הפעם, אוסף קישורים הנוגעים לבגדים ותלבושות.
ראשית, אסופת תלבושות שיצר ב-1902 האמן הצרפתי אלבר ברגרה, בניסיון לדמיין איך יראו נשות העתיד בשלל עיסוקים, החל מדרגות שונות בצבא, דרך סטודנטית, עורכת דין ורופאה ועד לחברת פרלמנט. הוא אולי לא היה רציני במאה אחוזים, אבל נראה לי שהוא והדוגמניות נהנו.

תלבושות, במיוחד תקופתיות, הן הנושא של הבלוג המקסים “תלבושות ממוחזרות“, המתעד הופעות חוזרות של חלקי לבוש ואביזרים בסרטים ובסדרות טלוויזיה לאורך השנים. יש שם פוסטים מרתקים, כמו “שמלת הווילון” המפורסמת מ”חלף עם הרוח”, שמלת הפסים הזאת, בהשראת ציורים של טיסו, או שמלת משבצות שאותרה כמעט בעשר יצירות שונות.

לעומת זאת, בסדרה “נוכריה” לפי ספרה של דיאנה גבלדון לא נעשה כמעט שימוש בתלבושות קיימות. מעצבת התלבושות של הסדרה, טרי דרסבך, מנהלת בלוג מרתק שמתעד את עבודתה. היא מספרת על השראה, מקורות ידע והחלטות מעשיות שמתקבלות בשטח. שלל הצעיפים הסרוגים שמאפיינים את קלייר, למשל, נולדו כדי שהשחקנית בעלת צוואר הברבור לא תקפא בקור הסקוטי. לצערה של ההפקה, לא היו תלבושות מוכנות מתאימות והם הכינו כמעט הכל מאפס. בימים אלה עובדים על העונה השנייה, שמתרחשת בחלקה בחצר המלוכה הצרפתית, ויהיו בה תלבושות מפוארות מאוד.

דרסבך מתארת את העבודה על שמלת הכלולות המפוארת, ואת המשמעות העמוקה מאחורי (או שמא מתחת) לחצאיות הסקוטיות. אגב, אפשר לראות הדגמה של לבישת הקילט, מתוך הסדרה, ואילו כאן יש סרטון הדרכה מודרני לתלבושת רשמית מלאה.

נעבור לשנות הארבעים של המאה העשרים: מוזיאון ויקטוריה ואלברט מציג לצפייה והורדה מדריכי סריגה משנות הארבעים, כולל סוודרים, כפפות וגרביים (משם לקוחה התמונה בפוסט). זאת בדיוק התקופה שבה מתרחש “שם צופן: וריטי“, שיצא לאור בקרוב בתרגומי. הסופרת, אליזבת וויין, היא לא רק טייסת, אלא גם סורגת בעצמה, והכינה שחזורים של כמה פריטים שהיא מתארת בספר.

אם כל התלבושות האלה עשו לכם חשק, מצאתי ריכוז מעולה של הדרכות תפירה באתר הזה.