כך שהמתרגם ודאי לא יודע אילו תהפוכות יעלו במוחו הקודח של הסופר. ולפעמים קורה, למרבה הצער, שדמות שולית מן הספר הראשון מתגלה כציר מרכזי לעלילה בספר המשך, ופתאום מתברר ששמה הרה-משמעות והתרגום או התעתוק הראשוני שנבחר עבורו לא מתאים. או שהיא בכלל הוא, ולהיפך.

קורה גם לא מעט שאנשים שונים מתרגמים ספרים שונים בסדרה, מתוך שלל סיבות. יכול להיות שההוצאה לא היתה מרוצה מן התרגום לחלק הראשון, או שלמתרגם נמאס מתרגום בכלל או מהדמויות המעצבנות בפרט, והוא מעדיף לצאת לרעות עזים ולא לטרוח על עוד סצינה אחת של קרבות חלל ו/או כריתת ראשים סיטונית.

*המצב האידיאלי באמת הוא כמובן כשזאת מתרגמת אחת, אני :-).

הקרנת הבכורה של “עיר של עצמות“, על פי ספרה של קסנדרה קלייר בתרגומה של אינגה מיכאלי, תתקיים אצלנו ב-22.8.13.
זה הספר הראשון בסדרת “בני הנפילים” היוצאת לאור בארץ בהוצאת גרף.
אני שמחה לבשר שהספר הרביעי בסדרה, “עיר של מלאכים נופלים“, נמצא בתהליכי עריכה מתקדמים ויצא לאור בקרוב.
את החמישי, “עיר של נשמות אבודות“, אני מסיימת לתרגם בימים אלה ממש והוא יוגש להוצאה להמשך תהליך ההפקה.
כבר יצא לאור בעברית “מלאך מכני“, הראשון בסדרה מקדימה על בני הנפילים, גם הוא בתרגומה של אינגה .
בינתיים, אתם מוזמנים לקרוא איך תרגמתי שיר נחמד שמופיע בספר החמישי, וסקירה קצרה על ערפדים בעברית. אני ממליצה על עמוד המעריצים הישראלי של הסדרה, שמארגן קריאה משותפת בספר עד שיגיע הסרט.

מכירים את זה שברגע שמשהו מעניין אתכם, פתאום הוא נמצא מכל עבר?
מיום שישי אני רואה המון דברים שקשורים לשילוב בין אוכל וחלל ו/או מדע בדיוני. למשל התמונה הזאת, של קירק וספוק בהפסקת אוכל, מתוך האתר המופלא רטרונאוט.

למה? כי הייתי במפגש המרתק בסטודיו FeinCook שעסק באוכל בחלל. טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל בהרצליה, סיפר על המזון המוגש לאסטרונאוטים מאז ראשיתן של תוכניות החלל ועד לימינו. ממש בזמן שהוא דיבר פירסמו באתר בוינגבוינג את הסרטון הזה שמציג את הארוחות שקיבלו האסטרונאוטים במשימות אפולו: אריזות ניילון של שיבולת שועל, בשר מבושל, רסק תפוחים ומיץ מאבקה. בדיוק השבוע גילה באז אלדרין שהמיץ הזה היה מגעיל. המראה אכן איננו מעורר תיאבון.
מאז, סיפר לנו ענבר, המעבדות המשוכללות של נאסא דואגות לספק לאנשי הצוות הנשלחים לשהייה ארוכה בחלל מגוון סוגי מאכלים, למען בריאותם הגופנית והנפשית גם יחד. לתחנת החלל הבינלאומית נשלחת אספקה הכוללת פירות וירקות טריים, שמספיקים לזמן קצר, כמובן, וכן אריזות של תבשילים לפי טעמם של השוהים. מאז שהצטרפו צוותים איטלקים וצרפתים השתפר עוד יותר טעמו של המזון. בתמונה נחמדה הוא אפילו הראה לנו בצל ירוק שמגדלים בתחנה, על מצע נייר סופג.

שף יאיר פיינברג הוביל את הצד הקולינרי של המפגש. הוא הכין מראש מאכלים שונים, המותאמים לדרישות של מזון שיכול לעלות לחלל: רכיבים מיובשים (פירות יבשים, ירקות שיובשו בהקפאה), עמידות לאורך זמן, ערך תזונתי הולם, הכנה פשוטה, ובלי פירורים שיתפזרו באוויר וייכנסו לאסטרונאוטים לעיניים. בתנאי חוסר כבידה לא מועיל ואפילו מסוכן להשתמש במלחיה, ולכן קיבלנו מלח ופלפל להוספה בתמיסות, כפי שאפשר לראות בתמונה.
טעמנו, למשל, מחית גזר מתובלת קרה, פושרת וחמה, כדי להבין את ההשפעה שיש לטמפרטורה על האופן שבו אנחנו קולטים את הטעם. ולעומתה – מנת דגים פורטוגזית מסורתית שהוכנה מרכיבים משומרים בלבד. בדקנו גם “גלידת אסטרונאוטים” מיובשת, ששומרת על צורתה המקורית, אבל כיוון שהנוזלים הוצאו ממנה יש לה מרקם של ספוג קשה.
לסיום, עברנו מעולם העובדות המדעיות לעולם המדע הבדיוני, עם כמה מנות בהשראת פיוצ’רמה, בבילון 5, ומסע בין כוכבים (הגאח אמנם לא היה חי, אבל הטריבלים היו כדורי שוקולד טעימים מאוד). גם כאן התגייס בוינגבוינג לנושא ממש היום עם קישור לבלוג בישול ובו הנחיות משעשעות למאפים בהשראת תולעי החול של “חולית” ושאר מאכלים מד”ביים.