בהוצאת גרף יצא לאור בתרגומי בשנת 2006 שום וספירים מאת רות ריישול.
כשהתמנתה רות ריישול למבקרת המסעדות של הניו יורק טיימס היא לא תיארה לעצמה שתמונתה תתנוסס במטבחו של כל שף נחשב, וכי מסעדות העיר הגדולה יציעו בונוסים כספיים לכל מי שיתריע על ביקורה המתקרב. אז מה אפשר לעשות כדי לבדוק מה באמת מתרחש במסעדה כאשר אנשים רגילים מגיעים אליה? פשוט מאוד: להתחפש למישהו אחר.
בעזרתה של מדריכת משחק תמהונית התחילה ריישול לבקר בכל מסעדה הן כעצמה, מבקרת המסעדות של העיתון החשוב בעולם, והן כדמות לא מוכרת המקבלת שירות כאחד האדם. היא השקיעה שעות, פאות ואיפור כבד בעיצוב דמויותיה השונות: מולי, המורה הקפדנית והנובורישית, קלואי, הבלונדינית המפתה ואפילו מרים, האימא הפולנייה שלה עצמה. מה שגילתה ריישול על עולם המסעדנות, על כוחה של ביקורת ועליה עצמה הדהים אותה וישעשע אתכם. “כל מסעדה היא תיאטרון”, כותבת ריישול, “אפילו מסעדות צנועות מציעות הזדמנות להפוך למישהו אחר, לפחות לזמן מה”.
בספר חכם ורווי הומור פורשת רות ריישול את זיכרונותיה מאותה תקופה, ובתוך כך מעניקה לקוראיה מתכונים פשוטים להכנה, תיאורי אוכל עסיסיים ותובנות שנונות המבהירות כיצד הפכה לאימת מסעדני התפוח הגדול.
היה כיף לתרגם את הספר. ריישול כותבת נהדר, בונה להפליא דמויות וסיטואציות ומצליחה להיות לפעמים משעשעת, לפעמים נוגעת ללב. תיאורי האוכל בהחלט מעוררים תיאבון, כולל מנות מופרכות במורכבותן. לעומת זאת, המתכונים שהיא נותנת בספר פשוטים וישירים, וחלק מהם ניסיתי עוד בזמן התרגום.
שמחתי לקבל מחמאה גדולה על התרגום מפיה של נירה רוסו, מבינה גדולה הן באוכל ובכתיבה עליו והן בתרגום:
“…מעל לכל, יש כאן פרוזה נהדרת: אשה הממוקמת בחוד החנית של הקולינריה העולמית, שחושיה חדים, חוטמה מריח הכל, והיא בפירוש ניחנה במתת הכתיבה על אוכל…חובה נעימה לציין שהספר זכה לתרגום נפלא וקולח במיוחד של ענבל שגיב-נקדימון…”
— נירה רוסו, 7 ימים, ידיעות אחרונות
שייך לנושא: 
