כשהייתי קטנה היתה לי מטפלת בולגריה. לורה לוי גרה במרחק עשרה בתים מאיתנו בהמשך הרחוב, ואני המשכתי לבוא לבקר אותה גם שנים אחר כך, אפילו כשכבר הייתי בחטיבת הביניים. אני זוכרת היטב את הבית שלה, את החצר שבה גדלו ירקות ועצי פרי, את העיתון בעברית קלה שהיא ובעלה קראו. לכל ארוחה התלוו שם פרוסות עבות של לחם לבן, והקינוח הכי טעים שהיא היתה מכינה היה גרסה פריכה במיוחד של כדורי שוקולד שהיא קראה לה “רולו”, כי העיסה היתה מגולגלת לנקניקיה עבה בתוך נייר פרגמנט ונפרסת לפרוסות. לקח לי שנים להבין בשביל מה צריך לגלגל כדורי שוקולד (ולמה עדיף להכין אותם דווקא בלי מרגרינה).

בכל הדברים האלה ועוד נזכרתי לאחרונה, כשפתאום אחרי שלושים שנה שוב ליוותה אותי חבורה של נשים בולגריות מבוגרות ונחמדות, כמו השכנות והחברות של לורה.”החיים על פי לובקה” מאת לורי גראהם בתרגומו של יואב כ”ץ הוא ספר משובב נפש, אוהב חיים ואדם. באזז ווקסלר, מפיקה שפילסה לה דרך בעשר ציפורניים משויפות לחוד החנית של המוזיקה הצעירה, נאלצת ללוות את מסע ההופעות הבינלאומי הראשון של להקת “הסבתות מגורני”, חבורת בולגריות כפריות שזאת הפעם הראשונה שלהן מחוץ לארצן הקומוניסטית לשעבר.
מפגש הענקיות בין באזז, אשת העולם הגדול המתוחכמת, לבין לובקה בעלת ההגיון הבריא והלב הרחב, מספק שפע מצבים קומיים. אלה כוללים, בין השאר, נעלי קרוקס זרחניות, אלכוהול תוצרת בית, שלל חומריים כימיים ויותר מכבשה אחת.

המתרגם התמודד בהצלחה רבה עם שלל מינוחים וניסוחים מתחומי מוזיקה אזוטריים ושלל תחומי התרבות הפופולרית והצליח לשבץ אותם בצורה חלקה בעברית, משימה לא קלה בכלל. הנה פרק לדוגמה מתחילת הספר.

אבל אין ספק שבאופן אישי ההנאה הגדולה ביותר שלי מן הספר נבעה דווקא מדמותה המשנית יחסית של המתרגמת המצטרפת ללהקה, ובעיקר מן התרגום המבריק של יואב כ”ץ לשיבושי הלשון המלבבים שלה. מרילין מונרו, אם אני לא טועה, אמרה פעם שהאתגר הכי גדול לשחקן הוא לשחק תפקיד של שחקן גרוע. אז כנראה שאחד האתגרים הגדולים של מתרגם טוב הוא להתנסח כמו מתרגם גרוע. הנה, תראו:

שמי אולגה אילייבסקה. אני תורגמנית בולגרית בהצלחה מוסמכת. בוגרת מכון פלובדיב לתורגמנים משנת 1982, מאומנת באנגלית ובגרמנית. ואכן תרגמתי אורחים רמי מעלות בבולגריה. לדוגמאות: מזכיר כללי של איגוד כורי הפחם ואלוף קליעה למטרה ידוע בעולם כולו, לן נוריס. גם אכן תרגמתי בשטח מדינות שונות כמו האי ווייט וארצות הברית של אמריקה למען גלגולים עולמיים של מוזיקה בולגרית.
…
המנהיגה של סבתות מגורני, שם שלה לובקה לילובה. עוד לא דיברתי איתה עדיין. אין לה טלפון במקום של מגוריה. לכן אכן דיברתי עם סטנקה סטויאנובה. יש לה טלפונייד, למרות שהיא סבתא זקנתית מכולן בעלת שבעים וחמש שנה. לפי דעותי זהו גיל מבוגר מדי לגלגול תרבותי. ייתכן להיות שהיא תמות ותעשה עבודה גדולה לי.
…
בלי ספק אלה אינן סבתות בלי צרות. יש להן רעיונות בלתי-נכונים בנושא הגלגול המתקרב בממלכה המאוחדת. אני היגדתי להן, על סבתות מגורני להיות שגרירות של תרבות בולגרית. אסור להן לעשות התנהגות רעה מול מנהל רם דרג של הקלטת דיסכּים, מר באזז ווקסלר.

דרך אגב, אחת ממעלותיו של הספר היא היחס לאולגה, שאמנם מוצגת כטיפוסה די מעצבנת, ובכל זאת לא סובלת גורל אכזר במיוחד.

אולגה וחברותיה הזכירו לי דוגמה נוספת, מתוך “משימתו של המתרגם הזה” מאת טוד חזק לואי, בתרגומו של יצהר ורדי. מדובר בסיפור כבד בהרבה, אבל היה בו אתגר תרגומי דומה:

גברים וגברות נכבדות:
אני עושה לכם את המכתב הזה כדי לבקש מעזרתכם. אני רוצה לנסוע בקרוב לארץ שהיא שלכם כדי לפגוש שם את המשפחה המקיפה שלי עוד שלושה חודשים. לפני יותר שנים קרה משהו קשה וזה בגללי שבגלליו אני לא בקשר עכשיו וקודם עם המשפחה המקיפה הזאת. אני כואב מזה מאוד. המזלות שלי הם עכשיו שאני מותר לטייל לארץ שלכם כדי להתפגש עם המשפחה המקיפה הזאת בשביל לבקש סליחה. אבל לא אנגלית אני מדבר. בבקשה, אז, בבקשה אני ישלם לתרגום. 19 אוקטובר בשנה הזה. אני כל כך רוצה נפגש עם האיש המתרגם, לפני זה שבוע מהפגישה עם המשפחה המקיפה.
אני מודה אותכם
גוראן וַנסָליביץ’

ולסיום הנה דוגמה של המוזיקה המככבת בספר: