בשבוע שעבר השתתפתי ביום העיון “טקסטיל, לבוש וחושים” במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. תקציר ההרצאה שלי וסרטון של התחלתה מובאים בהמשך.

שאר ההרצאות היו מעניינות מאוד, ובחלקן היו נקודות השקה ברורות לנושא שבו אני עסקתי, למשל כאשר ד”ר שושנה מרזל דיברה על צליל הטקסטיל ברומן הצרפתי של המאה התשע-עשרה. המילה “פְרוּ-פְרוּ”, שמבטאת אוושת בגדים, נכנסה לשימוש בערך בתקופה שבה קלייר וג’יימי נמצאים בחצר המלוכה של לואי ה-15 בוורסאי. הרצאתה של ד”ר נעמה סוקניק על תעשיית הזיופים בת אלפיים שנה כללה הסברים על שיטות צביעה של אריגים, הרלוונטית לפאלטות הצבעים השונות בשתי העונות של “אאוטלנדר” והרצאתה של טלי פרלסון על החגורה נכונה גם לצללית האופיינית של שמלות המאה ה-18, המנגידות בין חלק עליון הדוק לחצאית רחבה מאוד.

אישה בת המאה ה-20 במחוכי המאה ה-18. איך המעטפת השונה מעצבת את הגוף, את צורתו ואת תנועותיו, ובמה האישה המודרנית נבדלת מן הסובבות אותה? איך מדים שונים מאפשרים לשחקן אחד לגלם שתי דמויות שונות, בעלות קווי אופי דומים ונפרדים גם יחד?

בסדרת הספרים “נוכריה” מאת דיאנה גבלדון עוברת קלייר, אחות קרבית בריטית במלחמת העולם השנייה, לעולם המסוכן לא פחות של סקוטלנד בשנת 1743. הסדרה משלבת בין ז’אנרים שונים: פנטזיה, רומנטיקה, רומן היסטורי ומלחמתי. גבלדון מקפידה לכלול בכתיבתה את כלל החושים ולתאר את הגוף האנושי בהנאותיו ובייסוריו, בשלמותו ובחלקיו, בין השאר בפרטי-הפרטים של עבודתה הרפואית של הגיבורה שלה.
בעיבודם של הספרים לסדרת טלוויזיה (2014) פעל צוות ההפקה על כמה צירים במקביל. היה עליהם להגשים את החלומות שנרקמו בראשם של קוראי הספרים המסורים במשך עשרים שנה ויותר, ובה בעת למשוך קהל צופים חדש. הם ביקשו לשמור על דיוק היסטורי רב ככל האפשר, במסגרת המגבלות הכספיות המציאותיות ומול ביקורות נוקבות של מומחים להיסטוריה. המעברים הגיאוגרפיים בעלילה חייבו בין השאר גם שינויי סגנון וטקסטיל, מצמר כבד ועד למשי דק.
מעצבת התלבושות טרי דרסבך הלבישה את הדמויות בסדרה על סמך מחקר היסטורי. בעונה הראשונה, המתרחשת בסקוטלנד, היו לה מעט נתונים ומעט זמן. היא הסתמכה על חומרים מקומיים ועל בעלי מלאכה סקוטים ששימרו את המסורות במולדתם. לעומת זאת, ברגע שהחלו ההכנות לעונה השנייה, המתרחשת בפריז של לואי ה-15, האתגר ההפוך היה השפע העצום של התיעוד הקיים. הבגדים שעוצבו לעונה הזאת מרמזים בבירור על השראה מציורים תקופתיים.
דרסבך שמה דגש בעיצוב התלבושות של גיבורת הסדרה על שימור מאפיינים מודרניים של קלייר, תוך שילוב שלה בסביבה שאליה נקלעה. בתחילה עליה ללבוש את הבגדים שניתנים לה, אבל בהמשך העלילה, כאשר יש בידיה כסף והשפעה על המלתחה שלה, היא מתבלטת על רקע הנשים הסובבות אותה. השונוּת שלה על המסך יכולה להיות חריגה רק על רקע שחזור היסטורי מדויק של שאר הדמויות. וכך למשל מופיעה גרסה של חליפת הבר המפורסמת של כריסטיאן דיור ברחובות פריז של המאה ה-18, ובולטת בקווים פשוטים בין שלל הסלסולים של נשות החצר האחרות.

רוצים לשמוע ולראות את שאר ההרצאה? הזמינו אותי.
הרצאה נוספת בנושאים דומים תהיה בכנס “עולמות” בעוד פחות מחודש: “איפה הכיסים שלי לעזאזל?“