יצא לאור בתרגומי “עיר של אפר” מאת קסנדרה קלייר.
זהו הספר השני בסדרת “בני הנפילים” שכבשה את רשימות רבי המכר בארה”ב ומעובדת בימים אלה לסרט קולנוע.
הספר רואה אור בעברית במסגרת גרף צעיר, סדרת ספרי נוער בעריכת גילי בר-הלל סמו. את הספר הראשון בסדרה, “עיר של עצמות”, תרגמה אינגה מיכאלי. עריכת התרגום: רוני גלבפיש.

סדרת “בני הנפילים” מתרחשת בימינו, בעיר ניו יורק. אבל זאת לא ניו יורק המוכרת והרגילה. בתוך העיר, מסביבה, מעליה ומתחתיה, רוחש עולם על-טבעי. ערפדים, מכשפים, אנשי זאב ובני פיות מנהלים חיים קסומים, נבדלים מאלה של בני האדם ה”סתמיים”. גיבורי הסדרה הם ציידי הצללים, גזע נבחר של לוחמים המגנים על עולמנו מפני השדים החודרים אליו ומאיימים לעשות בו שמות.
הסדרה נפתחת כשקליירי בת החמש-עשרה מגלה שהיא חלק מן העולם הנסתר הזה, שאותו הקפידה אמה להסתיר מפניה כל חייה. היא וחברה הטוב סיימון חוברים לג’ייס, אלק ואיזבל, ציידי צללים קשוחים, יפים ושנונים, וביחד יהיה עליהם להציל את העולם מסכנות איומות ולגלות סודות אפלים.

קסנדרה קלייר כותבת פנטזיה מושכת ומרתקת שסחפה המוני מעריצים. הספר החמישי בסדרה, “עיר הנשמות האבודות”, יצא לאור במאי 2012. במקביל היא כותבת סדרה נוספת על ציידי צללים בתקופה הוויקטוריאנית. היא מצליחה גם לנהל תכתובת שוטפת עם המעריצים הנלהבים שכותבים לה שבחים, תהיות על הספרים ושאלות בענייני מערכות יחסים. הם גם שולחים לה המוני יצירות המבוססות על הספרים וגיבוריהם, החל מאיורים, דרך יצירות גרפיקה מרשימות ועד לסרטוני וידאו מושקעים.
גם בארץ יש כבר אוסף גדל והולך של מעריצים לסדרה, כולל עמוד מעריצים בפייסבוק, שיש בו הצעה מיוחדת: עותק של הספר השני בסדרה יוגרל בין קוראים שיפרסמו ביקורת על הספר הראשון.

בימים הקרובים צפוי להגיע לחנויות בשעה טובה הספר “שומרת הדרקונים” מאת קרול וילקינסון, שתרגמתי לסדרת “גרף צעיר” בעריכת גילי בר הלל (עריכת התרגום: רוני בק).
ספר מקסים, שמתאים גם לקוראים צעירים מכיתה ג’ ומעלה. הכריכה ופנים הספר זכו באיורים מקסימים של לנה גוברמן.
הספר מספר על ידידות שנרקמת בין דרקון בן אלפי שנים לבין שפחה קטנה באחד הארמונות הנידחים של קיסר סין, בשנת 141 לפני הספירה. הסופרת האוסטרלית קרול וילקינסון זכתה בפרסים רבים על הספר הזה ועל המשכיו.
הנה טעימה מהפרק הראשון:

פרק 1
קצה הקיסרות

קערת במבוק עפה באוויר לעבר ראשה של השפחה הצעירה. הילדה התכופפה הצידה. היא היתה מיומנת מאוד בהתחמקות מחפצים מעופפים – החל מאבני דיו ועד לעצמות עוף.

אדונהּ נסרח לאחור במיטתו, תשוש מהמאמץ הכרוך בזריקת הקערה. “תאכילי את החיות, עלובה.”

“כן, מאסטר לַאן,” השיבה הילדה.

לאן עיווה לעברה את פניו בשאט הנפש ששמר לעכברושים, עכבישים ובשר רוחש רימות. הוא היה מחייך רק כשצחק על טיפשותה.

“ושלא ייקח לך כל היום.”

“לא, מאסטר לאן.”

היא חמקה מביתו של אדונה, רגע לפני שקנקן יין ריק עף לעבר הדלת.

היום היה קר עד מאוד. שלג נגרס מתחת לנעלי הקש של השפחה כשמיהרה לעבר מכלאות בעלי החיים. השמיים היו אפורים. נראה שבקרוב ירד עוד שלג.

לשפחה לא היה שם; היא לא ידעה בת כמה היא. היא חיה בארמון חוּאַנְגלִינְג מאז שהוריה מכרו אותה ללאן כשהיתה פעוטה. בקיץ הקודם צעק לאן שהיא סתומה בתור ילדה בת עשר. כיוון שידעה לספור רק עד עשר, היא לא ידעה בת כמה היא עכשיו.

קראו את ההמשך באתר גרף צעיר.

בחלק א’, “אני תופרת“, כתבתי על התחביב הישן-חדש שלי, תפירה, ובמה הוא מזכיר לי את מלאכת התרגום.
הפעם – מינוחים וכמה היבטים לשוניים של התפירה.

כמו לכל דיסציפלינה, גם לתפירה אוסף מינוחים משלה, מילים שאינן קיימות בהקשרים אחרים, או שמשמעותן שונה. באנגלית למשל: pipping, ric-rac, bunting, serger, basting, batting, gusset והמילה החביבה עלי ביותר, Selvedge. אהבתי את הגמישות הלשונית המאפשרת לבלוגריות לקחת את המילה thrift, המופיעה במילונים כשם עצם בלבד (חסכון) ולהשתמש בה כפועל, כשהן משוויצות בקניות המוצלחות שלהן בחנויות יד שניה.

זמן מה לא הצלחתי להבין לאשורו את ההבדל בשימוש בין press לבין iron, שתי מילים המופיעות במילון רגיל זו בהגדרתה של זו. בהדרכה הזאת, למשל, כתוב “press with an iron”, האם יש שיטת גיהוץ אחרת השכיחה בארה”ב? תמהתי. ובכן, מסתבר (במילון המיוחד למונחי תפירה) שההבדל הוא בתנועה שעושים עם המגהץ. Iron כפועל הוא יישור הקמטים שנוצרו בכביסה, בתנועות ארוכות. ואילו press משמש בתהליך התפירה, ונעשה בתנועות לחיצה, מבלי תזוזה הצידה או קדימה.

גם בעברית יש ז’רגון ייחודי לתחום התפירה. “בוכייר”, למשל, היא מילה שאיננה מוכרת לקהל הרחב, שאינו עוסק בתפירה, וודאי אינו בקיא גם בהבדל שבין רוכסן רגיל לרוכסן “פטנט”. מונחים נוספים בעברית (שימושיים יותר או פחות), כולל למשל “תַּךְ סִכְסָךְ”, אפשר למצוא באתר האקדמיה ללשון העברית במילון “הלבשה: תפירה ולבוש (תשמ”ד), 1984.” יש לי חשד שכמו בתחום הבנייה, שפת התפירה בארץ הושפעה בעבר השפעה חזקה מן הגרמנית. וכמו בתחומים אחרים יש כיום חדירה של מינוח מאנגלית.

הנה מוזרות לשונית שאני לא הראשונה שהבחינה בה: לבדים (ולכל מה שעושים מהם) יש צד חיצוני, יפה יותר, וצד פנימי, שבדרך כלל אינו מיועד להיראות. כמו שאמא שלי לימדה אותי, אני מקפידה שבכל התיקים שאני תופרת גם הצד הפנימי יהיה יפה. נהוג לקרוא לצד החיצוני של הבד “ימין” ולפנימי “שמאל”. על העניין הזה כתבה כבר חברתי המתרגמת והמוכשרת מאוד גם ביצירה, חגית אזולאי רוזנס: המינוח הזה הוא בעצם “right” בלועזית, שנלקח במובן של “ימין” במקום במובן של “נכון”. הסבר נרחב ומעניין על הנושא, אפרופו סריגה דווקא, מצאתי בבלוג “תופרת וחופרת“.
תמונות נוספות של תיקים שתפרתי אפשר לראות באלבום הזה.