השבוע* חל יום הולדתו של אלן טיורינג, אחד הגאונים הגדולים של המאה העשרים. בימים אלה** אני מתרגמת את הביוגרפיה שלו, ספר עב כרס ומרתק.***
לטיורינג היה תפקיד מרכזי בפיצוח קוד האניגמה וצפנים גרמניים אחרים במלחמת העולם השנייה. מאמרו “מספרים ניתנים לחישוב” הניח את היסוד למדעי המחשב המודרניים ובשנים שאחרי המלחמה הוא המציא את תחום המחשבים כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

זאת חווייה סוריאליסטית לתרגם טקסט שעוסק בבסיס הלוגי של מכונות הענק הרועשות על המחשב הנוכחי שלי, עם כל תוכנות העזר המתוחכמות.

זאת לא הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם טיורינג. הוא הופיע בתפקיד אורח קומי כמעט בספר “צפירת הרגעה” מאת קוני ויליס שתירגמתי עבור הוצאת “גרף”****. שם, טיורינג האקסצנטרי נוסע על אופניו בשבילי בלצ’לי מבלי לשים לב למתרחש סביבו ודורס את אחד מגיבורי הספר, שהגיע מהעתיד. המבקר נבהל, לא כל כך מן הנפילה, אלא מפחד שהאירוע יפגע ביכולתו של טיורינג להכריע את המלחמה.

פרטים נוספים על אלן טיורינג אפשר לראות בדף של הגוגל דודל שהוקדש לו ביום הולדתו המאה, ובספר “האיש שידע יותר מדי” מאת דיוויד לוויט בתרגומה של יעל סלע-שפירו.

* תודה ליעל שהזכירה לי.
** למעשה, בחודשים אלה.
*** גם בספר יש המון הערות שוליים.
**** עדיין לא יצא לאור.

במסגרת המלצות קריאה לקיץ של מגזין Traveler ממליצה הסופרת ג’ניפר ויינר על “ניצוץ באפילה” מאת סוזן אייזקס, שתרגמתי בהוצאת “נירם”.

… בספר הזה יש כל מה שהייתם רוצים לקחת איתכם לחוף הים – מזכירה אמיצה ומצחיקה שמאוהבת בבוס שלה, שהוא חתיך כל-כך שאי אפשר להאמין (ובאמת אין מה להאמין לו). הבחורה תופסת את הבחור, אבל הסיפור רק מתחיל בזה, כי אמריקה נכנסת למלחמה. יש הרפתקאות, וסכנה ותשוקה סודית ומרגלות יפהפיות אוחזות אקדחים, ו… אתם יודעים מה? לכו תשיגו לכם את הספר עכשיו, ותודו לי אחר כך.

המלחמה שבה מדובר היא מלחמת העולם השנייה, והמזכירה האמריקנית, גיבורה אמיתית, מתנדבת להיות מרגלת בגרמניה הנאצית. הספר טוב בהרבה מהסרט שנעשה על פיו, בכיכובם של מייקל דאגלס ומלאני גריפית. העלילה סוחפת ומותחת והדמויות מעניינות.
כמו בספרים אחרים של אייזקס, יש סבתא יהודיה חכמה, חתיך בלונדיני בוגדני ודמות ראשית נשית שאפשר להזדהות איתה בלי להתבייש.

לצערי לקוראים בעברית יהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא את הספר היום, אבל גם אני ממליצה לחפש אותו בספריות או בחנויות יד-שנייה. למי שמעוניין לקרוא אותו דיגיטלית ובאנגלית: Susan Isaacs, Shining Through.
הספר והסרט שנעשה לפיו מוזכרים בשני פוסטים באתר “מה תלבשו למסע בזמן?” שבו אני כותבת על תלבושות: “מה תלבשו למסע ריגול?” ו”חליפת כוח אדומה“.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת יניב “קיסר” מאת סטיבן בקסטר.
זהו הספר הראשון בסדרת “מארג הזמן” רחבת היריעה, ההמתקדמת לאורך ההיסטוריה של בריטניה מימי האימפריה הרומית ואילך. הסדרה היא היסטוריה אלטרנטיבית: היא מבוססת על תחקיר היסטורי עמוק ונרחב, אבל כחוט השני עוברת לאורכה נבואה מיסתורית שלכאורה הגיעה מן העתיד והיא מעצבת את חייהם של גיבורי הספר בתקופות השונות.
ערך את התרגום: אהוד מימון.

הצילום באדיבות המו”ל, רון יניב, ששלף את הספר ממכבש הדפוס הישר לשבוע הספר.

שבוע הספר עכשיו, הזדמנות מצוינת לקנות ספרים הישר מן ההוצאות לאור, מבלי שעשרות אחוזים מן המחיר ינשרו בדרך לכיסיהן של רשתות הספרים. נצלו את ההזדמנות לקנות ספרים חדשים בהנחה!

והפעם – פרויקט מיוחד במסע בין בלוגים. אני וקבוצת עמיתים בחרנו כל אחד עצה משלו ועצה של מתרגם אחר, ואנחנו מפרסמים אותן במקביל. בסוף הפוסט תוכלו לעבור לאתרים האחרים.

ההמלצה שלי:

הספר Le Ton beau de Marot מאת דאגלס הופשטטר הוא אחד הטקסטים המרתקים שקראתי בכלל, ועל תרגום בפרט.
הופשטטר מעלה בספר משלל תחומי העיסוק שלו: מדעים קוגניטיביים, אינטליגנציה מלאכותית, שפות, מוזיקה ומתמטיקה.
הוא לוקח שיר צרפתי עתיק, קטן וחמוד, Ma Mignonne מאת קלמן מארו, ומציג עשרות תרגומים, שלו ושל אחרים. הנוסחים השונים לוקחים את הגדרת התרגום, לָשִׁים אותה, מותחים ויוצרים לה צורות חדשות.
מסביב להם הוא טווה טקסט עשיר ומחכים, וגם מעוצב לעילא מן ההיבט הגרפי, שיש לו חשיבות רבה עבורו. (זאת ככל הנראה אחת הסיבות לכך שעדיין אין אפשרות לרכוש את הספר בנוסח דיגיטלי). בין השאר, הופשטטר דן בעבודתם של המתרגמים שהעבירו לשפות שונות את ספרו “גדל, אשר, באך“, בייבגני אונייגין, ביצירתו של סטניסלב לם ועוד ועוד.

עדכון:
הפודקאסט המצוין רדיולאב הקדיש פרק לתרגום, כולל ראיון ארוך עם הופשטטר בעניין תרגום בכלל ושירו של מארו בפרט. (כאן)

ההמלצה שלה:

אביגיל בורשטיין, מתרגמת מצרפתית ואנגלית לעברית, מהבלוג אותיות, סימני פיסוק ורווחים:

בשבועות האחרונים אני עובדת עם כלי קטן וחמוד שחוסך לי זמן. Ditto הוא מולטי-קליפבורד פשוט (וחינמי כמובן), כלומר אפשר להעתיק לתוכו כמה כניסות שרוצים ובקלות רבה לשלוף משם דברים שהעתקתי פנימה אתמול או בתחילת הספר. אני משתמשת בו יותר ויותר כתחליף לטקסט אוטומטי במקרה של שמות וכד’.

אני מחזקת את ההמלצה של אביגיל. אני עובדת עם דיטו כבר למעלה משנה, והוא אכן תוסף מצויין להעתקה-הדבקה. הוא שומר פריטים רבים יותר מהלוח הרגיל של תוכנות אופיס, ועובד בין תוכנות שונות ולאורך זמן. הוא גם מקל על הדבקת טקסט בלי עיצוב, שהיא הצורה שבה אני משתמשת בדרך כלל.

חשוב לי להמליץ גם על תוכנת ממוקיו, שקניתי אחרי הכנס האחרון של אגודת המתרגמים. היא מקלה על העבודה בצורה יוצאת מגדר הרגיל וחוסכת זמן הקלדה וחיפושים, תוך שמירה על אחידות בכתיב ובמינוחים. המלצה מפורטת עליה יש אצל אינגה מיכאלי.

שאר המשתתפים בפרויקט:

• אינגה מיכאלי
• יעל סלע שפירו
• גילי בר-הלל סמו
• שלומית עוזיאל
• שירלי פינצי לב
• תמי אילון-אורטל
• תומר בן אהרון
• נינה רימון דיוויס
• דנית בן קיקי
• יעל כהנא שדמי
• פאר פרידמן
• אביגיל בורשטיין

האגדה מספרת שתוכנית החלל האמריקנית הוציאה הון על פיתוח עט שמסוגל לכתוב בתנאי חוסר משקל.
ואילו הרוסים השתמשו בעפרון.

במלחמת העולם השנייה הסתמכו הגרמנים על כוח הטכנולוגיה. כוחות הצבא המשוריינים וחיל האוויר שלהם היו תלויים לחלוטין באספקת דלק. “סוכן חשאי” בתרגומי מגולל את סיפורו של המרגל שסגר להם את הברז.

במקביל, הגרמנים היו משוכנעים לחלוטין בעוצמה הטכנולוגית של מערכת ההצפנה שלהם, האניגמה. לפי הביוגרפיה של אלן טיורינג, הם חשדו הרבה יותר במרגלים הפועלים בקרבם מאשר באפשרות שהאויב מסוגל לפצח את ההצפנה.
ואילו האמריקנים השתמשו בקַשָּׁרִים אינדיאנים.
כבר במלחמת העולם הראשונה היו אינדיאנים משבטי צ’רוקי וצ’וקטו בקרב על הסום. היטלר שמע עליהם, ושלח אנשים מטעמו שילמדו את שפות האינדיאנים עוד בטרם מלחמת העולם השנייה. אבל זה לא עזר לו. קומאנצ’ים השתתפו בפשיטה על חוף יוטה ב-1944. צופן המבוסס על שפת נבאחו זכה לשימוש נרחב ויעיל בכוחות הנחתים באוקיינוס השקט. כמובן, מדובר היה בצופן, ולא בדיבור רגיל בשפה עלומה. ידיעת השפה לא הספיקה כדי להבין את השדרים המוצפנים, כך שחיילים בני נבאחו שנפלו בשבי לא יכולים היו לחשוף את ההודעות בפני האויב.
בתמונה: קית’ ליטל, שהיה נשיא ארגון הקַשָּׁרִים משבט נבאחו ודאג להנצחת פועלם (עם עטים ועפרונות).