אני שמחה לספר שהפעם לא רק אבקר אלא גם אשתתף בכנס נהדר שמארגנות חבורת נערות מבריקות ונמרצות.
הכנס השלישי של “נוער קורא” יתקיים ביום שני, ה-17.8, בין 11:00 בבוקר ל-18:00 בערב, באודיטוריום ע”ש סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב. הכנס כולל החלפה/מכירה של ספרים יד שנייה – המשתתפים מוזמנים להביא ספרים שהם רוצים למכור ולקנות תמורתם או בכסף ספרים אחרים.
בשעה 13:00 תתחיל ההרצאה הראשונה, ובה גילי בר-הלל, רוני בק ואני נספר על הספר הנפלא “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת’ וויין ועל תהליך התרגום שלו לעברית. גילי בחרה את הספר להוצאת “עוץ” שלה, אני תרגמתי ורוני ערכה את התרגום.
בהמשך הכנס יהיה פאנל סופרות והרצאתה המעולה של קרן לנדסמן על “מנהיגות, מורדות ומתבגרות”. בין לבין יהיו אירועים נוספים והמון התרגשות של הקוראים והקוראות הצעירים.
הפרטים המלאים על הכנס כאן.

פוסט אורח מאת חברתי אינגה מיכאלי:

הסופרת ג’ואן האריס תיארה ברצף טוויטים את היחס השוביניסטי שהיא סופגת בתעשיית הספרות (בקישור, הרשימה המלאה באנגלית. תרגום לעברית כאן).
בין השאר, היא קבלה על ההתייחסות המופרזת למראה החיצוני שלה ועל כך שהיא (וסופרות אחרות) נשאלות שוב ושוב על הספר “50 גוונים של אפור”, למרות שספריהן אינם קשורים אליו ואינם דומים אליו. סופרים גברים, לעומת זאת, זוכים לשאלות הנוגעות הרבה יותר לתוכן של ספריהם מאשר לניסיונות לכאורה לאזן בין כתיבה לחיי משפחה.

תרגמתי שלושה ספרים של ג’ואן האריס – את “נעלי סוכריה” (מעין המשך של “שוקולד” המפורסם), את “אותיות הכשף” (ספר פנטזיה לנוער) ואת “ג’נטלמנים ושחקנים” (ספר מתח פסיכולוגי ואינטלקטואלי עם סוף שישאיר אתכם פעורי פה).

היא כותבת גיבורות חזקות (כן, בדרך כלל נשים), והספרים שלה עוסקים בשאלות של זהות מגדרית, קבלת האחר, נקמה ועוד שלל נושאים, אז לומר עליה שהיא כותבת ספרים מתוקים על אוכל זה סקסיזם מהסוג הכי מטומטם שיש.

אם תשאלו אותי על איזה מתוך השלושה אני הכי ממליצה, אז על האחרון. כי אני אמנם אישה, אבל מה לעשות שאני אוהבת ספרי מתח אינטלקטואליים עם סוף מפתיע…
מה גם שעבודת התרגום היתה כאן מאתגרת במיוחד (תקראו ותבינו, אני לא מספיילרת), ואפילו זכיתי עליה לשבחים:

“ראוי לציין לשבח את עבודת התרגום רצופת המכשולים שעמדה בפני אינגה מיכאלי, הלוקחת חלק גדול בהפיכת הספר למוצר ספרותי מורכב ומתוחכם, המותיר את הקורא המשתאה כמעט המום לנוכח ההיפוך המוחלט, ומפתה אותו לקרוא את הספר שוב מן ההתחלה מיד בסוף הקריאה.”

הביקורת המלאה כאן.

הספר ראה אור בהוצאת כנרת, ואת העריכה עשתה נאוה צלר הנהדרת, שותפתי המלאה לשבחים בביקורת.

חשבון הטוויטר של ג’ואן האריס
חשבון הטוויטר של אינגה מיכאלי