הנוהג הרווח בתרגום ספרים לעברית הוא המרה של מידות זרות לשיטה המטרית ההגיונית והטובה, המשמשת אותנו בארץ.
אם אין סיבה מיוחדת שלא לעשות זאת, נמיר מיילים לקילומטרים, אינטשים לסנטימטרים, טמפרטורות פרנהייט לצלזיוס וכולי.
ככלל, לא רצוי שהקורא יתעכב בחישובים בעל פה כשהוא יכול לקבל תמונה מנטלית ברורה של המידה שבה מדובר.
בעבר היו אתרי המרת מידות חבריו הטובים של המתרגם, אבל היום גוגל יודע הכל, וצריך רק לכתוב לו “5 מייל לשעה בקמ”ש” כדי לקבל את התשובה.
ההמרה צריכה להיות מדויקת ככל האפשר, בלי לפגוע בהיגיון הפנימי של הטקסט. במדריך טכני חשוב לדייק ברמת המילימטר בקוטר הבורג, אבל אם גיבורי הרומן יוצאים לטיול של מייל, אולי יהיה טבעי יותר לומר שהם הלכו קילומטר או שניים. ואם הגיבורה רואה דרגש בגובה foot הרי שזה אומדן בלבד, ויהיה קצת טיפשי לכתוב שראתה שגובהו 30 ס”מ וחצי. לפעמים מתאים יותר לומר שהגיע לאמצע השוק שלה.

הנה דוגמה ממשית להעברת רוח הדברים. ב”ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן שתרגמתי מדובר על נסיעה בת 30 מייל. מצד אחד – לקוראים בארץ יכול להיות קשה להמיר בראש שלושים מייל לכחמישים ק”מ, מצד שני ג’יין הרי לא הכירה מידות מטריות. הפתרון שלנו בסופו של דבר היה לכתוב “נסיעה בת כחמש שעות”, כיוון שבמהדורה המוערת של כתבי אוסטן כתוב שכרכרה נוסעת במהירות ממוצעת של כשישה מייל לשעה.

בקרוב יצא לאור “אהבה וידידות” מאת ג’יין אוסטן ובו שני חלקים: הנובלה “ליידי סוזן” בתרגומי ואסופת “כתבי נעורים” בתרגומה של סטלה פנטופל (הוצאת תמיר בשיתוף פעולה עם הוצאת אהבות).

מהיום עד סוף החודש אפשר לקנות את הספר ברכישה מוקדמת בהנחה מיוחדת, כלומר במחיר זול יותר מזה שבו ימכר הספר לאחר שיצא לאור.

כתבי נעורים (1787 – 1793) הם אוסף יצירות שנמצאו במחברותיה של אוסטן המתבגרת ונכתבו בין הגילים 11 עד 17. יצירות אלו כוללות סיפורים קצרים, שירים, מחזות, חיבורים עיוניים, ואף פתיחה לרומן שלא הושלם. כתבים ניסיוניים אלה משרטטים את תהליך התפתחותה של הסופרת כיוצרת מוכשרת, בעלת טביעת עין חדה לאפיון דמויות משובח ואירוניה דקה.

ליידי סוזן (1794) הוא רומן מכתבים שבמרכזו עומדת אלמנה יפת תואר, פלרטטנית ונכלולית המחפשת בעל לעצמה ולבתה התמימה. הליידי הנבונה והמחושבת אינה בוחלת באמצעים כדי להשיג את מטרותיה ולהפיל ברשתה את הגברים המוקסמים מיופייה ומאישיותה. הנובלה עובדה לסרט קולנוע שיוצא לאקרנים בימים אלו, ומתהדר בצוות שחקנים אנגלי משובח* ובשנינות מענגת. לחצו כאן כדי לראות את הטריילר לסרט.

*סטיבן פריי! ג’מה רדגרייב! השחקן ההוא שלא זכרתי את שמו והיה ב”כומר מדיבלי” וגם ב”זרה”!

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות אחרונות “בן ברית” מאת מייקל אורן.
מן הכריכה האחורית של הספר:

מייקל אורן, שגריר ישראל בארצות הברית בשנים 2013-2009 וכיום חבר כנסת מטעם מפלגת “כולנו”, שירת בתפקידו הדיפלומטי בתקופה של שינויים מרחיקי לכת בארצות הברית ובעיצומו של גל אלימות נורא ששטף את המזרח התיכון כולו. במהלך כהונתו התמודדו שתי המדינות עם תהליך השלום הפלסטיני, האביב הערבי, האיומים על קיומה של ישראל מצד הטרור הבינלאומי ותוכנית הגרעין האיראנית ועוד. בספרו המרתק מעניק לנו אורן מבט ישיר אל תוככי היחסים המיוחדים בין ארצות הברית ובין ישראל, שהם פרי ברית שנכרתה עוד בימי כהונתו של הנשיא הארי טרומן לאחר מלחמת העולם השנייה, וחושף ללא מורא את היחסים המורכבים בין ממשל אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו.

באופן טבעי, הספר עוסק רבות בעימותים בין ממשלות ישראל וארה”ב והעומדים בראשן. אני יכולה רק לציין שבמהלך העבודה עליו הייתה לי סימניה קבועה בעמוד המצולם כאן מתוך “ספר הביטויים המקיף” מאת נרי סבניה גבריאל, שהוא ספר עזר מומלץ מאוד למתרגמים.

בקישור הזה יש ראיון עם מייקל אורן והפנייה לפרק הראשון מהספר.

בית ההוצאה טור פירסם באתר שלו רומן גרפי (ספר קומיקס) המציג את סיפור חייו של אלן טיורינג.
“משחק החיקוי”, מאת לילנד פרביס וג’ים אוטוביאני, זמין במלואו באתר. מעניין גם לקרוא את הדיונים בתגובות, העוסקים בין השאר במותו של טיורינג, והשאלה האם היה התאבדות או תאונה. בספר “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס שתרגמתי מתוארת התאבדות, אבל מסמכים חדשים יותר, שהתגלו בהמשך, מטילים בה ספק.

תודה על הקישור ל אורי ברוק.

גילי בר-הלל כותבת בדף הפייסבוק של הוצאת “עוץ”:

העמוד שלנו מתקרב ל-2,000 עוקבים, ולרגל זאת, חשבנו לחגוג בהגרלה קטנה. כשנגיע ל-2,000, נגריל בין מי שיגיב לפוסט הזה את התכשיטים בתמונה: תליון עם המטוס מעטיפת הספר “שם צופן: וריטי”, מעשה ידיה של המתרגמת ענבל שגיב-נקדימון, וצמיד ברוח הספר, מעשה ידיה של העורכת הראשית גילי בר-הלל. (צמידים דומים יועמדו למכירה בהמשך באתר הוצאת עוץ, אבל תליונים לא!)

אז קדימה, עזרו לנו להגיע ל-2000 עוקבים! ספרו לחבריכם על עמוד הפייסבוק שלנו, ועל הספרים שלנו!

להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה לפוסט עם הצילום הזה בעמוד של “עוץ” בפייסבוק.

יצא לאור בתרגומי הספר “עיר של נשמות אבודות” מאת קסנדרה קלייר, בסדרת “בני הנפילים” של הוצאת גרף. הספר אמור כבר להימצא בכל חנויות הספרים והמעריצים מוזמנים להשביע את רעבונם.

* * *

בהזדמנות זאת אני שמחה לבשר על כנס מדע בדיוני ופנטזיה חדש – כנס “דורות” שייערך בפורים בחיפה. אני ארצה שם על תרגום, כמובן. לחצו על התמונה כדי לעבור לאתר הכנס. אפשר כבר לקנות כרטיסים.

הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל נערך השבוע בירושלים והיה כרגיל מלא עניין ומפגשים נעימים. תודה ושבחים לצוות המארגן, ובראשו שרה ירקוני ושריתה קראוס.

לעונג היה לי להשתתף בפאנל “אוסטן מימין לשמאל” שהציג את צוות התרגום והעריכה של כתבי ג’יין אוסטן לעברית.
בפאנל השתתפו שי סנדיק מהוצאת תמיר-סנדיק, שהתחיל את המבצע כולו עם ההוצאה של “תבונה ורגישות” בתרגומו. לצדו העורכות רחלי לביא ומיכל לעדן והמתרגמות אינגה מיכאלי, לי עברון-ועקנין ואני. אתם מוזמנים לראות, או אולי בעיקר לשמוע, שעה של דיון מלא אהבה ספרותית והתלבטויות תרגומיות.

בשנה האחרונה נחשפתי הרבה מאוד לדיאלקטים הסקוטיים של השפה האנגלית. כפי שכתבתי כבר, התמודדתי עם הייחודיות של הסקוטית בתרגום “שם צופן: וריטי“, כיוון שאחת מגיבורות הספר היא סקוטית גאה (וגם בני משפחתה, מן הסתם). המבטא והדיאלקט הסקוטיים משמשים לאיפיון הדמויות האלה – למשל כאשר המבטא מתחזק אצלן בשעת כעס.
לפי הסטריאוטיפ, הסקוטים נחשבים לפראים של האיים הבריטיים. משום כך, במאמר ההומוריסטי שמסתובב באינטרנט (ומיוחס בשגגה לג’ון קליז) כתוב עליהם “הסקוטים העלו את רמת הכוננות שלהם מ’מעוצבנים’ ל’נחסל את הממזרים’. אין להם רמות כוננות אחרות. משום כך הם מוצבים כבר 300 שנה בקו החזית של הצבא הבריטי.”
לסקוטית יש מקום מרכזי גם בספר “נוכריה” מאת דיאנה גבלדון ובעיבוד שלו לסדרת טלוויזיה (Outlander). הדיבור של הדמויות הסקוטיות שונה במובהק מזה של האנגלים. השוני מתבטא במבטא, באוצר מילים וגם בדקדוק. גבלדון, למשל, שמה בפיהם של סקוטים משפטים שיש בהם AND במקום שאנגלים היו אומרים IF. הם גם אומרים Aye במקום Yes, ועוד ועוד. (בסדרת הטלוויזיה, עוד יותר מאשר בספרים, יש דיאלוגים בגאלית, שהיא שפה אחרת, אבל לא ניכנס לעניין הזה).

מסוקרנים? רוצים לשמוע? כאן יש דוגמאות אודיו של כוכב סדרת הטלוויזיה, השחקן סם יואן, וכאן הוא מקריא סיפור מן העולם של סדרת בני הנפילים שאני מתרגמת. עוד מבטא סקוטי? דיוויד טננט מקריין סרטון שמסביר את תורת היחסות של איינשטיין, לכבוד יום הולדתה המאה. המערכון הזה מפגיש את טננט עם קתרין טייט לשיעור ספרות אנגלית (או אולי סקוטית?). במקום אחר, מומחית הדיאלקטים של Outlander מדגימה את מגוון המבטאים הסקוטיים השונים.

בכתבה בלשנית קצרה מתואר מחקר שעוסק בצלילים בדיאלקטים שונים, תוך התמקדות בצליל ה-R הסקוטי האופייני. בנוסף, מתברר שאוצר המילים הסקוטי העוסק במזג האוויר גדול במיוחד, ויכול להיות אפילו שיש להם יותר מילים לתיאור שלג מאשר לאסקימואים (תודה על הקישורים האלה ליעל כהנא-שדמי). עיסוק בלשני מעמיק יותר בדיאלקט הסקוטי אפשר למצוא כאן וכאן, ואילו כאן יש ניתוח בלשני ספציפי של שון קונרי.

ורק בשביל הקטע, אם נניח חשבתם שהסקוטים נשמעים מוזר, שם המקום הארוך ביותר בוולשית, מוזכר גם כאן.

הצילום לקוח מתוך חשבון אינסטגרם בשם pop.lander, שמשחזר בשיא החמידוּת סצינות מתוך סדרת הטלוויזיה Outlander בעזרת בובות של הדמויות.

באתר הספרייה הלאומית התפרסם מאמר על גיוסן של בנות הישוב העברי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
חברתי יעל כהנא-שדמי הביאה את הקישור הזה בדף הפייסבוק “מדברים על שם צופן: וריטי“, שמוקדש לדיונים על הספר ולכל מיני נושאים הקשורים אליו, כמו למשל נשים בצבא הבריטי בכלל ובחיל האוויר שלו בפרט.
הספר מככב גם ברשימת הקריאה הפמיניסטית של כתב העת Elle, לצד קלאסיקות וגם כמה ספרים חדשים ומסקרנים.
האתר המשובח ” A Mighty Girl” מרכז רשימות של ספרים, סרטים וצעצועים שיכולים לעזור לבנות לגדול להיות חכמות, נועזות ובטוחות בעצמן. יש לו דף פייסבוק שמציג סיפורים מעוררי השראה של נשים ונערות מרחבי העולם, ופעמים רבות ממליצים שם על “שם צופן: וריטי”.
בין השאר הובא שם סיפורה של הסוכנת הבריטית האמיתית פיליס לאטור דויל, שצנחה לצרפת ב-1944 למשימת איסוף מודיעין. את הצפנים שלה היא הייתה מסתירה בעבודות סריגה שנשאה איתה.
אגב, גם המלכה אליזבת שירתה בצבא בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה ויש תצלומים נהדרים שלה כמכונאית רכב. זה הרקע של סיפור מצוין על המלכה חובבת הרכב. בשנת 1995 היא לקחה את הנסיך עבדאללה מערב הסעודית לנסיעת שטח פרועה באחוזתה הסקוטית, לחרדתו הרבה. נשים אינן מורשות לנהוג בערב הסעודית עד היום, אבל הרי אי אפשר לסרב למלכה.

בפסטיבל סאנדאנס הייתה השבוע הקרנת בכורה של ״אהבה וידידות״, סרט המבוסס על הנובלה ״ליידי סוזן״ מאת ג׳יין אוסטן.
אני עובדת בימים אלה על תרגום ראשון לעברית של רומן המכתבים הזה, שיצא לאור בקיץ בהוצאת “תמיר סנדיק” בשיתוף עם הוצאת “אהבות”. ביחד איתו יצאו לאור גם כתבי הנעורים של אוסטן, בתרגומה של סטלה פנטופל.
“ליידי סוזן” מתייחד בין ספריה של אוסטן בגיבורה נכלולית במיוחד, המקדישה את כל מעייניה להפלתם בפח של גברים רבים ככל האפשר. במאי הסרט ויט סטילמן מספר בראיון ל”וואניטי פייר” שנמשך לעיבוד הספר בזכות השנינות והממד הקומי שמצא בו.
בתמונה – כוכבות הסרט קייט בקינסייל וקלואי סביני. לחצו כאן כדי לראות תמונות נוספות מן הסרט, כולל הפוסטר שלו.

הלוגו של גוגל ב-22.1.2016 הוקדש ליום הולדתו ה-151 של וילבור סקוביל, ממציא סולם החריפות.
הסבר לסולם מופיע בספר “האח הקטן” מאת קורי דוקטורוב שיצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף בשנת 2008:

“אתה שומע? יש סולם, סולם סְקוֹבִיל, שמשמש חובבי צ’ילי כמוני לתיאור מידת החריפות של פלפל. קפסציאין טהור מגיע לכ-15 מיליון יחידות סקוביל. טבסקו הוא בערך 25 אלף. תרסיס פלפל נמצא ברמה בריאה של שלושה מיליון. החומר הזה הוא בסך הכל איזה מאה אלף, חריף בערך כמו פלפל סְקוֹטְש בּוֹנֶט בינוני. הגעתי לרמה הזאת בהדרגה, בתוך שנה, פלוס מינוס. יש חובבים רציניים באמת שמסוגלים להגיע עד חצי מיליון בערך, חריפות של פי עשרים מטבסקו. זה חריף ברמות. בטמפרטורות סקוביל כאלה המוח מוצף לגמרי באנדורפינים. זה סוטול יותר טוב מחשיש. והוא בריא.”.

בלחיצה על האיור אפשר להגיע למשחק (קצת מחריד) שבו בן דמותו של סקוביל אוכל פלפלים חריפים יותר ויותר ואנחנו השחקנים מנסים להקפיא אותם בזריקת כדורי גלידה. בהצלחה.

גיליון 22 של “חלומות באספמיה” – כתב עת למדע בדיוני ופנטזיה, כולל תשעה סיפורים קצרים: סיפורים מקוריים מאת גיא בוסקו, רותם ברוכין ויעל פורמן. סיפורים מתורגמים מאת צ’רלי ג’יין אנדרס, צ’רלס דה לינט, צ’רלס סטרוס, ראמז נעאם, קארל שרודר והאנו רג’ניאמי.

שניים מהסיפורים בתרגום שלי: “הרוח של לייקה ” מאת קארל שרודר ו”רקב ביטים” מאת צ’רלס סטרוס.

אפשר לקנות את הגיליון כקובץ באתר גטבוקס (בהנחה עד יום ראשון הקרוב) ובאתר מנדלי מוכר ספרים.

אגב, בפורים יהיה כנס מדע בדיוני ופנטזיה חדש, והפעם בחיפה.
הפרטים המלאים בדף הפייסבוק של “דורות“

ברחבי העולם האנגלוסכסי נהוג לחגוג את המעבר בין סוף השנה לתחילת שנה חדשה בהרמת כוסית ובשיר Auld Lang Syne מאת רוברט ברנס. במסורת הסקוטית החגיגות מכונות הוגמני (Hogmanay) ומלוות מן הסתם בשפע ויסקי.
אחת מגיבורות “שם צופן: וריטי” היא סקוטית גאה, גאה עד כדי כך שגם בעינויי חקירה בידי הגסטאפו היא גוערת בחוקריה כאשר הם מתייחסים אליה בתור “חיילת אנגליה”.
כאשר היא נאלצת לכתוב עוד ועוד, ואיננה יודעת מה, היא חוזרת לשיריו של המשורר הלאומי שלה, החקוקים בזכרונה:

אני אוהבת לכתוב על מאדי. אני אוהבת להיזכר. אני אוהבת לבנות
את הסיפור, להתמקד, לעסוק באמנות הסיפור, לשלב את הזיכרונות
יחדיו. אבל אני עייפה כל כך. אני לא יכולה להמשיך ליצור הלילה. בכל
פעם שנדמה שאני עוצרת, מתמתחת, מושיטה יד לדף נוסף, משפשפת
את העיניים, הבן זונה החתיכת חרא הזה ששומר עלי נוגע לי בעורף עם
הסיגריה שלו. אני כותבת את הדברים האלה רק כדי שהוא לא ישרוף
אותי. הוא לא יודע לקרוא אנגלית (או סקוטית) וכל עוד אני מכסה
דף אחרי דף בשורות מתוך “טאם או׳שאנטר״ הוא לא מכאיב לי. אני
לא יכולה להמשיך לנצח, אבל אני יודעת המון רוברט ברנס בעל פה.

בספר יש קטעים משירים שונים, כולל כמה של רוברט ברנס.
שתהיה לכולנו שנה טובה, בתקווה שהצרות יופיעו בה רק בספרים.

בתמונה: שלג דאשתקד

“שם צופן: וריטי” הודפס ונמצא כבר בחנויות הספרים. באתר הוצאת “עוץ” ביקשה גילי בר-הלל מחברות וחברי פורום “ספרים?” בפייסבוק, שיכתבו על דמות ספרותית נשית המעוררת בהם הזדהות ואהבה. כדאי לקרוא את מה שכתבו.

***

לקראת סוף השנה עסקה תוכנית הרדיו “ספרים, רבותי, ספרים” עם ציפי גון גרוס בספרות המתורגמת לעברית. בתוכנית התראיינו מתרגמים משפות שונות, שהמליצו על ספרים מתורגמים מהשפות “שלהם” ועל ספר שלדעתם כדאי לתרגם לעברית. לכבוד היה לי להיכלל ברשימה המכובדת (וגם לזכות לשבחים על תרגום “שם צופן: וריטי” מפי עמיתי שי סנדיק).
אפשר להאזין לתוכנית מיום 25.12.2015 באתר גלי צה”ל ולראות את רשימת הספרים והממליצים בדף הפייסבוק של התוכנית.

זוכרים את מבצע “תקליט וחולצה” להקלטת מילים בעברית באתר פורבו? הוא היה מוצלח מאוד, וזכה גם לדיווח בבלוג של האתר.
במסגרת ההתכתבות שלי עם אנשי פורבו הסברתי להם חלק מהקשיים הייחודיים של העברית. מצד אחד זאת השפה החיה המדוברת בארץ (זאת שפרופסור גלעד צוקרמן מכנה “ישראלית“). מצד שני קיימת ההיסטוריה של שפת התנ”ך, כולל שמות של אנשים ומקומות מכתבי הקודש, שאנשים ברחבי העולם מתעניינים בהם ומבקשים לשמוע אותם מוקלטים. אלה אינם מוכרים בהכרח לדוברי העברית הרגילים, שמתקשים להקליט אותם.
הניקוד הוא בעיה נוספת של העברית, שלא פשוט להסביר למי שאינו בקיא באופן הכתיבה שלה. כאשר משתמשים בפורבו מבקשים מילה בעברית בכתיב חסר ניקוד, יכולות להיות דרכים שונות לבטא אותה. מצד שני, לומדי עברית מכניסים בקשות של מילים מנוקדות, אבל בצורה לא נכונה. מעבר לזה – אותה מילה עברית יכולה להיות במאגר של פורבו בצורות שונות (כתיב חסר ניקוד באותיות עבריות, כתיב מנוקד, בתעתיק לאותיות לטיניות), ולהיחשב כך למילים שונות.
תרומה נוספת שלי לפורבו היא הצילום שמופיע בפוסט הזה, והוא עכשיו התמונה המייצגת את העברית. פירות הארץ במקום צילום די עבש של הכותל המערבי שהיה שם לפני כן.

בשנת 1997, במסגרת לימודי באוניברסיטת תל אביב, הגשתי עבודה סמינריונית שהתבססה על הסדרה “מסע בין כוכבים” בכלל וספרי “הדור הבא” שתרגמתי בפרט.
כיוון שמצאתי אותה בין כל מיני קבצים מהעבר, וחובבי מס”ב הביעו בה עניין, אני מפרסמת אותה כאן.
בסוף העבודה יש ביבליוגרפיה וכן נספח על ההיסטוריה של “מסע בין כוכבים”.
קוראים יקרים, אנא זיכרו שהטקסט נכתב לפני עשרים שנה כמעט, ואל תשפטו אותו לחומרה.

מה דעתכם: מה השתנה מאז במדיה ובמציאות? אילו היבטים ביחסים בין המינים ובהצגה שלהם לא השתנו? אשמח לשמוע בתגובות.

בנוסף, אני ממליצה על האתר הבא, שמתמקד בתלבושות של “מסע בין כוכבים – הדור הבא”.
 

עבודה סמינריונית

תקציר:

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את מודל העולם העתידי המוצג בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”, ולראות האם קיים בו שוויון בין גברים ונשים. השערת המחקר היתה שהספרים ינסו להציג עולם שיוויוני לחלוטין, אך ישתמשו בסטראוטיפים ובגישות האופיינים לתקופתנו-אנו.

שני חלקיה של הנחת היסוד אושרו במהלך המחקר. מבחינת החלק הראשון, התגלו דמויות נשיות בכל רמות התפקידים המוצגים בסדרה, כולל עמדות שלטון וכוח; נשים ממלאות גם תפקידים הנחשבים היום ל‘גבריים’, יוזמות פעולות שונות, מסוגלות לפעול באלימות ובנחישות וגם להציל את המצב, ולא רק לחכות לאביר על סוס לבן. על-פי העמדה הרישמית של הסדרה, גברים ונשים שווים בכל. בפרק ששמו “The Perfect Mate” דר’ קראשר מסבירה לאורחת על הספינה כי לפני מאות שנים חשבו בכדור הארץ כי נשים נחותות מגברים, אך מזה זמן רב אין הדבר כך, וכל אזרחי הפדרציה שווים בזכויותיהם.

מבחינת החלק השני, בדיקה מדוקדקת יותר של מספר הדמויות הנשיות והגבריות והתפקידים אותם הן ממלאות מגלה כי רוב עמדות הכוח והשלטון נתונות עדיין בידי גברים, כי הדמויות הנשיות מהוות רק כשליש מכלל הדמויות בספרים, וכי היחס אליהן במקרים רבים זהה ליחס אליהן היום, בארה”ב של שנות התשעים.
להמשך הקטע →

בתרגום ספרות היסטורית חשוב למצוא את האיזון הנכון , כדי שהשפה תהיה מצד אחד קריאה ומובנת לקהל הקוראים הנוכחי, ומצד שני תשמור עדיין על נאמנות לתקופה המתוארת.
הספר “שם צופן: וריטי” מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתרגום הקפדתי שהשפה שבה מדברות וכותבות הגיבורות הצעירות תהיה טבעית להן בעברית, ומצד שני השתדלתי לתת לה נופך מיושן קלות, לפחות מדי פעם.
ברור מאליו שאי אפשר לשים בפיהן סלנג מודרני. בדרך כלל אני משתמשת במילים עבריות עד כמה שאפשר, אבל בספר כזה בהחלט יש מקום להשאיר מדי פעם מילים הלקוחות מן האנגלית והצרפתית, שלא היו קיימות בעברית בשנות הארבעים.
בהתייעצות עם המו”לית גילי בר-הלל והעורכת רוני בק שילבתי מילים כמו “קומבניזון” ו”מנואלה” וקראנו לצעיף המתאים “שאל”. בעייה מיוחדת הייתה במונחים המקצועיים של מכונאות וטיסה, שחשוב היה שיהיו מדויקים, ומצד שני שלא יישמעו מודרניים מדי.
ראו למשל, בתמונה המצורפת, רישיון שקיבל אבא שלי במהלך לימודי טיסה בארץ. השנה כבר 1969, ועדיין מופיע במסמך הרשמי מינוח שנראה לנו היום מיושן: “תברוקה”. (אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדילה).

את “שם צופן: וריטי” אפשר לרכוש ולקרוא עכשיו, במהדורה דיגיטלית, או לקנות עותק מודפס בהנחת הזמנה מוקדמת. אני ממליצה בחום, מגיל 14 ומעלה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. כרגע ניתן לקנות עותק דיגיטלי של הספר באתר גטבוקס. עותקים מודפסים יגיעו לחנויות בעוד כמה שבועות.
מן הכריכה האחורית של הספר :

ב-11 באוקטובר 1943, מטוס ריגול בריטי מתרסק בשטח צרפת הכבושה. הטייסת והסוכנת החשאית שהיא מובילה הן חברות נפש. האם מישהי מהן תצליח לשרוד? לאסירה שנפלה בידי הגסטאפו נותנים הנאצים בחירה: לחשוף את פרטי משימתה, או להישלח למוות אכזרי. הם יוציאו ממנה את האמת. אבל לא כפי שציפו.

הספר המקסים הזה מעורר רגשות חזקים אצל הקוראים. כמה וכמה מהם, בארצות שונות, יצרו סרטונים שהם מעין קדימונים לספר. חלקם נוצרו כתרגיל בקורס ספרנות או מידענות, כמעט אף אחד מהם אינו רשמי. אתם מוזמנים לצפות:

צ’כי

בריטי

להמשך הקטע →

בארון הספרים המשפחתי מצאתי כרך מתפורר במקצת של “מראות – מילון בציורים“, שיצא לאור בשנת 1943. (אפשר ללחוץ על כל תמונה כדי להגדילה)

בפתח הדבר של המילון כותב המחבר דוד אטינגר: ” רבים היודעים עברית מדוברת אינם יודעים בכל זאת לקרוא בשם עברי מדויק לכל עצם ולכל פרט, אם במשק הבית, אם במקום העבודה או בשאר תחומי החיים המעשיים יום יום ושעה שעה, ולכל אלה מיועד המלון הזה… במקומות שנמצאים במלון יותר משם אחד לאיזה עצם שהוא, הרי שכולם ראויים לשמוש והקהל בחושו העממי יבור מביניהם את הקרוב לרוחו ולטעמו.” להמשך הקטע →

אתם מוזמנים לצפות בשיח מתרגמות כיפי במיוחד.
באתר פאנטום VOD עלה לצפייה תיעוד הפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” שנערך בכנס אייקון האחרון. כדאי לבקר באתר, המלא חומר עשיר של הרצאות ופאנלים מכנסים קודמים.

המשתתפות בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (קיסר / סטיב בקסטר; צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

כתבתה של רינת קורבט

במשפט אחד: הקליטו 200 מילים בעברית בפורבו ותקבלו חולצה.

בהרחבה:
“פורבו“ הוא אתר שבו יכולים משתמשים לבקש מדוברים ילידיים מרחבי העולם כולו להקליט עבורם מילים. אני נעזרת באתר לתעתיקים משפות זרות ומשמשת בו (בהתנדבות) עורכת לשפה העברית.
כרגע יש כ-8,500 מילים וביטויים שמחכים להקלטה. אלה בקשות של לומדי עברית, אנשים העוסקים באקטואליה, מתרגמים ועוד. אם אתם דוברים ילידיים של עברית ישראלית אני מבקשת שתצטרפו אלי במבצע להרחבת היצע העברית. הנהלת האתר הבטיחה לשלוח חולצה למי שיקליט 200 מילים לפחות במהלך סוף השבוע (כלומר עד יום ראשון 8.11.2015).

כדי להשתתף לחצו כאן כדי לעבור לדף השפה העברית בפורבו. הירשמו כמשתמש באתר (רישום חינם, כמובן). לחצו על העיגול האדום ליד מילה הממתינה להקלטה. יכול להיות שתצטרכו לאשר שימוש במיקרופון וברמקולים של המחשב. עכשיו לחצו על העיגול הגדול ואמרו את המילה בקול ברור. יש לכם שתיים וחצי שניות. בסופן, תשמעו את מה שהקלטתם. אם ההקלטה תקינה, אשרו, ותוכלו לעבור למילה הבאה. בהיעדר תקלות, אין בעיה להקליט 5 מילים/ביטויים בדקה, וזה די כיף.

ספרו לחבריכם וספרו לי אם הצטרפתם למבצע!

בפסטיבל אייקון האחרון הנחיתי שלושה פאנלים, ונהניתי מאוד ממהמשתתפים והקהל.
הפאנל הראשון, ממש עם פתיחת הכנס, היה “המתרגמת של הנוסע בזמן” – שיחה על ספרי מסע בזמן ותרגומם לעברית. חברותי ורד טוכטרמן וחמוטל ילין ואני הצגנו ספרי מסע בזמן, בעיקר כאלה שתרגמנו בעצמנו, אבל לא רק (מלכתחילה ארגנתי את הפאנל בעקבות הקריאה בסדרת “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, שאת שני ספריה הראשונים תרגם לעברית ארז אשרוב).
דיברנו באופן כללי על מסע בזמן, שיכול להיעשות טכנולוגית (מכשיר/מכונת זמן, כמו בספריה של קוני ויליס או ב”נוסעים בזמן אינם מתים” ועוד) או מיסטית (בספרים של גבלדון או באמצעות כוחותיהם של הדרקונים בסדרת פרן של מק’קאפרי). דנו בקיומו האפשרי של אלוהים או כוח עליון אחר בעולם שבו מדובר. שאלנו האם כל אחד יכול לנסוע בזמן או שנדרשת תכונה מיוחדת כלשהי, ושאלת ההמשך – האם הנוסע בזמן בודד או שיש איתו אחרים.
אחר כך עברנו כמובן גם לבעיות הספציפיות לתרגום סיפורים כאלה. השפה העברית הרי דלה בזמנים דקדוקיים בהשוואה לאנגלית או שפות אירופאיות אחרות. לפעמים צריך להתפתל כשמדברים על אירוע שמתרחש לפני/אחרי הנקודה הנוכחית שבה הגיבור נמצא בזמן, בעיקר אם יש יותר ממסע אחד או נוסע אחד.
עירוב של תקופות מקשה על המתרגם מבחינת משלבי השפה – איך נאפשר להבחין בין אופן הדיבור של בני תקופות שונות באותו הספר? איך נבהיר שהנוסע בזמן מדבר אחרת מהסובבים אותו בתקופה שאליה הגיע? האנגלית עשירה יותר מהעברית במשלבים, בדיאלקטים מקומיים ועוד.
עדכון: צוות ההסרטה של הכנס תיעד את האירוע, אפשר לראות אותו כאן.

כעבור שעתיים גוייסתי ברגע האחרון להחליף את נעמי כרמי בהנחיית הפאנל “נערות יוצאות להרפתקאות” להמשך הקטע →

בספר “שם צופן: וריטי” שיצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת “עוץ” יש גיבור משנה שבדרך כלל אינו זוכה ליחס של כבוד בספרים: העט. הספר כתוב כיומן, ובחלקו הראשון יש כמה וכמה התייחסויות לעטים נובעים, ולקשיי הכתיבה בהם: הדיו סמיך מדי וצריך לדלל אותו בנפט, ציפורן העט מתעקמת, ואפילו משמשת כנשק.
בחלק השני של הספר מופיע הכוכב החדש, העט הכדורי. הסופרת, אליזבת וויין, מציינת באחרית הדבר:

ידעתי שיהיה קשה מאוד לספק [לדמויות בספר] דיו לאורך זמן, והיה נוח לתת להן עטים כדוריים. אז חשבתי שאני צריכה לוודא שהיו עטים כדוריים בשנת 1943.
התברר שהיו, אבל בקושי. את העט הכדורי המציא לזלו בירו, עיתונאי הונגרי שנמלט מן הכיבוש הגרמני של אירופה לארגנטינה. ב-1943 הוא נתן לחיל האוויר המלכותי רשיון לשימוש בהמצאתו, והעטים הכדוריים הראשונים יוצרו ברדינג שבאנגליה על ידי יצרן המטוסים מיילס, במטרה לספק לטייסים דיו לאורך זמן!

כמה מאיתנו כתבו אי פעם בעט נובע? כתבה מעניינת מסבירה שהמעבר מעט נובע לעט כדורי שינה את כתב היד הרווח. הדיו בעט נובע דליל, מכתים את הנייר ברגע שהציפורן נוגעת בו, נמרח במגע יד או בלחות, ויוצר את כתב היד המחובר (בלועזית), שבו כל אותיות המילה מחוברות ביניהן בקווים דקים.
לעומת זאת, העט הכדורי מכיל דיו סמיך יותר, שמתייבש במהירות ואינו נמרח כמעט. הוא מחייב הפעלה של לחץ רב יותר על הנייר כדי ליצור קו או אפילו נקודה. לכן הוא חולל מהפכה לא רק בזמינות של כלי כתיבה אמין, אלא גם בכתב היד של המשתמשים, כי הוא בעצם לא מתאים במיוחד לכתב מחובר.

לסיום, אתם מוזמנים לעבור לקטע סאטירי: אלן דג’נרס לועגת לחברת “BIC” שניסתה לשווק עט מיוחד לנשים, בלי שום צורך מעשי אמיתי.

בצילום: כתב מחובר (לא בעט), פחי אשפה בבית הארחה בחווה באירלנד

לקראת אייקון הקרוב הצבתי לעצמי משימה – להציג סדרת ספרים חדשה לקהל חובבי המד”ב והפנטסיה בארץ. אני אסביר לכם למה היא צריכה להיות חלק מהז’אנר החביב עלינו, ואתם תגידו לי תודה*.

המדובר בסדרה “נוכרייה” (Outlander) מאת דיאנה גבלדון, סיפור של מסע בזמן ושלל הרפתקאות שבאנגלית מונה בינתיים 8 ספרים עבי כרס, ועוד סדרה נספחת וכמה נובלות.
בעקבות המלצה חמה של חברתי קרין און ואחרי שהשמועות הנלהבות על סדרת הטלוויזיה לפי הספרים הגיעו אלי, קניתי קינדל והתחלתי לקרוא. בינתיים עברתי 5 ספרים, למעלה מ-4000 עמודים, והיד עוד נטויה – מדובר בחוויית קריאה סוחפת. אני קוראת את הספרים באנגלית, אבל הראשונים כבר יצאו לאור בעברית (תרגום: ארז אשרוב).
תקציר בשני משפטים: בסוף מלחמת העולם השנייה אחות קרבית בריטית שיוצאת לירח דבש בסקוטלנד נכנסת למעגל אבנים עתיק ונשאבת כמאתיים שנה לאחור, לתקופה שבה האנגלים הם הכובשים והסקוטים הם הפראים המתקוממים. כדי לשרוד היא נאלצת להינשא לפרא אציל במיוחד ועוברת איתו הרפתקאות מסמרות שיער.

כסיפור של מסע בזמן יש לסדרה, לכאורה, מקום בטוח בז’אנר המדע הבדיוני. אבל אני מתרשמת שהיא עדיין לא נקלטה היטב בקהילת החובבים בארץ, וכאן אני נכנסת לעניין. בין השאר, נדון בה בפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב.
אגב, תעודת היוחסין החזקה ביותר שאני יכולה לתת היא שהסופרת, דיאנה גבלדון, סיפרה שההשראה לכתיבת הספר הראשון הגיעה אליה תוך כדי צפייה בפרק ישן של הסדרה “דוקטור הו”, והמלווה הסקוטי של הדוקטור הוא המקור לשמו של הגיבור האהוב ג’יימי פרייז’ר.

עוד כמה היבטים שמשייכים את Outlander לז’אנר, או סתם מעידים עליה לטובה:

• סדרה רבת כרכים ועמודים
• גיבורה רבת יכולות (עם מומחיות בסכינים)
• גיבור כליל מעלות (אך מיוסר)
• נבל חסר מעצורים (ולא רק אחד)
• שיתוף פעולה מקצועי של הסופרת עם סופר נוסף המתמחה באלפי עמודים רוויי דם – ג’. ר. ר. מרטין
• תיאורי אלימות מזוויעה (יש כאלה שאוהבים את זה)
• סדרת טלויזיה מצליחה (ומוצרים נלווים להכנה עצמית ולרכישה)
• קהילת אוהדים חמה ונלהבת בת עשרים שנה, כולל אתרים, מסורת וכנסים

* מן הסתם יהיו יותר שיסבירו למה אני טועה ויציינו את כל חסרונותיה של הסדרה. הם מתבקשים לעשות זאת בנימוס, אם בכלל. אף אחד לא מושלם, וזה נכון גם לגבי ספרים.

נחתום בשתי תמונות יחסי ציבור מסדרת הטלוויזיה. שימו לב איך קלייר, שבתחילת העלילה (ימין) משתוקקת לחזור למאה העשרים ולבעל שנשאר שם, עוברת (משמאל) להגן בפיגיון על ג’יימי, בעלה השני.

פסטיבל אייקון הוא פסטיבל ארצי שנתי למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, שמתקיים במרכז תל אביב מאז שנת 1998. מדי שנה מושך אליו הפסטיבל קהל של אלפים, צעירים וצעירים ברוחם. השנה יתקיים הפסטיבל זו הפעם ה-19, בתאריכים 29 בספטמבר עד 1 באוקטובר, בחול המועד סוכות.

בשונה ממנהגי בדרך כלל, הפעם אני לא מעבירה בכנס סדנת תרגום, אלא מנחה שני פאנלים:

 
המתרגמת של הנוסע בזמן
יום שלישי, 29/9, 12:00 – 14:00

מסע בזמן הוא אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר. כשמתרגמים עוסקים במסע בזמן הם נאלצים לעשות שמיניות באוויר בשפתנו, הדלה בזמנים דקדוקיים. צוות נועז של מתרגמים, שהתמודדו עם הבעיה ביחד או לחוד, יתכנס כדי לספר סיפורים על העבר, ההווה, העתיד והשילובים ביניהם.

המשתתפים בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ארז אשרוב: מתרגם (קמט בזמן / מדלן ל’אנגל; נוכרייה, שפירית בענבר / דיאנה גבלדון) ועיתונאי לשעבר.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

קולמוס משלך – פאן-פיקשן והמבט הנשי
יום חמישי, 1/10, 18:00 – 20:00

לא תמיד החובבים מוכנים לעמוד בצד ורק לצרוך. לא פעם הם מתעקשים לנכס לעצמם עולמות תוכן קיימים ולהשפיע על המתרחש בתוכם. בז’אנרים פופולריים, כמו מדע בדיוני ורומנטיקה, פתחה ספרות החובבים – הפאן-פיקשן – פתח למבט נשי ומאפשרת לבטא תשוקה ואירוטיקה גם כשלא היה להן זכר ביצירה המקורית.

הכניסה מגיל 18 ומעלה, כדי לאפשר לנו לדון גם בדברים שילדים לא אמורים לשמוע עליהם.

המשתתפים בפאנל:

עו”ד גדעון אורבך: מחבר הפאנפיקים “טרילוגיית הפעמון” ו”דמדומי המערב”, לשעבר מנהל אתר הפאנפיקשן ‘המגדל הלבן’.

מיטל אור: אשת תוכן. בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

רינת בן אור: קוראת ומבקרת ספרות רומנטית, בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

גלי גולן: חובבת מדע בדיוני ופנטזיה, קוראת פאן-פיקשן מאז ומתמיד ומרצה ותיקה.

נבט טחנאי: סטודנטית לתואר שני בספרות אנגלית, טולקינאית ופוטריסטית.

לחצו כאן לתוכניית הכנס, תקצירי האירועים, הזמנת הכרטיסים כבר החלה.