אני מקפידה לשמור עותק מכל ספר שאני מתרגמת. בדרך כלל, כמה שנים אחרי שספר יצא לאור כבר קשה להשיג אותו, וחשוב לי שכולם יהיו ברשותי.
הספר “כלבי מכירות”, שתרגמתי בשנת 2008, פופולרי מאוד בקרב צעירים הלהוטים לעשות הון, רצוי במהירות. במשך כמה שנים הוא אכן אזל מהשוק. כמה מהם פנו אלי ואחד אפילו הצליח לשכנע אותי להשאיל לו את הספר לזמן קצר, ו”שכח” להחזיר. לאחרונה התברר לי שהודפסה מהדורה חדשה, וחברה מקסימה דאגה לקנות לי עותק במתנה.

כשהספר הגיע גיליתי לצערי עניין ששכחתי – הספר מתורגם בפנייה לקורא זכר, ואליו בלבד. בפתחו מופיעה ההתנצלות “בשל מגבלות השפה העברית הספר פונה לקוראים בלשון זכר, אך הוא מיועד כמובן גם לנשים, ואיתן הסליחה”. בתוך הספר מופיעים משפטים כמו “שיטת כלבי מכירות תלמד אותך לנצל את התחומים שבהם אתה חזק”.
בשנים האחרונות לא עולה על דעתי לתרגם ספרים בפנייה לקורא בלבד. זאת אמנם החלטה אידיאולוגית שלי, אבל למעשה תרגום כזה יחטא לכוונתם של רוב הספרים הנכתבים כיום באנגלית, המקפידים על פנייה שיוויונית ומתן דוגמאות מגוונות מגדרית.
בספרי עיון והדרכה מקובלת הפנייה לקוראים בגוף שני, שבאנגלית איננה ממוגדרת. זאת אומרת שה-you שאליהם פונה הטקסט יכולים להיות גבר, אישה, או מי שאינם מזדהותים כך או כך. השפה העברית מקשה עלינו לכתוב באופן מקביל, אבל יש בה מגוון פתרונות, ואני משתדלת להשתמש בהם בצורה כזאת שהקריאה תהיה שוטפת וטבעית, אבל לא מפלה.
אפשר לכתוב בלשון סתמית (כמו המשפט הזה), לפנות לקוראים בלשון רבים, או לקוראים ולקוראות, באופן מפורש. קל לתת דוגמאות בלשון נקבה וזכר לסירוגין – הרופאה נותנת מרשם, המורה נותן שיעורי בית, וכשצריך להדגיש את הפנייה האישית לכתוב “את או אתה”. מגוון האסטרטגיות מוסברות באתר המצוין “דברו אלינו“. האתר החדש שלי, “מה תלבשו למסע בזמן?” כבר כתוב מלכתחילה בצורה הזאת.
המהפך הלשוני הזה בן שנים ספורות בלבד – “כלבי מכירות”, שחוגג פחות או יותר גיל בר-מצווה, הוא הוכחה לכך. אבל הנורמה כבר מבוססת היטב אצל רוב חברותיי המתרגמות והעורכות (וגם אצל חלק מעמיתינו).
ברשתות החברתיות כבר מקובלות התנסחויות המשלבות מין זכר ונקבה, ואני מניחה שבשנים הבאות, ככל שאלה יתבססו, הן יחלחלו גם לספרים, שמטבעם הם שמרנים יותר. שפה חייבת להיות חיה ולהתאים את עצמה להתפתחויות בשטח וכיום, לשמחתי, נשים ונערות אינן מוכנות שיפטרו אותן בהתנצלות גנרית מתחת לכוכבית.

לאחרונה השתתפתי בפרויקט “50 נשים על 50 גוונים של אפור” שפורסם ב”הארץ” במלאת עשור לפריצתו של הספר המצליח. אני איפשהו בסוף הרשימה, שפתוחה רק למנויי האתר, כך שקטנים הסיכויים שהגעתם אלי, ודווקא יש לי דברים מעניינים לומר, שמן הסתם לא נכללו במספר המילים המועט שהוקצה לכל מרואיינת.

ראשית, הבהרה: “50 גוונים של אפור” הוא לא הפואנטה. אני לא אוהבת את הספר, נרדמתי בסרט, אני שותפה לרוב הביקורות השליליות על רמת הכתיבה, המסרים בעלילה וכו’. מה שיש לי לומר כמעט לא מתייחס ספציפית אליו.

מה שכן מעניין אותי, כבר שנים רבות, הוא ההיבט החברתי של ז’אנרים פופולריים בכלל ורומנים רומנטיים בפרט. בשנות התשעים כתבתי תזה על תולדות המדע הבדיוני בישראל. למדתי בין השאר על הִתקבלות של יצירות פופולריות. קראתי את הניתוח של אומברטו אקו לספרי ג’יימס בונד, שמסביר את ההנאה שאנחנו שואבים מתבניות מוּכרוֹת ובהמשך יישמתי אותו בהרצאה על ספרי הדרקונים של אן מק’קפרי.
התעמקתי במחקר פורץ הדרך של ג’ניס ראדוויי, “Reading the Romance” – היא דיברה בשנות השמונים עם קוראות רומנטיקה אמריקאיות כדי להבין מה הן מפיקות מהספרים, והתשובות היו שונות מהסטריאוטיפים שכיכבו עד אז, ומופיעים עד היום, על עקרות בית משועממות ומטומטמות. מאז נעשו כמובן ניתוחים נוספים ומתקדמים יותר. בשנה שעברה קראתי גם את הגישה של מאיה רודייל, סופרת רומנטיקה בעצמה שמגדירה אותם “ספרים מסוכנים לבנות“:
להמשך הקטע →

יצא לאור בתרגומי “קוטל המלכה“, הספר החמישי בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (עריכת התרגום: נאוה צלר).
קלן ממשיך להסתבך בצרות, הפעם בחצר המלוכה של דארום, אחרי שהוא מורח בטעות דם על דגלה של המלכה הצעירה, ונקלע לסכסוכים בין פלגים יריבים.
למזלו (לא ברור אם הטוב או הרע) נמצא איתו השותף העסקי שלו, רַייקֶס:

אם עוד לא ראיתם אף פעם חתול-סנאי, תדמיינו שאיזה אל שיכור לקח חתול שמנמן באורך קצת יותר מחצי מטר, נתן לו זנב גדול ושעיר וקרומי עור פרוותיים בין הרגליים האחוריות לקדמיות, שמאפשרים לו לדאות מצמרות עצים ולתקוע טפרים ושיניים בטרף נבחר – כלומר פחות או יותר בכל דבר שזז. אה, ואז אותו אל נתן ליצירתו מזג של גנב. וסחטן. ואולי גם רוצח, ביותר מהזדמנות אחת.

לכבוד פרסום הספר מעניקה הוצאת כתר במתנה לקוראים סיפור קצר בשם “המגית האלמנה”, ובו מֶר׳אֶסַן מקבלת אורחת מיוחדת. לקריאת הסיפור לחצו כאן.

יוצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת עוץ רצח זה לא מנומס מאת רובין סטיבנס (איור עטיפה נהדר: אלינה גורבן).
פנו דרך שרלוק וווטסון, צמד בלשיות חדש הגיע למדף הספרים! הכירו את תלמידות כיתה ח’ בפנימיית דיפדין, דייזי וולס והייזל וונג.

הפשע הכי חמור שתלמידה בדיפדין יכולה לבצע הוא אי-עמידה בלוחות הזמנים, כך שהייזל ווֹנג כלל לא מביאה בחשבון שהיא עלולה להתעכב ולאחר את הצלצול בגלל דבר לא צפוי כמו רצח. אבל הנה על רצפת אולם הספורט מוטלת מיס בל, המורה למדעים, ללא רוח חיים! הייזל רצה לקרוא לעזרה לחברתה הטובה דייזי וולס, שתמיד יודעת מה לעשות – אבל כשהשתיים חוזרות אל אולם הספורט, הגופה של מיס בל נעלמה! צרה צרורה. הצלצול כבר נשמע והשתיים עומדות לאחר לארוחת הערב. אבל דייזי דווקא מאושרת: הנה סוף סוף התעלומה שתצדיק את הקמת מועדון הבילוש וולס את וונג!

ספר ראשון בסדרת בילוש מענגת וממכרת, שהיתה ללהיט גדול בבריטניה. להורדת פרק לדוגמה לחצו כאן.
קוראים שהזמינו את הספר במכירה המוקדמת קיבלו גם בונוס – מתכון להכנת עוגיות “זבוב מעוך” (בכלל לא מגעיל כמו שזה נשמע).
קראו ביקורת על הספר מאת לי עברון באתר הפנקס.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות מחול הסוסים מאת ג’וג’ו מויס (עריכת התרגום: אירית מילר). במהלך תרגום הספר נחשפתי לעולם האקזוטי של אילוף סוסים לביצועי אקרובטיקה מורכבת, ואני עדיין לא בטוחה מה דעתי עליו.
על הספר:

כשסבא של שרה מעניק לה סוס יפהפה בשם בּוּ – בתקווה שיום יבוא והיא תלך בעקבותיו ותצטרף ל”לֶה קַאדְר נוּאָר”, בית הספר הצרפתי לרכיבה עילית, הרחק מהשכונה המתפוררת שבה הם מתגוררים – היא מאמנת אותו בפארקים ובסמטאות העיר. אבל אז סבה של שרה נופל למשכב, ושרה נאלצת לתמרן בין טיפול בסוס לבין לימודים בבית הספר וביקורים בבית החולים.

נטשה, עורכת דין צעירה, מנסה להשיג איזון בחייה לאחר כישלון נישואיה: שיקול הדעת המקצועי שלה מוטל בספק, החבר החדש שלה מתברר כאכזבה והיא נאלצת לחלוק את ביתה עם בעלה לשעבר. למרות זאת, כששרה בת הארבע-עשרה מתגלגלת לעולמה, נטשה מחליטה לקחת את הנערה תחת חסותה.
אבל שרה נושאת איתה סוד. סוד שישנה את חייהם של כל המעורבים בדבר לנצח.

ג’וג’ו מויס, מחברת רבי-המכר “ללכת בדרכך”, “הנערה שהשארת מאחור”, “מתנת כוכבים” ועוד, ואחת הסופרות האהובות בעולם, ברומן רחב יריעה ומרגש על חברות ועוצמה, ועל האופן שבו גם השינויים הקטנים ביותר יכולים לחולל ניסים.

יצא לאור בתרגומי הספר “קמלה האריס – בדרך שלה” מאת דן מוריין (עריכת התרגום: רתם כסלו), ביוגרפיה של סגנית הנשיא החדשה של ארצות הברית. הספר זמין לרכישה דיגיטלית ויגיע מודפס לחנויות בקרוב.

אין כמעט פרט אחד שגרתי לגבי קמלה האריס, ואף על פי כן, סיפורה האישי מייצג גם את הטוב ביותר שיש באמריקה.
אביה, יליד ג’מייקה ומרצה בכיר לכלכלה, ואמה, חוקרת סרטן שהיגרה מהודו בגיל 19 כדי לזכות בהשכלה טובה יותר, נפרדו כשקמלה היתה בת חמש, והאם גידלה אותה ואת אחותה הצעירה בכוחות עצמה. את תחושת הצדק החברתי שלה קיבלה קמלה משני הוריה, אולם מאמה ירשה מוסר עבודה, תשומת לב לפרטים ויותר מכול – כישרון לעקיפת דלתות נעולות.
מילדותה הצנועה באוקלנד, דרך ימיה כאקטיביסטית באוניברסיטת הווארד, צמחה האריס להיות אישה קשוחה, חכמה, חרוצה ושנונה. תפגשו כאן את האריס התובעת המשפטית מטילת האימה שהתקדמה במהירות; הציגה דרכים חדשניות לנטרול כנופיות פשע ולהגנה על עובדות ועובדים בתעשיית המין כששימשה כתובעת מחוזית בסן פרנסיסקו; ונהפכה לפרקליטת המדינה השחורה הראשונה בהיסטוריה של קליפורניה.
האריס, אסטרטגית וחריפה, לא חששה להיות קשוחה בפוליטיקה הדורסנית של קליפורניה, אבל גם היתה מסוגלת לרסן את מתקפותיה כשזה היה נחוץ; היא לא נרתעת מנטילת סיכונים וקיבלה החלטות נועזות כמו להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית חמש שנים בלבד אחרי תחילת כהונתה כפרקליטת המדינה, או כמו לתמוך במועמדותו של ברק אובמה כשסיכוייו עוד נחשבו קלושים; והיא לא נותנת לכישלון לרפות את ידיה: אחרי שלא הצליחה לקבל את המינוי למועמדות לנשיאות בעצמה ניהלה קמפיין מבריק מאחורי הקלעים כדי להשיג את המועמדות לתפקיד סגנית הנשיא לצדו של ג’ו ביידן.

“הרפּוּן” מאת עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר וסמואל כץ יצא לאור בתרגום שלי ושל אסנת הדר ובעריכה של תמי בורשטיין, דרך חברת GATS Translations.
הספר, שהיה רב-מכר בארצות הברית, מציג את הסיפור האמיתי שלא סופר עד כה על היחידה המיוחדת שהקים ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, במטרה אחת – להלחם במימון הטרור ברחבי העולם.
פרטים נוספים על הספר והמלצות עליו אפשר לקרוא כאן.
“הרפּוּן” מצטרף לספרים אחרים שתרגמתי מאנגלית, למרות שעיקר תוכנם, או לפחות חלק ממנו, מתמקד בישראל ובישראלים. תרגום כזה הוא פחות העברה משפה ומתרבות אחרת אל העברית הישראלית, ויותר החזרה של טקסט “הביתה”. אני מקווה שיעניין קוראים רבים כאן, נוסף על הקוראים עד כה ברחבי העולם.

יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרו האוטוביוגרפי של ברק אובמה, “ארץ מובטחת“.
בשל אורכו של הספר והדחיפוּת, תרגמתי אותו בשיתוף פעולה עם עידית שורר ועפר קובר, והעורכת מרים קוץ התמודדה עם אתגר העריכה השלם.
700 העמודים האלה הם החלק הראשון באוטוביוגרפיה של נשיא ארצות הברית לשעבר, ומכסים את התקופה שעד לסוף כהונתו הראשונה בבית הלבן, כולל ההתנקשות באוסאמה בן לאדן. כצפוי, יש בספר התייחסויות לישראל ולתהליך השלום במזרח התיכון, אם כי הנושא פחות מרכזי ממה שנדמה לנו כאן. יש גם, כמובן, אזכורים למישל ולבנות סשה ומליה, כולל כמה אירועים שנזכרו כבר בספרה של מישל אובמה, שתרגמתי לפני שנתיים.
אפשר לקרוא את הפרק הראשון באתר “עברית“.

באוגוסט 2019 השתתפתי במשך שבועיים בלימודי ספרות סקוטית במסגרת בית הספר ללימודי קיץ של אוניברסיטאות סקוטלנד ( SUISS, Scottish Universities’ International Summer School). החוויה הנהדרת התאפשרה בזכות מלגה למתרגמים הניתנת לזכרו של אדווין מורגן, משורר ומתרגם בולט, יליד גלזגו וחבר סגל באוניברסיטה שלה, שהוכתר למשורר הלאומי של סקוטלנד בשנת 2004.
“תותים” הוא אחד משיריו המוכרים והאהובים ביותר של מורגן, וכעת יוצאת לאור אנתולוגיה של שבעה תרגומים לשיר, בהם תרגום שלי לעברית, יחד עם דברי הסבר של המתרגמות והמתרגמים לפרשנויות שלהם לשיר ולדרכים שבהן העבירו אותו לשפותיהם.
אירוע השקה לספר ייערך באופן מקוון, ב-16 בנובמבר 2020 בשעה 21:30 (שעון ישראל). אשמח אם תצטרפו איתי לעורכים אנה ויסר, קאלום רודג’ר וקטי הייסטי, למשורר ראסל ג’ונס ולמשתתפים נוספים. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, נדרש רישום מראש בקישור.

הנה השיר המקורי לצד התרגום שלי לעברית, ובהמשך הערותיי לתרגום המופיעות באוסף, מותאמות לקהל הקוראים בעברית.

בתרגום השיר לעברית היו לי שני שיקולים עיקריים.
ראשית, השיר מצייר תמונה ספציפית, שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות בישראל – אצלנו תותים הם פרי חורפי, וגשם כמעט אינו יורד בקיץ, ודאי שלא מגיע לדרגת סוּפה. בניסיון לדמיין סצינה לוהטת מקבילה בארץ ראיתי בעיני רוחי את שני האוהבים מתענגים על אבטיח מתוק ואדום על חוף הים, כשגלי הים התיכון מתנפצים על החול סביבם. למעשה, יכול אפילו להיות שאירוע כזה התרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, בזמן שמורגן ביקר בתל-אביב ובחיפה (הוא סירב מצפונית להילחם והתנדב לחיל הרפואה הבריטי).
אבל לא הייתה לי כוונה לעשות לוקליזציה. רציתי שהקוראים יחוו את מה שמורגן כתב באווירה הטבעית לו (גם אם החלטתי לכתוב “גבעות” בלבד ולא לכלול את השם הלא מוכר “קירקפטריק”). לשם כך ניסיתי לשמר היבטים רבים ככל האפשר של השיר, אבל הזזתי חלק מהם מפה לשם, והשתמשתי בפְּסיחה השירית בשורות שונות מאלה שהייתה בהן במקור. כיוון שהעברית היא שפה תמציתית מאוד, כל השורות פרט לאחרונה הן בנות שתיים או שלוש מילים בלבד.
המכשול השני שעמד בפני היה המִגדוּר החזק של העברית. כמעט אי אפשר לומר בה דבר מבלי לציין מין דקדוקי של הדובר.ת, הנמען.נת או מושא הדברים. על פי הבנתי, העמימות המגדרית מרכזית בשיר, שנכתב בתקופה שבה הומוסקסואליות הייתה עבירה על החוק. מורגן יכול היה לכתוב באנגלית מבלי להסגיר את עצמו. אני הייתי צריכה למצוא דרכי ביטוי עקיפות, שחלקן גבו מחיר מהשיר.
התרגום, כפי שהוא כתוב כרגע, יכול להיקרא ככזה הדן במאהב או במאהבת. אבל אם הטקסט ינוקד, כנהוג בשירה, או יוקרא בקול, תתחייב בחירה באחת מהאפשרויות על חשבון השנייה.

הערות על כמה בחירות תרגומיות:
* תיאור התותים המופלאים כ”יחידים במינם” מעשיר את הטקסט מראשיתו באזכור של חד-מיניות.
* “עד העונג הבא” לקוח משיר של להקת המכשפות (מלים ולחן: ענבל פרלמוטר, 1994), ובתרבות הישראלית יש לו קונוטציות חד-מיניות.
* “טעם תותים” – אליטרציה קצרה וקולעת ששימחה אותי.
* “בפראות אסופית” – החלק הזה של השיר הציב בפני את האתגר הגדול ביותר, בשל כפל המשמעות של “abandoned like a child” – גם ילד נטוש וגם שכרון חושים לא מרוסן. הניסיון לבטא את מלוא המשמעויות הוא כנראה הפשרה הגדולה ביותר בתרגום.

יצא לאור בתרגומי “קסם של הורות” מאת הדוויג מונטגומרי (עריכת התרגום – מורן שין).
מונטגומרי היא פסיכולוגית מנוסה והספר נעים לקריאה (גם ויזואלית), מנחם ומועיל. הוא מצטרף לספר קודם שתרגמתי, “הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו” מאת פיליפה פרי בז’אנר ספרי ההורות שאינם מתמקדים בפרטים הקטנים של חיי היומיום אלא מבקשים לפתח גישה הוליסטית התומכת בבריאות הנפשית של כל בני המשפחה לאורך זמן.

איך נצליח לגדל ילדים מאושרים? איך נטפח בהם ביטחון עצמי? איך נכין את הילדים להתמודדות עם עצב בעתיד? עד כמה מותר לכעוס? מהי הטעות השכיחה ביותר של הורים? ומהו התפקיד החשוב ביותר של הורים לפעוטות ולמתבגרים?

קסם של הורות הוא ספר הדרכה יסודי ותמציתי להורים במאה העשרים ואחת. הדוויג מונטגומרי, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית עתירת ניסיון מנורווגיה, מכוונת כל אם, אב או בעלי תפקיד הורי כלשהו לעבר המטרה שכולנו רוצים בה: ילדים ומבוגרים מרוצים מעצמם ושמחים בחלקם – לבד, וגם יחד איתנו.

קסם של הורות הוא ספר חכם ופשוט שינחה אתכם כיצד להיות ההורים שאתם רוצים להיות. הוא עושה זאת בשבעה שלבים ברורים, כולל התמודדות עם קשיים רגשיים, גבולות ומערכות יחסים, וכן עבודה עצמית משמעותית. הספר הייחודי הזה הוא פרי של עשרות שנות מחקר וניסיון מעשי, ומביא עצות ושיטות נבונות שיעניקו להורים את הכלים הדרושים להם כדי להנחות את ילדיהם – ואת עצמם – בדרך אל האושר.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר כובל הנשמות מאת סבסטיאן דה קסטל. זהו הספר הרביעי בסדרת הפנטזיה המצליחה “קלע הכשף”, שאת שלושת הקודמים בה תרגמה לי עברון. העורכת נאוה צלר עזרה לי לשמור על הסגנון שנקבע לסדרה, ואין ספק שחלק מהאתגר היה הקפדה על אחידות במונחים ובמשלב.
“קלע הכשף” היא סדרת פנטזיה לנוער, מלאה אקשן, הרפתקאות והומור, בעיקר בזכות דמותו של חתול-סנאי עוקצני ומסריח בשם רייקס.
בעתיד צפויים לצאת לאור גם הספר החמישי והשישי בסדרה.

הכשף השחור שבקלן מתחזק, ואיתו החשש מפני עתיד של שיגעון ורצח. מיואש, קלן מחליט לצאת למסע במדבר בעקבות נזירים מסתוריים שיוכלו לרפא אותו מהקללה השחורה. אבל המדבר טומן בחובו סודות קטלניים, ועד מהרה קלן מגלה שמחיר הצלתו עלול להיות גבוה ממה שהוא מוכן לשלם.

אני שמחה להכריז על האתר החדש שלי, “מה תלבשו למסע בזמן?” ובו מאגר מידע נרחב על תלבושות היסטוריות וההיסטוריה של האופנה. מעכשיו אפרסם מאמרים בנושאי תלבושות רק באתר החדש, ואני מזמינה אתכם להירשם לקבלת עדכונים גם ממנו.
כבר עכשיו תוכלו למצוא שם פוסט על מינוח יוצא דופן בתרגום העברי של “חלף עם הרוח“, את סיפורה של חיילת מעוטרת במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ודיווח על שחזור שמלת כלולות סקוטית מהמאה ה-18. יש גם ריכוז המלצות שלי לצפייה, האזנה וקריאה בנושאי אופנה היסטוריים.
אשמח מאוד אם תבקרו באתר החדש וגם תספרו עליו לאחרות ואחרים שהנושא יכול לעניין אותם.
הצטרפו אליי למסע בזמן!

יצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץ אדרות הלחש מאת דיאנה ווין ג’ונס (איור עטיפה: קתלין ג’נינגס).

הילדים במשפחה של טנאקווי תמיד ידעו שהם שונים מבני הכפר שבו גדלו, אבל עד שהתחילה המלחמה עם הכופרים, הם לא ידעו כמה שונאים אותם על כך. כעת הם נאלצים לברוח מהבית היחיד שידעו, ולצאת למסע לאורך הנהר הגדול, שבני הכפר סוגדים לו כאילו היה אל. בין אסונות טבע לאסונות מעשה-אדם, האחים ממשיכים לשוט לעבר הים – אבל האם הם נמלטים מסכנה אחת, רק כדי להיקלע לסכנה גדולה יותר?

את סיפור המסע אורגת טנאקווי, הלכה למעשה, עם חוטי צמר על נול. אט-אט הופכת האריגה לאדרת מפוארת, בה שזורים עתיד ועבר, מציאות ואגדה.

בדרך מקרה גיליתי שיר של דליה רביקוביץ’, שתואם באופן מצמרר למתרחש בספר, למרות שככל הנראה אין ביניהם שום קשר (השיר נכתב ב-1953, לפני שנכתב “אדרות הלחש”, ומן הסתם דיאנה ווין ג’ונס לא קראה אותו).

[פגעתי קני סוף]

“ודְָמיִתִי אמִּךֶָ”
הושע ד

פָּגַעְתִּי קְנֵי סוּף וּמֵימָיו שֶׁל נָהָר
וּפֶתַע דָּמְתָה לִי הַתְּהוֹם כְּאִמִּי;
וְלִי הִיא קְָראָה, וְלִי הִיא קָרְאָה
וְהִיא לֹא תִּלְאֶה עוֹד מִקְּרֹא לִי בִּשְׁמִי.

נָבְטוּ בִּי גַּלִּים בְּעֵינַיִם רַבּוֹת,
פָּצְרוּ בִּי קְנֵי סוּף כְּאַחֵַי בְּנֵי אִמִּי.
וְלִי הִיא קְָראָה, וְלִי הִיא קְָראָה
הַתְּהוֹם הַיְּרֻקָּה שֶׁדָּמְתָה כְּאִמִּי.

רָאִיתִי אִמִּי לְמַלְּטֵנִי בָּאָה,
בִּקְּשָׁה לְקַחְתֵּנִי הַבַּיְתָה אִמִּי.
שָׁלְחוּ בִּי קְנֵי גֹּמֶא כַּפּוֹת גִּבְעוֹלִים
וַתֵּרֶא אִמִּי כִּי יָצָא גְּזַר דִּינִי.

השיר פורסם בכרך “השירים הגנוזים” של רביקוביץ’ והוצג בערב “הכל אודות אמא – רועי חן ומשה סקאל בזוּם על אמהות בספרות” (לחצו על הקישור לצפייה מרתקת).

אפשר לקנות את “אדרות הלחש” ישירות מהוצאת עוץ. ברכישת כרטיסיה של 5 ספרים מכל קטלוג ההוצאה המחיר משתלם במיוחד והספרים יגיעו במשלוח הישר אליכם.

התחלתי לשמוע את “Heartburn*” של נורה אפרון בהקראה של מריל סטריפ. כיף לא נורמלי. ופתאום היה לי רגע של קליק.
בפרק השני היא מספרת על הפסיכולוגית היהודיה שלה בניו יורק והבדיחה החוזרת אצלה: על הילד היהודי שמפחד מקרעפלעך, ואימא שלו לוקחת אותו למטבח ומראה לו שלב אחרי שלב את ההכנה – שזה בצק כמו שהוא אוהב, ומילוי בשר כמו שהוא אוהב. בסוף הוא מבין שהתוצאה היא קרעפלעך, צורח ובורח.

נו, וזה בדיוק כמו הפרק ההוא ב”שכונת חיים” שבו יוני מפחד מהקובה שאימא שלו מכינה, למרות שהיא מראה לו את תהליך ההכנה, בצק הסולת שהוא אוהב והבשר שהוא אוהב. בסוף יוני צורח ובורח. (לחצו על הקישור כדי לראות את הקטע בארכיון “כאן”)

ככה שזה בדיוק כמו התזה המרכזית של הדוקטורט שתרגמתי, ועליו מבוסס ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל“: סרטי הבורקס (והנגזרת שלהם בשידורי הטלוויזיה החינוכית) מבוססים על ספרות יידיש קלאסית, כולל הסיפורים שלה שעברו גם לניו יורק.

*צביטה בלב מאת נורה אפרון בהוצאת כתר, תרגמה מאנגלית: אורית הראל, עיצוב עטיפה: נועה שניר, 180 עמודים. הספר ראה אור לראשונה בעברית בשם “צרבת” בתרגומו של אריה בובר (זמורה ביתן, 1987). כדאי לקרוא את הפוסט הזה של “מטבח קריאה” עם ביקורת נחמדה על הספר וגם מתכון מתוכו.

ברוח הימים האלה, הרצאה ב-zoom, שתוכלו להצטרף אליה מהבית, בטרנינג.
אני בטוחה שלרבים מכם חשוב לדעת מה היו בגדי הבית של פעם, וזאת ההרצאה שתסדר לכם את המצנפת על הראש.
הכירו את השמלה המעופפת, את החלוק של הוויקטוריאני שאוהב להיות בבית עם התה והספרים הישנים, את השדרוג שמאפשר להתכרבל (חלקית) במחוך ואת הסודות המוצפנים של סיר הלילה.
זוהי הרצאה מתאימה במיוחד לתקופת הבידוד הנוכחית, שבה רובנו לובשים בגדי בית.
מוזמנים לצפות:

הציורים:
Marquise de Marigny by Alexander Roslin, 1767
Maurice-Quentin de La Tour by Pierre-Louis Laideguive, 1761

נהניתי להתראיין לפודקאסט “מינהר הזמן” בשיחה שהנושא המקורי שלה היה “הזמן הוורוד (והכחול)”, אבל התפרסה לסוגיות רבות לפניו, מאחוריו ומצדדיו של הנושא הזה.
דיברתי עם ערן מינהר, בין השאר, על התפתחות סוגי הצבעים לטקסטיל, על הבחנות שונות בין בגדי גברים ונשים, ואיך הן משתנות לאורך הזמן, על בנים בשמלות ובחליפות ורודות, על בנות במכנסיים, על תרבות הצריכה ואיכות הסביבה.
בדף הפייסבוק שלי, “מה תלבשו למסע בזמן?” אפשר לראות תמונות נוספות והסברים עליהן, כפי שעלו בפודקאסט.
אני ממליצה לשמוע פרקים נוספים של “מינהר הזמן” וגם פודקאסטים נוספים, ביניהם “האחיות גרים“, “קרן עושה סדר“, “המובן מאליו“, “התשובה“.
באנגלית אני אוהבת פודאקסטים על ההיסטוריה של האופנה, ביניהם “Dressed“, “Dress: Fancy“.

ב”שאלון הכורסא” מארח ירין כץ אנשי ספר במועדון הספר הטוב של הוצאת הכורסא. שמחתי לענות על השאלות שהוא שלח לי, והנה הן גם כאן.

1) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?
כשהייתי בתיכון עשיתי סדנת תרגום בבית אריאלה, ואחרי הצבא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, והתחלתי לתרגם ספרים במקביל ללימודים באוניברסיטת תל אביב, שם למדתי קורסים בתורת התרגום ובתחומים אחרים. בסופו של דבר עשיתי תואר שני במחקר תרבות, ובאמת מה שמעניין אותי עד היום הוא מאפיינים של תרבויות ומגעים ביניהן, ובעיקר התרבות הפופולרית.

2) מה היה הספר הראשון שתרגמת?
התחלתי לתרגם בשנת 1993, עבור הוצאת שלגי. הספר הראשון שתרגמתי היה בלש בריטי: “הרצחת וגם ירשת” מסדרת “המפקח ווקספורד חוקר” מאת רות רנדל. בדיעבד, הוא לא פשוט בכלל. יש בו רפרנסים קלאסיים וציטוטים מתוך “אוטופיה” מאת תומס מור.

3) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה?
יש קשה טוב וקשה רע. אני נהנית מאתגרים של ניסוח ומשחקי מילים, כמו שהיו למשל ב”שפע של קתרינות” מאת ג’ון גרין. אבא שלי עזר עם שיכולי האותיות שחביבים על גיבור הספר, ונהניתי מהתחכמויות אחרות שם (למשל זאת שעליה כתבתי בפוסט הזה ). היה כיף גם לעבוד עם עורכת התרגום אורלי מזור-יובל, שזרמה עם חלק מההמצאות שלי ושיפרה במקומות אחרים.
מצד שני, יש לפעמים תוכן שקשה לעבוד עליו במשך שעות או ימים, כמו תיאורי אלימות. מילא בספר בדיוני, אבל יצא לי גם לעבוד על ספרי שואה, וזה היה נורא.

4) ומאיזה תרגום הכי נהנית?
האתגר המקצועי הגדול והמהנה ביותר שלי היה תרגום “אלן טיורינג – האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס. טיורינג היה מדען רב תחומי והספר משלב תיאורים של עבודתו במתמטיקה, בביולוגיה, וכמובן בתחום ההצפנה והמצאת תורת המחשבים כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. הביוגרפיה כתובה בשפה ספרותית עשירה ויפה ואפילו חייבה אותי לתרגם שירים של וולט ויטמן שלא היו קיימים בעברית.

5) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?
פרופסור גדעון טורי ז”ל היה אחד מחוקרי התרגום המובילים בעולם, מורה בחסד ומתרגם בעצמו. למדתי אצלו את כל הקורסים האפשריים ובסופו של דבר גם כתבתי תואר שני בהדרכתו. כל דרכי המקצועית מבוססת על הגישה שלו, שבוחנת את נורמות התרגום כפי שהן מתקיימות ומשתנות בכל חברה ובכל תקופה. אני חוזרת מדי פעם למאמרים שלו, בראשם זה שתרגמתי בהנחייתו על “שחזור תכונות רלוונטיות“. המאמר הזה משתמש בדוגמה מתוך ספרי “נרניה” שגדעון תרגם, וכשאני מקריאה אותם לבת שלי אני נהנית מחדש.

6) ולסיום, קצת על העדפות ספרותיות כקוראת: מהם הספרים האהובים עליך? ואילו ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?
באופן כללי אני חובבת גדולה של ז’אנרים ספרותיים שנחשבים שוליים. יש הרבה אנשים שלא מוכנים לגעת בספרות ספקולטיבית, אז אני ההיפך. כתבתי את עבודת התזה שלי על תולדות המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל וכבר שלושים שנה אני מנסה לפענח לעצמי את כוח המשיכה של הרומן הרומנטי, בין השאר דרך ספרות מחקרית. אני גם מתרגמת לא מעט ספרי נוער. הממסד מתייחס בביטול לספרי ז’אנר והם נדחקים למדפי גטו, ושלא בצדק, לדעתי. מדי פעם אני מנסה ספרות מיינסטרים ריאליסטית, בעיקר כזאת שרבים מתלהבים ממנה, ולא מבינה למה להסתפק רק בה.
אני אוהבת ספרים שסוחפים אותי למקומות אחרים, עם דמויות שמעניין להכיר ואינן שבלוניות. הדבר האחרון שאני רוצה לקרוא עליו הוא תיאור חיי היומיום של אם לשלושה מיישוב קהילתי בגליל (שזאת אני). תנו לי מסע בזמן, טיסה בחלל, דרקונים, הרפתקאות עבר. אני לא יודעת אם קראתי יותר עמודים של לויס מקמסטר בוז’ולד או דיאנה גבלדון (קראתי יותר ספרים של בוז’ולד, אבל הם קצרים יותר מאלה של סדרת “נוכריה”). לאחרונה קראתי ארבעה ספרים טובים של הסופרת ג’ו וולטון: טרילוגיה של היסטוריה חלופית ו”רומן היסטורי” על דרקונים בחברה כמו-ויקטוריאנית. אני קוראת בדפוס, בקינדל, באודיו, עברית, אנגלית, לפעמים גם קומיקס. המלצה חמה ממקור שאני מעריכה, בעיקר חברות שאת טעמן אני כבר מכירה, יכולה לשכנע אותי לנסות גם ספר שנראה לי רחוק קצת יותר מטעמי, בתקווה שיהיה מעניין.

ביום שלישי, 25 בפברואר 2020, ארצה בכנס אגודת המתרגמים שייערך בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
הרצאתי “שחזור תכונות רלוונטיות” היא מחווה לפרופסור גדעון טורי ותציג את מאמרו, המהווה תרגיל בתרגום אופטימלי של סוגיה תרגומית לא פשוטה. בנוסף אשתתף במושב “איגוד אנשי ספר” ואדבר שם על שיקולים בהמרת מידות בתרגום.
לפרטים על הכנס.
*
הרצאתי “מה תלבשו למסע בזמן?” תתקיים ביום שני 9.3.2020 בשעה 10:30 במסגרת מפגשי “קתדרה” באודיטוריום העירייה, רחוב קק”ל 100, כרמיאל.
הכניסה בתשלום במקום, אין צורך להזמין מקום מראש.
*
הרצאתי “הכל בגלל ויקטוריה” על שמלות כלה לאורך ההיסטוריה תתקיים במסגרת כנס “עולמות” בחול המועד פסח בתל-אביב. פרטים נוספים וקישור להזמנת כרטיסים – בהמשך.

הציור הוא של המלכה ויקטוריה בבגדי כלולותיה, שעיגנו את הפופולריות של השמלה הלבנה, Franz Xaver Winterhalter, Royal Collection Trust

יצא לאור בתרגומי “הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו” מאת פיליפה פרי (עריכת התרגום – הלית ינאי-לויזון).

גם אתם כמו כולם רוצים שהילדים שלכם יהיה מאושרים, וגם אתם כמו כולם מעוניינים להימנע מלדפוק אותם לנצח. אבל השאלה הגדולה היא כמובן איך להשיג את זה?

בספרה המרתק, החכם והמצחיק, הפסיכותרפיסטית פיליפה פרי מגלה לנו מה באמת חשוב ומאילו התנהגויות חשוב מאוד להימנע: ה”עשה” ו”אל תעשה” החיוניים של ההורות.

במקום לשרטט את התוכנית ה”מושלמת”, פרי מספקת נקודת ראות רחבה ומפנה את הזרקור אל האלמנטים שבונים מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים. הגישה המרעננת ונטולת השיפוטיות הזאת תעזור לכם:

להבין כיצד האופן שבו אתם גדלתם משפיע על אופן ההתנהגות שלכם כהורים
לקבל את העובדה שאתם ללא ספק תעשו טעויות, וגם ללמוד איך להתמודד איתן
לשבור מעגלים ודפוסים שליליים
להתמודד עם הרגשות שלכם ושל ילדיכם
להבין את המשמעויות העומדות מאחורי התנהגויות שונות

ספר זה, הגדוש תובנות ועצות מעשיות ומועילות, הוא ספר שכל הורה ירצה לקרוא וכל ילד יקווה שההורים שלו יקראו.

פיליפה פרי היא פסיכותרפיסטית ואשת תקשורת מובילה בבריטניה בנושא הורות. הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו (והילדים שלכם ישמחו שקראתם) נהפך לרב-מכר עולמי וזכה לשבחים. קוראים רבים ציינו כי הם חשו שהתנהגותם ההורית משתנה תוך כדי הקריאה בספר וכי הם למדו לנהל סיטואציות הוריות בצורה יעילה ורגישה יותר.

לרכישת הספר באתר ההוצאה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “משחק אחרון” מאת מרי לו (עריכת התרגום – אירית מילר, איור הכריכה גיא לנמן).
זהו הספר השני והאחרון בסדרת “וורקרוס“.

אֶמיקָה צֶ’ן תמיד העריצה את הידֵאוֹ, אבל אחרי ששרדה בקושי את אליפות וורקרוס וגילתה את האמת על האלגוריתם של המשחק, היא יודעת שאסור לה לבטוח בו. נחושה לשים סוף לתוכניות האפלות של חברה לשעבר, אמיקה חוזרת לוורקרוס, ועד מהרה מגלה שהפכה למבוקשת מספר אחת. הסיכוי היחיד שלה לשרוד הוא זירו, אחיו של הידאו, והצוות האכזר שלו, אבל להגנה שלהם יש מחיר. האם תצליח להשתחרר מרשת הבוגדנות והשקרים שנלכדה בה? וכמה רחוק תעז ללכת כדי להפיל את האדם שהיא אוהבת?

המשחק האחרון הוא הספר השני החותם את הרפתקת וורקרוס שכתבה. הספרים כבשו את לבבות הקוראים והמבקרים ברחבי העולם וכיכבו בראש רשימות רבי-המכר של ‘ניו יורק-טיימס’ ו’יו-אס-איי טודיי’.

לרכישת הספר באתר ההוצאה.

אשמח לראותכם בסדנת תרגום בהנחייתי, בשם “המתרגמים במרכז”, במסגרת כנס “מאורות” הקרוב, המוקדש לספר “המהלכים בקצוות“. (הספר יצא לאור בתרגומי בשנת 2010 בהוצאת גרף, בעריכת ימימה עברון. עורכת הסדרה: גילי בר הלל). הנרשמים לסדנה מתבקשים להכין מראש תרגום של קטע קצר מהספר, המצורף בהמשך.
על הכנס:
המדע הבדיוני והמדע חוקרים את הקצוות. סופרות ומדענים, חוקרות ואומנים שבוחנים מה נמצא בגבולות הידע, הסקרנות והדמיון, ומעבר להם. בספרים, סיפורים, סרטים ותכניות טלוויזיה מתגלים עולמות חדשים בקצה העולם שלנו, ובעולמות שטרם הכרנו. כפי שדיאנה ווין-ג’ונס לוקחת את גיבור הספר שלה לעולמות לא מוכרים שמסייעים לו להכיר את עצמו, כך גם יצירות אחרות מזמינות אותנו לצאת למסעות עד לגבולות המוכר, ולעבור אותם.

הצטרפו אלינו ב-26 בדצמבר להרצאות, פאנלים וסדנאות שמהלכים בקצוות, בין המוכר לזר, בין החדש לעתיק, בין הבדיון למדע. ננסה לגלות את הקצוות של העולם והחברה המוכרים לנו, את מי שנמצאים בשוליים של העולם והחברה האלה, ואת מה ששוכן מעבר להם.

“מאורות” ייערך השנה ב-26 בדצמבר בקמפוס אדמונד י’ ספרא (גבעת רם) של האוניברסיטה העברית בירושלים. לרכישת כרטיסים מראש לחצו כאן.
לרכישת עותק דיגיטלי של “המהלכים בקצוות” (זמין גם לקינדל) לחצו כאן.
לרכישת “עיר הזמן” מאת דיאנה ווין ג’ונס בתרגומי לחצו כאן.

קטע לתרגום לקראת הסדנה:
להמשך הקטע →

סדרת הספרים “נוכרייה“, וסדרת הטלוויזיה “זרה” המבוססת עליה, מתארות מסעות בזמן בין המאה ה-20 למאה ה-18. השמלה שלובשת קלייר במסעה הראשון בין התקופות שונה בתכלית מהחליפה שהיא מעצבת לעצמה בהמשך. ולא במקרה: בגדיהן של הדמויות מִתְבלים, עוברים מיד ליד ומשנים גזרות וסוגי בד, כשהם שוזרים את העבר בעתיד ואת העתיד בעבר. ההרצאה תציג לעומק את התלבושות בארבע העונות ששודרו ובעונה החמישית העתידית, כולל סיפורים מאחורי הקלעים של אתרי הצילומים בסקוטלנד.

* ההרצאה תהיה בתאריך 15.10.19, בשעה 18:00, באולם 2 של אשכול פיס, בי”ס עירוני א’ בתל אביב, רחוב שפרינצק 4.
* אין צורך בהיכרות מוקדמת עם הסדרה – בסוף ההרצאה כבר תדעו הכל, כולל ספויילרים.
* באירוע הפייסבוק של ההרצאה תוכלו לראות חומר מקדים ולשלוח לי שאלות.
* מעט מהחומר שיובא בתחילת ההרצאה הוצג כבר בהרצאתי “מה תלבשי למסע בזמן?” בכנס אייקון 2016. ההרצאה הפעם ארוכה ומקיפה יותר.
*לרכישת כרטיסים לחצו כאן.

דיוויד מרטין, דיוקן של ג’יימס מקפירסון עם עותק של “פינגל”, סוף המאה ה-18

שנות השישים של המאה ה-18 היו תקופת שפל לגאווה הלאומית הסקוטית. התקווה להושיב מלך מבית סטיוארט על כס המלוכה המאוחד עם אנגליה נגוזה בתבוסתם של היעקובינים בקרב קולודן. הכובשים מדרום נקמו ביד קשה בתושבי הרמות. מעבר להוצאות להורג, מאסר וביזה, הם גם אסרו על הלבוש המסורתי, וההיילנדרז נאלצו להחליף את הקילטים הגבריים בלבוש הרכרוכי והלא-נוח של הלואולנדרז – מכנסיים.

בתקופה הקשה הזאת קם ג’יימס מקפירסון (James Macpherson, 1736-1796), מורה ומשורר סקוטי. ספר שיריו הראשון, The Highlander (1758), לא נחל הצלחה מרובה. הוא הפנה את מאמציו לאיסוף ושימור אוצרותיה של התרבות הקלטית העתיקה. מקפירסון נדד ברמות, אסף שרידים של כתבי יד בגאלית והעלה על הכתב דברי שירה שעברו מדור לדור בעל פה. בשנת 1762 יצא לאור הספר הראשון שבו ריכז את תרגומיהם לאנגלית. להמשך הקטע →

הקיץ אני נוסעת לאדינבורו, ללימודי ספרות סקוטית. אוניברסיטאות סקוטלנד מציעות לסטודנטים מרחבי העולם לימודי קיץ בספרות וכתיבה. התוכנית נותנת מלגות למתרגמים מקצועיים עם עניין בתרבות הסקוטית, וברגע שחברתי יעל כהנא-שדמי שלחה לי את המידע התלהבתי והגשתי בקשה. כי אני מתרגמת עם עניין עז בסקוטלנד :-). סיפרתי בין השאר על התרגום של “שם צופן וריטי” מאת אליזבת וויין, שאחת הגיבורות שלו סקוטית ומדברת לפעמים במבטא בולט או במילים מיוחדות לאנגלית הסקוטית (אם כי לא בגאלית, שזאת כבר בעיה אחרת).
לשמחתי קיבלתי את המלגה ובאוגוסט הקרוב, בזמן פסטיבל אדינבורו, אני אגור במעונות הסטודנטים ואזכה לתוכנית לימודים עשירה אך מרווחת, כולל השתתפות באירועי תרבות וזמן לטייל ולחוות את העיר וסביבתה. מלבד פסטיבל התיאטרון המוכר יש גם אירועי אמנות, קולנוע ופסטיבל ספרים בינלאומי גדול. אני מקווה לחוויות תרבותיות רבות ולמזג אוויר נעים.
חומר הלימוד לקורס נמסר מראש, וכבר קראתי את הספרים, הסיפורים, השירים והמחזות שניתנו. רובם לא תורגמו לעברית. בהמשך הבאתי סקירות קצרות על חלק מהם, עם רשמיי האישיים מקריאה, לפני התעמקות במסגרת הלימודים.
מה המאפיינים הייחודיים של הספרות הסקוטית? כרגע אני לא יכולה לומר. סופרים גדולים ומפורסמים שנולדו או חיו בסקוטלנד מוּכרים כחלק מהספרות האנגלית, מארתור קונאן דויל ועד ג’. ק. רולינג. מעטים, כמו וולטר סקוט ורוברט ברנס, נקראים בעולם כסקוטים במובהק, כולל מאפייני שפה מקומיים ייחודיים. כשאחזור, אדע יותר, ואדווח.
להמשך הקטע →

בנדיקט קמברבאץ’ מבקש ממישל אובמה חתימה על ספרה האוטוביוגרפי? זה כאילו בוים במיוחד בשבילי!
בסרטון שהופץ השבוע “נבחרות” ארצות הברית ובריטניה מתחרות ביניהן במשחק מחניים. הקטע היה חלק מתוכנית הבידור של ג’יימס קורדן. מישל הביאה את החברות האמריקאיות שלה, ג’יימס הביא את החברים הבריטים שלו, והכדורים עפו בלהט. אם קראתם את ספרה של אובמה אתם ודאי יודעים כמה היא פועלת לעידוד אורח חיים בריא, כולל פעילות ספורטיבית. היא גם מספרת על הופעות קודמות שלה בתוכניות בידור, וכמה הכנות וחזרות יש מאחורי הקלעים כדי שהתוצאה תיראה ספונטנית ומאולתרת.
בכל אופן, המפגש בין אובמה לבין קמברבאץ’ הצחיק אותי, כי שניהם מככבים בתרגומים שלי. היא באוטוביוגרפיה והוא בתפקיד אלן טיורינג בסרט “משחק החיקוי” המבוסס על “אלן טיורינג: האניגמה”. אם רק היו מביאים את ד”ר רות’ כשופטת במשחק זה היה מושלם!