ובמילים אחרות: ספרו המונומנטלי של דגלס הופשטטר, “גֶדל, אֶשר, באך“, רואה אור בעברית, בהוצאת דביר. תרגמו אותו לעברית טל כהן וירדן ניר־בוכבינדר, שהחלו את העבודה על תרגום הספר לפני 16 שנה.
הם בישרו על הופעת הספר באתר האייל הקורא וזכו כמובן לשפע שבחים והתפעלויות. אני חושבת שהם גם יזכו מיום זה והלאה, בשתי ידיים קשורות מאחורי הגב, בכל תחרות תלונות של מתרגמים על הספר הבלתי אפשרי שנפל בחלקם.

“הספר עוסק במשפטי האי־שלמות של קורט גדל, בציוריו של מאוריץ קורנליוס אשר, במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך, בתהליכים הגנטיים בתא החי, ונוגע בעוד מבחר רחב של נושאים. בין כולם מקשר נושא האזכור העצמי (דוגמת פרדוקס אפימנידס: “משפט זה הוא שקר”), ו”הלולאה המוזרה” (או “מדרג סבוך”) שעשויים להיווצר בגללו. כל אלו מגיעים לבסוף לדיון בשאלת מהות התודעה האנושית, והיכולת למכּנה.

זהו ספר עיון, אך הוא משלב דיאלוגים קומיים בין דמויות בדיוניות – אכילס והצב, שאותם שאל הופשטטר מלואיס קרול, ששאל אותם מזנון היווני. אליהם מצטרפות דמויות נוספות. הדיאלוגים מדגימים את הנושאים הנידונים בספר, והם רוויים במשחקי מילים מתוחכמים.”

כבר כתבתי ש”גדל, אשר, באך” מחכה לי על המדף כבר כמה שנים. עכשיו הוצאתי אותו ואנסה להתקדם בו. אני ממליצה בחום לנצל את ההזדמנות לקרוא אותו בעברית, ומקווה שתהיה גם הזדמנות לשמוע או לקרוא את רשמיהם של המתרגמים הנועזים.