יצא לאור בתרגומי בהוצאת אופוס “הקיסרות הקורסת” מאת ג’ון סקאלזי (עורכת התרגום: יערה מוקי).

האנושות מצאה את הדרך למסע בין הכוכבים, אך היא עומדת לאבד אותה לנצח.

היקום פועל בהתאם לשֶטֶף – רשת מסתורית וחוצת־ממדים המאפשרת למתיישבים אנושיים להגיע למערכות שמש רחוקות. בתוך הרשת הזו קיסרות חדשה צומחת, ברית התלות ההדדית, שנבנתה כך ששום מקום יישוב אנושי לא יוכל לשרוד במנותק ממקומות היישוב האחרים.

אבל השטף משתנה.

מדענים מגלים כי הדרכים הבין־כוכביות מתחילות לקרוס. אם השטף ייעלם, כל אחת מן המושבות האנושיות תישאר מבודדת בתוך השממה הקרה של החלל, ללא תקווה לאספקה או לעזרה.

בזמן שהאימפריה עומדת על סף תהום, שלוש דמויות מוצאות את עצמן במרוץ נגד הזמן – קרדניה וו־פטריק, הקיסרן החדשה והלא מנוסה, שמוצאת את עצמה מוקפת בקנוניות פוליטיות בזמן שהיא מנסה להציל את נתיניה מאבדון; מארס קלירמונט, פיזיקאי צעיר המחזיק בהוכחות המדעיות לחורבן המתקרב; וקיווה לאגוס, סוחרת ממולחת וחסרת מעצורים שמבינה את ההזדמנות (והסכנה) לפני כולם.

ג’ון סקאלזי, מחבר סדרת מלחמת האדם הזקן וחולצות אדומות, חוזר באופרת חלל מבריקה, חדה ושנונה על פוליטיקה, מדע והישרדות בקצה היקום.

נהניתי מאוד לתרגם את הספר, כי מזמן לא יצא לי לעבוד על ספר מדע בדיוני בטעם של פעם (יש המון פנטזיה בשנים האחרונות ולא מספיק מסעות בחלל). סקאלזי כיפי במיוחד כי יש לו חוש הומור, וקריצות קטנות וגדולות. למשל, שמות ייחודיים לספינות, בלי הסבר מפורש מדוע נבחרו השמות המסוימים האלה או מה המקור התרבותי שלהם בתוך העולם של הסיפור. מצד שני, חלק מהשמות מוכרים לנו, כי הם מבוססים על ציטוטים מהתרבות הפופולרית של המאה העשרים (למשל שירים של פרנק סינטרה וקט סטיבנס). בין השמות האלה:
Tell Me Another One
Yes, Sir, That’s My Baby
No, Sir, I Don’t Mean Maybe
Because I Said So
If You Want to Sing Out, Sing Out
השמות ארוכים, ולכן בתוך דיאלוגים בספר בדרך כלל מתייחסים אליהם בשם מקוצר, של מילה או שתיים לכל היותר. בתרגום לעברית הייתי צריכה לבחור שמות שיעבירו את התחושה הנכונה, של שיר פופ או התחכמות (בלי לעברת אותם לשירים של שלמה ארצי…), וגם לוודא שיש להם קיצורים סבירים, שהגיוני להשתמש בהם בשיחה. לכן הספינות האלה קרויות בתרגום שלי:
“מה אתה אומר”
“יה, יה, בייבי”
“לא, לא, אולי בוא”
“כי ככה אמרתי”
“אם בא לך לשיר, אז מכל הלב”
זה הספר הראשון בסדרת “ברית התלות ההדדית”, ובקרוב אתחיל לתרגם את ההמשך.

בכנס “עולמות” שנערך באפריל 2024 הוקדשה רצועת תוכן בנושא תרגום לזכרו של ד”ר עמנואל לוטם ז”ל. בפאנל על תרגום מדע בדיוני ופנטזיה “לעלף את האלף” השתתפו יעל אכמון, גילי בר הלל סמו, צפריר גרוסמן, ורד טוכטרמן, חמוטל ילין ואני, ענבל שגיב נקדימון. אפשר לצפות בו כאן:

תודה רבה לסגל הכנס וכל מתנדביו, שאפשרו את קיומו בתקופה לא פשוטה. תודה לרינת קורבט על ההסרטה.

קישורים לכמה נושאים שהוזכרו בפאנל:
פאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” מכנס אייקון 2015
המאמר “שחזור תכונות רלוונטיות” מאת פרופ’ גדעון טורי
עבודת התזה “מדע בדיוני בישראל”

מתברר שיש לי התמחות מיוחדת בתרגום חתולים מדברים, ואל יקל הדבר בעיניכם, שכן נדרשת תשומת לב מיוחדת. רואול מ”כננת האווירונאוט” מאת ג’ים בוצ’ר הוא חתן אות חתולון הזהב לשנת
2017 מטעם אתר “הספרייה הפנטסטית“. (האות, בראש הפוסט, בעיצובה של אור רוזנשטיין). יש היבט מסוים של חתוליות ב”חתולה לבנה” מאת הולי בלק.  ולאחרונה אני עובדת על רייקס בסדרת “קלע הכשף” מאת סבסטיאן דה קסטל (שהוא בכלל חתול-סנאי, ויאיים עכשיו לאכול לי את העיניים). בעתיד תזכו להתבשם בקסמו של  ברוטוס מ”מדריך העצלנית לקסם” מאת הלן הארפר, המדהים את כל שומעיו.

אחרי כל אלה, אין פלא שהצטרפתי בשמחה לכנס “דורות – עין החתול“, כדי להעביר הרצאה על תרגום בכלל, ותרגום חתולים (ודרקונים, ועוד) בפרט. הכנס ייערך בפורים, 17.3.22, בחיפה. באתר הכנס אפשר כבר לעיין בתוכנייה, ובקרוב תוכלו להזמין כרטיסים לאירועים השונים, כולל ההרצאה שלי. כמו שברוטוס היה אומר ודאי, אף חתול ששפמו בראשו לא יחמיץ את הכנס הזה.

הנה ספרי החתולים המדברים שלי (אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה):

לאחרונה השתתפתי בפרויקט “50 נשים על 50 גוונים של אפור” שפורסם ב”הארץ” במלאת עשור לפריצתו של הספר המצליח. אני איפשהו בסוף הרשימה, שפתוחה רק למנויי האתר, כך שקטנים הסיכויים שהגעתם אלי, ודווקא יש לי דברים מעניינים לומר, שמן הסתם לא נכללו במספר המילים המועט שהוקצה לכל מרואיינת.

ראשית, הבהרה: “50 גוונים של אפור” הוא לא הפואנטה. אני לא אוהבת את הספר, נרדמתי בסרט, אני שותפה לרוב הביקורות השליליות על רמת הכתיבה, המסרים בעלילה וכו’. מה שיש לי לומר כמעט לא מתייחס ספציפית אליו.

מה שכן מעניין אותי, כבר שנים רבות, הוא ההיבט החברתי של ז’אנרים פופולריים בכלל ורומנים רומנטיים בפרט. בשנות התשעים כתבתי תזה על תולדות המדע הבדיוני בישראל. למדתי בין השאר על הִתקבלות של יצירות פופולריות. קראתי את הניתוח של אומברטו אקו לספרי ג’יימס בונד, שמסביר את ההנאה שאנחנו שואבים מתבניות מוּכרוֹת ובהמשך יישמתי אותו בהרצאה על ספרי הדרקונים של אן מק’קפרי.
התעמקתי במחקר פורץ הדרך של ג’ניס ראדוויי, “Reading the Romance” – היא דיברה בשנות השמונים עם קוראות רומנטיקה אמריקאיות כדי להבין מה הן מפיקות מהספרים, והתשובות היו שונות מהסטריאוטיפים שכיכבו עד אז, ומופיעים עד היום, על עקרות בית משועממות ומטומטמות. מאז נעשו כמובן ניתוחים נוספים ומתקדמים יותר. בשנה שעברה קראתי גם את הגישה של מאיה רודייל, סופרת רומנטיקה בעצמה שמגדירה אותם “ספרים מסוכנים לבנות“:
להמשך הקטע →

“ילד מלחמה” יהיה ספר החודש של מועדון הקריאה שמארגנת האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה בחודש אפריל, לכבוד כנס עולמות 2008. הכנס יתקיים בחול המועד פסח, 21-23 באפריל 2008, במרכז בארבור, רחוב ההגנה 135 בתל-אביב. השנה מוקדש הכנס לנושא “מלחמה ושלום”, נושא אשר יידון על שלל היבטיו השונים, בהרצאות, סדנאות, מפגשי קהילה והפקות מקור. פרטים נוספים באתר הכנס. מועדון הקריאה בתל אביב יתקיים כחלק מאירועי כנס עולמות 2008, ביום ד’, 23.4, בשעה 20:00, באולם 3 שבמרכז הקהילתי בארבור. פרטים נוספים לגבי מפגשי מועדון הקריאה העוסקים בספר זה יתפרסמו באתר האגודה.

“ילד מלחמה” מאת קארין לוואצ’י יצא לאור בתרגומי בהוצאת אופוס בשנת 2003, והוא אחד האהובים עלי ביותר מבין הספרים שתרגמתי.

מתוך הכריכה האחורית:

דרך סיפור חייו של ג’וס מוסי אנו נחשפים לצדדיו האפלים של כיבוש החלל.
המוקודורי, החללית שבה גדל ג’וס, פעלה באזור החיץ שבין כוכב הבית של החייזרים לבין כדור הארץ כאשר הותקפה על ידי פיראטים. כל המבוגרים שעל החללית נרצחו והילדים נחטפו כדי להימכר לעבדות.
ג’וס בן השמונה נותר בחללית הפיראטים כ”חיית המחמד” של הקפטן האנושי שלה, ונאבק לשרוד ולהישאר שפוי. במהלך גלגוליו נתקל ג’וס ב”נער-מלחמה” מטיל האימה – המפקד האנושי-למחצה של צי החייזרים, בקפטן אזרקון – מפקדה של אחת מספינות הלוחמים האנושיות ובפלקון – הפיראט האכזר הנלחם בבני האדם ובחייזרים כאחד. כל אחד מהשלושה בתורו מנסה להכשיר את הילד היתום בהתאם למטרותיו ולתפישת עולמו – כלוחם, כמרגל, כעבד.
ג’וס מגלה כי הצדק והאמת הם בעיני המתבונן, וכי הוא בלבד יוכל לקבוע מי הוא ולהיכן הוא שייך – לחברות ולנאמנות שמצא בקרב בני האדם, לתרבות העשירה והשלווה של החייזרים או לשנאה, לחשדנות ולאלימות המצויות בשני הצדדים.
ככל שהעלילה מתפתחת, ג’וס נאלץ לבחור בין הזהויות הרבות שהוקנו לו בחייו הקצרים, ואלה מתנגשות זו בזו ומגיעות לשיא עוצר נשימה.

נער מלחמה הוא ספר מדע בדיוני צבאי וחברתי. העולם שהוא מציג עומד בפני עצמו, אמין ועשיר.
הדמויות והדילמות העולות ממנו נותרות עם הקורא גם לאחר שהניח מידיו את הספר.

הנה מה שכתבתי עליו אז בפורום מד”ב באורט:

תרגמתי כבר הרבה ספרים. בודדים היו טובים כמו זה ואני חושבת שאף גיבור לא כיווץ לי את הלב כמו ג’וס.
“ילד מלחמה” היה מהספרים שבזמן העבודה עליהם אני צריכה לכסות את העמוד הבא, כדי שהעיניים לא יברחו להמשך העלילה במקום להתעכב על התרגום.
יש בספר שמץ של דמיון למשחק של אנדר, אבל בלי ההתחסדות (התנצלותי לחסידי קארד).
והסופרת היתה מאוד חמודה, ענתה ברצון לכל השאלות שלי, וממש התלהבה לשמוע שהספר מתורגם לעברית.

למיטב ידיעתי ושמחתי, הספר אהוב על קהל הקוראים בארץ, וראיתי המלצות רבות עליו בפורומים השונים. מאז תרגמתי גם את המשכו, “צלילת אש”. באנגלית פורסם גם חלק שלישי בסדרה, “Cagebird”, אך הוא לא תורגם לעברית.
ביקורות על ילד מלחמה: מאת רמי שלהבת; מאת ניר יניב, כולל דיון.

פרק לדוגמה: להמשך הקטע →

זה מה שהיה יוצא אם היינו משלבים את הנושאים הבאים:

Wired מדווח שתינוקות רואים צבע טהור, שאצל המבוגרים מתווך דרך השפה. הקביעה מסתמכת בין השאר על מחקר על השפעות שפה על יכולת הבחנה בין צבעים (PDF). מסתבר ממנו שרוסים מסוגלים להבחין בין גוני כחול שדוברי אנגלית מסווגים כצבע אחד, כפי שיודע גם כל מי שניסה לתרגם “תכלת” לאנגלית. שמות צבעים תמיד נראו לי נושא מרתק, וזכור לי מאמר מעניין שקראתי בעניין בזמן הלימודים באוניברסיטה, שאמר דברים מפתיעים על סיווג הצבעים באימפריה הרומית, רק שאני לא זוכרת בדיוק מה :-(.

אם כבר רוסית, אז מאמר בויקיפדיה מסביר מוסכמות מתן שמות (פרטי, אמצעי, משפחה, קיצורים וחיבובים) ברוסית והשפות הקרובות אליה. מאיר עיניים וגם שימושי. אני נאבקת בזמן האחרון בשגיונות השמות הפרטיים בשפות אירופאיות, ובעיקר ביניהן. בספר שאני מתרגמת בימים אלה מככבים שפע בני אצולה ומלוכה משלל שושלות. הספר, הכתוב באנגלית, מציג את כולם בנוסח האנגלי של השמות (Henry, John, Katherine), בעוד בעברית נהוג להביא כל שם בנוסח המקומי שלו (הנרי, אנרי, אנריקה, היינריך; קתרין, קתרינה, יקתרינה), ולצורך כך יש לדעת האם האציל בו מדובר נחשב אנגלי, ספרדי, צרפתי, גרמני, רוסי או משהו אחר. הבעייה שהם גם עוברים ממקום למקום!

נו, אז בתור מנוחה מהעניין הזה אני ממליצה על קטע מאלף ביו-טיוב שבו שחקנית מדגימה 21 מבטאים שונים באנגלית. בלתי-תרגים בעליל.

ואיך נכנס סופרמן לעניין? מייקל שייבון, מחבר “ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי“, כותב בניו יורקר על גיבורי-על. צבע הבגד של סופרמן כחול (גוון שאמא שלי קוראת לו פֶּטְרוֹל). וכל מי שראה את “משפחת סופר-על” יודע שהגלימה בכלל לא בטיחותית.

בנוסף, שני עניינים לא קשורים: