בפסטיבל אייקון האחרון הנחיתי שלושה פאנלים, ונהניתי מאוד ממהמשתתפים והקהל.
הפאנל הראשון, ממש עם פתיחת הכנס, היה “המתרגמת של הנוסע בזמן” – שיחה על ספרי מסע בזמן ותרגומם לעברית. חברותי ורד טוכטרמן וחמוטל ילין ואני הצגנו ספרי מסע בזמן, בעיקר כאלה שתרגמנו בעצמנו, אבל לא רק (מלכתחילה ארגנתי את הפאנל בעקבות הקריאה בסדרת “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, שאת שני ספריה הראשונים תרגם לעברית ארז אשרוב).
דיברנו באופן כללי על מסע בזמן, שיכול להיעשות טכנולוגית (מכשיר/מכונת זמן, כמו בספריה של קוני ויליס או ב”נוסעים בזמן אינם מתים” ועוד) או מיסטית (בספרים של גבלדון או באמצעות כוחותיהם של הדרקונים בסדרת פרן של מק’קאפרי). דנו בקיומו האפשרי של אלוהים או כוח עליון אחר בעולם שבו מדובר. שאלנו האם כל אחד יכול לנסוע בזמן או שנדרשת תכונה מיוחדת כלשהי, ושאלת ההמשך – האם הנוסע בזמן בודד או שיש איתו אחרים.
אחר כך עברנו כמובן גם לבעיות הספציפיות לתרגום סיפורים כאלה. השפה העברית הרי דלה בזמנים דקדוקיים בהשוואה לאנגלית או שפות אירופאיות אחרות. לפעמים צריך להתפתל כשמדברים על אירוע שמתרחש לפני/אחרי הנקודה הנוכחית שבה הגיבור נמצא בזמן, בעיקר אם יש יותר ממסע אחד או נוסע אחד.
עירוב של תקופות מקשה על המתרגם מבחינת משלבי השפה – איך נאפשר להבחין בין אופן הדיבור של בני תקופות שונות באותו הספר? איך נבהיר שהנוסע בזמן מדבר אחרת מהסובבים אותו בתקופה שאליה הגיע? האנגלית עשירה יותר מהעברית במשלבים, בדיאלקטים מקומיים ועוד.
עדכון: צוות ההסרטה של הכנס תיעד את האירוע, אפשר לראות אותו כאן.

כעבור שעתיים גוייסתי ברגע האחרון להחליף את נעמי כרמי בהנחיית הפאנל “נערות יוצאות להרפתקאות” להמשך הקטע →

בספר “שם צופן: וריטי” שיצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת “עוץ” יש גיבור משנה שבדרך כלל אינו זוכה ליחס של כבוד בספרים: העט. הספר כתוב כיומן, ובחלקו הראשון יש כמה וכמה התייחסויות לעטים נובעים, ולקשיי הכתיבה בהם: הדיו סמיך מדי וצריך לדלל אותו בנפט, ציפורן העט מתעקמת, ואפילו משמשת כנשק.
בחלק השני של הספר מופיע הכוכב החדש, העט הכדורי. הסופרת, אליזבת וויין, מציינת באחרית הדבר:

ידעתי שיהיה קשה מאוד לספק [לדמויות בספר] דיו לאורך זמן, והיה נוח לתת להן עטים כדוריים. אז חשבתי שאני צריכה לוודא שהיו עטים כדוריים בשנת 1943.
התברר שהיו, אבל בקושי. את העט הכדורי המציא לזלו בירו, עיתונאי הונגרי שנמלט מן הכיבוש הגרמני של אירופה לארגנטינה. ב-1943 הוא נתן לחיל האוויר המלכותי רשיון לשימוש בהמצאתו, והעטים הכדוריים הראשונים יוצרו ברדינג שבאנגליה על ידי יצרן המטוסים מיילס, במטרה לספק לטייסים דיו לאורך זמן!

כמה מאיתנו כתבו אי פעם בעט נובע? כתבה מעניינת מסבירה שהמעבר מעט נובע לעט כדורי שינה את כתב היד הרווח. הדיו בעט נובע דליל, מכתים את הנייר ברגע שהציפורן נוגעת בו, נמרח במגע יד או בלחות, ויוצר את כתב היד המחובר (בלועזית), שבו כל אותיות המילה מחוברות ביניהן בקווים דקים.
לעומת זאת, העט הכדורי מכיל דיו סמיך יותר, שמתייבש במהירות ואינו נמרח כמעט. הוא מחייב הפעלה של לחץ רב יותר על הנייר כדי ליצור קו או אפילו נקודה. לכן הוא חולל מהפכה לא רק בזמינות של כלי כתיבה אמין, אלא גם בכתב היד של המשתמשים, כי הוא בעצם לא מתאים במיוחד לכתב מחובר.

לסיום, אתם מוזמנים לעבור לקטע סאטירי: אלן דג’נרס לועגת לחברת “BIC” שניסתה לשווק עט מיוחד לנשים, בלי שום צורך מעשי אמיתי.

בצילום: כתב מחובר (לא בעט), פחי אשפה בבית הארחה בחווה באירלנד

לקראת אייקון הקרוב הצבתי לעצמי משימה – להציג סדרת ספרים חדשה לקהל חובבי המד”ב והפנטסיה בארץ. אני אסביר לכם למה היא צריכה להיות חלק מהז’אנר החביב עלינו, ואתם תגידו לי תודה*.

המדובר בסדרה “נוכרייה” (Outlander) מאת דיאנה גבלדון, סיפור של מסע בזמן ושלל הרפתקאות שבאנגלית מונה בינתיים 8 ספרים עבי כרס, ועוד סדרה נספחת וכמה נובלות.
בעקבות המלצה חמה של חברתי קרין און ואחרי שהשמועות הנלהבות על סדרת הטלוויזיה לפי הספרים הגיעו אלי, קניתי קינדל והתחלתי לקרוא. בינתיים עברתי 5 ספרים, למעלה מ-4000 עמודים, והיד עוד נטויה – מדובר בחוויית קריאה סוחפת. אני קוראת את הספרים באנגלית, אבל הראשונים כבר יצאו לאור בעברית (תרגום: ארז אשרוב).
תקציר בשני משפטים: בסוף מלחמת העולם השנייה אחות קרבית בריטית שיוצאת לירח דבש בסקוטלנד נכנסת למעגל אבנים עתיק ונשאבת כמאתיים שנה לאחור, לתקופה שבה האנגלים הם הכובשים והסקוטים הם הפראים המתקוממים. כדי לשרוד היא נאלצת להינשא לפרא אציל במיוחד ועוברת איתו הרפתקאות מסמרות שיער.

כסיפור של מסע בזמן יש לסדרה, לכאורה, מקום בטוח בז’אנר המדע הבדיוני. אבל אני מתרשמת שהיא עדיין לא נקלטה היטב בקהילת החובבים בארץ, וכאן אני נכנסת לעניין. בין השאר, נדון בה בפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב.
אגב, תעודת היוחסין החזקה ביותר שאני יכולה לתת היא שהסופרת, דיאנה גבלדון, סיפרה שההשראה לכתיבת הספר הראשון הגיעה אליה תוך כדי צפייה בפרק ישן של הסדרה “דוקטור הו”, והמלווה הסקוטי של הדוקטור הוא המקור לשמו של הגיבור האהוב ג’יימי פרייז’ר.

עוד כמה היבטים שמשייכים את Outlander לז’אנר, או סתם מעידים עליה לטובה:

• סדרה רבת כרכים ועמודים
• גיבורה רבת יכולות (עם מומחיות בסכינים)
• גיבור כליל מעלות (אך מיוסר)
• נבל חסר מעצורים (ולא רק אחד)
• שיתוף פעולה מקצועי של הסופרת עם סופר נוסף המתמחה באלפי עמודים רוויי דם – ג’. ר. ר. מרטין
• תיאורי אלימות מזוויעה (יש כאלה שאוהבים את זה)
• סדרת טלויזיה מצליחה (ומוצרים נלווים להכנה עצמית ולרכישה)
• קהילת אוהדים חמה ונלהבת בת עשרים שנה, כולל אתרים, מסורת וכנסים

* מן הסתם יהיו יותר שיסבירו למה אני טועה ויציינו את כל חסרונותיה של הסדרה. הם מתבקשים לעשות זאת בנימוס, אם בכלל. אף אחד לא מושלם, וזה נכון גם לגבי ספרים.

נחתום בשתי תמונות יחסי ציבור מסדרת הטלוויזיה. שימו לב איך קלייר, שבתחילת העלילה (ימין) משתוקקת לחזור למאה העשרים ולבעל שנשאר שם, עוברת (משמאל) להגן בפיגיון על ג’יימי, בעלה השני.

פסטיבל אייקון הוא פסטיבל ארצי שנתי למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, שמתקיים במרכז תל אביב מאז שנת 1998. מדי שנה מושך אליו הפסטיבל קהל של אלפים, צעירים וצעירים ברוחם. השנה יתקיים הפסטיבל זו הפעם ה-19, בתאריכים 29 בספטמבר עד 1 באוקטובר, בחול המועד סוכות.

בשונה ממנהגי בדרך כלל, הפעם אני לא מעבירה בכנס סדנת תרגום, אלא מנחה שני פאנלים:

 
המתרגמת של הנוסע בזמן
יום שלישי, 29/9, 12:00 – 14:00

מסע בזמן הוא אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר. כשמתרגמים עוסקים במסע בזמן הם נאלצים לעשות שמיניות באוויר בשפתנו, הדלה בזמנים דקדוקיים. צוות נועז של מתרגמים, שהתמודדו עם הבעיה ביחד או לחוד, יתכנס כדי לספר סיפורים על העבר, ההווה, העתיד והשילובים ביניהם.

המשתתפים בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ארז אשרוב: מתרגם (קמט בזמן / מדלן ל’אנגל; נוכרייה, שפירית בענבר / דיאנה גבלדון) ועיתונאי לשעבר.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

קולמוס משלך – פאן-פיקשן והמבט הנשי
יום חמישי, 1/10, 18:00 – 20:00

לא תמיד החובבים מוכנים לעמוד בצד ורק לצרוך. לא פעם הם מתעקשים לנכס לעצמם עולמות תוכן קיימים ולהשפיע על המתרחש בתוכם. בז’אנרים פופולריים, כמו מדע בדיוני ורומנטיקה, פתחה ספרות החובבים – הפאן-פיקשן – פתח למבט נשי ומאפשרת לבטא תשוקה ואירוטיקה גם כשלא היה להן זכר ביצירה המקורית.

הכניסה מגיל 18 ומעלה, כדי לאפשר לנו לדון גם בדברים שילדים לא אמורים לשמוע עליהם.

המשתתפים בפאנל:

עו”ד גדעון אורבך: מחבר הפאנפיקים “טרילוגיית הפעמון” ו”דמדומי המערב”, לשעבר מנהל אתר הפאנפיקשן ‘המגדל הלבן’.

מיטל אור: אשת תוכן. בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

רינת בן אור: קוראת ומבקרת ספרות רומנטית, בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

גלי גולן: חובבת מדע בדיוני ופנטזיה, קוראת פאן-פיקשן מאז ומתמיד ומרצה ותיקה.

נבט טחנאי: סטודנטית לתואר שני בספרות אנגלית, טולקינאית ופוטריסטית.

לחצו כאן לתוכניית הכנס, תקצירי האירועים, הזמנת הכרטיסים כבר החלה.

כל כך אוהב ספרים שזה נורא.
את כנס “נוער קורא”, שנערך אתמול בפעם השלישית, מארגנת במקצועיות מושלמת קבוצת נערות אוהבות קריאה, המנהלות של דף הפייסבוק “נוער קורא – כן, יש דבר כזה“.
היה מלהיב לראות את מאות בני הנוער שצבאו על דוכני הספרים בכנס (ראו בתמונה) ומילאו את האולם.
בהרצאה הראשונה סיפרתי עם גילי בר-הלל מהוצאת עוץ ועם העורכת רוני בק על הספר “שם צופן: וריטי” ועל העבודה המשותפת שלנו עליו. הגג כמעט התרומם מקריאות ההתלהבות שנשמעו בכל פעם שהזכרנו סופר או ספר שאהובים על הקהל. “הארי פוטר”, “בני הנפילים” ו”פרסי ג’קסון” היו מובנים מאליהם, אבל הם הריעו גם ל”אפיפיורית יוהנה” ולאלן טיורינג (ולא רק בזכות בנדיקט קמברבץ’).
עם זאת, אני חייבת לציין שהתרועות היו רמות הרבה יותר בהרצאה האחרונה של היום, כשד”ר קרן לנדסמן הרצתה בלי המצגת שלה ועשתה נפשות לפמיניזם שיוויוני אמיתי (שגם הוא, כמו כל דבר אחר, טוב יותר עם דרקונים).

כמה שאלות ששאלו אותי אתמול:

• מתי הכי בכית כשדמות בספר מתה?
• חשבת פעם לשנות סצינה לא נעימה בספר שאת מתרגמת?
• לא מפריע לך שהסופרים מקבלים את כל הקרדיט על הספר שלהם, ואת לא?
• איך התחלת לתרגם?
• חשבת להחליף מילים לטיניות במילים בארמית?
• את לא מתעצבנת נורא כשמשנים לך מילים בעריכה?
• למה רצית להיות סופרת?
• לאיזו דמות את הכי מתחברת ב”בני הנפילים”?
• מה קורה אם יוצא לאור תרגום איום ונורא?

משתתפי הכנס ואחרים מוזמנים לפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב 29.9.15 בשעה 12:00. בפאנל אדבר עם מתרגמים של ספרי מסע בזמן. פרטים נוספים בהמשך.

במשך שנים אני חותמת הודעות דואר אלקטרוני בציטוט
“A little education is a dangerous thing”,
אחרי שנתקלתי בו פעם והוא מצא חן בעיני מאוד, בעיקר בגלל כפל המשמעות האפשרי.
השבוע, תוך כדי קריאת הספר החמישי בסדרה “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, נתקלתי פתאום במוטו שלי, והתברר שהוא שגוי מעט.
הציטוט לקוח מתוך “מסה על הביקורת” שכתב בתחילת המאה השמונה-עשרה אלכסנדר פופ.
החרוז המלא הוא זה:

A little learning is a dangerous thing
Drink deep, or taste not the Pierian spring

והוא מפחית מן העמימות שבציטוט המשפט הראשון בלבד: השכלה מעטה מסוכנת, כותב פופ. יש להרבות בידע, המוצג כאן בדימוי, בתור המעיין המקודש למוזות.
הפרשנות השנייה, הרדיקלית יותר, היא שאפילו תוספת קטנה של ידע נחשבת מסוכנת בעיני בעלי שררה שמעדיפים אזרחים בורים.

עדיין צמאים?
אלכסנדר פופ / מסה על הביקורת, חלק 2. מאנגלית: צור ארליך
הופיע לראשונה ב’הו!’, גיליון 5, שבט תשס”ז, פברואר 2007, בעריכת דורי מנור. כל הזכויות לתרגום שמורות לצור ארליך

בתמונה: סנט פטריקס קולג’, מיינות’, אירלנד. נוסד ב-1795.

אני שמחה לספר שהפעם לא רק אבקר אלא גם אשתתף בכנס נהדר שמארגנות חבורת נערות מבריקות ונמרצות.
הכנס השלישי של “נוער קורא” יתקיים ביום שני, ה-17.8, בין 11:00 בבוקר ל-18:00 בערב, באודיטוריום ע”ש סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב. הכנס כולל החלפה/מכירה של ספרים יד שנייה – המשתתפים מוזמנים להביא ספרים שהם רוצים למכור ולקנות תמורתם או בכסף ספרים אחרים.
בשעה 13:00 תתחיל ההרצאה הראשונה, ובה גילי בר-הלל, רוני בק ואני נספר על הספר הנפלא “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת’ וויין ועל תהליך התרגום שלו לעברית. גילי בחרה את הספר להוצאת “עוץ” שלה, אני תרגמתי ורוני ערכה את התרגום.
בהמשך הכנס יהיה פאנל סופרות והרצאתה המעולה של קרן לנדסמן על “מנהיגות, מורדות ומתבגרות”. בין לבין יהיו אירועים נוספים והמון התרגשות של הקוראים והקוראות הצעירים.
הפרטים המלאים על הכנס כאן.

פוסט אורח מאת חברתי אינגה מיכאלי:

הסופרת ג’ואן האריס תיארה ברצף טוויטים את היחס השוביניסטי שהיא סופגת בתעשיית הספרות (בקישור, הרשימה המלאה באנגלית. תרגום לעברית כאן).
בין השאר, היא קבלה על ההתייחסות המופרזת למראה החיצוני שלה ועל כך שהיא (וסופרות אחרות) נשאלות שוב ושוב על הספר “50 גוונים של אפור”, למרות שספריהן אינם קשורים אליו ואינם דומים אליו. סופרים גברים, לעומת זאת, זוכים לשאלות הנוגעות הרבה יותר לתוכן של ספריהם מאשר לניסיונות לכאורה לאזן בין כתיבה לחיי משפחה.

תרגמתי שלושה ספרים של ג’ואן האריס – את “נעלי סוכריה” (מעין המשך של “שוקולד” המפורסם), את “אותיות הכשף” (ספר פנטזיה לנוער) ואת “ג’נטלמנים ושחקנים” (ספר מתח פסיכולוגי ואינטלקטואלי עם סוף שישאיר אתכם פעורי פה).

היא כותבת גיבורות חזקות (כן, בדרך כלל נשים), והספרים שלה עוסקים בשאלות של זהות מגדרית, קבלת האחר, נקמה ועוד שלל נושאים, אז לומר עליה שהיא כותבת ספרים מתוקים על אוכל זה סקסיזם מהסוג הכי מטומטם שיש.

אם תשאלו אותי על איזה מתוך השלושה אני הכי ממליצה, אז על האחרון. כי אני אמנם אישה, אבל מה לעשות שאני אוהבת ספרי מתח אינטלקטואליים עם סוף מפתיע…
מה גם שעבודת התרגום היתה כאן מאתגרת במיוחד (תקראו ותבינו, אני לא מספיילרת), ואפילו זכיתי עליה לשבחים:

“ראוי לציין לשבח את עבודת התרגום רצופת המכשולים שעמדה בפני אינגה מיכאלי, הלוקחת חלק גדול בהפיכת הספר למוצר ספרותי מורכב ומתוחכם, המותיר את הקורא המשתאה כמעט המום לנוכח ההיפוך המוחלט, ומפתה אותו לקרוא את הספר שוב מן ההתחלה מיד בסוף הקריאה.”

הביקורת המלאה כאן.

הספר ראה אור בהוצאת כנרת, ואת העריכה עשתה נאוה צלר הנהדרת, שותפתי המלאה לשבחים בביקורת.

חשבון הטוויטר של ג’ואן האריס
חשבון הטוויטר של אינגה מיכאלי

יצא לאור בתרגומי “חוקים פשוטים” מאת דונלד סל וקתלין מ. אייזנהרט (עריכת תרגום: רותם רז).
הספר מציג את הכוח שיש בחוקים פשוטים בשלל תחומים בחיים, החל מאורח חיים בריא, דרך קביעת שערי ריבית ועד לתכנון מערכת תחבורה ציבורית.
הוא מביא שלל דוגמאות: חלקן ממחקרים מדעיים ואחרות משיטות הפקה של סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה או שיטות פעולה של פושעים.
אהבתי במיוחד את החוקים הפשוטים של עולם הטבע המורכב, כמו הדרך שבה פרפרים מחפשים בני זוג והתיאום המופלא של מעוף הזרזירים.
מתוך הספר:

הפתרון לחידת מעוף הזרזירים הגיע במפתיע ממהנדס תוכנה שעבד במעבדת מחשבים, לא מחוקר ציפורים ששוטט בשטח. קרייג ריינולדס (Craig Reynolds) למד ב-MIT וכתב שם תזה לתואר ראשון ושני על אנימציה ממוחשבת. תוך כדי יצירה של תוכנת גרפיקה ממוחשבת התחיל ריינולדס להתעניין בסימולציה של פעילות מתואמת אצל בעלי חיים, למשל להקות ציפורים. ריינולדס יצר ייצוגים של עופות, שכינה “בּוֹידִים” (boids), וכתב תוכנה שבה כל בויד פעל לפי שלושה חוקים פשוטים, על סמך המיקום וההתנהגות של חברי הלהקה הקרובים אליו. שלושת החוקים הם: (1) להימנע מהתנגשויות (2) לעוף לאותו הכיוון כמו השכנים הקרובים אליך ו-(3) להישאר קרוב לשכנים הקרובים אליך. לבוידים די בשלושת החוקים האלה כדי לתאם את מעשיהם אלה עם אלה וליצור את התנהגות המעוף המדהימה ברמת הלהקה, בדמיון רב לזאת של ציפורים אמִתיות. אנשי הביולוגיה ההתנהגותית שבחנו את החוקים של ריינולדס בשטח גילו שהם יכולים להסביר התנהגות קולקטיבית במגוון רחב של נסיבות, כולל של דגי גמבוזיה, של זרזירים ושל הולכי רגל המתארגנים בעצמם לשורות מסודרות ברחובות עמוסים.

צילום: ניב קלדרון http://wearablevalley.co

LeVar Burton with translator Inbal Saggiv-Nakdimon and a Starfleet Academy novel about Geordi she translated into Hebrew 20 years ago

השחקן והמפיק לבאר ברטון ביקר בארץ בכנס “מעצבים את העתיד” על חינוך וטכנולוגיה, וכדי לצלם סרטונים לתוכנית שלו לעידוד הקריאה אצל ילדים, Reading Rainbow.
ברטון היה חבר בצוות “מסע בין כוכבים – הדור הבא“. הוא גילם את דמותו של ג’ורדי לה-פורג’ ובצילום אנחנו מחזיקים ספר על הרפתקאותיו המוקדמות של ג’ורדי, שאני תירגמתי לפני כעשרים שנה.
כאן אפשר לראות ראיון קצר עם ברטון, וקטע ניכר מהנאום שלו בכנס “מעצבים את העתיד”. כאן יש סרטון שצילם בארץ לתוכנית שלו, ובו הוא נוסע במכונית שמסוגלת לנהוג בעצמה, בעזרת טכנולוגייה של חברת מובייל איי.
הצילום המשותף שלנו נעשה בסוף מפגש קצר שנערך עם מעריצים ביוזמת MindCET. ברטון סיפר על האידיאולוגיה שמובילה אותו זה עשרות שנים: יש לעודד ילדים לקרוא ולהתעניין בטכנולוגיה על מנת לאפשר להם להפיק מעצמם את המרב.
סיפורים בכלל וספרים בפרט, הוא אומר, הם המפתח לחיים מלאים. וילד שאינו מסוגל לקרוא ברמה של כיתה ד’ בגיל המתאים לכיתה ד’, סיכוייו קטנים בהרבה להצליח בחיים. משום כך הוא דואג לחבב את הספרים על ילדים בעזרת טכנולוגיה – טלוויזיה וכיום גם מחשבים וטבלטים, שדרכם מעבירים את התוכן הרצוי לילדים.

והנה כריכת הספר בהגדלה:

יצא לאור בתרגומי בהוצאת מטר סודותיה של הלוחשת למשפחות מאת מלינדה בלאו וטרייסי הוג.
זהו הספר הרביעי בסדרת רבי המכר “סודותיה של הלוחשת לתינוקות”, והוא עוסק הפעם בדינמיקה הכוללת במשפחה, כישות בפני עצמה, בעיקר כאשר הילדים כבר אינם תינוקות.

” זווית הראייה הזאת מעניקה לקוראים מבט רענן על האתגרים של חיי היומיום, כגון יריבות בין אחים, תקשורת וניהול זמן. הספר, המבוסס על מחקרים וסיפורים של משפחות אמיתיות, מלא בעצות פשוטות, מעשיות ומפתיעות (למשל, ילדים מאושרים כשמבקשים מהם לעזור יותר בבית; מכשולים יכולים לקרב את בני המשפחה אלה לאלה).

המסר שעולה מהספר הוא שתובנה, מודעות ו”חשיבה משפחתית” יכולות לעזור לנו ליצור משפחה מאושרת ופרודוקטיבית יותר וכתוצאה מכך להיטיב עם החברה כולה. “

אני חייבת לאהוב ספר הורות שכולל את הפסקה הבאה:

“צרכי הרבים מכריעים את צרכי המעטים – או היחיד,” אמר מר ספוק מפורסמות בסרט “מסע בין כוכבים II” כשהקריב את עצמו כדי להציל את הספינה ואנשי צוותה. לפעמים המשפחה היא כמו ספינת החלל אנטרפרייז. כולם מטים שכם יחדיו לטובת הכלל. אבל פעמים אחרות צרכי היחיד יכולים להכריע את צרכי הרבים – או שלכל הפחות חייבים להביא אותם בחשבון.

אפשר לקנות את הספר בהנחה של 10% דרך אתר ההוצאה. בשבוע הספר המתקרב הוא יימכר ב-20% הנחה. לחצו כאן לקריאת ההקדמה.

בעלות הברית חגגו בסוף השבוע שבעים שנה לניצחון על הנאצים. החגיגות כללו, בין השאר, מטסים של כלי טיס מתקופת מלחמת העולם השנייה.
“שם צופן – וריטי” מאת אליזבת’ ויין שתירגמתי מספר על חברוּת אמיצה בין צעירות בריטיות במלחמת העולם השנייה, אחת מהן טייסת. מאדי, בעלת הכשרון הטכני, לומדת לטוס ומשתתפת בפעולות חשאיות.
הסרטון בקישור הזה, מן השבוע שעבר, מציג טייסת אמיתית כזאת, שחזרה לסיבוב נוסף בספיטפייר בגיל 92. ג’וי לופטהאוס (שם נהדר לטייסת) מתלהבת מאוד מן הטיסה, והדבר היחיד שמטריד אותה הוא כל הדיבורים עם מגדל הפיקוח, כי בזמנו היתה רגילה לטוס בשקט מוחלט, בלי מכשירי קשר.
כאן אפשר לראות תמונות מהמטס שנערך מעל וושינגטון. ובעיתון “הארץ” יש דיווח על המצעד שנערך במוסקבה. אגב, לברית המועצות היו לא מעטות נשים טייסות.
הספר “שם צופן – וריטי” יצא לאור בקרוב בהוצאת עוץ. עותק דיגיטלי שלו יישלח לתומכים בפרויקט “עוגות בחלל” של ההוצאה.

הלכה לעולמה רות רנדל, הסופרת הבריטית שהייתה מפורסמת בספרי המתח והבלש שכתבה, רבים מהם בכיכובו של המפקח ווקספורד.
אחד מהם היה הספר הראשון שתרגמתי להוצאת שלגי, “הרצחת וגם ירשת” (במקור Murder Being Once Done, השם ניתן לספר בהתאם לסדרת טלוויזיה שנעשתה על פיו ונקראה כך כששודרה בארץ).
בהמשך תרגמתי עוד שני ספרים מאת רנדל, “גורל הגנדרנות” (Vanity Dies Hard) ו”כביש המריבה” (Road Rage).

תמיד הערכתי את כתיבה של רנדל, אבל בהספדים עליה היה מעניין לקרוא גם שזכתה בתואר אצולה והיתה פעילה פוליטית, בין השאר כיוזמת חוק נגד מילת נשים.

הנה סוגייה תרגומית מעניינת שעלתה במהלך העבודה על “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. זהו ספר מתח המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה בבריטניה.
בסצינה המדוברת נכנסות שתי חיילות בריטיות צעירות לפאב שבו יושב מפקד הבסיס שלהן עם איש ביון בכיר. השניים, מתברר, דיברו על השתיים, בעקבות הצלחה מבצעית שבה הוכיחו תושייה רבה. איש הביון, שזומם לגייס אותן, מנווט את השיחה לספר “קים” מאת רודיארד קיפלינג, שגיבורו הוא מרגל בריטי.
הוא שואל “קראת את ‘קים’? את אוהבת את קיפלינג?” החיילת משיבה שקראה כמובן את קיפלינג, וכיום היא מעדיפה את אורוול.
אבל לפני כן היא מתבדחת איתו, בעזות מצח לא קטנה כשמדובר בחיילת מול גבר מבוגר ובכיר ממנה. היא מתייחסת לשאלה כאילו המילה “קיפלינג” היא לא שם של סופר אלא שם פעולה בעל הסיומת הרגילה באנגלית ing. היא אומרת משהו כזה: “אני לא יודעת, חצוף, אף פעם לא עשיתי קיפּל”. באנגלית יש למילה קונוטציות מיניות, בשל הדימיון הצלילי שלה ל-coupling, הזדווגות.
חברי מ”פורום תרגום ועריכה” עזרו לי לגלות שלא מדובר בהמצאה של הסופרת שלי. הסיפור המלא של ההתחכמות וגילגוליה נמצא אצל “חוקר הציטוטים“. מתברר שהבדיחה מוכרת עוד מסוף המאה התשע-עשרה, והופיעה על גלויה שנכנסה לספר השיאים של גינס כנמכרת ביותר בעולם. הגלויה היא יצירה של דונלד מקגיל, מאייר פורה ומצליח ביותר שהתמחה בהומור מפולפל. אגב, ג’ורג’ אורוול כתב מאמר ביקורת מפורסם על מקגיל והמרד שהוא מייצג במוסכמות החברה.

ואיך נפתרה הבעייה בתרגום לעברית של “שם צופן: וריטי”? בשביל התשובה תצטרכו לקרוא את הספר.

הפעם אני רוצה להמליץ בחום על שני ספרים, שנמצאים כרגע בשלב מכירה מוקדמת. המשמעות היא שאפשר לקנות אותם דרך הקישורים בהמשך, והם יישלחו לקונים ברגע שיודפסו, בעוד כמה שבועות. בדרך הזאת מחיר הספר נמוך יותר משיהיה בחנויות אחרי ההדפסה, והכסף מגיע ישירות לידי היוצרות, במקום שרובו יישאר בידי החנות.
[בצילום: ביצים צבועות בשוק פסחא בוִינה]

בספר הראשון, עוגות בחלל, מככבים ילדה בת עשר, רובוטים, חייזרים, וצבא של עוגות קרם רצחניות. בחרה ותירגמה אותו גילי בר-הלל, שהוצאת עוץ שלה מתמחה בספרים יפים. זה ספר מאויר ומנוקד, המתאים לילדים שהתחילו לקרוא עצמאית, וגם להקראה. והוא מקסים!

הספר השני הוא אגם הצללים, סיפור פנטזיה מרתק המתרחש במערות אפלות ועל ראשי הרים נישאים, בין הכנרת הצלולה, לאורך הירדן המתפתל ולחופי ים המלח הגוסס. זהו סיפור שמחבר בין נופי הארץ, שירה עברית וכשפים בני אלפי שנים. אני עוקבת כבר שנתיים אחרי תהליך היצירה המורכב של הסופרת רוני גלבפיש, ואין לי ספק שהספר יהיה מופלא.

גילי ורוני חברות שלי ואני עובדת עם שתיהן. אני יודעת כמה תשומת לב ואהבה הן משקיעות בספרים ואיזה טעם טוב יש להן. לעצמי, כבר קניתי. לרכישה, לחצו על שמו של כל ספר.

בכנס “עולמות” למדע בדיוני ופנטסיה שנערך בתל אביב ב-6-8 באפריל 2015 נתתי הרצאת מבוא על תרגום. המפגש יועד מלכתחילה להיות חלק מרצועת הילדים והנוער של הכנס ולכן הוא מתחיל מן היסוד ממש, אבל מתפתח בהתאם לשאלות הקהל, שהיה ברובו בני נוער ומעלה.
תודתי למארגני הכנס המוצלח ולמשתתפים הנלהבים בהרצאתי, ואני מתנצלת בפני אלה שלא הספיקו לקבל תשובה לשאלותיהם. אתם מוזמנים לשאול בתגובות לפוסט הזה.

הנה קישורים לכמה פוסטים שעוסקים בנושאים שהזכרתי בתשובותי:

חתול תעלול
קרע ברצף – I only count the hours that shine, תרגום סדרות
הדרקונים של פרן – לטאשים
קורי דוקטורוב – התייעצויות עם סופרים שהם אולי קרובי משפחה שלי
בני הנפילים
רובודביקים וחוסר אחידות במונחים

הפעם, כמה הפניות למקומות אחרים:

הספד של ויל ויטון ללאונרד נימוי, שגילם את מר ספוק ב”מסע בין כוכבים”

בזכות מר ספוק אני יכולתי להיות הילד המשונה שבסופו של דבר גדל להיות מבוגר קצת פחות משונה, אבל לאונרד נימוי הוא שהפיח חיים במר ספוק, והוא שאיפשר את קיומה של “מסע בין כוכבים” – ושל כל סדרת מדע בדיוני טלוויזיונית מאז 1966.

בנוסף, כאן תוכלו לקרוא את ההצעה המקורית של ג’ין רודנברי לקונספט של הסדרה “מסע בין כוכבים”.

מותו של האמן, הולדתו של היזם מאת ויליאם דרסביץ באתר המרכז האקדמי שלם

המחשבה על האמן כגאון בודד –תפיסה תרבותית רבת עוצמה, המשפיעה השפעה מכריעה על האופן שבו אנחנו חושבים על יצירתיות בכלל – מיושנת כבר מזה עשרות בשנים… גישה חדשה צומחת וגדלה החל מתחילת האלף החדש בקירוב, ומחוללת תהליך המעצב מחדש את מהותם של האמנים

חייבים לדבר על TED מאת בנג’מין ה’ ברטון באתר המרכז האקדמי שלם

במישור החברתי, השורה התחתונה היא שאם אנחנו משקיעים בדברים שעושים לנו הרגשה טובה אבל לא עובדים ולא מרכזים מאמץ בדברים שלא עושים לנו הרגשה טובה אבל עשויים לפתור בעיות, הרי שייעשה קשה יותר ויותר, איך לומר, לפתור בעיות.

להזכירכם, יש שני אירועים שלי בכנס “עולמות” בפסח:
“תרגום – מבוא פנטסטי” – הרצאה לילדים ונוער (גם מבוגרים מוזמנים) ו”עיר של דמויות שקמות לתחיה“, תחרות תחפושות מעולם “בני הנפילים”.

ועוד שלוש הפניות מעניינות:

המתרגמת שירלי פינצי לב כותבת על נקודת המפגש בין גרמנית לאיטלקית
כתבה משעשעת הסוקרת טרנדים בכריכות ספרים (כולל ספר שאני תרגמתי)
שרשור המלצות על ספרים מרתקים בעמוד הפייסבוק של הסופרת דיאנה גבלדון (באנגלית)

כנס “עולמות” למדע בדיוני ופנטסיה יערך ב-6-8 לאפריל 2015 במתחם אשכול פיס בתל-אביב. הפעם לא אעביר סדנת תרגום אלא הרצאת מבוא על תרגום בכלל ותרגום פנטסיה ומד”ב בפרט. ההרצאה מתאימה מגיל 7 ומעלה.

לאחרונה הושק אתר אינטרנט חדש למדע בדיוני ופנטזיה, המציג מאות שעות של תוכן וידאו – סרטים מהארץ ומהעולם, סדרות רשת, ערוץ מוסיקה שכולו מוקדש למדע בדיוני ומבחר אירועים שצולמו במסגרת כנסי המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל במהלך השנים האחרונות. כתובת האתר: vod.sf-f.org.il
אחד הקטעים המוצגים הוא הפאנל “שרה עם דרקונים” שנערך בכנס אייקון 2012 ועסק בסופרת אן מק’קאפרי.
בפאנל משתתפים ד”ר קרן לנסמן, נעמי כרמי, אהוד מימון, גלי גולן ואני. מן הקהל מוסיפים דברי טעם גם המתרגמים יעל סלע-שפירו ועמנואל לוטם.
אמת, איכות השמע של הסרטון לא אידיאלית, והמשתתפים מדברים בקצב רצחני שעוד מקשה על ההבנה.
מצד שני, לדעתי (המשוחדת) הדיון מעניין, ועוסק בין השאר בספרות ז’אנרית בכלל, וספרות מדע בדיוני ופנטסיה בפרט, כולל המעבר ביניהן שעושה מק’קאפרי. הקטע הרצוף הארוך ביותר שלי מתחיל בסביבות 37:30, וכולל אזכור של אומברטו אקו והשוואה בין ג’יימס בונד לדרקון.

בעבר כתבתי על מק’קאפרי וספריה בפוסטים “קינת דרקונים” ו”פיית הבלעחס“.

בשבוע שעבר דיברתי עם כיתות ג’ וד’ בבית הספר “הר גילון” על תרגום ועבודתי כמתרגמת. באתי בהזמנת הספרנית של בית הספר, ששמחה על ההזדמנות להעשרת חומר הלימוד בנושא השפה והספרות. הקהל היה קשוב ומלא עניין והילדים שאלו שאלות מצוינות. אני כותבת על הביקור בהרחבה כיוון שכמה מחברי המתרגמים כבר שאלו איך מציגים את הנושא בפני ילדים. בסוף הפוסט אני מביאה כמה עצות לשיחה עם ילדים צעירים יותר, בני 4-6.
בפתיחת השעור הצגתי את עצמי: אמא של אופיר ומתרגמת ספרים מאנגלית לעברית. הסברתי שאני מקבלת ספר באנגלית (הראיתי את העותק המקורי של “שומרת הדרקונים”) ויוצרת ממנו ספר בעברית (הראיתי לצידו את הספר שיצא בארץ בהוצאת גרף).
בשלב הזה אני אוהבת להרשים את הילדים בעזרת מילון שמן במיוחד – תמיד מעורר קריאות התפעלות. אני גם מוסיפה כמה מילים על עבודה בבית, בניגוד לנסיעה לעבודה במקום אחר.
ולעניין עצמו. בזמן התרגום אני פותחת במחשב שני חלונות: הקובץ באנגלית משמאל, הקובץ בעברית מימין, ומתחילה לתרגם את הספר, משפט אחרי משפט. כשאני מגיעה לסוף הספר אני קוראת את התרגום ומתקנת את מה שצריך: שגיאות כתיב, מונחים שצריך לברר, דברים שצריך לשנות אולי בהתחלה בגלל משהו שקורה בסוף הספר.
בסוף העבודה הזאת אני שולחת את הקובץ לעורכת (או עורך) שעוברים על התרגום, משווים אותו למקור ומתקנים מה שצריך. אנחנו מתייעצים בינינו וכשהתרגום מוכן שולחים אותו לעימוד, כלומר סידור של הטקסט על הדפים, כולל איורים, אם יש. ואז ההוצאה מדפיסה את הספר בבית הדפוס ושולחת לחנויות.
בתור דוגמה בסיסית ביותר, ומוכרת לכולם, הראיתי לילדים את הספר “The Cat in the Hat” מאת ד”ר סוס באנגלית, ולצידו התרגום לעברית של לאה נאור: “חתול תעלול”. דיברנו על הדימיון והשוני ביניהם: כיוון הכתיבה השונה של שתי השפות מחייב פתיחה הפוכה של הספר, ולכן גם הציור על הכריכה הפוך בכיוונו. להמשך הקטע →

כנס אגודת המתרגמים בישראל בשבוע שעבר היה מוצלח מאוד, מהנה ומעניין. כל הכבוד לצוות המארגן, ובראשו שרה ירקוני ושריתה קראוס.

אני רוצה להציג בקצרה נושא חדש לחלוטין שנחשפתי אליו בכנס, והוא פעולות מתוחכמות באפשרויות החיפוש וההחלפה של מעבד התמלילים וורד.
הנושא עלה בהרצאתה של אלן סינגר על הכנה והמרה של קבצים, וגם בהרצאה אחת נוספת לפחות. אציג אותו בקצרה, ומתוך הבנה שהוא מאפשר פעולות מתוחכמות בהרבה.
להמשך הקטע →

במהלך שיפוצים בבלצ’לי פארק התגלו ניירות טיוטה של אלן טיורינג ששימשו כחומר בידוד לגג. החומרים שהתגלו נדירים, למעשה חד-פעמיים, כיוון שבסוף מלחמת העולם השנייה הושמד רוב-רובו של החומר ששימש לפיצוח הצפנים הנאציים, מטעמי ביטחון.

וזה הזכיר לי את הקטע האלמותי הבא מתוך “שלושה בסירה אחת” מאת ג’רום ק. ג’רום (בתרגומו של יאיר בורלא):

מסתבר, שאבות אבות אבותינו היו בעלי טעם אמנותי מצוין, שהרי כל שכיות החמדה ואוצרות האמנות של ימינו, שנחפרו מן האדמה בעמל רב, לא היו אלא כלים של יום-יום לפני מאות בשנים…
קחו, לדוגמה, את כלב החרסינה, המקשט את שולחן הלילה בחדרי. זהו כלב לבנבן, עיניו כחולות-טרוטות, חטמו אדום חִורין, עטור שני כתמים שחורים. ראשו מתוח לצדדים באורח משונה ומאומץ והבעת פניו אומרת חביבות גובלת בטמטום. אין הוא מוצא חן בעיני. מנקודת מבט אמנותית הוא אפילו מעורר בי מורת-רוח עצומה… אולם בעוד חמש מאות שנה, יש להניח, שאיזה ארכיאולוג מושבע יחפור אי שם בנבכי העבר ויעלה את כלבנו ממעמקי האדמה, חסר שתי רגלים, קצוץ זנב וחרומף. הוא ינוקה בזהירות במברשת רכה ויירחץ בחומרים מיוחדים ויועמד אחר כבוד במקום, אשר בו יוכלו הבריות לבחון אותו ולרדת לעמקה של אמנות אמיתית. הם יתפעלו מגונו המופלא של חטמו ויביעו אלף השערות ואחת לגבי יופיה המופלא של אותה חתיכת זנב שאבדה לנצח מקרב שכיות האמנות…
אלפי שוחרי אמנות יעמדו משתאים למראה העיצוב המופלא של ידית סיר הלילה של בננו הקטן, או לנוכח העיבוד הנפלא של טבעת המוצץ, שתחבנו אל פיו, שעה שנלאינו נשוא את זעקותיו.

אגב, מומלץ להמשיך גם לידיעות נוספות על בלצ’לי פארק מהאתר שאליו קישרתי בידיעה הראשונה.
ולקרוא את “שלושה בסירה אחת“. כן, גם בפעם האלף.

אספתי כמה קישורים טובים הנוגעים לאלן טיורינג ולביוגרפיה שלו מאת אנדרו הודג’ס שיצאה לאור בתרגומי.

במסגרת יחסי הציבור של הספר, והסרט המבוסס עליו, “משחק החיקוי”, התראיינתי בתוכנית טלוויזיה על הסרט (והיא מובאת כאן) ולתוכנית “רבע לדיגיטל” בגלי צה”ל (קישור להאזנה). בערוץ הראשון שודרה כתבה על טיורינג, באותו הקשר.

ועוד:

ראיון של אבי בליזובסקי אצל ליאת רגב בתוכנית “מעבירים לראשון”, ב-23 ביוני 2012, לכבוד 100 שנה להולדתו של אלן טיורינג.

האניגמה של טיורינג – הרצאה מפי ד”ר כרמל ויסמן

מחווה מטעם מחלקת המתמטיקה של אוניברסיטת קיימברידג’ (אנגלית)

סטיבן פריי וצוות הקומיקאים של QI דנים באניגמה ובטיורינג. בין השאר, פריי מספר ששאל בכיר בחברת אפל האם הלוגו של החברה קשור להתאבדות של טיורינג, ונענה שהסיפור לא נכון, וחבל. (אנגלית)

הסבר מפורט עם הדגמה של פעולת הבומבה, המכונה שנבנתה לפיצוח האניגמה. (אנגלית)

כתבה מעניינת מאת רונן דורפן.

ולסיום, בדיחה (רצינית):

בספר בשם “מהיר ממחשבה” (Faster than Thought), שהיה תיאור שלם ועדכני של המחשבים הבריטיים ב-1951–1952, אלן טיורינג מוזכר מעט מאוד. במונחון הספר מופיע ערך אחד הנוגע לו:

מכונת טיורינג (Türing Machine). ב-1936 כתב ד”ר טיורינג מאמר על תיכון ומגבלות של מכונות חישוב. משום כך הן נקראות מדי פעם על שמו. שתי הנקודות מעל האות u הן סרח עודף ולא-רצוי, שנוסף, יש להניח, מתוך רושם שכל דבר סתום עד כדי כך להבנה חייב להיות גרמני במוצאו.

כידוע לכל מכרי, אלן טיורינג: האניגמה מאת אנדרו הודג’ס יצא לאור לאחרונה בהוצאת דיונון-ציבלין, בתרגומי. אני רוצה להגריל בין קוראי האתר שלי עותק של הספר.
כדי להשתתף בהגרלה עליכם לעשות מעשה טוב. לא חייבים לפצח קוד נאצי ולקצר את מלחמת העולם השנייה. רק לשפר את העולם, ולו במעט.
ההשראה להגרלה הזאת היא ד”ר קרן לנדסמן, רופאה וסופרת, הפועלת רבות לטובת בריאות הציבור. קיראו עוד באתר שלה, “סוף העולם – מבט מהיציע“.

אם אתם רוצים להשתתף, כתבו תגובה לפוסט הזה והקפידו על כתובת מייל נכונה, כדי שאוכל ליצור קשר עם הזוכה. רצוי, אבל לא חובה, לספר על המעשה הטוב שעשיתם. אני לא יכולה ולא רוצה לבדוק אתכם, ובוחרת להאמין מראש.
אתם מוזמנים כמובן לספר גם לחבריכם ולהזמין אותם להשתתף.
ההגרלה תיערך באמצעות קוביות D&D ביום שבת 31.1.2015 ואני אשלח את הספר לזוכה בתחילת פברואר.

כמה הצעות למעשים טובים, בסדר אקראי:

• להביא שתייה חמה למאבטח.
• לתת מגבות או מצעים ישנים למקלט לבעלי חיים.
• לשכנע אזרח/ית אדיש/ה להצביע בבחירות הקרובות.
• לתת ספרי ילדים בעברית לספריית גן לוינסקי או למקומות אחרים שזקוקים להם.
• לתמוך בפרויקט “מכתבים לבריאות”.
• לעזור לאדם שמתקשה בכך לצלוח סבך ביורוקרטי – מכתב מנוסח היטב לעיריה/חברת סלולר/ביטוח לאומי יכול לחולל נפלאות.
• לתרום כסף או להתנדב לעמותה שמטרותיה טובות.

[אגב, בספר יש טעות בשם המתרגמת. ההוצאה הבטיחה לתקן אותה במהדורה הבאה.]

עדכון – הזוכה בהגרלה היא מיכל שוסטר.

תודה לכל המשתתפים, שמחתי לשמוע על מעשיכם הטובים כאן ובהודעות פרטיות.

עדיין אפשר להשתתף בהגרלות דומות אצל שירלי פינצי-לב ואצל פאר פרידמן.

אני גאה לבשר שהשבוע יוצא לאור הספר שהוא מבחינתי שיא הקריירה שלי עד כה.
אלן טיורינג: האניגמה מאת אנדרו הודג’ס הוא ביוגרפיה של אחד המדענים הדגולים בכל הזמנים, איש אשכולות ואדם מרתק.
הספר מתפרסם בהוצאת דיונון, ובמקביל עולה לאקרנים הסרט “משחק החיקוי” המבוסס עליו (ממנו לקוחה תמונת הכריכה).
העבודה שלי על תרגום הספר נמשכה חצי שנה, לא כולל העריכה (רותם רז) והעריכה המדעית.
האתגרים היו רבים, ושילבו בין תרגום עיוני לתרגום ספרותי. מצד אחד, טיורינג היה מדען רחב אופקים, ועיסוקיו כללו מתמטיקה, פיזיקה, קריפטולוגיה, ביולוגיה, ועוד. הוא גם היה כמובן בין האבות המייסדים של מדעי המחשב.
מצד שני, לביוגרפיה איכויות ספרותיות משוכללות, והיא דרשה ממני אפילו תרגום שירה.
הטרגדיה האישית של אלן נוגעת ללב – אחרי תרומתו האדירה לנצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה רדפה אותו ממשלת בריטניה כיוון שהיה הומוסקסואל. הסירוס הכימי שגזר עליו בית המשפט הוביל ככל הנראה להתאבדותו בטרם הגיע לגיל 42.
הפוסטים שכתבתי עד כה בנוגע לספר ואלה שאוסיף בעתיד מרוכזים בקישור הזה.

בשבת הקרובה, 10.01.2015, יעסקו שתי תוכניות טלוויזיה בסרט ובספר:
בערוץ 1 במסגרת “רואים עולם” (21:00) תשודר כתבה
בערוץ 2 בין 23:00 לחצות תשודר תוכנית “מאחורי הקלעים” של הסרט “משחק החיקוי” ובה גם כמה קטעים שבהם אני מספרת על הספר ועל אלן טיורינג.

השבוע יוצא לאור בתרגומי “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס, בהוצאת דיונון.
בנדיקט קמברבץ’, שמגלם את אלן טיורינג בסרט “משחק החיקוי”, המבוסס על הספר, לובש חולצה שעליה כתוב “כך נראה פמיניסט” (ובאותה מידה, “כך נראית פמיניסטית”).
האם אלן טיורינג עצמו יכול היה להופיע בתמונה כזאת?
מן הסתם לא. ראשית, בגלל שבגדים לא עניינו אותו כהוא זה. לפי הביוגרפיה שלו, אמו היתה מכריחה אותו לקנות חליפות חדשות, והוא לא היה לובש אותן. תקופה מסוימת קשר את מכנסיו בחבל, במקום חגורה. (חוסר) הסגנון הייחודי הזה נראה גם בסרט. בכל מקרה, הוא לא היה הטיפוס שישתתף בהפקות אופנה מיופייפות.
מצד שני, כאצן ברמה אולימפית-כמעט, היה לו גוף ספורטיבי, וודאי היה שמח על בגדי טריקו נוחים לאימונים.
ומה לגבי הכתוב על החולצה?
אנתוני הודג’ס מציע בביוגרפיה דיון מעניין ביחסו של טיורינג לנשים ולסוגיית שיוויון הזכויות בין המינים. כגבר שנולד בתחילת המאה העשרים, “לא היה לו שום ספק בכך שנשים צריכות להתרוצץ סביבו, לסדר את הבלגן ולטפל בעניינים שבהם הוא בחר שלא לטרוח בעצמו”, מצד שני, אירוסיו קצרי המועד היו דווקא למתמטיקאית ג’ואן קלארק, שעבדה איתו בבלצ’לי (ובולטת בסרט, או לפחות ב”בקרוב” שלו).
טיורינג אמנם התקשה ביחסי אנוש ככלל, אבל בין הידידויות הקרובות המעטות שפיתח היו גם כאלה עם נשים ו”הוא היה פתוח כלפי המין השני יותר מגברים רבים שעבורם ‘נשים’ הייתה מילה נרדפת לנכסים מיניים או להסחות דעת”. עוד כותב הודג’ס, “דווקא הוא היה מודע מעט יותר לאי-השיוויון, לעומת אחרים שקיבלו אותו כמובן מאליו. הוא לא עשה דבר כדי לשנותו, אבל הרי מעולם לא ביקש לשנות את העולם, רק לפרש אותו.”