הוצאות “ספרים בעלמא” ו”אהבות” משלימות את פרויקט תרגום ספריה של ג’יין אוסטן במהדורה מיוחדת של הספר גאווה ודעה קדומה“. התרגום החדש והנהדר של קטיה בנוביץ’ מלווה הערות מחכימות שהוסיפה אביגיל קנטורוביץ’ ואיורים של עומרי קורש.
שמחתי להשתמש בידע שלי בהיסטוריה של האופנה (ובכלל) כדי לעזור בכמה מההערות והאיורים.
ההערות ב”גאווה ודעה קדומה” אינן מפרשות את הטקסט עצמו, שהרי כתיבתה של אוסטן מבריקה ועומדת בזכות עצמה. מטרתן להסיר את הלוט מעיניהם של קוראים מודרניים שאינם מודעים לדקויות התרבותיות של האצולה הזעירה בתחילת המאה ה-19 בבריטניה. הסכומים הכספיים המצויינים בספר מומרים לערכים עדכניים, כדי שנבין עד כמה דארסי עשיר באמת וכמה יקרים רהיטיה של הליידי דה ברג. ההסברים על פריטי לבוש עוזרים להבהיר לקוראת הלבושה ג’ינס וטריקו (או בגד ים בבריכה), את אורח החיים של נערה שיכולה להרשות לעצמה רק סרט חדש לעיטור הכובע מהעונה שעברה. להמשך הקטע →

לאחרונה השתתפתי בפרויקט “50 נשים על 50 גוונים של אפור” שפורסם ב”הארץ” במלאת עשור לפריצתו של הספר המצליח. אני איפשהו בסוף הרשימה, שפתוחה רק למנויי האתר, כך שקטנים הסיכויים שהגעתם אלי, ודווקא יש לי דברים מעניינים לומר, שמן הסתם לא נכללו במספר המילים המועט שהוקצה לכל מרואיינת.

ראשית, הבהרה: “50 גוונים של אפור” הוא לא הפואנטה. אני לא אוהבת את הספר, נרדמתי בסרט, אני שותפה לרוב הביקורות השליליות על רמת הכתיבה, המסרים בעלילה וכו’. מה שיש לי לומר כמעט לא מתייחס ספציפית אליו.

מה שכן מעניין אותי, כבר שנים רבות, הוא ההיבט החברתי של ז’אנרים פופולריים בכלל ורומנים רומנטיים בפרט. בשנות התשעים כתבתי תזה על תולדות המדע הבדיוני בישראל. למדתי בין השאר על הִתקבלות של יצירות פופולריות. קראתי את הניתוח של אומברטו אקו לספרי ג’יימס בונד, שמסביר את ההנאה שאנחנו שואבים מתבניות מוּכרוֹת ובהמשך יישמתי אותו בהרצאה על ספרי הדרקונים של אן מק’קפרי.
התעמקתי במחקר פורץ הדרך של ג’ניס ראדוויי, “Reading the Romance” – היא דיברה בשנות השמונים עם קוראות רומנטיקה אמריקאיות כדי להבין מה הן מפיקות מהספרים, והתשובות היו שונות מהסטריאוטיפים שכיכבו עד אז, ומופיעים עד היום, על עקרות בית משועממות ומטומטמות. מאז נעשו כמובן ניתוחים נוספים ומתקדמים יותר. בשנה שעברה קראתי גם את הגישה של מאיה רודייל, סופרת רומנטיקה בעצמה שמגדירה אותם “ספרים מסוכנים לבנות“:
להמשך הקטע →

בכנס אייקון 2016 – משחקים שנערך בשבוע שעבר השתתפתי בפאנל שבו הצגנו עבודות אקדמיות שנכתבו על המדע הבדיוני בישראל וקהילות החובבים.

מנחה הפאנל היה אהוד מימון, עורך אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ועורך האסופה “היֹה יהיה”. האירוע התקיים כחלק מרצועת 20 שנה לאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ואייקון ה-20.

אתם מוזמנים לקרוא את העבודות שעליהן דיברנו בשלמותן בקישורים הבאים:

עבודת התזה שלי, “מדע בדיוני בישראל“.

הילה אלוני: מנהלת תקשורת שיווקית וגיקית, חקרה את הפקת ההקרנות הפעילות הקהילתיות של המחזמר של באפי כמקרה מבחן להתגבשות קהילת חובבי מד”ב ופנטזיה.

נעמי כרמי: מנהלת דיגיטל, מחברת העבודה האקדמית “חובבי מד”ב ופנטסיה בישראל – בתוך הרשת ומחוצה לה“.

ד”ר ליאור גלרנטר: חוקר חובבים בדימוס. כתב את עבודת התזה שלו על קהילת החובבים בישראל.

בתמונה – חבורה אחרת שבה השתתפתי באייקון, תחפושת קבוצתית בנושא “גאווה ודעה קדומה וזומבים”

היום בשעה חמש תשודר בגלי צה”ל התוכנית “ספרים, רבותי, ספרים” שתקדיש פינה לג’יין אוסטן, לכבוד יום השנה ה-199 לפטירתה, שחל השבוע וציפי גון-גרוס תקריא קטע מתוך “ליידי סוזן” בתרגומי.
בנוסף, במוסף “הארץ” יש כתבה מרתקת מאת נעה מנהיים על גלגוליו השונים של רומן המכתבים לאורך השנים, כולל אזכור של “ליידי סוזן”, הכתוב בסוגה זאת (הידעתם שגם “תבונה ורגישות” נכתב מלכתחילה כרומן מכתבים? אוסטן שינתה את צורתו בהמשך, ורק אז הוציאה אותו לאור).
המתעניינים בסרט “אהבה וידידות” על פי “ליידי סוזן” מוזמנים לקרוא כתבה המתמקדת בתלבושות הסרט ולראות את הכוכבת, קייט בקינסייל, מפרשנת בשנינות כללי נימוסין של המאה השמונה-עשרה.

אפרופו תלבושות מן המאה השמונה-עשרה, כנראה שהעניין שלי בסדרת הספרים והסרטים “נוכרייה“, כבר נודע ברבים…

יצא לאור בתרגומי “ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן בתוך הספר “אהבה וידידות”, הכולל גם את כתבי הנעורים של אוסטן בתרגומה של סטלה פנטופל.
אני מודה לעורכת מיכל לעדן וכמובן לשי סנדיק שנתן לי הזדמנות לנעוץ שיניים בממתק הזה. הנה חלק ממה שכתב שי על הספר:

ההתרגשות הרגילה שמלווה אותי בכל ספר שיוצא אצלנו גדולה פי כמה היום, כשאני מחכה לרותי מקורדובה שתעדכן אותי ש”אהבה וידידות”, התרגום הראשון לעברית של יצירותיה המוקדמות של ג’יין אוסטן, מוכן ומזומן לאיסוף.
כי בניגוד ל”תבונה ורגישות” ו”אמה” שהיו תרגומים שניים או שלישיים, זו הפעם הראשונה שאפשר יהיה לקרוא את “ליידי סוזן” ואת “כתבי נעורים” בעברית ולפגוש אוסטן קצת אחרת. אוסטן שכותבת כדי להתנסות בכל סוגה שקיימת בתקופתה כדי להתלמד, שמחברת סיפורים ומחזות שיצחיקו את בני משפחתה ושבתכל’ס, לא דופקת חשבון לאף אחד. היא כותבת מה שבא לה ואיך שבא לה. יש משהו מקסים ונוגע ללב כשרואים סופרת נולדת – מתפתחת מנערה סקרנית ושובבה עם כשרון אדיר שהניצוצות שלו נגלים גם בקטעים הבוסריים יותר והופכת אל מול עיני הקורא לסופרת בשלה ומורכבת, כותבת שמצליחה לרגש אותנו מאתיים שנה אחרי מותה.
הספר כבר נמצא בכל החנויות הדיגיטליות וכמובן באתר שלנו.

“ליידי סוזן” הוא רומן מכתבים. זה המכתב הראשון:

להמשך הקטע →

הנוהג הרווח בתרגום ספרים לעברית הוא המרה של מידות זרות לשיטה המטרית ההגיונית והטובה, המשמשת אותנו בארץ.
אם אין סיבה מיוחדת שלא לעשות זאת, נמיר מיילים לקילומטרים, אינטשים לסנטימטרים, טמפרטורות פרנהייט לצלזיוס וכולי.
ככלל, לא רצוי שהקורא יתעכב בחישובים בעל פה כשהוא יכול לקבל תמונה מנטלית ברורה של המידה שבה מדובר.
בעבר היו אתרי המרת מידות חבריו הטובים של המתרגם, אבל היום גוגל יודע הכל, וצריך רק לכתוב לו “5 מייל לשעה בקמ”ש” כדי לקבל את התשובה.
ההמרה צריכה להיות מדויקת ככל האפשר, בלי לפגוע בהיגיון הפנימי של הטקסט. במדריך טכני חשוב לדייק ברמת המילימטר בקוטר הבורג, אבל אם גיבורי הרומן יוצאים לטיול של מייל, אולי יהיה טבעי יותר לומר שהם הלכו קילומטר או שניים. ואם הגיבורה רואה דרגש בגובה foot הרי שזה אומדן בלבד, ויהיה קצת טיפשי לכתוב שראתה שגובהו 30 ס”מ וחצי. לפעמים מתאים יותר לומר שהגיע לאמצע השוק שלה.

הנה דוגמה ממשית להעברת רוח הדברים. ב”ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן שתרגמתי מדובר על נסיעה בת 30 מייל. מצד אחד – לקוראים בארץ יכול להיות קשה להמיר בראש שלושים מייל לכחמישים ק”מ, מצד שני ג’יין הרי לא הכירה מידות מטריות. הפתרון שלנו בסופו של דבר היה לכתוב “נסיעה בת כחמש שעות”, כיוון שבמהדורה המוערת של כתבי אוסטן כתוב שכרכרה נוסעת במהירות ממוצעת של כשישה מייל לשעה.

הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל נערך השבוע בירושלים והיה כרגיל מלא עניין ומפגשים נעימים. תודה ושבחים לצוות המארגן, ובראשו שרה ירקוני ושריתה קראוס.

לעונג היה לי להשתתף בפאנל “אוסטן מימין לשמאל” שהציג את צוות התרגום והעריכה של כתבי ג’יין אוסטן לעברית.
בפאנל השתתפו שי סנדיק מהוצאת תמיר-סנדיק, שהתחיל את המבצע כולו עם ההוצאה של “תבונה ורגישות” בתרגומו. לצדו העורכות רחלי לביא ומיכל לעדן והמתרגמות אינגה מיכאלי, לי עברון-ועקנין ואני. אתם מוזמנים לראות, או אולי בעיקר לשמוע, שעה של דיון מלא אהבה ספרותית והתלבטויות תרגומיות.

בפסטיבל סאנדאנס הייתה השבוע הקרנת בכורה של ״אהבה וידידות״, סרט המבוסס על הנובלה ״ליידי סוזן״ מאת ג׳יין אוסטן.
אני עובדת בימים אלה על תרגום ראשון לעברית של רומן המכתבים הזה, שיצא לאור בקיץ בהוצאת “תמיר סנדיק” בשיתוף עם הוצאת “אהבות”. ביחד איתו יצאו לאור גם כתבי הנעורים של אוסטן, בתרגומה של סטלה פנטופל.
“ליידי סוזן” מתייחד בין ספריה של אוסטן בגיבורה נכלולית במיוחד, המקדישה את כל מעייניה להפלתם בפח של גברים רבים ככל האפשר. במאי הסרט ויט סטילמן מספר בראיון ל”וואניטי פייר” שנמשך לעיבוד הספר בזכות השנינות והממד הקומי שמצא בו.
בתמונה – כוכבות הסרט קייט בקינסייל וקלואי סביני. לחצו כאן כדי לראות תמונות נוספות מן הסרט, כולל הפוסטר שלו.