הנה דוגמה (מקוצרת קלות) מתוך ספר נחמד מאוד שאני מסיימת לתרגם בימים אלה. שלוש חברוֹת לונדוניות בנות שלושים ומשהו נפגשות לערב-בנות. לוסי, הגיבורה, נשואה פלוס שלושה ילדים. קאתי גרושה עם ילד ואמה רווקה, ויש לה רומן עם גבר נשוי:

אמה מפהקת בקול רם. “אני כל כך עייפה,” היא אומרת. ” הייתי ערה חצי לילה בשיחת סקס טלפוני.”
“אני לא מסוגלת להעלות על דעתי איך לגבר נשוי עם ארבעה ילדים יש זמן מיותר לסקס בטלפון,” אני אומרת.
“הוא עושה את זה רק כשהוא לא בבית, או עובד עד מאוחר, אבל זה רוב הזמן,” היא אומרת.
“איך עושים סקס בטלפון? שמים אותו על רטט?” אני שואלת. נחירות הזלזול מצידה נקטעות בציפצוף מהטלפון שלה.
“הוא לא יודע שבעה,”אומרת אמה. “אני אתעלם ממנו. אין סוף לדרישות של חברים.” היא פותחת את ה-SMS וזורקת אלי את הטלפון.
רוצה אותך במשרד שלי, מתכופפת על השולחן, מזכירה בחצאית קצרה תיכף תיכנס… אני מפילה את הטלפון של אמה בתדהמה.
“מה קרה למשחק המקדים בימינו?” אני שואלת. קאתי באה ומסתכלת.
מבלי לחשוב אני לוקחת את הטלפון ופתאום מוצאת את עצמי כותבת הודעת תשובה. כמה קצרה בדיוק? אני כותבת, ולפני שאני שמה לב איזה דחף קדמוני גורם לי לשלוח את ההודעה אליו.
“באמת, לוסי,” אומרת קאתי, שקוראת את ההודעה מעבר לכתף שלי, “מתי למדת לשלוח SMS?”
הטלפון מצפצף.
קצרה כל כך שאפשר לגעת לה בתחת, כתוב שם. כבר בשלב הזה זה לא בשבילי.
“בשביל מה הוא כותב הכל בלי קיצורים?” שואלת קאתי. “בטח שהם ערים כל הלילה. שעות עד שמגיעים לסוף ככה.” בימים עברו, גברים בגיל העמידה חשפו את עצמם כשקראו לחולצת כפתורים כותונת והתייחסו לכל הנשים מתחת לגיל שישים בתור בנות, עכשיו רק צריך לכתוב SMS בלי קיצורים.

והנה המקור לשני המשפטים האחרונים ולכותרת של הפוסט הזה:

Once upon a time, middle-aged men blew their cover by calling trousers slacks and referring to all women under sixty as girls. Now all it takes is writing a text message in long hand.

הייתי צריכה למצוא מקבילה עברית לבחירה לשונית מתחום הלבוש היומיומי שמייחדת גברים בני גיל העמידה יחסית לצעירים המעודכנים בפלאי הטכנולוגיה. במקרה הזה היה נכון מבחינת הטקסט להחליף את המכנסיים (slacks) בכותונת.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת אופוס “ירושת בולין” מאת פיליפה גרגורי, המשך לרומן ההיסטורי “בת בולין האחרת“.

שני הספרים מתרחשים בחצרו של הנרי השמיני מלך אנגליה, ומגוללים את עלילות הנשים השונות בחייו. “בת בולין האחרת” התחיל בסיפורה של מרי בולין, והמשיך בסיפור עלייתה המטאורית ונפילתה האיומה של אן בולין , אשתו השנייה של הנרי. “ירושת בולין” מתחיל אחרי מותה של ג’יין סימור, שתפסה את מקומה של אן. הוא מביא את סיפורן של אן מקליבס ושל קתרין האוורד, נשים מספר ארבע וחמש.
פיליפה גרגורי מצטיינת בתיאור עשיר וחי של חיי חצר המלוכה המפוארת והקטלנית, על חגיגותיה ועל תככיה. אלה ספרים מהסוג שהיה אהוב עלי מאוד בנעורי: תיאור היסטורי מדוקדק ודמויות (נשיות, בעיקר), המאפשרות לקורא הזדהות או תיעוב, על פי הצורך.
בהוצאת אופוס יצא לאור גם ספר נוסף בסדרה, “השוטה מחצר המלוכה“, בתרגומה של אינגה מיכאלי. הוא מתרחש לאחר מותו של הנרי, ומתחיל עם עלייתה לכס המלוכה של מרי, הבת המשותפת לו ולקתרין מארגון, מלכתו הראשונה.

לפעמים נתקלים במהלך תרגום ספר (או מאמר) בקטע המובא מתוך ספר אחר. המצב נפוץ יותר בטקסטים עיוניים, אבל אינו חריג גם בסיפורת. כאן נכנס לפעולה החלק הבלשי של עבודת התרגום. הנה תיאור מפורט של התהליך, בלוויית דוגמאות מספרים שתרגמתי וכמה הערות שהוסיפו מתרגמים אחרים.

השלב הראשון והקריטי הוא כמובן להבחין שמדובר בציטוט ממקור אחר.
השלב השני הוא בירור האם המקור תורגם בעבר לעברית.
השלב השלישי הוא איתור מדויק של המקור.
השלב הרביעי הוא מציאת הציטוט המדויק מתוך התרגום האחר.

ולשלבים בהרחבה: להמשך הקטע →

בספר “בריאות טובה לשנים ארוכות” מאת ד”ר אנדרו וייל, שתרגמתי עבור הוצאת מטר, מופיע ציטוט של דואט חביב מתוך “המיקאדו” לגילברט וסאליבן:

בלי כוונה מוקדמת, אבל מתוך צירוף מקרים מוצלח, תירגמתי עבור הוצאת מטר שני ספרי הדרכה לטיפול בתינוקות בחודשים שלפני ואחרי הלידה של אופיר.

אחרי התמחות של למעלה משלוש שנים כקוראת ספרות הורים (אה, כן, וגם אמא 🙂 ) בזכות נמרוד, היתה לי בקיאות רבה בחומר והעבודה היתה קלה ומהנה כאחת. אפילו היתה בה מעין חזרה מקדימה לקראת השלבים הראשונים של הטיפול בתינוק, שאותם נוטים לשכוח. להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר “ורוניקה” מאת מרי גייטסקיל.

מן הכריכה האחורית:
ורוניקה הוא רומן יוצא דופן שהופיע ברשימת עשרת הספרים הטובים לשנת 2005 של הניו יורק טיימס.

הסיפור מתרחש ברובו בפריז ובמנהטן בשנות השמונים הנוצצות והנואשות של המאה העשרים, וניחן בעומק על-זמני ובעוצמה של סיפור אגדה.

כנערה ברחובות סן פרנסיסקו, אליסון מתגלה על ידי צלם ונסחפת אל תוך עולם הדוגמנות. כאשר הקריירה שלה מתרסקת והרומן שניהלה מסתיים בכי רע, היא עוברת לניו יורק כדי לבנות לעצמה חיים חדשים. שם היא פוגשת את ורוניקה – תמהונית חובבת שנינויות, מבוגרת ממנה בשנים רבות, בעלת סגנון ייחודי לה. למרות חוסר הסבירות שבדבר, שתי הנשים מתחברות.

חברותן תשרוד לא רק את כניסתה מחדש של אליסון לממלכת הלילה המפתה של עולם האופנה, אלא גם את שקיעתה הנוראה של ורוניקה אל עולם האיידס, שהיה בשנים ההן ארץ לא נודעת. זיכרון חברותן ימשיך לרדוף את אליסון שנים לאחר מכן, כאשר גם היא מזדקנת ונהיית חולה בעצמה.

פרק לדוגמה.
ביקורת במוסף “ספרים” של הארץ, ועוד אחת ב-Ynet.

יצא לאור בתרגומי “פניני נובל“, מבחר נאומים של כלות וחתני פרס נובל לספרות, בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה. ערכה את הספר וכתבה לו הקדמה פרופ’ שולמית אלמוג, עורך מדעי: נועם לסטר.

בספר נאומי הזכייה בפרס נובל לספרות של ת”ס אליוט, ברטרנד ראסל, אלבר קאמי, ש”י עגנון (אותו דווקא לא תרגמתי 🙂 ), פבלו נרודה, סול בלו, גבריאל גרסיה מארקס, יוסיף ברודסקי, נגיב מחפוז, טוני מוריסון, ויסלבה שימבורסקה, ז’וזה סאראמאגו, אימרה קרטס ואלפרידה ילינק.
להמשך הקטע →

בשנת 2006 יצא לאור בהוצאת גורדון “האוניברסיטה הקטנה“.

כולם אוהבים להרגיש חכמים, אבל לא כולם מוכנים לעבוד קשה כדי לרכוש ידע. זו הסיבה לפופולאריות הגוברת והולכת של המדריכים המקוצרים בכל העולם.
“האוניברסיטה הקטנה” היא בדיוק זה. הכול – אבל בקיצור; עמוק – אבל בחצי עמוד; טריוויאלי – אבל מלא חן; רחב אופקים – אבל בכריכה אחת. בספר אחד ריכז צוות מבריק של כותבים אירועים, עובדות, ורעיונות רבי חשיבות במגוון תחומים מרתקים: היסטוריה וכלכלה, פסיכולוגיה וספורט, אומנות ותרבות פופולארית.

הנה פרק לדוגמה: להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי בהוצאת אריה ניר “האושר לא כלול במחיר” מאת לולי ווינסטון

הספר מתרחש בימינו בפרבר קליפורני ומציג את סיפורם של אלינור, המגלה אחרי תקופה קשה של טיפולי הפרייה כושלים שבעלה טד בוגד בה עם ג’ינה, מדריכת כושר ותזונה. הדמויות האלה ורוב הסובבות אותן מעניינות, אנושיות ולא נדושות. בעיני הצטיירה בצורה אמיתית במיוחד דמותו של טובי, בנה של ג’ינה, ילד חריף ורגיש עם חיבה לזוועות היסטוריות.
לפי מקור אחד לפחות באינטרנט ג’וליה רוברטס לוהקה לתפקיד בסרט העומד להיות מצולם לפי הספר, בחירה שלפי דעתי היא כמעט ספויילר לעלילה (בהתחשב במה שאנחנו מצפים שיקרה לדמות של ג’וליה רוברטס בכל סרט שהוא).

פרק לדוגמה

בשנת 2005 יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה ביתן בתרגומי הספר “הצרה עם האיסלאם” מאת אירשאד מנג’י.

הספר, רב מכר בינלאומי, עוסק באיסלאם כפי שהוא למעשה וכפי שהוא צריך להיות בעיני מנג’י, לסבית פמיניסטית ליברלית שהיא גם מוסלמית מאמינה. נהניתי לפגוש את מנג’י כשביקרה ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים ונשאה שם דברים. היא הסופרת הראשונה שתירגמתי שקיבלתי ממנה חתימה אישית על הספר.

מנג’י מנהלת אתר אינטרנט פעיל שבו היא מדווחת על שלל פעילויותיה הציבוריות, מנהלת דיאלוג עם קוראים (ושונאים) ועוד. בין השאר, ניתן להוריד ממנו גרסאות של הספר בערבית, אורדו ופרסית, לטובת הקוראים בארצות שאין הרבה סיכוי שהספר יופץ בהן באופן רשמי. מעניין גם לראות את הכריכות השונות שקיבל הספר במדינות שונות. כתובת האתר:
www.muslim-refusenik.com

כתבה על הספר כאן.

בהוצאת גרף יצא לאור בתרגומי בשנת 2006 שום וספירים מאת רות ריישול.

כשהתמנתה רות ריישול למבקרת המסעדות של הניו יורק טיימס היא לא תיארה לעצמה שתמונתה תתנוסס במטבחו של כל שף נחשב, וכי מסעדות העיר הגדולה יציעו בונוסים כספיים לכל מי שיתריע על ביקורה המתקרב. אז מה אפשר לעשות כדי לבדוק מה באמת מתרחש במסעדה כאשר אנשים רגילים מגיעים אליה? פשוט מאוד: להתחפש למישהו אחר.

בעזרתה של מדריכת משחק תמהונית התחילה ריישול לבקר בכל מסעדה הן כעצמה, מבקרת המסעדות של העיתון החשוב בעולם, והן כדמות לא מוכרת המקבלת שירות כאחד האדם. היא השקיעה שעות, פאות ואיפור כבד בעיצוב דמויותיה השונות: מולי, המורה הקפדנית והנובורישית, קלואי, הבלונדינית המפתה ואפילו מרים, האימא הפולנייה שלה עצמה. מה שגילתה ריישול על עולם המסעדנות, על כוחה של ביקורת ועליה עצמה הדהים אותה וישעשע אתכם. “כל מסעדה היא תיאטרון”, כותבת ריישול, “אפילו מסעדות צנועות מציעות הזדמנות להפוך למישהו אחר, לפחות לזמן מה”.

בספר חכם ורווי הומור פורשת רות ריישול את זיכרונותיה מאותה תקופה, ובתוך כך מעניקה לקוראיה מתכונים פשוטים להכנה, תיאורי אוכל עסיסיים ותובנות שנונות המבהירות כיצד הפכה לאימת מסעדני התפוח הגדול.

היה כיף לתרגם את הספר. ריישול כותבת נהדר, בונה להפליא דמויות וסיטואציות ומצליחה להיות לפעמים משעשעת, לפעמים נוגעת ללב. תיאורי האוכל בהחלט מעוררים תיאבון, כולל מנות מופרכות במורכבותן. לעומת זאת, המתכונים שהיא נותנת בספר פשוטים וישירים, וחלק מהם ניסיתי עוד בזמן התרגום.
שמחתי לקבל מחמאה גדולה על התרגום מפיה של נירה רוסו, מבינה גדולה הן באוכל ובכתיבה עליו והן בתרגום:

“…מעל לכל, יש כאן פרוזה נהדרת: אשה הממוקמת בחוד החנית של הקולינריה העולמית, שחושיה חדים, חוטמה מריח הכל, והיא בפירוש ניחנה במתת הכתיבה על אוכל…חובה נעימה לציין שהספר זכה לתרגום נפלא וקולח במיוחד של ענבל שגיב-נקדימון…”
— נירה רוסו, 7 ימים, ידיעות אחרונות

בהוצאת גרף יצא לאור בתרגומי התחדשות מאת קרול ברג:

“זהו סיפור על עולם בתמורה. עולם חדש הנאנק תחת עול המוסרות והמסורות הקדומות, עולם הנאבק להתנתק מהן. עתה מגיעה התמורה, שהחלה ב”הִשתנּוּת” (זוכה פרס גפן לשנת 2004) והמשיכה ב”הִתגלוּת”, לשיאה בסיום דרמטי ומרגש לטרילוגית הספרים המצליחה מאת קרול ברג.

סייאון היה עבד נרצע במשך שנים ארוכות וכמעט איבד את זהותו ונשמתו. אלקסנדר היה נסיך יהיר ורב כוח. עתה עורכים השניים את המסע האחרון מכולם, מסע שבסיומו יתעמתו עם הגרועים שבאויבים והעמוקים שבפחדים. שם, מעבר לקצווי תבל, יגלו דברים חדשים על עצמם ועל עולמם. מה שיתגלה להם יטלטל את נבכי נפשם, ימוטט אימפריות עתיקות ויעלה חדשות.

בעבודה על התחדשות היה אתגר של יצירת המשך לתרגום של אחר (דידי חנוך תרגם את שני החלקים הראשונים בסדרה). נעזרתי בקבצים של הספרים הראשונים ובמונחון שריכז מונחים ושמות מתוכם. בתרגום סדרה חשוב לשמור על אחידות בצורתם של שמות אנשים, מקומות ומושגים (וזאת עשיתי בעזרת חיפוש בקבצים הקודמים) וכן באווירה ובשפה של הספר, ואני מקווה שהצלחתי לעשות זאת לשביעות רצון הקוראים.

לקריאת פרק לדוגמה מתוך התחדשות.
לקריאת פרק לדוגמה מתוך השתנות. (בתרגום דידי חנוך)
לקריאת פרק לדוגמה מתוך התגלות. (בתרגום דידי חנוך)
לקריאת ביקורת על השתנות, וביקורת נוספת, מלווה דיון של קוראים.