כנס אגודת המתרגמים בישראל בשבוע שעבר היה מוצלח מאוד, מהנה ומעניין. כל הכבוד לצוות המארגן, ובראשו שרה ירקוני ושריתה קראוס.

אני רוצה להציג בקצרה נושא חדש לחלוטין שנחשפתי אליו בכנס, והוא פעולות מתוחכמות באפשרויות החיפוש וההחלפה של מעבד התמלילים וורד.
הנושא עלה בהרצאתה של אלן סינגר על הכנה והמרה של קבצים, וגם בהרצאה אחת נוספת לפחות. אציג אותו בקצרה, ומתוך הבנה שהוא מאפשר פעולות מתוחכמות בהרבה.
להמשך הקטע →

במהלך שיפוצים בבלצ’לי פארק התגלו ניירות טיוטה של אלן טיורינג ששימשו כחומר בידוד לגג. החומרים שהתגלו נדירים, למעשה חד-פעמיים, כיוון שבסוף מלחמת העולם השנייה הושמד רוב-רובו של החומר ששימש לפיצוח הצפנים הנאציים, מטעמי ביטחון.

וזה הזכיר לי את הקטע האלמותי הבא מתוך “שלושה בסירה אחת” מאת ג’רום ק. ג’רום (בתרגומו של יאיר בורלא):

מסתבר, שאבות אבות אבותינו היו בעלי טעם אמנותי מצוין, שהרי כל שכיות החמדה ואוצרות האמנות של ימינו, שנחפרו מן האדמה בעמל רב, לא היו אלא כלים של יום-יום לפני מאות בשנים…
קחו, לדוגמה, את כלב החרסינה, המקשט את שולחן הלילה בחדרי. זהו כלב לבנבן, עיניו כחולות-טרוטות, חטמו אדום חִורין, עטור שני כתמים שחורים. ראשו מתוח לצדדים באורח משונה ומאומץ והבעת פניו אומרת חביבות גובלת בטמטום. אין הוא מוצא חן בעיני. מנקודת מבט אמנותית הוא אפילו מעורר בי מורת-רוח עצומה… אולם בעוד חמש מאות שנה, יש להניח, שאיזה ארכיאולוג מושבע יחפור אי שם בנבכי העבר ויעלה את כלבנו ממעמקי האדמה, חסר שתי רגלים, קצוץ זנב וחרומף. הוא ינוקה בזהירות במברשת רכה ויירחץ בחומרים מיוחדים ויועמד אחר כבוד במקום, אשר בו יוכלו הבריות לבחון אותו ולרדת לעמקה של אמנות אמיתית. הם יתפעלו מגונו המופלא של חטמו ויביעו אלף השערות ואחת לגבי יופיה המופלא של אותה חתיכת זנב שאבדה לנצח מקרב שכיות האמנות…
אלפי שוחרי אמנות יעמדו משתאים למראה העיצוב המופלא של ידית סיר הלילה של בננו הקטן, או לנוכח העיבוד הנפלא של טבעת המוצץ, שתחבנו אל פיו, שעה שנלאינו נשוא את זעקותיו.

אגב, מומלץ להמשיך גם לידיעות נוספות על בלצ’לי פארק מהאתר שאליו קישרתי בידיעה הראשונה.
ולקרוא את “שלושה בסירה אחת“. כן, גם בפעם האלף.

אספתי כמה קישורים טובים הנוגעים לאלן טיורינג ולביוגרפיה שלו מאת אנדרו הודג’ס שיצאה לאור בתרגומי.

במסגרת יחסי הציבור של הספר, והסרט המבוסס עליו, “משחק החיקוי”, התראיינתי בתוכנית טלוויזיה על הסרט (והיא מובאת כאן) ולתוכנית “רבע לדיגיטל” בגלי צה”ל (קישור להאזנה). בערוץ הראשון שודרה כתבה על טיורינג, באותו הקשר.

ועוד:

ראיון של אבי בליזובסקי אצל ליאת רגב בתוכנית “מעבירים לראשון”, ב-23 ביוני 2012, לכבוד 100 שנה להולדתו של אלן טיורינג.

האניגמה של טיורינג – הרצאה מפי ד”ר כרמל ויסמן

מחווה מטעם מחלקת המתמטיקה של אוניברסיטת קיימברידג’ (אנגלית)

סטיבן פריי וצוות הקומיקאים של QI דנים באניגמה ובטיורינג. בין השאר, פריי מספר ששאל בכיר בחברת אפל האם הלוגו של החברה קשור להתאבדות של טיורינג, ונענה שהסיפור לא נכון, וחבל. (אנגלית)

הסבר מפורט עם הדגמה של פעולת הבומבה, המכונה שנבנתה לפיצוח האניגמה. (אנגלית)

כתבה מעניינת מאת רונן דורפן.

ולסיום, בדיחה (רצינית):

בספר בשם “מהיר ממחשבה” (Faster than Thought), שהיה תיאור שלם ועדכני של המחשבים הבריטיים ב-1951–1952, אלן טיורינג מוזכר מעט מאוד. במונחון הספר מופיע ערך אחד הנוגע לו:

מכונת טיורינג (Türing Machine). ב-1936 כתב ד”ר טיורינג מאמר על תיכון ומגבלות של מכונות חישוב. משום כך הן נקראות מדי פעם על שמו. שתי הנקודות מעל האות u הן סרח עודף ולא-רצוי, שנוסף, יש להניח, מתוך רושם שכל דבר סתום עד כדי כך להבנה חייב להיות גרמני במוצאו.